סימן פט
אסימן פט
אשה שיש סכנה אם תתעבר ותלד אם מותרת לשמש במוך כפרש"י דנותנת המוך לפני התשמיש:
פ"ק דיבמות (די"ב ע"ב) שלש נשים משמשות במוך. והנה גבי מניקה שמא תגמול את בנה אין זה חשש סכנה כ"כ כמו גבי קטנה כו' דהא אפשר לשכור מניקת אחרת וגם אמרי' ביבמות פ' החולץ (דמ"ב ע"ב) דידיה ממסמסא ליה בחלב וביצים ואעפ"כ כיון שיש בזה חשש מותרת לשמש במוך לר"מ. וחכמים דאומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה כו' דמשמע לפרש"י דאסורות לשמש במוך מאחר דפי' גבי משמשות במוך מותרות לתת מוך במקום תשמיש ממילא דלחכמים אין מותרות. יש לומר הטעם משום שכן שם הבורא יתברך בטבע הבריאה אשר ג' נשים הנ"ל ע"פ רוב אינן מתעברות ומ"ש ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה' היינו שלא יקרה כן אפי' על צד המיעוט אבל באשה שראויה להתעבר כגון שאינה משלשה נשים הנ"ל וא"כ ע"פ רוב תתעבר כדאמרי' בגמרא ר"פ בתרא דיבמות (דף קי"ט ע"א) אמאי הלך אחר הרוב ורוב נשים מתעברות ויולדות ואם העיבור והלידה הוא חשש גדול לאשה זו ודאי בכה"ג מודו חכמים לר"מ דמותרות לשמש במוך ולא שייך ע"ז לסמוך לכתחלה על שומר פתאים ה' דהא אמרי' אסור לסמוך על הנס ובענין קטן מחשש זה אמרו בשבת פרק במ"מ (דף ל"ב ע"א) ר' ינאי בדק ועבר דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה כו' ומצות עשיית מעקה יוכיח. ועי' בש"ע יו"ד סי' קי"ו סעיף ה' בהג"ה. ועי' בהרמב"ם פי"ב מהל' שמירת נפש מדינים אלו והנה בתה"ד סי' רי"א חקר וז"ל וצ"ע אי שייך למימר האי טעמא שומר פתאים לתלמיד חכם שהוא יודע ומכיר כו' יעו"ש א"כ לדבריו כיון דגם לחכמים הטעם משום שומר פתאים ה' אם האדם רוצה מ"מ לשמור א"ע רשאי אפי' בשלשה נשים הנ"ל אך י"ל דלא דמי דמהרא"י מיירי בדבר שאין בו שום נדנוד איסור ע"כ רשאי אבל בנד"ז לפרש"י דנותנת המוך קודם התשמיש שהתוס' בשם ר"ת החמירו בזה דגם לפרש"י לא התירו זה רק בג' נשים הנ"ל לכן לחכמים שאין חששא בזה אין לשנות אבל מ"מ באשה שראויה להתעבר ויש חשש מהעיבור והלידה ודאי גם לחכמים מותרת לשום המוך קודם התשמיש לפרש"י וגם צריכות דוקא לעשות כן כנ"ל מהש"ס דפרק במ"מ (דל"ב). והנה בחידושי הרשב"א פ"ק דיבמות כ' וז"ל שלש נשים משמשות במוך פרש"י רשאות ואינו מחוור כו' אלא חייבות לשמש במוך קאמר משום סכנה דידה או משום סכנה דולד עכ"ל. ומשמע דאף לפרש"י דמשמשות במוך היינו לשום המוך באותו מקום קודם התשמיש בענין שאף גם בשעת תשמיש יהיה המוך שם עכ"ז ס"ל דפי' משמשות היינו שחייבות לשמש כן במוך דאל"כ כיון דמקשה זה על פרש"י ה"ל לבאר ולומר מיהו לפרש"י בענין משמשות במוך אינו כן א"ו ס"ל דאף לפרש"י שהמוך שם בשעת תשמיש עכ"ז חייבות לעשות כן. גם הר"ן בנדרים פרק אין בין המודר (דל"ה ע"ב) גבי משמשות במוך כ' חייבות לשמש במוך משום סכנה. וא"כ לפ"ז גם לחכמים י"ל רק אינן חייבות לשמש במוך אבל רשאות וכ"פ היש"ש פ"ק דיבמות סי' ח' מיהו קושיית הרשב"א על רש"י שהכריחו לומר חייבות אין הקושיא מוכרחת כלל דשאני השימוש עם קטנה מן משמשות במוך כו' אעפ"כ זה נראה להכריח מן הרשב"א והר"ן דבאשה הראויה להתעבר ויש חשש מהעיבור והלידה חייבות לשמש במוך וכדפרש"י שיהיה המוך באותו מקום בשעת תשמיש ולא דמי לשלשה נשים דלפרש"י רק מותרות לעשות כן ולא חייבות דשאני התם דבלאו הכי רוב שלשה נשים הנ"ל אינן מתעברות כלל רק משום דר' מאיר חייש למיעוטא ע"כ אינן חייבות. כ"א רק מותרות. אבל היכא שהרוב הוא שתתעבר ותלד חייבות לעשות כן אף לחכמים דודאי הרוב לרבנן חמור יותר ממיעוטא לר"מ עי' בגמרא פ"ק דחולין (דף י"א) סע"ב גבי דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא כו' דמוכרח דלר"מ אע"ג דחייש למיעוטא מ"מ היכא דלא אפשר סמכינן על רובא אבל ברובא פשיטא דלא סמכינן על מיעוטא אף היכא דלא אפשר בין לר' מאיר בין לחכמים:
קיצור. אע"ג דחכמים אומרים משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו. זהו רק בג' נשים אלו. אבל באשה אחרת אשר רוב נשים מתעברות ויולדות אם יש חשש סכנה בהעיבור ולידה אף שהחשש אינו עצום ורק דומה לחשש שמא תגמול את בנה דגם אם תגמול עדיין החשש סכנה אינו גדול אעפ"כ מותרת לשמש במוך דהיינו שיהיה המוך שם בשעת תשמיש לקלוט הזרע. ולהרשב"א והר"ן השלשה נשים חייבות לעשות כן לר"מ ובנד"ז לפרש"י ג"כ חייבות לעשות כן לכולי עלמא:
בוהנה אע"ג דר"ת חולק על פרש"י בפי' משמשות במוך כמבואר בתוס' ביבמות שם (די"ב) ד"ה שלש וז"ל ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחא משמש כו' עכ"ל. מ"מ הרי בכתובות פ' אלו נערות (דל"ט ע"א) בתוס' שם ד"ה שלש מבואר דר"י בעל התוס' ס"ל כפרש"י ולא כר"ת והביא ראיה מנדה (דף ג' סע"א) דמשמע שם שהמוך הוא במעיה כל שעה ר"ל אף בשעת תשמיש. וכן בחידושי הריטב"א בכתובות שם כ' ואפי' היה מונח בשעת תשמיש. וגם פי' שם דחייבות לשמש במוך. וביש"ש פ"ק דיבמות סי' ח' חלק על פי' ר"ת והעלה דהעיקר כפרש"י דמשמשים במוך לפני התשמיש קאמר ואין זה כמטיל על העצים דסוף סוף דרך תשמיש בכך וגוף נהנה מן הגוף כו' ותמה אני על ר"ת איך עלה בדעתו לפרש בענין אחר מהא דנדה (דף ג') שהביא ר"י עכ"ד ולפעד"נ ראיה למהרש"ל דאין זה כמטיל זרע על העצים ועל האבנים מהא דאיתא בגמרא ספ"ב דנדרים (ד"כ ע"ב) שהתורה התירה האשה לאיש אף לשמש שלא כדרכה דהיינו פנים כנגד העורף וכ' הר"ן שם וכן הטור אה"ע רס"י כ"ה דהרמב"ם פי' ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה ור"י פי' דאפי' בהוצאת ש"ז נמי מותר לשמש שלא כדרכה ובלבד שלא יהא רגיל בכך כו' וכ' הב"י שהוא מדברי התוס' פ"ג דיבמות (דף ל"ד ע"ב) סד"ה ולא כמעשה ער ואונן ושכתב הרא"ש דשינוייא בתרא דתוס' עיקר הרי מוכח מזה דאף לשמש שלא כדרכה בהוצאת ש"ז נמי לא דמי למטיל זרע על העצים ועל האבנים דאי הוה דמי לזה הרי אפי' באקראי איך התירה התורה אע"כ לא דמי כלל למטיל זרע על העצים ועל האבנים כיון דגם שלא כדרכה נקרא ביאה. ואף דברגיל כן אסור היינו שלא כדרכה ממש אבל לשמש כדרכה ושתשים מוך בשעת התשמיש זה ודאי מותר לגמרי היכא שיש חשש סכנה ולא דמי למטיל על העצים ועל האבנים דאם אפי' שלא כדרכה דאינו מקום הראוי לזרע ולעיבור כלל אעפ"כ לא דמי למטיל על העצים והאבנים ק"ו במשמש כדרכה במוך דהוא מקום הראוי להזריע ואפשר שיוכל להיות שגם המוך לא ימנע בהחלט מלהזריע אם יצא הזרע דרך המוך דפשיטא דלא דמי למטיל זרע על העצים ועל האבנים ואף אם היא אחר התשמיש תומ"י תסיר המוך עם הזרע כדי שלא תתעבר. זהו מעשה אחר התשמיש דגם לר"ת שרי אבל בשעת התשמיש י"ל שהיה אפשר שתזריע. לכן ודאי בלי ספק פרש"י עיקר. וכן לשון משמשות במוך מורה באצבע כפרש"י דהמוך הוא ברחמה בשעת תשמיש. ועוד ראיה ברורה דהא ביבמות שם (ל"ד ע"ב) במניקה ס"ל לר' אליעזר להתיר כל כ"ד חדש שיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כדי שלא תתעבר ואע"ג דחכמים פליגי עליה ואמרו הללו כמעשה ער ואונן מ"מ מזה מובן דכשזורה מבפנים אע"פ שהמוך בשעת תשמיש ג"כ מבפנים ודאי שרי. שוב ראיתי מזה בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ו התיר ג"כ לשום המוך בשעת תשמיש. אך שם השאלה בענין שהרופאים אמרו שאם תתעבר תמות. ולפע"ד אף בפחות מזה רק שיש חשש סכנה יש ג"כ להקל כמש"ל מהא דמניקה שמא תגמול את בנה כו' דהם תרי שמא. האחד שמא תגמול דאולי בלא"ה לא תתעבר שלכן אמרו חכמים משמשת והולכת כדרכה כו'. הב' שגם אם תגמול שמא לא יזיק לו ע"י שתשכור מניקת אחרת או ע"י מסמוס חלב ובצים כו' אעפ"כ התיר ר' מאיר. והריטב"א בכתובות (דף ל"ט) ס"ל דגם לחכמים רשאי רק שאין מחוייבות כו' עיין שם. אם כן באשה אחרת בחשש סכנה כערך זה גם לחכמים הדין כמו במינקת לר' מאיר כיון דראויה להתעבר יותר ממינקת כנ"ל: