כי קרוב אליך כו' ואיתא בלקו"א

רטכי קרוב אליך כו' ואיתא בלקו"א

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ואיתא בל"א הקושי' איך הוא קרוב הדבר שזהו נגד החוש שיהי' קרוב להפוך הלב רק צדיקי' לבם ברשותם, ומבואר שם התירוץ שבלבבך הוא לעשותו, היינו אהבה המביאה לידי עשי', ורשעי' הם ברשות לבם יעו"ש באריכות, אך באמת אין התירוץ מספיק כ"כ וצ"ל עוד קושי' בזה הנה בלבבך הוא מח' ובפיך הוא דיבור ולעשותו הוא עשי' נמצא כתוב בפסוק שלא כסדר כי תחילה מח' שהוא ובלבבך ואח"כ בפיך וכמ"ש בפ' ק"ש ואהבת בכל לבבך ואח"כ ודברת בם ואח"כ וקשרתם זהו המעשה ובכאן שינה הסדר מתחילה בפיך ואח"כ ובלבבך, אך באמת זהו התירוץ על קושי' ראשונה איך הוא קרוב בלבבך רק מחמת שמתחילה בפיך.

והענין הוא איתא במדרש על פסוק וירח את ריח ניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד כו' צדיקים דומין לבוראם כמ"ש ויאמר ה' אל לבו כך צדיקים אומרים כך, ויאמר דוד אל לבו, ויאמר דניאל אל לבו, וחנה מדברת על לבה, והטעם הוא שאומרים אל לבם הוא כי לבם ברשותם לכן אומרים אל לבו שיהי' כך, אבל רשעים אומרים בלבו, ויאמר המן בלבו, ויאמר עשיו בלבו, אמר נבל בלבו, מחמת שהם ברשות לבם אזי האמירה שלהם היא בלבם תחילה. והענין הוא כי צדיקים לבם ברשותם, מוח שליט על הלב, כי המוח שליט על המדות והמדות מתנהגים עפ"י השכל, הגם שהלב רוצה אבל אם אין השכל מסכים אזי אינו עושה זאת, כי תלת שליטין אינון מוחא וליבא וכבדא, והסימן הוא מלך, והן כלים כלליים לנר"נ, כי משכן הנפש הוא בכבד וזהו כח המעשה, ומשכן הרוח הוא בלב וזהו הרצון שבלב וכמ"ש לא ידון רוחי באדם שזהו הרצון והרוח נק' רצון ואהבה שבלב, ומשכן הנשמה במוח שזהו כמ"ש ונשמת שדי תבינם שזהו בינה שבמוח שזהו השגה שבמוח ושכל, וכמו שאנו רואים במילי דעלמא שמתחילה הוא במוח וכשנעשה ההסכם במוח אזי אח"כ האהבה בלב ואח"כ כח המעשה, וכמו"כ בעבודה אלקי' הוא מתחילה ההתבוננות במוח וכמ"ש ובחרת בחיים שזהו הבחירה במוח ואח"כ כשנעשה ההסכם במוח אזי נולד אהבה בלב ואח"כ הוא המעשה, וכמ"ש בק"ש שמע ישראל שזהו ענין ההתבוננו' במוח פסוק ראשון ואח"כ ואהבת בלב ואח"כ וקשרתם שזהו המעשה, כי צדיקים לבם ברשותם אזי כאשר נשאר ההסכם במוח מההתבוננו' אזי כך הוא בלב, וסימן מלך, מוח לב וכבד כסדר, אבל רשעים הם ברשות לבם וסימן למך, לב מוח כבד, שכאשר הלב רוצה כך הוא מסכים במוח ועושה.

