ויגש
נונו
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו' [כי כמוך כפרעה] . הנה אמרו רז"ל אין הגשה אלא לשון תפלה. ונ"ל לזה רמז הפסוק ויגש אליו יהודה, (נאמר) כלומר איש ישראל הנקרא ע"ש איש יהודי, בעומדו להתפלל לפני השי"ת ככה יתנהג, ר"ל שיהיה כל כוונת תפלתו להשפיע בשכינת עוזו. וז"ש רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, היינו כובד של רישא דכל רישין. ואף שמבקש בקשת צרכי עצמו, יהיה כוונתו שלא יחסר הדבר לעילא ח"ו, כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל, והיא אבר מאיברי השכינה, וזהו עיקר הבקשה שימולא ויושפע לעילא. ובודאי בזה תפלתו [נ"א: תפלה כזו] רצויה ואין שטן מקטרג [נ"א: וקיטרוג] עליה, ולא כאותן דעבדין לגרמייהו וצווחין הב הב כדאיתא בספר הזוהר הקדוש [ובתקונים] . גם ידוע שהדבור נקרא יהודה, כי המחשבה הנקרא י"ה מיהודה ממשיך לקול הנקרא ו', והו' משפיע לד' ונעשה ה'.
וזהו פי' ויגש לתפלה, ויאמר עשה [דבר] הבקשה למענך, כי הרי אני חלק אלוה ממעל, וזהו בי אדוני, ואז [בודאי] אל יחר אפך [בעבדך] ולא יקטרגו עלי, כיון שכל כוונתי הוא להשפיע לעילא לחלק הבורא שהוא בי, וזהו בי אדוני. כי כמוך כפרעה, ר"ל פרע"ה הוא לשון התגלות, הוא כמוך שהוא הפנימיות, ומה גם שעולם הדבור הוא המדבר בי. וזהו ידבר נא עבדך דבר, שהיא המדה הזאת הנקראת דבר, והיא עולם הדבור.
נזנז
ויאסור יוסף מרכבתו [וכו'] . כתיב בנתה לרעי מרחוק. כי הנה ב' אהבות יש, אהבה הא' מחמת גודל האהבה שיש לו אל הבן עושה לו כל הטובות, והב' מחמת אהבתו אותו מוכיח אותו ומכה אותו. והנה כל מציאות שיש בעולם בוודאי הוכרח להיות במחשבתו הקדומה [תחילה] . והנה ב' אהבות הנז' היו כבר [נ"א: גם כן] במחשבה קדומה באופן זה. כי תחילה עלו ישראל במחשבה, ר"ל שאף על פי שישראל הם אחרונים לכל הנמצאים בפועל, אבל במחשבה הם קדומים לכל, וכולם לא נבראו אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית, דהיינו שיקבל הקדוש ברוך הוא תענוג מהם. וזהו עצם המחשבה אנא אמלוך. וזהו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, דהיינו שאהבת הבורא לישראל גרמה בריאת העולמות. וזו היא אהבה הא', ר"ל שמחמת אהבתו היטיב להם ומשפיע לכל העולמות.
[והנה כאשר עלה במחשבה שיהיו ישראל] , אך זה לא היה יכול להיות כך, כי לא היו יכולים לקבל (אחר כך) האור א"ס ב"ה אור צח ומצוחצח, והוכרח להיות הצמצום שהוא בחינת דין, דהיינו עיכוב השפע, ועי"כ יכולים לקבל אחר כך השפע. וכן תמיד מוכרח להיות שהעולמות [יהיו] מקבלים אהבת הבורא ב"ה, דהיינו השפע, בבחינת מטי ולא מטי, כנשר יעיר קנו, נוגע ואינו נוגע, והכל מטעם הנזכר שלא היו יכולים לסבול אהבה הא', ועי"כ נתהוו ישראל. והוא בעצם מדת יעקב, לפי שהב' מדות הראשונות הם בחי' אברהם ויצחק ואחר כך נולד יעקב שהוא מדת הרחמנות. וזהו אברהם הוליד את יצחק, דהיינו שניהם הולידו את יעקב שהוא מדת רחמים שבא אחר [בחינת] מדת הדין, והיא התגלות [נ"א: ועל ידי זה נתגלה] אהבה ראשונה.
וזהו [כה אמר ה'] ליעקב אשר פדה את אברהם, דהיינו אהבה הא' הנז', כי אהבה הנז' (הוא) [היה] באתכסיא. והנה ע"י שנתגלה מדת אהבה יכול להיות ישראל אשר בך אתפאר, כי בפנימיות יכול להתפאר באותה אהבה שהיא באתכסיא [נ"א: והנה ע"י ישראל נתגלה מדת אהבה הפנימית. וזהו ישראל אשר בך אתפאר, ר"ל אני מתפאר באותו אהבה הפנימית הנ"ל] .
ונחזור לענין כי ב' מחשבות הנז', דהיינו (אהבה א') [ישראל] והצמצום, שניהם גרמו האהבה [ראשונה] כנזכר. וזהו וללוי אמר תומיך ואוריך וגו'. לוי לשון לויה וחיבור, והוא קאי על הצדיק שהקדוש ברוך הוא מתלוה אליו. [והיינו] תומיך ואוריך, הוא (האהבה א') [מדת יעקב] והצמצום, הכל לאיש חסידך, שהכל גרמה אהבה [הראשונה] כנז'. וזהו שבכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים, הגם שהלוים המה בבחי' יראה, והכל מטעם הנז'. וכן במשל [הנ"ל] , כשהאב אוהב את בנו אהבה עצומה, אך הבן קטן ואינו יכול לסבול האהבה ולקבל אותה, והאב רוצה לגלות האהבה [כנ"ל] , מכה אותו, ועי"כ מגלה אחר כך מדת רחמנות שהיא התגלות אהבתו כנז'.
וזהו בנתה לרעי מרחוק, לשון רעות ואהבה. ובנתה הוא הבינות וגלית האהבה. מרחוק, ר"ל על ידי התרחקות (שהוא רחוק) [שנתרחק] מתחלה ממנו היא גרמה התגלות האהבה. והנה אצלו ית' העבר והעתיד הכל בשוה, לפי שהוא קודם ולמעלה מן הזמן, וקודם שהיו ישראל היה גלוי לו כל צדיק וצדיק עם מעשיו ותורתו. מתחילה כשעלה ישראל במחשבתו היה כבר שעשועים להש"י מכל צדיק ומעשיו. וזהו שמצינו שהקדוש ברוך הוא משתעשע ואומר אלעזר בני אומר פרה בת שתים וכו', קודם בוא ר' אלעזר לעולם כבר הקדוש ברוך הוא קבל שעשוע ממנו. ובאמת מעשה הצדיקים שעושים עתה [בפועל] הם שוה (נ"א ממשיכים) [נ"א: הם מכוונים ושוים] למחשבת הבורא ית' [הקדומה, ובמעשים טובים שעושים נעשה מרכבה למחשבת הבורא ית'] , וממשיכה עליו ושורה עליו. והנה מחשבת הש"י הנז' נקרא אב למעשה הצדיקים שעושים עתה בפועל, ועי"כ נתהוו הצדיקים למרכבה [נ"א: והוא מסייע להצדיקים] ויש להם כח לעשות.
וזהו ויאסר יוסף מרכבתו, ר"ל יוסף הצדיק נעשה מרכבה במעשים טובים שלו, ויעל לקראת ישראל אביו, דהיינו מחשבה הראשונה כנזכר.