סימן קמ
אסימן קמ
בדין בדקה א"ע בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר הנזכר בשו"ע סי' ק"צ סעיף ל"ד שאם עגול ואין בו כגריס טהורה איך הדין בדארגישה:
גרסינן בגמ' ר"פ הרואה כתם ת"ש עד שהיה נתון כו' משוך ודאי מגופה קאתי עגול טהור. משמע מזה דהא דמשוך טמא הוא משום דמצד משיכותו מוכח דודאי מגופה קאתי ומש"ה גבי עגול לא קאמר דלהכי טהור דודאי לאו מגופה קאתי דאילו מגופה היה משוך. משום דאין אנו צריכים לזה כי אפי' לא יהיה ודאי הוכחה דלאו מגופה קאתי יש לטהר דאין לטמא רק במשוך משום דיש הוכחה להיפך דודאי מגופה קאתי. וכ"נ ראיה לזה דכל היכא דליכא הוכחה לטמא מטהרין אף שהספק שקול ואפי' בדארגישה מהא דנמצא על שלה דמוקמינן לה ג"כ בדארגישה ותנן ואח"כ דהיינו לאחר אחר זמן מטמא מעל"ע ואינו מטמא את בועלה. ושם ליכא הוכחה דהדם לא היה בשעת בעילה כמו גבי עד בעגול די"ל דהוי הוכחה להיפך. אבל שם ודאי ליכא הוכחה להיפוך די"ל אילו בדקה א"ע אות יום ג"כ היה מוצאה הדם וגם אין לומר אילו בא מקודם היה נופל מכותלי בית הרחם לארץ דמסתמא אחר כך שוכבת אפרקיד. וכ' התוספות דף ג' [ד"ה מרגשת] דגבי שוכבת אפרקיד לא שייך לומר אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי. וא"כ ליכא שום הוכחה וה"ל ספק שקול וגם נוסף ע"ז דארגישה ואפ"ה אינה חוששת למפרע כלל. ובעלה נכנס להיכל לחד תנא בגמ'. ואין לומר דהתם יש ג"כ הוכחה מדנמצא על שלה ולא על שלו כעין מ"ש התוס' די"ד [ד"ה וליחוש] דהא אפי' נאבד עד שלו ולא נבדק הדין כן. וכן לענין רואה מחמת תשמיש ג"פ כתבו הפוסקים דבלאחר אחר זמן אין נעשית מוחזקת רמ"ת ומותר לבעלה. וכן מלשון הר"ן בחידושיו מוכח כמו שכתבתי שכתב אם עגול טהור כו' פי' כגון שהיה פחות מכגריס ומש"ה טהור דתלינן במאכולת ואפ"ה משוך טמא שכיון שקנחה בו והוא משוך מוכחא מלתא דמגופה קאתי ולא תלינן עכ"ל. משמע דטעמא דמשוך טמא משום דמוכחא מלתא דמגופה קאתי. אבל הא דעגול טהור א"צ לטעם דמוכחא מלתא דלאו מגופה קאתי שהרי לא הזכיר ע"ז כן אלא דמסתמא היכא דלא מוכח דמגופה קאתי תלינן במאכולת וכ"מ בפי' הרע"ב במשנה זו וכ"נ להוכיח ממ"ש בחדושי הרשב"א והר"ן פ' כל היד גבי בדקה א"ע בעד הבדוק לה וטחתה ביריכה וכשמצא בו כגריס ועוד עסקינן כו'. ותדע לך דהא לעיל פרכינן וליחוש דלמא דם מאכולת היא כו'. ודוקא בעגול תלינן במאכולת אבל משוך כו' רג"ל דמגופה אתא. עכ"ל הרשב"א. ומבואר דהא דתלינן במאכולת בעגול לאו דוקא משום שכיון שהוא עגול הוא הוכחה שאינו מדם הקינוח שהרי מביא ראיה ממ"ש בגמ' וליחוש דילמא דם מאכולת הוא ושם לא נזכר עגול בדוקא אלא הקושיא היא דבלא הוכחה יש לתלות במאכולת כשאפשר לתלות במאכולת אלא דבמשוך רג"ל שהוא דם הקינוח הא כל שאין הוכחה שהוא מדם הקינוח כגון שמרוב דקות הטפה כחרדל א"א להכיר אם הוא משוך או עגול ודאי תלינן במאכולת כדפריך וליחוש דילמא דם מאכולת הוא. וע' ס"ט רס"י קפ"ג דמשנה זו מיירי ע"כ בדארגישה ואפ"ה פריך וליחוש ולרשב"א ור"ן היינו לטהר לגמרי היכא דלא שייך לומר אותו מקום בדוק הוא כו' וכגון בטחתו ביריכה וכ"ש בהניחתו תחת הכר. ואמנם עוד כ' הס"ט לדקדק מפרש"י דר"פ הרואה דדוקא בעגול תלינן כו' ועמש"ל בתשובה בענין עד שאינו בדוק להוכיח מדפליגי רבנן על ראב"צ אפי' במשוך דמזה י"ל דגם ראב"צ לא בעי עגול דוקא שיהיה הוכחה להפך וכנ"ל ועי' בפרש"י ס"פ הרואה:
במיהו י"ל כ"ז שפיר בדלא ארגישה לכן תלינן מספק לתלות במאכולת אף דליכא הוכחה וכמ"ש הב"י מדלא ארגישה רג"ל שלא בא מגופה כו'. אבל בדארגישה ממש לכאורה לא יתכן לתלות רק בעגול דוקא דיש הוכחה דלא מגופה קאתי ומש"ה תלינן שטעתה בהרגשה וכמ"ש אאזמו"ר סי' ק"צ ס"ק ס"ה בשם הרשב"א וגם ע"ז האריך בק"א [ס"ק י"ט] דסי' קפ"ז ס"ק ל"א ד"ה והלכו לשטתם לסתור קולא זו דבהרגישה ממש לא תלינן ע"ש. ואיך נאמר אנו דאפילו בארגישה תולין כל שאין הוכחה שבא מדם הקינוח אף על גב דליכא הוכחה ממש דממאכולת הוא כנ"ל והא הוי כמו שני ספיקות להחמיר. הא' דבלא הרגשה יש ספק אם הוא מגופה או ממאכולת. הב' דהרגשה הוי ראיה גדולה להכריע לצד הספק דמגופה אתיא. ומה שי"ל אימור הרגשת עד הוא ה"ל כמו ספק עכ"פ. ונמצא יש ב' ספיקות להחמיר באיסור כרת ואיך נטהר בזה לגמרי:
גאך הנה נקדים להבין לשטת ר"ח גבי טחתו ביריכה דכ' הרמב"ן שלגירסתו דמיירי שנמצא על העד ולא על הירך כלום לפ"ז י"ל דטמאה אפילו בעגול פחות מכגריס. משא"כ לפרש"י הסכימו דבעגול א"א לטמא אא"כ יש כגריס ועוד רק במשוך טמאה אפי' בפחות מכגריס וכדין עד שהיה נתון תחת הכר. וכתב הרמב"ן ראיה לר"ח מלישנא דגמרא דקא מקשה ר' חייא בסמוך אף אתה עשיתו כתם אלמא אין לך שצריכה שיעור כתם וטמאה נדה אלא זו לדברי רבי וכ"כ הר"ן שם. והשתא לפ"ז גבי עד שהיה נתון תחת הכר לר' חייא אינה טמאה נדה רק משום כתם כיון שצריכה כגריס. ועוד וכ"מ בהדיא בהל' נדה להרמב"ן פ"ג המ"ה שכתב עד שיהיה בו כגריס ועוד כשאר הכתמים. והנה עגול כגריס ועוד הוא הוכחה יותר דמגופה בא ממשוך פחות מכגריס דהא גבי כתם שבחלוקה משוך פחות מכגריס טהור ועגול כגריס ועוד טמא א"כ כיון בעד שהיה נתון תחת הכר עגול כגריס ועוד אינה טמאה רק משום כתם ולא טומאת נדה ה"ה או כש"כ במשוך פחות מכגריס דאינה טמאה רק משום כתם. והשתא לפ"ז צ"ל הטעם שהרי בדקה א"ע בו וגם איכא הוכחה דמגופה קאתי אמאי אינה טמאה כלל מדאוריי' וכ"ש לאוקימתא דגמרא אליבא דשמואל דמיירי בדארגישה. וצ"ל שמשנה זו דעד שהיה נתון תחת הכר נשנית אחר מאמר רע"ק דם ולא כתם להורות דזהו הטעם וכמ"ש באריכות בתשובה א' דלאו משום שלא הרגישה הוא הטעם רק דכל היכא דלאו ודאי מגופה חזיתיה כ"א שמצאה אותו בבשרה או בחלוקה שי"ל דמעלמא אתיא זה אינו טמא מהתורה וזהו דם ולא כתם ואפילו שהספק רחוק שהרי בצפור לא נתעסקה בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכא אתיא אם לא מגופה כמ"ש בגמרא דף ג' ע"א אפ"ה מדאורייתא טהורה וא"כ ה"ה בבדקה א"ע בעד הבדוק כיון שנתנתו אח"כ תחת הכר שי"ל דדם מאכולת הוא א"כ ה"ז