מזוזה מימין

לזמזוזה מימין

מזוזה מימין ונ"ח משמאל, וי"ל למה נ"ח משמאל דוקא, והלא המנורה היתה בדרום דוקא ולמה נ"ח משמאל. וגם בנ"ח שהיא משמאל זהו דוקא כשיש מזוזה ואם אין מזוזה אזי גם נ"ח מצותה בימין. ולהבין זה י"ל מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה וכן כתיב בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה ובדעתו תהומות נבקעו, וכתי' בדבר ה' שמים נעשו, ובע"מ נבה"ע שהוא מאמר ודבור ולא נברא בחפץ ורצון בלבד. והענין הוא דהנה ידוע שבכל דבר יש חומר וצורה שהחומר הוא ענין הדבר ההוא בכללות דהיינו להיות השמים או הארץ או שמש וירח, והצורה הוא כל ציור וכל תמונה במראה ושטח שיש לכל דבר כדמותו בצלמו על איזה אופן נעשה, כמו השמים והארץ הם כדורים, ומן הארץ לרקיע כו' והשמש והירח הם גלגלים מאירים כו', וכן ענין ריחוק השמש מן הארץ בכדי שעי"ז יהי' קור וחום, וכן עד"ז בכל דבר נברא, והנה החומר נברא בדבר ה' ובע"מ, שבמא' יהי אור נתהווה בחי' האור מאין ליש, וכן במאמ' יהי רקיע נתהוו' הרקיע מאין ליש, אבל אופן צורת הרקיע כדמותו וצלמו הוא לחנעשה ע"י חפץ ה' שלא בא לכלל גילוי בדבור או מאמר. והנה מה שנברא החומר במאמ' ודיבור ולא נברא הכל בחפץ ה' ורצונו בלבד, והגם כי ארז"ל והלא במא' א' יכול להבראות אעפי"כ הי' צריך לכה"פ מא' ודיבור א'. היינו מפני שאז לא הי' גילוי מאין ליש רק שהי' העולם בטל במציאות ממש, ולא הי' גילוי מאין ליש, רק שהי' כמו עלמין סתימין שנתהוו מאותיות המח' ולכך הם סתימין כמו אותי' המח' שאין להם גילוי לזולתו, וכדי שיתהווה עלמין דאתגליין עולמות נפרדים זהו ע"י דבור דוקא כי אותי' הדבור הם נעשין נפרדין כו', כי הגם כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' ואין לך דבר שחוץ ממנו, מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א ועי"ז הם נראים ליש ודבר נפרד כו', ואם הי' נברא בדבור לבד הי' נעשי' בבחי' יש ופירוד ממש ולא הי' ביטול היש לאין, וכדי שיהי' בחי' ביטול היש זהו לפי שהצורה נתהווה ע"י חכ' ועי"ז אף שהם בבחי' יש הם בטלים ונעשה ביטול היש לאין.

ולהבין זה בתוס' ביאור י"ל עוד ענין חומר וצורה, והענין הוא דהנה יש ב' בחי' צורה דהיינו תואר וצורה, והיינו שהחומר גופא יש לו צורה למשל גלגל השמש שיש בו חומר וצורה, עצם החומר והצורה של החומר מה שהוא עגול ולא משוך דהיינו תואר החומר, והצורה האמיתית הוא נפש של הגלגל מה שהוא מניע אותו ומסבב אותו ממזרח למערב, וכן אנו רואין באותיות למשל אותי' הכתב שיש בהם חומר של האותי' דהיינו הדיו, והצורה של האותיות דהיינו מה שהא' משונה מב', שיש בזה סודות נפלאים מה שא' נעשה ככה בתמונה שלו, והשכל שנתלבש באותיות כמו ברוך שאמר והי' העולם שיש בזה השכלה איך שבמאמר א' נברא העולם, וכן באדם יש בו בחי' צורה דהיינו החומר שלו וכמ"ש ויצר ה' אלקי' את האדם עפר מן האדמה בחי' חומר, והצורה של החומר מה שנעשה הגוף באופן זה וחלוק משאר נבראים כמו למשל ארי' ושור, והיינו לפי שהצורה של הגוף נמשך מבחי' פני אדם שבמרכבה, וגוף הארי' נמשך מבחי' פני ארי' שבמרכבה, והיינו לפי שכדי שיוכל לקבל הגוף את נה"א, צריך שיהי' הכלי ג"כ לפ"ע, משא"כ גוף הארי' אינו יכול לקבל את נפש האדם לפי שהוא נמשך מבחי' פני ארי' שבמרכבה, וזהו ג"כ שהבהמות וחיות חלוקים זמ"ז, שהבהמה יש לה יותר כח מחי' ואעפי"כ החי' טורף ודורס את הבהמה, והיינו לפי שבחי' יש לה זריזות יותר. והנה"א שמתלבש בו זהו צורה האמיתית כו'.

והנה שרש חומר וצורה זהו בחי' אורות וכלים, דהנה איתא בת"ז וכמה גופי' תקינת לון חסד דרועא ימינא כו' שנק' בשם גופין בחי' כלי לבד, והאור המתלבש בו זהו צורה, וזהו ענין הוי' ואלקי' שאלקי' הוא בחי' כלי לבחי' שם הוי' כי שם הוי' הוא בחי' האור, וזהו ששם הוי' נק' שם העצם ומצטרף לכל השמות כמו הוי' אלקי' אל הוי' כו' הוי' צבאות כו', והיינו לפי ששם הוי' הוא בחי' האור כו', אך הכלי היא לפ"ע האור, לפי שכדי שיוכל לטלהתלבש האור בבחי' כלי צריך שיהי' הכלי לפ"ע האור, כמו שנפש האדם א"א להתלבש בגוף הבהמה, לפי שהגוף אינו לפי ערכו רק בבחי' גוף של האדם יכול להתפשט ולהתלבש כו'. והנה המכוון הי' שיהי' הכלי בטל להאור בחי' ביטול היש לאין, והיינו ע"י התבוננות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', כי שרש הדבור הוא מבחי' שם אלקי' ולכך יש ה' אותיות בשם אלקי' כנגד ה' מוצאות הפה, וכמ"ש ואתה מחי' את כולם, א"ת וה' מוצאות הפה, וזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, עיר אלקינו הוא בחי' ק"ך צירופי אלקי', וגדול הוי' בעיר אלקינו היינו ששם הוי' מושל על שם אלקי' כי אלקי' בגי' הטבע ושם הוי' מושל על שם אלקי', וזהו מ"ש כי גדול הוי' ואדוננו מכל האלקי' דהיינו שכל הק"ך צירופי' אלקי' כי באמת ומבלעדי אין אלקי' שההסתר של שם אלקי' אינו הסתר כלל לפני' כיון שאין לך דבר שחוץ ממנו, רק שההסתר הוא לעיננו שנראה ליש ודבר נפרד, אבל קמי' אינו הסתר כלל, וזהו אני ראשון היינו קודם שנבה"ע ואני אחרון לאחר שנבה"ע, ומבלעדי אין אלקי' היינו באמצעיתא ג"כ אין אלקי' שאין הסתר לפניו כמו קודם שנבה"ע ממש כו' כי זהו רק לעינינו כו', ועי"ז נעשה ג"כ אצלו בחי' ביטול היש ויזדכך החומר שלו שלא ירצה רק בחי' אלקות ויהי' לו רצון ותשוקה לאלקות לבד. וזהו מ"ש בזהר דכל מאן דלא אהפיך חשוכ' לנהורא מרירו למיתקא לית לי' חולקא בעלמא דאתי, והיינו כי חושך הוא בחי' חומר, ונהורא הוא בחי' צורה וכמ"ש יוצר אור ובורא חושך, וצריך להפוך את החושך לאור שיזדכך החומר, ומרירו למיתקא הוא בחי' להפוך את תענוגי עוה"ז שהן בחי' מרירו למיתקא, בחי' טעמו וראו כי טוב הוי', אז תתענג על הוי'. והנה עי"ז שמברר את החומר ומזכך אותו כו' ומהפך חשיכו לנהורא עי"ז נעשה יתרון האור מתוך החושך וממשיך מלמעלה מבחי' האור, כי שרש האור הוא מבחי' הקו וחוט שהוא לאחר הצמצום, אבל שרש הכלים הוא מבחי' הרשימו שהוא מבחי' טה"ע שלמעלה מן הצמצום כו' ועי"ז דוקא נעשה יתרון מעלה כו' וכמ"ש אז תתענג על הוי' כו'.

והנה בבחי' ביטול זה יש ב' בחי' היינו מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, והנה מלמטלמ"ע זהו מ"ש מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילתיהן של ישראל, והנה כתר הוא ע"ג הראש למעלה מן המוחין כו', והנה עטרה זו נעשה דוקא מתפילותי' של ישראל שהוא בחי' אותי' והיינו כי האותי' נתעלין לשרשן. דהנה ידוע שאותיות הדבור אף שהם נמשכי' מהבל הלב ומתלבש בה' מוצאות הפה מ"מ הבל הלב הוא רק כמו חומר של האותיות לבד אבל צורת האותיות נמשכי' מלמעלה מעצמות הנפש וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא ששרש הדבור נמשך מבחי' חי', דהנה ידוע שיש נר"נ ח"י, ונשמה היא מבחי' בינה וכמ"ש נשמת שדי תבינם, אבל שרש האותיות נמשך מבחי' חי' כנ"ל רק שהם מתלבשים בה' מוצאות הפה שנתלבש הצורה של האותיות בהבל הלב שנתלבש בה' מוצאות הפה, וכמו שאנו רואין שהחרש אף שיש לו הבל הלב וגם ה' מוצאות אעפי"כ אינו יכול לדבר והיינו לפי שהצורה של האותיות שהוא בחי' אותיות הקבועין בחכ' אין לו וע"כ אינו יכול לדבר כו', וזהו ג"כ שאנו רואין שכיון שרוצה לדבר תומ"י הוא מדבר ואינו מתעכב זמן מה, ואם הי' האותי' נמשכין מבחי' ה' מוצאות אזי הי' צריך שיתעכב זמן מה כנ"ל א"ו ששרש האותיות הם למעלה מבחי' שכל דהיינו מבחי' עצמות החכ' שלמעלה מהשגה וע"כ תומ"י שרוצה לדבר אזי הוא מדבר, וזהו שמט"ט קושר כתרים לקונו מתפילתן של ישראל דהיינו שמעלה את אותי' התפילה למעלה בשרשן שהם למעלה מבחי' חכ', ועי"ז נעשה בחי' כתר שהוא בחי' יהי רצון המשכת הרצון חדש שאף שעפ"י חכ' הי' צריך שיהי' בחי' דין לפי שפגם כו' אבל ע"י תפילה שנתעלה האותי' למעלה מבחי' חכ' עי"ז נמשך רצון חדש וממלא כל הפגמים. והנה זהו בחי' תפילה שהיא העלאה ממטה למעלה כמו"כ כל המצות הם בחי' העלאה כמו תפילין שכותבין אחד ע"ג קלף גשמי ועי"ז נתעלה הקלף שהיא מבחי' ק"נ לקדושה והוקשה כל התורה כולה לתפילין שהם בחי' העלאה, וזהו תרי"ג מצות דאור' וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור בחי' העלאה וכן צדקה כו'. והנה התורה היא בחי' המשכה למטה לפי שאורייתא מח"ע נפקת ונמשכה למטה בגשמי'.

וזהו מזוזה בימין כי הנה מזוזה היא מצוה השייך לבתים, כי הנה יש בחי' מצות השייך ללבושים כמו מצות ציצית, ומזוזה היא מצוה השייך לבתים, והנה פי' מזוזה היינו מל' זו וזה, זו היא בחי' נש"י וכמ"ש עם זו יצרתי לי כו', וזה הוא בחי' זה אלי, ומ' היינו מ' יום שקיבל משה את התורה בהר כו', והיינו שע"י המצות נעשה התחברות נש"י עם הקדב"ה, וזהו מימין היינו בחי' ימין מקרבת שע"י מצות הוא בבחי' וימינו תחבקני שהיא בחי' המשכת מקיפי' שע"י מצות כו', אך התורה היא המשכה מלמעלה למטה, כל היושב ושונה הקדב"ה יושב ושונה כנגדו שהיא המשכ' בבחי' פנימי' וכמו שאנו רואין שהתורה נמשך בבחי' פנימי' כו', וזהו ונ"ח משמאל דהיינו שמתקן ומעלה גם את בחי' שמאל.

והענין הוא דהנה כתי' ועבד הלוי הוא, ואיתא בזהר הוא דא עלמא דאתכסי', והנה לוים הם מקו השמאל, כי כהנים הם מסט' דימינא ולוים הם מסט' דשמאלא, והיינו שהלוים ע"י עבודתם מתקנים את קו השמאל, דהנה ארז"ל עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת כי רוח צפון בראו ולא גמרו, והענין הוא דלכך בראו ולא גמרו, דהנה עיקר יניקת החיצוני' הוא מקו השמאל מחמת ריבוי הצמצומים, והנה אם הי' נגמר רוח צפון שהוא בחי' קו השמאל הי' ריבוי יניקת החיצונים עד שלא הי' באפשרי לברר אותם, ולכך מאלא נגמר כו'. אך אעפי"כ מקבלים מקו השמאל תוס' יניקה ולכך צריך קו השמאל יותר תיקון. וזהו שקדשי קדשים שחיטתן בצפון, והיינו לפי שע"י קרבנות מתקנים את רוח צפון כו', וכך הלוים מתקנים את קו השמאל, והיינו לפי שנאמר בהם ועבד הלוי הוא שהוא בחי' עלמא דאתכסי' וכמ"ש הוא עשנו, הוא ה' אלקינו כו', כי יש בחי' אתה ובחי' הוא, אתה הוא עלמא דאתגלי', והוא הוא עלמא דאתכסי' דהיינו בחי' בינה, והנה בעלמא דאתכסי' שהיא בחי' בינה אין שם יניקת החיצוני' כי מה שמסט' דשמאלא יכול להיות יניקת החיצוני' זהו בבחי' מדות שהם בבחי' ענפין מתפרדין ועי"ז יכול להיות יניקת החיצוני' אבל למעלה בבחי' בינה שהם שם בבחי' התכללות אזי אינו יכול להיות יניקת החיצוני' כלל, כי הנה חו"ב הם בחי' תרין ריעין דלא מתפרשין כו' וכתי' ימותו ולא בחכ' שלא הי' שם בחי' שבירה כלל ע"כ עי"ז לא יוכל להיות יניקת החיצוני'. והנה הלוים ע"י עבודתם בבחי' העלאה ומעלים את המדות לבחי' בינה עי"ז מתקני' את קו השמאל לפי שאין הדינין נמתקין אלא בשרשן, לפי שהם שם אין בבחי' דינין כלל לפי שהם נמתקין ע"י החסדים לפי שהם שם בבחי' התכללות לפי ששם מאיר אא"ס בבחי' גילוי ועי"ז נעשה התכללות ביניהם, וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו שע"י שהמשל ופחד עמו שמאיר אא"ס בבחי' גילוי עי"ז נעשה שלום במרומי' מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבים זא"ז, לפי שע"י שמאיר עליהם אא"ס בבחי' גילוי עי"ז הם בטלים במציאותן ממש ונעשה יחוד והתכללות ביניהם, וכך הלוים לפי שהם מעלין לשרשן שהיא בחי' בינה והתגלות ע"י היא בבינה עי"ז הם מתקנים את קו השמאל, ונעשה התכללות לאכללא שמאלא בימינא.

אך הנה הלוים הי' צריכים מקודם להעביר תער על כל בשרם דהיינו להפריד השערות בכדי שלא יוכלו לקבל יניקה ע"י השערות כו', וגם הי' צריכין מקודם שיניף אותם אהרן תנופה שהוא כהן בחי' חסד, והיינו לפי שזה גופא שיוכלו הלוים להתעלות לשרשן בבחי' הוא זהו ג"כ ע"י הכהנים דוקא שהוא בחי' המשכת החסד מקודם בכדי שיוכלו להתעלות, וכמ"ש אלה תולדות יצחק כו' יצחק הוא בחי' גבורות שהוא בחי' העלאה ממטה למעלה שזהו מ"ש צחוק עשה לי אלקים שהוא בחי' תענוג עליון שנמשך ע"י בירור שם אלקי' כו' והנה זהו הכח ג"כ ע"י אברהם שהוא בחי' חסד, לפי שעתה העיקר הוא בחי' חסד (וע' בת"א פ' תולדות כו') והלוים טפלים לכהנים, ולכך קרח שלא רצה להיות טפל נענש, אך לע"ל יהי' הגבורות עיקר וכמ"ש והכהנים הלוים בני צדוק ואיתא בלק"ת מהאר"י שלע"ל יהי' הלוים כהנים, וכשארז"ל שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, אך עתה העיקר הם החסדים וצריך לאכללא שמאלא בימינא, ולכך זה גופא שיהי' ועבד הלוי הוא בבחי' העלאה לעלמא דאתכסי' כו' זהו ג"כ ע"י הכהנים.

ובזה יובן ענין נר חנוכה משמאל, והיינו שנ"ח מתקנים ג"כ את קו המדה של שמאל, והענין הוא דהנה נ"ח הם שמונה נרות, ובמקדש היו ז' מבנרות. והענין הוא דהנה ז' נרות הם כנגד ז' מדות שהם בבחי' ענפין מתפרדין וע"כ המנורה בדרום לפי שאם הי' בצפון הי' הרבה יניקת החיצונים וע"כ המנורה בדרום בכדי שיהי' התגברות החסדי' על הגבורות, אך נ"ח שהיא שמונה נרות שהיא בבחי' בינה היא משמאל לפי ששם הם בבחי' התכללות ולא יוכלו להיות שם יניקת החיצוני' ע"כ הוא דוקא משמאל כדי שעי"ז יתוקן קו השמאל ג"כ. אך כ"ז הוא כשיש מזוזה בימין, אבל אם אין מזוזה בימין אזי נ"ח בימין, והיינו שכמו שבלוים צריך שיונפו ע"י הכהנים דוקא ואז עי"ז יכולים להמשיך מבחי' הוא שלא יהי' יניקת החיצוני' כו', כך נ"ח זהו ג"כ כשיש מזוזה מימין ואז יכול נ"ח להמשיך מבחי' בינה לתקן את קו השמאל, אבל אם אין מזוזה בימין צריך שיהי' נ"ח בימין דוקא כדי שלא יהי' יניקת החיצוני' כו', אבל אם יש מזוזה בימין מצותה דוקא בשמאל. דהנה ענין נ"ח הוא ששלחו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, והיינו כי שור הוא מבחי' גבור' בחי' קו השמאל, וקרן השור הוא פסולת כי קרנים הוא בחי' פסולת כו'. והיינו שרצו שלא יקבלו ע"י קדושה כו', אך אח"כ שהי' ההיפוך ע"י מס"נ עי"ז קבעו שמונה נר חנוכה כדי שיתקן את קו השמאל שלא יהי' יניקת החיצוני' ע"י קרנים קרן השור כו'.

והנה החילוק שבין העלא' ממטה למעלה שהיא בחי' מצות ובין המשכה מלמעלה למטה בחי' תורה, זהו כענין מ"ש יששכר חמור גרם, ופירש"י גרם הוא לשון גרמי והיינו שהחמור יש לו הרבה עצמות, ועי"ז יכול לסבול הרבה משא, וכך יששכר חמור גרם שקיבל עליו לסבול את עול התורה כשור לעול וכחמור למשא, והנה עי"ז נזדכך החומר שלכך נק' חמור ע"ש חומר, אך ע"י עול תורה נזדכך החומר כו' שהוא ע"י אתכפי' כו'. והנה יש לומר עוד פי' חמור גרם הוא לשון שבירת העצמות וכמ"ש ועצמותיהם יגרם, והיינו בחי' אתהפכ' מחשוכא לנהורא ממש, וזהו החילוק שבין מצות שהם העלאה ממטה למעלה שזהו רק בחי' אתכפי' שעי"ז נזדכך החומר אבל מ"מ לא נתהפך לגמרי אבל ע"י התורה שהיא המשכה מלמעלה למטה עי"ז נעשה אתהפכא מחשוכא לנהורא ממש שבירת העצמות כו', וזהו ג"כ ענין מזוזה בימין ונ"ח משמאל לפי שמזוזה מימין שהוא בחי' מצות שהם בחי' העלאה הם בבחי' אתכפיא כו' אבל נר חנוכה שהוא בחי' תורה וכמ"ש ורצו להשכיחם תורתך כו' הם בבחי' אתהפכא לפי שמסרו נפשם ממש על קדושת השם וד"ל.