וידבר ה' אל משה במדבר סיני

צדוידבר ה' אל משה במדבר סיני

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד כו' שאו את ראש כו' לגלגלתם כו' אתה ואהרן, וצ"ל ענין נשיאת ראש מהו, דהנה יש ב' בחי', בחי' ראש ובחי' גלגלתא דחפיא על מוחא, ראש הוא בחי' תלת מוחין שבראש שכל וטעם, ובחי' גלגלת הוא בחי' הרצון מפני שהרצון חופה על הטעם והשכל כמו הגלגלת דחפיא על מוחא, עד"מ כשמגלה רצונו לזולת הרי אינו מגלה לו רק הרצון אבל הטעם כמוס ונעלם בהרצון, וכמו"כ למעלה איכא ג"כ בחי' אלו וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, דאיתא כשישראל עונין אמן יהא שמי' רבא מברך הקב"ה מנענע בראשו, אמנם אין המשל דומה לנמשל כלל, דהנה המשל מהרצון הנ"ל הרי עיקר מציאות הרצון וסיבתו הוא הטעם שנולד ממנו, רק שהרצון חופה עליו בהגלותו לזולת, אבל בחי' גלגלתא הנ"ל למעלה אין הפי' כן, רק הפי' שהוא למעלה ממש מבחי' המוחין, ולא שהיא רק חופה עליו.

אך הענין הוא כדאיתא בזוהר אית רצון ואית רצון, אית רצון לתתא ואית רצון לעילא, הענין הוא דאיתא בזוה"ק ע"פ נודע בשערים בעלה, דא קוב"ה דאיהו אתיידע ואיתדבק לכאו"א לפום מה דמשער בלבי', דנודע הוא ל' התחברות כמ"ש והאדם ידע, והנה יש עוד פי' נודע ל' רצון כמ"ש כי רק אתכם ידעתי כלומר רציתי, וגם נודע ל' דעת, והפי' שע"י בחי' בשערים היינו בחי' שערי בינה בחי' התבוננות בגדולת א"ס ב"ה איך שמחי' ומהוה מאין ליש תמיד וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו כו', ופי' וראו היינו בחי' הבנה והשגה, הנה ע"י בחי' השגה זו יולד לו רצון לאלקותו ית', ופי' לפום כו' היינו לפי"ע העמקתו בזה ולפי ריבוי התמדתו ודעת שיחשוב בזה תמיד, והיינו בחי' הרצון שמצד הדעת והשגה כו', דעת תחתון, והגם דלית מחתב"כ, היינו בי' דווקא במהו"ע, אבל בבחי' השפלתו והתפשטותו להוות ולהחיות הנה ע"ז כתי' נודע בשערים כו', ובחי' זו הוא רק בחי' נודע מציאותו ולא מהותו, ועד"מ השמש וזיו השמש, שאי אפשר כלל להסתכל בהשמש עצמה, ואדרבה יקלקל הראות, וההסתכלות הוא רק בהאור והזיו וכמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב, ועד"ז יובן למעלה וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים, שבבחי' הוי' עצמותו לית מחת"ב, וכל בחי' ההבנה והשגה הוא רק בבחי' גילוי האור והזיו להוות כו', ואית רצון לעילא היינו הרצון בנפש מצד עצמותו ומהותו, וההשגה המביאה לרצון זה הוא בחי' ביטול ההשגה בחי' חכמה כ"ח מ"ה דהיינו שישיג היטב ענין זה איך דלית מחתב"כ ואין ערוך אליו כלל שעי"ז יתבטלו אצלו כל צההשגותיו הקודמות, כי לגבי העצמות כולא קמי' כלא חשיבי וע"י ביטול ההשגה יגיע לבחי' הרצון שמצד עצמותו, בחי' הרצון שלמעלה מטעם ודעת והשגה (וע' כ"ז בלקו"ת בד"ז באורך).

והנה בחי' רצון זה הוא בחי' ובכל מאודך שבק"ש כמארז"ל כתי' ואספת דגניך וכתי' ועמדו זרים ורעו צאנכם, לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עושין רש"מ, וקשה הלא ואספת דגניך כתי' בפ' והי' אם שמוע כו' בכל לבבכם ובכל נפשכם, והתירוץ הוא משום דלא כתי' ובכל מאודכם כמו בפרשה הא' לכן נק' אין ערש"מ, וי"ל זה. ועפ"י הנ"ל יובן, דהנה בנפש יש עשר כחות הנפש שהם בבחי' השגה והבנה, ואפילו בחי' כתר הוא מכלל עשר כחות לפי שהוא רק בחי' הרצון שמצד הבנה וההשגה, ויש בחי' הרצון שמצד עצמות ומהות הנפש שלמעלה מבחי' הגבלת הכחות הנ"ל שזהו בחי' ובכל מאודך בלי גבול ולמעלה מבחי' השגה והבנה, ולכן זהו דוקא נק' ערש"מ, כי פי' רש"מ היינו בחי' הרצון העליון ג"כ שלמעלה מגדר השגה והבנה שבסדר ההשתל', ולגבי בחי' רצון זה כתי' ועמדו זרים כו' ביטול הרע, ע"ד ענין השבת, שיש ב' פי', הא' מל' נייחא והב' מל' ביטול כמ"ש תשביתו שאור, וכמ"ש והשבתי חי' רעה כו', כי שבת הוא ג"כ בחי' ובכל מאודך הנ"ל, שבשבת מאיר נשמה יתירה שהוא בחי' הרצון העליון שלמעלה מדעת וההשגה, וע"כ בשבת הוא בחי' ביטול הרע וכדאיתא במדרש ע"פ מזמור שיר ליום השבת, שעתיד הקב"ה להשבית המזיקין מן העולם, וכנ"ל בל' ועמדו זרים כו'. ועפי"ז יובן כפל הענין שבמשנה עשה רצונו כרצונך כו' בטל רצונך כו' כדי שיבטל רצון אחרים כו', שענין עשה רצונך הוא בחי' הרצון שנעשה עפ"י השגה והבנה, ועי"ז יבוא לבחי' בטל רצונך ביטול הרצון שלמעלה מגדר השגה כו' שלגבי בחי' זו יתבטלו רצון אחרים ג"כ, וכך הוא הדבר שא"א לבוא לבחי' הרצון העליון אם לא ע"י הרצון התחתון שהוא הכלי כו'.

ולהבין הענין בתוספות ביאור יובן מענין ריב"ז שבכה שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, ולכאורה יפלא הלא כל ימיו ק"כ שנה עסק בתומ"צ, וא"כ לא שבקת חיי כו', אך הענין שכ"ז ידע שבירר כל עשר כחות הנפש ע"י עסק התומ"צ, אך מצד ענותנותו הסתפק בעצמו אם בירר בכי טוב עצמות נפשו שהוא הרצון שלמעלה כו', וזהו הל' איני יודע שספיקו הי' בענין הרצון שלמעלה מן הדעת כו'. אמנם מצינו בחי' זו בר' חנינא בן דוסא שאמר ריב"ז אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום לא היו משגיחין עליו, והאף שלכאורה ריב"ז גדול הי' מרחב"ד שמריב"ז נמצא דינין ופסקי צוהלכות ומרחב"ד לא נמצא כלל שום דין, אך הענין הוא כנ"ל שכל ענין הביטול דריב"ז הי' רק בענין חכמה התו' שהוא בחי' הרצון שמצד הדעת וההשגה, אבל הביטול דרחב"ד הי' למעלה יותר מצד ביטול השגה שהוא בחי' הרצון שלמעלה כו', שזהו ענין התפלה יהי רצון, ולכך הי' נענה מיד, וכן אמרינן בגמרא בחסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת כו' ופריך תורתן אימתי נעשית, אלא מתוך שחסידים הן תורתן משתמרת, הרי שזהו בחי' גבוה יותר מהתורה עד שעי"ז תורתן משתמרת. וזהו מ"ש ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי, ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות, ואחת היא יונתי היא בחי' עצמות הנפש שדבוקה בעצמות אוא"ס ב"ה הוא גבוה יותר מבחי' ששים המה, וזהו שוהין שעה אחת, שהיו מגיעין לבחי' ומדריגה אחת היא יונתי.

ועפ"י כל הנ"ל יובן ענין מ"ט ספה"ע ומ"ת, שענין הספירה היינו המשכת מ"ט שע"ב שעי"ז מגיעין לבחי' הרצון שמצד הדעת וההשגה כו' שבמוח הבינה יש נ' שע"ב ובהמשכת המוח אל הלב משכן המדות הם זפ"ז מ"ט שע"ב, וענין מ"ת היינו המשכת והתגלות הרצון העליון שלמעלה כו', וזהו שבעשרת הדברות יש תר"ך אותיות, ועשרת הדברות כללות כל התורה שבה תרי"ג מצות דאוריתא וז' דרבנן, בחי' כתר, והגם דאורייתא מח"ע נפקת, היינו רק נפקת אל הגילוי אבל שרשה ומקורה הוא בחי' כתר. וזהו אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ, שענין מצרים היינו בחי' ההבנה וההשגה בענין סובב וממלא שהוא רק בחי' מצר וגבול דסדר ההשתל', אבל ע"י בחי' אנכי מי שאנכי הוצאתיך כו'. וזהו מארז"ל שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, לפי שזהו ידוע שלא כל הנשמה כולה מתלבשת בגוף רק הארה לבד, ובשעת מ"ת נסתלקה הארה זו ונתכללה בבחי' שורש ועצמות הנשמה כו'.

ועפ"י כל זה יובן פי' הכתוב שאו את ראש כו' לגלגלתם, שבחי' ראש הוא בחי' המוחין והרצון הנולד מהם, וצריך לנשאה ולחברה לבחי' גלגלתא דחפיא כו' בחי' הרצון שלמעלה כו'. ובזה יובן כפל הפסוקים שאו שערים ראשיכם כו' ויבוא מלך הכבוד כו' שאו שערים ראשיכם כו' ויבוא מלך הכבוד כו' ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, ובת"י פי' ששערים הראשונים קאי על תרעין דבי מקדשא, ושערים השניים קאי על תרעין דגנתא דעדן. והנה עם הנ"ל יובן דפי' שערים היינו מ"ט שע"ב ופי' שאו הוא ע"ד שאו מרום עיניכם, ופי' ראשיכם הוא בחי' התבוננות, והענין שישאו המ"ט שע"ב לבחי' מוח הבינה עד שיולד לו רצון שמצד ההבנה, ושאו שערים [הב'] הוא ע"ד שאו את ראש כו' והפי' שישאו בחי' הראשים לבחי' לגלגלתם הרצון שלמעלה כו', ועי"ז ימשיכו הב' בחי' מלך הכבוד. והענין הוא כמארז"ל מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים כו' בבית תפילתי תפלתם לא נאמר אלא תפילתי כו' מאי מצלי יר"מ שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי, ופי' התפלה למעלה, דפי' הקב"ה הוא בחי' קדוש וברוך סובב וממלא, דפי' קדוש מובדל צזולא כמו שהנשמה מחי' את הגוף שמחייהו בדרך התלבשות אבל חיות אלקי בעולמות אינו כן רק שהוא קדוש ומובדל בחי' סובב כל עלמין, ובחי' ברוך הוא בחי' ההמשכה שבתוך העולמות בחי' ממכ"ע, והממוצע המחברם הוא בחי' המדות שבהם הוא התנהגות העולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכן צ"ל דין ורחמים, וזהו הקב"ה מתפלל הוא בחי' ההמשכה ממהו"ע שלמעלה מגדר סובב וממלא, דלית שמאלא בהאי עתיקא ולאו מכל אילין מדות איהו כלל אני הוי' לא שניתי, וזהו יר"מ שיכבשו רחמי את כעסי שעי"ז הוא המתקת הדינין ויגולו רחמי על מדותי דלאו מכל מדות כו', והתהוות החכמה למעלה הוא ע"י תפילה של מטה וכמארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל וד"ל, וזהו פי' מלך הכבוד הא' היינו בחי' סובב וממלא בחי' הקב"ה וכבוד בגימ' ל"ב נ"ח, שאז האופנים אומרים ברוך כבוד ה' כו', והמשכה זו הוא ע"י בחי' הרצון התחתון, ומלך הכבוד הב' היינו בחי' הקב"ה מתפלל, ומלך הוא ע"ד המלך המרומם לבדו, ולכן הזכיר כאן ה' צבאות ומלך הכבוד סלה שכל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק בחי' נצחיות דא"ס עד שיומשך גם בבחי' צבאות למטה, והמשכה זו הוא ע"י בחי' שערים הב' הרצון העליון.

נמצא שיש ב' בחי' רצון שזהו ג"כ הפי' דשאו את ראש כו' לגלגלתם, ומקודם נאמר באוהל מועד, והענין דפי' אוהל הוא בחי' מקיף וכמ"ש אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי, בית אמי תושב"כ חדר הורתי תושבע"פ, ופי' אחזתיו הוא כשמגיעים לבחי' רצון העליון שמצד עצמות הנפש שדבוקה בעצמות אוא"ס ב"ה וכמאמר ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, וצ"ל ולא ארפנו, והענין כמארז"ל ויסעו ישראל מרפידים ויבוא עמלק כיון שרפו ידיהם מן התו' מיד ויבוא עמלק וכדאיתא ע"פ הקול קול יעקב והידים ידי עשו שבזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו, כי עיקר יניקת החיצונים הוא מהידים כמ"ש שממית בידים תתפש כו', וזהו ולא ארפנו שלא יהי' בחי' רפיון ידים, וזהו ע"י התורה שהתורה פועלת ב' בחי' הא' החיבור דשאו את ראש בנ"י והב' בחי' ולא ארפנו, וזהו עד שהביאתיו כו' ואל חדר הורתי ופי' הורתי כמ"ש אשר כתבתי להורותם, ויש בזה ב' פי' ל' הוראה ול' הריון שהתו' פועלת ג"כ בנשמה ליכלל בבחי' עיבור באלקות, וזהו ג"כ הבחי' דאוהל מועד בחי' מקיף המסמא עיני החיצונים שלא יהי' בחי' רפיון ידים ויניקת החיצונים, לפי שהתורה הוא בחי' לבוש המלביש המשכת אוא"ס שלא יומשך רק במקום הראוי.

ואמר אח"כ תפקדו כו' אתה ואהרן, לפי שצ"ל העלאת הנפש מתחילה וזהו ע"י בחי' הלוים וכמ"ש ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים, ובכלל יש ג' בחי' לוים גרשון ומררי וקהת שזהו בחי' קו השמאל בג"ה העושים העלאה וכמ"ש שמאלו תחת לראשי כו', גרשון הוא בחי' גירוש הרע ויגרשהו וילך לו וכמ"ש גרש האמה הזאת כו', וכענין איזהו גבור הכובש את יצרו, שזהו בחי' צחמעולה יותר מבחי' יצי"מ שנאמר שם כי ברח העם לפי שהי' הרע עדיין בתוקפו וברחו מהרע אבל כאן צ"ל שיגרש הרע ממנו, ומררי בחי' מרירות, ויש כמה בחי' מרירות, מרירות פשוטים על חטאותיו חטאת נעורים, ועוד יש מרירות על העדר הבחי' דגלגלתם שזה נק' בחי' כרת כמ"ש ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה, שהארת הנפש נכרתה משרשה בחי' גלגלותם הנ"ל מצד כי עונותיכם מבדילים כו', ועי"ז יבוא ג"כ לבחי' קהת מל' ולו יקהת עמים ות"א ולו יתכנשון עממיא וזהו פי' קהת ל' קיוהא ג"כ, שזהו בחי' אתהפכא, וכ"ז הוא בחי' העלאה ממטלמ"ע שמאלו תחת כו', ועי"ז הוא בחי' כהנים וימינו תחבקני המשכה מלמעלמ"ט וזה"ע אהרן ג"כ לשון הריון, והא' הוא המשכת בחי' אלופו ש"ע בתו' כי כל האומר אין לי אלא תורה כו', ובכהנים קו הימין ג"כ ג' בחי' כה"ג וכהן הדיוט וסגן בחי' חח"ן, ובחי' משה הוא הבחי' המחבר ההעלאה וההמשכה בחי' קו האמצעי, וזהו אתה ואהרן.