אמר ריב"ל כשעלה משה למרום

קיחאמר ריב"ל כשעלה משה למרום

אמר ריב"ל כשעלה משה למרום אמרו המלאכים מה אנוש כי תזכרנו אשר תנה הודך על השמים, אמר להם משה כלום יצה"ר יש ביניכם שאתם מבקשים את התו' והודו לו וזהו מ"ש אח"כ מה אדיר שמך בכל הארץ כו'. והנה לכאורה אינו מובן זה שהרי כשביקשו את התורה מסתמא לא בקשו כמו שהיא נמשכה למטה רק שבקשו את התורה כמו שהיא למעלה, וא"כ מה זו תשובה ע"ז כלום יצה"ר יש ביניכם שהרי תורה זו שייך גם בלי יצה"ר, וכמו שמצינו דקא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה לשיער לבן כו', הרי שלומדים את התורה גם נשמות בלי גופים ולומדים אותה באופן אחר ברוחניות וא"כ המלאכים בקשו את התורה באופן זה, וא"כ מה זו תשובה ע"ז כלום יצה"ר יש כו'.

אך הנה מתחלה י"ל קצת מ"ש וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מתוך החושך כו', ובזהר הקשה ע"ז מה ששלמה משבח א"ע ואמר ראיתי אני, ששלמה לפי שהי' ויחכם מכל האדם הוא ראה שיש יתרון קיטלחכמה מן הסכלות וכי שאר בני נשא דלא ידעי חכימתי' דשלמה לא ידעין זה שיש יתרון לחכ' כו', ומה משבח א"ע בזה שא' וראיתי אני דייקא כו'.

אך הענין הוא דהנה כתיב וישב שלמה על כסא ה', ופי' המפרשים היינו שכמו שכסא ה' שורה מסוף העולם עד סופו כך שלמה הי' שליט מסוף העולם עד סופו כו', ועוי"ל ששלמה עשה הכסא שלו בדוגמא לכסא הוי' דהנה כתיב בכסא שלמה שש מעלות לכסא, וזהו כגונא דלעילא, וכמו שיש ששה רקיעים ורקיע השביעי שבו השכינה שורה וכמ"ש סלו לרוכב בערבות בי"ה שמו שבערבות דייקא שהוא רקיע השביעי שם השכינה שורה, וכך שלמה עשה את הכסא בדוגמא של מעלה, וכמ"ש בזהר שית יומין לעילא שביעאה עלייהו שית יומין לתתא שביעאה עלייהו, שיתא דרגין לכורסי' כו' דכתיב וישב שלמה על כסא הוי', והיינו שעשה שלמה את הכסא שלו בדוגמא לכסא הוי' כו'. והנה מ"ש בזהר שית יומין לעילא ושית יומין לתתא, זהו ג"כ ענין שית תיבין דיחו"ע שמע ישראל כו' ושית תיבין דיחו"ת ברוך שם כו', וזהו מ"ש ששה משמותם על האבן האחת וששה משמותם על האבן השנית כו', והנה בשית יומין לעילא ובשית יומין דלתתא שביעאה עלייהו, שיש ב' בחי' שבת וכמ"ש את שבתותי תשמרו שיש ב' בחי' שבת, וזהו ג"כ מה שאמרו בירושלמי אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, והיינו שיש בשבת גופא ב' בחי' שבת, שבת עילאה ושבת תתאה כו', וזהו מ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא קדשו, שלכאורה מה שייך זה לכסא כבודו, אך לפי הנ"ל יובן היטב והיינו לפי ששבת הוא בחי' כסא עצמו שלמעלה משית דרגין שהוא בחי' שביעאה עלייהו כנ"ל.

