סימן רצא
אסימן רצא
שאלה שכ"מ כהן שגירש במעכשיו על תנאי דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ בגיטין (דע"ה ב') והרב אשר סידר את הגט נהג עם הגט כדרך כל הגיטין שתיכף אחר הנתינה קרעו ש"ו כנהוג ונזדמן הדבר שעשה קרעים קטנים ולא הגיעו לתורף הגט ואף התיבות הנפסקים נקראים היטב ואח"כ לקח המסדר הגט לרשותו ג"כ כנהוג ואח"כ נפטר השכ"מ ושבק חל"ח והוא במקום יבם קטן אם יש לה היתר ע"י הגט לבד:
תשובה גיטין פרק כל הגט (דף כ"ה ע"ב) מה היא באותן הימים ופרש"י דקאי על מעכשיו וז"ל לקמן במי שאחזו זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה ה"ז גט אם מת מאותו חולי. מה היא כל ימי החולי עכ"ל. הרי מפרש דמה היא באותן הימים קאי על האומר ה"ז גיטך מעכשיו אם מתי וה"ה וכ"ש על האומר מהיום אם מתי. וזה דלא כפירושו פרק מי שאחזו (דע"ג רע"ב וסע"ב) דכ' מתניתן דמה היא באותן הימים לאו באומר מהיום אם מתי כו'. אלא באומר מעת שאני בעולם כו' ע"ש וכאן הרי פי' בהדי' דקאי על האומר מעכשיו אם מתי כו'. ומ"מ בגוף הדין משמע מרש"י כאן דבאומר מעכשיו אזי לכי מיית הוי גיטא מעכשיו ממש כמ"ש בד"ה ולכי מיית דמשעת נתינה כו' וה"ל גט מההיא שעתא ולא כדעת התוספות שם. וא"כ מ"ש ריה"ו דבאותן הימים הרי היא כאשת איש לכל דבריה צ"ל דהיינו שכך אנו נוהגים בה קודם שימות וכדפרש"י שאם כהן הוא אוכלת בתרומה ואם זינתה בחנק. וצ"ל הטעם שהרי אם ימות הוי מגורשת למפרע ומדוע תידון בחנק מספיקא. וצ"ל הטעם משום דמעמידין אותו אחזקת קיים ולא חיישינן למיתה ולא קשה איך מחמת חזקה תידון בחנק דהרי כה"ג פרש"י ביבמות פד"א (דף ל"א ע"ב) ד"ה להצלה. וגם היא הכניסה א"ע בספק זה. ועי' בגמרא בהזהב נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש. ושם פרש"י ד"ה כדדרש נקראת ספק צ"ל דזהו כר' יוסי ולא כר' יהודה דאומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה וכן התוספות ביבמות שם ד"ה להצלה הקשו על פרש"י דמספיקא לא קטלינן לה י"ל זהו כר' יוסי דכאן דפליג על ריה"ו ונראה שפי' רש"י זה יצא לו מהירושלמי פרק מי שאחזו דלא מוקי מתניתן מה היא באותן הימים כש"ס דילן דמוקי לה בפרק מי שאחזו (דף ע"ג ב') דמיירי באומר מעת שאני בעולם אבל הירושלמי לא מוקי לה כן. א"כ מיירי באומר מהיום או מעכשיו ואעפ"כ ס"ל לריה"ו דבאותן הימים היא כאשת איש לכל דבריה והיינו משום דלא חייש שמא ימות ומוקים ליה בחזקת קיים ולכן מקשה ע"ז בירושלמי תמן הוא אומר מיתה מצויה והכא הוא אומר אין מיתה מצויה. ופי' בקה"ע תמן ריש יומא תנן ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינן לו שמא תמות אשתו כו' והכא לא חייש למיתה מדאומר שהיא בחזקת אשת איש אף שאם ימות היא מגורשת מעכשיו. א"כ הא דהיא בחזקת אשת איש לכל דבריה עכצ"ל הטעם משום דלא חייש למיתה וא"כ סותר דעת עצמו מרפ"ק דיומא ומשני תמן בצבור כאן ביחיד. ופי' הקה"ע תמן היתה עבודת יוהכ"פ שהכה"ג עושה היא עבודת הצבור הלכך חייש ר' יהודה אבל הכא ביחיד איירי לא חיישינן להחמיר. והפני משה פי' תמן בצבור בענין אחר ופירושו נסתר מהירושלמי פ"ק דיומא סוף הלכה א' יעו"ש. והנה בתוספות קה"ע כאן ד"ה והכא הוא אומר הקשה על הירושלמי דמנלן דריה"ו כאן לא חייש למיתה. וז"ל ותימא הא לא פליג ריה"ו ור' יוסי אלא באומר ה"ז גיטך מאת שאני בעולם וסובר ריה"ו דלא הוי גט עד שעה הסמוכה למיתתו ומעיקרא אשת איש גמורה היא וחייב הבא עליה כו'. וא"כ לא שייך כאן חששא דמיתה עכ"ל. ור"ל דהא אפילו ימות מ"מ עד השעה שהוא בעולם היא אשת איש גמורה. ותירוצו דוחק גדול וכ"ז נמשך לו מפני שנדמה לו דהירושלמי ג"כ מוקי המשנה כהבבלי דמיירי באומר ה"ז גיטך מעת שאני בעולם ולא ראה פרש"י פרק כל הגט דמפרש דהמשנה מיירי באומר ה"ז גיטך מעכשיו והיינו שזהו שטת הירושלמי ולכן שפיר מוכרח הטעם לריה"ו משום דלא חייש למיתה וכנ"ל. ולפ"ז גם לרבי יוסי דס"ל דבאותן הימים דינה כמגורשת ואינה מגורשת ודאי ס"ל ג"כ דאם מת הוי גט משעת נתינה. דהא כש"כ הוא מריה"ו דס"ל באותן הימים הרי היא כאשת איש לכל דבריה משום דלא חיישינן למיתה ואעפ"כ אם מת מגורשת למפרע משעת נתינה כ"ש לר' יוסי דחייש למיתה ולכן ס"ל דתומ"י מנתינת הגט חיישינן שמא ימות ונידונית באותן הימים כמגורשת ואינה מגורשת כ"ש דכשמת מגורשת למפרע משעת נתינה. ואין לומר הא בפרק כל הגט משמע דהא דלכי מיית הוי גיטא זהו משום דסובר ר' יהודה יש ברירה אבל אם אין ברירה אין גט. ורש"י פי' (דע"ג סע"ב) דר' יוסי ס"ל אין ברירה משום שלפי סוגיא אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ (דע"ה ב') משמע דתנאי זה ג"כ אינו שייך בברירה ותדע דאל"כ איך מגורשת עכ"פ אם ימות לר' יוסי הא ר' יוסי ס"ל אין ברירה. ולכן בירושלמי איכא חד מ"ד דהא דאמר ריה"ו הרי היא כאשת איש לכל דבריה היינו רק ליורשה. וז"ל ליידא מילה ואמתניתן קאי ריה"ו אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה לאיזה דבר היא כאשת איש. ר' לעזר אומר ליורשה ריש לקיש אומר להפרת נדריה אמר ר' זעירא זאת אומרת שהיא כאשת איש לכל דבר. והקשה בתוס' קה"ע מאי קא מיבעיא ליה הא ריה"ו אומר הרי היא כאשת איש לכל דבר. ולפמ"ש י"ל דהכי פירושו כיון דאם ימות הרי היא מגורשת משעת הנתינה. והא דריה"ו אומר הרי היא כאשת איש היינו משום דלא חיישינן למיתה ע"ז שואל לאיזה דבר הוא דסמכינן ע"ז ולכן אמר ר' לעזר דזהו רק ליורשה ובאיסורין לא סמכינן ע"ז ור"ל דאמר להפרת נדריה י"ל משום כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת בנדה (דמ"ו ע"ב) ור' זעירא אמר לכל דבר משום דמוקמינן ליה אחזקת שהוא קיים שהרי בשולח גט ממדה"י איתא בירושלמי פרק כל הגט אפילו עשה השליח בארץ מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. אבל אם הירושלמי מפרש דטעמיה דריה"ו משום דמיירי באומר מעת שאני בעולם א"כ באמת היא כאשת איש גמורה באותן הימים אפילו אם ימות א"כ מה שייך למיבעי לאיזה דבר היא כאשת איש פשיטא דהרי היא אשת איש בלי שום ספק בעולם. והקה"ע לפי שסובר דהירושלמי סובר ג"כ דמיירי באומר מעת כו' ונדחק לפרש מה שהקשה הירושלמי והכא אומר אין מיתה מצויה אמאי אומר הרי היא כאשת איש והבא עליה חייב חטאת ולא אמרינן שמא עכשיו הוא שע"א סמוך למיתתו. וזה אינו כלום דאע"ג דריה"ו רפ"ק דיומא ס"ל דמיתה מצויה היינו דומיא דכה"ג דחיישינן שמא תמות אשתו אחר כמה וכמה ימים לא שנחוש שמא זו היא הרגע שלפני מותו ועיין כעין חילוק זה בתוס' פ"ב דיבמות (די"ז ע"ב) ד"ה דלמא. ועוד דהרי ראינו שחי אח"כ ולא זו היא הרגע וא"כ שפיר אמר הרי היא כאשת איש כו'. א"ו הפירוש והכא לא חיישינן למיתה דלא חייש כלל שמא ימות מאותו חולי וע"ז שפיר מקשה מהא דיומא. יצא לנו שפרש"י פ' כל הגט (דכ"ה ע"ב) בענין מה היא באותן הימים זהו פירוש הירושלמי בהמשנה זו ולקמן פרק מש"א (דע"ג ע"ב) מפרש רש"י בענין אחר דהיינו כשטת הש"ס שלנו בפירוש משנה זו שהוא דלא כשטת הירושלמי כ"א דלריה"ו היא כאשת איש אף אם ימות מ"מ היא באותן הימים כאשת איש לכל דבריה והנה כמ"ש בירושלמי כאן פמש"א כמ"כ מקשה פ"ק דיומא סוף הלכה א' אהא דאומר ריה"ו שמא תמות אשתו תמן תנינן המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. והקה"ע שם הקשה דלמא מתניתן (דפ"ג) דגיטין אתיא כרבנן דלא חיישי למיתה ונעלם ממנו הירושלמי (דפ"ז) דגיטין דהביא דריה"ו לא חייש למיתה ממתניתן דמה היא באותן הימים וצ"ל אמאי ביומא שם לא מקשה הש"ס ירושלמי מהא דריה"ו אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה שמזה ג"כ מוכח דלא חייש למיתה וי"ל משום דממתניתין נותנו לה בחזקת שהוא קיים מוכח יותר כן. והנה שם ביומא מתרץ ג"כ כאן ביחיד כאן בצבור וחוזר ומקשה והא אשכחן דריה"ו מחמיר