קדש ישראל לה'

כקדש ישראל לה'

[הנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש]

קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. וצ"ל מהו ענין התבואה ושישראל נק' ראשית תבואתה וע"ז כתיב בתחלת הפסוק קודש כו'. הנה התורה נק' בשם תבואה כי חטה גימ' ך"ב אתוון דאורייתא וגם נק' לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי וגם נק' שמן וחלב כו' הרי נק' התורה בשם תבואה וישראל הם ראשית התבואה, דהנה כל או"א מישראל צריך לקיים תרי"ג מצות וכדי שיקיים אף מצות שנאמרו בכהן צריך להיות בגלגול עליהם כו' והנה המצות הם לבושים (וכשחסר מצוה א' חסר לבוש א') ויש שני בחי' בעשיי' המצות, והיינו עשיית המצוה וכוונת המצוה, והוא כי בעשיית המצוה נעשה לבושי' לג"ע התחתון ובכוונת המצות נעשה לבושי' לג"ע העליון כו', והנה המצות נקרא בשם זריעה כמ"ש זרעו לכם לצדקה, זורע צדקות. ולהבין מהו שייך לשון זריעה במצות הנה ארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ולכאורה צ"ל הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. וכדוגמת זה צ"ל מ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שיהי' השראת אלקות בבהמ"ק בקדה"ק, ולכאורה גם בזה צ"ל הלא כאמכה"כ לית אתר פנוי מיני' ומה ההתחדשות שיהי' כבוד ה' מלא את המשכן הלא בלא"ה מכה"כ את השמים ואת הארץ אני מלא כו', כי הנה אנו רואים שהנפש שורה במוח, והנה אעפ"כ אנו רואים שאם רוצה להלוך ברגל הנה תיכף הוא הולך ואם הי' השראת הנפש בלבד הי' צריך להיות שיהוי איזה זמן מה, והענין הוא דהנה הנפש שורה בכל רמ"ח איברים אף ברגל ג"כ ולכן מיד כשעולה ברצונו להלוך אינו צריך שיומשך הרצון לרגל ע"י העורקים כ"א מיד הוא מהלך והוא מפני שברגל יש ג"כ כח הנפש שמתפשט בה כו'. והנה עכ"ז אנו רואים שעיקר השראת הנפש המשכלת על דבר שיהי' כך כו' הוא במוחו דוקא משא"כ ברגל כמו אם צריך לחשוב איזה דבר הנה הוא מחשב במוחו ויכול לחשוב גם בגדולת אלקותו ית', וכמ"כ בעניני מסחור משא"כ ברגל כו'.

ולהבין זה הנה יש שני אופנים בזה דהנה אף שהנפש מתפשטת בכל הרמ"ח איברים אעפ"כ אינו מאיר כ"א בבחי' העלם כמו בבהמה אף שיש בה ג"כ נפש אעפ"כ אינו יכולה להשכיל ע"ד וזה מה שבה נפש הבהמה אבל באדם אף שיתפשט נפש השכליות אעפ"כ אינו אלא בחי' העלם, משא"כ מה שמאירת במוח היא בבחי' גילוי ולכן מצינו בספר הגלגולים שבאיזה חטא נפש האדם מתגלגלת בבהמה ואף שבבהמה ודאי אינה יכולה להאיר בבחי' גילוי מאחר שאין בה הכלי להכיל גילוי אור הנפש אעפ"כ מתגלגלת בה והיינו שאינו אלא בבחי' העלם, וכמו בתינוק קטן שמיד כשנולד יש בה הנשמה אעפ"כ אין בו שכל כלל והוא מפני שאין הכלי שלו יכול להכיל אור הנפש וכמ"כ יובן למעלה מ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא מלכה"כ היינו כ"א בבחי' העלם משא"כ כשהי' מאיר בקה"ק גילוי אלקותו ית' היה מאיר בבחי' גילוי כו' ומפני זה הי' מאיר גם בכל א"י בחי' היותר נעלה מחו"ל ולכן כתיב במשה וידבר ה' אל משה כו' פב"פ אדבר בו כו' ובשאר הנביאים כתיב ואראה את הוי' והוא מחמת גילוי שבא"י כו' רק משה נתנבא בזה וכל הנביאים נתנבאו בכה אספקלריא שאינה מאירה כמו דרך המראה משא"כ משה נתנבא בזה אספקלריא המאירה כמו דרך זכוכית לבנה ובהירה כו', והנה נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא והיינו שיהי' הגילוי כמו בבהמ"ק גם למטה לזה צריך כאו"א מישראל להמשיך בחי' זו מהעלם אל הגילוי. וזהו שצריך כאו"א מישראל לברך מאה ברכות בכל יום כי ברכה היא המשכה מהעלם אל הגילוי, והנה כ"ז הוא בבחי' דיבור משא"כ בבחי' מעשה היינו עשיית המצוה גשמיי' עי"ז ממשיכים יותר (ולכן המרגלים לא רצו לעלות לא"י מפני כי רצו להמשיך בחי' ומדרגה זו ע"י בחי' דבור ובחי' מחשבה ולכן רצו במדבר דוקא ולא בארץ כי מדבר לשון דבור ולא מעשה, וכוונתם בזה כי ע"כ עשיי' המצוה כמו צדקה צריך להשפיל תחלה כמו לעשות איזה מסחור שהוא היפך מהמצוה אלא שאח"כ עושה במה שמרויח איזה מצוה כמו צדקה ובין כך הוא משפיל א"ע ויראו המרגלים שבין כך יכולים ליפול כו' כמ"ש ארץ אוכלת יושביה (לפי פי' א') אבל באמת טעו בזה כי דוקא ע"י עשיית המצוה גשמיי' עי"ז ממשיך כבבחי' ומדרגה היותר נעלה אף שמשפיל א"ע אעפ"כ אח"כ בעשיית הצדקה כו' כנ"ל), ולכאורה צ"ל איך ע"י מצוה גשמיי' כמו תפילין ממשיכים ד' מוחין והוא ע"י שיש בהם ד' בתים שרומזים לבחי' חב"ד (ודעת נחלק לחו"ב).

והענין הוא דזהו שנק' המצות בשם זריעה דהנה למשל הגרעין שזורעין אותו אין בו הציור מהאילן והפרי שצומח ממנו וכן אין בו כלל ריח וטעם הצומח ממנו כי רוב מיני זריעה הוא זרעונים גינה שאין נאכלין כלל וגם זרעוני תבואה הנאכלים אעפ"כ ע"י הזריעה ניתוסף התבואה כהנה וכהנה וכמ"כ המצוה אף שאין בה כלל מענין וציור לדוגמתה שלמעלה אעפ"כ עי"ז ממשיכים בחי' ומדרגה זו והוא מפני שמרומז בה המדרגה הנ"ל כמו המפה שמציין בה כל הארץ והנחלים ובארות הנה זה שלא בערך כלל ואעפ"כ מבינים ממנה המבין בציור העולם כו', וכמו טפה הנמשכת ממוח האב הנה אין בה ציור הגוף כלל ואעפ"כ נתהוה מטפה הנמשכת ממוח האב והאם כו' וכמ"כ יובן למעלה אף שהמצות הם שלא בערך כלל ואינו ענין שלמעלה כלל אעפ"כ ממשיכין עי"ז כו'.

והנה הזריעה צריך להיות בארץ דוקא, וגם יש הפרש בארץ גופא כי בארץ אשר אינה טובה לא יצמח בה כלל כמו במדבר לא יצמח כלל או בארץ יבשה פי' קשה כו' וכמ"כ בנש"י כתי' כי תהיו אתם לי ארץ חפץ פי' הארץ שבכם היא בבחי' חפץ שהיא בחי' פנימיות דהיינו בחי' ארץ הטובה שראוי לצמיחה וזהו קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, פי' תבואתה הוא בחי' הנמשכת ע"י תומ"צ וראשית תבואתה היינו כמו שבחי' ארץ היא ראשית מהתבואה כי בלא הארץ לא יצמח כלל, כמו"כ נש"י הם ראשית מהתבואה כי ע"י נש"י דוקא נמשכים בחי' אלו (ולא ע"י אחר שיניח תפילין למשל) והוא מפני שנש"י הם בבחי' ביטול בחי' קבלת עומ"ש וכמארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עול מצות, פי' שבתחלה צריך הקבלת עול מ"ש שהוא בחי' ארץ בחי' ביטול ואח"כ עול מצות היינו הצמיחה (מאי פירי מצוה) ונבוא לבחי' ביטול זה ע"י שיתבונן שעצמותו ומהותו מובדל ומרומם מערך העולמות ואינו [אלא] מחמת שעלה ברצונו אנא אמלוך כו' לזה צריך להיות בטל רצונך כו'.

וזהו קודש ישראל לה' ראשית תבואתה שנש"י הם ראשית התבואה ולכן כתיב קודש ישראל ע"ד מ"ש כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, פי' עם הוא כי אין מלך בלא עם שהעם הוא בחי' נפרד מהמלך כידוע שעל בחי' בן אינו שייך בחי' מלוכה מאחר שהוא אחד ואינו שייך כ"א על עם נפרד כו' והנה פי' עם הוא ג"כ מל' עוממות כמ"ש בת"א ע"פ לא כהתה עינו ולא נס ליחו לא עממיא עיני וכן ע"פ ותכהינה עיני יצחק ועממיא עיני (והוא ע"ד יד כהה), כי הנה יש גחלי' לוחשות פי' שהשלהבת קשורה בהם וגחלי' עוממות היינו כגשנפסקה השלהבת ואעפ"כ הם בוערי' וכמ"כ למעלה כתי' בס"י ע"ס בלי מ"ה כשלהבת הקשורה בגחלת, אבל בחי' עוממות אינו כן וכמ"כ בנש"י אף שהם נפרדי' אעפ"כ צריכין להיות בבחי' ביטול קבעמ"ש ע"ד כמו למעלה כתי' ומשם יפרד שהם נפרדי' ואעפ"כ כתי' והשרפי' בוערות ואומרי' קדוש שרוצי' ליכלל פי' השרפי' שהם בעולם הבריאה ומשם יפרד אעפ"כ צועקי' ורוצי' ליכלל וזהו בחי' רצוא וכמ"כ נש"י אף שהם בחי' עם נפרדי' אעפ"כ צ"ל בבחי' ביטול והיינו בחי' קבלת עול בחי' רצוא ואח"כ השוב הוא בחי' מצות.

וז"ש קודש ישראל לה' ולכן הם ראשית תבואתה, וכ"ז יהי' הגילוי לע"ל ע"י המצות אבל כעת אינו מאיר בגילוי אור המצות כמשארז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואעפ"כ מאירים בבחי' מקיף כמו שמצינו במארז"ל ג"כ מצוה מגיני ומצלי והוא מה שלע"ל יהי' בבחי' גילוי מאיר כעת בבחי' מקיף, והיינו כי לע"ל יבוא המקיף להיות בבחי' א"פ, וזהו שהמשיל תחלה המצות ללבושים והיינו שהם בבחי' מקיף כמו הלבוש שהוא בבחי' מקיף ויש שני בחי' עשיית המצוה וכוונת המצוה לבושי' לג"ע התחתון וג"ע העליון פי' אף ששם הם ג"כ בבחי' לבושים אעפ"כ אינם כמו לבושי' שלמטה כ"א מאירים מה שרואים דרך אספקלריא או כמו שאומרים משל לשכל שהמשל ענין זר אעפ"כ מביני' השכל ממנו, נמצא ג' מיני לבושי' שבג"ע העליון מאיר מבחי' לבושים המאירים מבחי' כוונת המצוה ובג"ע התחתון ג"כ מבחי' לבושים המאירים אבל מבחי' עשיית המצוה ובעוה"ז השפל אינו מאיר כלל כ"א בבחי' מקיף ולע"ל כשיתגלה יהי' מצוה כמו פרי וכמ"ש בת"א בד"ה הבאים ישרש כו' ע"ש.