ויחי יעקב

מטויחי יעקב

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שבע שנים וארבעים ומאת שנה וצ"ל למה נא' מספר המועט קודם למספר המרובה. וגם להבין מ"ש ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה מהו ענין שבע עשרה שנה שחושב אותם בפ"ע. ולהבין זה י"ל מקודם משארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב דלכאורה אינו מובן זה שהרי מתשובה ומעשים טובים נעשים לבושים להנשמה בכדי שיוכל הנשמ' להנות מזיו השכינה וכמ"ש ואברהם זקן בא בימים, ופי' בזוהר באינון יומין עילאין דהיינו בבחי' הלבושים של תו"מ, וא"כ כיון שהם רק לבושין כדי שיוכל להנות מזיו השכינה עצמה, ואיך הלבושים למעלה מהשגה שבג"ע כו', והענין הוא דהנה מקודם צ"ל ההפרש שבין ג"ע לכללות העולם. והענין הוא דהנה כתי' ואתה מחי' את כולם, והנה החיות שמאיר בכללות העולם דימו אותו חז"ל לחיות הנשמה המאיר בגוף וכשארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקדב"ה ממלא את כל העולם. והנה אנו רואים שאעפ"י שהנשמה מתלבשת בגוף ומחי' אותו הנה בגוף יש בו התחלקות רמ"ח אברים מ"מ א"א לומר שבנשמה יש בו ג"כ התחלקות רמ"ח כו' שהרי אנו רואים שהסומא מוליד שלם, ואם הי' גם בנפש התחלקות רמ"ח אברים כמו בגוף, וא"כ כשנחסר לו אבר ה"ז חסרון גם בנפש ומאין יוליד שלם, א"ו שאין הנשמה מתחלקת לרמ"ח אברים רק שהנשמה מתלבש' במוח או בלב וממילא הוא מחי' את הגוף רמ"ח אברים שלה וכמו למשל כשמעמידין נר על השולחן נתמלא כל הבית אור, וכך כשמתלבשת הנפש במוח ממילא מקבלין כל הרמ"ח אברים ממנה חיות אף שאינה מתלבשת בכל הרמ"ח אברים כו', והנה כמו שהוא בנפש האדם כמו"כ הוא בכל דבר כמו למשל הגלגלים שהם עגולים, שא"א לומר שהחיות המתלבש בו הוא ג"כ עגול, אלא הוא אור פשוט, רק שהוא מתלבש בו וממילא יקבל ממנו חיות.

והנה אף שאנו רואים זה ומשיגין שאור הנפש הוא למעלה מהתחלקות רמ"ח כנ"ל מ"מ אין אנו משיגים את עצמות מהות הנשמה איך ומה הוא, רק שאנו משיגין שישנו לנשמה בהכרח ממה שהגוף יש לו חיות, ומאין יש להגוף חיות ע"כ בהכרח לומר שיש בו נשמה שמחי' אותו, אבל מהות הנשמה אין אנו משיגין כלל, וכך בכללות החיות של כל העולמות, אעפ"י שאנו משיגין שמתלבש בהם חיות אלקי כיון שאנו רואים שהעולם שהוא כמו גוף גדול ויש לו חיות ומאין יש להם חיות, בהכרח שמלובש בהם חיות אלקי שמחי' אותם, מ"מ אין זה רק השגת המציאות, אבל מהות של חיות אלקי נהמלובש בהם אין אנו משיגים כלל, וזהו בכללות העולם כו' וזהו שנק' עולם מל' העלם שחיות אלקי הוא בהם בהעלם לפי שאין אנו משיגי' מהות של אוא"ס ב"ה כו', אבל בג"ע מאיר שם אלקות בבחי' גילוי בבחי' השגת המהות ממש שמשיגי' שם מהות של אא"ס וכמ"ש יושבין ונהנין מזיו השכינה שהיא השגת המהות ממש, וכמ"ש לע"ל ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, ופירש"י כאו"א מראה באצבעו, שהיא השגת המהות, וכך בג"ע מאיר שם אור אלקי בבחי' גילוי עד שמשיגי' מהות של אא"ס, וזהו שארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנום שאפי' כל יסורי איוב אין כדאי כנגד שעה א' של גיהנם ואעפי"כ כל יסורי גיהנם הם כדאי אפילו לגבי שעה א' של קורת רוח בג"ע והיינו לפי ששם הוא השגת המהות כו', וזהו מ"ש ויטע הוי' אלקי' גן בעדן שם מלא, כי בבריאת העולם לא נא' רק שם אלקי' בראשת ברא אלקי' משא"כ בג"ע נא' השם מלא הוי' אלקי' שמאיר שם בחי' שם הוי' כו'.

