כי תשא

רכבכי תשא

כי תשא את ראש בנ"י וכו', הנה כתי' בטח בה' ועשה טוב ורעה אמונה והפי' ורעה אמונה לפרנס האמונה, כי הנה ארז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת [שנאמר] וצדיק באמונתו יחי', ולכאורה הלא גם דוד המע"ה העמידן על אחת וכמ"ש כל מצותיך אמונה, אך דוד לא אמר יחי', והפי' שהצדיק מחי' את רכגהאמונה, אך צ"ל הפי' של האמונה, כי הנה יש ב' בחי' ידיעה ואמונה וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' וכמ"ש אתה הראת לדעת וכו' וכמ"ש דע את אלקי אביך, ובחי' אמונה וכמ"ש ויאמינו בה', ופי' דעת הוא ענין הרגשה שמרגיש הדבר ומכיר הדבר, והמשל הוא מחיות הנפש בגוף הגם שמעולם לא ראו את הנפש וא"א לראות אותו כי אין ראי' גשמי' תופס את רוחני' וגם אין ידוע איכותו ומהותו ואיך הוא מחי' את הגוף, אעפ"כ כאו"א מרגיש שהוא חי ויש לו חיות בכל האברים מראשו ועד רגלו, ואין שייך לשון אמונה שהוא מאמין שהוא חי רק לשון ידיעה שהוא יודע שהוא חי, וזהו נק' נודע מציאותו ולא מהותו, וארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, כי כל העולם נק' גוף גדול וכמ"ש ואתה מחי' את כולם שהחיות שהוא מחי' את העולמות אינו שייך ע"ז לשון אמונה שהוא מאמין שהקב"ה מחי' את כל העולמות רק שהוא מרגיש ורואה בעיניו איך שכל העולמו' חיים וקיימים מהשי"ת בכל עת ובכל רגע וזהו נק' בחי' ממכ"ע, אבל יש בחי' סוכ"ע ואינו כמו הנפש מחי' את הגוף שהנפש מלובש בגוף ומתפעל ממקרי הגוף מעונג וצער ומכאב אפי' מציפורן הרגל ויש בו שינוי והתפעלות, אבל למעלה בחי' סוכ"ע אני הוי' לא שניתי שאין בו שום שינוי קודם שנברא העולם ולאחר שנברא העולם וכולא קמי' כלא חשיבי' ממש וזהו נק' מקור מים חיים ובזוהר מבוע דלא פסיק שנובע תמיד מאין ליש וכמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב בלי שום שינוי וזהו נק' בחי' סוכ"ע, וע"ז שייך לומר בחי' אמונה שזהו למעלה מהדעת והשגה, רק ישראל הם מאמינים בני מאמינים ומאמינים בזה איך שהוא ית' סוכ"ע ואני הוי' לא שניתי ומחדש בכל יום מע"ב ובכל עת ובכל רגע, וזהו מצד שרש נשמתם כי נש"י עלו במח', וכמו למשל באדם יש מח' ודיבור וכידוע שהדיבור הוא נפרד לזולתו שההבל יוצא לחוץ וגם אינו בתמידות כי עת לחשות ועת לדבר, אבל המח' היא בתמידות שנובעת תמיד ומתאחדת עם עצם הנפש, וכך הוא למעלה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שזהו בחי' נפרדי' ואינם מרגישי' רק בחי' ממלא כ"ע שזהו בחי' ידיעה והרגשה גמורה לעין כל חי אבל בבחי' סוכ"ע אינם מאמינים שזהו למעלה משרשם אבל נש"י עלו במח' ושרשם ממח' עילאה מבוע דלא פסיק בחי' סוכ"ע ומצד שרש נשמתם הם מאמינים בבחי' סוכ"ע איך שאני הוי' לא שניתי, אך זהו אצלם בבחי' מקיף שזהו רק מצד שרשם ומחמת זה נק' אמונה בספרים בשם עטרה שהיא בבחי' מקיף ואינו מאיר בפנימי', אך להביא את האמונה בבחי' דעת זהו לפרנס האמונה וכמ"ש ורעה אמונה, וכמו האדם ע"י שרועין אותו ומפרנסין אותו בלחם הוא מחי' אותו בבחי' פנימי' החיות ומרגיש החיות שיחי' אותו כך כשמפרנסין האמונה אזי היא באה בבחי' פנימי' והרגשה, וזהו להמשיך האמונה בבחי' דעת.

וזהו אמת ואמונה כשהאמונה מקבל מבחי' אמת אזי יש בה חיות בבחי' פנימי', כי אמת הוא אותיו' ראש תוך סוף, כי א' הוא ראש ומ"ם הוא רכדבאמצע א"ב והתי"ו הוא בסוף הא"ב, וזהו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי פי' בזוהר באמצעיתא אין אלקים, היינו כשהוא מקבל מבחי' אמת אמיתת עצמותו אזי מחי' את האמונה בבחי' חיות גמור, וזהו ע"י התורה שהתורה היא הכלי שממשיך אמיתת עצמותו, וזהו חותמו של הקב"ה אמת כמו אותיות שעל החותם הם מגלים שמו כך התורה היא חותם של הקב"ה ומגלה אמיתת שלו, וזהו כמשארז"ל לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה, מחמת שע"י התורה נמשך אמת ונקרא עי"ז ג"כ אמת.

וזהו שהתורה נק' ג"כ לחם וכמ"ש לכו לחמו בלחמי, שזהו קאי על התורה שנק' לחם, וכמשארז"ל רעיתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ע"י התורה כשעוסקין בתורה גשמי' אזי ממשיכי' פרנסה וחיות למעלה לאביהם שהוא בחי' חו"ב שבשמים הם מדות עליונות וממשיכים בהם מבחי' עצמו' אא"ס, וזהו שהתורה נקר' לחם כמו שלחם הגשמי שהוא מחבר הנשמה בגוף ובלעדי הלחם אין להם חיות, כך למעלה גופין תקינת לון חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא חכ' מוחא וכו' שממשיך בהם הנשמה מעצמות אא"ס שהוא לאו מכל אינון מדות כלל שבהמדות יש שינוי' מדת חסד ומדת גבורה הוא היפוך ממדת החסד אבל אני הוי' לא שניתי שאין בו שום שינוי ולאו מכל אינון מדות כלל וע"י התורה הוא מחבר אותם כך הוא למטה ג"כ ע"י התורה שזהו מבחי' סוכ"ע שיהי' הגילוי בנשמה שבגוף בבחי' הרגשה ודעת היינו שהאמונה יהי' בבחי' הרגשה וחיות, וזהו וצדיק באמונתו יחי' כי צדיק הוא שמקיים רש"מ והעמידן על אחת שהיא האמונה יחי' בבחי' חיות גמור, וזהו שהתורה נק' לחם למטה שמחי' את הנשמה שבגוף בבחי' חיות גמור וזהו כי היא חיינו שנק' חיינו ממש.

וזהו כי תשא את ראש בנ"י, היינו המוחין שבנש"י, כי תשא אותם לשרשם ע"י התורה לפקודיהם, כי הנה יש בזה ב' פי' א' לפקודיהם כמ"ש פקדת הארץ ותשוקקיה וכמ"ש וה' פקד את שרה שזהו לשון יחוד, והפי' הב' לשון ויפקד מקום דוד שנחסר מקום דוד זהו לשון חסרון, כי הנה כתי' מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו והיינו התפילה, כי תפילה היא במקום קרבן, וכמו שהקרבן שלוקחי' בהמה ומקריבים ע"ג המזבח ע"י אש שלמטה ואש שלמעלה ארי' דאכיל קורבנין כך הוא בתפילה ע"י רשפי אש שבתפילה הוא מצרף הסיגים והפסולת, וכמו מצרף לכסף ע"י אש שקודם הצירוף אינו ניכר הפסולת כלל ואחר הצירוף נכרים הפסולת והכסף הוא כסף נקי ונחסר הפסולת מהכסף כך הוא בק"ש ובתפילה ע"י רשפי אש אזי נתברר הטוב לבד והרע לבד וניכר הרע, וזהו שאחר ק"ש מס"נ [באחד] וג"ר שבשמ"ע אומרים סלח לנו כי חטאנו, מחמת שכל דרך איש ישר בעיניו ועל כל פשעים תכסה אהבה אך ע"י ק"ש וג"ר בשמ"ע נתברר וניכר הרע, וזהו סלח לנו כי חטאנו וכידוע לא יגורך רע כתי' שא"א להיות גילוי אלקות במקום הרע אך כשנעשה פירוד הרע אזי יבוא רכהיחוד וגילוי אלקות, וזהו לפקודיהם לשון יחוד וגם לשון חסרון שנחסר הרע ועי"ז הוא היחוד, וזהו כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם ושיהי' יחוד נש"י עם אלקות צריך לנשאות אותם מלמטה למעלה ממקום הרע ושיהיה יחוד גמור אצלם.

מחצית השקל בשקל הקודש, הנה כתי' מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, מים הוא כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שזהו בחי' מים גילוי אלקות בבי"ע, נשמות נהנין מזיו השכינה, זהו בחי' מים וכמ"ש ארץ ציה בלי מים וכמ"ש כאיל תערוג על אפיקי מים שזהו העדר גילוי אלקות כך מי מדד בשעלו מים גילוי אלקו' בג"ע וכמ"ש ונהר יוצא בתמידות נובע מעדן שהוא חכ' עילאה להשקו' את הגן שהוא בחי' בינה עילאה שנשמות משיגים בג"ע, ובשעלו הוא כמ"ש במשעול הכרמים שזהו בחי' שביל וכמ"ש ושבילך במים רבים שזהו בחי' ח"ע ל"ב שבילין ל"ב נתיבות החכ', והמדידה הוא כשמקיימי' התורה ומצות בגשמיות אזי ממשיכי' גילוי אלקו' בג"ע, ויש בזה מדידה שמודדין קו המדה וקנה המדה ופתיל המדה שכל צדיק וצדיק שמקיים תו"מ ואין א' דומה לחבירו זה מקיים בכוונה זו וזה מקיים בכוונה זו וכך המשכת אין א' דומה לחבירו, ויש ע"ז מדידה שמודדין, וגם אין מצוה דומה לחבירו ועל הכל יש קו ומדה, זהו מי מדד בשעלו מים השבילין של גילוי אלקו' ע"י התורה שנקראת מים ושרשה בח"ע.

ושמים בזרת תכן ופרש"י זרת חצי אמה, וצ"ל מהו החצי אמה וכמ"ש אמה וחצי אמתים וחצי כמה פעמים נמצא המדידה בפסוק חצי. אך הענין כי חצי שייך ללבנה כי הלבנה הוא רק חצי ורק בט"ו לחודש קיימא סיהרא באשלמותא אבל בכל החודש היא רק חצי, וישראל מונין ללבנה, ולכאורה הלא השמש היא גבוה מהלבנה והלבנה מקבלת מהשמש והי' צריך למנות לשמש ולא ללבנה, אך הענין הוא כי הנה הלבנה מקבל, לית לה מגרמה כלום ומקבל' מאור השמש והקבלה שלה הוא עצם ולא זיו וזהו נק' השפעה פנימי' שאחר קבלתה היא תאיר בעצמה כמו אור השמש כך היא תאיר אורה, ולקבלה כזה צריך להיות ביטול המקבל להמשפיע ובלא ביטול לא יקבל השפעה, ולמעלה הוא כשהמל' מקבל' השפעה מז"א היא רק בבחי' נקודה ואח"כ נעשה פרצוף כידוע, וכך נש"י שמקבלי' פנימי' גילוי אלקו' אזי הם ג"כ בבחי' ביטול לקבל פנימי' גילוי אלקו', וזהו ישראל מונין ללבנה כי לבנה הוא ל"ב נתיבות החכ' בחי' ביטול וישראל הם בבחי' ביטול ומקבלי' גילוי אלקו', וזהו ושמים בזרת תיכון זרת הוא חצי אמה דא ה"א קטנה בהבראם ה"א קטנה שזהו בחי' מל' כידוע שיש ה"א קטנה שם ה"א קטנה רחל זהו זרת חצי אמה ושם ה' גדולה לאה זהו אמה, ושמים נק' כללות ההשתלשלות עולמות והכל הוא בחצי אמה שהוא זרת ה"א קטנה בהבראם, וכתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם כשהיחוד זכר ונקבה אזי יש בזה ברכה, וזהו שני חצאי' חצי מקבל וחצי משפיע וכמ"ש ואל אישך תשוקתך ממקבל למשפיע ואז האהבה הוא בבחי' ה"א קטנה בחי' רכוזרת וכך [מ]משפיע למקבל ועלי תשוקתו וכמ"ש גדול ה' ומהולל מאוד אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו דווקא שזהו צירופי אותיו' וזהו כשיש יחוד ומצמצם ג"כ להתיחד במקבל, וזהו גילוי אלקו' ע"י ב' חצאי' ממקבל למשפיע וממשפיע למקבל וזה בלא זה אין שום הולדה, וזהו נק' מחצית השקל שני חצאי' שקל של כסף שהוא אהבה וכמ"ש נכסוף נכספת שזהו בחי' אהבה גילוי אלקו' בנש"י, וזהו חצוצרות שני חצאי צורה חצי צורה של מקבל וחצי צורה של משפיע וע"י זה הוא היחוד, וזהו ויברך אותם, והכלי הוא ע"י תו"מ כשמקיימי' תו"מ באהבה ויראה (מקבל) אזי עי"ז ממשיכים את ראש בנ"י גילוי עצמות אלקות כשאוא"ס שורה בח"ע שהוא התורה ונמצא התורה בגשמי' והתורה ברוחני' וכמו הקב"ה מניח תפילין יושב ועוסק בתורה ועי"ז הוא היחוד ב' חצי צורות, וזהו חצוצרות שתי חצי צורות.

עשרים גרה השקל, גרה הוא לשון גרירה כי מצוה גוררת מצוה, כי הנה בחול אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו לשון נסתר ובשבת אנו אומרים קדשנו במצותיך, וגם בחול אומרים קדשנו לשון עבר ובשבת מבקשים לשון בקשה קדשנו. וביאור הענין מצות נק' לבושין וגם נקראי' פרי, ובחול הם לבושי' מקיפי' עליונים וע"י קיום המצוה נעשה למעלה לבושי' ומקיפי', ובשבת מבקשי' שיבוא המקיף לפנימי ויהיה מקיף למעלה ממקיף זה, וזהו שאנו אומרים בחול לשון עבר ולשון נסתר שע"י המצוה נעשה מקיף והוא בבחי' העלם שזהו לשון נסתר ולשון עבר אבל בשבת נכנסי' המקיפי' ונעשים פנימי' זהו לנוכח במצותיך בחי' פנימי', וזהו מצוה גוררת מצוה שבחול עושה המצוה שלמטה בחי' מקיפי' למעלה ובשבת המצוה שלמטה גורר ממקיפי' לפנימי' וכידוע שהמצות שרשם בעשר ספי' וכידוע החשבון ט' פעמים ט' וכו', ועשרים גרה השקל הוא בחי' מקיפי' ופנימי', וזהו כל העובר על הפקודים שעובר עליהם ומקיים הפקודים רמ"ח פיקודין אברים דמלכא תחילה בבחי' מקיף ואח"כ בבחי' פנימי', מחצית השקל בשקל הקדש, אשר קדשנו במצותיו קדשנו במצותיך זהו שקל הקודש.