יו"ט של ר"ה

קעויו"ט של ר"ה

יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת תוקעין במקדש אבל לא במדינה, ואיתא בגמ' הטעם מחמת גזירה דרבה שמא יעבירנו ד"א בר"ה, ובגמ' ירושלמי איתא שהוא מדאורייתא כי הנה כתי' יום תרועה יהי' לכם וכתי' זכרון תרועה, בחול הוא יום תרועה ובשבת זכרון תרועה, אך באמת הנך קראי הם רק אסמכתא בעלמא אבל הוא רק מדרבנן. וצריך להבין איך אפשר לחכמים לעקור דבר מן התורה שלא לתקוע בשבת במדינה. אך הענין הוא בתחילה עלה במח' לברא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר, וצ"ל הלא השי"ת הוא רחום וחנון ואיך עלה במח' לברא במדה"ד, וגם אח"כ רק שיתף מדה"ר אבל העיקר הוא הדין. והנה כתי' כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, כבוד מלכותך הוא כסא מלוכה, ענין המלוכה הוא אין מלך בלא עם, לשון עם הוא מלשון גחלים עוממות, כי יש גחלים לוחשות ויש גחלים עוממות כידוע, כך הוא לשון עם שהם נפרדים, אבל הראש על האברים או האדם בעצמו על האברים אינו שייך לומר שהוא מלך על האברים, הגם שהאברים הם נשמעים לרצונו אבל אין להם בחירה ורצון בזה רק שזהו מחמת שהם בבחי' היחוד, ומלוכה אינו שייך רק על נפרדים ויש להם בחירה ורצון בזה אם לקבל עול מלכותו אבל כשאין להם בחירה ורצון וזהו רק מחמת שאינם נפרדים והם בבחי' היחוד אינו שייך בחי' מלוכה כמו האדם על האברים או הנשמה על הגוף לא שייך בחי' מלוכה, וזהו אין מלך בלא עם שאין שייך בחי' מלוכה רק על עם נפרדים. אך באמת איך שייך למעלה בחי' מלוכה על נפרדי' הלא כתי' אני ראשון ואני אחרון, אני ראשון קודם ההשתלשלות ואני אחרון לאחר ההשתלשלות ומבלעדי באמציעותא ג"כ אין אלקים שום הסתר כי כולא קמי' כלא ממש חשיבי, הגם שמפורש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד היינו לפי דעת המקבלים דעת תחתון, אבל לגבי דעת עליון אין שום נפרד כלל. אך התירוץ הוא וזהו וגבורתך ידברו שזהו ע"י גבורות וצימצומים שע"י ריבוי צימצומים נתהוו נפרדים שהם בריאה מאין ליש נפרד, וזהו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שם הוא בחי' היחוד, ומשם שזהו בחי' מלוכה ע"י ריבוי צמצומים יפרד בחי' נפרד מאין ליש. וזהו כי שמש ומגן הוי' אלקי', כי המגן הוא הנרתק להשמש וכמשארז"ל לע"ל מוציא הקב"ה חמה מנרתקה שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וכתי' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וכו' צדיקים מתרפאי' בה ורשעים וכו', כי השמש בלא נרתק א"א לקבל אור השמש בשום אופן כי האור הוא בדומה למאור, רק ע"י נרתק אפשר לקבל אור השמש, וזהו הארה דהארה ע"י נרתק, אבל אור השמש בעצמה א"א לקבל, וכך הוא הנמשל למעלה הוי' אלקי', ששם אלקי' הוא מסתיר על שם הוי' כי שם אלקי' הוא בחי' צמצום, וזהו בראשית ברא אלקי' כי הבריאה יש מאין הוא ע"י שם אלקי' שזהו בחי' צימצום, וזהו ל"ב אלקי' הכל קעזצמצומים שיהי' בריאה מאין ליש נפרד, אך אח"כ שיתף מדה"ר שיהי' היש בטל, כי מצד שם הוי' הי' כולו בבחי' ביטול במציאות ומצד שם אלקי' הי' כולו בבחי' פירוד לגמרי וע"י יחוד הוי' אלקי' הנברא הוא בבחי' יש אבל היש הוא בטל, ושהוא נפרד הוא מצד בחי' אלקי' והביטול הוא מצד שם הוי', וזהו כי שמש ומגן כי מגן הוא לשון מחסה ומגין אבל אינו מסתיר כ"כ על אור השמש כך הוא שם הוי' מאיר על שם אלקי' שיהי' ביטול היש בנבראים, וזהו ענין קעמ"ש שע"י שמקבלי' עליהם עול מל' עי"ז יהי' רצון למלוכה, כי מחמת שהוא בעל בחירה ויש לו רצונות להיות נפרד ומבטל רצונו לרצון ה' להיות בבחי' ביטול לרצה"ע ומזה התענוג מתהוה הצמצומי' להיות בחי' מלוכה, נמצא הקעומ"ש הוא ממשיך בחי' מלוכה, וגם כשיש בחי' מלוכה אזי צריך לקבל עול מל' והיינו ע"י [תו"מ] כי הביטול רצון שע"י המצוה הוא קעמ"ש ועול מצות וע"י ברכת המצות הוא ממשיך הגילוי אלקו' מלמעלה. וזהו אשר קדשנו במצותיו שממשיך בחי' קודש עליון, כי המצוה והקעומ"ש היינו הביטול הוא הכלי לקבל גילוי אלקו' וע"י הברכה הוא ממשיך מלמעלה האור, וזהו ענין רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא, רצוננו לראות את מלכינו, כי ע"י המצות נמשכו ונתגלו אברי' דמלכא.

ומעתה צריך להבין ענין השופר גנוחי גנח ילולי יליל, וזהו ענין ויבדל את הרקיע שזהו ענין הבדלה במע"ב בין מ"ע למ"ת, כי מ"ע הוא בחי' ח"ע ותענוג אלקי ומים תחתונים הוא ענין תענוגי' גשמי', וזהו ענין הבדלה שבאין ערך למ"ע למ"ת, וזהו מ"ת בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא בבחי' עלי' ובוכין על הירידה, וזהו ג"כ אצל אדם בגוף כי הנשמה קודם בואה לגוף היא בבחי' עלי' וכמ"ש חי ה' אשר וכו' ואח"כ ירדה בגוף גשמי וזהו ירידה גדולה, וזהו הבכי' שבוכין קדם מלכא על הירידה שירד כ"כ בגוף גשמי עם תאות גשמי', ועיקר הבכי' הוא בר"ה מחמת שאדה"ר נברא בר"ה והוא בר"ה עיקר הירידה צורך עלי', וזהו בכסה ליום חגינו בכסה לשון הסתר המגן ומחסה ליום חגינו זהו ענין הגילוי כמו אחוי לי' במחוג שזהו ענין הגילוי כך הוא בכסה הוא ענין הצמצום ואח"כ הגילוי בחי' הוי' ע"י השופר, שזה ענין שפרו מעשיכם שזהו ענין תענוג שהשופר ממשיך בחי' העונג עליון, וזהו ענין גנוחי גניח שזהו ענין הבכי' להמשיך תענוג עליון שיהי' רצון למלוכה.

ומעתה צ"ל ענין שבת, כי הנה בימות החול הנה כתי' בראשית ברא אלקי' בחוכמתא, וזהו ענין ל"ב אלקי' ל"ב נתיבות החכ' כי הנתיב הוא ענין צמצום וזהו המשכת תענוג עליון ע"י הנתיבות כי הגם לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין [דהדיוטא] וזהו כמשל חכם גדול והוא משפך כך הגם שלאו אורחא דמלכא אעפ"כ יש בזה תענוג עליון במע"ב, וזהו ע"י שם אלקי', ל"ב אלקי', ל"ב נתיבות המשכת תענוג עליון, אבל בשבת הנה כתי' ויכל אלקים נסתלק התענוג עליון כי התענוג עליון הוא ע"י שם אלקי' וכמ"ש צחוק עשה קעחלי אלקי' שזהו ענין תענוג, ואיך הוא הקיום עולמות בשבת, וזהו כל האומר ויכולו הוא נעשה שותף להקב"ה במע"ב כי ע"י אמירת ויכולו בשבת הוא הקיום שנמשך מלמעלה תענוג עליון יותר מבימות החול, ע"י ג"פ ביום השביעי שבויכולו שהוא נגד ג' סעודות דשבת שזהו ענין העלאה והמשכה וממוצע, וזהו ענין זכור ושמור בדיבור אחד, וזהו שמור לנוק' בחי' העלא' וזכור לדכורא בחי' המשכה ובדיבור אחד הוא הממוצע. וזהו שאין תוקעין בשבת כי יש תענוג ושכל, והתענוג הוא למעלה מהשכל, והראי' כשממציא שכל חדש יש לו תענוג אבל כשנתישן השכל אזי אין לו תענוג כ"כ, וגם כשמספר השכל לאחר ג"כ אין לאחר כ"כ תענוג, מחמת שהתענוג הוא מלמעלה מהשכל וכשממציא השכל אזי נתגלה התענוג, וזהו התענוג נתגלה בשבת ע"י אמירת ויכולו השמים והארץ שנשלם המלאכה בבריאת העולמות ויש בזה תענוג בבחי' העלאה ובבחי' המשכה וממוצע ע"י ג' סעודות וג"פ שביעי, לכן אין תוקעין כי השופר ממשיך ג"כ תענוג ע"י מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות בבחי' העלאה זכרונות בבחי' המשכה ושופרות הוא הממוצע אבל בשבת יש בלא"ה תענוג היותר עליון ע"י סעודות שבת ואמירת ויכולו אזי אין צריך לתקוע כלל.

אך צ"ל למה תוקעין במקדש. אך הענין הנה כתי' היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו, כי השופר מטיל חרדה וכמ"ש ויחרד כל העם אשר במחנה, והחרדה הוא היפך התענוג, אך באמת כמו שיש שכל הגלוי ומקור השכל הנק' משכיל בבחי' מקיף ואינו בא לגילוי ואינו מושג כך יש תענוג גלוי ומקור התענוג ג"כ בבחי' מקיף ואינו מושג, וממקור התענוג הוא נמשך החרדה שזהו למעלה מגילוי התענוג. ובמקדש הי' כלי לגילוי אלקו' אף למקור התענוג שיבוא בגילוי לכן הי' תוקעין אף בשבת כי בשבת אינו רק גילוי התענוג וע"י השופר הוא ממשיך המקור התענוג אבל לא במדינה ששם אינו כלי רק לקבל גילוי התענוג אבל מקור התענוג הוא בבחי' מקיף רק שמטיל חרדה אזי ג"כ בלא שופר ג"כ יש בחי' [זו] כי בשבת ע"י אמירת ויכולו ממשיכי' גילוי התענוג וכל גילוי התענוג יש לו מסתמא מקור כמו en.כ(ל כל יש לו משכיל כך כל תענוג יש לו מקור התענוג בבחי' מקיף. וזהו הטעם שבמקדש הי' קוראי' השם ככתבו ובמדינה בכינויו, מחמת שבמקדש הי' באפשר לקבל הגילוי כמו שהוא במקורו וזה הקריאה ככתבו כמו שהוא במקורו, אבל במדינה לא הי' יכולים לקבל רק ע"י כינוי ולא כמו שהוא.