מי כה' אלקינו

קצטמי כה' אלקינו

מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, הנה כתי' נר מצוה ותורה אור וכתי' נר הוי' נשמת אדם, הנשמה קרויה נר וגם תו"מ קרוים נר. והנה ידוע בנר יש ג' דברים שמן ופתילה ואור ונמצא יש הג' דברים בנשמה שנק' נר אור ושמן ופתילה וגם בתו"מ שנק' נר יש ג"כ הג' דברים אור ושמן ופתילה. והנה ידוע שהפתילה הוא עיקר הנר כי בלי פתילה א"א להאחז האור בהשמן כי השמן מכבה האור רק הפתילה הוא המחבר האור רעם השמן ובאמצעות הפתילה הוא דולק (הגם שרואים שהשמן הוא ג"כ עיקר כי לפי צלילת השמן הוא צלילת האור וגם לפי ריבוי השמן הוא ריבוי האור אבל אעפ"כ עיקר המחבר הוא הפתילה, והלשון מורה ע"ז כי פתילה הוא ענין התחברות וכמו צמיד פתיל שפירושו הוא ענין התחברות).

ולהבין איך הוא בנשמה הג' בחי' הנה כתי' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך יצ"ט ויצה"ר לאהוב את ה' בכל לבבך בשני יצריך ביצר הרע ג"כ לאהוב אותו, ולכאורה איך אפשר זאת שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לה' ואיך אפשר להפוך את היצה"ר מקצה אל הקצה מרע לטוב, אך הענין הוא הנה כתי' וייצר ה' אלקי' את האדם כתי' וייצר בשני יודי"ן ואיתא ע"ז בתרגום יונתן ע"ז הפ' וייצר בתרין יצרין כי התרי יודי"ן מורי"ם על תרין יצרין, ומשמע מזה הפי' שזהו הוי' אלקי' שבפסוק, שיצר טוב הוא מהוי' ויצה"ר הוא משם אלקי', וזהו וייצר הוי' אלקי' בשני יודין הב' יצרין, וכמ"ש בפ' וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא אלקי' וכידוע וידעת הוא פי' ענין התחברות היום כי אין יום בלא לילה והלילה עם היום צריך לחבר, הלילה הוא מדת הדין והיום הוא מדת החסד וכמ"ש כי חסד אל כל היום וצריך לחבר מדת הדין עם מדת החסד שזהו החיבור יום ולילה, וכך והשבות אל לבבך שהם שני לבבות והם היצה"ט והיצה"ר שבלב ונקר' לבבך שני לבבות לחבר אותם ג"כ שגם היצה"ר יהי' לו אהבה להשי"ת, כי הוי' הוא אלקי' לחבר ג"כ הוי' עם אלקי' שזהו שורש של השני יצרין שהם שני לבבות שיהי' לב א' לאביהם שבשמים כי הוי' הוא האלקי' שזהו שרשם כולא חד ומצד זה אפשר ג"כ לחבר היצ"ט עם היצה"ר מחמת שבשרשם הם כולא חד שזהו הוי' הוא אלקי' כולא חד. והענין הוא כי אנו רואי' שהאדם הוא כלול מעשר בחי' הנפש חב"ד חג"ת נה"י ובכללות הם רק ב' קוין חסד וגבורה שמדת החסד כולל קו הימין ומדת הגבורה כולל קו השמאל ומצד זה נמצא באדם כל הבחי', שיש בו מדת החסד וגם מדת הדין, אבל בבע"ח אינו נמצא רק מדה א' כמו נשר שהוא רחמני כולו רחמנות והעורב הוא אכזר הוא כולו אכזר וכן הוא בבהמות רחל הקול שלה מורה על רחמים ושור נגח הוא אכזר וכן הוא בשאר בע"ח רואי' שאין להם רק מדה א' וכן הוא בכל הברואי' לבד האדם כלול מב' בחי' חסד וגבורה, וזהו כי באדם נא' ויצר הוי' אלקי' את האדם שם מלא ב' בחי' הוי' אלקי' שהוי' הוא מדת החסד ושם אלקי' הוא מדת הגבורה ומחמת זה האדם כלול מב' בחי' ושרשו היצי' הי' בב' בחי' אבל אצל כל הברואי' נכתב רק שם א' ולא שם מלא וכמו ל"ב אלקי' שנמצא עד יצירת האדם בכל הברואי', וזהו ענין יצ"ט ויצה"ר כי בשרשם קודם החטא עה"ד טו"ר הי' ב' הבחי' קדושה וכמ"ש וייצר הוי' אלקי' בשני יצרין ושניהם קדושה רק שזה חסד וזה גבורה דקדושה ושרשם בהוי' אלקי' דקדושה רק אחר החטא עה"ד טו"ר נפלו גבורות דקדושה למטה ונעשה למטה מזה יצה"ר אבל בשרשו הוא גבורות דקדושה, וזהו ענין תוהו שהי' האורות תקיפי' וחזקי' מדת הגבורה והי' שבה"כ ונפלו הכלים למטה והאורות ראנסתלקו ונעשה מזה רע, ולכן אפשר להפוך היצה"ר לקדושה שיהי' לב א' מחמת שבשרשו הוא קדושה רק נפל למטה וכשמבררים אותו ונהפך לקדושה ע"ז כתי' בכל לבבך בשני יצרך, וכמשארז"ל ע"פ וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, טוב זה מלאך חיים שזהו היצה"ט ומאוד זהו מה"מ שזה היצה"ר, כשהיצה"ר נהפך לטוב אזי הוא בבחי' מאוד בלי גבול מחמת ששרשו הוא בחי' גבורות דקדושה ואורות תקיפי' וחזקים.

וע"י מה מהפכי' אותו הוא ע"י התבוננו' כשמתבונן בק"ש בפ' ראשון שמע ישראל כי שמע הוא לשון התבוננו' כשמתבונן שהוי' אלקינו, הפי' הוא שהוא אלקינו שלנו כי חלק הוי' הוא עמו, ואלקינו הוא מלשון ואת אילי הארץ לקח שהוא לשון כח, והפי' הוא כי הוי' הוא הכח והשרש שלנו ומאיר בבחי' גילוי בנש"י, ומחמת זה אפשר לנו להמשיך הוי' אחד שיהי' מאיר הוי' גם בהעולמו', וזהו אחד ח' הוא ז' רקיעי' וארץ וד' רוחות העולם וממשיכי' בהם אלף שזהו אלופו ש"ע וזהו התבוננו' של ק"ש, וזהו הפי' מ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים פי' כי אני ראשון הוא כמו קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד ואני אחרון ג"כ הוא ושמו בלבד ומבלעדי פי' בזוהר באמציעתא אין אלקים כי הגם ששם אלקי' מסתיר אבל אין זה הסתר כי הוי' הוא אלקי' וכולא חד מחמת שהעולמות כולם בטלים ואינם תופסים מקום כלל, וזהו אני הוי' לא שניתי בלי שום שינוי, אני ראשון ואני אחרון וגם באמצעיתא אין אלקי' אין שום הסתר והעלם, כי ההסתר וההעלם הוא נראה למקבלי' אבל באמת אין ההסתר הסתר גמור, וכשמתבונן בזה היטב הדק אזי נהפך היצה"ר לטוב מחמת כי שרשו הוא בשם אלקי' וע"י ההתבוננו' הוא מעלה אותו לשרשו ושם הוא קדושה כי אין ההסתר משם אלקי' הסתר גמור וכולא חד ואזי עי"ז הוא מתפעל בלב בכל לבבך בשני יצריך עם היצה"ר ג"כ כי כשרואה ומרגיש ע"י ההתבוננו' שכל העולמו' עליונים כולם בטלים ומבוטלים ומכש"כ עולמות התחתוני', אין לו רק לב א' ורצון א' רק לאביהם שבשמים, וזהו ואהבת בגימ' ב"פ אור כי שני היצרי' נעשים אור וזהו בכל לבבך, וזהו אלה שני בני היצהר ופרש"י שע"י התורה מהפכי' לטוב שזהו השני יצרים ונהפכו לטוב ושניהם שוין לטובה, וזהו ע"י ה"א של היצהר שזהו ה"א חומשי תורה ומיצר ע"י ה"א שבאמצע נעשה יצהר שזהו לשון זוהר וכמ"ש צוהר תעשה לתיבה שזהו אור, וזהו הפי' אלה שני בני היצהר שנהפך לטוב.

וזהו ענין שהנשמה נקר' נר וכמ"ש נר הוי' נשמת אדם כי בנר יש ג' דברי' אור ושמן ופתילה, שמן הוא היצה"ר והוא הנה"ט וכמו עיקר השריפה הוא בשמן כי השמן נבלע בפתילה ונשרף וע"י מעט פתילה נשרף הרבה שמן כך הנה"ט הוא היצה"ר הוא השמן, והפתילה הוא הנה"א שהוא המחבר אור האלקי' בנה"ט ושורף אותו עד שנהפך לטוב, וזהו ע"י התבוננו', וזהו נר הוי' נשמת אדם.

רבוצ"ל מהו נר מצוה ותורה אור כי המצוה נק' ג"כ בשם נר, והענין הוא כי המצות נק' בשם לבושין ומקיפי' וכמ"ש בזוהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין באינון לבושין אי חסר יומא חד חסר לבושא חד. והנה כתי' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, והנה פי' הפשוט צרור הוא לשון קשר, ויש עוד פי' צרור הוא כמ"ש כצרור אבן במרגמה כי ע"י המרגמה נופל האבן למרחוק למעלה כך ע"י המצות נזרק הנשמה למעלה מעלה משרשה הראשון, כי המצות הם לבושין וכמו כשהאדם מלובש בלבוש אזי אפשר להחזיק אותו בלבוש ולהוליך אותו או לעלות אותו למקום שבעצמו לא הי' יכול לעלות וע"י שאוחזין אותו בלבוש מוליכין אותו ומעלין אותו, וזהו ע"י המצות שאדם עושה שהם לבושי' ומקיפי' עליונים [וכשמקיים אותם] אזי מעלין הנשמה למעלה, וזהו מצוה גוררת מצוה כי כשעושין המצוה אזי ע"י המצוה יש עלי' לנשמה שלו ואפשר לעשות לה עוד מצוה שלא לפי ערך כח ושרש נשמתו מחמת שהנשמה נתעלה ע"י מצוה ראשונה ואפשר לעשות לה עוד מצוה גדולה הימנ[ה] ומשפיעי' לו זאת מהיכלות הקדושה כי ע"י המצוה הוא עולה ומתקשר בקשר אמיץ וחזק בהיכלות הקדושה ומשפיעי' לו משם קדושה, וזהו הפי' מצוה גוררת מצוה גדולה הימנ[ה] מחמת שמסייעי' לו מלמעלה, וזהו הבא לטהר מסייעין לו מהיכלות הקדושה, ולהיפוך עבירה גוררת עבירה כי ע"י העבירה שהוא עושה הוא מקושר בהיכלות הטומאה ומשפיעים לו טומאה ואפשר לו לעשות עבירה גדולה היינו שלא לפי ערך הרע שלו רק שמשפיעי' לו מלמעלה וכמ"ש הבא לטמא פותחין לו מלמעלה, וזהו הפי' צרורה בצרור החיים לשון קשר שמתקשר למעלה בצרור החיים שהוא היכלות דקדושה, וגם הפי' צרורה כצרור אבן במרגמה שע"י המצות שהם לבושי' ומקיפי' מגביהים הנשמה מלמטה למעלה בחיי החיים שהוא עצמו' אא"ס, וזהו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר כי הגם שבתפילין נכתב ג"כ הפ' של ק"ש מה אכפת לי אם יקרא ק"ש בלא תפלין, כי הגם שק"ש הוא בחי' גבוה מאוד כידוע, אעפ"כ צריך לקרוא אותה בתפילין כי התפלין הם מקיפי' ובק"ש הוא ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וגם למסור נפשו באחד וצ"ל זה ע"י מצות התפילין שהם לבושי' ומקיפי' ומסייעי' ומעלי' לנשמה שיהי' ביכולתו לאהוב בכל לבבך בשני יצריך ולהפוך היצה"ר לטוב ובכל נפשך ובכל מאודך, וזהו שהמצות הם מעלים הנשמה ומקיפי' אותה ונעשה לה לבושי' ומעלי' אותה מלמטה למעלה.

