ויאמר ה' אל אהרן כו' וילוו עליך

יחויאמר ה' אל אהרן כו' וילוו עליך

[הנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש]

ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך תשאו כו' וילוו עליך וישרתוך כו', כי הלוים היו טפלים לכהנים כמ"ש נתונים נתונים המה כו' כי הלוים היו בבחי' העלאה יש להבין זה. והנה כמו שיש ירידה צורך עלי' כמ"כ יש עלי' צורך ירידה. ירידה צורך עלי' היינו כמו הנשמה בגוף האדם כו' כידוע והעלי' צורך ירידה יובן מענין הזמן שבכל יום מאיר הארה חדשה מאתו ית', והוא ע"י עליות הארה שהאיר ביום זה עי"ז יורד הארה חדשה כמשי"ת אי"ה. וכמ"כ למעלה ג"כ מאיר בבחי' זמן הארה חדשה בכל יום כו' כי למעלה יש ג"כ זמן כמ"ש אלף שנים בעיניך כיום אתמול כו'.

ולהבין איך שייך בחי' זמן למעלה כו' הענין הוא דהנה בבי"ע יש זמן כו' כידוע וקודם האצי' אינו שייך לומר בחי' זמן כלל כו' ואיך יהי' בחי' זמן בבי"ע הוא ע"י אצילות שנק' סדר זמנים והוא ע"ד מה דאיתא במדרש מכלל שיש סדר זמנים קודם לכן ויש שרצו להוכיח מכאן שדעת המדרש כמו דעת האומרים שהזמן אינו מחודש, אך באמת אינו כן כי הזמן הוא מחודש ויש ע"ז כמה ראיות כמ"ש במ"א. והענין שקאי על בחי' אצי' שנק' סדר זמנים שהוא מקור ושרש לבחי' הזמן דבי"ע ואינו בבחי' זמן ח"ו והוא בחי' ששה מדות דאצי'. והנה ע"כ כיון שיש מדת החסד א"א שיהי' גם מדת הגבורה בנושא א', כ"א שמתחלה חסד ואח"כ גבורה, כמו שמצינו בנין בהמ"ק הוא מדת החסד והיפוכו הוא חורבן בהמ"ק בבחי' הגבורה וא"א להיות שניהם בנושא א'. ולכן דור אנוש אף שהיו עוכומ"ז אעפ"כ היו ניזונים בחסדו של הקב"ה והיינו מפני שהי' מאיר מדת החסד כל אלף שנים הראשוני' שהם נגד יום א' כמ"ש אלף שנים בעיניך כיום אתמול. והיינו שיום א' אלף שנים, ולכן היו אלף שנים הראשונים שהם נגד יום א' שמאיר בו מדת החסד כידוע, הי' כל כולו חסדים (היינו כל אלף שנים) ולהיפוך אלף שנים הב' היו בו גבורות קשות עד מאד. כמו מי המבול ודור הפלגה והפיכת סדום. והוא מפני שהם נגד יום ב' שמאיר בו מדת הגבורה. ולכן הי' כולו גבורו'. וכמ"כ בשאר הימים כמו יום השלישי הי' מ"ת, והנה מצינו שארז"ל שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה שנאמר ואהי' אצלו שעשועים יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה, הנה בחי' יום זה הוא מדריגה היותר נעלה, כי התחלת השייכות לעולמות הוא מבחי' חסד ולמטה כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, ובחי' יום זה הוא קאי על חו"ב שנקראי' ג"כ יום יום, ואינו כמו בחי' יום של אלף שנה שמבחי' חסד יטולמטה, כי אינו שייך לעולמות כלל, ואעפ"כ נק' ג"כ יום יום (ואפשר שקאי על יחוד חו"ב חיצוני כו') והנה מבואר שכל מדה בפ"ע לכן היא השרש והמקור דבחי' זמן כי בחי' זמן הוא מוגבל שביום זה כך וביום זה כך (בל"א וואש פריער איז ניט שפעטיר) וזה שמדות דאצילות נק' בשם סדר זמנים שהם סדר ומקור לבחי' זמן ובכל יום העליות ההארה שהאיר ביום זה והוא כדי שיומשך ביום מחר הארה חדשה נמצא שהירידה צורך עלי' (וכמו"כ בכל שעה וגם בכללות השנים ג"כ עליות המל' בר"ה כדי שיומשך הארה חדשה לשנה הב' כידוע) והארה הנמשכת ביום מחר אינו הארה זו עצמה שהאיר ביום שלפני יום זה כ"א הארה חדשה וגבוה מבחי' הארה שהאיר ביום אתמול, אך היא ג"כ מבחי' ומדרגה זו שהאיר ביום אתמול, כי יש כמה אלפים רבבות מדרגות בספי' זו, כמו שבשבת מאיר ממוחין דאבא, ובשבת הבא היא ג"כ הארה ממוחין דאבא, אך עכ"פ היא היותר נעלה על הארה שהאיר בשבת שלפניה, ומ"מ הוא ג"כ בחי' מוחין דאבא והוא לפי שבבחי' זו יש ג"כ כמה חילוקי מדרגות, וכמו"כ יובן גם ביום א' אף שמאיר בכל יום הארה חדשה אעפ"כ הוא ממדת החסד, וכמו"כ ביום ב' ושאר הימים כו').

וזהו ענין לוים וכהנים שעליות הלוים הוא כדי שיהי' המשכת הכהנים ע"י עבודתם כמשי"ת לקמן אי"ה. כי הלוים הי' בבחי' העלאה מלמטה למעלה בחי' שיר כמ"ש ועבד הלוי הוא שמחבר עלמא דאתגלי' בעלמא דאתכסי' (וזהו לוי מלשון לויתן זה יצרת לשחק בו שהוא לשון חיבור כו') כי הנה כתיב אתה הוי' לבדך פי' לבדך שאין עוד כו' וצריך להיות ברעש מאחר שהוא לבדך ואין עוד, וזהו מעלת ומדרגת הלוים, כי הנה יש אנשים אף שאומרים אתה הוי' לבדך, אעפ"כ אינם מתפעלים מזה כלל מחמת שהן בבחי' קרירות, משא"כ הלוים שמתבונני' בבחי' לבדך כו', וההתפעלות נמשך מבחי' השיר והניגון, וכמשל הניגון אף שאינו דבר חדש אעפ"כ כשמשוררים הניגון מתפעלים יותר מכמה שהי' קודם הנגינה, כמו"כ הלוים ע"י שירם וזמרם היו מתפעלים מאד, ואין אומרים שירה אלא על היין שהוא בחי' בינה, כי היין הי' מתחלה כנוס בענבים ואח"כ יוצא מהעלם אל הגילוי כמו"כ יוצא ההתפעלות מהעלם אל הגילוי שמתפעל ממה שאתה הוי' לבדך, והוא מדרגה גבוה מאד (וזהו הי' טעות של קרח שחשב שזה הוא מדרגה היותר נעלה אף מבחי' כהנים שעבודתם בחשאי כמשי"ת), ועבודת הכהנים בחשאי דוקא ואינו בבחי' קרירות ח"ו, אלא שזהו מדרגה היותר נעלה שעבודת הכהנים בחשאי פי' בחי' פנימיות הלב שהוא בחי' שפיכת הנפש (וכמו ותתפלל חנה על הוי' וכמ"ש במ"א) שהוא ביטול הנוגע לעצמות נקודת נפשו ולא הי' צריכים להתעוררות הניגון כמו למשל למי צריך לעורר היינו מי שאינו נוגע לו כ"כ לעצמותו משא"כ מי שנוגע לו בנקודת פנימיותו אין צריך לנגינה כלל כ"א שמתעורר מצד עצמו, ולכן נאסר בחי' יין לכהנים שאין צריכים להתעוררות וגם כי הם במדרגה היותר נעלה כו' כמ"ש לעיל וזה הי' עיקר המכוון כי נתאווה הקב"ה להיות לו כדירה בתחתונים דוקא כידוע, ועיקר המשכה למטה הוא ע"י הכהנים דוקא, אך כדי שיהי' ההמשכה ע"י בחי' כהנים צ"ל תחלה עלי' מבחי' לוים שהעלי' הלוים גורם המשכת כהנים וזהו ענין תפלה ותורה, תפלה הוא בחי' העלאה מלמטה למעלה ותורה המשכה מלמעלה למטה ואעפ"כ הלוים בטלים וטפלים לכהנים כמ"ש נתונים נתונים כו' וילוו עליך וישרתוך כי העלי' של הלוים הוא ג"כ ע"י הכהנים כי אהרן הי' צריך לסדר להם סדר משאם כו' כמ"ש ולא יבואו לראות כבלע את הקודש כו', ובעבודה זה שצריך להיות קודם התפלה בחי' מצות כמו לבישת טו"ת כי בלא טו"ת לא יהי' ההעלאה ע"י התפלה כדוגמת שלצורך עליות הלוים צריך להיות תחלה בחי' כהנים, ואח"כ ע"י עליות הלוים גורם המשכת הכהנים, וזהו עלי' צורך ירידה כו' וד"ל.