ויגש אליו יהודה

מגויגש אליו יהודה

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך כו'. הנה איתא בזוהר שענין ויגש אליו יהודה הוא ענין סמיכת גאולה לתפלה. ולהבין זה י"ל מה שעתה נש"י נק' ע"ש יוסף וכמ"ש נוהג כצאן יוסף, ולע"ל יהי' נק' ע"ש יהודה וכמ"ש בהפטורה דפ' זו ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם. והנה להבין זה י"ל מה שארז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים לפניו ויש שני גרסאות, דרב אלפס גורס לתורתו, ושניהם אמת. דהנה מקום הוא בהמ"ק וכמ"ש ושמתי מקום לעמי לישראל, והנה תפלות כנגד תמידין תקנו, ולכך צריך תפלה קביעות מקום, וגם לפי גירסת רב אלפס לתורתו ג"כ אמת דהנה ארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה כו', ומאחר שלאחר החורבן ד"א של הלכה הם במקום בהמ"ק לכן צ"ל קביעות מקום לתורתו כו'.

ולהבין כ"ז י"ל מקודם מ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכתי' כל אשר חפץ ה' עשה שמשמע שבחפץ ורצון ה' נעשה הכל ולא במאמר לבד, והענין הוא כי הנה ידוע שלכל דבר ודבר יש חומר וצורה שהחומר הוא ענין הדבר ההוא בכללות דהיינו להיות שמים או ארץ או שמש וירח, והצורה היא כל ציור וכל תמונה במראה ושטח לכל דבר בדמותו בצלמו על איזה אופן נעשה כמו השמים והארץ הם כדורים ומן הארץ לרקיע כו' נמצא צ"ל ציור השטח ע"ד ריחוק כזה, והשמש והירח הם גלגלים מאירים כו' וכן עד"ז בכל נברא ודצח"ם אופן ציורו שיהי' כך בארכו ורחבו או בעל קרנות או משולש ז"ע הציור. והנה החומר נברא בדבר ה' ובע"מ שבמא' יהי אור נתהווה בחי' האור מאין ליש וכן במאמ' יהי רקיע נתהווה הרקיע מאין ליש, אבל אופן צורת הרקיע עד"מ או ציור שארי פרטי הנבראי' דדצח"ם בדמותם ובצלמם הוא נעשה בחפץ ה' שלא בא לכלל גילוי בדבור או מאמר. והנה מה שנברא החומר במאמ' ודבור ולא נברא הכל בחפץ ה' ורצונו בלבד הוא מפני שאז לא הי' יכול להיות התהוות היש הגשמי רק שהי' העולם רוחני והי' בבחי' ביטול במציאות ממש, וכמו שאנו רואים בכל בחי' השתלשלות עו"ע שהעלול בטל לעילה כמו למשל מדות משכל שהמדות נולדים מן השכל, וכמו שאנו רואים שאם מתבונן בשכלו שהדבר ההוא טוב לפניו אזי נולד לו אהבה לזה, ובזה יובן מ"ש ואהבת את הוי' אלקיך דלכאור' אינו מובן איך יתכן הציווי על האהבה, שהיא מדה שבלב, אך הענין הוא דהציוי הוא על התבוננות וכמ"ש תחלה שמע ישראל כו' מל' הסכת ושמע שהו"ע ההתבוננות שיתבונן באלקות ועי"ז ממילא יבוא לבחי' האהבה, לפי שהמדות מקבלים מן השכל דרך השתלשלות עו"ע בבחי' קירוב, וכן בגשמי' כמו במו"מ המדות נולדים מן מדהשכל, ולפי שהמדות נולדים מן השכל לכן הם בטלים להשכל כו' כי העלול בטל להעילה, וכמו"כ אם הי' נברא הכל בחפץ ורצון הוי' הי' העולם בטל במציאות ממש כמו עלמא דאתכסי' שהם בתכלית הביטול וא"כ לא הי' עבודה כלל, רק עיקר גילוי מציאות התהוות היש ע"י דבר הוי' וכמו שאנו רואי' שאותי' הדבור נראים כאילו הם נפרדים, הגם כי למעלה אינו שייך לומר נפרד כו' כי אין לך דבר שחוץ ממנו אך מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א כו' וע"כ לפי שנתהוו מבחי' דבר הוי' נראים ליש והוא בחי' מל' כי מלכותך מלכות כ"ע אין מלך בלא עם שבחי' מל' היא בחי' ההתנשאות והסתלקות שלא יאיר ויתגלה אלא בבחי' שם בלבד, וזהו יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו כמו עד"מ מלך בו"ד שמלכותו הוא שמו בלבד אשר נקרא על מדינתו אבל לא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל, וזהו ונבראו שהוא ממילא כו', וזהו ג"כ מ"ש אתה הוא עד שלא נבה"ע אתה הוא משנבה"ע ולא כתי' ברא לפי שברא משמע שהוא כח הפועל בנפעל ממש, וכמ"ש בראשית ברא אלקי' שהוא בחי' התלבשות כח הפועל בנפעל כו' אבל נברא משמע שאינו בבחי' התלבשות כלל, וזהו מ"ש בפרקי דר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד לפי שהתהוות העולם הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא בבחי' התנשאות וריחוק כדי שיתהווה יש מאין כו', ואם הי' התהוות העולמות בבחי' השתלשלות הי' העולם בטל במציאות ממש ולא הי' גילוי בחי' יש, ולזה התהוות החומר הוא מבחי' דבר הוי', אך אם הי' התהוות הצורה ג"כ מבחי' דבר ה' הי' נפרדים ממש ולא הי' בהם בחי' ביטול כלל, ותכלית בריאות יש מאין הוא כדי להיות ביטול היש לאין ונגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה וכמו שיהי' לע"ל כי עין בעין יראו כו', וזהו ע"י שנעשה הצורה ע"י חכ' כי חכ' הוא כח מה בחי' ביטול ועי"ז נעשה ביטול היש לאין ובחכ' אתברירו. והנה המכוון מזה הביטול הוא כדי שיזכו לעוה"ב שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וכדי שיזכו לעוה"ב זה תלוי בעבודתינו כל ימינו היום לעשותם לעשות ביטול היש לאין ועי"ז יזכו לעוה"ב שהוא גילוי בחי' חכ' כח מה כי חו"ב תרדל"מ כי שכר מצוה מצוה, והנה עוה"ב הוא בחי' עולם התחי' שיעמדו נשמות בגופים דוקא ויהי' הגוף ניזון ג"כ מאלקות וכשארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' שא"א לומר שקאי על ג"ע דא"כ מאי רבותא שהרי ג"ע הוא נשמות בלא גופים ואין שייך בהם אכילה כלל, א"ו שקאי על עולם התחי' שיהי' נשמות בגופים ואעפי"כ לא יהי' בהם אכילה ושתי' אלא יהי' נזונים מזיו השכינה וגם הגוף יקבל חיות כמו הנשמה, וזהו ענין טעם עצו ופריו שוה שעתה הארץ שינתה מהציוי אבל לע"ל יהי' טעם עצו ופריו שוה דהיינו שהגוף יקבל חיות רוחני מזיו השכינה כמו הנשמה ממש.

אך לכאור' אינו מובן מהו המעלה שיהי' הנשמות דוקא בגופים מהנשמות הגבוהות שהם יותר משלשה אלפים שנה בג"ע כמו נשמת האבות ומשה שהם משיגים השגות עד אין קץ וכמ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה בלי הפסק כלל ילכו מחיל אל חיל וירדו בגופים דוקא ולכאור' היא ירידה גדולה ולמה מהירדו בגופים, א"ו שהוא ירידה צורך עלי'. ולהבין מהו העלי' יותר גדולה מג"ע. והנה להבין זה י"ל ההפרש שבין משכן לבהמ"ק שהמשכן הי' מארזים כמ"ש עצי שטים עומדים והמכסה הי' מיריעות עזים ועורות אלים מאדמי' ועורות תחשים כו' ובהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא, שאסור לעשות בו עץ בולט כו' ואכסדראות של עץ כמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות בית הבחירה כו' וע' בס' החינוך מצוה תצ"ב, רק שהי' כלונסאות של ארזים בתקרת האולם, וצ"ל מפני מה במשכן הי' הארזים עיקר בבנין והעפר הי' רק בקרקע המשכן למטה, ובמקדש נהפוך הוא שהי' האבנים והעפר העיקר שאפי' הגג הי' מהן ולא הי' עצים רק כלונסאות של ארז הנ"ל שהי' טפלים לעיקר הבנין.

וזהו ג"כ החילוק שבין יוסף ליהודא שהמשכן הי' בחלקו של יוסף שעמד שס"ט שנה בשילה, וזהו שקדשים קלים נאכלים בשילה בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה, והיינו לפי שבשילה הוא בחלקו של יוסף וע"כ נאכלים בכל הרואה וכמ"ש במד"ר בשכר שלא זן עיניו מן הערוה ולא רצה להביט ברע לכך זכה שיהי' נאכלים בכל הרואה, ובהמ"ק הי' בחלקו של יהודא ובנימין. והנה המשכן נק' דירת עראי ובהמ"ק נק' דירת קבע. וא"כ אינו מובן למה המקדש הי' מאבנים ועפר דוקא שהוא בחי' דומם שהוא למטה מצומח וחי והמשכן הי' מצומח וחי כו', אך הענין הוא דלא ראי זה כראי זה שאעפ"י שהדומם למטה מהצומח וחי עכ"ז יש בו מעלה יתירה מצד שרשו שלמעלה מבחי' צומח וחי כו' דהנה ידוע מחלוקת התנאים בגמרא חגיגה ח"א שמים קדמה לארץ כמ"ש בראשית ברא את השמים ואת הארץ וח"א ארץ קדמה לשמים כמ"ש ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים ואלו ואלו דא"ח שבמחשבה ארץ קדמה לשמים וכשברא ברא השמים תחילה, והענין כי סוף מעשה עבמ"ת פי' כי הארץ לפי שהוא סוף מעשה ע"כ שרשה במח' היא בבחי' תחילת המח' אבל שמים שהם תחלת המעשה הם אחרונים במח' כי זהו הכלל שהסוף מעשה עולה בתחילת המח', והיינו לפי שעיקר המכוון נגמר בסוף וכמו שאנו רואים למטה בגשמי' בכל השפעה שעיקר המכוון נשלם בסוף כמו למשל תבואה או אילן שמתחלה נגדל האילן והקש ואח"כ נגמר הפרי שהוא עיקר המכוון כו' וכן בהשפעת שכל שמשפיע הרב לתלמיד שמתחלה צריך להקדים לו הקדמות ומשלים ואח"כ מבין את השכל שהוא העיקר, וכן פירש"י בחומש ע"פ בראשית ברא אר"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, אלא כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים ומכח זה הקדים ברה"ע כו' (הגם שספר בראשית הוא למעלה משאר ספרים שנק' ספר הישר מ"מ עיקר התורה היא מהחודש הזה לכם כו'), וכך במח' ארץ קדמה, אך בהשתלשלות ברה"ע נברא שמים תחלה לפי שארץ מקבל מבחי' שמים וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, לכך נברא שמים תחלה. וזהו ענין הפלוגתא בגמ' תלמוד גדול או מעשה גדול נמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, והיינו לפי שבשרש מעשה גדול כי לע"ל יתעלה בחי' מעשה א"ח עט"ב אך מולע"ע תלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה שע"י תורה דוקא נעשה המצוה כי בחכ' אתברירו, ועי"ז נעשה המצוה גשמי' שיעורר עי"ז אתדל"ע, וזהו [שבפ' ראשונה של] ק"ש נאמר מתחלה והי' הדברים האלה ושננתם כו' ואח"כ וקשרתם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה אבל לע"ל יהי' מעשה גדול כי שרש המצוה הוא בבחי' כתר כו'. ושרש הענין הוא דהנה יש בחי' השתלשלות ולמעלה מהשתלשלות, והענין הוא דהנה כדי שיהי' התהוות העולמו' שהם בבחי' גבול מאא"ס שהוא למעלה מבחי' גבול ואינו בגדר עולמות כלל וכדי שיהי' מקור לעולמות הוצרך להיות צמצום באא"ס, וזהו ענין יוד של שם הוי' כי יוד הוא בחי' חכ' וכדי שיהי' בחי' חכ' דהנה כתי' כולם בחכ' עשית שהחכ' נחשבת כעשי' גשמי' לפניו וא"כ כדי שיהי' בחי' חכ' זהו ע"י צימצום ונקודה כו' ומחכ' ולמטה נמשך דרך השתלשלות, אבל התהוות החכ' מלמעלה מן החכ' אינו נמשך בדרך השתלשלות וכמ"ש והחכ' מאין תמצא כו' שהוא ע"י צמצום, אך עיקר המכוון הי' כדי שיהי' התגלות אא"ס כמו שהוא למעלה מן הצמצום שלמעלה מסדר השתלשלות, והיינו שאח"כ שנעשה סדר השתלשלות יכולים להמשיך גילוי אא"ס ע"י תו"מ שלמעלה מסדר השתלשלות רק שלכתחלה א"א להיות גילוי אא"ס שלמעלה מסדר השתל' שא"כ לא הי' אפשר להיות התהוות העולמות, רק אח"כ שנתהווה עולמות ע"י צמצום יכולים אח"כ להמשיך גילוי אא"ס שלמעלה מן הצמצום כו', וכמ"ש בכתבי האריז"ל שהתהוו' העולמות הי' מתחלה ע"י צמצום ואח"כ המשכת הקו, ולכאו' למה לא נשאר מתחלה הקו אלא לפי שאם הי' נשאר הקו מתחלה לא הי' יכול להתהוות עולמו' בבחי' גבול כמו שהן עתה אלא אח"כ דוקא שנתהוו העולמות אף שנמשך המשכה מלמעלה מסדר ההשתל' יכולים לקבל ג"כ ולא יהי' בטלים כו', וכך כדי שיהי' גילוי אא"ס בעולמות הוצרך להיות מתחילה צמצום באא"ס כדי שיהי' סדר השתלשלות, ואח"כ נמשך בחי' גילוי אא"ס שלמעלה מן הצמצום, וזהו דעת המ"ד ארץ נבראת תחלה והיינו שעיקר המכוון הי' בשביל הארץ לפי שאדם עלי' בראתי שהוא עיקר המכוון לפי שהוא ממשיך גילוי אא"ס ע"י תו"מ למטה כו' אך כדי שיהי' התהוות בחי' ארץ הוצרך להיות נברא תחלה שמים לפי שבסדר השתלשלות שמים קדמו כו'.

וזהו ג"כ החילוק שבין משכן למקדש שהמשכן הי' מצומח דוקא, והיינו לפי שבמשכן הי' הגילוי שבבחי' סדר ההשתל' כי הי' רק דירת עראי של הקדב"ה וכמ"ש ואהי' מתהלך מאהל לאוהל כו'. וזהו שבמשכן הי' למעלה יריעות ע"ש נוטה שמים כיריעה בחי' שמים קדמו, ולכך כל מה שהי' בבריאת העולם הי' במשכן כמ"ש במדרש, ולכך הי' מצומח וחי שבבחי' סדר השתל' צומח וחי למעלה מדומם כו', אבל בבהמ"ק שהי' מעין דלע"ל שיהי' הגילוי שלמעלה מסדר השתלשלות כי הי' דירת קבע של הקדב"ה דהיינו כי קבע הוא בחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, וזהו"ע המחלוקת שבגמרא בסוכה אי דירת קבע בעינן אי דירת עראי, והיינו שהפלוגתא היא בהמשכה זו של סוכה מזשממשיכין ע"י סכך דסוכה מקיפים עליונים, אם הוא דירת עראי מבחי' המשכה שבבחי' סדר השתל' או דירת קבע שלמעלה מסדר השתל', והנה בהמ"ק שהי' דירת קבע דהיינו גילוי אא"ס שלמעלה מסדר השתל' ע"כ הי' מאבני' ועפר דוקא לפי שדומם שהיא סוף מדריגה ע"כ נעוץ תחב"ס כו' לפי שבמח' ארץ קדמה. ובזה יובן ג"כ מה שנשמות עליונות שבג"ע ירדו למטה בגופים דוקא, והיינו לפי שג"ע הגם שיושבין ונהנין מזיו השכינה, אך מ"מ הגילוי שבג"ע הוא רק מבחי' גילוי אא"ס שבסדר השתלשלות כו' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, עדן הוא בחי' חכ', והנה חכ' הוא בחי' סדר ההשתל' כי מחכ' נמשך ראשית ההשתל' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שהוא בחי' ממכ"ע, וכן ארז"ל ביוד נברא העוה"ב שהוא בחי' חכ', אבל תח"ה יהי' הגילוי מבחי' שלמעלה מן סדר השתל' מבחי' סוכ"ע וע"כ יהי' נשמות דוקא בגופים לפי שלגבי עצמות אא"ס הסוכ"ע המגביהי לשבת המשפילי לראות כו' שניהם שוין לפניו השוה ומשוה גדול וקטן, ואדרבה כל שהאור גבוה יותר יכול להשפיל יותר וכידוע וע"כ יהי' נשמות דוקא בגופים, ונשמות גבוהות שהם יותר מג' אלפי' שנה בג"ע ירדו למטה להתלבש בגוף כדי לקבל ולהנות מאור הסוכ"ע שלא נתגלה עדיין להםבג"ע, וזהו ירידה צורך עלי' כו'. אך מ"מ צריך להיות הנשמה תחלה בג"ע ואינו יכול לקבל אור הסוכ"ע כ"א ע"י שהי' תחלה בג"ע ולכך צריכה כל נשמה להיות תחלה בג"ע ואח"כ תח"ה לפי שבהשתל' שמים קדם ואחר שיהי' בג"ע יכולה אח"כ לקבל ג"כ אור הסוכ"ע שארץ קדמה. והנה זהו ג"כ ענין יוסף ויהודא שהוא ג"כ בחי' ומדריגת שמים וארץ ובחי' צומח ודומם כו' כי יוסף לשון תוס' וריבוי שמתוסף והולך בהגדלה והגבהה למעלה והוא ענין בחי' צומח שהוא בחי' יסוד שעולה עד הדעת ודעת עולה עד הכתר, ויהודא הוא בחי' ארץ מל' דאצי' שהוא בחי' הרוממות דאצי' ולכן יהודא הוא בחי' הודאה וביטול שבדומם יש בו בחי' הביטול ביותר כנ"ל.

והנה בסדר ההשתלשלות עתה יוסף הוא למעלה מיהודא שהרי המל' מקבלת שפעה וחיותה מן הז"א ולכן הי' יוסף המלך במצרים שהוא בחי' צומח בחי' גידול והוא הי' המשביר והמשפיע לכולם וכמ"ש ויוסף הוא השליט על הארץ שהוא מושל על בחי' ארץ שהוא בחי' מל' ויהודה הוא המקבל כו' וז"ש ויגש אליו יהודה ופי' בזוהר שהוא ענין סמיכות גאולה לתפלה, כי תפלה היא בחי' השתחוואה בחי' ביטול שהוא בחי' יהודה, וגאולה הוא בחי' יוסף שהוא בחי' יסוד כו', והיינו שהסמיכות גאולה לתפלה הוא כמו ענין שארז"ל הקובע מקום לתפלתו דלכאורה אינו מובן שהרי ארז"ל אל תעש תפלתך קבע, אלא הענין הוא דהנה פי' הקובע מקום לתפלתו היינו כמארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, והנה אין הפי' קבע ועראי בריבוי ומיעוט שימעט במלאכה שהרי אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כו' אלא הפי' קבע היינו עיקר המכוון שעיקר הכוונה יהי' הכל בשביל התורה דהיינו שכל כוונתו שעוסק במו"מ הוא כדי שיוכל ללמוד תורה ולעבוד את ה', וזהו מ"ש ואספת מחדגנך בפ' שני' של ק"ש והיינו שיאסוף את דגנך ג"כ לבחי' אחד והיינו ע"י שיעבוד בזה להקדב"ה וילמוד בכח זה ויקיים מצות עי"ז נאספים ג"כ לבחי' אחד מה שהי' תחלה בבחי' פירוד כו'. וזהו ענין והנה אנחנו מאלמים אלומים כו' ע' בת"א פ' וישב. וזהו ענין כל הקובע מקום לתפלתו דהיינו שכל עיקר כוונתו יהי' בבחי' תפלה כי תפלה היא לשון התחברות כמו התופל כלי חרס והיינו שמחבר את נה"א המאיר בגוף עם שרש הנפש בחי' מזל שהוא בחי' אלקות ממש ועי"ז ממשיך ג"כ מבחי' קבע כמו שהי' בהמ"ק דירת קבע דהיינו המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות וכמאמר רז"ל מט"ט קושר כתרים מתפלותיהן של ישראל שנתעלה התפלה בבחי' כתר שלמעלה מן החכ' סדר השתלשלות כו' שהוא בחי' קבע. וזהו ע"י קביעת מקום לתפלתו שכל עיקר כוונתו היא בתפלה לחבר את נפשו לאלקות בקביעות כו', ומה שאמרו אל תעש תפלתך קבע היינו שלא תעשה בדרך חובה כ"א רחמים ותחנוני'. וזהו ויגש אליו יהודה שהוא ענין סמיכות גאולה לתפלה והיינו כי כדי שיוכל להיות העלאה של תפלה צריך שיהי' נמשך זה הכח מלמעלה כדי לעורר את העלאה זו, וזהו ענין סמיכות גאולה לתפלה המשכה מבחי' גאולה בחי' יוסף לתפלה ואח"כ ויגש אליו יהודה שנעשה העלאה של תפלה, והנה זהו ענין ג' ראשונות דש"ע שהוא בחי' סדור שבחו של מקום וכמארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו ש"מ ואח"כ יתפלל, וזהו ויגש אליו יהודה שהוא בחי' הודאה וביטול במציאו' ממש כו' ואח"כ ויאמר אליו בי אדוני שהוא בחי' י"ב ברכות אמצעית כי בי הוא י"ב שהוא בחי' י"ב בקר דבריאה שהוא כנגד י"ב שבטים מרכבתא תתאה ויוסף הוא בחי' יסוד ז"א דאצי', וזהו ויאמר אליו בי אדוני שהוא בקשה שיומשך אליו למרכבתא תתאה י"ב בקר דבריאה המשכה מבחי' אצי' שהיא בקשת רפאנו ברך עלינו המשכת גילוי אלקות למטה.

ואל יחר אפך בעבדך הוא ענין נפ"א שהוא בחי' המשכות יגמה"ר אל רחום וחנון ארך אפים כו'. ועוד יש לפרש ויגש אליו יהודה ס"ת שוה, והענין הוא דהנה מה שמבואר לעיל שעתה יוסף למעלה מבחי' יהודה כי בהשתל' שמים קדמו, ולע"ל יתעלה יהודה כי במח' ארץ קדמה זהו רק לפי הפלוגתא אם שמים קדמו או ארץ קדמה, אך יש עוד דיעה שלישית והיא דעת רשב"י שסובר ששמים וארץ כאחד נבראו וכמ"ש קורא אני עליהם יעמדו יחדיו ששניהם שוין, וזהו כענין זכור ושמור בד"א נאמרו שאף שזכור לדכורא ושמור לנוק' שזהו ענין מעלי שבתא ויומי דשבתא מ"מ יש בחי' בשבת שלמעלה משניהם שזכור ושמור בד"א נא', וכמו"כ שמים וארץ כא' נבראו היינו בחי' שלמעלה משניהם והיינו שאף שבמח' ארץ קדמה דהיינו בבחי' סוכ"ע מ"מ בבחי' מקיף הכללי שהוא מח' הקדומה שצופה ומביט כל הדורות שניהם שוה כא' ממש כו' וד"ל.