ולהבין בתוס' ביאור ענין קשה לזווגם

פדולהבין בתוס' ביאור ענין קשה לזווגם

ולהבין בתוס' ביאור ענין קשה לזווגם, איך שייך לומר ל' קשה, יש להבין תחילה מה שאמר ר' יוחנן בן זכאי איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, הלא ר"י ב"ז הי' שר התורה, ואיך הי' הספק אצלו לאיזה דרך, ואף בדרך ענוה אינו שייך לומר כן כי גם ענוה צריך שיהי' צד סברא שיכול לומר כן, משא"כ [ריב"ז] איך א' איני יודע כו'. אך יובן בהקדים מה שמצינו לפעמים שמעלת התורה היא יתירה על המצות כמאמרם ז"ל ותלמוד תורה כנגד כולם, ולפעמים מצינו שיש יתרון המעלה בתפלה נגד התורה וכמאמרם ז"ל והלואי שיתפלל כל היום כולו ואף שלא ילמוד כו', וכמו שמצינו גבי דניאל שמסר נפשו על התפלה כמ"ש וכוין פתיחין לי' נגד ירושלים.

אך הענין הוא דהנה כתי' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולמדו מזה הפסוק שאסור לאכול קודם התפלה, והיינו שקודם התפלה הנשמה באפו ולאחר התפלה הנשמה מתפשטת בכל הגוף, ופי' תפלה הוא ענין תפלה שהוא בכלל גמ"ח כמ"ש רש"י בשבת שענין תפלה הוא בכלל גמ"ח ע"ש גומל נפשו איש חסד, וצ"ל איך ע"י התפלה מתפשטת הנשמה בכל הגוף. וצ"ל תחילה מהו ענין הנשמה הלא ע"כ לומר שיש בחי' נשמה לבד השכל והמדות, וראי' לזה ממה שארז"ל אבות חביב אדם שנברא בצלם אלקי' והיינו מפני שיש לאדם שכל ומדות וא"כ מה שא' אח"כ מעלה מה שנקראו בנים למקום הוא מעלה יתירה על המעלה מה שנבראו בצלם אלקי', א"כ ע"כ לומר שמעלת מה שנקראו בנים למקום הוא מצד הנשמה עצמה כו'. ואין פהלומר שזהו מעלת התורה שהרי אח"כ אמרו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה הרי בהכרח לומר שמעלה זו שנקראו בנים הוא יתרון על בחי' הצלם, וגם אינו בחי' התורה, ובלשון הפ' מצינו ג"כ מה שמו ומה שם בנו, מה שמו ה' צבאות שמו, ומה שם בנו בני בכורי ישראל, בנים אתם להוי' אלקיכם, והיינו כמו שהבן נמשך ממוח האב כמ"כ יש בכ"א מישראל חלק אלקה ממעל, ואף כי לא יתכן עליו ית' לומר אב ובן, אך דברה תורה כלשון בנ"א, וכמ"ש במדרש אלא שחיבבן הכתוב וקראן בנים.

וביאור הענין הוא, הנה יש בנפש האדם שני בחי' הא' הוא בחי' ע"ס הנפש שהם מוחין ומדות, והנה אנו רואים שלפי ערך השכל יהי' המדה, דהיינו אם יתבונן היטב מעניני אלקו' אזי יוליד בחי' מדת אהבה לאלקו' ואם מתבונן בעומק יותר יהי' האהבה יותר חזקה, וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש, שלפי ערך השכל מתנהג האדם, והנה אנו רואים שיש כח בכאו"א מישראל למסור נפשו לאלקי' אשר זה נגד השכל שע"פ השכל אינו יכול להיות שימסור נפשו, אך בחי' מס"נ זהו מחמת שיש כח בכאו"א מישראל שהוא למעלה מן השכל והטעם וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך הרי שטעם לאהבה הוא, מפני כי הוא חייך דוקא מה שא"כ מס"נ הוא היפוך החיים, ולזה אין טעם כלל, רק שאינו ע"פ טעם ודעת רק למעלה מן השכל והוא בחי' רצון שהוא למעלה מן השכל המושג ומובן כו', וזהו בחי' צלם, ובחי' בנים, כי הנה צלם הוא בחי' ע"ס הנפש שהוא חכ' ומדות אבל בחי' בנים הוא הכח ומס"נ שהוא בחי' הרצון שלמעלה מן השכל, ושרש שני בחי' אלו הוא כי הנה השתל' העולמות הוא מבחי' חכ', כי חכ' הוא ראשית ההשתלשלות, אבל עצמותו ומהותו ית' הוא למעלה מגדר עולמות כו' כמאמר אנת חכים ולא בחכ' ידיעא לאו דאית לך כו' מכל אינון מדות כלל, שהמדות אינם אלא לאחזאה איך מתנהג עלמא, וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שמהות החכ' הוא מאין, והנה אין ערוך בחי' החכ' לגבי האין שנתהווה מאתו בחי' החכ', ומשני בחי' אלו הם שורש שני הבחי' הנמצאי' בכאו"א מישראל הא' בחי' עשר בחי' הנפש, הב' שיש כח בכאו"א מישראל למס"נ אשר זה נגד השכל, ושרשה מבחי' אין שלמעלה מן החכ' כנודע.

