ראו כי ה'

עגראו כי ה'

ראו כי ה' נתן לכם השבת, איתא במד"ר אר"י כל עיסקא דשבתא כפול עומרו כפול שני עומרים לגולגולת, קרבנו כפול וביום השבת שני כבשים כו', זכור ושמור בדיבור א' נאמרו, אף שירו כפול מזמר שיר כו'. ולהבין זה י"ל מקודם מ"ש החדש הזה לכם ראש חדשים, ואיתא במד"ר ע"ז שמהחדש הזה תזכו לכם, לכל בחי' לכם, והי' לכם לציצית, אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מא"מ להיות לכם לאלקי', ביום השמע"צ תהי' לכם, אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, שבת שבתון הוא לכם כו'. ולכאורה אינו מובן זה כלל. והענין הוא דהנה החדש הזה לכם ארז"ל מלמד שנתקשה משה בקידוש החדש עד שהראהו הקדב"ה ואמר כזה ראה וקדש. והנה להבין למה נתקשה משה בקידוש החדש כו'. הענין הוא דהנה איתא בגמרא וברבות שאלה מטרוניתא אחת לר"י בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ כו' ואח"כ מאי קאי עביד, אמר לה מזווג זיווגים, אמרה לו מאי האי רבותי' אף אני יכול לעשות כן, אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדב"ה כקריעת ים סוף, ולכאורה אינו מובן דבר זה כלל מה קשה כ"כ לזווגם עדוגם מה שאמר כקרי"ס, מה קשה כ"כ כקרי"ס כי קרי"ס הוא יש מיש, וכמ"ש בתניא שיותר פלא הוא בריאת יש מאין, שהוא מאין ממש משא"כ קרי"ס הוא רק יש מיש שהמים נצבו כמו נד, אך מ"מ הוא יש מיש כו', אך הבריאה הי' מאין ואפס המוחלט ממש, והנה על הבריאה כתי' לא בעמל ולא ביגיעה ברא את העולם כ"א במאמר פיו כו', וקרי"ס שהוא יש מיש הוא קשה לפני הקדב"ה, אך הענין הוא דהנה הבריאה נק' יש מאין ולכאו' אינו מובן שהרי כתי' כי ממך הכל ואיך נק' הבריאה יש מאין כו'.

ולהבין זה הנה כתי' כי עמך מקור חיים, ולכאורה למה [לא] כתי' כי אתה מקור חיים, אך הנה פי' עמך הוא בחי' מה שטפל ובטל אליו ית', והיינו שמקור חיים הוא טפל ובטל כו', והיינו לפי ששורש כל העולמות אפי' עוה"ב ותח"ה הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו, וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז כו', ששורש כל העולמות הוא רק מבחי' שתי אותיות בלבד שאינם תופסי' מקום לגבי עצמות כו', וגם זה ביוד שהוא בחי' צמצום, כי כדי שיהי' מקור לעולמות בע"ג הוצרך להיות צמצום באוא"ס כדי שיהי' נעשה מקור לעולמות.

וענין הצמצום זהו ע"ד המשכה הנמשכת ע"י שערות, כי הנה ההמשכה שנמשכת חיות הנפש מהמוחין שבראש ברמ"ח איברים זהו בחי' השתלשלות ולכך מרגיש כאב גדול כשחותכין איזה אבר לפי שבו מלובש עצמות חיות הנפש, משא"כ ההמשכה שנמשכת בשערות היא מצומצמת מאד שהרי אם אפי' מגלחין את השערות לא ירגיש כאב במוחין כלל, ואעפי"כ מלובש בו קצת חיות שהרי אם מושכין את השערות אזי מרגיש כאב גדול, א"ו שמלובש בו קצת חיות אלא שהוא המשכה מצומצמת מאד, וכך שם הוי' מורה על התהוות וכדי שיהי' בחי' התהוות מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג כלל זהו רק ע"י צמצום שנתצמצם עצמות האור, וההמשכה שנמשך להיות מקור לעולמות הוא המשכה מצומצמת מאד, וזהו מ"ש והחכ' מאין תמצא, דהיינו שהתהוות בחי' החכ' הוא למעלה מן החכ' מאא"ס ב"ה שהוא רם ונשא זהו ע"י אין כמו למשל החיות המלובש בהשערות וכמ"ש בע"ח אבא יונק ממזלא, וזהו מ"ש אני הוי' הוא שמי, ששם הוי' הוא רק בחי' שם לבד כמו למשל שם האדם שאינו נוגע אל עצמותו כלל ואינו אלא לזולתו דוקא, וכך שם הוי' הוא רק בחי' זיו והארה בעלמא כו'.

והנה תחלת בריאת העולמות הי' מפני כי חפץ חסד הוא, אך מה שבטובו מחדש בכ"י מע"ב מחדש מבחי' יש מאין מבחי' חכ' וצמצום בכ"י כי בכ"י מתחדשת הארה אחרת (וגם בכל שעה מתחדש צירוף שם הוי' כו') באתדל"ת תליא מילתא, וצ"ל בחי' צמצום והעלם זה ג"כ באתדל"ת, והוא להיות בחי' בטל רצונך כו', דהיינו לצמצם ולכבוש את כל רצונותיו אשר לא לה' עההמה, הן במחשבה רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, והן בדיבור שלא להיות דיבורו ורוח פיו כרצונו, והן במעשה עוצם עיניו מראות ברע, ולא תתורו אחרי לבבכם כו', ובין באיסור ובין בהיתר כמאמרז"ל קדש עצמך במותר לך, והוא בכל שיעור קומה של אדם להשליך נפשו ורצונו מנגד כו', וביטול זה הוא בבחי' חכ' כי בחכ' אתברירו לברר הטוב מהרע ולבטל רצון הרע מפני הטוב בכח החכ' שבנפש, ולכן ארז"ל קדש א"ע כי קדש הוא בחכ' כמו קדש לי כל בכור כו', וע"י ביטול זה שבאתדל"ת שמבטל ומסלק א"ע ורצונו ליבטל אליו ית', אתדל"ע להיות ביטול וסילוק עצמות אא"ס ב"ה שלא יאיר ויתגלה אלא בבחי' צמצום בהעלם אחר העלם בבחי' ישת חשך ולא אור ויהי' גילוי בחי' יוד שהוא חכ' כו' ע"י בחי' יו"ד שבנפש.

וזהו מ"ש כי הוא ציוה ונבראו ממילא כו' לפי שהוא הארה בעלמא מלכותך מלכות כל עולמים, ששורש כל העולמות הוא רק מבחי' מל' שהוא בחי' מה שעלה במחשבה אנא אמלוך ואין מלך בלא עם מזה נעשה מקור לעולמות כו' וכמ"ש בזוהר במחשבה אחת נברא העולם, וזהו מ"ש כי עמך מקו"ח ולא כתי' אתה, שאם הי' כתי' אתה הי' משמע שאתה עצמותו ומהותו הוא מק"ח לכך כתי' כי עמך מק"ח שמקור חיים הוא רק בחי' עמך מה שטפל ובטל כו', וזהו שהבריאה נק' יש מאין דהיינו שהוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא, וזהו לא בעמל ולא ביגיעה ברא העולם כ"א במאמר פיו דהיינו שברה"ע נמשך רק מבחי' זיו והארה ולא מעצמותו כו' כי עמל משמע שהוא המשכה שנמשך מעצמות החיות.

ועתה י"ל ענין קרי"ס שהי' הפך ים ליבשה, ומתחלה י"ל ענין ים ויבשה, הנה ים ויבשה הוא בחי' עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא, ים הוא בחי' עלמא דאתכסייא ויבשה הוא עלמא דאתגלייא, והנה ההפרש שבין ים ליבשה בגשמי' הוא שהברואים שבים אינם נראים לחוץ כי הים מכסה עליהם, וגם חיותם וקיומם הם בתוך הים דוקא וא"א להם לחיות ביבשה שכיון שהם פורשים מן הים מיד הם מתים, והיינו לפי שהם בטלים למקור התהוותם וחיותם בתכלית הביטול.

וזהו ענין מח' ודיבור כי הדיבור של האדם הוא בבחי' גילוי לזולתו ונעשה נפרד כו' משא"כ המח' מתאחד עם עצם הנפש, וכך למעלה עלמא דאתגלייא הוא מה שנעשו העולמות בבחי' יש ודבר נפרד והיינו לפי ששרשן מבחי' דיבור וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וע"כ נעשו בבחי' נפרד, כמו שאנו רואים למטה שהדיבור נעשה נפרד מהאדם, הגם שלמעלה אינו שייך זה כי אין לך דבר שחוץ לעצמותו, מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א, וע"כ מה שנתהווה מבחי' דיבור עליון נראים ליש ודבר נפרד, אבל באמת אינן נפרדים כלל רק ע"י שנתהווה מבחי' דיבור נראים לעינינו בבחי' יש ודבר נפרד כו', אבל עלמא עודאתכסייא זהו בחי' עלמין סתימין שנתהווה מבחי' מח' וע"כ הם בטלים בתכלית הביטול כמו המח' שמתאחדת עם עצם הנפש וזהו שהמלאכי' נק' נוני ימא כו'.

וכך למעלה עלמא דאתכסייא נק' בשם ים, דהנה המלאכים נק' נוני ימא, וכמ"ש במד"ר התנינים הגדולים, זה מיכאל וגבריאל, והענין הוא דהנה מצינו שהמלאך יכול לומר על עצמו שם ה' וכמ"ש ותקרא שם ה' הדובר אליה, בי נשבעתי נאום ה', ולכאורה איך יכול לומר המלאך ע"ע שם ה', אך הענין הוא לפי שהמלאך הוא ל' שליח, וכד איהי שליח מלעילא, אזי הוא בטל בתכלית הביטול לאלקו' עד שאינו תופס מקום כלל בבחי' ביטול במציאות ממש, לפי שמאיר בו הארת אוא"ס וע"כ יכול לומר בי נשבעתי נאם ה' לפי שהוא בטל לשם הוי' המאיר בו, וכאילו שם ה' דובר רק שהדיבור יוצא ע"י, ולכך נק' המלאך בשם נוני ימא שכמו דגים שבים הם בטלים בתכלית להים ומובלעים בים ואף שהדגים הם בריאה מובדלת מהמים מ"מ הם מתאחדי' עם המים כו', וכך המלאכים אף שהם נבראי' כו' מ"מ הם בטלים בתכלית הביטול ממש לאלקו' עד שאינו מרגיש א"ע כלל, ויכול לומר אני ה' כו'.

וזהו מלאך בגי' הוי' א"ד והיינו שהגוף שלו הוא מבחי' שם אד' והנשמה שבו הוא מבחי' שם הוי', וזהו בחי' שילוב הוי' בא"ד, וע"כ יכול לומר אני הוי' כו', ודוגמא לזה מצינו במשה שאמר ונתתי מטר ארצכם, והנה משנה תורה אמר משה כאילו הוא הי' המדבר לבד, כי משנה תורה חלוק משאר הספרים כי בתורה כתי' וידבר ה' אל משה שה' הוא המדבר משא"כ במשנה תורה שמשה הוא המדבר וא"כ איך אמר ונתתי מטר והול"ל ונתן הוי', אלא לפי שהי' בתכלית הביטול לאלקו' עד שהי' השכינה מדברת מתוך גרונו של משה וע"כ אמר ונתתי לפי שלא הי' הדיבור שלו כלל, והיינו לפי שמשה הי' מבחי' עלמא דאתכסייא וכמ"ש כי מן המים משיתיהו, וע"כ הי' בתכלית הביטול כו'.

וזהו ענין עלמא דאתכסייא דהיינו שהנבראי' שבאותו עולם הם מכוסים ונבלעים שם בבחי' ביטול במציאות ממש כו', והנה הנשמות אף ששרשן למעלה מהמלאכים כי שורש נש"י עלו במח' כו', הנה אעפי"כ ירדו למטה בגוף ונה"ב ונעשים בבחי' נפרד כו', וזהו ענין עלמא דאתגלייא דהיינו שהברואי' שביבשה אף ששורש התהוותם הוא מהיבשה וכמ"ש הכל הי' מן העפר וגם אח"כ עיקר חיותם הוא ג"כ מן האדמה וכמ"ש ארץ אשר ממנה [תוציא] לחם, מ"מ אינם מתאחדים כ"כ עם היבשה והם בבחי' נפרד מהיבשה, כי ברואים שביבשה יכולים לפרוש ג"כ לים ע"י ארבין, ואינם כמו דגים שאינם יכולים לחיות כלל בלא הים אפי' שעה אחת כו', משא"כ ברואים שביבשה כו', והנה הארץ תוציא צמחה למעלה ונראי' בבחי' נפרד כו', וזהו ג"כ למשל כמו עזענין הנשמות שאף ששרשן מבחי' מח' עילאה, מ"מ נראים ליש בחי' נפרדים, ואינם כ"כ בתכלית הביטול כמו המלאכים שהם בתכלית הביטול.

והנה אעפי"כ יש מעלה בעלמא דאתגלייא מה שאין בעלמא דאתכסייא, כי יתרון האור מן החשך דוקא, וזהו שהתורה ניתנה למטה דוקא כי המלאכי' בקשו את התורה וכמ"ש תנה הודך על השמים ולא ניתנה להם, כי יתרון האור מתוך החשך דוקא, ע"י בירור בחי' אתכפייא ואתהפכא מנה"ב דוקא שהוא בבחי' פירוד עי"ז נעשה יתרון אור, וזהו שנק' ארץ מלשון רצון, וכמשארז"ל למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וגם מלשון רצוא אם רץ לבך שוב לאחד, שעי"ז דוקא נעשה רצון ותשוקה לעצמותו ומהותו כו'. וזהו ארץ לא שבעה מים, מים הוא בחי' עלמא דאתכסייא, וארץ לא שבעה מים כי הרצוא הוא לעצמותו ומהותו כו', ואינו רוצה לא בגה"ע ולא בגעה"ת וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וזהו לא שבעה מים (דהיינו מהגילוי אא"ס שמאיר בעלמא דאתכסייא כו'), וע"כ הנשמות נק' מהלכים וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי המלאכים נק' עומדים וכמ"ש ויעמידם לעד לעולם, שאף שהם בתכלית הביטול מ"מ הם עומדים תמיד במדריגה אחת, משא"כ הנשמות נק' מהלכים שעולים תמיד במדריגה אחר מדריגה בעילוי אחר עילוי כו', וזה דוקא ע"י בירור הגוף ונה"ב כו', נמצא שיש מעלה בזה מה שאין בזה ויש מעלה בזה מה שאין בזה, מעלה בעלמא דאתכסייא לפי ששם בתכלית הביטול, ואינם בבחי' נפרד כלל, מה שאין זה בעלמא דאתגלייא, ומעלה בעלמא דאתגלייא שיתרון האור מתוך החשך דוקא.

והנה ענין מדריגת הפך ים ליבשה, היינו שיהי' ב' המעלות שיהי' הגילוי שבעלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא ממש כמו שהם בבחי' נפרדים ואעפי"כ יהי' בהם הגילוי שבעלמא דאתכסייא ממש, וכמ"ש ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים דהיינו שהי' גילוי בחי' ים ביבשה ממש כמו שהיו נפרדים והי' בהם יצה"ר ג"כ, ואעפי"כ הי' בהם הגילוי שבעלמא דאתכסייא וכמו שאמרו זה אלי כו', וכדי שיהי' גילוי גדול כזה מעלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא הוצרך להיות המשכה גבוה שלמעלה מבחי' עלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא.

ושורש הענין הוא דהנה כתי' כי אל דיעות הוי' ב' בחי' דיעות ד"ע וד"ת, ד"ע הוא מלמעלה למטה שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין שכולא קמי' כלא חשיב ממש, וזהו בחי' עלמא דאתכסייא בחי' יחו"ע ביטול במציאות ממש, וד"ת הוא מלמטה למעלה שהבריאה הוא מאין ליש שלמטה הוא היש ולמעלה הוא אין לפי שאינו מושג בבחי' יחו"ת שהוא רק ביטול היש לאין שהיש הוא בטל אך אעפי"כ הוא בחי' יש, אך כדי שיהי' התחברות ב' הדיעות שד"ע יהי' מאיר בד"ת בחי' יחו"ע יהי' מאיר ביחו"ת שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה שאין זה ע"פ השתלשלות כו', וכדי שיהי' התחברות ב' הדיעות זהו ע"י עחשם אל שהוא בחי' הארת אוא"ס שלמעלה מב' הדיעות, כי שם אל הוא מקור י"ג מדה"ר, וכמ"ש ה' אל רחום וחנון כו' מי אל כמוך נושא עון, וע"י הארת שם אל יכול להתחבר ב' הדיעות כאחד שיהי' גילוי בחי' ד"ע בד"ת ממש, כמו שמצינו גבי משה שאף שהי' למטה בגוף אעפי"כ השיג בעולם האצי' יותר מכל הנביאים, דהנה נבואת משה הי' חלוק מכל שאר הנביאים, דהנה שאר הנביאים כשהיו צריכים להתנבאות היו צריכים שיהיו בטלים ממהותם מכל וכל והי' בהם הפשטת גשמי' ולא היו מרגישים בשעת מעשה שום חיות כלל לפי שלא הי' הגוף כמו שהוא נפרד יכול לקבל את הנבואה (ששורש הנבואה מבחי' ד"ע) כלל, וכמ"ש בחברי דניאל אבל חרדה גדולה נפלה עליהם וארכבותיו דא לדא נקשן וכו', וע"כ היו צריכים להתפשט מהגשמיות בבחי' ביטול במציאות ממש, משא"כ משה ע"ה הי' מקבל את הנבואה כמו שהוא בגוף כו', ולא הי' צריך להבטל מכל וכל וכמ"ש פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות כו', והיינו לפי שמשה הי' מבחי' עלמא דאתכסייא וכמ"ש מן המים משיתיהו וירד למטה בעלמא דאתגלייא שהוא חיבר בחי' עלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא ע"כ הי' יכול לקבל את הנבואה כמו שהוא בגוף כו', וגם ששורש הנבואה שלו הי' ממקום גבוה מאד שהי' יכול לחבר ב' הדיעות, וכמשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה משה נתנבא בזה, ע"כ הי' יכול לקבל את הנבואה כמו שהוא כו', וכך ישראל בשעת קי"ס הי' חיבור ב' הדיעות והי' הגילוי למטה בעלמא דאתגלייא כמו שהוא בעלמא דאתכסייא, לפי שהי' מאיר למעלה מבחי' השתלשלות הארה מעצמותו כו', וכמ"ש זה אלי שכ"א הי' מראה באצבעו ממש זה, והיינו לפי שהי' הגילוי מבחי' כי גאה גאה [אתגאי על גיותניא] למעלה מבחי' סובב וממלא, וזהו מ"ש עד יעבור עמך ה' למעלה מבחי' שם הוי' וכו', ע"כ היו יכולים לקבל את הגילוי כמו שהם נפרדים, וזהו ענין קשה כקרי"ס לפי שהי' הגילוי למעלה מן השתלשלות, כי שרש בריאת העולמות הוא רק מבחי' זיו והארה כו' משא"כ קרי"ס הוא המשכה מעצמותו ומהותו כו', וזהו ענין וידגו לרוב בקרב הארץ, פי' וידגו הוא בחי' דגים שבים בחי' עלמא דאתכסייא וביחד שבחי' דגים שבים יהי' בקרב הארץ דוקא דהיינו שהגילוי דעלמא דאתכסייא יהי' בעלמא דאתגלייא כו', וזהו ענין אחד ועד, אחד הוא בחי' עלמא דאתכסייא, וכמ"ש יקוו המים אל מקום אחד, שהוא בחי' יחו"ע ביטול במציאות, ועד הוא בחי' עלמא דאתגלייא יחו"ת בחי' ביטול היש לבד, וכדי שיהי' גילוי בחי' אחד בועד זהו ע"י בחי' יחיד שהוא בחי' עצמותו ומהותו כו', ועי"ז יכול להיות שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה כו'.

והנה זהו ג"כ מה שמצינו בגמ' ב"ש אומרים שמים נבראו תחילה שנאמר בראשית ברא אלקי' את השמים ואת הארץ, וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה שנאמר ביום עשות הוי' אלקי' ארץ ושמים, ור"ש בן יוחאי אומר תמה אני על אבות העולם האיך נחלקו, שמים וארץ כא' נבראו שנאמר קורא אני עליהם יעמדו יחדיו, והיינו שב"ש אומרים שמים נברא תחילה כי שמים היינו עטשם מים שהוא בחי' עלמא דאתכסייא, ואדרבא שהוא למעלה גם מבחי' עלמא דאתכסייא כי שמים היינו מים אשר מעל השמים כו', וע"כ הוא אומר שמים קדמו לפי שבעלמא דאתכסייא שם הוא הביטול בתכלית ונק' נוני ימא רבא, וב"ה אומרים ארץ נברא תחילה שעיקר המכוון הוא בשביל הארץ וכמ"ש ואדם עליה בראתי, והיינו כי יתרון האור מתוך החשך דוקא, ולכך לא ניתנה התורה למלאכי השרת כי כלום יצה"ר יש ביניכם, והיינו לפי שדוקא ע"י יצה"ר וחשך עי"ז נעשה יתרון האור דוקא, כי במחשבה ארץ קדמה שזה הוא עיקר המכוון שיהי' יתרון האור מתוך החשך דוקא, אך זהו רק ע"פ סדר השתלשלות שיש מעלה בזה, ויש מעלה בזה, אך רשב"י אומר תמה אני על אבות העולם שהרי כתי' קורא אני עליהם יעמדו יחדיו שכא' נבראו לפי שלמעלה מסדר השתלשלות יכול להיות שניהם כא' ממש ויכול להיות הגילוי שבעלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא כו'.

ובזה יובן ג"כ מ"ש במד"ר שקי"ס הי' בזכות יעקב, והענין הוא דהנה כתי' האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון, והנה הגדול הוא בחי' אברהם שהוא בחי' התפשטות גדולתו ית' שמאיר אא"ס בבחי' גילוי, והנה מה שמאיר אא"ס בבחי' גילוי זהו רק בעלמא דאתכסייא ששם מאיר אא"ס בבחי' גילוי וע"כ הברואים שבים הם בתכלית הביטול, והגיבור הוא בחי' יצחק שהוא בחי' גבורות וצמצומי' שהוא בחי' עלמא דאתגלייא ששם אינו מאיר אא"ס בגילוי עד שעי"ז נעשים בחי' נפרדים כו', והנורא הוא בחי' יעקב שמחבר ב' בחי' אלו, כי יעקב הוא בחי' קו האמצעי בחי' ת"ת שמחבר ב' הקווין כי קו האמצעי עולה עד הכתר, וע"כ יכול לחבר ב' בחי' אלו, וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, שכדי שיהי' שלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש שהם שני הפכים וכדי שיתחברו זהו ע"י המשל ופחד עמו שמאיר עליהם אור הגבוה משניהם ע"כ עי"ז יכולים להתחבר כו', וכך ע"י והנורא אל אליון שהוא בחי' גבוה מאד, כי וי"ו דוהנורא שהוא בחי' ת"ת שעולה עד הכתר ע"כ יכול לחבר ב' הפכי' אלו וזהו כמו ענין קרי"ס ממש שהי' ג"כ התחברות ב' דיעות עלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא, וע"כ אמר המד"ר (שמות פ' ך"ג) שר"ע אומר שקרי"ס הי' בזכות יעקב לפי שהוא מדריגת יעקב, שיש בכחו לחבר ב' הפכים אלו.

ובזה יובן מ"ש שקרי"ס הי' קשה דלכאורה בריאת יש מאין הוא יותר פלא, והיינו לפי שבריאת יש מאין הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כו', משא"כ קרי"ס שהוא התחברות ב' דיעות שיהי' הביטול שבעלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא שהם שני הפכים, וכדי שיהי' שני הפכים אלו בנושא אחד ממש ביטול שבעלמא דאתכסייא וגם שיהי' בחי' נפרד שא"א להיות ע"פ סדר השתלשלות הוצרך להיות ע"י המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות שהוא המשכה מעצמות אא"ס, וזהו קשה דהיינו המשכה מעצמותו פשלמעלה מסדר השתלשלות, לפי שהוא חיבור שני הפכים בנושא אחד כו' וד"ל. ועתה י"ל מה שאמרו קשה לזווגם כקרי"ס מהו ענין הזיווגים שקשה כ"כ כו'.

והענין הוא דהנה ע"פ קבלה [קי"ס] נק' בשם לידה, והנה מתחלה כדי שיהי' בחי' לידה צריך שיהי' בחי' עיבור וזיווג כו', ולזה א' שגם הזיווג שהוא בחי' לידה קשה ג"כ כקרי"ס שהיא הלידה, והענין הוא דהנה כתי' כי על כל כבוד חופה, שיש ב' בחי' כבוד עילאה וכבוד תתאה שהוא בחי' כבוד חתן וכבוד כלה, וענין ב' בחי' כבוד זהו ענין ד"ע וד"ת, ד"ע הוא שכולא קמי' כ"ח הגם שהתהוות העולמות הוא מבחי' דיבור ודיבור נעשה נפרד, אך באמת למעלה אין לך דבר שחוץ מעצמותו וע"כ כולא קמי' כ"ח, וד"ת הוא שנראה העולם ליש ודבר נפרד כו', וזהו ב' בחי' כבוד. וזהו מ"ש מכה"כ וכתי' אי' מקום כבודו, והיינו שכבוד תתאה הוא מכה"א כבודו, וכבוד עילאה הוא בבחי' אי' מקום כבודו שאינו מושג כלל כו', וזהו בחי' סוכ"ע וממכ"ע, וכדי שיהי' הגילוי מבחי' כ"ע בכ"ת, זהו ע"י חופה וכמ"ש כי על כל כבוד חופה שהוא בחי' מקיף הכללי שלמעלה מב' הבחי' כבוד ועי"ז יכול להיות הגילוי מבחי' כ"ע בכ"ת, וזהו מ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע, והנה כדי שיהי' המשכה מבחי' כ"ע בכ"ת בחי' ד"ע בד"ת זהו ג"כ קשה לפי שהוא למעלה מהשתלשלות שהוא ע"י חופה מקיף הכללי וזהו קשה לזווגם כקרי"ס, ואעפ"כ קרי"ס יותר קשה (שהוא רק כקרי"ס בכף הדמיון לבד), והיינו לפי שענין הזיווגים הוא רק המשכה למעלה כ"ע בכ"ת (דהיינו מבחי' ח"ע במל'), אבל ענין קרי"ס הוא המשכה למטה בעוה"ז הגשמי וכמ"ש זה אלי וע"כ הוא יותר קשה, לפי שכל שצריך לירד למטה יותר מוכרח שההשפעה נמשך מלמעלה יותר כו'.

ומתחילה י"ל מ"ש החדש הזה לכם שמשה נתקשה בחידוש הלבנה והענין הוא, דהנה ישראל מונים ללבנה ולכאורה אינו מובן זה למה ישראל מונים ללבנה שהרי החמה הוא למעלה הרבה מבחי' לבנה, וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי' ששם הוי' נמשל לשמש כו', וא"כ למה ישראל מונים ללבנה ואוה"ע מונים לחמה דוקא, והענין הוא דהנה איתא בספר נחמד ונעים בשם החכם אבן עז' פ' החדש, שאין לחמה חדשים, כי חדשים הוא ללבנה דוקא, לפי שבכל ל' יום נתחדש הלבנה, ומה שיש גם לאוה"ע י"ב חדשים זהו רק שם המושאל, שמחלקי' את השנה לי"ב חדשים לפי שיש י"ב מזלות ע"כ הם מחלקי' את השנה לי"ב, אבל בחמה עצמה אין בה חדשים, כי חדש הוא ל' התחדשות שנמשך אור חדש ממש וזה ההתחדשות הוא בלבנה דוקא, כי יש ב' בחי' התחדשות דהיינו מה שבכל יום נמשך המשכה לחדש את העולמות מאין ליש, וכמ"ש המחדש בטובו בכ"י תמיד מעשה בראשית, אך זהו רק בחי' לחדש את הישנות ואין זה המשכה חדשה לגמרי, משא"כ חידוש החדש הוא המשכה פאחדשה לגמרי שמקבלת הלבנה אור חדש ממש שהוא המשכה פנימי' כו'. וזהו מ"ש בגמ' סנהדרין, ר"א רמי כתי' טוב ה' לכל, וכתי' טוב ה' לקוויו, משל לא' שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה לכולם וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם, וכך למעלה כשהוא משקה משקה לכולם דהיינו כשנמשך המשכת אא"ס לחדש את העולמות מאין ליש, אז הוא נמשך לכולם בשוה לפי שבהארה אחת הוא מחי' את כולם, וזהו טוב ה' לכל כי טוב הוא בגי' שם א' ה' ו' ה' שיוצא מר"ת בראשית ברא אלקי' את השמים ואת הארץ, ואיתא בזוהר שהוא גושפנקא דחתים בה שמיא וארעא, אמנם זהו בחי' טבע ומדריגות, דלכאורה אינו מובן מהו ענין טבע שהרי הכל נמשך מלמעלה וכמ"ש המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר הנותן שלג כצמר שהכל נמשך מלמעלה וא"כ מהו ענין טבע כו'.

אך הענין הוא דהנה טבע הוא מלשון טבעו בים סוף דהיינו שהחיות אלקי הנמשך הוא מוסתר ונעלם שאינו נראה ונגלה לכל לפי שנמשך תמיד במדריגה א', כמו למשל שהתבואה נגדל מהשמש וכמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, והנה אף שהם נגדלים מהשמש, אין הפי' שהשמש מצד עצמו מגדלם, רק שהוא כח אא"ס מלמעלה, ואין השמש יודע כלל מזה ואין לו בחירה כלל רק כשהשמש מאיר ממילא הם נגדלים ברצון כח אלקי והשמש הוא רק כגרזן ביד החוצב בו שאינו יכול לשנות כלום, רק אעפי"כ כיון שהשפעה זו נמשך ע"י השמש אף שהוא השפעה מלמעלה מ"מ נראה שהוא ע"י השמש ומחשבים את השמש ליש ודבר כו', וזהו ענין טבע שהחיות אלקי הנמשך בהם הוא בבחי' טביעה שאינו נראה וניכר כלל, וזהו ענין חותם שוקע כמו למשל חותם שוקע שאינו ניכר בתוכו האותיות כלל אף שישנם שם האותיות מ"מ אינם ניכרים כו', וכך בחי' טוב ה' לכל שהוא גושפנקא דחתים בה שמיא וארעא, שהוא המחדש בטובו בכ"י תמיד מעשה בראשית, הוא בחי' חותם שוקע שהחיות אלקי מוסתר ונעלם כו', וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר שמוסתר ונעלם כו', אך בחי' טוב ה' לקויו הוא בחי' השפעה פנימי' שנק' חותם בולט, דהיינו שהחיות אלקי הנמשך הוא בבחי' בליטה ונראה ונגלה לעין כל, וכמו קרי"ס ויצי"מ שהיו גילוי אותות ומופתים כו' הכל היו רואין את החיות אלקי הנמשך וזהו בחי' חותם בולט שהוא בחי' השפעה פנימי' כו'.

והנה המשכה זו זהו דוקא לקויו שהוא ע"י ביטול שא"א להיות נמשך המשכה זו כ"א ע"י ביטול לפי שהוא המשכה חדשה, וכמו שאנו רואים שהלבנה א"א לה לקבל אור חדש מן השמש כ"א ע"י בחי' ביטול מכל וכל, שמתחלה עד ט"ו יום נתגדלת מעט מעט, ואח"כ כשצריכה הלבנה להתקרב להשמש מתמעטת מעט מעט עד שנתכסה אח"כ ואינו נראה כלל, וכמ"ש שחורה אני אזעירת גרמא כנקודה חדא, לפי ששזפתני השמש שאינו מאיר השמש כו', וע"כ כדי לקבל המשכה זו צריכה להתבטל, ואח"כ ע"י זה יכולה לקבל אור פבחדש ממש, ונעשה יחוד שמשא וסיהרא, [וע"י] היחוד נמשך המשכה מלמעלה מב' הבחי', וכדי שיוכל להיות יחוד שמשא בסיהרא זהו ע"י המשכה שלמעלה משניהם, כי הנה שמש הוא בחי' שמש הוי' שהוא בחי' יחו"ע ביטול במציאות ממש כביטול זיו השמש בשמש, ולבנה שהוא בחי' מל' נעשה מקור לעולמות הנפרדים כו', וכדי שיהי' התחברות ב' בחי' ויהי' יחוד שימשא בסיהרא זהו ע"י המשכה שלמעלה משניהם וכמ"ש לעיל, וע"י זה נמשך שיהי' המשכה חדשה שלא הי' מקודם כלל, וזהו ענין הזיווגים שהיא המשכה חדשה ממש כמו למשל זיווג גשמי שע"י זיווג נמשך בחי' הולדה שהוא המשכה חדשה ואינו כמו המאכל שאף שהמאכל ג"כ הוא מחדש את הגוף שאם לא המאכל הי' הנפש נפרד מהגוף וע"י המאכל נתחבר הנפש עם הגוף מ"מ אין זה המשכה חדשה לגמרי רק לחדש את הישנות, אבל הולדה שע"י זיווג הוא המשכה חדשה ממש, וזהו ענין קשה לזווגם כקרי"ס, לפי שענין הזיווגים הוא בחי' יחוד שמשא בסיהרא שהוא התחברות ב' דיעות כו' שהוא ממש כמו ענין קרי"ס כו', אך להיות היחוד א"א כ"א ע"י בחי' ביטול דוקא, וכמו שאנו רואים למשל שהתבואה אם לא ירקב מקודם אזי לא יצמיח כלל וכדי שיהי' בחי' הצמיחה צריכה להרקיב מקודם עד שנעשה בחי' אין ועי"ז יכולה להצמיח כו', וכך כדי שתקבל המשכה חדשה זהו ע"י בחי' ביטול כו', וזהו ישראל מונים ללבנה דוקא והיינו שכמו שהלבנה מקבלת אור חדש מהשמש המשכה פנימי' כו' ע"י בחי' ביטול שלה כך ישראל מקבלים המשכה פנימי' מאא"ס בחי' חותם בולט, טוב ה' לקויו כו'.

ובזה יובן הקושיא שמקשים הכותים כיון שר"ה הוא בחי' ראש לשנים ואיך ניסן ראש לחדשים וכמ"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה ואיך יכול להיות שניהם וכמבואר הקושיא שלהם בהראב"ע. אך הענין הוא דמה שר"ה הוא בחי' ראש זהו בבחי' התחדשות הבריאה מאין ליש ובטובו מחדש בכ"י תמיד מעשה בראשית בחי' טוב ה' לכל שהוא בחי' טבע כו', אבל א"ז חידוש גמור רק לחדש את הישנות כי בחמה אין בה חדשים שהוא בחי' התחדשות גמור כו', אך ניסן הוא בחי' ראש לחדשים דהיינו שיהי' התחדשות גמורה גילוי פנימי' בחי' גילוי אותות ומופתים, בחי' טוב ה' לקויו, היטיבה ה' לטובים, לזה הוא ניסן ראש כי בניסן הי' תחילת התגלות אותות ומופתים יצי"מ וקרי"ס כו', והמשכה זו א"א להיות כ"א העלאה מתחלה כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח.

