סימן פח

אסימן פח

היתר עגונא שנמצא הרוג בהדרך שהלך בה בעלה והכירוהו אחר עשרה ימים ע"י שפתחו קברו ע"י הממשלה והכירוהו שני עדים בטב"ע בפניו שהיה שלם. וגם יש איש אחד שראוהו תוך ג"י ולא הכירו בחייו אבל מעיד שגם עתה אחר עשרה ימים לא נשתנה כלל מכמו שהיה תוך ג"י (והיינו ע"י שהי' קבור באדמה ובזמן הקור היינו בחדש חשוון) גם הכירוהו השני עדים הנ"ל בסימן מובהק שהיה בו בלחי השמאלית שטרום לרוחב הלחי ותחתיה גומא קטנה שנשאר בו מהפאקין שהיה לו בקטנותו גם הכירו כל בגדיו בסימנים ומהן בטב"ע:

הנה בכנה"ג סי' י"ז בהגה"ט אות של"ז בסימנים מובהקים מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים הרא"ם ז"ל ח"א סי' ל"ו ול"ז וכ' הראנ"ח ז"ל ח"א סי' כ' דהיינו דוקא בסימנים דאינן עשויין להשתנות לאחר מיתה. והוא מדברי המרדכי בר"פ האשה שלום ופי' מהרח"ש בקונטרס עיגונא דאתתא דנ"ג ונ"ד כגון חיתוך הרגל וכיוצא בהם אבל בסימנים העשויים להשתנות כגון חרום דתה"ד אפילו בסי"מ ביותר אין מעידין עכ"ל. וכ"כ בשמו בבאר היטב סעיף כ"ו ס"ק פ"ז וכ"כ בק"ע שבסוף ספר מכתב מאליהו סי' ו' סעיף ע"ט וז"ל משמע שאפילו בעדות הסימנים בעינן שיעידו שראו אותו מיד שהעלוהו מן המים שאע"פ שיש סימנים שאין בהם חשש מהשינוי כגון חתוך דיד כו' מ"מ יש סימנים מובהקים אחרים שמשתנים הרא"ם סי' ל"ח עיין בהר"מ פאדווה סי' כ' כו' עכ"ל. וק"ל ממ"ש הב"י דכ"א סע"ד על תשו' הר"ן שנשאל על מיימון מאלקי כו' ונראה מדבריו שאותם סימנים שאמר העו"ג שהיה לו בראשו ובזרועו לא חשיבי סימנים מובהקים לגמרי דא"כ אע"פ שנשתהה ה"ל למשרי אשה זו. והרי התם שהיה לו צלקת בזרועו. וא"כ אם כדברי הרח"ש דדוקא כגון חיתוך הרגל כו' אבל כגון חרום כו'. והרי צלקת בזרועו י"ל לא דמי כלל לחיתוך הרגל. וא"כ י"ל דה"ל סי' העשויין להשתנות לאחר מיתה אף שהוא סימן מובהק. וא"כ מנ"ל להב"י שאותם סימנים לא היו סי"מ דילמא היו סי"מ ואעפ"כ באשתהי אין מעידין דאולי נשתנו דהא לא דמו לחיתוך רגל. א"ו משמע דהב"י לא ס"ל כמהרח"ש. וכן במרדכי ר"פ האשה שלום לא משמע דבעינן דוקא כגון חיתוך הרגל. ובפרט לפמ"ש הרשב"א שם בד"ה וקאמרי סימנים וכגון דאמרי סימנים שיש להם במקום המוצנע כו'. מיהו הרשב"א י"ל מיירי בלא אשתהה. ועי' בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ה מנדון תשו' הר"ן הנ"ל פי' דברי הר"ן מפני שצלקת אינו סי"מ כו' כמ"ש הב"י וכ"כ בתשו' מ"ב סי' ס"ג. משמע הא הי' סי"מ לא חיישינן אף דאשתהי. ובגמרא יבמות (דק"כ סע"א) ואיכא דאמרי הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קא מיפלגי מר סבר עשויה להשתנות פירש"י ממראה. ומר סבר אינה עשויה להשתנות. הרי לראב"ם גם מראה של השומא אינה עשויה להשתנות. ולת"ק המראה עשויה להשתנות. ולל"ב דהכא בשומא סי"מ קא מיפלגי אפשר דגם לת"ק אינה עשויה להשתנות כלל. והרי"ף והרא"ש הביאו רק ל"ב. דהכא בשומא סי"מ קא מיפלגי. ובפרק אלו מציאות (דכ"ז ע"ב) איבעי"א דכ"ע שומא אינה מצויה בבן גילו והכא בסימנין העשויין להשתנות לאח"מ קא מיפלגי. ופרש"י אם עשויין להשתנות או אינן עשויין להשתנות אם בחייו היתה שומא שחורה במותו נעשית לבינה או איפכא. מ"ס סימנין עשויין להשתנות לאח"מ. ומ"ס סימנין אינן עשויין להשתנות לאח"מ. אב"א דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות לאח"מ. ובשט"מ שם כ' וז"ל וכן בסימנים עשויין להשתנות לאח"מ דוקא שומא שאינה שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושין שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטוטרות וראשו שקוע ושקיפס וכיוצא בהן אינן עשויין להשתנות עכ"ל:

קיצור. בכנה"ג כ' בסי"מ מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים וכ' הראנ"ח דהיינו דוקא בסי' שאין עשויין להשתנות לאחר מיתה ופי' מהרח"ש כגון חיתוך הרגל אבל חרום לא. ומדברי הרב"י גבי מיימון מאלקי נראה דלא ס"ל כמהרח"ש. וכ"מ בתשו' מהרי"ט ובתשו' מ"ב. ובפב"ת דיבמות לחד לישנא פליגי רבנן וראב"מ דלרבנן המראה של השומא עשוי' להשתנות לאח"מ ולראב"ם גם המראה אינה עשויה להשתנות ולל"ב י"ל גם רבנן לא פליגי. וכן בב"מ (פא"מ) יש תרי לישני כאלו. ובשט"מ שם כ' דוקא שומא שאין שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושין שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטוטרות וראשו שקוע ושקיפס וכיוצא בהן אין עשויין להשתנות עכ"ל:

בובנד"ז שהכירו הגומא שנשארה בו מחמת חולי הפאקין בלחי השמאלי. הנה הגומא מהפאקין היא קצת בעומק הבשר. י"ל שאינה עשויה להתהוות כן אחר מיתה. ועיין בק"ע סעיף רי"א בשם תשו' הב"י שהסימן שאמר שיש לו גומות מחמת הווירג ואולש שזה סימן מובהק עכ"ל והיינו גומות הבאים מחמת פאקין כמ"ש בתשו' הב"ח סס"י פ"א ואף שבמדינתינו אין שייך לומר על זה סי"מ כי רק שם במדינת הרב"י לא היו שכיחי פאקין כלל כידוע. ולכן כתב שאחד מאלף לא ימצא כן. מ"מ כאן שאומר שהיה שטרום בפניו בלחי שמאלית ברוחב הלחי למעלה מהזקן וגומא קטנה תחת השטרום נראה ודאי הוה סימן מובהק. אלא שבגמרא פ"ט דב"ב (דף קנ"ד סע"א) מעשה בבני ברק כו' וערערו לומר קטן היה כו' ועוד סימנין עשויות להשתנות לאח"מ. וכ' בתוספות סד"ה ועוד ואור"י דשמא בחייו לא היו בו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כו' הרי גומות יכולים להתהוות לאח"מ. כמבואר בתשו' אאזמ"ו הגאון ז"ל סי' כ"ט בדפוס זיטאמיר (דכ"ג סע"ב). ולכאורה זה קשה על הב"י דלא חש כלל בהגומות דהפאקין שמא נתהוו אחר מיתה. אעכצ"ל דלא דמי וכמשי"ת לקמן. מיהו לפר"ת שבתוס' שם לא מוכח מידי דהפירוש שנשתנה מראות השערות. ועי' מזה בחי' הרמב"ן דר"ת מפרש כן מ"ש עד שירבה השחור כו' והרמב"ן עצמו פירש שינשרו השערות וכ"כ המגיד פכ"ט מהל' מכירה דין י"ד וכ"מ בהרמב"ם שם. שהבדיקה הי' המכוון בשביל בני המשפחה כו' ומיהו זה כמ"ש הש"ס שם עמוד ב' בחזקת לקוחות הוה קיימי. וע"ש בתוס' ד"ה בחזקת. והשתא ניחא הא דקאמר להו סימנין עשויין להשתנות לאח"מ שאפילו לא תמצאו לו סימנים איכא למימר שנשרו לאח"מ עכ"ל. מיהו בגמ' שם דגם אם לקוחות מערערי שייך לומר ועוד סימנים עשויין להשתנות. וזה ע"כ כפירוש ר"י. והר"ן בתשו' סי' ל"ג כתב וז"ל ואמר להם רע"ק דסימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה כלומר שאפילו ימצא כדבריהם (היינו כדברי בני המשפחה) שלא ימצא לו שתי שערות או שלא ימצא בעיקרן גומות אין בדבריהם כלום שסימנין הללו עשויין להשתנות לאחר מיתה עכ"ל:

קיצור. גומא שנשארה מהפאקין תחת השטרום בלחי השמאלי י"ל דהוה סי"מ. ומאי דמשמע פ"ט דב"ב (דף קנ"ד) דגומא דשתי שערות יכולה להשתנות לאח"מ שם היא גומא קטנה ביותר. ועל"ק סעיף ד' מזה:

גובירושלמי פב"ת דיבמות אמתניתין ואע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו. ולא כן תני מניין לאחיך שטעה. אתה מחזירו בין בגופו בין בכליו. שנייא היא שהסימנין דרכן להשתנות. ופי' הפ"מ דרכן להשתנות ממראיהן לאח"מ ולפיכך לא סמכינן הכא אסימנין. וכאיכא דאמרי בבבלי (דק"כ) אליבא דראב"מ דמוקי למתניתין כוותיה ולעולם סימנים דאורייתא עכ"ל. והב"י שכ' דבסי"מ גמור לא חיישינן שמא נשתנה צ"ל דדוקא אסי"ב אף למ"ד דהן דאורייתא מ"מ דרכן להשתנות אבל בסי"מ ביותר לא חיישינן לזה. וע"ש בפי' קה"ע דכיון דסימנין עשויין להשתנות לא סמכינן עלייהו דשמא איש אחר הוא. והב"ש ססע"י כ"ו ס"ק פ"ג הקשה על הרמ"א דאומר דבסי"מ אפילו אשתהי מעידין עליו מדאיתא פ' האשה שלום (דקט"ו) וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנים. ופי' התוס' דהיינו סימנים מובהקים וביותר מוכרח כן לפי' הרשב"א והנ"י. ואעפ"כ בעינן וחזנהו לאלתר דוקא. ותירוצו דחוק. וגם לט"ז ס"ק ל"ז עמד ע"ז מ"ש וחזנהו לאלתר. והבית מאיר שם העלה דס"ל להתוספות דודאי יש גם סימן מובהק דסמכינן עליו. ואעפ"כ כשלא ראוהו לאלתר לא סמכינן עליו שיש סי"מ דחיישינן בו שנשתנה ע"י התפיחה. וכן להפך יש ג"כ סי"ב שאין חוששין בו לשינוי. רק דלא מהני משום דהוה סי"ב. ולדבריו אתי תשו' הר"ן סי' ע"א כפשוטו גבי מיימון מאלקי. שהרי כתב וסימן אחר מובהק היה בזרועו כו' ע"ש ואעפ"כ פסק דאין מעידין עליו מחמת דאשתהי. והיינו מפני כי אולי היה הסי"מ מאותן דאין מעידין עליהן כ"א לאלתר כמ"ש בגמ' וחזנהו לאלתר כו'. ולא נצטרך למ"ש הב"י שאותן הסימנים לא היו מובהקים. דלא משמע כן מהר"ן שהרי כ' וגם סימן שהיה בראשו וסימן אחר מובהק היה בזרועו. מדכתב שהיה בראשו סימן ולא כ' מובהק וגבי בזרועו כ' מובהק משמע ודאי דהיה סי"מ. (מיהו הב"י לא גריס בתשו' הר"ן וסימן אחר מובהק שהיה לו בזרועו כ"א וסימן אחר מצלקת שהיה לו בזרועו כו' וכ"כ בתשו' מ"ב סי' ס"ג ובתשו' מהרי"ט סי' ל"ה הנ"ל). דהא גבי היתר עיגונא כשאומר סימן מובהק היינו ודאי סי"מ גמור ולא סימן אמצעי כמ"ש בגמרא והכא בשומא סי"מ קא מיפלגי כו' א"ו דאף בסי"מ ממש יש סי"מ שבאשתהי אין סומכין עליהן דלא עדיפי מהכרת פ"פ עם החוטם דחיישינן בהו לנשתנה. ואיש אחר הוא. כמ"כ יש סי"מ דחיישינן בהו. רק יש סי"מ שאין בהם חשש שינוי. וכמ"ש הכנה"ג בשם מהרח"ש וכן הביא במה"צ ססע"י כ"ו בשמו. אלא שמהרח"ש החמיר ביותר דדוקא בחיתוך רגל כו'. ומהאחרונים לא משמע כן. והיינו כמ"ש בשם השט"מ דוקא שומא כו'. אבל שאר חידושין שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כו' אינן עשויין להשתנות. הרי גם כשהשנוי רק בעובי הבשר אינן עשויין להשתנות. ואפשר לצדד בזה מטעם דאפילו בשומא יש פלוגתא אם עשוייה להשתנות לאח"מ. והיינו רק על המראה לפרש"י:

קיצור. בירושלמי על המשנה דשלהי יבמות ואע"פ שיש סימנין בגופו אומר משום שהסימנים עשויין להשתנות. ולהב"י הנזכר לעיל סעיף א' צ"ל דזה קאי דוקא על סי"ב ולא על סי"מ. והב"ש סכ"ו הביא ראי' מהש"ס דילן (דקט"ו) בענין וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים דמיירי בסי"מ. עכ"ז בעינן לאלתר דוקא. ומשום דחיישינן לשינוי והבית מאיר שם כ' דיש סימן מובהק דחיישינן בו שנשתנה ויש סימן בינוני דלא חיישינן בו לשינוי:

דועיין בתשו' גבעת שאול סס"י א' בד"ה והרבני המופלג מו"ה רפאל מבריסק רצה לתרץ. דאצטריך למיתני בגופו ובכליו. משום דה"א הא דבגופו לא מהני משום דסימנים עשויים להשתנות לאח"מ משא"כ בכלים. זה אינו דע"כ הא דעשויין להשתנות הוא דוקא גבי שומא כו'. נעלם ממנו הש"ס פ"ט דב"ב (דף קנ"ד סע"א) הנ"ל סעיף ב'. ועי' תשו' מהרמ"פ סי' ל"ו סמך להתיר על רושם שבפניו. רק שם הי' הנדון שנטבע במשאל"ס והב"ש סעיף כ"ד ס"ק ע"ד כתב בשם הט"ז כי רושם וצלקת אין עשויין להשתנות כו' עכ"ל. ועי' מרה"צ ס"ק צ"ו ולכאורה לדברי כנה"ג בשם מהרח"ש דחרום שחוטמו עמוקה הרבה חשוב סימן העשוי להשתנות א"כ מדוע רושם עדיף מיניה. והנה י"ל הא דמשמע בב"ב (קנ"ד) בתוס' דמחמת מיתה יוכל להתהוות גומא סביב השערה זהו גומא קטנה ביותר. וגומא דהכא שמחמת הפאקין היא ודאי גדולה הרבה מגומא דגבי שערות שהיא רק בהעור. לא כן גומא שמחמת הפאקין היא בעובי הבשר. ועיין תוי"ט פ"ב דפרה משנה ה' גבי אפילו בתוך כוס אחד. וז"ל והכוונה שגומא היא דבר מועט מאד כשעור השתי שערות ולא יותר אבל כוס הוא שטח מה כו' ע"ש. ואף שהר"ש לא פירש כן פירושו דחוק. ועכ"פ גומא דהכא אין לה דמיון לגומות דשערות. לכן י"ל שאינה עשויה להשתנות כלל מחמת מיתה. ובפרט במעט זמן כזה. ועוד שהרי יש סימן תוך סימן שהיה שטרום בפניו בלחי שמאלית ברוחב הלחי למעלה מהזקן וגומא קטנה תחת השטרום. והכירו שכן היה בו כשפתחו קברו. א"כ כולי האי ודאי אין עשוי להשתנות כלל. ועוד כיון שאמרו שהכירו השטרום והגומא שתחתיו. א"כ זה עדיף מאילו העידו כן ואחרים ראו אותן הסימנים וכמ"ש בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ה בד"ה ועל סימנים שבגופו. וז"ל ונהי דגבות מחוברות סתמא לא חשוב סימן מובהק כיון דשכיח בבני אדם אחרים דומיא דשומא כדכתבינן. אבל אלו היהודים העידו בדקדוק בתורת עדות שהיו מכירין אותו יפה בחיים והיו בקיאים בטב"ע של גבות עיניו כו' עד משמע הלשון שעל הבטת וגסות גבות עיניו היה מעיד כמו שראה אותן בחיים בתכונתם כו' כ"ז ודאי עדות מובהק וסימן מובהק הוא עכ"ל. ועיין קרוב לזה בשו"ת ח"צ סי' קל"ד סד"ה תיוהא קא חזינא במ"ש דכיון שאותן האנשים כו' שראו בו הפציעה כו' ואמרו שעי"כ הכירוהו כו' ע"ש. לכן בנד"ז מהני כ"ז מה שהכירוהו בסימנים אלו לשלא נחוש לסימנים העשויי' להשתנות לאח"מ. כיון שבלא"ה נ' שסימנים אלו אינן מהעשויים להשתנות לפ"ד האחרונים. ועי' בשט"מ פרק אלו מציאות (דכ"ב ע"ב) גבי סימן העשוי לידרס לא הוי סימן. פרש"י משום יאוש כו' אבל אין לפרש כו' שמא נשתנה הסימן ע"י הדריסה ואין זה חפץ של זה כו' שזו חששא רחוקה היא והאיך יזדמן ששב סימן האחר ע"י הדריסה כסימנו של זה עכ"ל. מיהו י"ל זהו רק גבי ממון לא חיישי' לזה. משא"כ באיסור א"א דהא אין מעידין לאחר ג"י אע"פ שמכירין אותו בטב"ע חיישינן שמא אחר הוא ונשתנה לטב"ע של זה. מ"מ הכא י"ל דאינן סימנים העשויים להשתנות כנ"ל. וגם הוי סימן מובהק:

קיצור. ובתשו' גבעת שאול סס"י א' כ' הא דסימנים שבגופו עשויין להשתנות היינו דוקא גבי שומא כו' לכאורה אשתמיטתי' הש"ס פ"ט דב"ב הנ"ל סעיף ב' והב"ש סכ"ו כתב בשם הט"ז כי רושם וצלקת אין עשויין להשתנות. ולמהרח"ש דגם חרום חשוב סי' העשוי להשתנות י"ל כ"ש רושם וצלקת. ומ"מ הא דמשמע בתוספות פ"ט דב"ב דמחמת מיתה יכול להתהוות גומא שסביב השערה זהו גומא קטנה ביותר. וגומא דהכא שמחמת הפאקין היא ודאי גדולה ביותר וגם היא לא בהעור לבד כ"א בעובי הבשר. ועוד שהרי יש סימן תוך סימן שהגומא מהפאקין היא תחת השטרום וכולי האי ודאי אין עשויין להשתנות. ועוד כיון שאמרו השני עדים שהכירו השטרום והגומא שתחתיו זה חשוב ביותר כמבואר זה ממ"ש מהרי"ט בתשו' חאה"ע סי' ל"ה. וממ"ש בתשו' ח"צ סי' קל"ד:

