חמשה קנינים

קלבחמשה קנינים

חמשה קנינים קנה הקדב"ה בעולמו ואלו הן תורה קנין א' שמים וארץ קנין א' אברהם קנין א' ישראל קנין א' בהמ"ק קנין אחד, תורה מנין דכתי' ה' קנני ראשית דרכו כו', שו"א מנין דכתי' השמים כסאי כו' ואומר מה רבו מעשיך כו', אברהם מנין דכתי' ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, ולכאורה צ"ל מה שמדייק ממ"ש קונה שו"א על אברהם, ישראל מנין דכתי' עד יעבור עמך הוי' עם זו קנית, בהמ"ק מנין דכתי' מקדש ה' כוננו ידיך ואומר הר זה קנתה ימינו. והנה צ"ל לשון קונה ולמה לא כתי' לשון בורא כדכתי' בעלמא בורא שמים וארץ. והענין הוא דהנה לשון קונה הוא לאפוקי מדעת הכופרים ותועים בדמיונם הכזב ואומרים אף שברא שמים וארץ אעפי"כ עזב ה' את הארץ ביד המזלות, ולשון קונה מורה על התמדת הפעולה והיינו שהוא ית' מחי' ומהוה תמיד כמ"ש ואתה מחי' את כולם ובטובו מחדש בכ"י תמיד מעשה בראשית שמחדשם ומהוה תמיד בלי הפסק כלל ח"ו.

ולהבין ענין הקנינים צ"ל תחילה סדר הקנינים. הנה אברהם קנין א', אברהם הוא מדת החסד וארז"ל בהבראם באברהם, כי אמרתי עולם חסד יבנה, שבריאת העולם נמשך ממדת החסד וכמ"ש ג"כ חסד ה' מלאה הארץ, וזהו מדת אברהם אבינו ע"ה שהי' מדת החסד אפי' בגשמי' הי' מאכיל ומשקה אפי' לערביים וזהו אברהם קנין אחד. תורה קנין א' היא מדת הגבורה כי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו שהתורה נמשכה מבחי' גבורה כמ"ש מימינו אש דת למו, וגם ארז"ל שהתו' ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, וכמ"ש וידבר אלקי', דברי אלקים חיים, בחי' גבורה. ישראל קנין א' היא מדת הת"ת כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר שהוא מדת הת"ת כידוע. שמים וארץ קנין א' היינו בחי' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא שהוא בחי' יסוד המחבר שמים וארץ, ובהמ"ק קנין א' היינו בחי' המל', וזהו סדר הקנינים.

ומעתה צ"ל קנין הא' היינו אברהם קנין א', דהנה צ"ל מקודם ענין ירידת הנשמה להתלבש בגוף ונפש האדם הלא הנשמה בעת שהיתה למעלה קודם התלבשותה בגוף הי' לה אוי"ר יותר מכמו אשר ירדה למטה ונתלבשה בגוף ונפש האדם, שאפי' אם יעמול האדם ביגיעות רבות בהתבוננות לא יגיע אפי' לאוי"ר המלאכי' שאומרים קדוש וברוך ברעש גדול וכ"ש למעלת הנשמה כמו שהיתה למעלה קודם ירידתה למטה, וא"כ למה היתה כזאת קלגמלפניו ית', אך מאחר שאנו רואין שאעפי"כ ירדה ונתלבשה בגוף ונפש האדם למטה דוקא ע"כ לומר שיש יתרון המעלה מה שנתלבשה בגוף מכמו שהיתה מקודם. והענין הוא דהנה כתי' יעקב חבל נחלתו פי' כמו שהחבל ראשו האחד קשור למעלה והב' הוא למטה וכשמנענעין החבל למטה יתנענע גם ראש החבל הקשור למעלה כמו"כ שרש נש"י הוא גבוה מאד נעלה כמ"ש טהורה היא בראת יצרת נפחת בי, ששרשה נמשך מבחי' טהורה היא רק שנתלבשה למטה דוקא בבחי' עשי', וע"י אהוי"ר שלה למטה מתעורר עי"ז למעלה כו' בשרש הנשמה ג"כ אהוי"ר, והכח הזה הוא למטה דוקא בעשי' דהיינו בקצה התחתון ולא באמצע דהיינו כמו ביצירה כו' מפני כי נעוץ תב"ס דוקא, וא"כ צ"ל מהו היתרון הלא הנשמה כמו שהיתה למעלה יש לה ג"כ אהוי"ר. אך ע"י אהוי"ר שבגוף ונפש האדם תתעלה בעילוי רב יותר והוא ע"י שבירת נה"ב. כי הנה שרש נה"ב הוא מפני שור שבמרכבה ושרש שרשה נמשכה מבחי' בהמה רבה, כי הנה כתי' אדם ובהמה תושיע ה', שיש ב' בחי' אדם ובהמה, אדם הוא בחי' אהבה שעפ"י טעם ודעת והשגה, והנה לית מח' תב"כ ומה שנתפס הוא רק הארה בעלמא וא"כ אהבה שמבחי' שהוא עפ"י טו"ד והשגה הוא רק מבחי' הארה בעלמא כו' משא"כ בחי' בהמה הוא מבחי' אה"ר שלא עפ"י טו"ד והשגה כלל רק לעצמותו ית'. ולכן כשירדה הנשמה ומתלבשת בגוף ונפש האדם הבהמי' ששרשה מבחי' בהמה רבה הנ"ל רק שנפלה בשבירה וע"י שמברר אותה ע"י אתכפי' ואתהפכא עי"ז יעלה ויבא ויגיע למעלת ומדריגת אה"ר מה שלא הי' מקודם קודם התלבשותה בגוף, וזהו צורך עלי'.

וביאור הענין הנה נש"י עלו במח', כי הנה יש מח' ודבור, וההפרש שבין מח' לדבור הוא כי אותיות הדיבור נעשי' נפרדים כו' משא"כ אותיות המח' מתאחדי' עם עצמות הנפש. והנה המלאכי' נתהוו מאותי' הדבור ונראי' ליש ודבר נפרד, הגם שאין לך דבר שחוץ לעצמותו ית' עכ"ז דברה תורה כלשון בני אדם, משא"כ הנשמות עלו במח' וכמשל המח' שמתאחד עם עצמיות הנפש כמו"כ בנש"י יש כח לכלל ולבטל לעצמותו ית'. והנה אף שהמח' מתאחדת כו' אעפי"כ היא רק לבוש להשכל ואינו עצמי והראי' שיכול לפשוט מח' זו ולהתלבש במח' אחרת וכמו"כ יכול לחשוב שכל אחד בכמה מיני אותיות כו', הרי כי המח' היא רק לבוש להנפש, וא"כ נש"י ששרשן מבחי' מח' הרי זו רק מבחי' לבושי' והעלי' ע"י ירידתה לגוף הוא ליכלל ולבטל אלי' ית' שהוא לאשתאבא בגופא דמלכא. והנה יש נשמות שהם מעולם הבריאה ויש נשמות שהם מעולם היצירה ויש שהם מעשי' וכולם הם רק בחי' לבושי' דהיינו מבחי' מח', וזהו שעלו במח', והעלי' היא לצאת מבחי' הלבושים ולכלל בעצמותו ית'. וזהו אברהם קנין א' כמשל הקונה איזה דבר שמוציאה מרשות המוכר ונכנסת לרשות הלוקח כמ"כ הנשמה יוצאת מרשות לרשות דהיינו מרשות מח' שהוא בחי' לבוש לאשתאבא בגופא דמלכא, וזהו אברהם קנין א' שבאברהם יש ג"כ בחי' זו כי אף שאברהם הוא מבחי' חסד דאצי' קלדאעפי"כ הוא רק מבחי' כלי החסד דאצי', ואף שבאצי' איהו וגרמוהי חד היינו שמתאחדי' ביחוד גמור, אעפי"כ גרמוהי הוא גופין כו' שהוא בחי' לבוש ג"כ רק שמתאחד יותר כו', וזהו העלי' של אברהם לצאת מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי היינו אור החסד דאצי'. או י"ל שעלית אברהם הוא למעלה מאצי' והיינו לבחי' ורב חסד, וזהו אברהם קנין אחד.

והנה כמו שבקנין יש משיכה וכסף, כמו"כ כאן יש ג"כ שני בחי' אלו. וענין המשיכה זהו ענין משכני אחריך נרוצה פי' שכדי שיוכל להיות בחי' אחריך נרוצה ל' רבים נה"א ונה"ב, בחי' אהוי"ר ברו"ש כמ"ש והחיות רו"ש אם רץ לבך כו'. צ"ל תחילה בחי' משכני שהוא בחי' אתדל"ע שמעורר אתדל"ת ואח"כ נעשה אחריך נרוצה וזהו בחי' משיכה, ואח"כ ע"י בחי' נרוצה שהוא בחי' העלא' מלמטלמ"ע עי"ז נמשך אח"כ בחי' כסף שהוא לשון נכסוף נכספת שהוא בחי' אה"ר או אהב' בתענוגים ונמשך מבחי' ת' עלמין דכסופא כו' בבחי' פנימית, וזהו ענין ברכת המצות שמברכין עליהן עובר לעשית המצוה, כי המצוה הוא בחי' אתעדל"ת שע"י שעושה המצוה מעורר למעלה המשכת גילוי אא"ס, וכדי שיוכל לעורר למעלה ע"י מעשה המצוה גשמי' כמו תפילין גשמי' ד' בתים כו' זהו"ע שמברכין תחילה בא"י, ברוך לשון המשכה, שממשיכין תחילה אתעדל"ע הנותנת כח באתדל"ת זו שע"י עשיית המצוה גשמי' לעורר בחי' אתדל"ע כו' וד"ל.

ומעתה י"ל מ"ש תורה קנין א', דהנה י"ל משארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וידבר אלקים כו' שמשמע מזה שהתורה היא בחי' גבורה, והלא כתי' פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה שנק' התורה בחי' חסד. אך הענין הוא דשניהם אמת שהתורה הוא בחי' חסד עליון שהרי התורה נק' מים מה מים יורדין ממקום גבוה לנמוך כמו"כ התורה נמשכה מבחי' ח"ע וירדה למטה שהוא בחי' חסד, וזהו שהמלאכי' ביקשו את התורה וכמ"ש תנה הודך על השמים, שא"א לומר שבקשו את התורה כמו שהיא, כי כלום יצה"ר יש ביניהם, א"ו שבקשו את התורה הרוחני' שבתורה דהיינו הגילוי אלקו' שבתורה, ואף שלמלאכי' יש בלא"ה גילוי אלקו', אך הגילוי שבתורה הוא למעלה הרבה מבחי' גילוי שמאיר במלאכי', לפי שהתורה היא חכמתו ורצונו ממש ונמשכה למטה כו' וא"כ הוא חסד גדול שנמשכה למטה. וזהו ענין שנק' תורת חסד כו', אך כדי שיהי' הגילוי למטה א"א כ"א ע"י הגבורה וצמצום שבזה יכול להיות המשכת הגילוי ובזה אינו יכול להיות הגילוי, לפי שאורייתא מח"ע נפקת ובחכ' אתברירו שיש שם בחי' דין ודקדוק שזה כשר וזה פסול כו', וזהו מ"ש ולהבדיל בין הטמא לטהור דהיינו שבדבר טהור יכול להיות נמשך ע"י בחי' גילוי אלקו' משא"כ ע"י דבר טמא, כמו למשל כשאוכל אדם מאכל כשר ואח"כ מתפלל ולומד בכח אכילת דבר ההוא נמצא ע"י האכילה ההיא נמשך בחי' גילוי אלקו' משא"כ ע"י אכילת דבר טמא אף שלומד אח"כ ומתפלל בכח קלההאכילה ההיא אינו ממשיך כלום, לפי שא"א להיות ע"י בחי' גילוי וצריך להרחיק אותו שלא יתקרב להקדושה לפי שאסור לרחם על הרע. וכשארז"ל כל המרחם על האכזרי' לסוף נעשה אכזר על רחמנים, והראי' משאול שנא' ויחמול על אגג כו' וריחם על האכזרים לסוף נעשה אכזר על נוב עיר הכהנים, וכל חטאו הי' רק בדבר זה מה שריחם עליהם, לפי שצריך בחי' גבורה כדי לרחק את הרע, כי א"א להיות הגילוי בבחי' רע כי לא יגורך רע כתי', ולא עוד אלא שיש עונשין ואזהרות על שס"ה מצות ל"ת אם ח"ו עובר עליהן יש עונשין של מלקות ויש עונשין של ד' מיתות ב"ד סקילה שריפה כו' וכן ברוחני' יש ג"כ עונשין אם עובר על מל"ת, וכן יש גיהנם כו', שאם לאו לא הי' נעשה המכוון של הרחקת הרע, אך ע"י עונשין נזהרין בהם. נמצא שהתורה היא בבחי' גבורה שלא יומשך בחי' גילוי אלקות בבחי' רע כו'.

ובזה יובן מ"ש ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, שלכאור' אינו מובן וכי מה איכפת לי' אם יאכל מעה"ח ויחי' לעולם שהרי זה הי' תחילת המכוון שיהי' חי לעולם רק שהחטא גרם שימות כו' אך אם יש לזה רפואה ע"י עה"ח למה לא יאכל כדי שיחי'. אך לפי הנ"ל יובן היטב לפי שקודם החטא הי' כולו טוב ולא הי' הרע מעורב בטוב ע"כ אם הי' חי לעולם הי' הקיום רק לטוב כו', אבל אח"כ ע"י חטא עה"ד טו"ר נעשה אח"כ תערובות טו"ר וא"כ אם יחי' לעולם אף שיהי' להטוב קיום נצחי אך ממילא יהי' להרע ג"כ קיום נצחי, והמכוון הי' שלא יהי' רע כלל, כי בבחי' רע א"א להיות גילוי אא"ס, ע"כ חשש פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח ואכל וחי לעולם ואז לא יהי' בירור הרע, ע"כ וישלחהו מג"ע כדי שיהי' בירור הרע ואז אח"כ יוכל להיות גילוי אא"ס לע"ל וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. נמצא שא"א להיות הגילוי שבתורה כ"א ע"י גבורה בחי' דין וצמצום שבזה יוכל להיות הגילוי ובזה אינו יוכל להיות לפי שהוא בחי' רע, וזהו שהחכ' נק' דין כמ"ש החייט אף שהחכ' היא מקור החסד והרחמים, אך לפי שבחכ' היא בחי' הדקדוק שזה כשר וזה פסול אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכ' כו' ואם לא תשמעו כו' כ"ז הוא בחי' דין כו'. אך כ"ז הוא בבחי' חכ' שם הוא בחי' הדין והדקדוק, אבל בבחי' אא"ס שלמעלה מן החכ' אין שם בחי' דקדוק כו' כי אם צדקת מה תתן כו' וכחשיכ' כאורה שוים לפניו כו', וזהו שחכ' נק' יו"ד לפי שכדי שיומשך בחי' חכ' מאא"ס שלמעלה מן החכ' א"א כ"א ע"י בחי' צמצום בחי' נקודה לבד שהיא בחי' קו המדה, וזהו רצון אותיות צנור שכדי שיומשך בבחי' הרצון של התורה ומצות א"א כ"א ע"י צינור שהוא בחי' צינור שנתצמצם בבחי' רצון של תו"מ, אבל עצמות אא"ס הוא למעלה מבחי' הרצון של תו"מ לפי שקמי' כחשיכה כאורה כו' וע"כ משם יוכלו הכל לקבל, וזשארז"ל כמה ארך אפים לפניו כו' שמבחי' זו נמשך בחי' ארך אפים אף לרשעים לפי שאינו תופס מקום כלל.

קלוובזה יובן מ"ש תורה קנין אחד דהיינו שצריך לחבר בחי' תורה שהוא בחי' ח"ע עם אא"ס שלמעלה מן החכ' שיומשך משם ג"כ בבחי' חכ' דוקא, ומבחי' חכ' לא יוכלו הקליפות לקבל משם כי בחכ' אתברירו. וזמשארז"ל אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, ולכאורה אינו מובן הק"ו כי כיון שהם מקבלים מבחי' שחשיכ' כאורה וא"כ אין זה ק"ו, אך הענין הוא דאף שמקבלי' ג"כ מבחי' זה דחשיכ' כאורה מ"מ א"א להם לקבל רק מבחי' חיצוניות דהיינו רק שכדי להיות בחי' ארך אפים לבד, אבל מ"מ מבחי' פנימי' א"א להם לקבל שפנימי' אא"ס א"א להיות נמשך רק בבחי' חכ', וזהו לעושי רצונו עאכו"כ שהם מקבלים מבחי' פנימית כו'. וזהו תורה קנין אחד לחבר בחי' אא"ס עם בחי' חכ' שיומשך בבחי' חכ' דוקא, וכשארז"ל דוד הי' מחבר תורה של מעלה בהקדב"ה, קדב"ה הוא בחי' אא"ס שלמעלה מן החכ' ודוד הי' מחבר תושלמ"ע בהקדב"ה, שיומשך אא"ס בחכ' דוקא, אך מ"מ למטה א"א שיהי' הגילוי עתה, לפי שעתה לא נתברר הרע עדיין מכל וכל ולכך א"א להיות נמשך עדיין למטה לפי שא"כ לא יוכל הרע להתברר ויהי' לו קיום נצחי ג"כ, רק לע"ל שיבורר הרע לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר כו' אז יומשך בחי' זו גם למטה כו', וזהו לשון קנין שהוא מרשות לרשות דהיינו שנמשך בחי' גילוי אא"ס שלמעלה מן החכ' בבחי' חכ'.

אך הנה כדי שיומשך המשכה זו בבחי' חכ' זהו ע"י ק"ש דהנה ארז"ל תורתן אומנתן מפסיקין לק"ש אבל לא לתפילה כו' ולכאורה אינו מובן למה מפסיקין לק"ש יותר מלתפילה, אך לפי שק"ש הוא למסור נפשו באחד דהיינו מס"נ בחי' ביטול הרצון שלמעלה מן החכ' למהותו ועצמותו ועי"ז ממשיך מבחי' מהו"ע לבחי' חכ' ועי"ז נעשה הקנין כו'. והנה בקנין יש משיכה כו' והיינו כי המשיכה הוא בחי' המשכת אא"ס בתורה, וזהו מ"ש בתורה וידבר ה' אל משה דבר אל בנ"י ודברת בם שהוא לשון המשכה המשכת אא"ס בתורה, וזהו כל היושב ושונה הקדב"ה שונה כנגדו דהיינו שנמשך אא"ס כו' בבחי' חכ', וזהו ע"י דבור לשמה לשם התורה כדי שיומשך אא"ס בתורה ע"י הדבור של התורה. והנה העיון שבתורה הוא בחי' התקשרות הנפש בתורה שע"י העיון מקשר דעתו ומחשבתו בתורה שהוא בחי' אתדל"ת שנעשה אחר אתדל"ע. וזהו ישראל מתקשראן באורייתא, זהו ע"י העיון, ואורייתא בקודב"ה הוא ע"י בחי' דבור של התורה שעי"ז נמשך אא"ס בתורה, ואתדל"ע שאחר אתדל"ת י"ל שזה יהי' הגילוי לע"ל, וזהו ענין תורה קנין אחד כו'.

ומעתה י"ל מ"ש שו"א קנין א', הענין הוא דהנה ארז"ל אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח, ולהבין זה י"ל משארז"ל על אלו שמאריכי' בתפילה מניחי' חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, שהתורה נק' חיי עולם והתפילה נק' חיי שעה, ופירש"י לפי שהתפילה היא מזון ורפואה ושלום שהיא חיי שעה משא"כ התורה היא חיי עולם. ולהבין ענין חיי שעה, הענין הוא דהנה קלזכתי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית דהיינו שבכל יום נמשך המשכת הארה חדשה להחיות את העולמות מאין ליש, ואם לאו הי' העולמות חוזרים לאין ואפס ממש כבתחילה, וכמ"ש הבעש"ט זצ"ל ע"פ לעולם ה' דברך נצב בשמים כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים ג' תיבות ואותיות אלו הם נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתי' ודבר אלקינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים לעד כו' כי אלו הי' האותיות מסתלק' כרגע ח"ו וחוזרות למקורן הי' כל השמים אין ואפס ממש והי' כלא היו כלל וכמו קודם מאמ' יהי רקיע כו' כמ"ש בתניא ח"ב פ"א, נמצא שצריך תמיד שיומשך המשכה חדשה מאין ליש, דהיינו משרש אין ויש שהוא בחי' חו"ב שנק' אין ויש תרדל"מ וזווגייהו תדיר בשביל חיות העולמות כדי שלא יופסק החיות ותמיד נמשך המשכה זו, וזהו ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב כו'.

והנה כדי שיומשך המשכה זו הנה בתחילת הבריאה הי' מצד עצמו כי חפץ חסד הוא עולם חסד יבנה, אך עכשיו באתדל"ת תליא מילתא וצריך להמשיך המשכה זו, וזהו נמשך ע"י התפיל' שהוא בחי' פסד"ז שאומרי' הללו את ה' מן השמים כו' הללו את ה' מן הארץ כו' רוח סערה עושה דברו כו', דהיינו ע"י השירה של כל נברא כידוע שיש פ' שירה שכל נברא או' שירה וכן מלאכי' או' שירה, וע"י השיר שלהם ממשיכי' המשכה חדשה לחדש את העולמות כו', וזהו שנק' חיי שעה לפי שאף שנמשך המשכה חדשה אך כ"ז הוא רק חידוש הישנות שכמו שהי' אתמול כמ"כ הוא עתה ואין זה חידוש גמור ונק' חידוש הישנות לבד כו', אך אעפי"כ יש בזה ג"כ בחי' תוס' וריבוי שיכול להיות שיהי' בזה המשכה ג"כ בחי' ברכה וריבוי, כמו שאנו רואין שאינו שוה שנה לשנה, שבשנה זו למשל הוא שובע ושלום ובשנה אחרת הוא רעב ואינו שלום, והיינו לפי שההמשכה זו נמשך ע"י אתדל"ת ע"כ יש שינויים בהמשכה זו ג"כ לפי ערך אתדל"ת שאם אתדל"ת הוא כהוגן אז נמשך בחי' ברכה ושלום, וזהו מה שפירש"י רפואה ומזון ושלום, ואם אתדל"ת אינו כהוגן אזי אתדל"ע ג"כ לפ"ע זה ואז יכול להיות היפוך מזה ח"ו, וזהו שהתפילה שהיא להמשיך המשכה זו נק' חיי שעה, אבל התורה נק' חיי עולם שהיא המשכה חדשה ממש בתוס' וריבוי אא"ס, וזהו מ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו שהוא ל' ניצחי' לפי שע"י תורה נמשך אא"ס שאינו שייך כלל לבחי' עולמות כו', וזהו שהי' דעת המ"ד מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה לפי שהתפילה אינו ממשיך רק בחי' השייך לעולמות אבל המשכה שע"י התורה הוא גבוה הרבה מזו, לכך נק' חיי שעה שבכל שעה ושעה צריך להמשיך בחי' זו מחדש, והחיות הראשון נסתלק למקורו, אך הוא סבר שזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד דהיינו שאף שאמת שהמשכה שע"י התורה גבוה מבחי' המשכה שע"י תפילה אך מ"מ אינו אפשר להיות המשכת התורה שהיא המשכה פנימי' בלתי המשכ' החיות שבשביל העולמות המשכת חיי שעה, כי הא בהא תליא, כמו אם קלחאין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח. וזהו שמים וארץ קנין א', דהיינו מה שתמיד נמשך המשכה חדשה להחיות את העולמות ושהחיות הזה נמשך בבחי' תוס' וריבוי שיהי' רפואה ומזון ושלום, זהו לשון קנין, כי קנין הוא לשון חשיבות וכמ"ש ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך שהוא קאי על עולם האצי'.

והנה בזה יובן עוד ענין אחד, דהנה ידוע הקושיא מ"ש הוי' אחד ולא כתי' הוי' יחיד שיחיד הוא למעלה מאחד, כי אחד אפשר לומר ג"כ על הרבה דברים שנתאחדו, משא"כ יחיד, וא"כ למה לא נא' ה' יחיד שהי' רבותא יותר, ורז"ל תירצו דלכך נא' אחד להורות שהוא אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, וכשארז"ל תמליכוני בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם, ולכאור' אינו מובן זה מהו הרבותא שהוא אחד בז' רקיעי' וארץ כו' וכי מה תופסין השו"א מקום אצלו יתב'. אך הענין הוא דהנה כתי' השמים מספרים כבוד אל ומפרש במדרש תלים ובילקוט במקומו היינו שע"י שמים וארץ מספרים הבריות כבוד אל משל לגבור שנכנס למדינה ואינו ידוע למדינה גבורתו, מתוך האבן שהוא מתגושש בו יודעין גבורתו, כך הבריות אינן יודעי' גבורתו של הקדב"ה, מתוך האבן שהוא מתגושש בו דהיינו השמים אנו יודעי' גבורתו כו'. והענין הוא דהנה ארז"ל למה נק' שמים לפי ששם מעשיהם של הבריות, והיינו שאנו רואין שיש בהשמים שני השפעות הפכים חסד ודין וכמ"ש וארובות השמים נפתחו שהמבול הי' מן השמים, וכן כתי' וה' המטיר על סדום מן השמים גפרית כו' נמצא שתוקף הדין הזה נשפע מן השמים, וכן אנו רואין להיפוך שהשפעת החסד נמשך ג"כ מן השמים וכמ"ש ויתן לך האלקי' מטל השמים כו' שהוא בחי' ברכה וחסד, ויש ע"ז הרבה דרשות מה נק' טל, וכן המן הי' מן השמים וכמ"ש הנה ממטיר לכם לחם מן השמים, וזהו שנק' שמים ע"ש ששם אש ומים שיש בהם ב' הפכים חסד ודין כו' וזהו ששמין את הבריות לפי מעשה התחתונים של הבריות כך נמשך מלמעלה כו', ועוד אנו רואין שעיקר השפעת השמים הוא בארץ שיש התחברות לארץ עם השמים וכמו שאנו רואין שהארץ מצמיח שכח הצומח הוא בארץ, ואעפי"כ אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, נמצא שיש להם התחברות זע"ז, וזהו שע"י השמים מספרי' כבוד אל לפי שיש בהם שני הפכי', ויתחברו יחד ולא יהי' אחד מנגד זל"ז, והנה כדי שיהי' שני כחות הפכים ולא יהי' מנגדי' זל"ז צריך שיהי' נמשך בהם המשכה גבוה מבחי' עצמיו' אא"ס, וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו שע"י שהמשל ופחד עמו ולכך עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז לפי שנמשך עליהם המשכה יותר גבוה ולכך הם מתבטלין ממציאותן, וכך השמים לפי שיש בו שני דברים הפכיים ע"כ צריך שיומשך בו המשכה גבוה כו'. ובזה יובן משארז"ל שהוא אחד בז' רקיעי' וארץ כו', דהיינו שבז' רקיעי' וארץ צריך שיומשך בו המשכה גבוה מבחי' א' אלופו ש"ע כדי שיתקיימו. והנה כמו שהוא קלטבז' רקיעי' וארץ הגשמי' כמו"כ הוא בשו"א העליונים שנמשך בהם המשכה גבוה כו' שלמעלה מבחי' חו"ג, וזהו מ"ש שו"א קנין אחד, לפי שלבחי' המשכה המחדש בטובו בכ"י תמע"ב שהוא בחי' דין או המשכת חסד רפואה מזון ושלום צריך שיומשך ג"כ בחי' המשכת אא"ס ממש, ולכך נק' קנין כו'.

והנה ג' קנינים אלו ישנם בד"כ בתפילה, מתחילה אומרים ברכת התורה שהוא בחי' תורה קנין א', ואח"כ פסוד"ז הוא שמו"א קנין א' שע"י פסוד"ז ממשיכי' בחי' קנין של שמו"א, ואהבת עולם הוא מדריגת אברהם קנין אחד אברהם אוהבי, ואח"כ ק"ש שמע ישראל הוא בחי' תמליכהו בשמו"א כו' שהוא בחי' המשכת אא"ס שנמשך בשמו"א כו'.

ועתה י"ל מ"ש ישראל קנין א', והנה לכאורה י"ל מה שמחלק כאן אברהם וישראל לשני קנינים והלא לכאורה הם קנין אחד דאברהם הוא ישראל וישראל הוא אברהם, והענין הוא דהנה בקנין דישראל כתי' שני פעמי' ל' קנין, דהנה כתי' עד יעבור עם זו קנית וכתי' הלא הוא אביך קנך כו' נמצא שנז' בישראל ב"פ קנין. והענין הוא דהנה איתא במד"ר ע"פ דודי לי ואני לו הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לאלקי' ואני לו לעם, הוא לי לאב דכתי' כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה אבינו כו', ואני לו לבן כמ"ש בני בכורי ישראל, הוא לי לאלקי' דכתי' אנכי הוי' אלקיך, ואני לו לעם דכתי' עם זו יצרתי כו'. וזהו שנז' ב"פ ל' קנין, א' בבחי' עם, עם זו קנית, והב' בבחי' בן הלא הוא אביך קנך כו'. דהנה נש"י נק' בנים למקום וגם נק' עם, והיינו שבשרש הנשמות כמו שהן למעלה נק' בנים כו', אך כשנמשכו למטה נתלבשו בגופים אזי נק' בחי' עם בחי' עבד כו'.

ולהבין כ"ז מה שנק' בנים וגם עבדים י"ל מ"ש וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בונייך דלכאור' אינו מובן למה צריך לא"ת בנייך והלא הי' יכול לדרוש גם מ"ש בנייך כו', אך הענין הוא דהנה בינה נק' בן י"ה, דהיינו שבחי' בן נמשך מבחי' י"ה, כי בן הוא בחי' אהבה, זכר חסדו, ואהבה זו נמשך מבחי' י"ה דהיינו מבחי' התבוננות כשמתבונן איך שהוא כי בי"ה הוי' צור עולמים בשני אותיות לבד ביוד נברא עוה"ב שהוא בחי' השגת אלקו' תענוג הנשמות שנמשך שם אלקות בבחי' גילוי, נמשך רק מבחי' יו"ד שהוא בחי' נקודה בחי' צמצום, ובה' נברא עוה"ז וכמ"ש בהבראם בה' בראם שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כו'. וכשמתבונן איך שכל העולמות הוא רק משני אותיות אלו שאינם תופסים מקום כלל, וכמו למשל שני אותיות באדם שאינו תופס מקום כלל לגבי' עצמות כח הדיבור, וכ"ש לגבי' כח המח' וכ"ש לגבי' עצמות הנפש ממש שכלא ממש חשיבי, וכמ"כ כל העולמות עוה"ז ועוה"ב אינו תופס מקום כלל לפי ששרשם נמשך רק מבחי' ב' אותיות אלו, קמואי לזאת נעשה לו אהבה ותשוקה לעצמותו ומהותו ית' ממש ולא ירצה בשום חפץ וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' שאינו רוצה לא בג"ע ולא בגעה"ת כ"א לעצמותו ומהותו ית' כו', וזהו בינה בן י"ה שע"י ההתבוננות מבחי' י"ה נעשה בחי' בן אהבה לאלקות. והנה לבד זה גם מצד עצמות שרש נשמתו יקראו ג"כ בנים, דהנה שרש נש"י נמשכו מבחי' מדות עליונות בחי' ז"א דאצי' שנק' ישראל ולכך נק' בנים לפי ששרשם מבחי' ז"א דאצי', וזהו מ"ש במד"ר שאברהם נק' ג"כ ישראל ולמד זה ממ"ש ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ארבע מאות שנה והלא לא ישבו שם כ"א רד"ו שנה אע"כ צ"ל לפי שאברהם נק' ג"כ ישראל והשעבוד נחשב משעה שנולד יצחק ויצחק נק' בני ישראל לפי שאברהם נק' ישראל. וכן יצחק נק' ג"כ ישראל ע"ש. והיינו לפי שישראל הוא בחי' ז"א דאצי' שהוא בחי' חג"ת ואברהם הוא בחי' חסד, וכן יצחק הוא בחי' גבורה, כי אבות הן המרכבה לבחי' מדות דאצי' כו', וע"כ כל א' מהן נק' ישראל. וזהו שנק' בנים לפי ששרש המדות נמשכו מבחי' חכ' ובינה, וע"כ נק' ישראל בחי' בנים למקום וכמו שהבן נמשך ממוח האב כך שרש נש"י נמשכו ממחשבתו וחכמתו ית' דאיהו חכים ולא בחכ' ידיעא, וזהו הוא לי לאב ואני לו לבן, שזהו מצד שרש נש"י שנמשכו מבחי' חכ', וזהו הלא הוא אביך קנך שנק' קנין מצד שרש נשמתם כו' שנק' בנים. וזהו אברהם קנין א' שקאי על כללות נש"י ג"כ רק מ"ש אברהם קנין אחד זהו מחמת שהקנין מצד בחי' בן שהוא בחי' אהבה לאלקות כמו למשל הבן שיש לו אהבה ותשוקה תמיד להאב ואברהם עיקר עבודתו הי' בבחי' אהבה וכמ"ש הלוך ונסוע הנגבה, אברהם אוהבי, לכך כתי' אברהם קנין א', לפי שהוא העיקר בבחי' אהבה, אך מ"ש ישראל קנין אחד זהו מ"ש עם זו קנית. וזמ"ש א"ת בנייך אלא בונייך, בונייך הוא בחי' המשכת אלקות למטה שהוא ע"י אותיות התורה דוקא שנק' בונייך כי בנין הוא מאבנים שתי אבנים כו' שהוא בחי' אותיות התורה שע"י ממשיך אלקות למטה שהוא בחי' עם זו דהיינו שהקנין הוא מחמת שנק' עם, הוא לי לאלקים ואני לו לעם.

והנה עם הוא בחי' עבדים שנק' עם, אם כבנים ואם כעבדים, והנה עבד עיקר עבודתו הוא בבחי' יראה ובעומ"ש שמקבל עליו עומ"ש בלי טו"ד כלל, שזהו מ"ש בפ' שני' לעבדו בכל לבבכם כו' שבפ' ראשונה לא כתי' רק בחי' אהבה ואהבת את הוי' אלקיך ולא נז' שם בחי' עבודה כלל, לפי שפ' ראשונה מדבר בבחי' בן שהוא עבודתו בבחי' אהבה, רק בפ' שני' נז' שם גם בחי' עבודת עבד, ולעבדו כו'. והנה אף שלכאורה מדריגת עבד הוא למטה מבחי' בן, אך מ"מ יש מעלה בעבד מה שאינו בבן, שעבודת עבד בבחי' יראה מגיע למעלה מבחי' עבודת בן, דהנה יש שני בחי' עבד, משה עבדי, דוד עבדי, ששניהם נק' עבד ועבד הוא בחי' יראה, והיינו שיש שני בחי' יראה יר"ע ויר"ת, משה הוא בחי' יר"ע בחי' ביטול במציאות ממש ונחנו מה, מה שמו, ודוד הוא בחי' יר"ת שהוא בחי' מל', אך שרש יר"ת הוא מבחי' יר"ע כי נתב"ס ממש קמאדוקא, וע"כ בחי' יראה מגיע למעלה מבחי' אהבה שהוא בחי' בן. וזהו מה שא' ר"י בן זכאי על ר' חנינא בן דוסא אני כשר לפני המלך והוא כעבד לפני המלך, ואלמלא הטיח ר"י ב"ז ראשו בין ברכיו כל היום לא הי' משגיחין עליו ור' חנינא בן דוסא נענה מיד לפי שהוא בבחי' עבד לפי שמדריגת עבד מגיע למעלה מבחי' בן כי שרש בן הוא מבחי' חכ' כמו שהבן נמשך ממוח האב כך נש"י נמשכו מבחי' ח"ע, אבל ע"י עבודת עבד מגיעים למעלה מבחי' חכ' שאינו שייך שם לומר בחי' בן, וכמ"ש יש אחד ואין שני לו גם בן ואח אין לו, שאינו שייך שם לומר כלל לא בחי' בן ולא בחי' אח, וכמ"ש למען אחי ורעי, לפי שאא"ס הוא למעלה מבחי' חכ' אלא שחיבבן הקדב"ה וקראן בנים דהיינו שנמשך ונתלבש בבחי' חכ' ושם שייך לומר בחי' בן אבל באא"ס עצמו אינו שייך שם לומר כלל בחי' בן, וכדי שיגיע לבחי' זו זהו ע"י עבודת עבד דוקא כי עבד הוא ל' עורות עבודין דהיינו ע"י אתכפי' ואתהפכא מנה"ב עי"ז מגיע למעלה באא"ס עצמו שלמעלה מבחי' חכ', לפי ששרש נה"ב הוא מבחי' עולם התהו שקדם לתיקון בחי' חכ' כו'. וזהו מ"ש ורב שלום בנייך א"ת בנייך אלא בונייך שע"י בונייך דוקא ממשיך מבחי' ורב שלום כו'. וזהו מ"ש עם זוקנית שהקנין הוא בבחי' עם מחמת שנק' עם כו', וזהו הוא לי לאלקי' ואני לו לעם, כי אלקים הוא למעלה מה שאינו בערך כלל שהוא למעלה מבחי' מה שנק' אב כו', ומגיעים לזה דוקא ע"י בחי' עם כו' עבודת עבד כו'. וזהו מ"ש עד יעבור עמך הוי' שע"י עם מגיעים למעלה מבחי' שם הוי', כי בחי' בן הוא מבחי' שם הוי' וכמ"ש בנים אתם להוי' כו' אבל בעם כתי' עד יעבור עמך הוי' למעלה מבחי' שם הוי' כו'. וזהו מ"ש ישראל קנין אחד שהוא מדרגת היראה עבודת עבד, כי קנין של אברהם הוא בחי' בן שהוא בחי' אהבה הוא אביך קניך, וקנין ישראל הוא מדריגת עבד עם זו קנית וד"ל.

ולהבין בתוס' ביאור ענין קנין י"ל משארז"ל במשנה האשה נקנית בשלש דרכים בכסף ובשטר ובביאה, וכן א' במשנה נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה, והנה אשה היא בחי' כנס"י וכמ"ש ושם אשה גדולה כו' שקאי על כנס"י וכמ"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, איש הוא בחי' אש י' ואשה היא בחי' אש ה', דהיינו הרשפי אש ותשוקה שיש בכללות נש"י נמשך מבחי' אש י' שהוא בחי' הוי' שהרשפי אש שלהם הוא מבחי' שם הוי' וכמ"ש ה' איש מלחמה, וזהו מ"ש רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה, ואשה זו נקנית בכסף בשטר ובביאה דהיינו שקנין לשון יחיד וכדי שתוכל להתייחד עם בעלה הוא ע"י שלשה דברים אלו, ולמעלה הוא שכדי שיהי' המשכת סוכ"ע בממכ"ע שהוא בחי' יחוד קודב"ה ושכינתי' מקור כנס"י זהו ע"י כסף, כי כסף הוא מדריגת אברהם קנין א' מלשון נכסוף נכספת בחי' אהבה, אך האהבה והתשוקה היא רק לבית אביך שהוא מדריגת החכ' שנק' אביך וע"י אהבה זו ממשיכי' היחוד שהוא בחי' חכ' כי הטפה נמשכת מבחי' מוח החכ', וכמ"ש בצל הכסף בצל החכ', שע"י כסף ממשיכי' מבחי' חכ' כו', ובשטר הוא קמבבחי' אותיות שהוא בחי' אותיות התורה שע"י ממשיכים ג"כ בחי' גילוי אלקות, וכמ"ש ואתא מרבבו' קדש, האותיות שאלוני שהם המשכת אלקות, וזהו מ"ש אותותינו לא ראינו שבגלות אינו נראה כו', אבל מ"מ ישנם רק שאינם נראים לעינינו כו', והנה אף שע"י ממשיכים גילוי אלקות, אבל מ"מ זהו רק בבחי' מקיף שנק' קדושין לבד וכמו למשל טבעת קדושין שאינו רק בבחי' מקיף אבל אינו נמשך בבחי' פנימי' ממש, אבל ביאה הוא בחי' המשכה פנימית וזהו ענין בהמ"ק קנין א' ששם הוא עיקר היחוד, וכמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך כו' שנק' ביאה, וכן כתי' כי הנני בא ושכנתי בתוכך כו', ולפי שעיקר קבלת התורה בפנימי' קבלה משה דוקא בבהמ"ק וכמ"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך כו', נמצא שעיקר היחוד שהוא בחי' קנין הוא בבחי' ישראל קנין א' לפי שזהו עיקר יחוד קודב"ה ושכינתי' המשכת סוכ"ע בממכ"ע, והיחוד הוא בבהמ"ק דוקא לפי ששם הוא עיקר הגילוי כו', ואברהם ותורה זהו כדי שיהי' היחוד זהו ע"י אברהם שהוא בחי' כסף בחי' אהבה וע"י שטר שהוא בחי' אותיות התורה תורה קנין אחד כו'.

והנה מ"ש שמו"א קנין א' זהו מ"ש שם עוד במשנה נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ופירש"י נכסים שיש להם אחריות היינו קרקעות, ולהבין זה מהו ענין חזקה ומה שייך זה לשמו"א. הענין הוא דהנה איתא במד"ר על דור המבול, החזיקו בפלטין של מלך ואמרו אין זה פלטין של מלך כו', ולכאורה אין למשל זה הבנה, אך הענין הוא דהנה איתא בגמ' אמר לי' ההוא אמגוזא פי' מין לאמימר מפלגא ולעילא דאהורמין ומפלגא דלתתא דאהורמיז, והיינו שרצה לומר שיש הבדלה גמורה בין מ"ע למ"ת, דהנה כתי' יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים שיש הבדלה בין מ"ע למ"ת שמים עליונים בתכלית העילוי שבחי' מים מצמיח כל מיני תענוגים ומ"ע הוא בחי' המשכת התענוג לעולמות עליונים וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומ"ת הוא מקור לתענוגים גשמי' כו' שאינו בערך כלל, וע"כ יש הבדלה ביניהם, וע"כ רצה לומר שהוא הבדלה גמורה ולמטה אינו נמשך כלל בחי' גילוי אלקות שהם אומרים עזב ה' את הארץ וכמ"ש רם על כל גוים ה' על השמים כבודו שמרוממים אלקו' ואומרים שעל השמים דוקא כבודו אבל למטה היא השפלה וירידה נגדו, שאין דרכו להשפיל ולהשגיח על מעשה התחתונים ואומרים שאין השגחה פרטיות כו', וזהו החזיקו בפלטין של מלך וא' אין זה פלטין של מלך שאין דרכו להשגיח על מעשה תחתונים ועזב ה' את הארץ שהוא בחי' שמו"א גשמי'. אבל באמת אינו כן ואנו אומרים מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמו"א בשוה, שגם השמים היא בחי' השפלה אצלו ממש כמו בארץ, וע"כ אינו שייך לומר שדוקא על השמים כבודו כיון שהשמים שוה כמו הארץ ממש, וע"כ המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה, גם בארץ כמו בשמים כיון ששניהם שוים לפניו, וזהו שנק' חזקה לפי שחזקה הוא בחי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה, וכמ"ש אתה החילות להראות קמגאת עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמו"א כו', שבחי' המשכת אלקות בארץ כמו בשמים זהו בחי' חזקה, וכן כתי' כי ביד חזקה הוציאך כו', וכתי' למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, נמצא שזה נק' חזקה היפוך מדור המבול שהחזיקו בפלטין שא' עזב ה' כו', אך חזקה היא בחי' המשכת אלקות למטה דוקא ועי"ז נקנין הנכסים דהיינו שנעשה הקנין שמו"א, וזהו נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, בכסף הוא בחי' אהבה ושטר הוא אותיות התורה ובחזקה הוא להמשיך בחי' גילוי אלקות למטה בשמו"א, וזהו ממש כמו ג' דברים שהאשה נקנית בהם רק שהדברים שהאשה נקנית בהם הוא בבחי' המשכ' פנימית כו' וג' דברים שהנכסי' נקנין בהם הוא בחי' המשכה חיצוני' בחי' המשכות החיות לחדש מע"ב וכמ"ש ובטובו מחדש בכ"י תמיד מעשה בראשית, וזהו מ"ש ישמחו השמים ותגל הארץ ר"ת הוי', ישמחו השמים הוא בחי' י"ה ותגל הארץ ו"ה, ששרש המשכה הוא רק מבחי' שם הוי' כו' אבל קנין ישראל שהוא בחי' אשה נקנית כתי' עד יעבור עמך הוי' כו' למעלה משם הוי' שהוא המשכה חדשה כו'. ואפ"ל שלכך נק' שמו"א בחי' נכסים שיש להם אחריות לפי שההמשכ' שממשיכים בשמו"א שהוא בחי' המשכ' המחדש בכ"י תמע"ב שהוא המשכ' תמידית שאין לה הפסק, כי או"א זווגייהו תדיר בשביל חיות העולמות, וע"כ נק' נכסי' שיש להן אחריות לפי שאין לבחי' זו הפסק כלל שאם הי' נפסק ח"ו כרגע המשכה זו הי' העולמות בטלים והיו כלא היו ממש, וזהו ישמחו השמים י"ה ששרש המשכה מבחי' י"ה שזיווגייהו תדיר תרדל"מ לעלמין, וכשנמשך המשכה זו מבחי' י"ה בשמים ממילא נמשך המשכ' זו בארץ ג"כ ונעשה יחוד שם הוי' כו', משא"כ המשכה שהאשה ניקנית היא בחי' המשכה פנימי' שהיא בחי' יחוד פנימי' דאו"א שהם רק לפרקים.

והנה זהו ג"כ ענין ק"ש שמע ישראל הוי' אלקינו, שמתחילה נמשך המשכה זו בבחי' נש"י דוקא לפי שהם בחי' פנימי' כו', ולכך נק' עם זו לפי שהם מקבלים מבחי' זה שהוא בחי' זה אלי כו' שהם בחי' פנימי' כו' ומתחילה נמשך ההמשכה בפנימי', ואח"כ ה' אחד שהוא אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם שהוא המשכה בבחי' חיצוני' העולמות שמו"א קנין אחד כו' וד"ל.

אך עדיין י"ל מה שבספרי אינו מחשב רק ג' קנינים, דהיינו תורה וישראל ובהמ"ק לפי שעיקר קנין נאמר בהם תורה דכתי' ה' קנני כו', וישראל עם זו קנית, ובהמ"ק הר זה קנתה ימינו, משא"כ שמו"א לא נאמר בהם בפירוש קנין כי הברייתא לומד ממה דכתי' השמים כסאי כו' וכן הפ' מה רבו מעשיך לא כתי' רק על הארץ מלאה הארץ קניניך, ואברהם לא נא' בו ג"כ בפירוש קנין ומ"ש ברוך אברם לאל עליון קונה שמו"א זה לא נאמר בפירוש על אברהם, וגם בגמ' סוטה מפרש שם ואפי' כאברהם שהקנה שמו"א להקדב"ה נמצא שאינו מפורש על אברהם שנק' קנין, וע"כ לא קא חשיב הספרי רק ג' קמדקנינים, ובגמ' פסחים חשיב ד' קנינים ג' קנינים אלו ומוסיף ג"כ קנין שמו"א, וצ"ל זה מה שהברייתא מחשב חמשה קנינים והגמ' ד' והספרי ג', וצ"ל טעמו של כאו"א. והענין הוא דהנה פי' קנין הוא בחי' יחוד וכמ"ש קנה לך האשה הזאת, וכן בלשון המשנה האשה נקנית כו' כי קדושין נק' קנין, והנה אשה היא בחי' כנס"י וכמ"ש לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת, ושם אשה גדולה שהיא בחי' כנס"י, וזהו שבישראל נאמר קנין כי ישראל היא בחי' כלה, ותורה היא בחי' חתן וכמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת, וזהו תורה קנין אחד, וישראל עי"ז שקבלו את התורה עי"ז נעשה יחוד חו"כ יחוד קוב"ה ושכינתי' המשכת סוכ"ע בממכ"ע. אך כדי שיהי' היחוד שהוא בחי' המשכת אא"ס בכנס"י זה משארז"ל האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה שע"י ג' דברים אלו נעשה היחוד כו', שהוא כנגד ג' קוים תורה ועבודה וגמ"ח, בכסף הוא בחי' אברהם קנין א' שהוא בחי' אהבה כי אברהם הי' איש החסד שהי' מאכיל ומשקה לכל העולם ואפי' לערביים, וע"י חסד וצדקה נמשך היחוד, וכמ"ש בצל הכסף בצל החכ', שע"י כסף שהוא צדקה עי"ז ממשיכי' את צל החכ' שהוא בחי' המשכ' היחוד כו', כי המשכת הטפה נמשך ממוח האב שהוא בחי' חכ', ובשטר הוא בחי' אותיות התורה, ובביאה זהו עיקר היחוד, והנה כ"ז נק' קדושין שהוא בחי' טבעת קדושין שהוא רק בחי' מקיף, וכך כסף ושטר שהוא בחי' אותיות התורה הוא רק בחי' אירוסין לפי שהוא רק התגלות חיצונית התורה רק בחי' אותיות כו' אבל התגלות פנימי' התורה שהוא בחי' טעמי תורה הנמשך בבחי' פנימי' שהוא עיקר היחוד זהו דוקא הי' בבהמ"ק ששם הי' בחי' נשואין ששם הי' היחוד בבחי' פנימי', וזהו שבמשכן הי' יריעות כו' לפי שכדי שיהי' בחי' נשואין בחי' יחוד צריך שיהי' בחי' חופה, וע"כ היריעות הי' בחי' החופה מקיפי', ואח"כ עי"ז נעשה היחוד, וזהו שמשה קבל שם את התורה בבחי' פנימית וכמ"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת דוקא, וזהו שכל הנביאים קבלו את הנבואה שלהם מבהמ"ק דוקא לפי ששם הי' היחוד שהוא המשכת גילוי אא"ס, וכמ"ש כי מציון תצא תורה כו' שהוא בחי' נבואה ותורה כ"ז הי' דוקא בבהמ"ק, וזהו שהספרי חשיב רק ג' קנינים לפי שהקנין הוא יחוד סוכ"ע בממכ"ע, ועיקר הקנין הוא ג' בחי' אלו דהיינו תורה בחי' פנימי' התורה וכנס"י ובהמ"ק ששם הי' היחוד, אך אברהם לא קא חשיב לפי שהוא רק שע"י נעשה היחוד אח"כ.

והנה הגמרא קא חשיב ג"כ שמו"א, הענין הוא דהנה קדושין צריך לעדות, והעדות הם השמו"א, וכמ"ש העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ, והיינו כי עדות הם אותיות דעת והיחוד נמשך ע"י מוח הדעת כידוע, והיינו שא"א להיות המשכה פנימי' שע"י התורה כ"א שיהי' מתחילה המשכה חיצוני' שע"י שמו"א המחדש בטובו בכ"י תמיד מעשה בראשית, אם אין קמח אין תורה, וכן להיפוך המשכ' חיצוני' תלוי בהמשכה פנימי' ג"כ אם אין תורה אין קמח, וכשארז"ל גדולים מעשה הצדיקים ממעשה שמו"א כי מעשה שו"א הם מאין ליש שהוא בחי' זיו והארה בעלמא, משא"כ הצדיקים ממשיכים גילוי קמהאלקות המשכה פנימי' מאא"ס, וזהו אם אין תורה אין קמח כי המשכה חיצוני' מחדש בטובו וכו' תלוי בהמשכה שע"י תו"מ שהיא בחי' פנימי' כי תנאי התנה במע"ב אם יקבלו ישראל את התורה כו', וכן אנו רואין שהתולדות של אדה"ר נחרבו ועיקר הקיום הי' מנח דוקא, לפי שעיקר המכוון הי' כדי שיהי' גילוי אלקות והם לא המשיכו לכך נחרבו, ונח דוקא שהי' צדיק בחי' יסוד שהוא ממשיך גילוי אלקות לכך הי' הקיום דוקא ממנו, נמצא שהמשכה זו תלוי ג"כ בהמשכה פנימי', וכן להיפוך המשכה פנימי' תלוי בהמשכת חיצוני' שע"י שמו"א שהם עדות, והקדושין א"א להיות כ"א ע"י עדות, וזמ"ש אם בחוקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו' ונתנה הארץ כו' ואם לא תשמעו ונתתי שמיכם כברזל והארץ כנחושה לפי שהם עדות כו' ע"כ תלוי ההשפעה בהם דוקא, וזהו שהגמ' קחשיב ג"כ קנין של שמו"א לפי שא"א להיות היחוד בלא זה, אך הקנין של אברהם לא קא חשיב לפי שהוא בכלל תורה קנין א' לפי שהם רק הגורמי' היחוד, והברייתא מוסיף ג"כ קנין של אברהם לפי שהוא מחשב בכסף ובשטר לשני דברים, לפי שהם שני דברים הגורמים היחוד, אף שהם רק קדושין מ"מ א"א להיות היחוד בלתי קדושין כו', והיינו שבכלל תורה קנין א' נכלל שני הבחי' פנימי' התורה שנק' חתן שהוא עיקר היחוד וגם חיצוני' התורה שהוא בחי' שטר אותיות התורה שהוא בחי' קדושין, והספרי אינו חושב רק הקנין של פנימית התורה שהיא עיקר היחוד, והגמ' מחשב ג"כ שמו"א שהוא עדות, וכולל ג"כ בתורה גם בחי' חצוני' התורה והקנין של אברהם כולל ג"כ בשטר, והברייתא מחשב ג"כ בפרט קנין של אברהם בכסף כו'.