ויחי יעקב

רדויחי יעקב

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה, להבין מהו שהקדים בפסוק המועט תחילה ואח"כ המרובה היינו שבע שנים וארבעי' ואח"כ מאה שנה, ולהבין זה צ"ל תחילה יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וידוע שהשעות והימים הם לבושין, וכמ"ש בזוהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין באינון לבושין אי חסר יומא חד חסר לבושא חד, נמצא הימים הם לבושי' לנשמה בג"ע שעי"ז יהי' נהנה מזיו השכינה, והעיקר המכוון להנות רהמזיו השכינה וא"א להנות רק ע"י לבוש ואיך אפשר שיהי' יפה שעה א' שזהו הלבוש לנשמה יהי' גבוה יותר מהנשמה בג"ע.

וצ"ל תחילה ההפרש בין ג"ע ובין עוה"ז הנה כתי' ואתה מחי' את כולם וארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, והיות הנשמה בגוף ידוע שאין הנשמה מתחלק בכל אברי הגוף בכל אבר חלק נשמה דא"כ איך סומא יוליד שלם, אך באמת הוא שמשכן הנשמה הוא במוח ולב והארתה מתפשט בכל כלי הגוף, וכמו אור הנר שהיא עומדת במקום א', והארתה בכל הבית אבל עצם האור הוא במקום א', וזהו נר הוי' נשמת אדם שהנשמה נקר' ג"כ נר שהנשמה ג"כ במקום א' והארתה מתפשט בכל הגוף להחיות את הגוף, וגם זה הנשמה אין אנו יודעים ואין אנו רואי' מהות הנשמה רק שמשיגי' שהנשמה מחי' הגוף ומרגישי' החיות וזהו נק' השגת המציאות שאנו משיגי' שיש מציאות המהות אבל אין אנו משיגי' אותו וזהו נק' ידיעת המציאות ולא מהות.

וכך הוא למעלה כשהקב"ה מחי' את כל העולם הוא רק בבחי' אור וזיו ולא עצמותו ומהותו וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים וזהו בחי' מל' שמו נקרא על כל המדינה, ושם ומל' הכל א', רק לזולתו היינו התפשטו' לזולתו על הנבראי', הגם שאין שייך למעלה זולתו כי אין לך דבר חוץ ממנו אבל אעפ"כ נק' זולתו שנראה לעינים מחמת הסתר והעלם שהוא זולתו, ומחי' רק בבחי' הארה והארה דהארה, וגם אין אנו משיגי' רק ידיעות המציאות ולא מהות וכידוע שנודע מציאותו ולא מהותו, זהו הפי' ואתה מחי' את כולם, אבל בג"ע הוא השגת המהות וכמו לע"ל שנא' [ואמר] ביום ההוא הנה אלקינו זה, כאו"א מראה באצבעו שזהו לנוכח השגת המהות כך הוא בג"ע השגת המהות ולא השגת המציאות, ולא כמו בעוה"ז שאנו משיגים רק השגת המציאות ולא מהות.

והגם שמלאכי' ג"כ משיגי' השגת אלקות ובוודאי מלאכי' משיגי' יותר משהנשמה בגוף בעוה"ז משיג מחמת שהמלאכי' הם רוחני' והגוף שלהם רוחני ממילא השגה שלהם יותר גבוה, אבל אעפ"כ יש הפרש גדול בין השגת הנשמות בג"ע ובין השגת המלאכים, וכמ"ש זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו וצדקתך הפי' הוא כמ"ש בזוהר צדק מלכותא קדישא שצדק נק' מלכות, ובחי' מלכות ידוע כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע היינו שהתפשטות הארה וזיו כמו מלך ששמו נק' על המדינה וכמו שם האדם שהוא אינו צריך לו רק לזולתו שיקרא אותו, כך הוא למעלה מלכותך מלכות כ"ע שמחי' בבחי' הארה, וע"ש זה נק' צדק כמו צדקה שנותני' השפעה לזולתו כך בחי' מל' משפיע הארה לזולתו, אבל זכר רב טובך הוא בחי' טוב שהוא למעלה במדרגה, כי טוב הוא הטוב וחסד בעצם, ולמעלה הוא החילוק שבין טוב לצדקתך כי צדקתך הוא מ"ש מלא כל הארץ כבודו ותרגום זיו יקרי' שזהו נק' בחי' ממלא אבל טוב רוהוא בחי' את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה א' שזהו בחי' סובב כ"ע, וזהו ר"ת את השמים ואת הארץ גימ' טוב, ונמצא המלאכי' בבחי' צדקתך ירננו שהוא השגה גמורה כמו שאנו רואי' למטה כשהוא משיג בכי טוב מהות הדבר אזי הוא מתפעל ומרנן, אבל בבחי' טוב הוא רק בבחי' זכר רק שהוא רוצה ליכלל בבחי' טוב, אבל הנשמות בג"ע משיגי' בחי' טוב מהות טוב (הגם שנק' זיו השכינה אבל הם משיגי' מהות הזיו שבבחי' סובב אבל מלאכים אינן משיגי' רק מהות הזיו שבבחי' ממלא).

נמצא יש ג' מדרגות, נשמות בגופי' בעוה"ז אינן משיגין רק השגת מציאו' ולא מהות הממלא הגם שזה נק' ג"כ בחי' ראי', וכמו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שזהו בחי' ראי', אבל אעפ"כ אין זה רק השגת המציאות ולא מהות, אבל בשרשם הם למעלה מג"ע, כי בג"ע כתי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן עדן הוא בחי' חכ' ונהר הוא בחי' בינה שהוא בחי' גן עדן, וכידוע ביו"ד נברא עוה"ב שהוא ג"ע שמשיגי' שם השגת אלקו', אבל הנה כתי' ויטע גן בעדן מקדם שראשיתו ומקורו הוא מקדמונו ש"ע אבל אין משיגי' זה בג"ע ג"כ שאין משיגי' בג"ע רק מהות הזיו שבבחי' סובב אבל לא בחי' קדמונו ש"ע שהוא גבוה למעלה הימנו אבל התורה נק' משל הקדמוני שהיא משל לקדמונו ש"ע ממש שע"י יהי' משיגי' קדמונו ש"ע ממש, רק זה הגילוי יהי' לע"ל ע"י התו"מ שבעוה"ז יהי' משיגי' לע"ל מהות הסובב בעצמו וכמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כאו"א מראה באצבעו, ודווקא בעוה"ז אבל בג"ע אינן משיגי' רק הארה, ומחמת זה יהי' באפשר להיות הימים והמצות לבושי' לנשמה בג"ע מחמת ששרשם למעלה הימנו אדרבה בג"ע אינן משיגי' מהמשל רק הארה ועיקר הגילוי יהי' לעתיד, וזהו יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כי בשרשם הם למעלה מעוה"ב שהוא ג"ע שהוא רק זיו והארה מבחי' סובב אבל ע"י הלבושי' אפשר להשיג מהות האלקו', רק שבעוה"ז הוא בהעלם בהימים ובתשובה ומע"ט ולע"ל יהי' בגילוי.

וזהו מ"ש עין בעין יראו, כי עין הוא בחי' ראי' וע"י ראי' בעוה"ז שהוא השגת המציאות ולא מהות וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שזה נק' ג"כ בחי' ראי' ההתבוננו' שבפסוקי דזימרה בדברים פשוטי' ומים וארץ גשמי' וכדומה אבל ע"י משיגי' השגת המציאות, וע"י השגת המציאות משיגי' אח"כ בחי' ראי' המהות, וזהו עין בעין כי לפי ערך העין והראי' בהשגת המציאות אזי יבוא להשגת המהות, כי בהשגת המהות יש ג"כ כמה בחי' כמו ג"ע הוא השגת המהות ויש ג"ע התחתון ע"י מעשה המצות וג"ע העליון ע"י כונת המצות ובכלל הוא רק ב' בחי' ג"ע אבל באמת יש בזה בחי' עד אין קץ, זהו בג"ע וכמו"כ בעוה"ב לע"ל ג"כ יהי' כמה בחי', כאו"א נכוה מחופתו של חברו, והכל הוא רק ע"י ראי' המציאות דכעת, וזהו עין בעין יראו שע"י העין דעכשיו יבוא לבחי' מהות.

רזונמצא יש ג' מדריגות השגת הנשמות בגופי' שמשיגי' רק השגת המציאות ולא מהות, והשגת המלאכי' שמשיגי' השגת המהות הזיו שבבחי' ממלא, והשגת הנשמות בג"ע שמשיגי' השגת המהות שבבחי' סובב. ויש עוד מדריגה הד' היינו שקורין אלקיא דאלקי' שזהו ענין קליפות נוגה, משא"כ [ג'] קליפות הטמאות לגמרי.

היוצא מזה שהנשמות בג"ע משיגי' מהות אלקו', ובאמת איך אפשר שהנשמה שהיא נברא יש מאין וכמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחת בי שישיג מהות אלקו', אך זהו ע"י הימים והמצות שנק' לבושין לנשמה וכמו שמשיגי' השכל עמוק ע"י המשל ובלא המשל לא הי' באפשר להשיגו אך ע"י המשל אפשר להשיג הנמשל, כי באמת הגם שהמשל הוא למטה מן השכל כי השכל הוא אינו משיג והמשל הוא משיג, אך מה שע"י המשל הוא משיג השכל הוא מחמת שהמשל שרשו למעלה מן השכל, וכמו שאנו רואי' שכמה חכמים כשאומרים להם השכל הם משיגי' בלא משל השכל אבל לעשות משל לזה אין ביכולתם כי לעשות המשל צריך חכם גדול ביותר, וכמו משלי שלמה שדווקא שלמה הי' ביכולתו לעשות ג' אלפים משל היינו שבכל שכל מחמת שהשכל הי' עמוק כ"כ הי' אומר משל וגם המשל א"א להשיג צריך עוד משל עד שאמר ג' אלפים משלים, משל דא לגו דא, אזי הי' באפשר להשיג השכל מהמשל האחרון, וכמו"כ ר"מ שהי' או' תלת מאה מתלי מחמת עומק השכל, ודווקא מי שהוא חכם ביותר אפשר לו לומר משלים, נמצא שהמשל שרשו למעלה מן השכל, וכמ"ש ויבוא משה בתוך הענן מחמת שמשה עלה למעלה וארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה והחיות שלו הי' מה שהי' משיג מהות האלקו', ובאמת גם נשמת משה הי' בחי' נברא ולא הי' באפשר זאת רק ע"י הענן היינו שהענן מסתיר כמו המשל והי' באפשר להשיג ע"י הענן, כך הוא למעלה כשהנשמה משיג בג"ע השגת מהות הוא ע"י הימים והמצות שבעוה"ז, הגם שהם למטה בדברי' גשמי' אבל בשרשם ע"י עין דעכשיו יבוא לבחי' עין דג"ע ועין דלע"ל, וזהו ימי שנותינו בהם שבעי' שנה שזהו בחי' עין בחי' ראי', וגם בחי' ע' ז' מדות כ"א כלול מעשר זהו ג"כ [ע'] מדות, שבהם צריך לברר הז' מדות כי הרע הוא במדות וצריך לברר המדות בירור אחר בירור ולהפוך אותם לטוב, וזהו ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך להפוך נה"ב ג"כ מרע לטוב, וזהו שם מ"ב שבפ' ראשונה שזהו בחי' עלי' נה"ב מלמטה למעלה.

וזהו ענין ע' שנין דדוד שאולי' מאדה"ר וגם מהאבות ולכאורה זה לפלא כי זה ב' פעמים ע' והוא לא חי רק פעם א' ע', ע' בנחל קדומים בפרשה רחויגש על פסוק ויאמר יוסף כו' אני יוסף העוד אבי חי, והענין הוא כי הע' שנין דאה"ר הוא אחר חטא עה"ד כי קודם החטא לא הי' שנים קצובי' במספר ועכשיו אחר החטא הם קצובי' אלף שנה רק ע' שנין שאולי' לדוד כי דוד הוא בחי' מל' וזהו מל' מלכותך כ"ע בחי' מל' מקור העולמות ולית לי' מגרמי' כלום רק מה שמקבל מהז' מדות היא מביאה לידי גילוי בעולמות, וזהו ענין ע' הא' שהוא בחי' ראי' המציאות, ועי"ז יבוא ויגיע לע' הב' שהוא בחי' עוה"ב וראי' דעכשיו בג"ע וזהו בחי' ראי' הב', וזהו הע' של האבות כי אברהם שאל לו ה' שנים שהם בחי' ה"ח מקור כל החסדי' העליוני', ויעקב שאל לו כ"ח גימ' כח וכמ"ש ועתה יגדל נא כח אדני, ויוסף שאל לו ל"ז כנגד שלושים מדות ועל ג' מדות כלול מעשר שהם שלושים, וזהו רק מדות רוחני' וזהו בטח בדד עין יעקב, וזהו כמ"ש הוי' בדד ינחנו שהוא בחי' בדד כמו עד שלא נברא הי' העולם הי' הוא ושמו בלבד, וזהו בחי' יעקב יו"ד עק"ב, יוד בחי' חכ' בחי' ראי' בחכ' אתברירו לברר בחי' עקב, ואח"כ יגיע לבחי' ע' דיעקב שהם פנימי'.

וזהו שבע שנים מתחילה המועט שהם הבירור המדות, כי שרש המדות למעלה מן השכל והשכל הוא מורה הוראה למדות זה לאהוב וזה לשנוא, הגם שהמוח שליט על הלב אבל באמת שרש המדות שבלב למעלה מן השכל שבמוח והמדות הוא עיקר האדם, וזהו יפה כח הבן מכח האב מחמת ג' שותפי' באדם והקב"ה נותן בו נשמה ומחמת יפה כח הבן מכח האב כי המדות הן בנים כי הם נולדי' מן השכל אבל מחמת שרשם הם גבוהים מאוד נעלה, ואח"כ ארבעים ומאת שנה שזהו ב"פ ע', והעיקר החילוק שיעקב הוא בחי' פנימי' לפיכך חי ב"פ ע' אבל דוד לא הי' רק פעם א' ע' בחי' ראי'. וזהו ויחי יעקב כמשארז"ל יעקב לא מת, ויחי יעקב בארץ מצרים וגבולים שהן המדות, וע"י בירור המדות בא לידי שבע עשרה שנה בגימ' טוב שזהו ראי' הב', וזהו החפץ חיים אוהב ימים שהם הבירור דימים, לראות טוב לברר המדות עליונות שהם בחי' סובב כ"ע.