והנה י"ל מהו ענין שית יומין לעילא ושית יומין לתתא כו', וי"ל מתחלה ענין שית יומין לתתא כו', והענין הוא דהנה כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, והיינו כשצריך שיתהווה העולם שהוא בחי' גבול כמו מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן אפי' עולמות עליונים הם ג"כ בחי' גבול ואפי' געה"ע הוא בחי' גבול כי השגה הוא בחי' גבול כו', וכדי שיתהווה העולם שהוא בחי' גבול מבחי' חסד עליון שהוא בלי גבול כו', וכמ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כו', הוצרך החסד שיבנה בבחי' בנין דהיינו שיתלבש החסד בבחי' אותיות הדיבור כו', וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים כו', וזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו דהנה פי' גדול הוא בחי' התפשטות גדולתו עד אין קץ בבחי' ריבוי עולמות מה שנתהווה עולמות עד אין קץ וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו', וכן כתיב אלף אלפים ישמשוני' וריבו רבבן קדמוהי יקומון כו', שהוא קכבבחי' ריבוי מאד וזהו בחי' גדול ע"ש התפשטות גדולתו בעולמות כו', והנה לזה ארז"ל אימתי נק' גדול דהיינו שיתהווה בחי' גדולה זו שיהי' בחי' ריבוי עולמות זהו דייקא כשהוא בעיר אלקינו דהיינו כשנתלבש בבחי' דיבור עליון דייקא אז יכול להיות מקור לעולמות, דהנה אותיות הוא מלשון את[א] שהוא בחי' תרגום, תרגום הוא אחוריים של לה"ק שהוא בחי' חיצוני' כו', דהיינו הארה בעלמא בלבד מאיר בבחי' אותיות מהמדות שבלב, וכמו שאנו רואים שלא כל עצמות המדות מתלבש באותיות הדיבור רק הארה מהמדות בלבד כו', וע"כ אנו רואים שאם הוא בהתפעלות המדה אינו יכול לדבר כלל כמו כשהוא בכעס גדול אינו יכול לדבר, רק אח"כ כשנשקט הכעס ואינו מאיר רק הארה אז יכול לדבר כו', וזהו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' דהיינו בבחי' צירופי אותיות הדיבור שאז נתצמצם החסד כו', אז יכול להיות התפשטות גדולתו בבחי' ריבוי העולמות, וזהו שארז"ל במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, דהיינו שהגדולה זו היא בבחי' ענוה וירידה והשפלה כו', וזהו שכל העולמות נתהוו ע"י עש"מ וכשארז"ל בעש"מ נברא העולם דהיינו רק מבחי' מאמר בלבד ואפי' אדם שהוא בחי' גבוה מאד כי אדם יש לו חכ' אעפי"כ נתהווה רק מבחי' מאמר נעשה אדם כו' שהוא בחי' אותיות לבד כו', וזהו ענין שית יומין לתתא דהיינו כשהשית יומין עילאין שהוא בחי' מדות מתלבשין בבחי' דיבור העליון אזי נק' שית יומין לתתא כו', לפי שנתלבש בבחי' דיבור בחי' אותיות כו'.

והנה שית יומין לעילא היינו המדות עצמן כמו שהם למעלה מהתלבשות בבחי' דיבור כו', רק כמו שהם מאירים בבחי' אותיות המח', שהם מאירין שם בבחי' גילוי יותר כי המח' מתאחדת עם עצם הנפש משא"כ הדיבור נעשה בחי' נפרד, ואף שאין לך דבר שחוץ ממנו מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א ועי"ז נראים לעינינו ליש ודבר נפרד כו', משא"כ המח' היא מתאחדת וע"כ שם הם בתכלית הביטול, לפי ששם מאיר אלקות בבחי' גילוי, וזהו שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, לאה היא בחי' עלמא דאתכסי' הוא בחי' ה' גדולה וזה שלאה ילדה ששה בנים שהוא בחי' גילוי מדות עליונות לך הוי' הגדולה והגבורה כו', ושם הקטנה רחל היא בחי' דיבור שנק' קטנה לפי שנעשה מקור לעלמא דאתגלי' שהם בחי' נפרד כו', וזהו ענין שית תיבין דיחו"ע שהם בתכלית הביטול. וזהו מ"ש יקוו המים אל מקום אחד, מים הוא בחי' עלמא דאתכסי' כי כל מה שיש ביבשה יש בים כו', רק שהם בטלים שם בתכלית הביטול, וזהו אל מקום אחד, והיינו כי אף שיש שם ג"כ ו"ק כי אחד הוא בחי' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם מ"מ שם הם בתכלית הביטול בחי' אחד, וזהו יקוו המים שהוא בחי' עלמא דאתכסי' אל מקום אחד שהוא בחי' ביטול, משא"כ ועד הוא בחילופי אתוון דאחד שאינו מאיר שם בבחי' ביטול כמו בעלמא דאתכסי' שהוא בחי' הקטנה רחל שהוא בחי' דיבור כו'. והנה מ"ש שביעאה עלייהו, הענין הוא דהיינו אף שנתהווה העולמות בבחי' יש ודבר נפרד מ"מ קכאהמכוון הוא שיהי' בחי' ביטול היש וזהו שאחר ברוך שם אומרים ואהבת את הוי' אלקיך כו' שאחר זה נעשה בחי' ביטול היש.

והנה בחי' ביטול זה נמשך מבחי' התבוננות איך שהעולמות הם רק מבחי' זיו והארה בעלמא ואינם תופסים מקום כלל וכולא קמי' כל"ח עי"ז נעשה ואהבת בכל לבבך בשני יצריך בבחי' ביטול היש לאין, וזהו בחי' שביעאה עלייהו דהיינו על בחי' שית יומין שהוא בחי' שית דרגין לכורסי' שהוא בחי' הו"ק דבריאה ושביעאה עלייהו היינו בחי' והים עליהם מלמעלה שהוא בחי' מל' כו', וזהו מ"ש ב' פעמים כי בו שבת, והיינו שיש ב' בחי' שבת, מכל מלאכתו אשר עשה הוא בחי' השביתה מבחי' יומין תתאין כי עשי' היא בחי' אחרונה, וכמ"ש אף עשיתיו, וישבות מכל מלאכתו אשר ברא הוא בחי' שביתה מבחי' יומין עילאין. והנה כמו"כ בבחי' שית יומין דלעילא ג"כ שביעאה עלייהו, והענין הוא דהנה אף שהמדות עליונות הם בבחי' א"ס מ"מ כתיב לך הוי' הגדולה כו' שהם בתכלית הביטול שאינם תופסים מקום כלל לגבי עצמותו וכמ"ש לאו מכל אינון מדות איהו כלל כי אפי' בחכ' כתי' כולם בחכ' עשית שנחשבת כעשי' גשמי' לפניו, וזהו מ"ש והחכ' מאין תמצא שהחכ' נחשבת כאין לפניו, ועל בחי' גדולה זו נאמר ג"כ במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כו', וזהו שביעאה עלייהו דהיינו בחי' בינה שהוא למעלה מבחי' המדות עליונות כו', וזהו מ"ש וישב שלמה על כסא ה' שכסא ה' הוא ג"כ בדוגמא זו.

דהנה איתא במדרש שש מעלות לכסא זהו ענין ששה סדרי משנה, והענין הוא דהנה ארז"ל מתניתין מלכתא והיינו כמו מלך שגוזר ואומר ומשפיל ומרומם כו', וכ"ז הוא עפ"י חכמתו שחייבה לו שלזה צריך להשפיל ולזה לרומם ולכך מתניתין מלכתא משפיל ומרומם שזה כשר וזה פסול טמא וטהור חייב זכאי שהוא עפ"י חכמת התורה שמחייב כך, וזהו מ"ש ויהי בישורון מלך שנק' מלך ישראל דוקא, וכן כתי' כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו, ולכאורה אינו מובן למה נק' מלך ישראל דוקא, דהנה עיקר מלוכה הוא בחי' ביטול מה שכולם בטלים לרצונו ולכאורה המלאכים הם בטלים יותר ויותר, אף שהנשמות הם למעלה מבחי' מלאכים מ"מ ירדו למטה בגוף ונה"ב ואין בהם כ"כ הביטול כמו במלאכים שאין להם גופים וא"כ למה לא נק' מלך המלאכים, אך לפי שעיקר הנהגת המלוכה הוא ע"פ חכ' שהוא ע"פ חכמת התורה, והנה התורה ניתנה למטה דייקא לישראל, וע"כ נק' מלך ישראל כו', וזהו שית דרגין לכורסי' שהוא בחי' ששה סדרי משנה. והנה הכורסיא עצמה הוא בחי' תושב"כ קכבשהוא בחי' שביעאה עלייהו, וזהו שבתושב"כ יש חמשה חומשי תורה שהוא כנגד ה' עילאה שהוא בחי' בינה והשית דרגין הוא בחי' ויו של שם הוי' שהוא מחבר ה' עילאה עם ה' תתאה שהם ב' בחי' שביעאה עלייהו.

והנה מ"ש וישב שלמה על כסא הוי' בחי' ישיבה, הענין הוא דהנה ארז"ל מלך עומד ואגוסטוס יושב, והענין הוא דהנה החילוק שבין עמידה לישיבה היינו כי עמידה הוא בחי' עראי משא"כ ישיבה הוא בחי' קבע, וזהו החילוק שבין משכן למקדש דהנה במשכן כתי' ואהי' מתהלך מאהל לאהל שהוא בחי' דירת עראי, משא"כ מקדש הוא בחי' קבע שאין בו שינוי כלל, לפי שהוא המשכה מבחי' אני הוי' לא שניתי כו' שאין בו שינוים כלל, וזשארז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים לפניו, וכן אמרו עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי דהיינו שעיקר הרצון והפנימי' שלו יהי' בתורה ותפלה, ואין הפי' קבע היינו שילמוד הרבה אלא אף שאינו יכול ללמוד אלא מעט מ"מ כיון שעיקר הרצון שלו הוא זה נק' קבע, לפי שאין בו שינוי כלל, ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' קבע שהוא המשכה מבחי' אני הוי' לא שניתי כו', וזהו מ"ש וישב הוי' למלך שהוא בחי' ישיבה בחי' קבע, ועי"ז נעשה הגילוי למטה ג"כ. וזהו מ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, דלכאורה אינו מובן מה שייך שבת לבחי' כסא, אך לפי הנ"ל יובן היטב לפי ששבת הוא בחי' שביעאה שהוא בחי' כסא כו' כי הכסא הוא בחי' שביעאה, וזהו וישב על כסא כבודו בחי' ישיבה כו', וישב הוי' למלך לעולם בבחי' קבע הנ"ל, אך עדיין אינו מובן למה שייך שבת לשלמה דייקא מ"ש וישב שלמה על כסא הוי', והענין הוא דהנה שלמה הי' דור ט"ו לאברהם אבינו, דהנה ישראל מונים ללבנה, והנה אנו רואים שעיקר מילוי הלבנה בעיגול שלם הוא בט"ו דייקא שאז נתמלא כל חסרונה וכך דור שלמה הי' ט"ו לא"א דהנה כתי' מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו שאז התחיל להאיר, ואח"כ בימי שלמה נתמלא כל החסרון, לפי שהי' דור ט"ו, וענין ט"ו דייקא הענין הוא דהנה ט"ו הוא בחי' י"ה והנה י"ה הוא בחי' חו"ב שהם תרדל"מ וע"כ כשישב שלמה על כסא ה' שהוא בחי' שביעאה עלייהו שהוא בחי' בינה ממילא נמשכה גם בחי' חכ' לפי שהם תרדל"מ, וזהו הי' רק בכח שלמה דייקא לפי שהוא דור ט"ו, וזהו ענין ט"ו שבחים שבישתבח, והיינו שכדי שיהי' בחי' ישתבח שמך דהיינו בחי' תוקף בשמך, וזהו לעד שיהי' בבחי' נצחי' בחי' קבע, זהו ע"י ט"ו שבחים שבישתבח עי"ז ממשיכים מבחי' י"ה כו', וזהו מ"ש אח"כ מלך יחיד שיהי' בחי' מלך יחיד דהיינו שיהי' מאיר בבחי' מלך מבחי' יחיד שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי כו', וזהו ג"כ ט"ו תיבין דיברכך, דהנה ברכת כהנים הוא ג"כ ברכה והמשכה לבחי' מל' וכמ"ש כה תברכו כו', שהוא ברכה לבחי' כה דייקא זהו ע"י ט"ו תיבין כו', שהוא המשכת בחי' י"ה, וזהו מ"ש וישב שלמה על כסא הוי' לפי ששלמה דייקא לפי שהי' דור ט"ו הי' יכול להמשיך מבחי' י"ה שיהי' בחי' וישב הוי' למלך לעולם שיהי' בחי' קבע מבחי' אני הוי' לא שניתי כו'.

קכגועתה י"ל מ"ש וראיתי אני דייקא, והענין הוא דהנה כתיב עוטה אור כשלמה, שהתורה היא ממוצע בין אוא"ס לעולמות, דהנה כדי שיתהווה העולמות שהם בע"ג מאא"ס הבלתי בע"ג בתכלית שא"א להיות שני הפכים יותר מזה, ע"כ הוצרך להיות ממוצע והתורה היא ממוצע וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אומנא, דאסתכל באורייתא וברא עלמא, והנה כל ממוצע צריך שיהי' כלול מב' בחי' דהיינו מבחי' אא"ס הבלתי בע"ג וגם שיהי' מקור לעולמות שהם בע"ג, וזהו בחי' חכ', כי יש ב' בחי' חכ' ח"ע וח"ת, בח"ע שורה אוא"ס וכמ"ש הוי' בחכ', וח"ת הוא הנעשה מקור לעולמות, בחי' ל"ב פעמים אלקים שבמע"ב, ודרך כלל אצי' הוא ממוצע בין אא"ס לעולמות הנבראים, וזהו שבאצי' יש שני בחי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד שהם נעשים מקור לעולמות כו', וזהו עוטה אור כשלמה, אור הוא בחי' אא"ס השורה בתורה שהוא בחי' פנימי' התורה שהוא בחי' א"ס ממש, ושלמה הוא בחי' לבוש של התורה שהיא בחי' תורה הנגלית שהוא מה שנעשה מקור לעולמות כו', וזהו שאמר וראיתי אני דהיינו שראה איך שהיא רחוקה ולא יוכל לבוא בהשגה כלל כי לא ידע אנוש ערכה, אך זה ראה ג"כ דאעפ"י שאינו בא בהשגה כלל מ"מ ישנו בהעלם גם בתורה הנגלית ואפילו כל רזין דאורייתא דלא יכול לאדבקא בהון ישנם ג"כ בתורה וגם השמים החדשים וארץ החדשה כו' ישנם בתורה הנגלית, אלא שאיננו מושג לנו כו', וזהו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות דהיינו לחכמת התורה לפי שכל בחי' רזין דאורייתא ישנם בה כו', והנה שלמה דייקא אמר וראיתי אני, והיינו לפי ששלמה הוא אותיות שלמה שהוא בחי' לבוש של התורה ע"כ הוא ראה זה שהכל ישנו בתורה משא"כ אחר כו', ומ"ש שיש יתרון לחכמה מן הסכלות אינו הפי' סכלות גמור אלא החכמה של עה"ד טו"ר נק' סכלות כו', וזהו שאמר וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מתוך החשך.

והנה מ"ש כיתרון האור מן החשך דייקא, הענין הוא דהנה כתי' ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ופי' במדרש אור זו מעשיהם של צדיקים ע"ש כי נר מצוה ותורה אור וחשך הוא מעשיהם של רשעים שנק' חושך כי במחשך מעשיהם כו', וזהו שכתוב כיתרון האור מן החושך דהיינו כמו שיש יתרון למעשיהם של צדיקים על מעשה הרשעים שאין להם ערך כלל, כך יש יתרון לחכ' מן הסכלות כו', ועוי"ל פי' כיתרון האור מתוך החושך דהנה ארז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, והיינו שבכל דבר החושך קודם, כי קליפה קדמה לפרי, וכמו שאנו רואים שמתחלה נגדל הקש והתבן ואח"כ נגדל הפרי כו', וכן באגוז מתחלה נגדל הקליפה ואח"כ הפרי כו', וכן בכל דבר שהפרי בא אח"כ, וזהו מ"ש במרכבת יחזקאל ג"כ מתחלה והנה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ואח"כ כתיב ומתוכה כעין החשמל כו', והנה כמו"כ באור וחושך החושך קדם.