גם ביחיד לחוש למיתה ולא תירץ ויש לתרץ דשם אפשר לתקן ע"ש. ועוי"ל דשם אינו יחיד ממש כי רבים מטילין קינים. והא דתניא ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד כדאיתא פ"ג דגיטין (כ"ח א') קשה לפ"ז על ריה"ו דהכא דלכל התירוצים בגמרא שם נידון זה שמגרשה משעה זו ממש על תנאי אם ימות גריעא מהנ"ל. והנה בירושלמי פרק כל הגט אמתניתן אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים מקשה מברייתא זו ומתרץ תמן משעה ראשונה נתקלקלה ברם הכא לכשימות. ואין זה תירוץ על משנה דמה היא באותן הימים דהא הכא ג"כ משעה ראשונה נתקלקלה. וצ"ל ברייתא זו לא אתיא כריה"ו כ"א כרבנן דחיישי למיתה. ועיין כה"ג ביבמות פב"ת (דקי"ח ע"א) שאע"פ שהיא תנשא עכ"ז צרתה אוכלת בתרומה משום חזקה ובמ"א כתבתי דהא דגבי חולי נותנו לה בחזקת שהוא קיים עכ"ז אם הוא מסוכן צ"ע דאע"ג דאינו כדין גוסס שרובן למיתה. אבל עכ"ז אינו כדין סתם חולי וה"ל ספק וא"כ צ"ע איך לריה"ו מעמידין אותה על חזקתה דחזקת חיים שלו לומר שהיא ודאי אשת איש וכאשר כתבתי כן מצאתי בתשובת משכנות יעקב חאה"ע סי' מ"א שפירש הירושלמי כמו שכתבתי ע"ש בד"ה וראיה לזה מהירושלמי. רק שבמחכ"ת לא הרגיש שכן מוכרח לפרש"י דפרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) ובודאי רש"י הוציא פירושו מהירושלמי וא"כ זהו ראיה גמורה שכן הוא הפי' בהירוש' ולקמן (דע"ג סע"ב) בד"ה ופרכינן פרש"י הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה מפרש דמ"ש ריה"ו כאשת איש היינו אף לאחר שמת נידונית באותן הימים שקודם מיתה כאשת איש. וזה לא כמ"ש כאן דה"ל גט מההיא שעתא ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שנרגשו בדברי רש"י דכאן דס"ל דלכי מיית הוי גיטא משעת נתינה. רק התוס' בד"ה מה היא הבינו כן בפרש"י וכמ"ש וקשה כו' והא אין גט כו' ומאי קושיא ור"ל כיון דלפרש"י כאן חל הגט משעת נתינה א"כ מאי קושיא. ובחידושי מהריב"ל כ' שרש"י (דע"ג ב') ד"ה ופרכינן תירץ קושייתם זו. ולא דק דלפרש"י שם ודאי לק"מ. אבל התוספות מקשים לפרש"י כאן:
קיצור מפרש"י פרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) דריה"ו ס"ל ג"כ דהגט חל משעת נתינה כיון דאמר מהיום אם מתי. ושזהו שטת הירושלמי פרק מי שאחזו דס"ל דהא דאמר ריה"ו הרי היא כא"א לכל דבר היינו משום דלא חיישינן שמא ימות דוגמת נותנו לה בחזקת שהוא קיים אבל אם ימות חל הגט משעת נתינה ולכן יש דיעות בירושלמי לאיזה דבר אמר ריה"ו הרי היא כאשת איש אם ליורשה או להפרת נדריה או לכל דבר:
בוהתוספות כתבו דלעולם קאי אמהיום כו' היינו שיחול הגט שעה אחת כו' אע"ג דאמר מהיום לא מהיום ממש קאמר אלא כלומר מהיום שאני בעולם כ"כ התוספות בפרק כל הגט שם (ובדף ע"ג סע"ב) כתבו מהיום דקאמר היינו מחיים שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל כו' ובפ"ק דכתובות (ד"ט ע"ב) כתבו וז"ל כדמפרש בגמ' באומר מעת שאני בעולם פי' דהאי דאמר מהיום לא שיחול מיד אלא דעתו שיחול שעה אחת קודם מיתתו דהיינו מעת שהוא בעולם ולא אמר מהיום אלא למעוטי לאחר מיתה כלומר מאותו יום שאני בעולם יהי גט עכ"ל. והרא"ש פרק מי שאחזו סס"י ד' פי' מהיום יחול תנאי זה אם ימות שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה ולשון זה אינו מובן מהו ענין חלות התנאי מהיום אם לומר שמהיום ממש מתחילין הגרושין ואינן נגמרים אלא שעה אחת קודם למיתה הרי מהר"ם בתשו' מיימוני דשייכי לה' גירושין סי' למ"ד כתב שאינן מתחילין כלל עד סמוך למיתה (הג"ה. ויש להעיר ממ"ש בתוס' פ"ק דב"מ (דט"ז סע"א) ד"ה קנויה ובשט"מ שם ובתוס' דיבמות (דצ"ג ע"א) ובקדושין (דס"ג א') ובחידושי הרשב"א שם דמובן דשם ג"כ הלשון מעכשיו אינו מעכשיו ממש לכל מילי יעו"ש ומ"מ לא דמי לכאן. עכ"ה). והר"ן פ' מש"א כ' דמהיום אם מתי ר"ל מהיום שמתי בו כלומר שעה אחת לפני מיתתו. ומהר"ם במרדכי פמש"א סי' ת"ל מפרש מהיום ע"ד התוס' וע"ד הרא"ש. ומחלק שם בין מהיום אם מתי ובין מהיום אם לא באתי כו' דשם למה יש לנו לעקור עיקר משמעו של מהיום כו' וחילוקו זה הוא מהתוספות דכתובות (ד"ט ע"ב) שם גבי והשתא מהיום דהכא כו' ויש להקשות על חילוקו זה כמשי"ת לקמן. והנה בחידושי הריטב"א כאן פרק כל הגט כ' פרש"י כו' וה"ל גט מההיא שעתא כו' אי לאו משום ברירה כו' ואינו נראה לי דא"כ בכל תנאי כו' אתיא כמ"ד יש ברירה כו' והנכון כמ"ד מעכשיו כו' לא שייך בו ברירה כו' אלא הכא כו' באומר מעת שאני בעולם כו' והיינו דשייך בזה ברירה כו'. דלאו דוקא שעה אחת כו' ולפעמים ב' או ג' ימים כו' כגון שנטרפה דעתו כו' עכ"ל. וק' דלקמן (דף ע"ג) מסיק הריטב"א נעשה כאומר כו' א"כ תשאר קושייתו דכאן דגיטין דשכ"מ איך הוי גיטא הלא בדאוריי' אין ברירה וראיתי בג"פ סי' קכ"ב ד"ה ומעתה אני אומר כ' ולהרמב"ן גופיה ניחא ליה דאיהו גריס וחכ"א מגורשת ובודאי דפוסק הכי כו' אמנם לדידן דאנו חוששין לגירסת וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת כו' וכל שעה ושעה מספקא לן כו' ומסיק לתרץ דלא קיי"ל כסוגיא דפרק כל הגט. ולא ראה חידושי הריטב"א בשם הרמב"ן דאומר דשייך ברירה לא משום שאין אנו יודעים השעה אלא משום שהרי ב' בנ"א שמגרשין בענין זה הא' תהא מגורשת יום או יומים קודם מיתתו והאחד אינה מגורשת אלא שע"א קודם למיתתו כו' ע"ש. וא"כ אין לדחות כ"כ בפשיטות סוגיא דפרק כל הגט דשייך בזה ברירה למ"ד דאינה מגורשת מהיום ממש כ"א שעה אחת קודם מיתתו ע"כ היה נראה דדוקא באומר מהיום הוא דאמרינן דכוונתו מהיום שהוא בעולם ושייך בזה חששא דברירה אבל באומר מעכשיו ודאי אין להוציא דבריו מפשוטן דמשמעו משעת נתינה ממש ולכן א"צ לברירה וכן משמע קצת בחידושי הרמב"ן פרק כל הגט (דכ"ה) וז"ל ואיכא דמפרשי לה הכי לעולם מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי לרבנן דאמרי מגורשת לגמרי לאו משום ברירה הוא דאפי' כשת"ל אין ברירה הוי גיטא דהא מעכשיו חייל והא דמוכחינן מיהא דריה"ו אית ליה ברירה הוא משום דקיי"ל פמש"א דהיינו טעמא דריה"ו דאומר הרי היא כא"א דלא חל הגט מעכשיו משום שהאומר מהיום אם מתי כאומר מיום שמתי כלומר שעה אחת קודם מיתה כו' עכ"ל משמע רק במהיום אם מתי מפרשים מיום שמתי. אבל מעכשיו אם מתי חל הגט מעכשיו ממש ולכן הזכיר הרמב"ן בדברי רבנן מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי משום דלרבנן גם היום פירושו כמו מעכשיו ובדברי ריה"ו הזכיר רק מהיום אם מתי ולא מעכשיו אם מתי משום דריה"ו מפרש מהיום אם מתי כאומר מעת שאני בעולם דהיינו פי' מהיום אם מתי מיום שמתי וזה לא שייך במעכשיו אם מתי וכן אח"כ כשמסיק הרמב"ן דגם באומר מעת שאני בעולם לא שייך לברירה כתב דכמאן דאמר מעכשיו דמי וכ"כ הריטב"א במסקנא הרי משמע דבאומר מעכשיו אם מתי לכ"ע הפי' מעכשיו ממש ועמ"ש עוד בתשו' אחת דהחשש שמא נטרפה דעתו אין מוכרח לכל הפוסקים שנבדה חשש זה ובפרט שבשעת כתיבה וחתימה הי' ודאי בדעתו ע"כ י"ל זהו עוד סניף וטעם דאין שייך בכאן חשש דברירה ועיין בחידושי הרמב"ן ר"פ מש"א. ומ"מ לענין מעכשיו כן פסק בתשו' מהרשד"ם חאה"ע סי' מ"ה וסי' ע"ג ושהסכים עמו הרדב"ז וכתב לו אל תירא כי אתך אני כיון שהיה במעכשיו כו' הובא בכנה"ג סי' קמ"ה בהגה"ט סעיף ח'. אמנם הביא שם הרבה חולקים ע"ז דאין חילוק בין מהיום בין מעכשיו ומ"מ לפמ"ש ענין תנאי זה בסדר הגט סעיף רל"ב וז"ל וסיים על מנת שאם לא מת עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ואם מת קודם יום פלוני יהא גט מעכשיו כו' עכ"ל. א"כ כיון דאומר מעכשיו לבסוף לא שייך לומר דמעכשיו חל התנאי והגרושין אינן מתחילין אלא שע"א סמוך למיתתו דא"כ הכי הל"ל ואם מת קודם יום פלוני יהא גט שעה אחת קודם מיתתו כדאמר הלשון בגמרא גיטין (כ"ח א') דבשלמא באומר תחלה מעכשיו ואח"כ אם מת יש לפרש דמעכשיו קאי על חלות התנאי וכוונתו שיחול הגט מחיים. אבל כשאומר תחלה ואם מת קודם יום פלוני ואח"כ אומר יהא גט מעכשיו אין לו שום פירוש רק שהגט חל משעת נתינה ממש כן אמר לי הר"ר יצחק אייזיק מ"צ וד"צ דק' וויטעפסק. דאל"כ הל"ל יהא גט באותו יום שימות שע"א קודם למיתתו כנ"ל וכן מצאתי סברא זו בתוספות בכתובות פרק האשה שנפלו (דפ"ב ע"א) ד"ה הא דאמר מעכשיו ואע"ג דרב מספקא לי' באומר מעכשיו ולאחר למ"ד אי תנאה הוה או חזרה הוי כו' ועוד כיון דאמר מעכשיו לבסוף ליכא לספוקי במידי עכ"ל וכ"כ עוד ביבמות פרק האשה רבה (דצ"ג ע"א) ד"ה קנויה לך. וא"כ גם בנד"ז שמסיים ואם מת קודם יום פלוני יהא גט מעכשיו י"ל דגם למהר"מ וסיעתו אין כאן שום ספק דודאי מעכשיו ממש קאמר והגם שם דברי התוספות הוא לענין חזרה דלא שייך חזרה כיון דאומר מעכשיו לבסוף עכ"ז י"ל כן גם לענין נידון זה דאע"ג דמהר"ם כ' בתשו' מיימוני סי' למ"ד אבל הכא במעכשיו אם מתי אין דעתו שיחול מעכשיו ממש לפר"ת ור"י אלא שעה אחת קודם מיתתו. י"ל דדי לומר כן באומר תיבת מעכשיו בתחלה דתיבת מעכשיו סמוך ודבוק לתיבת אם מתי. אבל כשמסיים יהא גט מעכשיו משמע ודאי הפי' מעכשיו ממש ועוד ראי' לדבר ממ"ש במשנה פרק שבועות הפקדון (דל"ו ע"ב) ר' אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה וע"ש בפרש"י דהשתא קיימא שבועה אכולהו. וי"ל דה"ל כמ"ש בתוספות פ"ק דכתובות (ד"ט ע"ב) ובשט"מ שם. אבל אם היו מפרשים שאם לא יחזור מן המלחמה שיחול הגט משעת נתינה דע"כ משעת נתינה קאמר שיהי' גט. וה"נ כשאומר אם ימות קודם יום פלוני יהיה גט מעכשיו י"ל דה"ל כמפרש שיחול הגט משעת נתינה:
קיצור שהתוספות מפרשים שאפילו באומר מהיום אם מתי הגט אינו חל לריה"ו אלא שעה אחת קודם מותו ויש קושיא ע"ז דא"כ שייך בזה חששא דברירה להרמב"ן ולכן צ"ל דיש לחלק בין מעכשיו ובין מהיום. מיהו האחרונים הוכיחו מתשו' מהר"מ דאין חילוק וחששא דברירה י"ל דאין שייך כאן כמ"ש הרמב"ן בסוף דבריו ואחריו הריטב"א ג"כ. ועכ"ז י"ל לפמ"ש הלשון בסדר הגט ואם מת קודם יום פלוני יהא גט מעכשיו מאחר דאומר מעכשיו לסוף ולא כמ"ש במשנה מעכשיו אם מת י"ל בזה אין פירוש אחר דמעכשיו ממש חל נתינת הגט וכן משמע ראיה לזה מהתוס' דיבמות (דצ"ג ע"א) ד"ה קנויה לך:
גולקמן (דע"ג ע"ב) גבי באומר מעת שאני בעולם פרש"י דריה"ו ור' יוסי לא אמהיום אם מתי דמתניתין קיימא וכו' וכפשט תירץ דרבה דמיירי באומר והתוס' הקשו על פירושו. ולפע"ד יש ראיה לפרש"י דהא ר' יוסי ס"ל ס"פ מש"א (דע"ו ב') דאע"ג דלא אמר מעכשיו זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר (ודע"ב) אמרינן דאפי' בע"פ קאמר ר' יוסי כן ופרש"י והוא מבואר בגמרא שם כגון גבי גט שכתוב כהלכתו וכשמוסרו לה אמר זה גיטך אם מתי אפ"ה אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר וכיון שכן איך נאמר דאפי' כ' בו מהיום מספקא ליה לר' יוסי שמא מעת שאני בעולם קאמר א"כ הזמן לחנם נכתב ומאחר דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו נראה ודאי דס"ל דמזמן הכתוב בגט ממש הוי גיטא ובלבד שימות דדוחק גדול לפרש דזמנו של שטר מוכיח לשיחול הגט מעת שהוא בעולם דא"כ אין זה זמנו כלל וא"כ איך יתכן דגם באומר בפירוש מהיום אם מתי יאמר ר' יוסי דה"ל באותן הימים מגורשת ואינה מגורשת זה תמוה. א"ו ר' יוסי לא קאי רק על האומר בפירוש מעת שאני בעולם. והנה יש להסתפק בדין מהיום ולאחר מיתה דלרבנן חולצת ולא מתייבמת איך הדין לר' יוסי דמהרש"ל ביש"ש פמש"א סי' ה' משמע דס"ל דלרבי יוסי א"צ חליצה דזמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר ואין אומרו ולאחר מיתה חזרה. ולכאורה כש"כ כיון אפי' באם מתי לחוד דלרבנן אין הגט כלום לר' יוסי הגט כשר כש"כ במהיום ולאח"מ דלרבנן ג"כ הוי ספק ולרבי כשר שי"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו וי"ל ג"כ להפך דכיון דלשון זה סובל חזרה ממהיום לא מהני זמנו של שטר יותר מאומרו בפירוש מהיום. וגרע מאם מתי לחוד דמשמע שתי לשונות ועכ"פ בענין מהיום אם מתי ודאי לר' יוסי מגורשת מעכשיו ממש. ואח"כ מצאתי בחידושי הרשב"א (דע"ג ב') ד"ה אי נמי גרסינן באומר שכתב וז"ל ואע"ג דר' יוסי אית לי' זמנו של שטר מוכיח עליו והכא מספקא לי' היינו טעמא דאם מתי מספקא ליה אי הוה כמפרש דדוקא בשעה אחרונה שהוא בעולם ועוקר הזמן הכתוב בגט עכ"ל ואינו מובן דהא (דף ע"ב א') אמרינן בהדיא דלר' יוסי אפילו באם מתי לחודיה בלא מהיום אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו הרי דלא אמרינן דאם מתי עוקר הזמן הכתוב בגט וכן מבואר ג"כ רפ"ק דכתובות (ד"ב ע"ב) גבי דלמא לאפוקי מדרבותינו כו'. ועוד א"כ מאי מקשה הש"ס (דע"ב ב') ארב הונא דפסק גבי זה גיטך אם מתי דאף לר' יוסי חולצת משום דמספקא לי' אי אמר ר' יוסי בע"פ וע"ז הקשו עליו מהא דה"ז גיטך אם לא באתי כו' דלר' יוסי מותרת לינשא משום דס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח אף לגבי בעל פה הרי יש לחלק דתנאי דאם מתי עוקר זמנו של שטר יותר מתנאי דאם לא באתי כו' דאינו עוקרו כלל וכמ"ש בתשו' מהר"ם שבמרדכי פמש"א סי' ת"ל המתחלת ידגו לרוב לגבי מהיום אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש למה יש לנו לעקור עיקר משמעות של היום דמשמע לאלתר כו' וא"כ ודאי ה"ה לרבותינו דס"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו. ופרש"י רפ"ק דכתובות לא לחנם נכתב זמנו כו' להודיע שמיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה כו' כמאן דכתב מהיום דמי עכ"ל וכן פירש בגיטין (דע"ו ע"ב) ובמס' עכומ"ז (דל"ז ע"א) זמנו של גט מוכיח דה"ק ליה מעכשיו יהא גט א"כ שם התנאי דאם לא באתי אינו עוקרו כלל לזמנו של שטר דה"ל מהיום ומעכשיו ממש. אבל הכא גבי תנאי דאם מתי דאף לר' יוסי דס"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו וה"ל כאילו נכתב מהיום מ"מ אפילו במהיום ממש עוקר התנאי דאם מתי תיבת מהיום לומר דלאו במהיום לאלתר ממש קאמר כ"א מעת שהוא בעולם א"כ שמא היכא שלא נכתב מהיום רק זמנו של שטר יש לספק דהתנאי עוקרו לגמרי בפרט כשהתנאי הוא על פה. וא"כ מאי מקשה על רב הונא. א"ו ס"ל להש"ס בפשיטות דלר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו ממש מגורשת וכ"ש באומר בפירוש מהיום אם מתי. ומה שבמשנה מה היא באותן הימים אומר ר' יוסי מגורשת ואינה מגורשת זהו כמ"ש רבה דמיירי באומר בפירוש מעת שהוא בעולם. ומ"ש הרב ר"י צייטלעס דגם באם לא באתי אם נקרע הגט אינה מגורשת ועוקר זמנו של שטר זהו ודאי אינו כלום. וכ"כ הת"ג בחידושיו פמש"א (דע"ב ע"א) כיון דאיכא אומדנא דדעתיה לאחר הגט כל מה שיכול ממילא דליכא ג"כ ראיה מזמן הכתוב בגט שכוונתו על שעה אחת סמוך למותו כו' יותר מהשעה שלאחר מותו דהא אותן השני שעות ביום אחד הן עכ"ל וא"כ ממנ"פ או דלרבי יוסי לא הוה גיטא כלל משום שאין גט לאח"מ או שהוא גט מהיום ממש דבשלמא לרבנן דלא ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום מגרשה אלא משום שאומר מהיום ע"ז שפיר י"ל דפי' מהיום אינו לאלתר ממש אלא מעת שהוא בעולם. אבל בענין זמנו של שטר דאמרינן שלא נכתב בחנם אין לומר כן אלא או שמזמן זה ממש מגרשה או דהזמן לחנם נכתב. ואיך נאמר שמה שנכתב בו זמן ר"ח כסלו עד"מ יהיה הוראה שהגרושין חלין שעה קודם מותו שיהיה עד"מ חצי טבת זהו רחוק מאד ולכן מאחר דמוכח בהדיא בגמרא דר' יוסי ס"ל בזה ג"כ זמנו של שטר מוכיח עליו ע"כ צ"ל דהגרושין חלין ממש מיום הכתיבה והמסירה וה"ה לרבנן באומר מהיום וכן מצאתי בפנ"י (דע"ג ב') על התוספות אמר רבה בד"ה בא"ד ונראה לר"ת כמו שכתוב בפר"ח מתרץ דהפירוש דמזמנו של שטר מתחיל התנאי דאם מתי כו' ע"ש שכ"כ עפ"י פי' הרא"ש. אבל לפי' התוס' ולפי' הר"ן שכתב שם לא אפשר לפרש כן וגם זה דוחק גדול דאיזו הוכחה צריך ע"ז מאחר שהגט בידה וכ' בו תנאי מסתמא משעת נתינה חל התנאי ועוד אם מזמנו של שטר מתחיל רק התנאי א"כ הגט שמא חל רק לאחר מיתה ואפשר לתרץ דכיון באף מעכשיו ס"ל למהר"ם דמ"מ הגט חל שעה קודם מותו א"כ זמנו של שטר הוי כמו מעכשיו ואיך שיפרשו במעכשיו כך יש לפרש זמנו של שטר. הרי יש טענה לחזק פרש"י נגד פי' התוספות:
קיצור יש ראיה לפרש"י כיון דרבי יוסי ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו אפילו לא אמר מהיום א"כ משמע דמזמנו של שטר ממש מתחילין הגרושין. והרשב"א תירץ ואינו מובן כ"כ ועוד א"כ מאי מקשה הש"ס ארב הונא (דע"ב ב') ובפנ"י תירץ דזמנו של שטר מוכיח שמזמן זה מתחיל התנאי וגם זה דוחק. וי"ל דמזמנו של שטר מוכיח לא עדיף מדין מעכשיו. ואעפ"כ דוחק גדול הוא דכיון דמזמנו של שטר לחוד מיגרשא לר' יוסי כיון דאם מתי סובל ב' לשונות כש"כ מהיום אם מתי דהלשון ודאי סובל רק מהיום ממש וכשנוסף ע"ז ג"כ זמנו של שטר י"ל דודאי מהיום ממש קאמר:
דועוד ראיה הנה מהר"ם במרדכי פמש"א בתשו' הנ"ל כ' דהיינו טעמא דגבי מהיום אם לא באתי אמרינן דמהיום ממש קאמר דהיינו לאלתר דאי לא אמר שיחול עכשיו כו' לימא ה"ז גיטך אם לא באתי ולא לימא מהיום כו' דבשלמא התם כיון שתלה התנאי במיתה כו' אם לא אמר מהיום לא הוה גט חל כלל כו' ולהכי אמר מהיום דליחל גיטא רגע אחד בחייו כו' והא לא שייך במהיום אם לא באתי כו' עכ"ד. ודבריו אלה אתי שפיר לרבנן אבל לר' יוסי דס"ל דגם כשתלה תנאו במיתה אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו והוי גיטא עכ"פ רגע אחד בחייו א"כ למה ליה למימר מהיום והרי מהיום הוא שפת יתר לדידי' כמו בתנאי דאם לא באתי. א"כ נימא דודאי מהיום לאלתר ממש קאמר דכל לישנא יתירה לטפויי אתי וכן מצינו בהדיא דר' יוסי מדייק בהלשון גבי כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מדהוה לי' למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי הכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ס"פ מש"א (דע"ז ע"א) ורבנן פליגי עליה התם וס"ל דלא שנא הכי ולא שנא הכי אמרינן כתבו אחר יב"ח קאמר והיינו משום דאין שם לישנא יתירה כ"א הקדמת תיבת כתבו ותנו כו' אבל הכא דאיכא שפת יתר לגמרי תיבת מהיום עדיף טפי וא"כ למ"ד זמנו של שטר מוכיח עליו אף בלא מהיום כשהוסיף ואמר מהיום אמאי נוציא לשון זה מפשוטו נימא דמהיום ממש קאמר והרי מהר"ם אומר דלא עקרינן תיבת מהיום מפשוטו אלא משום שאינו שפת יתר והוכרח לאומרו כו' אזי אזלינן בתר האומד דדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל משא"כ כשיש הוראה להפך מדהוסיף לומר מהיום. וא"כ אי איתא כפר"ת וסיעתו דקאי על מהיום יקשה טובא בדברי ר' יוסי מדוע ס"ל דמגורשת ואינה מגורשת. א"ו משמע כפרש"י דלא קאי כלל על מהיום כ"א באומר מעת שהוא בעולם ועוד יש להקשות על חילוקו דמהר"ם בין מהיום דלא תלה תנאי במיתה ובין מהיום אם מתי. דהא רפ"ק דכתובות (דף ב' ע"ב) גבי מעכשיו אם לא באתי אמרינן ודלמא מת דוקא ופרש"י דכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב לה שאם ימות יהי' גט למפרע עכ"ל. ופי' זה מוכרח שם דלכן אמרינן דאם חלה ולא מת אע"פ שלא בא אינו גט דיש טענת אונס בגיטין אלא שאם מת דוקא הוי גט אף שזהו אונס גדול יותר משום שרק בשביל זה נתן הגט שאם ימות יהיה גט וכן פירשו התוס' שם וכל המפרשים וכן איתא בגמ' שם (ד"ג ע"א) לא מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם. הרי עכ"פ מוכרח דכל עיקרו של תנאי דאם לא בא הוא בשביל שאם ימות לא תפול קמי יבם. וא"כ ודאי הוצרך לומר מהיום כדי שיחול הגט עכ"פ קודם המיתה אעפ"כ אמרינן דמהיום ממש קאמר ולא עקרינן הלשון מפשוטו. א"כ כמ"כ במהיום דכאן אף שתלה תנאו במיתה דהא התם ג"כ הענין רק בשביל זה והתם אף לרבנן הדין כן וכ"ש כאן לר' יוסי דלא הוצרך כלל לגמרי תיבת מהיום דבלא"ה זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ כשאמר מהיום ודאי אין לעקור הלשון מפשוטו:
קיצור ועוד ראי' כיון לר' יוסי גם בלא מהיום זמנו של שטר מוכיח עכ"פ דלאו לאח"מ קאמר א"כ כשכתוב מהיום לטפויי אתי דמהיום ממש קאמר וגם לרבנן מוכח מרפ"ק דכתובות לכאורה לא כמ"ש מהר"מ:
הועוד בכל האומדנא אף דמוכחא היינו רק להוסיף דבר שאדעתא דהכי לא נתן אבל אינו סותר לגמרי הדבר כמו זבין ולא אצטריכו לי' זוזי שהרי אילו נצטרך לו זוזי המקח קיים א"כ יש קיום לדבריו בצד אחד עכ"פ וכן האומדנא דר"א בן עזריה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה א"כ בחד צד יש קיום לדבריו היינו אילו כנסה. אבל הכא מכחישים דבריו מכל ע"י האומדנא הוא אומר שנותן הגט מעכשיו ואנו נאמר ששקר ואינו נותנו מעכשיו מחמת האומדנא זה לא מצינו שיהי' כח דברים שבלב לבטל לגמרי אמרי פיו ובמשנה ר"פ הנושא הפקחים היו כותבין כו' אף שבלא"ה יש אומדנא שנתחייב לה רק כשאשתו עמו לא מהני נגד המפורש וע' בח"מ סי' סמ"ך בט"ז שם ובהגהות הח"צ שוב כשזכיתי ללמוד כו' דדוקא כשמחוסר דבר אחד ממה שהתנה כו' ע"ש דדוקא בכה"ג אזלינן בתר אומדנא וצ"ע ספ"ח דנדרים קונם לביתך שאני נכנס טפת צונן שאני טועם לך מותר לכנוס לביתו ולשתות ממנו צונן שלא נתכוין זה אלא לשום אכילה ושתיה הרי ע"י האומדנא מפרשים דבריו בענין אחר וי"ל דשאני התם שאמר זה על מה שהיה חבירו מסרב ומפציר בו שיאכל אצלו ע' בטור יו"ד וב"י סי' רי"ח. ועוד ראיה ממה שנחלקו המ"ב בתשו' סי' ע"ה ע"ז והב"ח והסמ"ע בתשו' גאוני בתראי על תשובות מהרמ"ל סי' קכ"ב וטענת מהרמ"ל שהגט יתבטל כשעמד השכ"מ משום דאמ"ל אי קיימת דידך אנא כו' וע"ז נחלקו הם מפני שאמ"ל שיתן בלא שום תנאי וכתב הבית מאיר סס"י קמ"ה וז"ל ועכ"ז לא מצאתי בכל דברי החולקים ישוב מספיק על טענת מהרמ"ל כו' זולת מחמת שהמסדר יפרש לו שנותן הגט בפירוש בלא שום תנאי עכ"ל הרי זה שמפרש לו מועיל ומהני גם לסתור הדבורים שהיו מתחלה בינו ובין חמותו להפך כו' והגם שהיה שם אומדנא וגילוי דעת שנותן רק אדעתא דהכי עכ"ז מה שפירש לו אח"כ שנותן לו בלא שום תנאי מבטל זה. ע"כ הדבור שמפרשים בעת כתיבת ונתינת גט הוא העיקר מכ"ש הכא שלא היה שום דיבור ורמיזה להפך שדעתו לאחר הגט מהכ"ת נבטל אמרי פיו שאומר בפי' מעכשיו. וקצת ראיה מכתובות פ"ה (דנ"ה ע"ב) דס"ל לשמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ומהו מקנה לו מתנת שכ"מ והיינו כו' מחמת שיש אומדנא כן שהרי הוא שכ"מ ועכ"ז כשאמר מעכשיו ה"ל מתנת בריא מעכשיו אף שכ' בשטר שהיה שכ"מ ואפילו במצוה מחמת מיתה עכ"ז כשאומר שיקנה מעכשיו הוי מתנת בריא וכמ"ש בש"ע ח"מ סי' ר"ן ס"ט ובהרמב"ם פ"ח מה' זכייה דין י"ח אל תטעה כו' הרי אף מחמת האומדנא העצומה שהוא מצוה מחמת מותו אין סותרין אמרי פיו מה שאומר שנותן מעכשיו. והכא ליכא אומדנא כמו שם דהא הכא מתנה תנאי גמור שאם לא מת לא יהי' גט א"כ י"ל שלא איכפת ליה שיהיה הגט מעכשיו ממש כיון שזהו רק אם ימות כו'. א"כ לכן י"ל יותר שאין לסתור כלל אמרי פיו. והנה מה שנסתייע הרשב"א בחידושיו לומר נעשה כאומר וכיוצא בו בשלהי פ"ק דנדרים באומר יאסור פי לדבורי שפירושו נעשה כאומר וכמש"ש בס"ד עכ"ל הנה הרמב"ם ספ"ג מה' נדרים דין י"א אינו מפרש כן אלא דוקא באומר בפירוש יאסר פי לדיבורי וידי למעשיהן וכמ"ש הלח"מ שם רק הרשב"א בחידושיו שם כתב על הא דאמר רב באומר יאסר פי לדבורי כו' יש מי שפירש דלאו למימרא שלא יאסר עד דאמר בהדיא יאסר פי לדבורי אלא נעשה כמ"ד יאסר פי לדבורי קאמר דכיון דאמר קונם פי מדבר עמך ולא קאמר קונם שאני מדבר עמך ש"מ שהפה אסור לדבורו בקונם יהא עכ"ל וזהו מש"ש בגמרא דיקא נמי דקתני פי מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך עכ"ל. א"כ שם יש הוכחה גמורה דכוונתו לאסור פיו לדבורו מדאמר קונם פי מדבר עמך ולא אמר שאני מדבר עמך ועוד כ' הרשב"א שם דה"ל כן סתם נדרים להחמיר. וא"כ מה ענין זה לכאן שאומר מהיום אם מתי ששפתיו ברור מללו דמהיום קאמר. ואין שום גלוי דעת בדבריו לומר שמגרשה שע"א לפני מותו איך נאמר נעשה כאומר הא ל"ד כלל להא דנדרים דשם יש הוכחה מדבריו שכן הוא מדאמר קונם פי ידי ורגלי הזכיר בפירוש האברים ולא הדבור לחוד וכנ"ל. א"כ משם ראיה להפך דלא אמרינן נעשה כאומר היכא שאין בדבריו ואמירתו דבור המורה על זה ולכן באומר קונם שאני מדבר עמך לא אמרינן דכוונתו לומר קונם פי מדבר עמך ודכוותה הכא כשאומר מהיום אם מתי לא נאמר שאין כוונתו מהיום כ"א מעת שהוא בעולם. הרי יש טענות חזקות לחזק פרש"י נגד פי' התוספות וסיעתם:
קיצור עוד ראיה דלא מצינו אומדנא לסתור אמרי פיו מכל וראיה מפרק אע"פ (דנ"ה ע"ב) וש"ע ח"מ סי' ר"ן ס"ט באומר מעכשיו אף שיש אומדנא גדולה דאינו נותן אלא משום מיתה עכ"ז חשוב הקנין מעכשיו וראיות הרשב"א מספ"ק דנדרים יש לדחות משני טענות הא' דהרמב"ם גם שם מפרש באומר. הב' דשם שאני דאמירתו קונם פי מורה בהדיא כן:
ווהנה עיקר ראיות התוספות הוא מהתוספתא פ"ה דגיטין דמשמע בה בהדיא דעל מהיום קאי ולע"ד התוספתא מפרש המשנה ע"ד שפרש"י פרק כל הגט דאף לר' יהודה כי מיית חל הגט מעכשיו ממש וכש"כ לר' יוסי והיינו כמ"ש בשו"ת משכנות יעקב חאה"ע סי' מ"א שזהו שטת הירושלמי והתוספתא היא כהירושלמי וכמש"ל סעיף א' באריכות דעכצ"ל כן לפרש"י פרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) כמ"ש למעלה דאם מת הוי גט משעת נתינה אף לריה"ו וכ"ש לר' יוסי הדין כן וא"כ התוספתא ס"ל ג"כ כהירושלמי וא"ש מה דמביא התוספתא הפלוגתא דריה"ו ור"מ ור"י על מהיום משום דלכולהו אם מת הוי מגורשת למפרע ממש משעת נתינה. ופלוגתא דמה היא באותן הימים היינו מקודם שמת אם זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה דלריה"ו זכאי בכל זה משום דלא חיישינן למיתה ולר"מ הוי ספק דחיישינן שמא ימות ולר' יוסי בעילתה תלויה דאף אם מת אח"כ עכ"ז מביא הבועל אשם תלוי עכשיו כיון דבא על ספק אשת איש וחכמים ס"ל דדיינינן לה כמגורשת לכל דבר ואינו זכאי במציאתה כו' אבל לכולהו תנאי אם מת אח"כ ה"ל מגורשת למפרע משעת נתינה וכיון שכן אין מהתוספתא שום ראיה לשטת התוס' לומר שאפילו אם מת תהיה ספק מגורשת עד שעה אחת לפני מותו דהתוספתא י"ל דעומד בשטת הירושלמי דס"ל כשטת רש"י פרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) כנ"ל וא"כ מאחר שמהתוספתא לא מוכח מידי נגד פרש"י א"כ מעתה יש עוד ראיות לפרש"י מסוגיא דפרק הזהב (דנ"ט ע"א) גבי נוח לו לאדם כו' דמורה בהדיא כפרש"י דבאומר מהיום הוה מגורשת משעת נתינה ונקראת באותן הימים ספק א"א כדברי ר' יוסי אלא שהתוס' שם הקשו ע"ז הא קתני בהדיא בתוספתא מהיום כו' וע"כ פר"ת דבמלחמות בית דוד היה מגרשה לעולם בלא שום תנאי כו' וזהו דוחק גדול דא"כ מהו רבותא דרבא בהגדלת איסור מלבין פני חבירו ברבים דחמור יותר מספק אשת איש דאם היתה מגורשת גמורה רק שנק' ספק א"א לפי שהיו עושין הדבר בצנעא. א"כ הרי זהו היתר מדינא והרי רבא כונתו להשמיענו חומר איסור מלבין פני חבירו ברבים. ולפר"ת אין לרבא הכרח גמור מהא דדוד שהיה בהיתר ממש. וע' בתוספות פ"ק דכתובות ג"כ מזה כנ"ל באומרם וכן משמע בתוספתא כו' אבל לולי זה משמע מדבריהם ג"כ דפרש"י מרווח יותר בסוגיא. גם בגיטין (דע"ג סע"א) ד"ה לא תתייחד לפי' הקונטרס ניחא כו' אבל לפר"ת ור"ח כו' ואמר ר"י כו' ע"ש. וזהו דוחק לומר דהסוגיא היא לא כריה"ו וגם שם מיירי ר' יוסי בריה"ו. ואיך יאמר בפשיטות לא כאביו ריה"ו. אבל לפרש"י אתי שפיר דבאומר מהיום מגורשת למפרע לכ"ע לכן שפיר שייך החשש קדושין ויש עוד ראיה לכ"ז מה שלא נזכר לא בתוספתא ולא בגמרא דין אם נקרע הגט גבי שכ"מ המגרש במהיום או מעכשיו רק גבי אם לא באתי מכאן ועד יב"ח בתוספתא וגבי ע"מ שתתן לי מאתים זוז בגמרא (דף ע"ד א') וכן גבי תקנתא דשמואל גבי שכ"מ (דע"ה ב') לא נזכר שלא יקרע הגט א"ו משמע דבכה"ג חלין הגרושין משעת נתינה כפרש"י ע"כ לא איכפת לן אם יהיה נקרע הגט אחר נתינה וא"ת אמאי לא נזכר כן גבי באומר מעת שהוא בעולם התם א"צ להזכיר דמאחר שאומר בפירוש שמגרשה רק מעת שהוא בעולם פשיטא שהגט צריך להיות קיים עד שעה אחרונה שהוא חי. ועוד ראיה דהנה הק"נ פמש"א ס"ק י"ז לדעת הרא"ש וסיעתו אם נתייחדה עמו בלא עדים חוששין לגט ישן דהא מספקא לן שלא יחול הגט זה כ"א שעה אחת סמוך למיתה כו' והרי מהש"ס משמע דלא חיישינן כלל וכמ"ש רש"י (דע"ג ע"ב) ד"ה חוששין משום קדושין. ועוד שהרי מבואר בתוספתא פ"ה ובירושלמי פמש"א ה"ד דדוקא נתייחדה בשני עדים חוששין וצריכה ממנו גט שני אבל באחד אין חוששין ואפילו אחד בשחרית ואחד בין הערבים אין מצטרפין וע' בתשו' מ"ב סי' נ"א דאין מצטרפין לענין קדושין דוקא. אבל לענין דהוי גט ישן ודאי היו מצטרפין יעו"ש. וא"כ מדפסקו בתוספתא ובירושלמי דאין צריכה גט שני ע"כ אין הטעם משום גט ישן כ"א משום קדושין וזהו ראיה לשטת רש"י דהא לשטת ר"ת והרא"ש חוששין גם משום גט ישן כמ"ש בחידושי הרשב"א (דע"ג ב') ד"ה לא תתייחד עמו והרי מהתוספתא והירושלמי מוכרח דאין חוששין לגט ישן דא"כ אמאי אחד בשחרית וא' בין הערבים אין מצטרפין ואין לומר משום בגט ישן אם נתגרשה תנשא דהא הכא יש ספק שלא חלו הגרושין עדיין ועוד הא לכמה פוסקים דוקא כשא"א ליתן גט אחר ועוד יהיה מזה תיובתא למ"ד שאם נשאת הוא דלא תצא אבל לא בנתגרשה כו'. אך הרשב"א הביא שרש"י עצמו בכתובות פ"ב (דכ"ז ע"ב) פי' לא תתייחד עמו משום גט ישן. וצ"ל שפירש כן על באומר מעת שאני בעולם וע"ש בתוס' שהקשו על רש"י ובשט"מ שם כ' ליישב כמו שכתבתי וע"ש בפנ"י ובספר הפלאה. ועכ"ז אינו מיושב דהא התירוץ באומר מעת שאני בעולם לא קאי רק על המשנה מה היא באותן הימים אבל המשנה שלפניה לא תתייחד עמו קאי על מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי כו' וי"ל דלרבה דמוקי המשנה מה היא באותן הימים דמיירי באומר מעת שהוא בעולם א"כ המשנה לא תתייחד עמו יש לפרשה דקאי על מהיום ומעכשיו ואז החשש משום קידושין וכן קאי הסוגיא בגיטין דע"ג ב' כנ"ל ויש לפרשו ג"כ על הדין מה היא באותן הימים דודאי ג"כ לא תתייחד עמו ואז החשש משום גט ישן. הרי נתבאר כמה ראיות לפרש"י. והנה אף שהש"ס דילן (דע"ג ע"ב) אינו מפרש המשנה כהירושלמי דאל"כ מהו פריך והא אין גט לאח"מ וגם למה הוצרך רבה להעמיד באומר מעת שאני בעולם. א"ו מפרשי דלריה"ו אף כשמת אח"כ עכ"ז היא כאשת איש עד שעה אחת לפני מותו ודלא כפי' הירושלמי ופרש"י פרק כל הגט היינו משום דנראה להם לדוחק לפרש לריה"ו הרי היא כאשת איש דזהו רק שמחזיקים אותה כן. אבל כשמת אח"כ איגלאי מילתא שאינו כן זה נראה להם לדוחק וע"כ פירשו דלריה"ו אף כשמת ה"ל כאשת איש עד שעה אחת לפני מותו ולכן הוכרחו להעמיד המשנה באומר מעת שאני בעולם. דבאומר מהיום א"א לפרש כן דאז לא יחלקו כלל על הירושלמי דה"ל גט משעת נתינה לכ"ע וכפרש"י פרק כל הגט כנ"ל. ונמצא כיון דהירושלמי עומד בשטת רש"י ומהתוספתא ג"כ אין שום ראיה לשטת התוספות. וגם יש ראיות רבות נכונות לשטת רש"י היה נראה לתפוס פרש"י לעיקר. אך עכ"ז למעשה מי ימלא לבו להכריע נגד פי' ר"ת ור"י וסיעתם. אך זאת נראה דלכל הפחות שטת רש"י חשוב ספק שקול עכ"פ נגד פי' התוס' דבמהיום אם מתי יש ספק שקול שלכל התנאים והאמוראים הוי גט משעת נתינה:
קיצור שראיות ר"ת מהתוספתא יש לדחותה לפרש"י פרק כל הגט דהיינו כהירושלמי וגם עוד ראיות לפרש"י מסוגיא פ"ק דכתובות (ד"ט ע"ב) ובפרק הזהב (דנ"ט ע"א) שהוא דוחק לפירוש ר"ת ומסוגיא דגיטין (דע"ג) במקומה דמשמע במהיום חוששין רק משום קדושין ונדחקו בזה התוספות (דע"ג סע"א) לשטתם וגם מאי דמשמע בגמרא שאין חשש משום גט ישן כ"ז ראיה לשטת רש"י לכן עכ"פ י"ל דשטת רש"י נחשב ספק שקול עכ"פ:
זועוד יש ספק שקול שני. דאף אם נאמר דהלכה כפי' התוספות וסיעתם עדיין י"ל שמא העיקר כגירסת הרי"ף והרמב"ם דגורסין וחכ"א מגורשת לכל דבר. והיא גירסת התוספתא וכמ"ש הרמב"ן וא"כ מאחר דכל חיליה דהתוספות לדחות פרש"י הוא מהתוספתא א"כ י"ל ממנ"פ הרי בתוספתא הגירסא וחכ"א מגורשת לכל דבר וכתב הרז"ה שכן הגירסא בש"ס בספרי ספרד ובספרים הבאים מישיבה. וכתב הריטב"א שכן גירסת הגאונים. גם הרשב"א אע"פ שכאן כתב דגירסת רש"י נראה לו עיקר הנה לעיל מיניה סד"ה אמר רב הונא גיטו כמתנתו מבואר מדבריו דס"ל בפשיטות כגירסת הרי"ף והרז"ה ועוד מצאתי בתשב"ץ ח"א סי' קי"ז ראיה לגירסת הרי"ף דלפרש"י וגירסתו נצרך לומר דר' יוסי דברייתא פליג אר' יוסי דמתניתין לענין אם יש לה מזונות וכמ"ש רש"י בהדיא ותרי תנאי אליבא דר' יוסי וזהו דוחק אבל לגירסת הרי"ף א"צ לכל זה ועוד קשה לגירסת רש"י מ"ט דר' יוסי דאמר אין לה מזונות כיון דאית ליה דר' זירא וכאן הוי ספק מגורשת דלכאורה הא דר' זירא היינו אף גם כשהיא מגורשת מן התורה רק מדרבנן אינה מגורשת דזיל בתר טעמא שפרש"י בכתובות פי"א (דצ"ז ע"ב) כיון שמעוכבת להנשא מחמתו חייב במזונותיה וה"נ כשאינה מגורשת מדרבנן אינה יכולה להנשא מחמתו ומה גם כשהוא בענין שאפילו נשאת תצא כגון שהשליח לא אמר בפנ"כ ובפנ"ח דתצא לכ"ע. וכגון ספק גרושין הנזכר במשנה פ"ג דיבמות (ד"ל ע"ב) כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן כו' דהוי אינה מגורשת מדרבנן וכן פ"ד דגיטין (דל"ד ע"ב) אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה כו' דהוי ודאי רק מדרבנן אעפ"כ פשיטא שחייב במזונותיה דהא התם אמרו אינה מגורשת וא"כ מדוע יחלוק ר"י גם בספק גירושין דאורייתא שיהיה פטור ממזונות ומה גם שבירושלמי ס"ל דאפילו מגורשת גמורה יש לה מזונות אם לא סילק לה כתובתה ויש פוסקים כן ובדין מה היא באותן הימים כו' איכא תרתי דמסתמא לא סילק לה כתובה עדיין שהרי אם לא מת לא יהיה גט כלל וגם דהוי ספק גט מדאורייתא עד שעה אחת לפני מותו מאיזה טעם יהיה ס"ל לר' יוסי דבריי' שאין לה מזונות משא"כ לגירסת הרי"ף אתי שפיר כיון דאם מת מגורשת גמורה היא לכל דבר מיום הנתינה ע"כ ס"ל דאין לה מזונות. לכן עכ"פ ודאי גירסת התוספתא והגאונים והרי"ף והרמב"ם וכל ספרי ספרד והרז"ה והרמב"ן וסיעתם חשוב ודאי לפחות ספק נגד גירסת רש"י והתוספות וסיעתם והנה שני ספיקות אלו הם בריאים מאד דלא שייך לומר עליהם אוקמא אחזקת איסור לשוק. כיון שהספק הוא מצד פלוגתא דרבוותא שבכל א' משני ספיקות אלו יש פוסקים רבים ועצומים דס"ל כן בספק השני הרי נתבאר שזהו גירסת התוספתא והגאונים כו'. ובספק הראשון הרי זהו גירסתינו בגמרא גבי באומר מעת ופרש"י שיש לו ראיות רבות ובפרט שהירושלמי מסייע לו כפירושו בפרק כל הגט כנ"ל לא גרע ודאי מפלוגתא דרבוותא דפלוגתא דרבוותא עדיף מספק דתרי ותרי כמ"ש בתוספות פחז"ה (דל"ב ע"ב) ועי' בש"ך בתקפו כהן סי' ע"ט עד סי' ק"א ועי' בקצה"ח סס"י כ"ה בכללי תפיסה סעיף ט' וסעיף ך' ועי' בתומים בקת"כ ס"ק צ"ג וסס"ק פ"א שבתרי ותרי הוא ג"כ מחלוקת הפוסקים אם מוקמינן אחזקה מדאורייתא או לא ופלוגתא דרבוותא עדיף כחו מספיקא דתרי ותרי ומ"מ יש חולקים. והיינו בספק אחד אבל בנד"ז שיש כמה ספיקות כמשי"ת י"ל דלכ"ע לא מוקמינן אחזקת אשת איש. והנה הספק השלישי הוא דאף אם נתפוס כל החומרות היינו כשטת התוספות וכפי הגירסא וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת. עדיין עכ"פ ספק שקול הוא אם הגרושין מתחילין מהיום ממש משעת נתינה או מעת שהוא בעולם דהיינו פי' מגורשת ואינה מגורשת שהוא לא פחות מספק שקול עי' במשנה פרק הזורק (דע"ח סע"א) וס"פ מש"א (דע"ו ב') ואם אין ידוע זו היא שאמרו מגוא"מ. ובהר"ן ותוי"ט שם. ולפ"ד ר' יוסי דברייתא דאין לה מזונות ע"כ הספק נוטה אל צד הקולא יותר. הספק הרביעי הוא דכל זה באומר מהיום אבל באומר מעכשיו כתב מהרשד"ם סי' ע"ג דיש להקל אף לשטת המחמירין וכ"ד הרדב"ז. ובתשו' מהריב"ל ח"א סי' למ"ד העיר ספק זה דבנ"ד שאמר השכ"מ מעכשיו יש מקום קצת להסתפק כו' והעלה שלשטת הרא"ש בפי' מהיום דה"ק מהיום יחול תנאי זה אין לחלק בין מהיום למעכשיו ולפירש הר"ן דמפרש מהיום אם מתי מהיום שמת בו יש לחלק בין מהיום ובין מעכשיו אף לשטת התוספות. ומ"ש שהר"ן הוא יחיד בזה הלא דבריו לקוחים מדברי הרמב"ן פרק כל הגט והתוספות ג"כ אין מפרשים מהיום כפי' הרא"ש ע"כ לכאורה היה מקום לומר דמעכשיו לא דמי ממש למהיום וה"ל עוד ספק ועכ"פ לפמ"ש בסדר הגט סעיף רל"ב הלשון ואם מת קודם יום פלוני יהא גט מעכשיו י"ל דלשון זה לא דמי גם ללשון מעכשיו אם מת כמש"ל אות ב'. א"כ כזה ודאי לכל הפחות הוי ספק אף לדעת מהר"ם כי אפשר י"ל דמהר"מ מודה לגמרי בכה"ג. וא"כ יש כאן ארבעה ספיקות. ומהריב"ל שם כתב דהוי ספק ספיקא הזכיר רק הספק הראשון משום פרש"י והספק השלישי שכתבתי משום דגם לר' יוסי דמתניתן וחכמים דברייתא הוי מגורשת ואינה מגורשת ותמיהני מדוע לא חשיב הספק העצום דגירסת הרי"ף והגאונים שהיא גירסת התוספתא:
קיצור. שיש כאן ד' ספיקות לצד הקולא ומהם ב' ספיקות שכל א' עדיף מספק תרי ותרי א"כ לא שייך בהו אוקמא אחזקת איסור לשוק וגם השני ספיקות הנשארים הם ג"כ ספיקות בריאים וחשובים:
חהספק החמישי לא ראיתי מי שהעיר בו אבל נלע"ד שהוא צד גדול להקל והוא דודאי כל דיני המשנה הם מקודם תקנת רבא (או רב לגירסת התוספות דע"ב סע"א) דאתקין שיכתבו בגט מיומא דנן ולעלם. בפרק המגרש דפ"ה סע"ב ואמרינן בגמרא שם מיומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאומר זמנו של שטר מוכיח עליו. (לאפוקי מדר' יוסי דאמר א"צ לכתוב מהיום בגט דשכ"מ דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי כגט לאח"מ לכך תיקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילים בו ואע"ג דקיי"ל כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשא מפלוגתא דיצא הדבר בהיתר ולא יצא פסול אמשפחות ישראל) ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה כו' ופירש מיומא דנן היינו מהיום הזה. וא"כ י"ל דזה סגי אף לפר"ת וכמ"ש התוספות בכתובות (ד"ט ע"ב) דאף לפר"ת יש לחלק בין מהיום למפרש בהדיא שיחול משעת כתיבה דע"כ משעת כתיבה קאמר שיהא גט וכ"כ בקצרה בגיטין (דע"ד א') וא"כ בכותב מהיום הזה הרי ה"ל מפרש בהדיא דמשעת כתיבה קאמר דכאן א"א לומר כמ"ש הרא"ש שמעכשיו יתחיל התנאי דזה שייך לומר גבי כשאומר מהיום או מעכשיו אם מת שמזכיר התנאי ע"ז נדחק הראש לפרש דמ"ש מהיום היינו שמהיום יחול התנאי. אבל התם בכתב הגט שאין נזכר בו שום תנאי וגם אין מזכירים שום תנאי כלל עד שעת נתינה איך אפ"ל דמ"ש מיומא דנן היינו שמהיום הזה יתחיל התנאי דמאן דכר שמיה דהתנאי ועוד שהרי כתבו זה כמו שכותבין בכל הגיטין דהפירוש שמהיום הזה יתחילו הגרושין וגם פי' התוספות והר"ן דבאומר מהיום אם מת היינו מהיום שמת בו א"א לומר במיומא דנן דפירושו מהיום הזה ועוד דמוכרח דהפירש מהיום הזה דא"א לומר שהגרושין הם שעה א' לפני מיתתו דא"כ מהו ולעלם לאפוקי מהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דמאחר שהגרושין הם רק סמוך למיתה ממש לא שייך כלל הענין דלמחר את אשתי עד שיצטרך ולעלם לאפוקי מחשש זה דאחר שימות אין שייך קדושין ועוד דמ"ש ואנש לא ימחי בידיכי מיומא דנן ולעלם דהפי' שגם הוא אינו יכול עוד למחות בידה מיומא דנן כמ"ש בפירש הגט שבמהרמ"פ סעיף קי"ב ובב"י סי' קכ"ו ואם הפי' שאינו מגרשה רק מעת שהוא בעולם הרי יכול למחות בידה ולבטל הגט א"ו פירש מיומא דנן היינו מהיום הזה ממש משעת כתיבה ונתינה ולא פר"ת דמהיום אם מת היינו מעת שהוא בעולם רק לפי לשון המשנה והתוספתא שעדיין לא היו כותבין בגט מיומא דנן כמ"ש התשב"ץ ומוכרח הוא שהרי זהו תקנת רבא או רב. אבל עכשיו דכותבין מיומא דנן ולעלם שזהו ודאי הפירוש שמגרשה מהיום הזה י"ל דמודה ר"ת דהיא מגורשת לכל דבר משעת נתינה אם ימות ואין לומר דאף על גב דמיומא דנן משמע ודאי משעת כתיו"נ עכ"ז מה שאומר אח"כ בשעת נתינת הגט התנאי דמעכשיו אם מת זהו עוקר מיומא דנן דכיון שמזכיר תנאי דאם מת אמרינן דדעתו לאחר הגרושין כו' ובודאי יוכל לעקור כו'. דמה אם היה אומר בפירוש שלא תתגרשי בו אלא לאחר זמן פשיטא דאף שכתוב בגט מיומא דנן אינה מגורשת כלל עד זמן ההוא דאתי דבור ומבטל דבור וכדאיתא בהדיא בגמרא ופרש"י (דע"ב ב') גבי אי אמר ר' יוסי בע"פ כו' ע"ש. דזהו דוקא אם אמר כן להפך אבל הכא שאומר ג"כ בשעת נתינה לשון שאינו סותר כלל מיומא דנן ואדרבה מסייע לו דלשון מהיום וכ"ש מעכשיו משמע ג"כ מהיום הזה אלא שאנו מוציאין המשמעות מפשטו מחמת שהזכיר תנאי דמיתה בשעת אומרו מהיום או מעכשיו אזי אין לנו ראיה ברור דמהיום לאלתר ממש קאמר וזה כשלא היה לנו ראיה זולת זה אבל כשיש לנו בלא"ה ראיה מוכרחת דמהיום הזה מגרשה ע"י מיומא דנן א"כ י"ל פשיטא דבאומרו מהיום אם מת אינו מקלקל ראיה הנ"ל ומפרשים דמהיום ממש קאמר לאלתר:
קיצור שיש לומר מאחר שעכשיו כותבין בהגט מיומא דנן ולעלם ע"כ הפירוש שמיום הזה ממש מגרשה והיינו משעת הנתינה שהרי א"א לומר שמיומא דנן יתחיל התנאי שהרי עדיין לא נזכר שום תנאי:
טויש להביא שני ראיות לזה. הא' ממ"ש המרדכי ס"פ מש"א סי' תל"א וז"ל אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט כו' והא דלא אזכר הכא מעכשיו משום דכתיב בגט מיומא דנן ולעלם דאל"כ הוי גט לאח"מ עד דאמר מעכשיו עכ"ל העיטור הרי ס"ל דמיומא דנן ולעלם מהני אע"פ שלא אמר כלל מעכשיו וכ"כ הרמב"ם פ"ט מה"ג ה"ך והמגיד שם האריך בזה והביא גם דברי העיטור הנ"ל. ומצאתי בתשב"ץ ח"א סי' קט"ו שנשאל על מה שהרמב"ם פ"ט מה"ג הביא דברי שמואל ולא פי' דמיירי באומר מעכשיו וכ' לתרץ ע"פ דברי העיטור הנ"ל דבכותב מיומא דנן ולעלם א"צ לומר מעכשיו. (הג"ה אח"ז. ומהרש"ל ביש"ש פ"ה דב"ק סי' ל"ב בדיני ברירה פ"ב סעי' ט"ז כ' וז"ל פמש"א מי שגירש אשתו ע"ת אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהיה גט אע"פ שלא אמר מעכשיו ומהיום אפ"ה לכי מיית הוי גיטא אע"פ שבשעת הגט הוה ספק אם ימות או יחיה עכ"ל וכוונתו שאין כאן שום חשש ברירה אבל תמוה האיך הקיל בלא מעכשיו ומהיום הא זהו נגד המשנה (דע"ב א') זה גיטך אם מתי כו' לא אמר כלום וכן פסק בטוש"ע רסי' קמ"ה ואם משום סברת העיטור הרי לא הזכיר סברתו כלל ע"כ דבריו צע"ג ושוב ראיתי שכוונתו שלא אמר מעכשיו ומהיום אלא מעת שאני בעולם וכמש"ש היש"ש בפנים דמ"ה ע"ג עכ"ה). אלא שכתב שלא ראה לאחד מן האחרונים שכתבו זה הלשון של העיטור וע"כ העלה שחולקים ע"ז הפוסקים משום שי"ל דתנאי אם מתי דבע"פ מבטל מיומא דנן שבגט כנזכר סברא זו בגמ' פמש"א (דע"ב ב') לענין זמנו של שטר לר' יוסי דאמרינן דלמא כי מסריה ניהליה בתנאי הדר ביה מזמנא דשטרא. ואח"כ העלה כיון דאסיקנא דאמר ר' יוסי אפי' בע"פ ואמרינן דלא הדר ביה ה"ה לרבנן בכתוב בהדיא מיומא דנן אף שמסרו לה בתנאי דאם מתי ולא הזכיר מעכשיו אמרינן דלא הדר ביה ומיומא דנן קאמר ומ"מ העלה שאין לסמוך ע"ז רק בדיעבד שאם נתגרשה כן א"צ חליצה. הרי שסומך על מיומא דנן אף באיסור דאורייתא גמור היינו כשלא אמר כלל בשעת נתינה מעכשיו שאם לא היה כתוב בגט מיומא דנן ה"ל גט לאח"מ אעפ"כ ע"י מיומא דנן הגט כשר דיעבד כש"כ שנסמוך אנו ע"ז בדבר שאף גם בלא מיומא דנן הוי מגורשת משעת נתינה לפ"ד רוב הפוסקי' דהיינו כשאמר מעכשיו רק למיעוט הפוסקים ה"ל ספיקא. שא"כ כשכתוב בו מיומא דנן אמרינן ודאי כשנותנו בתנאי דמעכשיו דלא הדר בו ממיומא דנן ולעלם והיינו שמגרשה משעת כתו"נ ממש וגם פשט לשון מעכשיו מסייע למיומא דנן ועדיף טובא מנידון דהעיטור. הב' ע"פ תשו' מהר"מ שבמרדכי פמש"א סי' ת"ל דאילו לא אמר מהיום ה"ל גט לאח"מ כו' אבל מהיום אם לא באתי כו' ע"ש וזה שייך אם לא כתוב בו מיומא דנן אבל כשכתוב בו מיומא דנן ולעלם הרי אף שלא היה אומר בשעת מסירה מהיום אין זה גט לאח"מ כדלעיל א"כ כשהוסיף לומר מהיום וכ"ש מעכשיו למה לנו לעקור הלשון מפשוטו ובודאי לאלתר קאמר כו' וכ"ש לר' יוסי דמתניתין דאף אם לא כתוב בו מיומא דנן ולא אמר מהיום אין זה גט לאח"מ דהא ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ כשהוסיף בו מיומא דנן ולעלם בגט וגם אמר מעכשיו בשעת התנאי כל הני לישני יתירי ודאי לטפויי אתי דלאלתר ממש מגרשה וא"כ לא מיירי ר' יוסי ודאי בכה"ג לומר מגורשת ואינה מגורשת וא"כ ה"ה לחכמים דברייתא דס"ל כר' יוסי דמתניתין. ומצאתי ראי' לדברי דבכנה"ג סי' קמ"ה בהגהת הטור ס"ק ט' הביא בשם תשו' מהר"י אדרבי סי' קמ"ה דאם אמר שני פעמים מעכשיו הוי גט אף שנקרע הגט קודם מיתה וצ"ל טעמו ע"פ תשו' מהר"מ שבמרדכי הנ"ל והכא עדיף טובא יותר מאם אמר ב"פ מעכשיו ע"פ משום שמיומא דנן נכתב קודם שנזכר שום תנאי כנ"ל ובודאי מהיום הזה ממש קאמר:
קיצור שיש ראיה לזה דלהעיטור והרמב"ם סומכים על מיומא דנן אף אם לא אמר כלל מעכשיו ומהיום א"כ לפחות יש לסמוך ע"ז כשאמר מעכשיו אף שנקרע הגט ועוד ראיה ג"כ מתשו' מהר"מ:
י הרי נתבאר שיש כאן חמשה ספקות. והנה אף להט"ז שכ' ביו"ד סי' ק"י סקט"ו בסופו האשה שהיא בחזקת אשת איש ונולדו אח"כ ספיקות במיתת הבעל או בגירושיה אפילו הוה כמה ספק ספיקות לא מהני כיון שאתה בא להוציאה מכלל א"א שהיתה תחלה כו' הכא שאני דחזקת א"א כבר בטלה לגמרי שהרי כבר מת עכ"פ ונשאר רק איסור היבם וכיון דכבר נתן לה גט איתרע עכ"פ חזקה זו וע' יבמות ר"פ בתרא (קי"ט א') בתו' ד"ה יצתה מלאה בשגם כיון שלפ"ד רוב הפוסקים רובם ככולם הוי מגורשת גמורה למר מטעם פרש"י ולמר מטעם גירסת רי"ף וחכ"א מגורשת לכל דבר עכ"פ רובא עדיף מחזקה א"כ בטלה החזקה ונשאר רק מיעוטא לחומרא וע"ז יש ג"כ כמה ספיקות לקולא. ועוד דבכנה"ג בא"ח בסופו דקס"ב ססע"י אלף נ"ט פוסק אחד מסופק וא' פשיטא ליה יש לסמוך על מאן דפשיטא ליה דאין ספק כו' וכ"כ הראנ"ח ח"ב סי' כ"ה והרא"ש פרק אלו נערות סי' ה' כיון דלאביי פשיטא ליה כו' וכ"כ הנמ"י בב"ק ר"פ כיצד הרגל בשם הרמ"ה דלא חיישינן לספיקא דרבא נגד פשיטותא דרבה והכא אף לדעת מהר"ם וסיעתו הוא ספיקא דהיינו מגורשת ואינה מגורשת וא"כ לכאורה לא היה לחוש משרש הדין לספיקו נגד ודאי דרוב הפוסקים אכן בשם הריטב"א כ' הנמ"י שם כיון דרבא היה בתרא חיישינן לספיקא מ"מ הכא אע"ג דמהר"ם הוא בתרא מ"מ כיון המקילים בפשיטות הם רוב הפוסקים ורק המיעוט הם מספקים י"ל ל"ד כלל לרבא נגד רבה שהוא חד נגד חד אבל מיעוטא לגבי רובא ודאי ל"ח לספיקא דידהו נגד ודאי של רובא אמנם בפרק השוחט גבי תחת העור בי רב אמרי אינו יודע פסקו לחומרא אע"ג דרב יהודה פשיטא ליה ובי רב היינו רב הונא וראיתי בפרי תואר סי' כ"ד סק"י שכ' שהרשב"א הקשה זה אמאי פסקו כספיק' דבי רב נגד ודאי דרב יהודה ותירץ שכן מוכח מסוגיא דפ"ק דחולין (דף כ') ועיין מזה בתה"א בית שני שער ראשון דף כ"ד ע"ב שתירץ ועוד כיון דשקלו וטרו אליביה כו'. ועוד דביבמות ר"פ בתרא במשנה אפילו חמותה יצתה מליאה אינה חוששת לר' יהושע משום דאיכא רובא לשוק ולת"ק דחוששת ע"ש בנ"י הטעם וא"כ הכא דאיכא רובא וגם כמה וכמה ספיקות י"ל אינה חוששת ועוד דבפרק ארבעה אחין (דף ל' ע"ב) ס"ל לרבה בספק שקול עם חזקת היתר פטורה מן החליצה מדינא ואע"ג דאביי ורבא פליגי עליה הנה לפ"ד התוס' מוכרח לומר שהוא רק מדרבנן כמבואר ביו"ד סי' נו"ן ובש"ך סק"ג ובאה"ע סי' קע"ג ובב"ש שם סק"ה אע"פ שדבריו שם צ"ע ואף שכמה פוסקים חולקים על שטת התוס' ולדבריהם לא מוקמינן אחזקה שם מדאוריי' היינו כשיש רק ספק אחד לבד. אבל בשני ספיקות עם חזקת היתר ודאי י"ל דלא פליגי ולכ"ע שריא. ועמ"ש לקמן בשם רשב"ם פי"נ. וא"כ הכא אע"ג דליכא חזקה דהיתירא מ"מ חזקת איסור ג"כ י"ל דליכא דאיתרעא החזקה טובא ע"י נתינת הגט כ"ש בצירוף אחד מספיקות דלעיל ונשאר ארבעה ספיקות דמועילים יותר משני ספיקות וחזקת היתר. וע' בתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף רי"ו ומהריב"ל ח"ב סי' ז' התיר כשיש ג' ספקות בעסק קדושין מדוע אנו לא נתיר באיסור לאו דקיל טפי בחמשה ספיקות אע"ג דאמרינן פב"ת דיבמות רפב"ת (דף קי"ט סע"א) מה לי איסור לאו כו' הא פרש"י הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן היא כו'. אבל היכא שיש כמה ספיקות לקולא יש להקל יותר באיסור לאו מבאיסור כרת ועי' בת"ש סי' ל"ח סק"ז לחלק בין איסור כרת דנדה לאיסור לאו דטריפות לענין בקיאות במראות ע"ש ועי' בכללים שבסוף ספר גט פשוט בשם מהראנ"ח אף שחשש לדעת ר"י בר"י בענין קטן שקידש לו אביו מ"מ היינו באיסור קדושין. אבל כשנשארה זקוקה ליבום לא חשש. ועוד דרשב"ם פ' י"נ (דקל"ד ע"ב) ד"ה התם דלא מוחזק לן ס"ל באיסור יבמה לשוק דמותרת לשוק ע"י שני ספיקות לבד א"כ אף את"ל דהכא יש חזקת איסור ליבם מ"מ בתלתא ספיקא סגי לדעת הש"ך בי"ד סי' ק"י בדיני ס"ס סעי' כ"ז כ"ש הכא דהספיקות הם ספיקות שהחזקה אינה מבטלת אותם כמ"ש לעיל דפלוגתא דרבוותא עדיף מספיקא דתרי ותרי אע"פ שמצד אחר יש מחמירים דשני פלוגתות אין חשובים שני ספיקות משום דה"ל שם אחד כמ"ש במנחת יעקב בדיני ס"ס מחודשים ו' י"א כו' היכא דאיכא שני פלוגתא דרבוותא כו' לא מקרי רק חדא ספיקא כו' ורבים חולקים דה"ל ספק ספיקא וכן נ"ל עיקר עכ"ל. וע"ש סק"ו שכתב שמהריב"ל ח"א סי' מ"א ס"ל דהוי חדא ספיקא וראיתי במהריב"ל שם ח"א סוף כלל ששי סי' מ"א פסק בפשיטות דהוי תרתי ספיקות. כ"א בח"ד סס"י ב' כתב כן וז"ל דספיקא דדינא אע"ג דהוי תרי חדא שמא אית להו עכ"ל. ובח"ג סי' כ"ב כ' ג"כ דהוה שני ספיקות ע"ש לענין ריבית ועלה על דעתו אף להוציא ממון מחמת שני ספיקות אלו ושם סס"י ל"ג שהיה שני פלוגתא דרבוותא וספק שלישי בגוף המעשה פסק להוציא ממון עי"ז כיון שלדעת התוספות פ"ק דכתובות מוציאין ממון ע"י שני ספיקות א"כ עכ"פ יש לפסוק בנ"ד דאיכא תלת ספיקא עכ"ד וכ"כ שם סי' מ"ו ובסי' ס"ג כ' דתלתא פלוגתא דרבוותא נידונין כתלתא ספיקא וז"ל וכד מעיינין שפיר נראה אשכחינן דזכה שמעון המצרן דהרי אית לי' תלתא ספיקא דפלוגתא דרבוותא דמסייע ליה חדא דאיכא מאן דס"ל דעל מנת כו' א"צ לכפול התנאי ואיכא נמי פלוגתא אחרינא מרבוותא דס"ל דלא בעינן תנאי כפול אלא בעריות כו' ואיכא נמי סברת הרמב"ם ז"ל כו' עכ"ל. הרי חושב שלשה פלוגתות לשלשה ספיקות הביאו הכנה"ג בח"מ סי' כ"ה בהגהות הב"י אות פ"ד ושכ"ד הראנ"ח ח"א סי' כ"ט וע"ש אות פ"ב שהביא מחלוקת אם אפילו שני פלוגתות אם נידונין כשני ספיקות או לא. ואות פ"ג כתב תרי פלוגתא דרבוותא באיסורא לקולא מהרח"ש ז"ל והר"ם אלשקר בסי' כ"ו ומהרשד"ם. ובאות פ"ב כ' בשם בעל משפט צדק דלענין גט יש להחמיר לומר שאין נידונין כשני ספיקות. ונראה בנדון זה שעכשיו אין הספק באיסור א"א כ"א באיסור לאו יש לתפוס כדעת רוב האחרונים דס"ל דכל פלוגתא נידון כספק בפני עצמו כנ"ל ואף שעיקר הספיקות הם בענין הגט דהוא איסור א"א מ"מ הרי עכשיו שמת הבעל הרי כל הספיקו' עכשיו הם באיסור לאו וכמ"ש בשעה"מ ה' מקוואות כלל ז' בשם התוספות והרשב"א לענין עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה אע"ג דתרומה ספק טמאה ה"ל איסורא דאורייתא אפ"ה כשנתגלגל הדבר לענין עירוב ה"ל ספיקא דרבנן ול"ד לספק דרוסה שנתערב חד בתרי דלא מקרי ס"ס יעו"ש מה שחילק וה"נ דומה לדין עירוב דאע"פ שהספק אם חשובה מגורשת היא באיסור א"א דומיא דתרומה ספק טמאה מ"מ עכשיו הספק רק לענין יבום כש"כ דהכא תכלית כוונת הגט היה רק לפוטרה מזיקת היבם גם לפעמים אפי' בגט ואיסור א"א סומכין על ספק א' דתרי ותרי בדיעבד כשנשאת לא' מעידיה ואומרת ברי לי בפ"ב דכתובות (כ"ב ב') והנה שני ספיקות דפלוגתא דרבוותא עדיף טובא מספיקא דתרי ותרי ע' בפ' חזקת (דל"ב ע"ב) בתוספות ד"ה הלכתא כו' רק דבזה לא שייך לא' מעידיה ולא ברי לי וגם אינו דיעבד. ומ"מ כשיש נוסף ע"ז עוד כמה ספיקות נראה דיש להתיר אף לכתחילה בנד"ז שאינו איסור א"א עכ"פ כנ"ל והעיקר במקום עיגון ושעת הדחק כנד"ז להמתין על יבם קטן שהרי בכה"ג ס"ל להג"פ בכללים שבסוף ספרו סס"י ו' דבשעת הדחק סומכין בזה לכ"ע אף בדאורייתא על רוב הפוסקים המתירים נגד מיעוט האוסרים כך היה נראה ואפשר שזה היה טעמו של אאזמו"ר הגאון נ"ע שהיה דעתו להקל בזה וכבר כתבתי שלולי שכך שמעתי בשמו לא הייתי מדבר בזה כלל:
יאומ"מ כ"ז רק לפלפולא בעלמא אבל לא למעשה ח"ו כי לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ח"ו. ואפשר בנדון של אאזמו"ר ז"ל היה עוד סניפים להקל מצד הגט שלא נקרע בתורף וכדבעינן למימר לקמן אי"ה. ולכן העיקר שלפענ"ד יש לסמוך למעשה להקל אם יסכימו גדולי המורים הוא ע"פ מה שכבר הורה זקן הגאון המפורסם הבית מאיר סי' קמ"ה ס"ב וז"ל וכבר נהוג עלמא שלא לקרוע הגט שכ"מ הנעשה על תנאי אם ימות כנהוג בזולתו מהגיטין והוא ע"פ המרדכי ותשו' מיימוני וכמבואר סס"י קמ"ח בב"ח כו' ובתשו' מיימון הנ"ל מצריך נמי שיהא הגט ברשותה בשעת מיתת הבעל כו' הן אמת שנראה מהר"ם ז"ל אזיל בשטת הראב"ד שמפרש האיבעיא (שבגמרא בכתובות פרק הכותב (דף פ"ו ע"ב) לענין הניחתו בצידי רה"ר) דוקא במעכשיו כו' משא"כ לפסק הש"ע סי' קמ"ו כהרמב"ם ור"ן והה"מ שמפרשים האיבעיא בלא מעכשיו ופוסקים דמגורשת בצידי רה"ר א"כ ה"ה בגט שכ"מ י"ל שאף שדעתו שלא יחול קודם מותו מתגרשת היא בגט זה שמונח אז ברשות הרב כו' נהי דלא הוה ממש חצירה כו' מ"מ לא גרע מצידי רה"ר כו' אך כל זה אפשר בדיעבד עכ"ל הרי דיעבד דעתו להקל בחשש זה מה שלא היה מונח ברשותה עוד כתב ובדיעבד אם נתקרע קודם מותו והוא מעורה יש לעיין בסי' קכ"ה סעי' כ"א עכ"ל וא"כ המעיין שם יראה שכוונתו שבנ"ד ודאי יש להקל גם בחשש זה בדיעבד כיון שלא נקרע התורף. וא"כ כיון שכבר הורה זקן נלע"ד שיש לסמוך ע"ז בשעת הדחק כזה עכ"פ:
ועי' תוס' ספ"ק דב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא וי"ל דמ"מ בא"א כו' ובאיסור לאו ודאי לא החמירו דהא שטרי חליצה ומיאונין מבואר בגמרא שם דדומה לשטרי ממונא והיינו כמ"ש עוד התוספות דמדאורייתא ל"ח לשני יב"ש כו' ואילו גבי גט חיישינן לשני יב"ש מבואר דל"ד איסור חליצה לאיסור א"א וכ"כ בפנ"י שם ד"ה שטרי חליצה ומיאונין תנן ונ' דרב עמרם סבר דבחליצה ומיאונין נמי לא חיישינן כו' ודוקא לענין גיטין סובר רב עמרם דמחמירין משום חומר א"א כו' ורבה סובר דאין לחלק בין גיטין לחליצה ומיאונין לענין חששא דשני שוירי כו' עכ"ל אפשר גם לרבה היינו התם דס"ל דחששא גמורה היא אבל בנד"ז שיש כמה וכמה ספיקות להקל י"ל שיודה ג"כ לחלק בין איסור לאו ובין איסור א"א:
ועיין ביבמות פרק החולץ (דף ל"ו סע"ב) מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת והיינו כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דאמרי אע"ג דלא שהה ולד מעליא הוא וגבי אשת כהן דלא אפשר סמכינן ארבנן עכ"ל ואע"ג דאפשר שתצא מהכהן ותחלוץ ותנשא לישראל מ"מ סמכינן אע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג בשבת פי"ט (דף קל"ו ע"א) א"כ סמכינן להקל שלא תחלוץ על רבנן דפליגי על רשב"ג. א"כ ה"נ באיסור חליצה יש לצדד לסמוך על חמשה ספיקות להקל דלעיל נגד דעת מהר"מ. אף כי גדול הוא ורב גובריה לכאורה לא יחמירו בדבריו יותר מדברי רב יהודה אמר שמואל דאמר הלכה כרשב"ג: