וראיתי אני שיש יתרון

קכטוראיתי אני שיש יתרון

בע"ה ב' דשבועות הנ"ל תרט"ו

וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, ואיתא במד"ר תני משום ר' מאיר כשם שיש יתרון לאור מן החשך כך יש יתרון לד"ת על דברי הבלים, וי"ל מה הוסיף ר"מ בחילוף תיבות אלו על אלו, ומסתמא יש מכוון בדבריו, דהנה כתי' הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, ופי' במד"ר שהז' הבלים הם נגד ז' עתים של אדם, וי"ל ל' הבלים, ומ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, ואינו מובן דהלא האדם מברך וקורא ק"ש ומתפלל ואינו אוכל בלא ברכה ואיך אמר ע"ז כי הכל הבל, ויובן דהנה בפי' הבלים יש ג' שיטות, הא' פי' הזוה"ק ולמעליותא, דפי' דההבלים הם בחי' הבלא דעלמא קאים עלי', וכמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר, הבל שאין בו חטא, וכן בפ' כתיב וישע ה' אל הבל ות"א והוה רעוא מן קדם ה', הרי הוא ג"כ למעליותא, והענין עד"מ למטה עיקר חיות האדם הוא בהבל שמכניס אויר ומוציא אויר, וזהו ל' נשמה ל' אשום ואשאף יחד, אשום שמוציא האויר ואשאף שמכניס האויר, ובהסתלקות ההבל הוא מיתת חנק, וכך יובן למעלה שעיקר חיות העולמות הוא בחי' ההבל, וזהו הבל ה' ל"ב, ה' הוא בחי' ה' תתאה בה' בראם, וה' היא בחי' הבלא אתא קלילא דלית בי' מששא, ול"ב הם ל"ב ויאמר אלקים שנמשכים מבחי' הה"א, עד"מ למטה [שמהבל] הלב נעשה בגרון קול, והקול כלול מאמ"ר, ונמשך מזה הדבור בה' מוצאות הפה, וזהו"ע הע"מ שבמאמר א' יכול להבראות, הוא בחי' ההבל מקור הדיבור, ואח"כ נפרט בט' מאמרות, בחי' הדיבור, וזהו מ"ש כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, האדם הוא מ"ש ופניהם פני אדם, הוא מקבל ג"כ מבחי' מוצא כו', בחי' ההבל, וענין הז' הבלים פי' שהם כנגד ז' מדות מקור ההבל.

ושיטה הב' ובמדרש פי' ענין ההבלים לגריעותא, שפי' ג"כ דקאי הז' ההבלים על ז' ימי בראשית, ופי' לשון הבלים ע"ש שהם נפסדים, יום א' בריא' שו"א לע"ל כתי' כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה, וב' בריא' רקיע כתי' ונגולו כספר השמים, וג' מים כתי' והחרים ה' את לשון ים מצרים, וד' חמה ולבנה כתי' וחפרה הלבנה ובושה החמה, וכן כולם.

קלושיטה הג' פי' ת"י, כד חמא ברוח נבואה דעתיד לאתפלג מלכותא דישראל אמר ע"ז הבל כו', וי"ל איך קרא לבנין הבית גילוי אלקות בשם הבל, והענין לפי שראה שלא יהי' קיום נצחי, מחמת דאתפלג כו' למטה, ועי"ז גרמו ג"כ למעלה התפלגות ולא נתקיים הבית, שרחבעם הי' משבט יהודא, וירבעם הי' משבט יוסף, ועי"ז דאתפלג אמר ע"ז הבל, שכל טרחתו שטרח הוא ושהכין דוד אביו, הי' להבל.

והענין דכתיב ויגש אליו יהודה, דענין יוסף הוא כמ"ש יוסף ה' שנית ידו, שהוא בחי' תוס' אור, שבדרגת אלקות יש ב' בחי' חוק הקצוב כמ"ש עוד כל ימי הארץ כו' לא ישבותו, שהוא ע"י ברית הקשת, ויש בחי' תוס' כו' וכמארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וכל עיקר התהוות התחתונים הוא רק מה' הבלא כו' ולהיות לו דירה הוא בחי' יוסף, וכמארז"ל מצינו תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר וכמו תוס' כתובה, שעיקר הכתובה מנה או מאתים והתוס' הוא בלי שיעור, כך למעלה עיקר החיות הוא ביו"ד נברא העוה"ב, בה' נברא העוה"ז, ועד"מ ביטול אות א' לגבי נפש המדברת וכ"ש למעלה, שלכן נק' הבריאה מאין ליש ובאמת כתי' כי ממך הכל, אלא שעיקר מקור היש הוא מבחי' אין ואפס שאין להמשיל אפילו ביטול הטיפה שבים אוקיינוס, כי למעלה כתי' אין ערוך לך ה' אלקינו, אמנם בחי' התוס' הוא מרובה על העיקר בחי' בלי גבול, והכלי לקבל גילוי זה הוא בחי' יהודא, כמ"ש הפעם אודה את ה', ולכן התפלה מתחלת הודו לה', ומסיימת מודים אנחנו לך, ומאן דלא כרע במודים אינו קם בתחה"מ, וכמא' איהי בהוד, ובחי' ההודאה הוא כלי קיבול לבחי' ברכה המשכה, בחי' יוסף, אמנם קיום הגילוי הוא דוקא כשיש התכללות יהודא ויוסף, וכמא' ברכנו אבינו כולנו כאחד, וזהו מ"ש אחד באחד יגשו שהאחד דבחי' יהודא מקבל בחי' אחד דיוסף, וכד חמא כו' דאתפלג אמר הכל כו', לפי שלא נתקיים, וזהו ההפרש בין משכן שילה דכתי' ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן ובבית עולמים כתי' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה זה בית עולמים, לפי שמשכן שילה הי' רק בחלקו של יוסף, אבל בית עולמים הי' בחלק יהודה ובנימין, ולכן ביוסף נמצא ג' אותיות דשם הוי' כמ"ש עדות ביהוסף שמו, וביהודה יש כל השם, לפי שעיקר ההמשכה הוא מג' אותיות יה"ו בה' תתאה, לכן יהודא הוא המקבל הגילוי, אבל כד אתפלג כו' נתבטל הגילוי דיוסף וע"ז אמר הכל כו' שאף הגילוי שבביהמ"ק לפי שלא נתקיים נק' הבל. ולכאורה פי' הזוה"ק עם פי' המדרש הם בהיפוך זמ"ז, אבל באמת הם א' והא בהא תליא, וזהו המכוון בדברי ר"מ כשם שיש יתרון לאור כו' כך כו' לד"ת על דברי הבלים, והכוונה אף על בחי' הבלא דעלמא כו'.

והענין ע"פ משארז"ל מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, שאף שהתפלה היא המשכת הרצון מ"מ נק' חיי שעה לפי שההמשכה הוא בקשת צרכיו בעוה"ז, ועוה"ז נברא בה' כו', ועוה"ז הוא בלי קיום כמ"ש ימי הארץ לכן קלאנק' אפי' התפלה חיי שעה אבל התורה הוא בחי' נצחי בחי' ביו"ד נברא העוה"ב לכן נק' חיי עולם, ולכן נק' התורה אמת כמא' ואין אמת אלא תורה לפי שבחי' אמת הוא נצחי וההיפוך מזה הוא בחי' כזב, כמארז"ל נהרות המכזבים אחת בשבוע, וכמ"ש השונמית לאלישע כשנפסק חיות בנה חבקוק, אל תכזב בשפחתיך, ואמת הוא נצחי, שזהו בחי' התורה, כי כל עיקר חיות עוה"ז הוא בחי' המדות ובמדות יש שינויים חסד ודין, אבל בחי' התו' דמחכ' עילאה נפקת, שבה שורה אוא"ס אני הוי' לא שניתי לכן נק' אמת, ולכן אפי' הבלא דעלמא כו' נק' בחי' הבלים ממש לגבי התורה.

ובזה יובן מ"ש יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו' והקשה האלשיך וכי מי נתנו ליועץ, והלא לא קראו רק לפתור חלומו, ותירץ המ"מ של הב"י כי ענין החלום בז' פרות הטובות וז' פרות הרעות הם בחי' שבה"כ שבמדות כי זלעו"ז כו' ויש ז' מדות דקדושה ויש ז' כו', יש אהבה דקדושה ויש אהבה זרה, ויכול להיות ותבלענה כו' עד שלא נודע כי באו אל קרבנה, ובכדי שלא תכרת הארץ ברעב צריכין להמשיך מבחי' חו"ב שלמעלה מהשבירה כמ"ש ימותו ולא בחכ', וזהו נבון וחכם.

וזהו שא' וראיתי שיש כו' כיתרון האור מן כו' והפי' הפשוט הוא כיתרון האור על החשך, והפי' האמיתי שיתרון האור הוא דוקא מן החשך, וכמו"כ יש בחי' הבל ורעות רוח ודוקא ע"י הבל זה יהי' היתרון באור דח"ע דתורה, וזהו"ע ירידת הנשמות בגוף ירידה צורך עלי', וכמו"כ ע"י ירידת התורה דוקא בחלק התחתון עי"ז יהי' יתרון האור. וזהו כלום יצה"ר יש ביניכם שדוקא למטה ע"י דאתהפכא כו' עי"ז יוכל להיות יתרון בהאור, יותר מכמו שהאיר בעצם למעלה, וזהו"ע מ"ט ספה"ע ומ"ת, שע"י ספה"ע הוא הבירור דז' מדות דנה"ב, עומר שעורים מאכל בהמה שעורה שעור ה' הבלא דעלמא כו', והה"א הוא ג"כ מקור הנה"ב, וצ"ל וספרתם ל' בהירות שיהפוך החשך לאור בהיר, עי"ז נתגלה מ"ת התגלות כתר תורה אנכי מי שאנכי, יתרון האור, וכמאמר קשרו להם ב' כתרים כו', וזהו"ע וספרתם נ' יום והלא אין סופרין כ"א מ"ט יום, אלא שע"י המ"ט יום בחי' אתהפכא ממשיכין שער הנ' שאף משה לא הי' יכול להשיגו התגלות כ"ע, וזהו בשבועותיכם זפ"ז כו' וד"ל.