אך הנה ההפרש שבין ג"ע לכללות העולם שהוא בין השגת המציאות להשגת המהות זה י"ל רק בין עוה"ז לג"ע, אבל עדיין י"ל מהו ההפרש בין עולמות עליונים לג"ע דהיינו עולם המלאכים וחיות הקודש ואופנים כנ"ל שא"א לומר הם אין משיגין רק השגת המציאות לבד, שהרי הם אומרים קדוש ברעש גדול באהבה ברשפי אש בכלות הנפש כו' והחיות נושאות את הכסא ובודאי גם הם משיגים השגת המהות, וא"כ י"ל מהו ההפרש ביניהם ובין נשמות שיושבין ונהנין מזיו השכינה בג"ע כו'. והענין הוא דהנה כתי' זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו, והנה צדקתך הוא בחי' מל' וכמ"ש בזהר צדק מלכותא קדישא והיינו שכל השגתם הוא רק בבחי' מל' וכמ"ש מל' מל' כ"ע שחיות כל העולמות הוא רק מבחי' מל' שהוא בחי' שם וכמ"ש מלך שמו נקרא עליהם שאינו נוגע אל עצמו כלל שהוא זיו והארה בעלמא, וזהו מ"ש מלא כה"כ ותרגומו זיו יקרי' שהוא רק הארה בעלמא מבחי' מל', וכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא דמשמע מהו"ע, והיינו שאני מלא היינו מהו"ע, אבל הוא רק בהעלם שאינו מאיר בגילוי, ולכך השמים והארץ בשוה לפי שמאיר בהם בהעלם כו', ומה שמאיר בגילוי הוא רק בחי' זיו והארה מבחי' מל' כו', והנה השגת המלאכי' הוא בבחי' מל' שהוא מקור ושרש חיותם והתהוותם והיינו שהמלאכים שבכל עולם משיגי' את בחי' המל' שבכל עולם דהיינו מלאכים דבריאה את בחי' מל' דבריאה ומלאכי' דיצי' את בחי' מל' דיצי' כו', וזהו וצדקתך ירננו צדקתך שהוא בחי' מל' ירננו בבחי' רינה דהיינו בבחי' השגה, והיינו השגת המהות דהנה רינה הוא דוקא מבחי' השגה שמשיג את הדבר עי"ז נעשה אצלו התפעלות בבחי' רינה כו', אך זכר רב טובך יביעו דהיינו בחי' טוב הוא רק להם בבחי' יביעו שאין להם השגה בבחי' טוב דהנה ר"ת את השמים ואת הארץ בגי' טוב, והיינו שבבחי' את השמים ואת הארץ אני מלא אין להם השגה כו', רק שרצונם לבד ליכלל בבחי' טוב אבל אינם משיגים את הטוב כלל, רק זכר רב טובך יביעו בחי' זכר הארה מבחי' טוב לבד יביעו כי כל נאהשגתם הוא רק בבחי' מל', אבל בבחי' טוב שהוא יסוד ז"א כי יסוד נק' טוב אין להם השגה, אבל נשמות שבג"ע משיגים את בחי' הטוב וכמ"ש ועמך כולם צדיקי' וכתי' אמרו צדיק כי טוב שמאיר להם מבחי' רב טוב מבחי' יסוד הממשיך מבחי' חכ' ג"ר כו', נמצא שבדרך כלל יש כאן ג' מדריגות דהיינו השגות נש"י שבגופים שבעוה"ז שהיא רק בחי' השגת המציאות, וגם זה הוא בחי' השגה וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה מי הוא בחי' עצמות אוא"ס, אך זהו רק השגת המציאות לבד כנ"ל, והשגת המלאכים שמשיגים בחי' השגת מהות של אא"ס אך זהו רק השגה בבחי' מל' מלכותך מלכות כ"ע, והשגת דנשמות שמשיגים השגת המהות בבחי' גבוה יותר דהיינו בבחי' טוב ג' ראשונות כו'.

והנה יש עוד בחי' רביעית שהוא למטה מכולם והיא בעולם העשי' ששם מדור הקליפו' והן הע' שרים שכללותם המה י' כתרין דנוגה כידוע שמכירין את בוראם שמהווה אותם מאין ממש ואעפי"כ יכול להיות יש ודבר בפ"ע כנ"ל בבחי' נפרד כו"ע כע"ז, והוא לפי שכח אלקי מצומצם בהם מאד מאד בריבוי הסתרות והעלמות ורק דקארו לי' אלקא דאלקי' כלומר שהוא כח הראשון המקור האמיתי לכל כחות מוגבלים הנמצאים ממנו כו' והוא ענין כח הפועל בנפעל לבד ובחי' אא"ס המצומצם בהם זה האלקי מוסתר ונעלם מהם בתכלית ההעלם, לכך אעפ"י שיודעים ומכירים ומשיגים את בוראן בבחי' השגת המציאות אין בהם התפעלות הביטול ממציאותם כלל אלא יהי' ליש ודבר בפ"ע מפני שהיש מסתיר את האין ונראה להם היש בלבד, אבל האין האלקי אין בהם אלא בבחי' השגה מרחוק בלבד, וזהו מדריגת הע"ש דקרו לי' אלקא דאלקי', אך נש"י למטה בעוה"ז אף שאין להם רק השגת המציאות לבד מ"מ אין אור אלקי מוסתר בהם ואין היש מסתיר על האין, ולכך הם בטלים לאלקות, ונשמות בג"ע הם למעלה גם מן מלאכי' לפי שנש"י עלו במח' ושרש המלאכי' הוא רק מבחי' דבור בחי' מל' ע"כ אין להם השגה רק בבחי' מל', משא"כ נש"י עלו במח' וע"י תו"מ שמקיימין ששרשן מבחי' אנכי וכמ"ש והי' הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום עי"ז משיגים השגת המהות בבחי' אא"ס ממש למעלה מהשגת המלאכים כנ"ל.

אך הנה כדי שיוכלו הנשמות לקבל זיו השכינה שבג"ע הגם כי שרש נש"י עלו במח' מ"מ ירדו למטה בבחי' בריאה יצי' כו' וכמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת יצרת נפחת בי וא"כ איך תוכל הנשמה לקבל זיו השכינה שבג"ע. וזהו ענין המצות שנעשי' לבושין לנפש בכדי שע"י הלבושי' יכולים לקבל אור זיו השכינה, והיינו כמו למשל אור השמש שאין יכולים להביט באור השמש מחמת תוקף בהירות אורו, אך ע"י אספקלרי' זכוכי' נבשמסתיר מעט על עצם אור השמש עי"ז אנו יכולים לקבל את אור השמש כנ"ל, או למשל כשצריך הרב להשפיע לתלמידו שכל עמוק שאינו לפ"ע המקבל צריך להלביש את השכל במשל דהיינו שמלביש את השכל בדבר זר, וע"י המשל יכולים להשיג את הנמשל כו' והנה לפי"ז המשל הוא למטה מהנמשל לפי שע"י יכולים לקבל את הנמשל. אך מ"מ צריך לומר ששרש המשל הוא למעלה מהנמשל, לפי שכדי שיכול להמציא את המשל צריך שיהי' בר שכל גדול יותר, וכמ"ש בשלמה וידבר שלשת אלפי' משל, והיינו לפי שבשלמה כתי' ויחכם מכל האדם אשר על פני האדמה ע"כ הוא יכול להמציא ג' אלפים משל, וכן ר"מ לפי שהי' מנהיר עיני חכמים בהלכה והי' מקור האור הי' יכול לומר שלש מאות משלים והיינו לפי ששרש המשל הוא למעלה לפי שע"י יכולים להשיג את הנמשל, וזהו מ"ש במשה ויבא משה בתוך הענן לפי שמשה לחם לא אכל ארבעים יום וארבעים לילה וא"כ צ"ל שהי' ניזון מזיו השכינה וכמ"ש לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלים והוא בחי' זיו השכינה וכמ"ש במדרש ואתה מחי' את כולם מלמד שכולם צריכי' למזון ומזון של מלאכי השרת הוא בחי' זיו השכינה, וא"כ איך הגוף גשמי יהי' נזון מזיו השכינה, וכדי שיוכל הגוף לקבל את זיו השכינה, זהו ע"י הענן דהיינו ששרש הענן נמשך ממקום גבוה מאד שהוא בחי' ישת חושך סתרו, ונמשך למטה עד שנעשה לבוש כו' וע"י יכול להיות נמשך שיהי' גם הגוף גשמי ניזון מזיו שכינה, וזהו ג"כ ענין המצות שכדי שתוכל הנשמה שירדה למטה להנות מזיו השכינה זהו ע"י הלבושים של מצות, והיינו שאעפ"י שהמצות נמשכו למטה בגשמי' מ"מ שרש המצות הוא למעלה גבוה מאד כי תרי"ג מצות דאו' וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור שהוא בחי' כתר וע"כ ע"י יכולים לקבל את זיו השכינה שבג"ע השגת המהות. וזהו יפה שעה א' בתומע"ט בעולם הזה מכל חיי העוה"ב, לפי ששרש המצות הוא למעלה מבחי' השגה שבג"ע, והיינו כי שרש השגה שבג"ע הוא מבחי' חכ' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, אבל שרש המצות הוא מבחי' כתר, וזהו מ"ש שכר מצוה מצוה, דהיינו שעיקר השכר של מצות היא מצוה עצמה לפי ששרשן מאד נעלה כו', וזהו לע"ל דוקא שלע"ל יתגלה עיקר השכר של המצות השגת המהות ממש וכמ"ש כי עין בעין יראו את ה', והנה להבין פי' עין בעין הענין הוא דהנה יש שני בחי' עין דהיינו שני בחי' ראי', דהיינו ראי' מלמטה למעלה וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שהוא בחי' השגת המציאות ואעפי"כ יש בזה בחי' ראי' שהוא בחי' השגת המציאות של אא"ס שמי ברא אלה, מי היינו בחי' עצמותו ומהותו כו', אך מ"מ היינו בחי' ראי' ממטה למעלה שהיא בחי' יחו"ת, אך בחי' עין דלעילא היינו בחי' ראי' של השגת המהות בחי' יחו"ע גילוי בחי' זה כו'.