וזהו [דאיתא] במדרש ע"פ זה וידבר ה' אל משה ואל אהרן בא"מ לאמר החדש הזה לכם ראש כו', טובים השניים מן האחד, טובה פרשה שנאמרה לשנים שהוא משה ואהרן ממה שנאמרה למשה לבד, ולכאו' אינו מובן זה כלל איך שייך לומר בתורה שפרשה זו יותר טובה כו', אך הענין הוא דהנה משה ואהרן הוא בחי' שושבינא דמלכא ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא, כי משה פגהוא הממשיך מלמעלה למטה ולכך נתן משה דוקא את התורה לישראל, וזהו שהתורה נק' ע"ש משה וכמ"ש זכרו תורת משה, ואהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא מלמטה למעלה שהוא המעלה את נש"י מלמטה למעלה וכמ"ש בהעלותך את הנרות שמעלה את נש"י שיהי' להם אה"ר ותשוקה לאא"ס, והנה ע"י העלאה זו אזי נמשך המשכה עליונה יותר, כי הגם שע"י תורה נמשך ג"כ המשכת אא"ס, אך מ"מ אינו דומה המשכה שמצד עצמה מההמשכה שע"י העלאה מתחילה, כי כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כו', ע"כ צריך להיות שניהם דוקא.

ובזה יובן מ"ש במד"ר שמהחדש הזה לכם תזכו לכל בחי' לכם, והיינו שפי' החדש הזה לכם היינו שתהיו מונים ללבנה דוקא שהוא בחי' ביטול שחורה אני כו', וכך ישראל שהם מונים ללבנה הם בבחי' ביטול שלהם שהם בטלי' לאלקות, וע"י שהחדש הזה לכם שתהיו בבחי' ביטול עי"ז תזכו לכל בחי' לכם, ולהבין זה למה ע"י החדש הזה לכם תזכו כו', והענין הוא דהנה איתא ברבות ע"פ אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ואח"כ כתי' שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אמר לו הקדב"ה, דוד מתחלה אתה אומר אחת שאלתי ואח"כ אתה מבקש שאלות הרבה, וא"ל דוד ממך למדתי, שמתחלה כתי' ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה שמשמע יראה לבד ואח"כ כתי' ללכת בדרכיו ולדבקה בו כו', ולכאורה אינו מובן זה באמת דא"כ למה כתי' כ"א ליראה, אך הענין הוא דהנה באמת עיקר הבקשה הוא ליראה את הוי' וכשיהי' היראה בשלימות אזי ממילא יהיו כל הבחי', דהנה בחי' יראה הוא כמו למשל יסוד שאם היסוד הוא טוב אזי יכולים לבנות על היסוד בנינים הרבה, ויכול להתקיים, ואם היסוד אינו טוב כ"כ אזי לא יוכלו להתקיים הבנינים שבונים עליו, וכך יראה הוא עיקר היסוד ואם יהי' היראה בשלימות אזי ממילא יהיו כל הבחי' לאהבה את הוי' אלקיך וללכת בדרכיו ולדבקה בו, כי אף שהיראה הוא למטה ממדריגת אלו כי אהבה הוא למעלה מיראה כי היראה היא רק קבעומ"ש אך אעפי"כ היראה היא היסוד כי שרש יר"ת הוא מיר"ע כו', שלמעלה מבחי' אהבה ואפי' מאה"ר וא"כ היראה היא היסוד, וזהו מ"ש מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה שהעיקר הוא היראה, ובזה יובן ג"כ מ"ש החדש הזה לכם שמזה לכם דוקא תזכו לכל בחי' לכם שהעיקר הוא בחי' החדש הזה לכם שהוא בחי' ביטול, וע"י הביטול דוקא אזי עי"ז תזכו לכל בחי' לכם שהם למעלה הרבה מבחי' זו אף עפי"כ ההתחלה צריך להיות דוקא מבחי' יראה בחי' ביטול וכמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש דא הוא תרעא לאעלאה כו'.

והנה כמו שיש בחי' התחדשות בכל חדש שמקבלים הארה חדשה מעצמותו, כך הנה כתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים ממש והיינו ע"י התורה נמשך בחי' התחדשות זו בכל יום לפי פדשאורייתא מח"ע נפקת, ועי"ז תזכו אח"כ לבחי' ראו כי הוי' נתן לכם השבת שלמעלה מבחי' החדש הזה לכם וכמ"ש שער החצר הפנימי' הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח הוא למעלה מבחי' חדש, וזהו ראו כי הוי' נתן לכם השבת שע"י בחי' החדש הזה לכם שהוא בחי' תורה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים עי"ז הוי' נתן לכם השבת, וזהו כל עיסקא דשבת כפול, והיינו כי כפול הוא בחי' התכללות מב' בחי' וזהו זכור ושמור זכור לדכורא ושמור לנוק', זכור לדכורא הוא בחי' יח"ע ביטול במציאות, ושמור לנוק' הוא בחי' יחו"ת ביטול היש, אך זכור ושמור בדיבור א' נאמרו הוא ע"י בחי' שלמעלה משניהם וע"כ עי"ז נעשה בחי' התכללות זו, וזהו כפול, כפול מב' בחי', וזהו ממש כמו ענין חידוש החדש שנעשה יחוד שמשא בסיהרא אך זהו בחי' גבוה יותר כו', וזהו ראו כי הוי' נתן לכם את השבת, שהוא בחי' התכללות מב' בחי' זכור ושמור שני כבשים שמורה על בחי' המשכה מעצמות אא"ס עד שמאיר למטה כמו למעלה ממש כנ"ל וד"ל.