ריוהענין הוא כידוע שיש בחי' תוהו ובחי' תיקון, ואורות דתוהו הם תקיפי' וחזקים וזהו מדות דתוהו, והמשל כמו אצל התינוק המדות הם בתוקף כי תיכף כשאינו מקיים הרצון שלו הוא צועק בקול גדול מחמת שהמדות אצלו תקיפי' כי המוח הוא קטן מאוד ועיקר הוא המדות, אבל בחי' תיקון הוא המשל כמו אצל גדול המוח שליט על הלב אזי כשאין מקיימי' רצונו אזי אינו צועק ע"ז מחמת שהמוח שליט על הלב הגם שהלב רוצה אבל המוח אינו מסכים, וכידוע שממדות דתוהו מחמת שהי' אורות מרובים ותקיפי' הי' שבירת הכלים והאור נסתלק וכשנפלו הכלים למטה נמצא מהם הרע וזהו הרע שבמדות שבלב ושרשם ממדות דתוהו ולכן המדות של הרע הם תקיפי', ולכן הרשעים הם ברשות לבם שהלב מושל עליהם והסימן הוא למך, וכמ"ש ויאמר למך, שזה הי' קודם המבול שהי' רק רע, עדה וצלה שמען קולי כידוע, אבל צדיקים לבם ברשותם מוח שליט על הלב וכמ"ש ירא [את ה'] בני ומלך וארז"ל ירא בני ומלוך ביצרך שע"י היראה וביטול הוא מלך על יצרו שמחמת הביטול שבמוח שזהו בחי' תיקון התכללו' מצד הביטול אזי אפשר להפוך הלב מרע לטוב וזהו סימן מלך כשהוא מלך על לבו ומולך ביצרו ומהפך הלב מרע לטוב, וזהו לעולם יהי' אדם רך כקנה ואל יהי' קשה כארז, כי ארז הוא אילן גבוה וקשה כידוע וזהו מדות דתוהו, אבל רך כקנה זהו מדות דתיקון שהם בבחי' ביטול, כי רך הוא בחסד ענף החכ' מחמת הביטול שבחכ' נעשה רך וזהו בחי' חסד וכמ"ש ביוסף אברך, אב הוא בחי' חכ' ורך הוא בחי' מדות וכידוע שיוסף הי' ממדות דתיקון, והצדיקי' הם מבחי' מדות דתיקון והם רך כקנה ומהפכי' לבם לטוב ומושלים ביצרם וזהו לבם ברשותם, אבל רשעים הם ברשות לבם מחמת שקשה כארז ואין בהם ביטול כלל רק בחי' יש ולגרמי', וזהו שהלב שליט על המוח וא"א לו להפוך את רצון הלב, ולא כמו צדיקי' שמהפכי' מן הקצה לקצה. וזהו זכה קנה ליקח ממנה קולמוס לס"ת, מחמת שהקנה רך בחי' ביטול והס"ת הוא בחי' חכ' כי אורייתא מח"ע נפקת שזהו בחי' ביטול ולכן לוקחי' ממנה קולמוס לס"ת.

וזהו מ"ש וירח את ריח הניחוח ויאמר אל לבו לא אוסיף, כידוע שיש מאכל שהוא טעם, ויש ריח, והמאכל הוא נהפך לדם כי הדם הוא הנפש ומחבר הנפש בגוף ע"י המאכל המוח והלב והכבד שהם מלא דם, אבל הריח הוא שהנשמה נהנית ממנה ואין הגוף נהנה, כי הריח הוא בחוטם והוא משיב את הנפש מחדש, והריח הוא מדבר חריף דווקא ומחמת שהוא דבר חריף משיב את הנפש, והריח הוא יותר במעלה מן המאכל, כי המאכל הוא רק הטעם שבמאכל כשאוכלים אותו והוא מחבר הנפש בגוף להחיותו, כי המאכל נהפך לדם והדם הוא הנפש שמחבר הנפש בגוף, אבל הריח הוא שאינם אוכלים בפה כי הטעם הוא בפה וכמ"ש וחיך אוכל יטעם, אבל הריח הוא רק שמריחין בחוטם ומשיב הנפש מחדש וחוזר ומריחין, כי הריח הוא אינו מדבר מאכל רק מסממנים וכמו ריח הקטורת שאינם דבר מאכל והוא למעלה מן המאכל, כך ריאהוא למעלה כי המאכל הוא ענין התחברות אורות בכלים, כי הכלים נק' גופין וכמה גופין תקינת לון והאורות הוא נשמתא, והוא החיבור אורות בכלים וזהו עפ"י קבלה יחוד סובב וממלא, אבל הריח הוא עפ"י קבלה שם מ"ה החדש וזהו בחי' חוטמא דעתיק, וזהו לבעל החוטם אני מתפלל וכמ"ש ותהלתי אחטם לך, ולמטה הוא החוטם שלמעלה מהטעם שעפ"י השכל רק הריח הוא למעלה מהטעם וזהו הרצון שלמעלה מהטעם, וזהו וירח את ריח הניחוח ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד וכו' כי יצר לב האדם כו' והוא מחמת זה הטעם גופא שמתחילה הי' דין, ונהפך לחסד, מחמת שזהו למעלה מהטעם, והרצון הוא מהפך מחוב לזכות, וזהו ענין כי מ"ה הוא בחי' תיקון וב"ן הוא בחי' תוהו כי שרשו למעלה מתיקון בשם ס"ג כידוע אך מחמת שנפל בשבה"כ מ"ה מברר ב"ן אבל הכח בשם מ"ה הוא משם מ"ה החדש שלמעלה מתוהו ותיקון משניהם וכידוע עפ"י קבלה שזהו מלך השמיני, וזהו שצדיקי' דומין לבוראם, לבם ברשותם כי הצדיקי' הם מבחי' התיקון והוא בחי' ביטול והתכללות ואפשר להם להפוך המדות מן הקצה לקצה, וזהו ענין החריפות שממנו הריח, וכמ"ש וירח את ריח בגדיו א"ת בגדיו אלא בוגדיו וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו שר של אש ושר שלמים אין מכבין זא"ז מחמת שזהו בחי' שלמעלה משניהם, וכמו שני שרים גדולים שהם שני הפכים וכשבאים לפני המלך אזי הם בבחי' ביטול ולב א' להם, כך הוא צדיקים לבם ברשותם שהם בבחי' ביטול, אבל הרשעים הם ברשות לבם מחמת שא"א להם להפוך את הלב שהם מדות דתוהו קשה כארז.