אבל תורה היא המשכה מלמעלה למטה כי בתורה יש ב' בחי' כי התורה נמשך מבחי' חכ' ובחכ' יש ב' בחי' א' בחי' חכ' שבהשתלשלות העולמו' וכמ"ש כולם בחכ' עשית והב' חכ' שלמעלה מהשתלשלות, ויש בתורה ג"כ ב' בחי' הנ"ל, תורה שבהשתלשלות כמו למשל עבד שיודע רצון המלך וטעמו שהוא רוצה כך וכך ומחויב העבד לקיים רצונו מחמת שהוא יודע הטעם של הדבר ורצונו אבל יש עוד שהאדון גוזר עליו בלי שום טעם רק כמלך שגוזר רגואומר כך וכך בלי שום טעם למעלה מן הטעם ודבר מלך שלטון, כך יש מצות בתורה שהם עפ"י טעם ודעת, ויש בחי' תורה שלמעלה מהטעם רק גזרות המלך שהוא גוזר וכמ"ש בתורה בי מלכים ימלוכו, מתניתין מלכתא, כמלך שגוזר זה יהי' כשר וזה יהי' פסול זה יהי' טהור וזה יהי' טמא בלי שום טעם וכך הוא כשעושה תפלין [באופן כזה] הוא מצוה וכשעושה תפלין באופן אחר אז אין זה מצוה, רק שהתורה הוא בחי' ח"ע כח מ"ה וממשיך גילוי אוא"ס למטה באופן זה ובאופן זה אינו ממשיך כי כך רצון הבורא וזהו המשכה מלמעלה למטה, וכמו רב יודא כולי תנויי בנזיקין מחמת אימתא דמארי' עלי' שהוא בחי' יראה עילאה, כי אם אין יראה אין חכ' ואם אין חכ' אין יראה, כי יש בחי' יראה תתאה שע"י יגיע לבחי' חכ' ואח"כ ע"י חכ' יגיע לבחי' יראה עילאה שלמעלה מן החכ' שזהו מקור התורה שלמעלה, וזהו רב יודא כולי תנויי בנזיקין לברר הקליפות מטה מטה מארבעה אבות נזיקין הוא מחמת ששרשו אימתא דמארי' עלי' שהוא בחי' יראה עילאה ועי"ז ממשיך למטה גילוי אלקו' להפריד הקליפות ולהפוך אותם, וזהו ב' בחי' א' שע"י מצות הוא העלא' מלמטה למעלה וע"י התורה המשכה מלמעלה למטה.

וזהו כי נר מצוה כי המצוה הוא הנר והשמן ששורף ומכלה כי המצות הם בדברי' גשמי' כמו צמר גשמי וקלף גשמי ואתרוג גשמי אבל שרשם הוא מעולם התוהו רק שנפלו למטה וע"י השריפה שהוא הבירור הם מתעלי' למעלה, ותורה אור ותורה הוא הפתילה שמחבר אוא"ס בהמצות וכמשארז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה היינו מעשה המצות שממשיך אוא"ס בכל מצוה וכך הוא למעלה ששרש המצות הוא בכלים דאצי' וכידוע שט' פעמי' ט' עולה פ"א וג' פעמי' פ"א שהם רת"ס הם רמ"ג וה"ח המגדילי' הם רמ"ח, נמצא המצות הם בכלים דאצי' ונקר' נר, ותורה הוא האור שבכלים דאצי' והוא הפתילה ומחבר אא"ס שלמעלה מאורות וכלים להמשיך בהכלים, וזהו כמו נר שיש בו ג' דברי' שמן ופתילה ואור כי שמן הוא הכלים והפתילה הוא שרש האור שנמשך בכלים וכידוע שקנה המדה ופתיל שהם המודדי' אורות בכלים וממשיך מהאורות שלמעלה מהאורות בכלים, וזהו כי נר מצוה ותורה אור.

וזהו ענין מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ כי לכאורה מהו המעלה מה שהוא מגביהי כי זהו בחי' ריחוק וכתי' למה ה' תעמוד ברחוק וכתי' אל תרחק ממני, אך הענין כי בחי' רחוק הוא כמ"ש מי כמוכה באלים וארז"ל מי כמוך באלמים בחי' אלם וכמ"ש נאלמתי דומיה וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה, והפי' הוא כי הדיבור בגלות בחי' הסתר אלקו' נק' אלם בלא קול, כי בדיבור יש קול ודיבור שהוא הברת אותיו' אבל אם הברת האותיו' הוא בלי קול זהו בחי' אלם, ולמעלה זהו בחי' פירוד בין וא"ו של שם הוי' ובין בחי' ה"א כי הה"א הוא בה' בראם שהם בחי' ה' מוצאות הפה שהן האותיו' שנבראו בהן שמים וארץ והוא"ו הוא בחי' קול שבדיבור וזהו יחוד רדוא"ו ה"א שהקול הוא מהבל הלב וזהו המדות שבלב ולמעלה נקר' וא"ו היינו וא"ו מדות וכשהדיבור בגלות היינו בחי' הסתר אלקו' היינו פירוד בין וא"ו לה"א, היינו שהחיות שבעולמו' הוא רק מבחי' אותיו' שהוא בחי' ה"א והאותיו' הם נפרדי' ובחי' דומם ממילא הנבראי' ג"כ בבחי' פירוד ויש ודבר בפ"ע, וזהו מ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה שהאותיו' הם משולים לשערות וכשהשערות הם נפרדים ואינם יונקים מהמוח כשגוזזי' אותם אין בהם חיות כלל ואינם צומחי' כך האותיו' כשהם בלי קול והם בחי' אלם הם נפרדי', ולמעלה כשה"א אינו מקבל מבחי' וא"ו שהוא הקול אזי העולמות בבחי' נפרדי', וזהו מ"ש אותותינו לא ראינו בגלות, כי לע"ל כתי' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר שזהו היחוד קול ודיבור ויהי' בגילוי בחי' ביטול בכל הנבראי', וזהו קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא, וזהו כד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו כגופא בלא נשמתא זהו ענין הסתלקות האורות מהכלים זהו הכל נק' בחי' ריחוק, אבל המגביהי לשבת היינו ר"ת וסוף התיבה י"ה שלמעלה מבחי' ו"ה, ולשבת היינו כמ"ש לא תוהו בראה לשבת יצרה והפי' הוא להוליד בנים שזהו תוס' וריבוי ויחוד פני' כידוע בשביל הולדה, וזהו יחוד פנימי' או"א כיבשביל בריאות העולמו' הוא יחוד חיצוני' או"א אבל בשביל הולדת הנשמות הוא יחוד פנימי כידוע וזהו תוס' ריבוי אורות, וזהו מחמת שהוא בגלות הפירוד וא"ו מה"א צריך להיות הגילוי מבחי' גבוה היינו בחי' י"ה וממילא יהי' היחוד ו"ה ויהי' גילוי אלקו' למטה בנבראי', וזהו הפי' המגביהי מבחי' גבוה בחי' י"ה לשבת תוס' אורות למטה כי דווקא מה שהוא יותר גבוה אפשר להמשך למטה מטה, ועוד פי' לשבת בחי' ישיבה כי למשל כשהאדם עומד הוא גבוה וכשהוא יושב הוא משפיל א"ע כך למעלה לשבת הוא ענין השפלה וירידה למטה מבחי' מגביהי, וב' הפי' הכל א', ואח"כ המשפילי לראות בשמים וארץ וזהו כמ"ש עין בעין יראו.