בזהר פ' חיי שרה ויהיו חיי שרה

להבזהר פ' חיי שרה ויהיו חיי שרה

[הנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש]

בזהר פ' חיי שרה ויהיו חיי שרה מאה שנה, מ"ש בכולהו דאמר שנה שנה ובאינון שבע דאמר שנים כו' אלא מאה שנה כללא דכולא קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימין במאה ברזא דמאה ברכאן וכן עשרים שנה ובגין כך כתיב שנה רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין, שבע שנים אלין אתפרשין מכלל סתימא דלעילא כו' בדינא ורחמי בכמה סטרין כו' וכולהו אקרי חיי שרה כו'.

הנה ידוע מאמר אליהו אנת הוא חד ולא בחושבן אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן, והנה בס"י עשר ספירות בלי מ"ה פי' בלי מה בלי מהות כלל, ולפ"ז צ"ל מה שע"ס נק' בשם חכמה ובינה ומדות, קאי על הכלים דע"ס, אבל אור הכלי הוא בלי מהות ממש והוא כמשל שבמוח היא השראת השכל והמוח כלי המקבל לקבל גילוי אור השכל, כמ"כ יובן למעלה מה שאנו קורין בשם חכמה או מדות זה קאי על הכלים שהם כלי החכמה אבל אור המלובש בהכלי הוא בלי מה בלי מהות כלל. והנה כדי שיוכל להיות מאא"ס שהוא חד ולא בחושבן בחי' ע"ס צ"ל בחי' ממוצע והיינו בחי' כתר, והנה ידוע שהממוצע הוא כלול משני הבחי' וכמ"ש בע"ח שער מ"א פ"ג שבכתר יש בו בחי' התחתונה שבמאציל וזהו פנימיות הכתר ובחי' חיצוניות הכתר הוא מקור לע"ס דאצילות. וזהו מאה שנה שמפני שהוא מקור לע"ס הוא מאה דהיינו יו"ד וכל א' כלול מיוד ואעפ"כ הוא שנה ל' יחיד והוא מפני בחי' התחתונה שבמאציל.

ולהבין היטב מ"ש אף שהוא מאה אעפ"כ היא שנה דהנה מבשרי אחזה אלוה שאנו רואים שיש כח הראי' בעין וכח השמיעה באזן וכח ההילוך ברגלים הרי שכוחות אלו המה בהתחלקות זמ"ז שמכח הראי' לא יוכל לשמוע וכך להפך, והנה ע"כ צ"ל שכל הכוחות האלו יש בנפש דאל"כ מאין באו הכוחות האלו, והנה אף שיש בהנפש כל הכוחות אעפ"כ הוא אחד והמה בהתאחדות עד שלא יש נפרד בין ראי' לשמיעה, וע"ד משארז"ל ע"פ וכל העם רואין את הקולות רואין את הנשמע ושומעין הנראה, וע' בלק"ת בד"ה כנשר יעיר קנו פ"א, וכמו"כ יובן למעלה שבחי' כ"ע אף שיש בו בחי' מאה אעפ"כ הוא שנה לשון יחיד כנ"ל. וזהו רזא דמאה ברכאן שע"י מאה ברכות יומשך מבחי' מאה שנה. וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה, שרה הוא ל' שררה כי שרית לועם אלקים שהיא בחי' כתר מל', וצריך שיומשך בה מבחי' כתר מאה שנה כנ"ל.

ועשרים שנה קאי על חו"ב, והנה חו"ב נק' אין ויש שהחכמה נק' אין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא והבינה נק' יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש, והנה כתי' ונהר יוצא מעדן, וארז"ל מה שמו דההוא נהר יובל שמו שהוא בחי' שער החמישים דבינה יוצא מעדן תמיד בלי הפסק שתמיד צ"ל התחדשות הבריאה מאין ליש וזהו מחשבה ויובלא דלא אתפריש כלל לעלמין, מחשבה בחי' חכמה ויובלא בחי' בינה לא אתפרש כלל שזווגייהו תדיר ונק' תרין ריעין דלא מתפרשין. והנה התהוות החכמה הוא מאין. ויובן זה בנפש האדם דהנה יש מיש הוא כמו המדות שמתחלה היו כלולים בהשכל בהעלם ואח"כ יצאו מהעלם לגילוי, וכן מחשבה ודבור הנה מה שהוא רוצה לדבר עולה לו מתחלה במחשבתו רק שהוא בהעלם ואח"כ יוצא לגילוי ע"י הדבור, זה אינו נק' יש מאין כ"א יש מיש מאחר שמתחלה הי' כלולים במחשבה והיא כמשל עיבור ולידה שבעת העיבור הי' הולד ג"כ ברמ"ח איבריו כמו עתה רק שהי' בהעלם ואח"כ ע"י הלידה יוצא לגילוי. וזהו יש מיש אבל התהוות השכל מלמעלה מן השכל זהו ע"ד יש מאין מאחר שאין מושג לנו אופן ומהות הנשמה שלמעלה מן השכל, וכמ"כ למעלה התהוות החכמה הוא מאין. אך אין המשל דומה לנמשל כי התהוות השכל הוא מלמעלה מהשכל והיא מהנשמה שהיא ג"כ יש משא"כ התהוות החכמה הוא מאין ממש. והנה השראת אוא"ס הוא בחכמה לפי שהחכמה הוא בחי' כח מה בחי' ביטול ולכן כתיב שנה ל' יחיד לפי שהשראת אוא"ס בחכמה וחו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשי' כנ"ל. וזהו שהחכמה נק' יו"ד שיש במילוי שלו ג"כ יו"ד וכידוע שהמילוי נק' בינה וזהו מ"ש והבן בחכמה דהיינו בינה שכלולה בחכמה, וזהו עשרים, ע"ס דאבא וע"ס דאימא ואעפ"כ שנה, וצריך שיומשך במל' גם מבחי' חו"ב והוא כמשל שעל פי רוב הדבור שהוא בחי' מ"נ מקבל מהמדות אעפ"כ לפעמים יקרה שהדיבור מקבל מהשכל כמו אם מדבר דבר שכל וכמו"כ בחי' מל' לפעמים מקבלת מבחי' חו"ב כנ"ל וד"ל.

ושבע שנים לשון רבים כי הנה בז"א יש בחי' חסד ודין שהוא בחי' התחלקות מה דלא הוי' הכי לעילא, ות"ת קו האמצעי מחבר ב' הבחי' שת"ת עולה עד הכתר, ולכן כתיב כאן שנים ל' רבים, וזהו שבד"כ נק' ז"א בשם יחידות וחו"ב הוא בחי' עשירות וכתר הוא בחי' מאות כנ"ל והוא שכשהשפע בא מלמעלה בא במספר יותר גדול ע"ד שבכתר היא יו"ד פעמים יו"ד ואח"כ בריבוי השתלשלות נתמעט במיעוט אחר מיעוט עד שבז"א הוא בחי' יחידות בד"כ, והוא בחי' אתוון רברבין בינונים וזעירין שאתוון רברבין הוא במדרגה היותר נעלה, והנה צריך שיומשך במל' גם מז"א כי הנה במדות צריך להיות בחי' חו"ג מלך במשפט יעמיד ארץ כדי שיוכל להיות ואוהב את יעקב לזואת עשו שנאתי, וזהו מ"ש בזוהר וכולהו חיי שרה שכל הבחי' הנ"ל דהיינו כת"ר ואו"א וז"א הוא חיי שרה בחי' מל'.

ואח"כ כתיב שני חיי שרה, וצ"ל מה שכפל הכתוב ואמר עוד שני חיי שרה. והענין הוא שפי' שני חיי שרה הוא שיומשך ממל' גם בבי"ע והוא ע"י שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה ונמצא יש בה כל הבחי' הנ"ל שנמשך בה, עד שיש בכאו"א מישראל כל בחי' הנ"ל (שבריאה הוא עולם הנשמות) והוא כמו ר"א בן דרודיא שיצא נשמתו בבכיה דהיינו שהי' לו רצון פשוט לאלקות דהיינו בחי' יחידה שבנפש שרומז לבחי' כתר, וגם יש בכ"א בחי' חכמה דהיינו ביטול היש, ועי"ז גורם וממשיך למעלה התהוות מאין ליש, ובחי' בינה הוא התבוננות בגדולת ה', ועד"ז כל המדות ישנם בנפש האדם וזהו שני חיי שרה כנ"ל וד"ל.