קכדוהענין הוא דהנה ידוע שיש ב' בחי' בהנהגת העולם בחי' טבע ולמעלה מהטבע, כי טבע הוא פי' טבעו בים סוף, וכן קידושין לטיבועין ניתנו, דהיינו שהקידושין אינן נגבין כו', וכך טבע הוא שהחיות אלקי מוסתר ונעלם אף שהוא מחדש בטובו בכ"י מע"ב אך מ"מ הוא על אופן א' וכמ"ש עוד כל ימי הארץ זרע וקציר כו', וגם שעתה ג"כ יש בחי' אותות ומופתים, אך מ"מ אינם נראי' לעינינו וכמ"ש אותותינו לא ראינו כו' דהיינו שאנו אין אנו רואים את האותות אבל מ"מ ישנם כו', וזהו מ"ש לעושה נפלאות לבדו אין בעל הנס מכיר בניסו רק הקב"ה לבד, ולא יש לנו שום התגלות הנסים ונפלאות שעשה לנו בכל יום לפי שעתה החיות אלקי מוסתר ונעלם וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר כו', וזהו שנק' חשך שהוא בחי' העלם והסתר, והנה אור הוא בחי' התגלות הנסים ונפלאות למעלה מן הטבע, וכמו שהי' בשעת קרי"ס, וזהו מ"ש שם ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שהחשך גופא האיר לפי שהי' התגלות גילוי אא"ס למעלה כו' וכמ"ש הפך ים ליבשה, וזהו שנק' אור כו', וזהו מ"ש לדוד ה' אורי וישעי, וארז"ל אורי בים וישעי בים, אורי בים ע"ש ויאר את הלילה, וישעי בים ע"ש מ"ש התיצבו וראו את ישועת ה' כו', והיינו לפי שבים הי' התגלות אלקות למעלה מן הטבע נק' בחי' אורי, והנה ע"י תו"מ ממשיכי' שיהי' בחי' גילוי אור כי אורי וישעי בגי' תרי"ג, ואורי הוא בחי' פנימי' וישעי הוא בחי' מקיף, ובמצות יש ב' בחי' דהיינו מצות שהם למעלה ממשיכי' אור פנימי ויש מצות שממשיכי' בחי' מקיפי', וזהו מ"ש וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, והיינו לפי שני הפי' הנ"ל שיתרון האור הוא על החשך וכך יתרון החכ' הוא על הסכלות, ועוי"ל יתרון האור מן החשך היינו מן החשך דוקא נמשך יתרון באור וכמו שאנו רואי' ביום ולילה שיתרון היום הוא מן הלילה דוקא שאם הי' יום לבד לא הי' יכול להתקיים העולם כי בכמה דברים נצרך הלילה ליום כי בלילה צריך לנוח ולא איברי לילה אלא לשינתא כו', נמצא שיש יתרון ליום מן הלילה דוקא, וזהו שברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא דוקא ולמה הי' כך והיינו לפי שע"י בירור החשך דוקא עי"ז נעשה יתרון האור כו' לפי ששרש החשך הוא קדם לאור לפי שנמשך מבחי' עולם התהו שקדם לתיקון רק שנפל בשבירה וע"י בירור החשך עי"ז נעשה יתרון האור כו', וזהו שבעין יש לבן ושחור והראי' מלובש בשחור שבעין דוקא ולא בלבן, והיינו לפי שיתרון האור הוא מן החשך דוקא כשהחשך נתברר, וזהו מ"ש יצרנהו כאישון עינו דהיינו כהשחור שבעין כו', לפי שע"י בירור החשך בבחי' אתכפי' ואתהפכא מחשוכא לנהורא כו' עי"ז נעשה יתרון האור, וכך יתרון החכ' היא מן הסכלות דוקא שהוא בחי' חכ' של עה"ד טו"ר, וע"י בירור הסכלות שהוא עה"ד טו"ר עי"ז דוקא נעשה יתרון החכ' כו' שיהי' המשכת גילוי פנימיות התורה שבו מלובש אא"ס ממש.

וזהו שהשיב להם משה על שאלתם תנה הודך על השמים, כלום יצה"ר יש ביניכם אף שבקשו את התורה ברוחניות כמו שהיא למעלה שהיא קכהשייכה אף בלי יצה"ר כו', אך יתרון האור שבתורה זהו נמשך דוקא ע"י יצה"ר שהוא חשך וע"י שמבררים אותו עי"ז דוקא נעשה יתרון בחכ' כו' שלזה דוקא ירדה התורה למטה וע"כ אמר להם כלום יצה"ר יש ביניכם, כי עיקר המכוון מנתינת התורה הוא כדי שעי"ז יהי' נמשך יתרון האור בתורה, וכמו שארז"ל כל הלומד תורה לשמה שהפי' הוא לשם התורה דהיינו להמשיך אא"ס בתורה, וזה א"א כ"א ע"י יצה"ר דוקא שעי"ז דוקא נמשך יתרון האור כו', וע"כ הודו לו ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ דוקא כנ"ל.

נוסח אחר

א' דשבועות הנ"ל