והנה לכאור' אינו מובן כיון שמאיר גילוי בחי' עין דלעילא למה צריך לבחי' עין דלתתא, וכתי' עין בעין יראו שמשמע שצריך שיהי' ב' הבחי' עין דוקא, והענין הוא שכדי שיהי' גילוי בחי' עין דלעילא זהו דוקא ע"י בחי' עין נגדלתתא, ולפ"ע הראי' של עין דלתתא שמשיג השגת המציאות לפ"ע זה נתגלה בחי' עין דלעילא, דהנה ידוע שירידת הנשמה בגוף הוא כדי לברר את נה"ב שמצד עצמה אינה צריכה תיקון כלל רק שירדה לברר נה"ב, וכדי שיתפעל נה"ב מאלקות זהו דוקא ע"י עין דלתתא בחי' השגת המציאות של בריאת יש מאין דוקא לפי שנה"ב לא יתפעל רק מבחי' השגה יש מאין כו', וזהו שמאריכין בפסוד"ז שהוא הכל בדברים גשמי' כמו הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אתה עשית את השמי' והיינו לפי שכדי שיתפעל נה"ב זהו דוקא ע"י בריאת יש מאין כו'. והנה ע"י שיתברר נה"ב עי"ז נעשה בחי' גילוי בחי' עין דלעילא בחי' השגת המהות, וזהו מ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והיינו שניתן לו ימי חיי' שבעים שנה כדי לברר את נה"ב ועי"ז נעשה לפ"ע זה גילוי בחי' עין דלעילא.

ובזה יובן מ"ש במדרש שדוד לא היו לו חיים ונתן לו אדה"ר ע' שנה, לפי שאדה"ר הי' צריך לחיות אלף שנה יומו של הקדב"ה וחי רק תשע מאות ול' שנה ונתן ע' שנה לדוד, והנה האבות נתנו ג"כ לדוד ע' שנה לפי שאברהם הי' צריך לחיות ק"פ שנה ולא חי רק קע"ה ונתן ה' שנים לדוד ויעקב הי' צריך לחיות כמו אברהם קע"ה ונתן ך"ח לדוד ויוסף הי' צריך לחיות כמו יעקב ונתן ל"ז לדוד, וזהו שיעקב נתן לו כ"ח שנה שהוא בחי' ועתה יגדל נא כ"ח אד' מקור של שם אד' ויוסף נתן לו ל"ז שנה שהוא כנגד ג' מוחי' וז' מדות, וע"כ נתן לו יוסף יותר לפי שעיקר תוס' אורות הוא בחי' יוסף, וה' שנה של אברהם הוא ה' חסדים כו'. והנה דוד לא חי רק ע' שנה לבד. והענין הוא דשני בחי' ע' שנה זהו שני בחי' עין, עין בעין יראו, דע' שנה של אדה"ר זהו בחי' עין דלתתא, לפי שאדה"ר שחי אלף שנה זהו אחר חטא עה"ד וע' שנה של האבות הוא בחי' עין דלעילא שהוא בחי' השגת המהות, והיינו כי יש כמה בחי' בג"ע ג"כ וכמ"ש מרוב כל שיש כמה בחי' כל ולפ"ע הגילוי של עין דלתתא כך נמשך לפ"ע זה הגילוי של עין דלעילא בחי' השגת המהות, אך מה שלא חי רק ע' שנה לבד, הענין הוא דעיקר הי' אצלו רק בחי' עין דלתתא רק שעין דלעילא הי' מאיר אצלו בבחי' מקיף לבד.

ובזה יובן מ"ש ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, דהנה פי' ויחי זהו כענין מ"ש מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שהוא בחי' חיים אמיתים זהו ע"י ארץ מצרים שהוא ע"י שבירר את בחי' מצרים וגבולים שהוא בחי' נה"ב ועי"ז נתגלה בחי' שבע עשרה שנה שהוא בחי' טוב התגלות המהות של אא"ס. והנה אח"כ פי' ויהי ימי שני חיי' שבע שנים, והיינו שכל עיקר עבודתו של יעקב הוא כדי לברר את בחי' ז' מדות שהעיקר הוא לברר את המדות, דהנה שרש המדות הוא למעלה מבחי' חכ' דהיינו מבחי' עולם התהו שלמעלה מתקון רק שהם נמשכי' ע"י השכל והשכל מורה להם דרך, אבל שרשן הוא למעלה מן השכל, וזהו כמו יפה כח הבן מכח האב, והיינו לפי נדשג' שותפין הם באדם אב ואם והקדב"ה נותן בו נשמה, וע"כ מצד הנשמה יפה כח הבן כו', וכך המדות אעפ"י שנולדים מן השכל שנק' אב ואם אעפי"כ מצד הנשמה שבהם הם למעלה מבחי' חכ', רק שנפלו למטה ונעשה לעומת זה ז' מדות רעות כו' וע"כ העיקר הוא כדי לברר את בחי' המדות, וזהו ענין שם מ"ב שהוא בחי' ז' מדות וכל אחד כלול מו', וע"י בחי' בירור המדות עי"ז נעשה העלאה למעלה מאד כי שם מ"ב הוא בחי' העלאה, וזהו שכל עיקר עבודתו של יעקב הוא כדי לברר את המדות, וזהו מ"ש ביעקב אעבדך שבע שנים ברחל בתך כו', וזהו ג"כ שיעקב הוא בגי' ז"פ הוי', והיינו לפי שהמשיך בכל ז' המדות את בחי' הוי' וכל עיקר עבודתו הי' לברר את הז' מדות וזהו ויהי ימי יעקב שבע שנים, ואח"כ עי"ז שבירר את המדות עי"ז וארבעים ומאת שנה שהוא שני פעמים ע' דהיינו עין בעין שע"י עין דלתתא עי"ז נתגלה בחי' עין דלעילא, והנה ביעקב שהי' מאיר אצלו בבחי' גילוי ממש עין דלעילא וכמ"ש וישכון בטח בדד עין יעקב שביעקב הי' מאיר מבחי' בדד שהוא בחי' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא כו' ע"כ חי מאה וארבעים ב' בחי' עין משא"כ דוד עיקר הי' אצלו רק בחי' עין דלתתא ע' שנה של אדה"ר, וע' שנה של האבות הי' מאיראצלו רק בבחי' מקיף אבל לא נמשך אצלו בבחי' גילוי ע"כ לא חי רק ע' שנה לבד וד"ל.