הבאים ישרש יעקב

נדהבאים ישרש יעקב

בס"ד, יום ש"ק פ' שמות תזר"ח לפ"ק

הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, כתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, הנה תבואתה קאי על המצות שנקראים בשם תבואה כמ"ש ואספת דגנך וארז"ל זה מקרא כי דגן תירש ויצהר זהו מקרא משנה תלמוד, וע"ז א' קדש ישראל כו' ראשית תבואתה שנש"י הם ראשית במדריגה מתבואתה הם המצות. וכמו שידוע ממאמרי רז"ל שממעשה המצות בעוה"ז נהמזה נעשה לבושים לנשמות לג"ע. מכוונת המצות נעשה לבושי' לגעה"ע, וממעשה המצות עצמן נעשה לבושים בגעה"ת. ופעם מצינו שהמצות נקראים בשם פירות וכמארז"ל שלא הניחוהו לעשות פירות מאי פירות אילימא כו' אלא מאי פירי מצוה, ולהבין כ"ז ילה"ק מאמר רז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וצ"ל הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומהו ענין דירה בתחתונים דוקא, אך הנה ארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, הנה דימו חז"ל התפשטות חיות אלקות תוך כל העולמות כדמיון התפשטות חיות הנפש תוך הגוף, שאנו רואים שגם שחיות הנפש מתפשט בכל הגוף ברמ"ח איברים להחיותם ולקיימם כו' מ"מ אין השפעת חיות הנפש בהם בגילוי והשגה ממש שגם שהנפש מלובשת בכל האברים ביד וברגל וכדומה אעפ"כ אין בהם השגה וגילוי ממש רק שמחי' אותם בלבד, משא"כ השראת הנפש במוח ששם הוא בגילוי והשגה שכל ממש, אשר ע"כ נקראת הנפש נפש השכלית נפש המשכלת נפש המדברת, כי החילוק שבין המדבר לשאר בע"ח שלא נמצא בהם כח הדיבור רק באדם שיש לו נפש השכלית כי בצלם אלקים עשה את האדם מחמת שבמוח שורה הנפש בגילוי והשגה ממש, משא"כ בשאר כל האיברים שרק פועלת בהם פעולת כאו"א ביד לעשות וברגל להלוך אבל לא גילוי השגה כדוגמת השראתה במוח ששם גילוי השגת שכל ממש.

ועפ"ז יובן ענין נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, שגם שאת השמים ואת הארץ אני מלא וכמ"ש ואתה מחי' את כולם שכל העולמות חיים וקיימים מאלקותו ית', עכ"ז הרי הוא דוגמת התפשטות הנפש בתוך כל חלקי הגוף שאף שמחי' אותם מ"מ החיות הוא בהעלם כמו"כ למעלה בשגם שחיות כל העולמות נמשך ממנו ית' עכ"ז החיות אלקות מוסתר בהם בהעלם, אבל מ"ש דירה בתחתונים ה"ז דוגמת משכן הנשמה במוח שהוא בגילוי והשגה כמו"כ הו"ע דירה בתחתונים הוא שחיות אלקות שבהם הוא בגילוי ממש לא כדוגמת חיות הנפש בשאר כל האיברים וכנ"ל, וזהו"ע התגלות אלקות שהי' במקדש וכמ"ש ודברתי אתך ונועדתי לך וכו' וידבר אל משה מאוה"מ דוקא ששם הי' גילוי אלקות שהי' במשכן דוקא דירה בתחתונים, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל שאז יהי' ההתגלות אלקות ביתר שאת וכמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גילוי ממש, וזהו ענין הברכות שאנו מברכין בכי"ו, חייב אדם לברך מאה ברכות פי' ברוך הוא מלשון בריכה שיומשך ויתגלה אתה הוי' למטה שיתגלה למטה בחי' ממכ"ע וסוכ"ע והוא ע"י יוד צמצום ה"א התפשטות כו'.