בכלל דם ולא כתם (ולכן גם בטחתו ביריכה קס"ד דרק חוששין מדרבנן אלא דמסקנא דטמאה נדה כי ביריכה אין לתלות כלל שאין המאכולת מצוי' שם ואין זה בכלל כתם אלא דם ממש כנ"ל) ואפי' ביותר מכגריס ועוד אפשר דדם מאכולת הוא כמ"ש בגמרא דנ"ח ע"ב או שהרבה מאכולת נרצפו דאע"ג דמדרבנן לא תלינן בהכי מ"מ מדאורייתא טהורה מהאי טעמא. וכן מבואר בפי' המשניות להרמב"ם דאינה טמאה רק משום כתם אפילו במשוך. וא"כ לפ"ז לק"מ הא דתלינן אפי' בארגישה לומר הרגשת עד הוא מאחר דה"ל רק כתם א"כ לא ע"י ההרגשה יטמא הכתם מדאורייתא כיון שי"ל הרגשת עד הוא וכמש"ל מהמשנה ואח"כ טמאה מעל"ע ואינה מטמאה את בועלה ומודים חכמים לרע"ק ברואה כתם כו' עי' לקמן מש"ש ע"ז:
דומעתה נאמר שאפי' לפ"ד הרשב"א ושא"פ החולקים על פר"ח גבי טחתו ביריכה וס"ל דבעינן כגריס ועוד. ואעפ"כ טמאה נדה. א"כ כמ"כ בעד שהיה נתון תחת הכר בכגריס ועוד טמאה נדה וכן במשוך פחות מכגריס הטעם כיון שבדקה א"ע בו וגם יש הוכחה דמגופה קאתי אין זה בכלל דם ולא כתם דדם ולא כתם אינו אלא במצאה בבשרה וחלוקה שלא ע"י בדיקת עד אז אע"ג דיש הוכחה גדולה דמגופה קאתי ה"ז בכלל דם ולא כתם. אבל בבדיקת עד יש הוכחה דמגופה קאתי כגון בכגריס ועוד או במשוך ה"ז בכלל דם ממש. אבל בדליכא הוכחה ממש דמגופה קאתי כגון שאינו משוך אע"ג שבא ע"י בדיקה כיון שי"ל שבא ממאכולת שתחת הכר ה"ז ודאי בכלל דם ולא כתם ואפילו רבנן לא החמירו בו ומאחר שהוא בכלל דם ולא כתם אפילו הרגישה טהורה דלא מפני ההרגשה יטמא הכתם כיון שי"ל הרגשת עד הוא וכנ"ל. שהרי גבי כתם לפעמים יש הוכחות עצומות יותר דמגופה קאתי כמו בבדקה קרקע עולם כו' שאין כלל במה לתלות הדם זולת מגופה ואפ"ה ה"ל בכלל דם ולא כתם לאוקימתא דרב אשי לפרש"י דשמואל לא איירי כלל בהרגשה. וכ"ש בנד"ז דעד שהיה נתון תחת הכר שיש לתלות הדם במאכולת וההרגשה בהרגשת עד שי"ל דם ולא כתם ול"ד להוכחה דמשוך שהיא הוכחה במהות הדם כו':
הומעתה נבוא לתרץ קושיית אאזמו"ר בק"א סי' קפ"ז שם שכ' וז"ל אבל בההיא דראב"צ מדפלגי רבנן כו' ע"כ לא מיירי בארגישה כו' עכ"ד שיש להשיב דלא מבעי לשטת ר"ח דאפי' לראב"צ אינו טמאה אפי' במשוך רק משום כתם א"כ אין תימא אם רבנן מטהרי כיון דס"ל דגם משוך ספיקא הוי. אלא אפי' לפ"ד הרשב"א דלראב"צ טמאה נדה מ"מ היינו במשוך אבל כשאינו משוך אמרינן דם ולא כתם והרי לרבנן דראב"צ משוך ספיקא הוי כמו אינו משוך א"כ י"ל דם ולא כתם ולכן טהורה אפי' בארגישה או י"ל דה"ט דרבנן דראב"צ דס"ל כפי' ר"ח דכל היכא דבעינן כגריס ועוד אינה טמאה רק כתם וכמו בעד שאינו בדוק. ובכתם אין חילוק בין משוך לעגול דהא עגול יותר מכגריס חמור ממשוך פחות מכגריס וכנ"ל וכיון דה"ל רק כתם אפי' הרגישה טהורה כשי"ל הרגשת עד הוא מ"ש דהוי כמו רוב התלוי במעשה אינו מובן כיון דהרוב הוא לומר שלא היה מעשה ולא עברה א"כ אדרבה המיעוט שכנגד הרוב תלוי במעשה והרוב אינו תלוי במעשה א"כ הרוב עדיף יותר משאר הרוב שגם המיעוט אינו תלוי במעשה וצ"ע: