בזהר פ' בראשית מקול מחצצים
לגבזהר פ' בראשית מקול מחצצים
[הנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש]
בזהר פ' בראשית דל"ב ע"א פתח ואמר מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה', מקול מחצצי' דא קול יעקב מחצצים כד"א איש הבינים, בין משאבים דאיהו יתיב בין אינון דשאבין מים דלעילא והוא נטיל בתרין סטרין וכליל להון בגווה. שם יתנו צדקת ה' תמן אתר מהימנותא לאתדבקא, שם יתנו צדקת ה' תמן ינקין צדקת ה' ושאבין, צדקת פרזונו דא צדיק דעלמא דאיהו קיים וקדוש ואיהו שאיב ונטל כולא, ע"כ תוכן המאמר.
ולהבין המאמר מקול מחצצים דא קול יעקב, הנה איתא בתנא דבי אליהו ג' פירושים ע"פ מחצצים א' לשון דיני חציצה ודיני מחיצה וא' שקאי על תורה כשר פסול טמא טהור, והנה ענין הפירוש הג' שהוא ענין תורה כשר פסול הוא ע"ד מ"ש בזוהר דא קול יעקב שיעקב הוא ממוצע בחי' ת"ת שמחבר ב' בחי' חו"ג. ולהבין מהו הממוצע. והענין דהנה חסד הוא חד אריך שהוא מתפשט לאין שיעור להשפיע החסד לזולתו עד שאפי' אם יהא חייב גמור ע"פ חסדים יוכל להשפיע לו, וכמ"כ להיפוך ע"י מדת הגבורה יוכל להיות גבורות עד אין קץ ותכלית, והתפארת מכריע ביניהם שמודד שלא יהא החסדים כ"כ והגבורות ג"כ כ"כ, רק שיהי' בחי' ממוצע (כי עד"מ מצד אברהם שהי' איש החסד יצא ממנו ישמעאל ויצחק שהי' מדת הגבורה יצא ממנו עשו אבל יעקב שהי' מדת התפארת בחי' התכללות הי' מטתו שלמה), וזהו הפירוש בתד"א ג"כ מקול מחצצים לשון כשר פסול טמא טהור הנה כשר טהור הוא מצד החסד ופסול טמא הוא מדת הגבורה, ובלתי התכללותם יוכל להיות לא' חסדים גדולים ולהשני מהיפוך להיפוך ממש גבורות מפני המדות שהם בלא התכללות, וזהו כמ"ש בזוהר שהתפארת מחבר אותם, דוגמא לזה בפלוגתא שמאי והלל שמאי הוא מקור הגבורות והלל הוא מקור החסדים, וארז"ל הלכה כדברי המכריע וזהו ג"כ מזה הטעם שמפני ששמאי הוא מקור הגבורות ולא יוכלו העולמות לקבל דין הקשה, וכמ"כ מדת הלל הוא להיפוך ממש שהיא מדת החסדים ויכול להשפיע חסד לזולתו אף שאינו כדאי כלל, לכן ארז"ל הלכה כדברי המכריע שלא יתנהגו העולמות לא ע"י חסדים גדולים כ"כ וגם לא ע"י מדת הגבורה כ"כ כ"א ע"י מדת התפארת בחי' התכללות חסדים וגבורות.
מחצצים כד"א איש הבינים, הנה איש הבינים כתי' (שמואל א' [י"ז] ד') גבי גלית הפלישתי ויצא איש הבינים שיצא ממחנה פלישתים ועמד לדנגד מחנה ישראל. ופירש"י שבטח על הגבורה שלו ע"כ נק' בשם איש הבינים שהוא בין מחנה פלישתים ובין מחנה ישראל, וכמ"כ בכאן יעקב נק' בשם איש הבינים שהיא בין חסד לגבורה דאיהו יתיב בין אינון דשאבין מים מלעילא, שאבין מים עילאין בין חו"ג חסד שואב מן החכמה בחי' חסדים וגבורה שואבת מן בינה שהיא מקור הגבורות. וזהו שהתורה נק' בשם כד כמ"ש ותער כדה אל השוקת ותמלא כדה שהיא כד מים החכמה. ולזה יש ב' בחי' כד כד שמשותיך ב' פעמים כד שהיא כד מים החכמה וכד מבחי' גבורות, ומדת התפארת היא בחי' רחמים בחי' התכללות שלא יהא הגבורות כ"כ וכמ"כ שלא יהא החסדים ג"כ כ"כ, ולכן התורה היא בתפארת דוקא שמחברת ומחלקת בין טמא ופסול לטהור וכשר שהם מב' סטרין.
והוא נטיל מב' סטרין וכליל להון בגבי'. נטיל מב' סטרין כנ"ל וכליל להון גביה שעיקר היופי היא מצד ההתכללות דוקא, כמשל הרבה גוונין ביחד לבן וירוק אדום כשהמה בהתכללות המה בתכלית היופי כמ"כ יובן עד"מ למעלה ג"כ שתכלית היופי הוא מהתכללות דוקא.
שם יתנו צדקות הוי' תמן אתר מהימנותא לאתדבקא ותמן ינקין צדקת כו'. הנה צדקת הוי' נק' בשם נו"ה. שם יופי המדות ומשפיעים לזולתם ומקבלים מבחי' תפארת ומתדבקים שם, כמשארז"ל שחקים טוחנות מן לצדיקים לע"ל כמשל האכילה שמפררים המאכל כמ"כ מפררים ההשפעה לפי ערך המקבל, ואף שהמדות המה חח"ן בג"ה, חכמה חסד נצח מימין, חכמה היא מוח המדות חסד היא עצם המדה נצח נק' בשם ענף המדה, זהו רק עצם ענף המדה משא"כ פנימיות המדות המה מתפארת דוקא שהיא בחי' התכללות וכתי' מגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי שלהם אינו נמשך פנימיות ח"ו כ"א חיצוניות דוקא משא"כ לישראל נמשך פנימיות דוקא ע"י נו"ה.
צדקת פרזונו בישראל, דא צדיק דעלמא. צדיק הוא בחי' יסוד בחי' יוסף שנק' צדיק עליון, שע"י הוא כל ההשפעות דוקא, וזהו פרזונו לשון פרזות תשב ירושלים מאין חומה, דהנה חומה הוא מאבנים בחי' אותיות שתי אבנים בונות שתי בתים כו' בחי' צמצומים, וזהו מצד שם אלקים עיר אלקינו אבל לע"ל כתיב ושם העיר מיום הוי' שמה שלא יהא עוד בחי' צמצומים שע"פ שם אלקים, ולכן פרזות תשב ירושלים מאין חומה שבחי' חומה לא יוכל להגבילם שחומה היא מגביל הדבר, אבל לע"ל שיהא בחי' התרחבות ע"ד שחומה לא יוכל כו'.
והפי' הב' של התד"א לשון דיני חציצה ומחיצה הוא ע"ד ופרעה הקריב, בשלח פרעה, הקריב את לבם כו' שע"י התשובה זכו כו'.