וזהו ענין רשעים וצדיקים אבל מהו ענין הבינונים, וזהו כי קרוב אליך הדבר בפיך הוא ע"י התורה, כי הצדיקים הוא ע"י עבודה שלהם והוא הביטול בתפילה ומס"נ שלהם, וכמו האבות הי' בחי' מרכבה ע"י עבודה שלהם, אבל הבינונים אין להם זה הכח וזהו נגד החוש, רק ע"י התורה, כי בתורה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' חכ' שבתורה השייך להשתלשלות עולמות וכמ"ש כולם בחכ' עשית ובחי' הב' בתורה שלמעלה מהשתלשלות וכמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני שזהו בחי' תורה שהיא משל לקדמונו ש"ע, וזהו כמו ענין בחי' עבד שהוא מקיים רצון המלך מחמת שהוא יודע רצונותיו וטעמים שלו אזי הוא מחויב לעשות כך והב' הוא שהמלך גוזר בעצמו לעשות כך בלי טעם, וזהו מתניתין מלכתא דבר מלך שלטון וכמ"ש בי מלכים ימלכו שדבר מלך הוא הגוזר זה כך וזה כך, כך הוא בדיבור התורה ג"כ כשמדברים התורה אזי נהפך הרע לטוב. וזהו ענין נר הוי' נשמת אדם ונר מצוה תורה אור שע"י אור דתורה שלמעלה, שהתורה הוא הכלי לעצמות אור א"ס, כי אורייתא מחכ' נפקת כח מה בחי' ביטול וזהו כלי לעצמות אוא"ס, וע"י כח התורה שלומדים תורה בגשמי' נותן כח לנשמה, וזהו עוז ותושיה, עוז לנה"א ותושיה לנה"ב.

אך מהו דווקא בפיך כי אפשר ללמוד התורה במח' כידוע, אך הנה הענין כידוע שיש בחי' קול ודיבור, ובזמן הגלות הדיבור הוא בגלות וכמו בחי' ריבאילם וכמ"ש מי כמוך באלים מי כמוך באלמים, וכמ"ש נאלמתי דומיה, וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה בחי' אילם שהדיבור הוא בלי קול וזהו שהשערות הם בבחי' גזיזה נפרדי', והן האותיות שבדיבור הם בבחי' נפרד וזהו ענין הפירוד וא"ו ה"א שבשם הוי', כי בהבראם בה"א בראם והשתלשלות העולמות הוא מבחי' ה"א, אבל בבחי' הסתר והעלם, אבל כאשר היחוד וא"ו בה"א שזהו ענין יחוד קול ודיבור אזי העולם בבחי' ביטול, וכמ"ש על לע"ל וראו כל בשר כי פי ה' דיבר בגילוי, וזהו ענין ואתה מחי' את כולם כי אתה הוא האותיות שמא' ועד תיו וה' מוצאות הפה והוא"ו של ואתה שזהו ענין החיבור וא"ו בה' שזהו ענין וא"ו דוהנורא כידוע וזהו ענין יחוד קול ודיבור. וזהו שהקדים בפיך קודם ובלבבך, כי בצדיקים הוא הסדר מתחילה בלבבך כי לבם ברשותם ואח"כ בפיך ולעשותו וכמו שכתוב בק"ש שמע ישראל שזהו ענין התבוננו' במוח ואח"כ ובלבבך שזה ואהבת את ה' בכל לבבך בשני יצרך ואח"כ ודברת בם ואח"כ וקשרתם, אבל בבינוני' מתחילה בפיך שהכח הוא בתורה, ודווקא בדיבור שבתורה וכמ"ש דבר מלך שלטון, וזהו כי קרוב אליך הדבר בפיך מתחילה ואח"כ ובלבבך ולעשותו.