אריב"ל בשעה שעלה משה למרום

קכהאריב"ל בשעה שעלה משה למרום

אריב"ל בשעה שעלה משה למרום בקשו מלאכי השרת שתנתן להם התורה ואמרו תנה הודך על השמים וא"ל כלום יצה"ר יש ביניכם, והודו לו ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואינו מובן דהנה המלאכים לא שאלו תורה [ב]גשמיות רק ברוחניות כמו התורה שבג"ע וכמאמר קמיפלגי במתיבתא דרקיעא, וא"כ מהו התירוץ כלום יצה"ר כו' על תורה רוחניות.

ויובן בהקדם מ"ש שלמה וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך וצ"ל דהנה בשלמה כתיב ויחכם מכל האדם, ומהו שהשתבח בזה שראה יתרון החכמה מן הסכלות, מה שכל אדם יכול לראות יתרון זה. וצ"ל ענין מ"ש וישב שלמה על כסא ה' ואיתא במדר' מה כסא ה' מתפשט מסוף העולם ועד סופו אף כסא שלמה כן, ומה כסא ה' יש ששה רקיעים, והכסא הוא ברקיע הז' בערבות וכמ"ש רוכב ערבות, כך בכסא שלמה כתי' שש מעלות לכסא והכסא על מעלה הז', וי"ל ענין שעשה שלמה כסאו דמיון לכסא ה', דהנה בזוה"ק פי' ענין הכסא והשש מעלות של כסא על ו' ימי החול ויום השבת וכמא' ביום הז' נתעלה וישב על כסא כבודו, ופי' שם שיש ב' בחי' בזה, אית שית יומין תתאין ושביעאה עלייהו, ואית שית יומין עילאין ושביעאה עלייהו, וגם בגמרא מצינו כן אלמלא שמרו בנ"י שתי שבתות כהלכתן כו' פי' שתי שבתות הם ב' בחי' שבת שבכל שבת ושבת, וכמ"ש את שבתותי תשמורו, והו"ע שבת תתאה ושבת עילאה, מעלי שבתא ויומא דשבתא, וב' בחינות אלו מצינו ג"כ בתפלה בכ"י, וא"ו תיבין דשמע, והוא"ו תיבין דברוך שם כבוד, ועד בחילופי אתוון דאחד, יחו"ע ויחו"ת.

ולהבין כהנ"ל צ"ל תחלה ו' יומין תתאין מהון, דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה, והפי' שבכדי שיתהוה מבחי' חסד עליון בחי' א"ס וכמ"ש חסד קכואל כו', בחי' עולם בע"ג, צ"ל בחי' יבנה, והענין דאיתא בזוה"ק ע"פ גדול ה' כו' בעיר אלקינו, אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו, פי' גדול הוא בחי' התפשטות גדולתו להוות עולמות עליונים ותחתונים עד אין קץ, כמא' אלף אלפים מספר גדוד א' ולגדודיו אין מספר, אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, וכמ"ש מה רבו מעשיך ה', ושיתהוה בחי' גדול הוא ע"י עיר אלקינו דוקא עיר הוא מקיבוץ בתים, ובתים נבנים מאבנים, ואבנים נק' אותיות בס"י כמא' שתי אבנים בונות שתי בתים כו', לפי שהאותיות מכסים ומסתירים על עצם המדה כמו שהיא והראי' שבזמן שהמדה בתוקף התפעלות אינו יכול לדבר כלל, רק אח"כ כשמתקרר מעט, ולכן נק' האותיות אבנים בחי' דומם לפי שהם בחי' תחתונה שבמדות, ואעפי"כ מבחי' אותיות אלו נתהוו כל הנבראים וכמו שמן מאמר נעשה אדם נברא אדה"ר בתכלית מעלתו כמו שהי' קודם החטא, והי' בעל שכל ומדות, וזהו פי' יבנה שהחסד נבנה ע"י אבנים בחי' אותיות, וזהו במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, שכל בחי' הגדולה שע"י בחי' עיר אלקינו הוא בחי' ענוה והשפלה לגבי', וזהו בחי' שית יומין תתאין התגלות ו' מדות ע"י אותיות, כי יום ל' גילוי כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום, ושית יומין עילאין הוא בחי' התגלות הו' מדות ע"י אותיות המח', וכמ"ש ושם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, ה' גדולה ה' קטנה, מח' ודבור, עלמין סתימין כו' ועלמין דאתגליין, שכל עיקר הגילוי שע"י הדיבור הוא רק חיצוניות הארה לכן ההתהוות מזה הוא בחי' עלמין דאתגליין בחי' ומשם יפרד עד"מ הדבור למטה שנפרד לחוץ, אבל ע"י אותיות המחשבה בחי' לאה כמ"ש ולאה ילדה ששה בנים ו' מדות ששם מתגלין המדות כמו שהם בבחי' ביטול כמ"ש לך ה' הגדולה לכן מתהווין מזה עלמין סתימין כו', עד"מ המח' שבאדם שמתאחד עמו כו', וזהו"ע מ"ש יקוו המים אל מקום אחד, ופי' דכל מה שיש ביבשה יש בים, אלא שהברואים שבים נבלעים במקורם וחיותם, ושביבשה נראים נפרדים לעצמם, וזהו יקוו המים שהם בחי' נוני ימא נשמות ומלאכים שהם בבחי' ביטול אל מקום אחד, וזהו"ע אחד ועד יחו"ע ויחו"ת.

ועל הו' בחי' היומין הנ"ל יש בחי' שביעאה עלייהו, כי שביעאה הוא בחי' שבת בחי' ביטול, ושביעאה של יומין תתאין הוא בחי' שפועל ביטול היש לאין, ע"י בחי' התבוננות במל' דאצי', שהו"ע ואהבת אחר ועד, וגם במלאכים דכתי' וכנפיהם פרודות נמצא בהם בחי' ביטול, וכן בעסק התורה כל האומר אין לי אלא תורה לו דוקא, אינו פועל כלום, ושביעאה של יומין עילאין הוא ביטול המדות בבחי' בינה מקור המדות כמ"ש אם הבנים שמחה ל' התגלות, שהו"ע גילוי בחי' בינה במדות, דאף שבטלים בלא"ה מצד עצמם, אבל ביטול זה הוא לבחי' לאו מכל אלין מדות איהו כלל, לך ה' הגדולה כו', ע"י בחי' התבוננות בעצמותו, וב' בחי' שביעאה אלו הם ב' בחי' שבשבת, וכמ"ש וישבות כו' אשר עשה, ועוד כתי' כי בו שבת כו' אשר ברא כו', שביתה הא' הוא בחי' הביטול שבבחי' עשי' עלמין דאתגלין, אף עשיתיו אף הפסיק הענין, קכזבחי' נפרדים, בחי' ביטול היש לאין, ושביתה הב' הוא בחי' הביטול שבבחי' בריאה, שאף הח"ע נק' בשם בריאה מאין ליש כמ"ש והחכ' מאין תמצא, וזהו"ע וישב שלמה על כסא ה', וכמ"ש וישב ה' מלך לעולם, וכן בשבת כתי' נתעלה וישב על כסא כבודו, שנתקשו בזה כל המפרשים, ופי' ישיבה למעלה כמא' מלך עומד ואגוסטוס יושב, עמידה בחי' ארעי, וישיבה בחי' קבע, וזהו ההפרש שבין שילה ובית עולמים, שבמשכן שילה כתי' ואהי' מתהלך באוהל ובמשכן, ובמקדש כתי' מכון לשבתך, בחי' ישיבה קביעות הגילוי, ולכן עיקר תו' ותפלה הוא ג"כ דוקא בבחי' קביעות, וכמא' כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלין תחתיו, עשה תורתך קבע, וענין הקבע הוא בחי' גילוי חפץ ותענוג, וזהו וישב שלמה ששלמה המשיך בחי' ישיבה למטה, אמנם העיקר לחבר שביעאה בשביעאה, דהיינו שגם בנבראים יומשך בחי' הביטול דלאו מכל מדות כו', וההמשכה הוא ע"י בחי' תושב"כ ושבע"פ, דאיתא בזוהר דענין השש מעלות הוא בחי' שתא סדרי משנה, דאיתא מתניתן מלכתא, כמלך שגוזר לרחק ולקרב לטמא ולטהר, כך ענין המשנה טהור טמא כשר פסול, והנה המדות נמשכים מחכ' המלך, וכן אורייתא מח"ע נפקת, וע"י הששה סדרי משנה בחי' וא"ו נמשך בחי' כסא ה' עילאה, חמשה חומשי תורה, ונמשך למטה בבחי' המל' ה' תתאה, ולכן נק' מלך ישראל וגואלו וכמ"ש ויהי בישורון מלך, שאף שבמלאכים יש ביטול יותר מנשמות שבגופים, רק לפי שבחי' מלוכה שייך לתורה כנ"ל והתורה ניתנה לישראל כנ"ל, וזהו"ע דאיתא בזוהר דבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא דישראל מונין ללבנה, ועיקר מילוי' הוא בט"ו לחודש, ושלמה הי' דור ט"ו מאברהם שהתחיל להאיר וכמ"ש מי העיר ממזרח א"ת העיר אלא האיר, ובימי שלמה הי' הגילוי בשלימות, ומספר ט"ו מספר י"ה, יוד חכ' שבה שורה אוא"ס, ואו"א תרין ריעין דלא מתפרשין, ושלמה שהי' דור ט"ו המשיך בחי' י"ה למטה בבחי' המל', וזהו"ע וישב שלמה כו' וזהו ג"כ ענין ט"ו שבחים שבישתבח, פי' ישתבח שמך הוא בחי' גילוי ותוקף אור בבחי' שמך, שיהי' בבחי' לעד בחי' נצחי', הוא ע"י בחי' הט"ו שבחי', וזהו מלך יחיד חי העולמים המשכת בחי' יחיד בבחי' מלך.

וזהו שאמר שלמה וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כו', ובמ"א אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, וקאי על מעשה פרה שרצה להשיג כמשה ולא יכול, וכאן אמר וראיתי. הענין דכתי' עוטה אור כשלמה, והפי' שיש בתו' בחי' אור ובחי' שלמה, דהנה בתורה כתי' ואהי' אצלו אמון, ואיתא א"ת אמון אלא אומן, שהתורה היא בחי' ממוצעת בין בחי' א"ס לבחי' נבראים, והכלל בזה שכל ממוצע צ"ל כלול מבחי' שבעליון ושבתחתון, ולכן נמצא בתורה ב' בחי', אור ושלמה. אור הוא בחי' שבתורה שבה שורה אוא"ס ב"ה ושלמה הוא בחי' בתורה שנעשה מקור לבריאת העולמות דאסתכל באורייתא וברא עלמא, וכן בעולמות יש ג"כ בחי' אצילות ל' אצלו בחי' ממוצע וכלולה ג"כ מב' הבחי', כמא' איהו וחיוהי איהו וגרמוהי, חיוהי הוא בחי' האורות גילוי קכחאוא"ס, וגרמוהי בחי' הכלים מקור הבריאה, וכל ענין השגת שלמה בחיוהי רק בבחי' תחתונה שבתורה בחי' שלמה אותיות שלמה, אבל בפנימיות התורה כתי' לא ידע אנוש ערכה, וע"ז אמר אמרתי אחכמה כו', האף שכל הבחי' נמצאו בתורה כמ"ש בזוהר כל רזין עילאין דלא יכלין לאיתדבקא באורייתא אינון, ואפי' בחי' דלע"ל שמים חדשים וארץ החדשה יש ג"כ בתורה, ואף טעמי תורה שלא נתגלו, אבל מ"מ ישנן בהעלם בתורה וע"ז אמר וראיתי כו' שאף שרחוקה ממני, אבל מ"מ ראה היתרון שבחכ' בחי' פנימיות התורה על בחי' הסכלות, ופי' סכלות הוא בחי' עץ הדעת טו"ר בחי' ירידת התורה לברר כו' ודמיון היתרון הוא כיתרון האור מן החשך.

והענין דאיתא במדרש ע"פ ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, אור זו מעשיהן של צדיקים כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, חשך זו מעשיהן של רשעים כמ"ש והי' במחשך מעשיהם, ופי' הענין דאמרז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, דהנה ידוע דקליפה קדמה לפרי, כמו שנראה בגידול החטה, שהמוץ והתבן קודמין להפרי, וכן באגוז, אל גנת אגוז ירדתי, וכן למעלה במרכבה כתי' וארא והנה רוח סערה כו' ומתוכה כו', וכן בהמשכות אלקות למטה יש ג"כ בחי' חשך בחי' גלות, אותותינו לא ראינו, שאף שיש גילוי אותות ומופתים אבל לא ראינו כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו, ולא נדמה הנהגת העולמות רק עפ"י טבע, אלקים בגימ' הטבע, ופי' טבע ל' טובעו בים סוף שהאור האלקי מוסתר ונעלם כמ"ש אכן אתה אל מסתתר, עד שנראה קיום העולם ליש, וטבע הוא ג"כ ל' קיום כמא' קידושין לטיבועין נתנו, ויש ג"כ בחי' אור כמ"ש בקי"ס ויהי הענן והחשך ויאר כו', וכמ"ש במד"ר אורי וישעי אורי קי"ס ויאר את הלילה, וישעי קי"ס כמ"ש התיצבו וראו את ישועת ה', וזהו מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, בחי' גלות וגאולה, וכיתרון האור שעל החשך כך הוא היתרון בחכ' על הסכלות כנ"ל, אמנם עיקר הפי' דיתרון האור מן החשך, שיתרון האור הוא דוקא מן החשך כמו למטה יום ולילה הרי יתרון היום הוא דוקא ע"י הלילה שנח מיגיעתו, אבל בל"ז לא הי' ניכר יתרון היום, וזהו ויהי ערב ויהי בוקר יום א', שהערב קודם וחשוב לבחי' בוקר, ועד"מ שעיקר הראי' הוא בשחור שבעין, ולכן בנש"י כתי' יצרנהו כאשון עינו, וכמו שמן החשך נעשה יתרון בהאור כך יש יתרון לחכ' דוקא מן הסכלות, בחי' עה"ד טו"ר שע"י ירידת התור' בגשמיות ואתהפכא מחשוכא לנהורא נעשה יתרון בהאור, בחי' אנכי מי שאנכי, וזהו אורי וישעי בגימט' תרי"ג עשי"ן ול"ת, ע"י מ"ע בחי' אורי המשכה פנימית, וע"י מל"ת בחי' ישעי המשכת מקיפים. וזהו התירוץ להמלאכים כלום יצה"ר יש ביניכם, דיצה"ר נק' ג"כ חשך שמחשיך אנפין דברייתא וע"י דוקא דאתהפכא כמא' בראתי יצה"ר בראתי לו תו' תבלין כו' נעשה יתרון בהאור וד"ל.