בהעלותך את הנרות

טובהעלותך את הנרות

בהעלותך את הנרות, הנה נש"י נק' בשם נרות כמ"ש נר מצוה ותורה אור והוא על שם כי הנר מאירה כו' וכמ"כ בנש"י הנה הנפש מאיר בהגוף, וגם כי הנר מתנענ' למעלה תמיד וכמ"כ בנמשל הוא ענין הרצוא ושוב שחיות הנפש היא תמיד ברצוא ושוב. והנה יש ז' נרות והם כנגד הפסוק לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כו' שהם ז' מידות כו', ולהבין תחלה מדת הגדולה וע"י מה ממשיכין בחי' גדולה יש בזה ג' אופנים הא' הוא ע"י מדת הענוה כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו (והיינו מה שנק' בשם טזגדולה זהו שאצלינו הוא בשם גדולה משא"כ לפניו ית' זהו בחי' ענוה שמשפיל כו') וא"כ צריכין לעורר מדת הענוה והוא ע"י מדת הענוה למטה עי"ז מעוררי' למעלה מדת הענוה וזהו מדת הגדולה שקורין למטה כו' כנ"ל (והיא היא) והאופן הב' ע"י מה ממשיכין מדת הגדולה הוא ע"י דברי' שנקראין ג"כ בשם גדול כמו מעשה גדול וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה כמ"ש במ"א כי גדול הוי' ומהולל מאד וע"י גדול זה ממשיכים בחי' גדולה (וכ"ז צריך להיות בבחי' ביטול דוקא שילמוד לשמה כו' ולא בבחי' גדלות ח"ו שהוא היפוך כו') ועי"ל אופן ג' שע"י ממשיכים ג"כ בחי' גדולה כי הנה כתי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, והנה עיר אלקינו הוא צירופי אותיות התפילה וכידוע ממשל העיר שמצורף מכמה בתים ובית מהרבה אבני' שנק' אותיות וכמ"ש בס"י שתי אבני' בונות שתי בתים שלש אבני' בונות ששה בתי' כו' ע"ש וזהו בחי' אותיות התפלה שנק' אבני' ובצירוף הרבה אבני' יחד עד שנעשה בחי' עיר וכתי' גדול כו' בעיר אלקינו היינו שבבחי' עיר אלקינו שורה בחי' גדול הוי' כו' ולכן כשעושי' בחי' עיר היינו ע"י אותיות התפלה עי"ז ממשיכי' בחי' גדולה (ויתכן לומר יותר אותיות התפלה (מאותיות התורה)

כי עיר אלקינו היינו בחי' ירושלי' שהי' בה עיקר העבודה ע"י הקרבנות דוקא ותפלות כנגד תמידין תקנו כו' לזה יתכן יותר לומר אותיות התפלה כו' וד"ל).

והגבורה , הנה ארז"ל איזהו גיבור הכובש את יצרו שנאמר טוב א"א מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר כי הנה יש באדם מדות טבעי' וע"י עבודתו כו' צריך להפוך אותה זהו בחי' גיבור כו' שכובש את יצרו והופך אותו כו' והנה ארז"ל ביומא דף ס"ט ע"ב שגם הוא ית' כובש את יצרו כביכול (ובע"י הגי' כעסו), ולכאורה יפלא איך שייך ל' כובש את יצרו למעלה והענין הוא כי יצרו קאי על מדת הגבורה והנה מתחלה צ"ל מ"ש הכובש את יצרו שנאמר טוב א"א מגיבור דלכאור' זה אינו גבורה כלל כי אם אדרבה כובש את יצרו שהוא מדת הגבורה כו' וקושי' זו הקשה המדרש שמואל, והענין הוא דהנה מדת הגבורה הוא מדת הדין שהוא בחי' צמצום והנה למעשה מדת הצמצום היא היותר ועיקר המכון שיהפוך המידה כו' והיינו אף שהיא מדת הגבורה אעפ"כ תתהפך כו' וזהו טוב א"א מגיבור כו' והיינו בחי' מאריך אף (אף לרשעי') וממשיך מבחי' ומדריגות היותר נעלה כו' כידוע. וראי' לזה היא ממ"ש ימי שנותינו בהם שבעי' שנה ואם בגבורות שמונים שנה ולכאו' יפלא איך שייך לו' שדרך שאר בני אדם לחיות שבעי' שנה ואם שנמשך מבחי' גבורה יכול לחיות פ' שנה הלא זה היפך ממדת הגבורה כו' והענין הוא כי ע' שנה כ"א כלול מיו"ד אבל בחי' פ' שנה היא למעלה מהמידות שהיא התגלות בחי' בינה שבה מאיר בחי' ע"י וא"א, וזהו אם בגבורות פ' שנה פי' כמ"ש לעיל שפי' גבורה היינו בחי' מאריך אף כו' ולכן נמשך גם למטה השפעה יותר ולכן יכול לחיות שמונים שנה וד"ל וכמ"כ צריך האדם ג"כ להאריך אף פי' להפוך המידות טבעי' כו'.

יזוהתפארת , זהו ענין לאסתכלא ביקרא דמלכא דהיינו שיתבונן ביקר תפארת גדולתו ית' וצריך לעורר ר"ר והוא ע"י התבוננותו על ריחוקו מהש' כי בי"ה הוי' צור עולמי' וכמשל ב' אותיות לגבי הדיבור וכ"ש לגבי כח המחשבה וכשיתבונן שלגבי דבר ה' כו' עי"ז יתמרמר מאד על ריחוקו מאתו ית' כי הנשמה קודם התלבשותה בגוף האדם היתה עומדת לפניו ית' כו' משא"כ כשנתלבשה בגוף כו' וצריך לעורר ר"ר ע"ז וע"ז נופל רחמנות ביותר וכמשל העשיר שנעשה עני כו' שנופל עליו רחמנות יותר מעל שאר עניים כו' כמ"ש מאחר שהנשמ' קודם התלבשותה בגוף הייתה עומדת לפניו ית' ועכשיו כו' וע"ז נופל רחמנות יותר כו', וכשיתבונן בכ"ז יהי' אצלו תשוקה נפלאה ליכלל אליו ית', וגם תפארת הוא שם הוי' כי הנה כתי' אל אלקי' הוי' שבחי' שם אל בחסד ושם אלקי' בגבורה ובחי' שם הוי' בתפארת קו האמצעי ואני הוי' לא שניתי כו', וגם תפארת ל' התכללות כו' בכמה גווני' ובריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה כו'.

והנצח , פי' גדולה היא בחי' אהבה כמ"ש באברהם ואגדלה שמך שהוא בחי' אהבה כו' ונצח ענף האהבה והוד ענף הגבורה ושרשם גבוה מבחי' חו"ג כו' שהם בחי' נו"ה החדשים כמ"ש בלק"ת שה"ש, וזהו בהעלותך את הנרות ויש בזה ב' פרושי' הא' בחי' העלאה כי לך הוי' הגדולה והגבורה כו' שמידת הגדו' והג' בטלי' לך ממש כו' כמ"ש במ"א וזהו בהעלותך את הנרות שצריך להעלות מידות אלו והפי' הב' כי הנה כתי' הבו גודל לאלקינו שצריכין להמשיך בחי' גודל היינו בחי' גדולה וגבורה כו' וצריך להבין איך שייך לומר שצריך לגדולה כו' והענין כי הנה יש פלוגתא בין המקובלי' הראשוני' והאחרוני' הראשוני' קורין מידת החסד בשם גדולה והאחרוני' קורין אותה בשם חסד והאריז"ל הכריע שלפני האצי' נק' בשם גדולה ובאצי' נק' חסד וזהו הבו גודל לאלקינו שצריך להמשיך בחי' גדולה בחסד והיינו שצריך להמשיך ממידות שבכתר לז"א, וזהו בהעלותך את הנרות כו'.