קיצור מתשובה הנ"ל
אקיצור מתשובה הנ"ל
בחוות דעת סי' ק"צ סל"ד בחידושים ס"ק ל"ז כ' וז"ל וכן אם בדקה א"ע בחלוקה ולא בדקה החלוק קודם אף שבדקה אותו בשעת לבישה טהורה עכ"ל. והיינו כמו בעד הבדוק שהניחתו תחת הכר. שהדין כן בעגול ואין בו כגריס ועוד ומשמע דאם משוך טמאה בחלוקה הנ"ל כמו בעד הנ"ל דמשמע דטמאה נדה מן התורה. ובס"ט ס"ק נ"ה כ' דדין חלוק הנ"ל יוצא מחזקת בדוק ע"י שלובשת אותו והולכת בו וה"ל כדין עד שאינו בדוק בסעי' ל"ו דבעינן כגריס ועוד. וכל זמן שאין בו כגריס ועוד תלינן במאכולת שהיתה כבר מחלוק עכ"ל. וגבי עד שאינו בדוק אין חילוק בין עגול למשוך. וע' מדין זה בש"ע אדמ"ו סעיף ל"ו ס"ק ע'. ואם הי' דעת הס"ט להקל בחלוק זה בפחות מכגריס ועוד רק בעגול ולא במשוך א"כ לא היה צריך לומר דדינו כעד שאינו בדוק דהא גם בבדקה א"ע בעד הבדוק והניחתו תחת הכר עגול טהור כ"ש בחלוק זה. הס"ט סעיף ל"ו ס"ק ס"ב הקשה מ"ש עד שאינו בדוק דאפילו משוך טהור אם אין בו כגריס ועוד וכ"ד הראב"ד והרמב"ן והשו"ע ומ"ש מעד שהניחתו תחת הכר דמשוך טמא. ומה שחילק שם תירוץ אחד זה התירוץ שייך ג"כ לטהר בחלוק זה כמו בעד שאינו בדוק. עוד אפ"ל דיש טעם דעכ"פ חלוק זה קיל מעד שהניחתו תחת הכר דהכא נולד הספק על החלוק קודם שבדקה א"ע בו משא"כ בעד שנתון תחת הכר מקודם בשקינחה א"ע היה בדוק גמור וע"י שנתון תחת הכר נולד ספק על העד ויש שני טעמים לחילוק זה האחד מבואר בפנים בסעי' זה דאם הי' עגול י"ל שע"י שקנחה שבדקה א"ע בו נעשה משוך ועוד חילוק נתבאר סעיף ג'.א"כ י"ל אם הניחתו תחת הכר ואח"כ בדקה א"ע בו מודה ראב"ץ לרבנן דטהור מיהו לא משמע כן בגמרא. רק לפי פי' המשניות להרמב"ם דראב"צ מטמא רק משום כתם יש מקום לחילוק זה. אבל לפ"ד הפוסקים דטמאה נדה אין לחלק. ומ"מ יש טעם לומר דבחלוק זה שייך יותר שיהי' משוך מחמת הבדיקה אפילו בעד שהי' נתון תחת הכר ואח"כ בדקה א"ע בו:
בלפי' הרשב"א בעד שאינו בדוק כדפי' הכו"פ סק"ך י"ל דחלוק זה חמור יותר. מיהו באמת זה אינו שבודאי חלוק זה אע"פ שהי' בדוק מתחלה יצא מחזקתו ע"י שלבשתו לגבי פחות מכגריס בין עגול בין משוך. יותר מעד שאינו בדוק דהרשב"א דמטהר בין עגול בין משוך:
גאאמו"ז ז"ל חילק דבעד שאינו בדוק נולד הספק קודם שבדקה א"ע בו. משא"כ בעד שהי' נתון תחת הכר וכמ"ש לעיל ס"ס א'. ומוכרח חילוק זה לפ"ד התוס' והרמב"ן בפי' עד שאינו בדוק שהקשה הס"ט ס"ק ס"ב מי גרע מקום המוצנע מתחת הכר וצ"ל לשטת אא"ז דכה"ג שנולד הספק בהעד מקודם ה"ל כעין דם ולא כתם רק דוקא בצירוף חזקת טהרה. ואעפ"כ לענין כגריס ועוד מטמאין והיינו מדרבנן. אמנם לדעת הכו"פ נ' דבכה"ג שהעד הי' בדוק. ואח"כ ג"כ הניחתו במקום המוצנע כמ"ש התוספות די"ד ע"ב אין זה נקרא כלל כתם ולכן פי' עד שאינו בדוק כשטת הרשב"א אבל לשטת התוס' והרמב"ן צ"ל כמ"ש הגאון אאזמ"ו ז"ל:
דמעתה נשוב לענין שאילה דלשטת אאזמ"ו נ"ע ע"פ התוס' והרמב"ן יש להקל בפחות מכגריס אף במשוך. אלא אפי' לדעת הכו"פ ע"פ הרשב"א דעד שאינו בדוק היינו שלא הי' בדוק כלל מ"מ בחלוק זה אף שהי' בדוק כיון שברור שיצא מחזקתו לגבי פחות מכגריס וטהור בפחות מכגריס אף במשוך טהור לפ"ד הש"ע כמש"ל סעיף א'. ואפ"ל דגם מ"ש אאזמו"ר נ"ע שבעל נפש יחמיר במשוך בעד שאינו בדוק זהו לפירושו בעד שאינו בדוק כדעת התוס' והרמב"ן. אבל לפי' הרשב"א בענין עד שאינו בדוק א"צ להחמיר דהא הרשב"א ס"ל דבעד שאינו בדוק מדינא אין טמאה אפילו ביותר מכגריס ועוד. אלא שזהו חומרא לטמאות בכגריס ועוד ואיך בע"נ יצטרך להחמיר אפילו [פחות] מכגריס ועוד במשוך. וכבר נתבאר דחלוק זה דינו כעד שאינו בדוק לגבי פחות מכגריס ועוד. וכ"ד הה"מ פי"ח מהא"ב הי"ח דלהרמב"ם בעד שאינו בדוק בפחות מכגריס טהורה בין עגול בין משוך:
העוד יש לחקור ב' חקירות הא' כיון שמצאה שם הרבה ליחה לבינה אשר ודאי מגופה קאתיא. א"כ אולי יש להחמיר מה"ט גם על הפחות מכגריס ועוד (טעם) אך יש ללמוד קולא בזה ע"פ תשו' רמ"א סי' צ"ז הובאה בט"ז סס"י ק"צ ובש"ע אאזמ"ו נ"ע סי' ק"צ ס"ט ס"ק י"ט. ולא דמי למ"ש הגאון ממענץ בתשו' שב"י סי' מ"א דהתם שאני דקאי על טפת דם שברור לנו שבא מבית הרחם עם הליחה ביחד. הספק הב' משום שהרגישה ע"ז י"ל כיון דהשלאיים בא ודאי מגופה אין מהרגשת הלחלוחית שום ריעותא כלל. ואין זה ענין למחלוקת תשו' שב"י סי' מ"ד והס"ט סי' ק"צ סק"ג. דהתם שאני שהחקירה אם לתלות ההרגשה בטעות. משא"כ הכא שא"צ לתלות כלל בטעות. ותדע שלכן הודה הס"ט דדינו של השב"י סי' מ"ד אמת. ובשו"ת גבעת שאול סי' ס"ז מבואר ג"כ להקל כמו שכתבתי דתלינן ההרגשה במראה הטהורה והדם פחות מכגריס ועוד בדם מאכולת. אף ששם הי' עגול וכאן הוא משוך זה כבר נת' לעיל ס"ד דיש להקל: