וידבר גו' החודש הזה לכם

ריזוידבר גו' החודש הזה לכם

וידבר ה' אל משה ואל אהרן החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ואיתא במדרש טובים השנים מן האחד טובה פרשה זו שנאמרה לשנים משאר הפרשיות שנאמרו לא' וכמ"ש ויאמר ה' אל משה וכו', וצ"ל מהו הטוב שנאמרה לשנים והלא הכל תורה א' ומהו החילוק, ועוד צריך להבין משארז"ל על שלושה דברים נתקשה משה, בחידוש הלבנה כמ"ש החודש הזה נתקשה משה והראה בחידושה ובמנורה כתי' וזה מעשה המנורה ובשרצים וזה לכם הטמא, וצ"ל מהו שנתקשה משה על חידוש הלבנה.

ולהבין כל הנ"ל צריך להבין עוד ענין א' משארז"ל קשה לזווגן כקי"ס מהו הקשה של זיווגן ומהו הקשה של קי"ס והלא מבואר בתניא באריכות שבריאת עולמות יש מאין הוא יותר פלא מקריעת י"ס שהוא יש מיש ובבריאות עולמות נאמר לא בעמל ולא ביגיעה ולא בכח רק במאמר והוא במאמר א' יכול להבראות, נמצא שבריאות עולמות אינו קשה והוא יש מאין וקי"ס שהוא יש מיש הוא קשה. אך מתחילה צ"ל בריאות עולמות שהוא יש מאין והלא כתי' ממך הכל (והוא יש אמיתי ואיך נק' בריאות עולמות יש מאין, וכאשר נבין היטב ב' מיני המשכות ממילא יתורץ למה נק' בריאת עולמות יש מאין).

אך צ"ל עוד ענין א' מהו שם הוי', הלא כל השמות יש להם פירוש כמו שם אלקים הוא לשון כח כמו ואת אילי הארץ לקח, שם אדני הוא לשון אדון, אבל שם הוי' ככתבו אין לו שום פירוש. אך הענין הוא כי שם הוי' אין לו שום ריחפירוש רק הוא מורה על התהוות יש מאין, כי יו"ד הוא צימצום ה"א התפשטות וא"ו המשכה כידוע, וכך הוא ההתהוות עולמות מתחילה יו"ד הוא רק נקודה שהוא מורה על צמצום עצמותו, כי באמת אין ערוך אליו ואיך הוא שמעצמותו יהי' בריאות עולמות, אך זהו ע"י צמצום עצמותו וזהו יוד בחי' רק נקודא חדא.

ולהבין ענין הצמצום המשל הוא כמו באדם יש ב' מיני המשכות א' המשכה ע"י האברים שהחיות הנפש הוא בא בהאברים והמשכה הוא המשכה גלויה ומפנימיות הנפש (וכידוע שדם הוא הנפש כמ"ש כי הדם הוא הנפש ומתפשט בכל האברים הדם ודם חיות הנפש), וזה שאנו רואים כשיחתוך את האבר אזי הכאב הוא גדול מאוד, אבל יש עוד המשכה כמו השערות שג"כ יונקי' ממוח אבל זהו המשכה נעלמת ומצומצמת (כמו שאנו רואים בגשמיות שהשערה הוא דק מאד והנקב שבה שהוא החלל שבשערה הוא מצומצם מאוד מאוד וגם היניקה הוא ממותרי מוחין כידוע שהשערות הם מותרות ומגלחין אותם) והראי' כשמגלחין השערות אין שום כאב אבל כשתולשין השערות יש כאב מעט, והטעם הוא מחמת שהיניקה הוא מצומצם מאוד וגם הוא ממותרי מוחין מחמת זה אין שום כאב כשמגלחין אבל אעפ"כ יש להם מעט יניקה מחמת זה כשתולשין יש כאב מעט, וזהו היוד למעלה זהו בחי' צמצום בחי' יו"ד כמו השערות שזהו בחי' צמצום וכמ"ש והחכ' מאין תמצא בבחי' יש, כי בחי' חכ' הוא ראשית ההשתלשלות וכמ"ש ראשית חכ' והוא מבחי' אין שהוא רק הארה בעלמא ולא מבחי' עצמותו (כי אין ערוך אליו כלל אפי' עולמות עליונים אפי' בחי' חכ' וכמ"ש כולם בחכ' עשית כי אפי' חכ' היא כעשי' גשמי' לגבי עצמותו) וזהו יו"ד של השם הוי' בחי' צמצום, ואח"כ הוא ה"א בחי' התפשטות, וכמ"ש אני הוי' הוא שמי שהוא רק בחי' שם, וכידוע המשל באדם שהשם הוא רק חיצוניות ואינו צריך לשם כלל בפ"ע רק לזולתו שקורא אותו בשמו וכך הוא הנמשל למעלה שנק' שם הוי' שהוא רק בחי' שם ואינו נוגע לעצמותו רק כשקוראין קוראין בשם וזהו מורה רק על בחי' יש מאין שהוא רק הארה בעלמא.

אך מתחילה הי' זה הצמצום מצד חפץ חסד כדי שיהי' בריאות עולמות נבראים מאין ליש ואח"כ תלוי במעשה התחתונים, ולזה צריך כל איש ישראלי לעשות אצלו ג"כ הצמצום, והיינו כמ"ש לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם והיינו לצמצם א"ע ולא לילך אחר תאות עוה"ז (כי מצד התפשטות הנפש נמשך אחר כל התאות וזהו מקור כל התאוות אבל כשמצמצם א"ע בלי התפשטות אזי ממילא הוא מושלל מכל התאות, וזהו הציווי ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שהן תרי סרסורי דחטאה שהם המקורים לבוא לידי כל התאות וצריך לצמצם בזה ולא לילך אחריהם), וכשעושה הצמצום אצלו אזי באתדל"ת אתדל"ע נעשה למעלה ג"כ הצמצום שיהי' בריאות עולמות.

ריטנמצא מכ"ז שבריאות עולמות הוא יש מאין הארה בעלמא, וזהו לא בעמל ולא ביגיעה רק במאמר כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, אבל קי"ס הוא למעלה מזה הגם שהוא יש מיש, והענין הוא שיש ב' בחי' ים ויבשה וכמו למטה יש ים ויבשה כך הוא למעלה יש בחי' ים ויבשה והם ב' עולמות, ים הוא עלמא דאתכסי' ויבשה הוא עלמא דאתגליא, והמשל הוא כמו באדם יש ב' בחי' מח' ודיבור וידוע שהדיבור הוא יוצא ההבל לחוץ וע"י ה' מוצאות גשמי' יוצאי' האותיות שהה' מוצאות מצמצמי' ההבל והקול ויוצאים ומתגלים האותיות לזולתו והם נפרדים מעצמות הנפש (וכמ"ש עת לחשות ועת לדבר), אבל המח' הם אותיות רוחני' והצמצום שמצמצם האותיות הוא ג"כ רוחני' ואינם מתגלים לזולתו רק הגילוי הוא לעצמו והאותיות מתאחדי' עם הנפש כי המח' משוטטת ואין רגע בלי מח' מחמת שהנפש מלובש בה והוא לבוש פנימי' להנפש, כך הנמשל למעלה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו שזהו בחי' עלמין דאתגלין, הגם שלמעלה אינו שייך הגילוי לחוץ לזולתו כי אין לך דבר חוץ ממנו, אך אעפ"כ הוא נראה מחמת הצמצום יש מאין כמו לזולתו בחי' נפרדי' יש מאין ונראי' ליש בפ"ע כל הנבראים, הגם שהאמת אינו כן כי כולם בטלים לגבי עצמותו, אך מחמת ההסתר שמוסתר ונעלם מאתם החיות גופא שמחי' אותם נראים ליש ודבר, וזהו עלמין דאתגלין בבחי' יש ודבר שהאלקות הוא מוסתר והנברא הוא בגילוי, אבל עלמא דאתכסיא הוא ההיפוך מזה שהאלקות הוא בבחי' גילוי והנבראים שבשם הם בבחי' העלם וביטול בתכלית לכח אלקי המחי' אותם וכמו אותיות המחשבה שמתאחדים עם הנפש כך הברואים מעלמא דאתכסיא מתאחדים עם אלקות, וכמו שאנו רואים בים ויבשה גשמי' כל מה שיש ביבשה יש בים והברואים שביבשה הם נפרדים מן הארץ ואעפ"י (שהכל הי' מן העפר) שהארץ ממנה [יצא] לחם והלחם מחי' את האדם ומקבל חיות מן הארץ אעפ"כ הוא נפרד מן הארץ, כך הוא למעלה בעלמא דאתגלי' הגם שהתהוותם הוא מכח אלקי וגם מקבל חיותם מכח האלקי אעפ"כ הם נפרדים ונראים ליש ודבר, אבל ברואים שבים הם מתהוים מהמים וחיותם הוא המים וכשפורשים מיד מתים כי א"א להם להיות נפרדים מחיותם אפי' רגע א' ומכוסים ומובלעים במים כך הוא למעלה [בנבראים דעלמא] דאתכסיא שהתהוותם וחיותם הוא מאלקות בבחי' ביטול וא"א להם להיות נפרדים מאלקות אפי' רגע א' והם בתכלית הביטול ואינם מציאות בפ"ע כלל, וזהו הענין שמלאכים נקראי' בזוהר נוני ימא שהם כמו הדגים שבים, כי אנו רואים במלאכים דבר פלא שהוא אומר בי נשבעתי נאום ה' וכמו שהוא אומר בעצמו ואיך הוא המלאך שהוא נברא איך א' על עצמו שהוא אלקי וזה דבר פלא, אך הענין מחמת שהוא בתכלית הביטול ודבר ה' הוא המדבר בו לכן אומר בי נשבעתי.

וכמו שאנו רואים ג"כ במשה דוגמא כזה שא' בפ' ק"ש ונתתי מטר ארצכם, הנה ידוע שבארבעה חומשי התורה כתי' ויאמר ה' אל משה אבל במשנה תורה כתי' אלה הדברים אשר דיבר משה והפ' ק"ש שמע ישראל משה רכא' ואיך א' ונתתי שהוא בעצמו הנותן, אך הטעם הוא ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה שהוא הי' בתכלית הביטול ממש אזי השכינה מדברת מתוך גרונו, והענין הוא כי מן המים משיתיהו שהוא מבחי' מים עלמא דאתכסיא שנשמתו הוא מעלמא דאתכסיא ומחמת זה הי' בתכלית הביטול ושכינה מדברת וזהו ונתתי שהשכינה אומרת וזהו ענין עלמא דאתכסיא שכל הברואים שבעלמא דאתכסיא הם בתכלית הביטול ולזה נק' מלאכים נוני ימא.

וקרי"ס הי' כמ"ש הפך ים ליבשה שמים נעשה יבשה והפי' שבחי' ים מתגלה ביבשה (והיינו כמו שהי' בגשמי' שמים נעשה יבשה ובני ישראל הלכו בתוך הים בגשמיות כי ברואים שביבשה בגופים הגשמים א"א להלוך בתוך הים והם הלכו בגופים גשמי' בתוך הים וכמ"ש ובני ישראל הלכו בתוך הים והטעם שהים נעשה יבשה) כמו"כ הוא למעלה שמים נעשה בחי' יבשה היינו י"ל שהאלקו' הי' בגילוי למטה בנבראים שביבשה כמו בעלמא דאתכסיא, וזהו ענין יחוד עלמא דאתכסיא עם עלמא דאתגלי', וזהו הנס דקי"ס כי ברואים שבים אפשר להם לקבל הגילוי אלקות ולהיות בתכלית הביטול כמו מלאכים שהגוף שלהם הוא ג"כ רוחני כידוע אבל ברואים שביבשה היינו בגופים גשמים לקבל הגילוי אלקות כמו בעלמא דאתכסיא ולהיות בתכלית הביטול זהו נס גדול, וזהו שאמרו זה אלי ואנוהו זה בגילוי. והדוגמא לזה הוא משארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, והענין הוא כי כל הנביאים לא יוכלו לקבל הנבואה עד שיהי' להם התפשטות גשמי' מכל החושים בתכלית הביטול אבל משה הי' מקבל הגילוי אלקות הנבואה כאשר ידבר איש אל רעהו וזהו בחי' זה בגילוי, והטעם שאצלו הי' הנשמה מעלמא דאתכסיא תכלית הביטול והי' בגוף גשמי באופן זה בלי שום הסתר, וזהו הדמיון לנס דקי"ס שבעלמא דאתגליא יהי' מאיר הגילוי כמו בעלמא דאתכסיא ויכולים הנבראים לקבל זאת (וכמ"ש ובני ישראל הלכו ביבשה בגופים גשמי' בתוך הים בבחי' גילוי בעצם כמו בחי' משה), וזהו אשירה לה' כי גאה גאה, ב' פעמים גאה, הא' הוא בחי' סובב כ"ע זהו בחי' ים וגאה הב' הוא שכשיהי' היחוד סובב בממלא שזהו ים ויבשה צריך להיות הגילוי למעלה משניהם בכדי שיוכלו לקבל זאת, וזהו עד יעבור עמך הוי' שנתגלה ה' למעלה משם הוי' שהוא בחי' סובב, וזהו קשה שתתגלה למעלה מן ההשתלשלות שלמעלה מבחי' סובב וממלא למטה.

וענין הזיווג הוא כי הנה כתי' כי על כל כבוד חופה שיש ב' מיני כבוד כבוד עילאה וכבוד תתאה, וזהו שלפעמים כתי' מלא כל הארץ כבודו משמע שהוא למטה ולפעמים כתיב איה מקום כבודו שאפי' המלאכים אינם משיגי' בחי' כבוד, אך התירוץ שיש ב' מיני כבוד, כבוד של משפיע וזהו כבוד עליון וזהו אוה למושב, ויש כבוד דמקבל וזהו כבוד תתאה מלא כל הארץ שהיא בחי' מקבל, וכמ"ש למען יזמרך כבוד נהורא תתאה קארי תדיר לנה"ע שזהו מן המקבל למשפיע.

רכאוהענין הוא כי אל דיעות הוי' שיש ב' דיעות היינו דעת עליון ודעת תחתון, דיעה עליונה הוא מיש לאין שלמעלה הוא היש האמיתי וכל העולמות הם כלא וכאין כי קמי' עצמותו כולא כלא חשיבי בבחי' ביטול במציאות, ודיעה שבנבראים הוא מאין ליש שכח אלקי הוא בהעלם והנברא שהוא היש בגילוי, וזהו ב' מיני כבוד, ועל כל כבוד חופה בחי' מקיף שמחבר ב' הדיעות שיהי' הגילוי למטה בנבראים כמו למעלה, והיינו שכנ"י נק' כלה והקב"ה נק' חתן וענין הזיווג בחי' יחוד דיעה עליונה למטה בד"ת ויוכלו הנבראים לקבל זה, וזהו ג"כ קשה שלמעלה מהשתלשלות להאיר למטה.

והענין שקשה לזווגן כקי"ס בכ"ף הדמיון מחמת שהגאולה נמשל ללידה (וכמבואר ששביעי של פסח הוא בחי' לידת הנשמות כידוע) והוא בחי' גילוי והגלות נמשל לעיבור שהוא בבחי' העלם, וענין היחוד והזיווג הגם שזהו התחברות משני הפכים אבל בבחי' העלם, וזהו בכ"ף הדמיון כקי"ס אבל לא ממש כקי"ס כי שם בחי' לידה בחי' גילוי והזיווג הוא הכנה לבחי' לידה.

ובזה יובן ענין שנתקשה משה בחידוש הלבנה כי בזוהר נק' זיווגא דשימשא וסיהרא שהוא ג"כ בחי' יחוד כי סיהרא לית לה מגרמי' כלום רק שמקבל אור השמש אבל היא מקבל פנימי' השפעה מהשמש (ולא כמו השמש משפיע למטה כמ"ש וממגד תבואות שמש שהתבואות והעשבים מקבלים מהשמש שזהו השפעה חיצונית אבל הלבנה מקבל השפעה פנימי' והראי' שמקבל אור השמש ומוריד אותו האור למטה שזהו בדומה לשמש ממש), והטעם הוא שהלבנה בטל להשמש בתכלית הביטול וכמו שאנו רואים שהיא בהעלם בסוף חודש לגמרי קודם המולד ואח"כ המולד, וזהו ענין י"ב חדשי הלבנה כי עיקר החדשים שייך ללבנה, ומה שיש י"ב חדשי השמש זהו רק שם המושאל אבל עיקר החדשי' הוא בלבנה, וזהו ישראל מונין ללבנה ולא לשמש הגם שהשמש היא גבוה במעלה מן הלבנה, אך הענין הוא כי שמש ומגן הוי' אלקי' הוי' הוא בחי' שמש ואלקי' הוא בחי' לבנה והיינו ישראל מונין ללבנה שזהו הביטול שבנש"י לקבל השפעה פנימי' משם הוי'. והענין הוא כי את השמים ואת הארץ ר"ת אהו"ה גימ' טוב ובזוהר נק' גושפנקא דמלכא דאחיד בה שמיא וארעא, וזהו כי יש בזה ב' בחי', א' כמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שמחדש מאין ליש לחדש את הישינות וזהו נק' עולם כמנהגו נוהג עפ"י הטבע והחידוש הוא מוסתר ונעלם וזהו ג"כ בטובו וזהו טוב ה' לכל, אבל יש עוד בחי' טוב השפעה פנימי' חידוש מעיקרו כמו אור חדש על ציון תאיר שזהו אור חדש לגמרי בנש"י ע"י הביטול שלהם, וזהו החודש הזה לכם ההתחדשות הוא לכם בבחי' פנימי', וזהו שנתקשה משה במולד הלבנה שזהו ג"כ בחי' שלמעלה מהשתלשלות שיתגלה בנש"י בבחי' פנימי' בנשמות בגופים וזהו הקשוי כדוגמא שקשה לזווגן כקי"ס והכל הוא הכנה למ"ת, וזהו שנאמרו למשה ואהרן טובים השנים שנאמרו לשנים, כי משה שושבינא דמלכא רכבמלמעלה למטה להמשיך אלקו' ונק' חותם בולט ואהרן מלמטה למעלה וכמ"ש בהעלותך את הנרות שמעלה לנש"י כי נר הוי' נשמת אדם ומעלה אותם מלמטה למעלה, וזהו ענין תורה ותפלה, כי משה מקור התורה שזהו המשכה מלמעלה למטה, ואהרן שהוא בחי' תפלה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שזהו באתדל"ת אתדל"ע שזהו יותר גבוה מאתדל"ע מצ"ע כי האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו רק מתחילה תפילה ואח"כ תורה.

וזהו ראשון הוא לכם לחדשי השנה כי בתשרי ר"ה לשנים ובניסן ר"ה לחדשים וכדאיתא במדרש שראשון הוא לכם הפי' שהוא ראשון לכל הלכם שכתוב בתורה כמו ולקחתם לכם פרי עץ הדר, והי' לכם לציצית, יובל תהי' לכם, וכמה מצות שנאמר בהם לכם, והלכם שנאמר כאן הוא ראשון שממנו נמשך הלכם שבכל התורה מחמת שהוא ראש לחדשים שהוא חידוש פנימי מעצמות אלקות, אבל בתשרי הוא לשנים שזהו השפעה חיצוני', והלכם שבכל התורה מרמז על השפעה פנימי' שע"י תו"מ (וכידוע שזהו ענין מ"ת שיומשך בנשמות השפע פנימי' כי בריאות עולמות לא הי' רק השפעה חיצונית אבל במ"ת נמשך השפעה פנימי'), וזהו הלכם שבכל המצות ונמשך מהלכם שבכאן שהוא קודם מ"ת ושזהו הכנה ליצי"מ וקי"ס ומ"ת, וכל המצות הכל נמשכו מהלכם שזהו מצוה ראשונה קרבן פסח וכמבואר באריכות במ"א, והדוגמא הוא כמו שא' דוד המע"ה אחת שאלתי אותה אבקש שבתי בבית ה' וכו' אמר לו הקב"ה אחת אתה שואל ומבקש כמה שאלות כמו שמבואר בפסוק, ואמר לו ממך למדתי שאמרת ועתה מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה ואח"כ אתה מבקש כמה שאלות, אך הפי' שמועתה שהוא היראה נמשך אח"כ כל הבחי', כך אני מבקש ג"כ אחת שבתי בבית ה' וזהו ג"כ בחי' יראה וממנה נמשך כל הבחי', כי היראה הוא הפתח והשער וכמ"ש ראשית חכ' יראת ה', וכך הוא כאן מהלכם שנאמר כאן בחידוש הלבנה שזהו ג"כ בחי' מל' נמשך ג"כ לכם [בכל התורה].