שובה ישראל

קעטשובה ישראל

שובה ישראל עד הוי' אלקיך וכו'. תלת קשרין הן ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה. הנה איתא במדרש שאלו לחכ' נפש החוטאת במה תתקן ואמרה חטאים תרדף רעה, שאלו לנביאים ואמרו תמות, שאלו לתורה ואמרה תביא אשם שאלו להקב"ה ואמר יעשה תשובה, ולכאורה הוא פלא הלא חכ' מסתמא לא שאלו לחכ' אנושי' אלא לחכ' אלקי' וגם נביאי' הנבואה הוא ג"כ אלקו' והתורה ג"כ אלקו' והכל א' עם הקב"ה וכאו"א אמר באופן אחר, איך הוא הפי' בהמדרש.

אך להבין זה מתחילה צריך להבין ענין ירידת הנשמה בגוף שירידה צורך עלי', והיינו כי נש"י עלו במח' ומלאכי' הם מבחי' דיבור כידוע, ומח' גבוה במעלה מבחי' דיבור כידוע שהמח' מתאחד' עם הנפש בתמידית כי א"א בלא מח' אפי' רגע א' אבל הדיבור הוא נפרד וגם אפשר שלא לדבר כמה שעות כלל, נמצא המח' למעלה מבחי' דיבור, וכן הוא למעלה ג"כ המח' גבוה במעלה מבחי' דיבור, ונש"י עלו במח' למעלה ממלאכי'. וזהו נשמה שנתת בי טהורה היא מבחי' טה"ע, והעלי' היא ע"י תו"מ לאשתאבא בגופא דמלכא, וזהו מבחי' טהרה לבחי' קדושה, אשר קדשנו במצותיו קודש עליון, וזה עלי' גדולה כי המח' במעלה גבוה מדיבור, אעפ"כ היא המח' ג"כ לבוש כמו הדיבור רק שהדיבור הוא לבוש חיצוני והמח' לבוש פנימי אבל הוא רק לבוש שפושט ולובש ממח' זו למח' זו, כך למעלה ג"כ המח' נקר' לבוש, אבל לאשתאבא בגופא דמלכא שהם ע"ס דאצי' שזהו המשל כמו הגוף שמתאחד עם הנפש שהוא בתמידות כך אוא"ס מאיר בע"ס ואיהו וחיוהי חד ממש, וכשהנשמה נכללת באו"כ דאצי' זהו עלי' גדולה באין ערך לגבי מח'. וזהו מ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, החיים הוא איהו וחיוהי חד וזהו ע"י תו"מ בגשמיו', וזהו כצרור אבן במרגמה שהאבן טבעו לירד למטה וע"י המרגמה הוא למעלה מעלה באין ערך אפי' כשיזרוק אותו ביד רק דוקא ע"י מרגמה. וכך הוא ע"י תו"מ בגשמיו' כשהאדם עושה התו"מ כדבעי אזי ע"י המצות עולה הנשמה לאשתאבא בגופא דמלכא וזהו ישראל מתקשראן באורייתא כבמרגמה ואורייתא בקוב"ה ממילא הנשמה מקושר בקוב"ה לאשתאבא בגופא דמלכא בבחי' קודש. אבל כשפוגם בתו"מ אזי חיות נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע ג"כ ע"י קפדיבורי' ומעשי' אשר לא לה' המה מקלעי' וזורקי' בעומק רע, כי יש היכלות קדושות ולעו"ז היכלות הטומאה והם משפיעי' הטומאה כשאדם עובר עבירה משפיעי' בו טומאה ודוחין וזורקין לעומק הרע וזהו כף הקלע שהירידה הוא ג"כ שלא בערך, ולזה צריך תשובה וזהו ענין המדרש שאלו לחכ' וכו'.

אך מתחילה צריך להבין שיש ב' מדרגות בחי' סובב ובחי' ממלא, בחי' ממלא זהו כמשארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, וענין הנפש שממלא את כל הגוף ידוע שכח השכל במוח וכח הראי' בעין ומדות הם בלב וכח ההילוך ברגלים, וכאו"א הוא בבחי' אור וכלי דווקא, והאדם נקר' עולם קטן כדאיתא במדרש מה שברא בעולמו יש באדם, ברא יער ברא שערות, ברא חמה ולבנה ברא עיניו וכו'. נמצא אנו רואי' שהאדם הוא עולם קטן וכמו שהנפש מתחלק לכוחות מחולקי' בכל אבר כך הקב"ה ממלא את כל העולם היינו ברא גן עדן העליון וגה"ת וגם יש באדם קרביים ואצטומכא שהם כלים לפרש ולמעלה הוא הבדלה בין קדושה לקליפות וכאו"א לפי מדרגתו, וכמו שא"א בגוף להחליף שיהי' כח הראי' או כח השכל ברגל בגילוי או להיפך כח ההילוך בראש מחמת שכאו"א מאיר אור בכלי שלו וא"א להפוך בכלי אחר. כך הוא למעלה ג"כ כי בחי' החכ' בבחי' ממלא כידוע בראשית ברא בחוכמתא זהו חכ' של בריאות העולמות וא"א עפ"י החכ' לעשות תשובה להיפוך מן הקצה אל הקצה מזדונות לזכיות כי ע"י בחי' ממלא א"א להפוך כי כאו"א במדרגתו, וזהו שאמרה חטאים תרדף רעה יסורים ממרקי', וגם הנבואה ג"כ בבחי' ממלא כי החילוק שבין החכ' לנבואה הוא כי החכ' הוא מה שאמר דוד ושלמה ברוה"ק ונבואה הוא למעלה מזה, כי חכ' ונבואה הם כתובי' ונביאי' ותורה וזהו תנ"ך אך החכ' הוא חכ' תתאה וכמ"ש וה' נתן חכ' לשלמה חכ' [תתאה] וזהו בחי' חכ' שבמע"ב וכמו ל"ב אלקי' שבמע"ב ל"ב נתיבות דחכ' וכל נתיב הוא מדריגה מיוחדת דווקא ודוד ושלמה אמרו הפסוקי' ברוח הקודש אבל נבואה הוא דבר ה' שלמעלה מזה וכמ"ש הנביא כה אמר ה' אבל הכל הוא בבחי' דיבור שע"י הנביא, כי נביא הוא מלשון ניב שפתים לשון דיבור, דבר ה' הוא מאיר בנביא והנביא מדבר המוסר השכל או איזה נבואה אחרת, ומחמת שהחכ' והנבואה הכל בבחי' ממלא אמר' החכ' חטאי' תרדף רעה, והנבואה אמרה תמות, אבל התורה היא דבר ה' ממש וכמו וידבר ה' אל משה ויאמר ה' או דבר אל בנ"י שזהו למעלה מחכ' ומנבואה זהו מבחי' סובב כ"ע שלמעלה מההשתלשלו' העולמות היינו שההארה מבחי' סובב באה לבחי' ממלא, וזהו ענין התורה חיבור סובב בממלא, לכן אמרה תביא אשם שזהו תשובה על השוגג.

אך צריך להבין מהו ענין האשם שמקריבי' בהמה ע"ג המזבח ובזאת תכופר עונו. והענין הוא כי הנה כתי' אחור וקדם צרתני שהאדם אחור למע"ב וקדם למע"ב, כי אנו רואי' שהאדם ניזון מצומח וחי ובלא זה א"א לו לחיות, קפאהגם שלא על הלחם [לבדו] יחי' האדם כי על מוצא פי ה' שבלחם, אבל באדם יש ג"כ מוצא פי הוי' מאמר נעשה אדם, מזה מוכרח לומר שמוצא פי הוי' שבבהמה הוא יותר גבוה ממוצא פי הוי' שבאדם כי שורש הבהמה הוא מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון רק שנפלו ע"י שבה"כ למטה לכן אפשר [לה]חיות את האדם, שהצומח וחי הם בשרשם למעלה מבחי' אדם, וזהו שהאדם הוא בחי' אחור למע"ב כי הבהמה הוא למעלה מהאדם בשרשו, וגם בסדר הבריאה הוא כך כי האדם נברא ביום השישי וכמארז"ל אפי' יתוש קדמך, וקדם למע"ב כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, בצלמנו הוא בחי' יחו"ע היינו בנפש האדם ביטול במציאות ממש מחמת שמתבונן שכולא קמי' כלא חשיבי ואני הוי' לא שניתי, וכדמותנו היינו יחו"ת ובנפש האדם זהו ביטול היש, וזהו ענין ב"פ שבק"ש שמע ישראל הוא בחי' יחו"ע למסור נפשו באחד ובשכמל"ו הוא יחו"ת, ומחמת שיש בנפש האדם ב' הבחי' ביטול במציאות וביטול היש שזהו בצלמנו כדמותנו מחמת זה יש ביכולת האדם לברר הצומח והחי כשאוכל אותם או כשעושה איזה מצוה, ומחמת טעם זה הותר בשחיטה הבע"ח הגם שצער בע"ח דאורייתא אבל זהו תיקונם שמבררי' אותם כשאוכל אותם ע"י שחיטה, וזהו שארז"ל כל העולם כולו לאנברא אלא לצוות לזה שנא' כי זה כל האדם כי בצלם אלקי' עשה את האדם ומחמת שיש לו צלם אלקי' נברא בשבילו כל העולם כולו לצוות לו והוא מברר אותם וזה"ע לצוות לזה, כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה לנוכח שיבוא בגילוי, וכך הוא הפי' לצוות לזה להמשיך עליהם בחי' גילוי אלקו' מחמת שהוא בצלם אלקי' ומאיר עליו גילוי אלקו' אפשר לו להמשיך עליהם ג"כ, וזהו קדם למע"ב שהוא קדם במעלה לברר אותם ולהמשיך עליהם גילו אלקו', ואחור למע"ב מצד סדר הבריאה וגם בשרשו הוא אחור כי הם מעולם התהו והוא מעולם התיקון, ויש עוד פי' אחור למע"ב כשפוגם בצלם אלקי' נקר' ג"כ אחור היינו כשעושה עבירות ונמשל כבהמות נדמה שסר צילם וכמארז"ל אין החיה מושלת על האדם אא"כ נדמה לה כבהמה והראי' מדניאל שלא עשו לו כלום מחמת שהי' לו צלם אלקי', וגם כמארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ עובר עליו רוח שטות ונקר' שוטה, שזהו גרוע יותר מבהמה, ששוטה אפשר לו לעשות דבר יותר גרוע מבהמה, וכמו שאנו רואים שכל הברואי' אינם משנים מסדר בריאתם כפי הטבע שהוטבע בהם אבל האדם הוא בעל בחירה ואפשר לעשות נגד הטבע ונגד רצון ה' שזהו יותר גרוע אפי' מהקליפות שהם נבראי' לכך אבל האדם יש לו בחירה לעשות טוב וישר והוא עושה ההיפוך ומחמת זה הוא גרוע מכל הברואי' אפי' מקליפות, וזהו אפי' יתוש קדמך, וזהו אחור למע"ב ולזה צריך תשובה.

וזהו תבוא אשם ותכפר כי כשהוא עושה תו"מ ויש לו צלם אלקי' אזי הוא אוכל הבהמה ומברר אותה אבל כשפוגם בתו"מ אזי הוא פוגם בצלם אלקי' אזי צריך אכילת מזבח היינו להקריב הבהמה ע"ג המזבח ולשורפה אותה ו[ת]עלה לשרשה בחיות שבמרכבה והחיות נושאות את הכסא ועל הכסא דמות קפבכמראה אדם הן מדות עליונו' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא וכו' והם נושאים את הכסא ואת האדם שעל הכסא בבחי' כי לא אדם הוא ושם הוא בחי' י"ג מדה"ר סליחת עונות ועי"ז תכופר העון, אבל הוא מחויב לסמוך על הקרבן בסמיכה וגם לדבר בשפתיו הר"ז קרבן ובשעת מעשה להיות בבחי' ביטול והכהן מקריב אותו. וזהו ענין תבוא אשם ותכפר לשון אשם יאשם, היינו להתוודות על החטא ולהשפיל עצמו ולעשות עצמו חייב, אזי יכופר עונו. אך זהו רק על השוגג כי התורה הגם שהיא בבחי' סובב אבל זהו רק הארת הסובב שבממלא, אבל הקב"ה אמר על המזיד יעשה תשובה. והענין הוא כי הנה כתי' שבת שבתון [היא] לכם ועניתם את נפשותיכם ולכאורה הוא דבר פלא כי הלא בשבת נא' וקראת לשבת עונג שבשבת הוא בחי' תענוג ע"י אכילה ושתיה ושבת שבתון הוא יותר נעלה התענוג ואיך הוא זה ועניתם את נפשותיכם בתענית שהוא היפך התענוג.

אך הנה כתי' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר מן הצאן תקריבו את קרבנכם, ויש ב' קרבנות קרבן מן האדם וקרבן מן הבהמה, וזהו הב' בחי' בצלמנו כדמותינו יחו"ע ויחו"ת, וזהו ב' פסוקי' שבק"ש שמע ישראל ובשכמל"ו, וזהו הפי' אדם כי יקריב מכם היינו ביטול במציאות והקרבה הוא מחלב ודם שלו ע"י תענית שיהי' מיעוט חלבי ודמי, והב' הוא מן הבקר מן הצאן היינו שהוא מקריב חלב בהמה ודמו לפני ה', וב' הבחי' הם באדם ביטול במציאות שמצד הנשמה הוא בחי' קרבן אדם, וביטול היש שמצד נה"ב הוא קרבן בהמה, ושניהם הוא ענין תשובה. וקרבן בהמה הוא על השוגג וזהו ע"י תשובה שהוא ביטול היש שבנה"ב שלו וע"ז צריך להקריב הבהמה גשמי' היינו חלב ודם גשמי' כמבואר לעיל וזהו אכילת מזבח, וגם האדם צריך להיות בשעת מעשה בבחי' ביטול היש היינו לסמוך עליו ולדבר בפה הרי"ז קרבן, ועל המזיד צריך להיות ביטול במציאו' מצד הנשמה למסור נה"א אזי זהו למעלה אפי' מאכילת מזבח שהוא רק מאכילת בהמה, רק שצריך למעט חלב ודם שבאדם עצמו ע"י תענית וזהו ועניתם את נפשותיכם ממש ע"י תענית. וזהו ענין התשובה אשר אנכי מצוך היום שלמעלה ממ"ת שנא' אנכי הוי' אלקיך, רק מבחי' אנכי ממש שלמעלה משם הוי', לפני הוי' תטהרו.

וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך עד הוא בחי' ק"ש כידוע בבוקר יאכל עד, וזהו ע' רבתי שבשמע וד' רבתי שבאחד, וזהו מס"נ שבק"ש שלמעלה מבחי' תורה וכמשארז"ל כל הקורא ק"ש בעונתה פטור הוא מתורה, ואח"כ קחו דברים שזהו ענין תורה שנא' אלה דברי הברית שנק' דברי' והתפלה נקר' ג"כ דברי', שזהו שאחר תשובה התורה והתפלה, כי התשובה הוא רק לפי שעה.