ופי' ענין מאה ברכות דוקא הוא כי הנה ידוע שיש ג' בחי' נפש רוח ונשמה, משכן הנשמה במוח ובלב שורה רוח החיים והנפש בכבד כו', והנה רוח החיים שבלב מקבל מנשמה רק חלק עשירי ועד"מ שאנו רואים כי לא כל ההשגה שהשיג באה בהתגלות המדה כשמתבונן באלקות איך שכולא קמי' כל"ח ועי"ז ואהבת כו' לא כל השגת המוח באה למטה במדה שבלב כי הי' בא נולכלות הנפש ממש רק שמקבל חלק עשירי בלבד והוא רק מקצת ההשגה, וכן הנפש מרוח מקבל ג"כ רק מעשר בלבד, וכן הענין למעלה כי הנה כ' נשבע ה' בנפשו כידוע שיש עולם שנה נפש, עולם הוא בחי' מקום, שנה הו"ע הזמן, נפש הוא חיות אלקות המחי' את המקום והזמן, ובחי' רוח גבוה מהנפש וכמ"ש לא ידון רוחי באדם שבחי' רוח שלמעלה לא נמשך למטה וכמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום, והנה כ' אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף שע"י שישים אליו לבו עי"ז יגיע לבחי' רוח ונשמה שלמעלה וזה"ע מאה ברכות הוא בחי' נשמה שנמשך למטה בהתגלות, וזהו פי' אם ישים שפי' ל' עשיי' וכמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים, שפירושו שאעפ"י שאם ישים שהוא רק עשיי' בלבד כי מה יתרון לו לאדם אף שיש לו קצת חיות מ"מ הרי הוא רק עשיי' בלבד, אעפ"כ עי"ז רוחו ונשמתו אליו יאסוף שעי"ז יעלה ויגיע לבחי' רוח ונשמה שלמעלה, וזה"ע מאה ברכות שחייב אדם לברך בכי"ו וכמ"ש בכי"ו אברכך שבכל יום ויום מימי שנותינו בהם שבעים שנה ובכל שנה יש שס"ה ימים צריך להמשיך בחי' דירה בתחתונים התגלות אלקות למטה ממש, וזהו הכל ההמשכה שע"י הדבור בברכת המצות.

אך עיקר ההמשכה הוא ע"י מעשה והו"ע עשיית המצות בפו"מ דוקא, וכידוע שכל מה שגבוה יותר הוא בא בגילוי למטה דוקא ועד"מ מחותם שעל האבן טוב מצד הברקת האבן אין ניכרים שם האותיות רק כשחותמין על השעוה דוקא שם ניכרים האותיות, ולכן נקראים המצות בשם (פירות) וזריעה עד"מ שזורעין גרעין בארץ שבגרעין כלול כל כח הפרי שיצמח ממנו אח"כ רק שהוא בהעלם וכשזורעין אותו בארץ עי"ז כח הצומח שבארץ שהוא מביא מהעלם לידי גילוי אח"כ שיצמח ממנו בתוס' וריבוי, כמו"כ הו"ע המצות שנקראים בשם זריעה וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וכו' זורע צדקות, שגם שהמה נמשכו למטה בעשיי' עכ"ז הרי יש בהם בהעלם כל אורות עליונים שמרומזים בהם וכמו ד' בתים דתפילין שמורים על ד' מוחין וכן ל"ב ציצית שרשם הוא ל"ב נ"ח רק שנמשכו למטה בגשמיות וה"ז דוגמת הגרעין שזורעין בארץ, אך עי"ז אח"כ יהי' מהם הצמיחה בתוס' וריבוי וכמ"ש מצמיח ישועות והו"ע הצמיחת אורות עליונים שיהי' אח"כ וכמ"ש אור זרוע לצדיק, ופי' ישועות ל' הפנה וכמו וישע ה' כו' שיומשך אח"כ גילוי אורות עליונים משרש התומ"צ. ודוקא ע"י מעשה המצות דעכשיו וכמשל מזריעה הנ"ל ולכן נקראים המצות בשם תבואה ופרי מאי פירי מצוה וכנ"ל. אך הנה מהמשל דזריעה הנ"ל יובן שעיקר הצמיחה דוקא ע"י הארץ שזורעין בו הגרעין אז יהי' צמיחה בתוס' ברכה, וכן הענין ג"כ במצות שעיקר ענין צמיחתם אח"כ זורע צדקות מצמיח ישועות הוא ע"י הארץ שע"י כח הצומח שבו שמביא מהעלם לידי גילוי והו"ע נש"י שנקראים בשם ארץ וכמ"ש כי תהיו לי ארץ חפץ ופי' חפץ הוא מה שהוא עיקר המכוון, כי יש חפץ ורצון, רצון נקרא ג"כ מה שהוא רצון לרצון אחר שהוא עיקר הכוונה והרצון הקדום הוא רק דרך אגב, וחפץ נקרא מה שהוא נזפנימי' הכוונה, וזהו ואתם תהיו לי ארץ חפץ שישראל הם עיקר הכוונה וכמ"ש רק באבותיכם חשק הוי' וחפץ וחשק הוא ענין א', וכמ"ש בג' לשונות של חבה נק' ישראל בחשיקה ודביקה וחפיצה כו', וע"י ישראל שנק' ארץ חפץ על ידם דוקא יהי' עיקר סיבת צמיחת המצות לע"ל.

והענין הוא כי הנה כ' מלכותך מכ"ע וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו דוקא, והענין יובן כי הנה ארז"ל גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמו"א, כי מעשה שו"א הו"ע מאין ליש שאין זה חידוש למעלה רק אצלינו ה"ז חידוש ופלא אבל למעלה הרי זה כל סדר השתלשלות ועו"ע יש מאין, משא"כ מעשה הצדיקים גדולים יותר שהם עושים מיש לאין שע"י ביטול היש שלהם וזה"ע מה שנש"י נק' ארץ חפץ פנימי' ועיקר המכוון של כל העולמות, כי מלכותך מכ"ע הרי סדר הבריאה הוא יש מאין שחיות אלקות שבתוך הנברא הוא בהעלם והנברא הוא יש ממש ומה שנמשך מאין אין זה חידוש למעלה, משא"כ נש"י הם עושים גילוי אלקות בחי' מלכותו ית' ולכן נק' מלך ישראל גילוי מדת המלוכה ביטול היש, וזהו שארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות שבתחלה צריך להיות בחי' ארץ חפץ ואח"כ יוכל להיות זריעת התומ"צ וכנ"ל, וזהו מ"ש אשריכם זורעי על כל מים שזריעת המצות גבוהים מבחי' מים שהו"ע ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן השגות אלקות שבג"ע נשמות יושבים ונהנים מזיו השכינה, אבל זריעת המצות הוא על כל מים ע"ד מ"ש אז תתענג על הוי' למעלה מבחי' שם הוי' שהוא ע"י יוד צמצום כו' משא"כ המצות שע"י נש"י הם גבוהים יותר מזה לפי שהם עיקר הכוונה ולכן כ' קדש ישראל ראשית תבואתה שישראל הם ראשית לתבואת המצות לפי שהם נקראים הארץ חפץ שבם וע"י דוקא יהי' צמיחה אח"כ דירה בתחתונים וכנ"ל.

וזהו הבאים ישרש יעקב, כי הנה יעקב הוא בחיר שבאבות, הקול קול יעקב, ואין קורין אבות אלא לג' שהם אברהם יצחק ויעקב, וא"א לבא לבחי' יעקב א"ל שיקדים תחלה בחי' אברהם ויצחק, והו"ע המשכת ג' קוין קו הימין קו השמאל ואמצעי, והוא כמ"ש בזוהר בכי' תקיעא בלבאי מסט' דא בהתבוננותו בגדולת הבורא איך שכולא קמי' כל"ח וכשמתבונן בפחיתת ערכו איך שהוא רחוק מאלקות עי"ז בכי' תקיעא בלבאי והוא קו השמאל בחי' יצחק, ואח"כ חדוה תקיעא בלבאי בהתבוננותו כי מצד אלקותו ואא"ס בעצמותו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא עי"ז ישמח ישראל בעושיו, ואח"כ מעורר רחמים על נפשו והוא מדתו של יעקב וזהו מ"ש רק באבותיך חשק ה' ורק הוא ל' מיעוט כי רק ע"י בחי' אבותיך אין קורין אבות אלא לג' בזה חשק הוי' שתקרא בשם ארץ חפץ וכנ"ל וע"י כן יוכל להיות אח"כ זריעת המצות, וזהו נחהבאים ישרש יעקב שע"י בחי' יעקב ובהקדם הב' בחי', הב' אבות אברהם ויצחק ג"כ, עי"ז ישרש יהי' זריעת והשרשת המצות בארץ חפץ ובזה יהי' הצמיחה אח"כ, יציץ ופרח ישראל, שהפריחה והצמיחה שייך לבחי' ישראל, והוא ע"ד מ"ש כה אמר ה' בוראך יעקב יוצרך ישראל ובמדרש ע"ז אומרים לעולם מי בראך יעקב בראך מי יצרך ישראל יצרך, והענין הוא כי הנה בריאה ויצירה הוא ג"כ ענין חומר וצורה, כי בכל הנבראים יש חומר וצורה וכמ"ש פעם א' בדבר ה' שמים נעשו הרי שחיות העולמות נמשך מבחי' דבר ה' ורוח פיו ופעם כ' כל אשר חפץ ה' עשה שנמשכו מבחי' חפץ ורצה"ע, רק הענין הוא שחומר הנבראים נמשכו מבחי' דבר הוי' והו"ע עשרה מאמרות ויאמר אלקים יהי רקיע שקאי רק על החומר לבד כי הרי לא נא' שם צורתו איך ומה היא, וצורת הנבראים הוא מבחי' חפץ ורצה"ע, ובכל דבר יש בו חומר וצורה כמו גוף ונפש שהגוף הוא החומר והנפש הוא צורתו של הגוף לבד צורת חומר הגוף שיש לו ג"כ, וכמ"ש וייצר ה' אלקים את האדם וייצר בב' יודי"ן, והנה במצות יש ג"כ חומר וצורה וכמ"ש בזוהר גופא דאורייתא לבושא דאורייתא נשמתא דאורייתא, גופא דאורייתא הם מעשה המצות בפו"מ, לבושא הוא בחי' פשט התורה בגשמיות, נשמתא הוא פנימית הכוונה של המצות שהם צורתם והו"ע תענוג ופנימי' אא"ס שיתגלה ע"י מעשה המצות לע"ל כי טעמי מצות לא נתגלו כעת, וזהו יציץ ופרח ישראל שפריחתם וצמיחת המצות שיהי' אח"כ התגלות אא"ס ושייך לבחי' ישראל וכמ"ש יוצרך ישראל צורה וכנ"ל.

ולכן סיים אח"כ ומלאה פני תבל תנובה, תבל הוא כמארז"ל ד' שמות נק' לארץ אדמה ארקא ארץ תבל, [ארץ הוא] בתקופת ניסן שמריצה פירותיה ותבל הוא בתקופת תמוז שמתבלת פירותיה שאז נגמרו הפירות בבישולם היטב ומתובלים בטעמם כו' וכמ"ש ואהי' אצלו אמן ואהי' שעשועים משחקת בתבל ארצו שעיקרו התענוג והטעם, וגם ע"ש תבלין וע"ד מארז"ל תבלין א' יש לנו ושבת שמה ולכן סמך לכאן שמדבר מענין הצמיחה יציץ ופרח כו' ומלאו פני תבל והו"ע גילוי התענוג עליון שיהי' אח"כ לע"ל וכמ"ש משחקת בתבל ארצו ואהי' שעשועים כו' שעיקר השחוק והתענוג עליון יהי' לע"ל וכמ"ש אז ימלא שחוק פינו והוא מה שיתגלו פנימי' וטעמי המצות לע"ל, תנובה, ובפי' תנובה יש ב' פירושים הא' מלשון חיל כי ינוב, ניב שפתיים שהוא לשון גילוי והו"ע גילוי וצמיחת אורות עליונים שיהי' לע"ל, והנה בזה יש ג"כ ב' בחי' פירות ועלין וכמ"ש ועליהו לא יבול והעלין נקראים בשם שערות וכמ"ש פונה שער זה לכאן ושער זה לכאן, או כמ"ש שער של אפונין שער עדשים שהוא עלין של קטניות, ועד"מ השערות למטה שהם נקראים רק בשם מותרי מוחין כמו"כ הו"ע המצות דעכשיו שמלובשים בגשמיות ממש אלו כשירות בבהמה אלו טריפות שנק' בשם שערות בלבד לגבי עצם הפירות וכמארז"ל נובלות חכ' שלמעלה תורה, רק נובלות בלבד, אך לפי שהשערות הם שלמעלה הרי הם ג"כ בחי' גבוה כי הלכות התורה נק' בשם שערות וכמ"ש קווצותיו תלתלים נטתלי תלים של הלכות, אך כ' סלסלה ותרוממך שצריך להפריד השערות זמ"ז בכדי שלא יהי' בה תערובות והו"ע בירורי הלכות כמו ורמינהו לא קשי' כמו שמפרידים היטיב שלא יהי' בהם שום תערובות, והו"ע העלין שנק' בשם שערות ויש צמיחת הפירות בטעמם והוא מה שיתגלה לע"ל, ופי' הב' מלשון תנו בה, והו"ע מה שכל גילוי הפנימי' אא"ס ותענוג עליון שיהי' לע"ל הכל צריך להמשיך וליתן מתחלה והוא שע"י מעשה המצות דעכשיו דווקא בגשמיות ממש בארץ חפץ וכנ"ל עי"ז אח"כ יהי' צמיחת הפירות לע"ל, וזהו מ"ש ואהי' אצלו אמון כו' ושעשועי את בני אדם, שעיקר השחוק ותענוג עליון הוא דוקא ע"י נש"י ראשית תבואתה שהם ממשיכים גילוי אלקות דירה בתחתונים וכנ"ל וד"ל.

בס"ד נאמרה יום א' ך"ד טבת יא"צ דשנת תזר"ח לפ"ק פה ליובאוויטש

ביאור לד"ה הבאים ישרש יעקב דפ' שמות