והנה בחי' זו שלמעלה מן השכל מתגלה במדריגת התפלה כי ע"י התפלה יכול למס"נ באחד, והיינו כי ע"י התפלה מתפשטת הארה מכח מס"נ שיש בכ"א מישראל לכל בחי' הגוף, כי קודם תפלה הארה זו הוא רק במוחו לבד והיינו כי אף שמשיג בשכלו היטב ענין איך שכולא קמי' כלא חשיבי אבל מ"מ אינו נוגע כלל לעצמו אבל ע"י התפלה מתפשטת בגוף ג"כ שמרגיש ג"כ בגוף והיינו ע"י התבוננות תחילה בפ' שמע ישראל. וזהו שהי' ר"י ב"ז מסופק שאינו יודע באיזה דרך כו' כי הנה אף שהי' שר התורה אעפי"כ אינו אלא בבחי' החכ' כי אורייתא מח"ע נפקת, אבל בחי' ומעלת התפלה יש בה מעלה פויתירה נגד בחי' התורה, דהיינו מחמת עצמות הנשמה שהוא בחי' הרצון שלמעלה מן השכל, ובזה הי' מסופק אם הי' עבודתו שלימה גם בבחי' זו. וזהו שארז"ל בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' שכל מה שהשיג ע"י תורתו כל שניו הגיע ראב"ד בשעה א', והיינו כי בחי' מס"נ שהוא בחי' רצון פשוט כולל כל בחי' התורה והוא ע"ד מ"ש רגלי החיות כנגד כולם קרסולי החיות כנגד כולם, שבחי' אחת ממדריגה הגבוה כוללת כל הבחי' שלמטה הימנה.

וזהו ג"כ מה שאמר ר"י ב"ז אלמלא הניח ב"ז את ראשו בין ברכיו כל היום לא היו משגיחין עליו ור"ח ב"ד נענה מיד, ואף שריב"ז הי' גדול הרבה בתורה ממנו, והיינו לפי שע"י בחי' עצמות הנשמה שהוא בחי' הרצון בזה הי' רחב"ד גדול. וזהו הוא דומה כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך, עבד הוא בחי' ביטול הרצון שלמעלה מן השכל, ואני כשר לפני המלך שהוא בחי' ומדרי' חכ' אורייתא מח"ע נפקת כו'.

אך הנה ע"י מה יגיע לבחי' רצון ומס"נ זה הוא ע"י התבוננות בק"ש בפ' שמע ישראל, פי' שמע הוא ל' אסיפה והבנה והיינו שיאסוף ויקלוט בחי' התבוננות אצלו שיתבונן איך שכולא קמי' כ"ח ואינו תופס מקום כלל, וכשיתבונן בזה היטב בעיון שכלו ובעומק הבנה אזי באמת לא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בגעה"ע כ"א לעצמותו ומהותו ית' וכמ"ש אין לי חפץ אלא בך, ואח"כ כשיש בחי' רצון זה נק' ישראל, פי' ישראל לי ראש כמו שהראש הוא בחי' מוחין ויש בחי' גלגלתא דחפיא על מוחא, כמ"כ ע"י התבוננות זה שהוא בחי' מוחין ממשיך בחי' ומדריגה גבוה מאד בחי' גלגלתא שהוא בחי' רצון, גם פי' ישראל ל' שר בחי' שרית עם אלקי' בבחי' אתכפייא ואתהפכא מחשוכא לנהורא, ואח"כ כתי' הוי' אלקינו פי' אלקינו שלנו (בל"א אונזער גאט) וזהו ע"ד שנאמ' גבי אברהם אלקי אברהם, ולכאורה יפלא מהו אלקי אברהם דוקא הלא הוא ית' אלקי כל הארץ יקרא, והענין הוא דהנה אברהם הוא בטל בתכלי' הביטול לעצמותו ית' ולא הי' לו שום תפיסת מקום כלל וכמ"ש ואנכי עפר ואפר והי' תמיד בחי' מרכבה לאלקו' ולכן נק' אלקי אברהם וכמו"כ כשיתעורר האדם בבחי' רצון זה שהוא תשוקה נפלאה לעצמותו ית' אזי נק' הוי' אלקינו, ה' אחד היינו כשנעשה בחי' השתלשלות, כי אחד מורה א' בחי' אאלפך חכ' אאלפך בינה, ח' ז' רקיעים וארץ וד' הוא ד' רוחות העולם.

והנה רצון זה הוא בתפלה דוקא כי תפלה הוא בחי' העלאה והיינו בחי' רצון וכמ"ש והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואמרו בזוהר סולם דא צלותא והיינו כי כמו שבסולם מחבר הגג עם הארץ וע"י יכולים לעלות למעלה כמ"כ יכולים לעלות למקום גבוה מאד, אך כיצד יגיע לבחי' זו, פי' אף כי ע"י התפלה מתעורר ברצון חזק בל ימוט בבחי' מס"נ אעפי"כ לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, והעצה לזה למצוא ולהשיג בחי' זו הוא ע"י התורה, כי פזאורייתא וקודב"ה כלא חד ונק' איהו וחיוהי וכשלומד התורה לשמה אזי מקשר דעתו ומחשבתו בשכל התורה ונעשה חד (וע' בד"ה להבין מ"ש בס' בינונים פ' ך"ג) וכמ"ש תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל באורייתא ואוריי' בקודב"ה, וכמו"כ ע"י עשיית המצות כי רמ"ח פיקודין רמ"ח איברין דמלכא ונמצא שצריכין שני בחי' היינו בחי' התפלה ובחי' התורה. וזהו מה שלפעמי' מצינו שהתורה גבוה ופעמי' מצינו שהתפלה גבוה, ובאמת שניהם אמת, כי התפלה הוא בדרך העלאה והתו' הוא בדרך המשכה כי בתורה מלובש רצה"ע, ובה וע"י ממשיכים גילוי אלקותו ית' למטה דוקא.

וזהו"ע קשה דקרי"ס כי ים הוא בחי' עלמא דאתכסייא וארץ הוא בחי' עלמא דאתגלייא, והנה כל מה שיש בים יש ביבשה, רק ההפרש כי הנבראי' שבים הם מובלעים ובטלים בים והים מכסה עליהם וזהו שנק' המלאכי' בשם נוני ימא לפי שהם בבחי' ביטול, משא"כ ברואים שביבשה אף שמקבלים חיות מהארץ וכמ"ש ארץ אשר ממנה תוצא לחם ואעפי"כ הם נפרדים מן הארץ, וקרי"ס הוא שנעשה מים יבשה והיינו שהאיר בחי' עלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא, והיינו שכמו שהם בחי' נפרדים הלכו בים בחי' עלמא דאתכסייא, שהאיר בהם בחי' הביטול כמו שהיו בגופים בחי' נפרדים, וזהו קשה שמאיר בחי' עלמא דאתכסייא בעולם הנבראים ונפרדים וכמ"ש באריכות בד"ה ראו כי הוי' נתן לכם השבת, וזהו ג"כ בחי' תורה כמ"ש ר"ע והמשיל לדגים שבים מה דגים שבים מיד שפורשים הם מתים כך הפורש מן התורה, וע"י בחי' התורה הוא כמ"ש וידגו לרב בקרב הארץ שמאיר בחי' עלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא ויהי' הברואים שהוא בחי' עלמא דאתגלייא כמו דגים שהם ברואים שבים בחי' עלמא דאתכסייא, וזהו לזווג זווגים כקרי"ס כי הנה ענין הזיווג הוא ע"י קידושין שמקדשה בטבעת ואומר הרי את מקודשת לי עי"ז נתקדשה לו ונאסרה על כל העולם, וכמו"כ יובן למעלה הנה כנס"י נק' בשם כלה וכמ"ש לבבתני אחותי כלה והקדב"ה נק' חתן כידוע ומבואר במ"א, והקידושין הוא בחי' אשר קדשנו במצותיו שהוא בחי' קידושין, וזהו ג"כ קשה כי הקידושין נמשך מבחי' סוכ"ע שהוא מבחי' עגולים כדוגמת הטבעת קידושין שהוא עגול, ומאחר שנמשך מסכ"ע למטה הוא דבר קשה כי אל דיעות הוי' ד"ת שלמטה יש ולמעלה אין, וד"ע שלמעלה היש האמיתי ולמטה הוא אין, וכשיתחבר בחי' ד"ע בד"ת והיינו שגם בד"ת ישיגו בחי' ד"ע איך דכולא קמי' כ"ח זהו דבר קשה מפני שהוא בחי' שני הפכים בנושא א', ונמשך מבחי' אל שהוא מקור י"ג מדה"ר כמ"ש מי אל כמוך נושא עון כו', וזהו אל דיעות הוי' שע"י שם אל יתחברו דיעות הוי' כו' וד"ל.

פחחסר מע' פח עד ע' צג