הועוד דהכא יש ג"כ טב"ע גמור של שני עדים בהכרת הפנים ואף שהוא לאחר ג' ימים. וגם יש כאן טב"ע בכל הבגדים. ומכללן ציצית. א"כ כ"ז ודאי מצטרף להסי"מ הנ"ל. ועיין במרה"צ סעיף כ"ד ס"ק פ"ו מ"ש בשם תשו' עה"ג סי' ע"ב והנו"ב סי' ל"א ל"ב שהקילו בטב"ע דאחר ג"י עם סי"ב בגופו. ואיך שהרח"ש נסתפק בזה והכריע דלא מהני. מ"מ זהו רק בצירוף סי"ב בגופו אבל בנד"ז שיש סי"מ בגופו אף אם יש קצת לחוש עליהן חששא רחוקה. י"ל דיודה הרח"ש דמצטרפין. וכ"ש בצירוף טב"ע בהבגדים. בשגם שיש עוד סברא לומר דהטב"ע בפניו אינו דומה לטב"ע גרוע דאחר ג' ימים כיון שאיש אחד ראה אותו תוך ג' ימים והוא ראה אותו ג"כ אחר כך כשבאו העדים ופתחו קברו ואף שאיש הנ"ל אינו מכירו מחיים עכ"פ העיד שלא נשתנה כלל מכמו שראהו תוך ג' ימים. וגם יש טעם וסיוע להאמין דברי האיש הנ"ל כיון שהיה המעשה בזמן הקור דהיינו בימות הגשמים. וא"כ כיון שאלו העדים הכירוהו שהוא בעלה של זו. והאיש הנ"ל מעיד שגם תוך ג' ימים הי' טב"ע שלו כן ממש כמו שהוא עתה ולא נשתנה כלל י"ל דשפיר חשיב טב"ע של העדים כאילו ראוהו תוך ג"י. מאחר שיש זולתם עדות שהוא עתה כמו שהיה תוך ג"י ממש. והנה לר' יהודה בן בבא דאמר לא כל השעות שוין י"ל ודאי מעידין עליו בכה"ג עכ"פ שאחד מעיד שלא נשתנה כלל ובימי הקור. ואולי גם רבנן לא פליגי עליה בכה"ג. ועי' בשו"ת מ"ב סי' ק"ד הביאו הב"ש סעיף כ"ו ס"ק ע"ח. ואף שבספר עצי ארזים שם ס"ק צ"ט השיג על המ"ב משום דהראב"ן פוסק כר' יהודה ב"ב ואנן קיי"ל כת"ק דאומר ג' ימים דוקא אפילו בעת הצינה. וכן המרה"צ שם ס"ק ק"ב הקשה על המ"ב והב"ש. ובשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' י"ד תירץ דגם המ"ב מודה דצינת היבשה לאו כלום הוא כרבנן. חוץ מן הקרח שבחורף דהקרח שאני. ודבריו נכונים. וא"כ בנד"ז אף שהיה בימות הגשמים מ"מ ודאי לא היה קרח עדיין כלל. מ"מ כאן שאיש א' מעיד שהוא שוה ממש כמו שהיה תוך ג"י ולא נשתנה א"כ י"ל שאני. ועכ"פ עדיף משאר טב"ע דאחר ג' ימים ואולי יש לדונו כדין הטב"ע דספק תוך ג' ימים. ואף שצ"ע אם נדמה זה לזה. מ"מ עכ"פ מצטרף לסניף להיתרים הנ"ל דהסימן מובהק והטב"ע בבגדיו. ולכן אם יסכימו עוד שנים מהמורים ע"ז הנני מסכים ג"כ להתירה להנשא:

קיצור. ועוד דיש כאן טב"ע גמור של שני עדים בהכרת פנים ואף שהוא לאחר שלשה ימים הרי נוסף לזה יש כאן עד א' שראה אותו תוך ג' ימים והוא ראה אותו גם אח"כ כשראו העדים ופתחו את קברו ואף שאיש הנ"ל אינו מכירו עכ"פ העיד שלא נשתנה כלל מכמו שראהו תוך ג"י ויש כאן סיוע להאמין דברי העד הנ"ל כיון שהיה המעשה בזמן הקור וגם היה קבור בתוך האדמה עי' שו"ת בית אפרים חאה"ע בסופו. וא"כ מתוך דברי שני העדים שראוהו והעד הזה יש כאן עדות שבעלה של זו מת. וגם יש טב"ע בכל הבגדים ומכללן ציצית: