סימן קלו

אסימן קלו

אשה שיש לה וסת קבוע ובימי ספירתה ז"נ מצוי אצלה השלאיים וכשמרגשת לחלוחית בודקת א"ע בעד הבדוק ומוצאה שלאיים הנ"ל או שאר לחלוחית כמו מימי רגלים וגם יוכל להיות אצלה לחלוחית מזיעה כשעוסקת במלאכה אצל התנור וכה"ג. ופעם א' בלילה בסוף ז"נ הנ"ל הרגישה לחלוחית ולא היה אצלה עד נקי וקינחה א"ע בחלוק בדוק לה שלובשת בימי ליבונה ולמחר בדקה החלוק באותו מקום שבדקה א"ע בו ונמצא שם מן השלייאם הרבה יותר מכגריס וגם כתם קטן דם פחות מכגריס משוך. אם תוכל לתלות שהדם היה ממאכולת ופרעושים שאע"פ שהחלוק היה בדוק קודם שלבשתה מ"מ עכשיו כשלבשתו יש עליו כמה טפים מפרעושים וכה"ג או כיון שהכתם נמצא במקום שבדקה את עצמה כשהרגישה לחלוחית אין תולין:

הנה בסדרי טהרה סי' ק"צ ס"ק נ"ה כ' וז"ל ונראה דאם בדקה א"ע בחלוק שהיא לובשת ולא בדקה החלוק קודם שבדקה א"ע בו אם הוא נקי מדם מאכולת או לא ואחר הבדיקה מצאה בו דם פחות מכגריס דאינה טמאה דאע"פ שבדקה חלוקה מקודם כשלבשה ולשטת הרשב"א מקרי זה בדוק לה כיון שהיתה בחזקת בדוק לעולם הוא בחזקת בדוק עד שתדע שיצאה מחזקתו מ"מ כיון דאין לך כל סדין וסדין שאין עליה כמה טפי דמים כדאיתא בר"פ הרואה כתם. א"כ מן הסתם הוא יוצא מחזקתו עד שתדע שהוא נקי וא"כ כיון שהוא כעד שאינו בדוק בעינן כגריס ועוד וכל זמן שאינו כגריס ועוד תלינן במאכולת שהיה כבר בחלוק וכמבואר לקמן בסעיף ל"ו. ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה כנלע"ד עכ"ל. והנה מאחר דהוא כעד שאינו בדוק א"כ אפילו הפחות מכגריס הנמצא עליו הוא משוך יש להקל ולזה ודאי נתכוין הס"ט באומרו וכ"ז שאינו כגריס ועוד כו' ר"ל אפי' הוא משוך. וז"ש ג"כ וכמבואר לקמן בסעיף ל"ו דשם מבואר בש"ע גבי עד שאינו בדוק דטהורה אא"כ יש בו כגריס ועוד ור"ל שאין חילוק כלל בין עגול למשוך. ועוד דאת"ל לטהר רק בעגול לא היה צ"ל שהוא כעד שאינו בדוק דהא גם בעד הבדוק משנה שלימה שנינו עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור. וה"נ החלוק שלובשת א"ע בו ה"ל כעד שהוא נתון תחת הכר דאין לך חלוק שאין בה כמה טפי דמים מפרעושים המצויים לרוב. וא"כ אף אם דינו כעד הבדוק דינו שיהיה טהור בעגול וכ"ש הכא דה"ל כעד בדוק שהיה נתון תחת הכר קודם שבדקה א"ע בו וגם אח"כ ועדיף מדין המשנה דפי' הפוסקים שבדקה א"ע בעד הבדוק ואח"כ נתנתו תחת הכר. א"ו כוונת הס"ט דיצא מחזקתו לגבי פחות מכגריס כעד שאינו בדוק דאפי' משוך ג"כ טהור. וא"ת מאי שנא מעד הבדוק שנתון תחת הכר דמשוך טמא ע"ז י"ל כמו שהקשו לגבי עד שאינו בדוק דמשוך טהור מ"ש מעד הבדוק שהוא נתון תחת הכר דמשוך טמא. וע"ז תירץ הס"ט סעי' ל"ו ס"ק ס"ב דבעד שאינו בדוק י"ל שקנחו בו דם מאכולת מש"ה הוא משוך. משא"כ בהניחתו תחת הכר והכסת דליכא למיתלי בקינוח. וא"כ לפ"ז גבי חלוק ג"כ י"ל שמא חיככה וקינחה בו א"ע על בשרה כשהיה על החלוק ט"ד מפרעושים ועי"ז נעשה משוך. או י"ל בשעה שקינחה א"ע בו בא"מ כשהרגישה הלחלוחית עי"ז נעשה משוך אותו הטפת דם שהיה במקום הנ"ל בהחלוק מפרעוש וגם אולי לכלוך השלייאם גרם לעשות הט"ד שהיה בהחלוק מקודם שיהיה משוך. משא"כ בעד הנתון תחת הכר לא שייך כ"ז. ואפשר משום הכי פי' הפוסקים דמיירי שבדקה א"ע בו ואח"כ נתנתו תחת הכר כמבואר מלשון הטוש"ע סעי' ל"ד ומדוע לא פי' דה"ה אם מתחלה היה העד בדוק הזה נתון אצלה תחת הכר ואח"כ לקחתו ובדקה א"ע בו. ולפמ"ש י"ל דבכה"ג י"ל דראב"צ נמי מודה לרבנן דאפי' משוך טהור כשאין בו פחות מכגריס דאין ראיה ממשיכותו שהוא מהקינוח שהרי י"ל שאותה ט"ד שבאה על העד ממאכולת תחת הכר והכסת נעשית משוך ע"י הקינוח שקינחה ובדקה א"ע בהעד מש"ה פי' דמיירי שבדקה א"ע בו קודם שנתנתו תחת הכר וא"כ משוך עכצ"ל שהוא מדם הקינוח. ולפ"ז בנד"ז דהחלוק ה"ל כעד שהוא נתון תחת הכר ואח"כ בדקה א"ע בו יש להקל אפי' במשוך. ואמנם לכאורה יש לפקפק על חילוק זה דא"כ למה הוצרך הש"ס ס"פ הרואה כתם לתרץ וכי קאמר ראב"צ (משוך ודאי מגופה אתא) בעד (שבודקת א"ע בו) אבל בכתם (שעל חלוקה כגריס ועוד בעינן) לא הל"ל דאפי' בעד שבודקת א"ע בו כשנתנתו תחת הכר ואח"כ בדקה א"ע בו בעינן כגריס ועוד אבל פחות מכגריס אפי' משוך לא מטמא. ומדלא חילק הש"ס כן ש"מ דהחילוק הוא רק בין עד לכתם. אבל בעד שבודקת א"ע בו אפי' נתנתו תחת הכר קודם הבדיקה מ"מ כיון שבדקה א"ע בו ונמצא עליו דם משוך טמאה. ומ"מ אפילו לפי זה חלוק דנ"ד שאני דהתם גבי עד הבדוק י"ל דה"ט דמשוך טמא בכל שהוא דכולי האי לא תלינן שהט"ד שמפרעוש יהיה נעשה משוך מחמת הקינוח דאיך יזדמן שיהי' עדיין לח. אבל בחלוק י"ל שהט"ד שמפרעוש נעשית משוך מחמת משיכת החלוק על בשרה הנה והנה גם מתחככת בו לפעמים כנ"ל. וכדין עד שאינו בדוק דמטהרינן במשוך אף ע"פ שבדקה א"ע בו כנ"ל. ובאמת בחלוק מצוי יותר שיהיה בו ט"ד משוך מבעד שאינו בדוק שכ' הס"ט דתלינן שקנחו בו דם מאכולת כו' דהוא חשש רחוק כו'. דהא עד שאינו בדוק אפילו להרשב"א היינו שנוטלתו ממקום המוצנע שדרכן של נשים להצניע ולהכין להם עדים כו'. וא"כ זה שיזדמן שיקנחו בו דם מאכולת ודאי אינו מצוי כלל וכ"ש לפי' התוס' ורמב"ן בעד שאינו בדוק הוא אינו מצוי יותר א"כ בחלוק שזה מצוי יותר ודאי תלינן אפי' במשוך:

באך לכאורה עדיין יש להשיב לפי' הרשב"א בעד שאינו בדוק אפשר לומר דחלוק זה כיון שמתחלה בדקה אותו חמור יותר מעד שאינו בדוק דהתם פי' הכו"פ ס"ק כ' דכוונת הרשב"א דעד שאינו בדוק היינו שלא היה לו מעולם בדיקה. ואע"פ שכ' הרשב"א בתה"א וז"ל אלא נ"ל שזהו עד שאינו בדוק כל שהיא נוטלתו ממקום המוצנע שדרכן של נשים להצניע ולהכין להם עדים ואין מוליכות אותן בשוק ולא מתעסקת בהן בכתמים על הרוב עכ"ל. מ"מ יוכל להיות שאותה האשה שהצניע[ה] שם העד עדיין לא בדקתו כלל עד שיהיה כדין עד הבדוק רק שהכינה אותו שם שאח"כ תבדקנו וכ"ת א"כ מדוע הוא עדיף מלקחה חלוק מן השוק י"ל הכא כיון שמצנעת אותו לעד אע"פ שעדיין צריכה לבודקו היינו שצריכה לבודקו רק מט"ד קטנים דמסתמא אם היה בו ט"ד גדולים הנראים לעין לא היתה מצנעתו במקום שמכינים להם עדים נקיים. מש"כ בלקחה בגד מהשוק כו'. ותדע דעד הבדוק ודאי צריך בדיקה היטב עד שיהיה נקרא בדוק וכדאמרי' ר"פ הרואה לא מבעיא גלימא דלא מיבדק שפיר כו' מש"ה כל שלא בדקתו אף שהצניעתו לעד ומסתמא לא היה בו דם הנראה לעין מ"מ אינו נק' עד הבדוק וה"ל עד שאינו בדוק כיון דעדיין לא בדקתו ממש ומ"מ עדיף טובא מלקחה בגד מהשוק כו'. וכיון דעכ"פ עד שאינו בדוק מיירי שלא היה לו בדיקה מעולם מש"ה מטהרים אפי' משוך דכיון שלא היה לו בדיקה מעולם כך י"ל שהיה בו פחות מכגריס משוך כמו עגול (ואפי' כגריס ועוד טהור לפ"ד הרשב"א ולשא"פ דמטמאי וכ"ד הש"ע אף שמפרש פי' עד שאינו בדוק כהרשב"א. מ"מ כיון שהצניעתו במקום עדים נקיים מסתמא לא היה בו כתם גדול כ"כ. ומיהו זה דחוק דא"כ כגריס נמי. אעכצ"ל דאין ראיה ממה שהצניעתו כו'. רק דכיון שלא נבדק מעולם פחות מכגריס דשכיח ממאכולת א"א ליטמא כו' וכגריס ועוד דנפיק ליה מדם מאכולת לא מחזקינן ביה). משא"כ הכא גבי חלוק שהיה בדוק ממש רק שלגבי פחות מכגריס ה"ל שיצא מחזקת בדוק כיון שאין לך כל סדין כו'. א"כ י"ל דזהו דוקא לגבי עגול ולא לגבי משוך. מיהו אין לחלק דהא גבי אין לך כל סדין שאין עליו כמה ט"ד פחות מכגריס לא אמרינן דוקא עגול ולא משוך מש"ה גם גבי חלוק י"ל כן שבודאי יצא מחזקת שהיה בדוק לגבי פחות מכגריס בין על עגול בין על משוך כנ"ל. ול"ד לעד הבדוק שהיה נתון תחת הכר כנ"ל:

גועוד יש טעם אחר לחלק בין חלוק זה לעד שהיה נתון תחת הכר. ע"פ פירושו של הגאון אאזמו"ר ז"ל דטעמים דמקילים בבדקה א"ע בעד שאינו בדוק הוא כיון שנולד הספק בעד קודם שבדקה א"ע בו משום שכשנולד קודם בדיקה נולד בשעה שהיא בחזקת טהרה. משא"כ כשבדקה א"ע בעד הבדוק ואח"כ נולד ספק כמו בנתנתו תחת הכר כו' ה"ל נולד הספק בשעה שהיא בחזקת טמאה כו'. כמו שהאריך בזה בק"א סי' קפ"ז בסקכ"ג ד"ה ומ"ש הח"ץ כו'. ופי' חזקת טומאה ר"ל שכבר יש דם לפניך וחזקת דמים מן האשה. משא"כ גבי עד שאינו בדוק נולד הספק על העד קודם שבדקה א"ע בו שעדיין חזקת טהרה שלה הוא בלי שום ריעותא ופקפוק. ע"ש דסברא גדולה היא. והנה מוכרחים אנו לחילוק זה לפ"ד התוס' ורמב"ן בפי' וענין עד שאינו בדוק דהס"ט ס"ק ס"ב הקשה עליהם קושיא עצומה מ"ש מעד שהוא נתון תחת הכר. ותירוצו אין מספיק כלל דבהדיא פסק הרמב"ן בהלכותיו ספ"ד הלכה מ"ה דבעד הבדוק שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו כתם אם משוך טמאה בכל שהוא ובעד שאינו בדוק אפי' הניחתו בקופסא טהור בין עגול בין משוך ואפילו כגריס ועוד ס"ל לטהר מעיקר הדין ואין שום נגר ובר נגר דיפרקיניה. אבל לפי חילוקו של הגאאזמו"ר נ"ע א"ש דהיינו מעליותא דעד שאינו בדוק כיון שנולד הספק בהעד קודם שנמצא ריעותא על האשה. ובדקה א"ע בעד שנודע לנו שאין עד בדוק כנ"ל. ותירוץ זה על התוספות ורמב"ן להצילם מקושיית הס"ט מבואר בדברי אאזמו"ר נ"ע סי' ק"צ ס"ק ע"א במ"ש וכ"כ התוספות ואע"ג כו' דשא"ה כו'. וה"ה שיש לתרץ כן על קושיית הס"ט ס"ק ס"ב. שהקשה מי גרע מקום המוצנע מתחת הכר כו' דודאי אינו גרע מצד עצמו רק הגרעון הוא לפי שנולד הספק על העד מקודם שבדקה א"ע (ולפ"ז גבי עד הבדוק שהניחתו תחת הכר אם נתנתו תחת הכר קודם שבדקה א"ע טהורה אפי' במשוך והא דמחלק הש"ס ס"פ הרואה במשוך רק בין עד לכתם זהו משום דאברייתא קאי דנזכר שם כתם). אך הטעם שכ' אאזמו"ר נ"ע בזה דכיון שאז היא בחזקת טהרה א"א להוציאה מחזקתה בספק הנולד אז אפילו שאינו שקול. אינו מובן דאיך יהיה מהני החזקה כשאין הספק שקול שאפילו בספק שקול י"א דלא מוקמינן אחזקה. ונ' לתרץ שהוא ע"ד מ"ש התוספות בנדה די"ט א' ד"ה ר' יהושע דהא דנצרך ר' יהושע להביא מקרא על דספק אם בהרת קודמת לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת טהור ולא די לו בטעמא דנוקי גברא אחזקתו וכדמשמע בפ' המדיר דטעמא דר' יהושע בזה הוא משום דאזיל בתר חזקה דגופא. וא"כ למה צריך קרא ע"ז ותירצו משום דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה כו'. ור"ל שאינו ספק שקול כלל ולכן לא היה מוקי אחזקה בכה"ג. אלא דיליף מקרא דלטהרו להעמיד אחזקה כאן גבי ספק זה אפילו אין הספק שקול ע"ש. ועד"ז י"ל דהא דיליף רבי עקיבא מקרא דם ולא כתם היינו להקל אפילו בשאין הספק שקול וזהו גבי כתם כשי"ל דמעלמא ממש אתיא. משא"כ בבדקה א"ע בעד הבדוק לא הקילו בשאין הספק שקול משום דדוקא בכתם הקילה תורה כן ולא בבדיקת עד וכדמחלקינן בגמרא ס"פ הרואה כתם בין עד לכתם גבי משוך. אמנם גבי עד שאינו בדוק מצינו בגמרא דף י"ד דאפילו ביותר מכגריס נק' רק כתם לר' חייא דהלכתא כוותיה. וא"כ ממילא מובן דאפילו כשאין הספק שקול טהור מן התורה. ולזה צריך להבין מהו החילוק בין עד הבדוק לעד שאינו בדוק כיון דבדקה א"ע בו והספק אינו שקול מדוע יהיה טהור מדאורייתא ולזה חידש רבינו ז"ל וגילה לנו הטעם משום שהספק נולד בהעד קודם בדיקה ע"כ מוקמינן אחזקת טהרה. ור"ל דכמו בכתם לימדנו הכתוב דם ולא כתם אף שאין הספק שקול. כן הכא עד שאינו בדוק נק' ג"כ כתם משום שנולד הספק קודם הבדיקה אלא דלשטת רבינו ז"ל זהו דייקא מצד צירוף חזקת טהרה לספק זה. ולפ"ז ה"ל ממש דומיא דנגעים בספק בהרת כו' כנ"ל. וכ"כ בתה"ק דטעמא דעד שאינו בדוק הוא מצד חזקת טהרה:

והנה אאזמו"ר הגאון ז"ל פי' דעד שאינו בדוק היינו שהי' בדוק בודאי מתחלה כו' אלא שיש להסתפק כו' כמבואר בדבריו סי' ק"צ סקע"א. וס"ל דכיון שנולד הספק בעד קודם הבדיקה מקילים אפי' כה"ג וכמו שמוכרח לחלק לדעת התוס' והרמב"ן כנ"ל. וכבר כתבתי שדעת הכו"פ בפי' עד שאינו בדוק להרשב"א אינו כן. ולכאורה יש להקשות לפי' אאזמו"ר נ"ע א"כ כך יש לטהר יותר מכגריס כמו בפחות מכגריס שהרי עד זה הי' בדוק מתחלה משניהם אצל האשה שהכינה אותן לה. אלא שאשה זו שנוטלתו משם אין ידוע לה אם האשה שהכינה אותן לה לא עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בו בכתמים כו' ע"ש בדבריו. וא"כ כך יש לספק על יותר מכגריס ג"כ כמו על פחות מכגריס דאילו עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים טהור אפי' יותר מכגריס. וי"ל הרי הרשב"א באמת ס"ל לטהר אפי' יותר מכגריס. ולהש"ע דמטמא בזה משום כתם אע"ג דס"ל בפי' עד שאינו בדוק כהרשב"א היינו דזה שאמרנו כשנולד הספק קודם בדיקה יש להקל אפי' בשאין הספק שקול וכמו בכתם זהו מדאורייתא דמדאורייתא טהור לגמרי בכה"ג בכתם אף שהוא יותר מכגריס ואין לה במה לתלות. וה"נ גבי עד שאינו בדוק הנ"ל טהור באמת מדאורייתא אפי' יותר מכגריס אבל מ"מ מדרבנן ודאי יש לחלק בין פחות מכגריס ליותר מכגריס כמו בכתם. דה"נ גבי עד שאינו בדוק עם היות דנק' כתם משום שנולד הספק בהעד קודם שבדקה א"ע בו מ"מ יותר מכגריס טמא מדרבנן ופחות מכגריס מטהרין דמצוי יותר זה שתניחו תחת הכר וכה"ג משתעבור בשוק של טבחים כו'. אמנם לדעת הכו"פ י"ל דבכה"ג שהעד הי' בדוק אין זה נקרא כלל כתם דלא מפקינן להעד מחזקתו ע"י ספק שאינו שקול כלל לפ"ד הרשב"א. אבל להתוספות ורמב"ן מוכרח לומר כסברת אאזמ"ו ז"ל כנ"ל רק להרשב"א י"ל דלא נק' עד שאינו בדוק אא"כ לא הי' בדוק כלל וכמ"ש:

דמעתה נשוב לנ"ד לענין החלוק דלא מיבעיא לפי' רבינו ז"ל בעד שאינו בדוק דהיינו שהי' בדוק מתחלה כו' אלא שיש להסתפק כו'. א"כ כ"ש חלוק זה אף שהי' בדוק מתחלה מאחר שלבשתו איזה זמן קודם שבדקה א"ע בו א"כ הרי לגבי פחות מכגריס נולד הספק קודם הבדיקה ולכן יש להקל אף בספק שאינו שקול. וא"כ פשיטא דיש להטהר אפי' הפחות מכגריס הוא משוך. שהרי משוך מטהרינן גבי כתם ג"כ ורבינו ז"ל כתב שם דבעד שאינו בדוק לפי שנולד הספק קודם הבדיקה מטהר יותר מגבי כתם דהיינו בכעין ספק עברה בשוק של טבחים כו' ע"ש דכ"ש עכ"פ בפחות מכגריס משוך דבכתם טהור דה"ה ג"כ בחלוק הנ"ל. אלא אפי' לסברת הכו"פ בהרשב"א דנ' דלדידי' א"צ לומר הדין שכ' אאזמו"ר נ"ע דבעד שאינו בדוק משום שנולד הספק קודם הבדיקה יקילו לטהר אפי' בספק עברה בשוק של טבחים מה דבכתמים לא תלינן בכה"ג דדי לומר דמשום שנולד הספק קודם הבדיקה נק' כתם אע"פ שבדקה א"ע בו אבל לא להקל בו כ"כ יותר מבכתם והרי לר' טמאה נדה ואיך לר' חייא נקילו בו יותר מבכתם אף דלהרמב"ן מוכרח לומר כן כמש"ל. מ"מ הרי הרשב"א חלק עליהם אשר ע"כ לפ"ז י"ל דודאי אין להקל בעד שאינו בדוק יותר מבכתמים ומש"ה אילו הי' העד בדוק לא נק' אינו בדוק מחמת ספק עברה בשוק של טבחים כו'. ע"כ פי' הכו"פ דמיירי בעד שלא הי' בדוק כלל. אבל בחלוק זה שידענו שיצא מחזקתו לגבי פחות מכגריס ומטהרינן כתם בחלוק זה פ' מכגריס מודה הכו"פ דה"ל כעד שאינו בדוק לגבי פחות מכגריס. ותדע עוד דאפי' לפי' הכו"פ בהרשב"א בעד שאינו בדוק מ"מ כיון שנוטלתו ממקום המוצנע שדרכן של נשים להצניע ולהכין להם עדים ודאי רחוק שיהי' בו כתם יותר מכגריס ואמאי טהור להרשב"א אעכצ"ל משום שנולד הספק בהעד קודם בדיקה אמרינן דם ולא כתם. וכ"ש הכא גבי חלוק דהסברא שיהי' המשוך פ' מכגריס מפרעושים וכנים קרוב יותר מספק הנ"ל. ולכן פשיטא דה"ל כעד שאינו בדוק וטהור בפחות מגריס במשוך לפ"ד הש"ע ג"כ. וכ"נ ג"כ ממ"ש הרשב"א גבי עד הבדוק כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכתם בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים ה"ז בחזקת בדוק עכ"ל. והיינו משום שלא נולד דבר על עד זה שמחמתו יספקו עליו. משא"כ חלוק זה אף שהי' בדוק מ"מ כיון שלבשה אותו ואין לך כל סדין כו' הרי יצא מחזקתו לגבי פחות מכגריס ולכן אפי' משוך יש לטהר. ואף לבע"נ אין להחמיר עפמ"ש אאזמו"ר נ"ע סס"ק ע' אבל הרמב"ם כו' אין להקל בו במשוך כו'. דזהו דוקא בעד שאינו בדוק כפירוש שלו שהי' בדוק מתחלה כו'. אלא שיש להסתפק כו' ואותו ספק הוא ספק רחוק דבכתמים לא תלינן בספק זה. אבל חלוק זה שהספק קרוב יותר דבכתמים ודאי תלינן בכה"ג י"ל שלא הי' מחמיר אפי' לבעל נפש. ועוד דחומרא ההיא הוא ע"פ פי' הרז"ה ברבי. אבל המגיד פ"ד הי"ח כ' דהרמב"ם ס"ל דלרבי ג"כ טהור בפחות מכגריס אפי' משוך וע"ש בהמגיה בדפוס בארדיטשוב שכ' קצת סברא וטעם ע"ז ולכן נ' דגם כוונת רבינו ז"ל להחמיר לבע"נ בעד שאינו בדוק במשוך זהו רק לפירושו בעד שאינו בדוק. משא"כ לפי' הכו"פ דהיינו שלא הי' בדוק כלל אין להחמיר אפי' לבע"נ (ע' כו"פ סי' ק"צ סק"כ מ"ש גם כן כה"ג) וכ"ש בחלוק זה. וכל זה דלא כהחוות דעת סי' ק"צ בחידושים ס"ק ל"ז דמשמע מיני' כשבדקה בחלוק זה דינו כדין עד הבדוק שהניחתו תחת הכר דאם נמצא עליו דם משוך טמאה אפי' בפחות מכגריס. וזה אינו כמשנ"ת וגם הס"ט סי' ק"צ ס"ק נ"ה ס"ל להיפך כמש"ל והחוו"ד לא הביאו כלל והי' לו להביאו ולסתור דבריו ע"כ נ' דהעיקר כמ"ש הס"ט:

הועדיין יש מקום לחקור בנד"ז דכ"ז הוא אם הי' מוצאה על החלוק במקום שבדקה א"ע בו דם משוך לבדו פחות מכגריס דאז א"ש לטהר משום דה"ל כעד שאינו בדוק. אבל בנד"ז שמצאה שם ג"כ הרבה ליחה לבינה אשר ודאי מגופה קאתיא דאין לה במה לתלות הליחה לבינה וגם הרי הרגישה הלחלוחית באותו מקום ומחמת זה בדקה א"ע בחלוקה. וא"כ אולי יש להחמיר מצד ב' דברים הא' י"ל כמו דהליחה לבינה ודאי מגופה קאתיא כמ"כ הטפת דם הסמוך ודבוק לו ממש ג"כ בא מגופה וכעין מ"ש הגאון ר' יהודה ממענץ בשב"י סי' מ"א גבי טפת דם המעורבת בליחה לבינה דתלינן שממקום שבא הליחה בא הטפת דם כו' יעו"ש. הב' מצד ההרגשה בעצמה דאולי הא דמתירין בעד שאינו בדוק מיירי בדלא ארגישה. והנה מצד הספק הראשון נראה להקל ע"פ תשובת הרמ"א סי' צ"ז הובאה בט"ז סס"י ק"צ שהתיר כה"ג ממש בכתם פחות מכגריס אפי' אם אתרמי שהוא אצל מראה לבן וירוק אף שידוע לה שהלבן וירוק ודאי אתיא מגופה (ולא שידוע לה מפני שאין לה מקום לתלות בו המראות ההם רק בגופה. דבכה"ג מתיר אפי' ביותר מכגריס דם רק שיש לו במה לתלות משום דאין תולין כתם בכתם ע"ש אלא מיירי שראתה ממש המראה הלבן והירוק). ואף דלא מיירי שבדקה א"ע בחלוקה כ"א שמצאה כתם עליו. מ"מ הרי מבואר שם בתשו' רמ"א סס"י דמיירי דוקא בכה"ג שהמראה לבן וירוק אין עליו דין כתם אלא דין ראיי' ממש כנ"ל שידוע לה שהיתה רגילה לראות מראות אלו ואפ"ה מטהר הפחות מכגריס הסמוך לו ממש ותלינן דדם מאכולת הוא. כמ"כ הכא אף שמצאה בחלוקה הט"ד משוך פחות מכגריס אצל הליחה לבינה במקום שבדקה א"ע תלינן דדם מאכולת הוא דמאי נפ"מ שבדקה א"ע שם הלא גם בנדון דהרמ"א שלא בדקה א"ע שם מ"מ ידוע לה שמראה זו הלבן וירוק שבמקום זה בחלוקה ראתה אותה מגופה ומגופה בא לשם א"כ היינו הך. ועיין מזה בש"ע אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' ק"צ ס"ט ס"ק י"ט. והט"ז סס"י ק"צ היקל יותר מרמ"א ע"ש ובתוך דבריו כ' וז"ל דכל שיש לתלות אזלינן לקולא אפי' ברואה ממש כו'. ול"ד למ"ש הגאון ממענץ בתשו' שב"י סי' מ"א דהתם שאני דקאי על טפת דם שברור לנו שבא עם הליחה יחד לכך כיון שבודאי שניהם באו יחד ברגע א' מכותלי רחמה יש לנו לומר ששניהם באו ממקום א' או שניהם מהחדר או שניהם מהפרוזדור ולא לומר שזה בא מהחדר וזה מהפרוזדור ואתרמי שזבו שניהם יחד משני מקומות שונים בזמן ורגע א'. משא"כ הכא שאנו אומרים שהט"ד היתה במקום הזה רק דאתרמי שהליחה לבינה שנטף מגופה נטף לאותו מקום אמאי לא נימא הכי ובפרט לפ"ד רמ"א יש טעם לזה דאמרינן אגב זוהמא דם מאכולת הוא. מיהו להט"ז א"צ לזה (דהא מיקל גם בכתם יותר מכגריס דלא שייך אגב זוהמא כו'). וע"ז י"ל מקום אינו סימן בשגם כי ודאי יש הרבה ט"ד על חלוקה כאלו בכמה מקומות מהחלוק. והנה מזה נפשוט ג"כ הספק הב' דאין להחמיר מצד שהרגישה לחלוחית דכיון דע"כ הלבן וירוק בא מגופה א"כ אמאי לא תרגיש זיבת דבר לח ואין הרגשה זו ריעותא נוספת יותר ממה שידוע שהליחה לבינה וירוקה בא מגופה. ואין זה ענין למחלוקת תשובת שב"י סי' מ"ד והס"ט סי' ק"צ סק"ג בענין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק דטהורה בפחות מכגריס אם הוא אפילו בדארגישה דאפילו להמחמירים שם היינו דלא תלינן בטעות לומר שטעתה בההרגשה דנדמה לה שהרגישה דם. ובאמת אינו כן רק הרגשת עד הוא. אבל הכא שא"צ לתלות כלל בטעות כי הרגשת הלחלוחית הי' באמת מחמת הליחה לבנה נ' דאין ליקח חומרא מחמת זה כלל שלא לתלות הט"ד במאכולת כו'. וכן מוכרח ג"כ בס"ט שם שהרי הודה שם דדינו דהשב יעקב סי' מ"ד אמת אע"ג דפליג עליה בדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק שבגמרא. ועכצ"ל החילוק מטעם הזה. ומ"ש בחוות דעת סי' ק"צ בביאורים ס"ק כ"ג וז"ל ואם בדקה א"ע בעד שאינו בדוק בשעת הרגשה ומצאה מראות טהורות ומראות טמאות טמאה ולא תלינן ההרגשה מחמת מראות הטהורות והטמאות מחמת העד שאינו בדוק כמו שהוכחתי בסוף הסימן בתשובת הרב רמ"א שהביא הט"ז עכ"ל. עכצ"ל דכוונתו על הרגשה שהרגישה שנפתח מקורה או שנזדעזעה גופה וכמ"ש סס"י הנ"ל טעמו דרוב פתיחת הקבר מנשים למראות טמאות הן. אבל א"א לומר דכוונתו ג"כ אהרגשה דזיבת דבר לח דפסיק רישי' ולא ימות הוא. ר"ל מאחר שעל כרחנו הלבן והירוק בא מגופה איך לא תרגיש לחלוחית. א"ו צ"ל כוונתו כנ"ל. ולכן בנד"ז שהרגישה לחלוחית ובדקה א"ע בחלוקה וכמו שבא בהשאלה לכ"ע טהורה:

ושוב אחר זמן מצאתי בתשובת גבעת שאול סי' ס"ז אפי' באשה שהרגישה שנפתח מקורה והעלה להקל וז"ל נשאלתי באשה א' שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה תיכף בחלוקה ומצאה כתם גדול ממראה הטהור רק שבתוך הכתם הי' כמו נקודה אדומה קטנה מאד ממש כמו טפת חרדל והחלוק לא היה בדוק כלל ומסיק להקל דתלינן ההרגשה במראה הטהורה והדם בדם מאכולת. רק יש לחלק משום התם החלוק לא הי' בדוק כלל. משא"כ כאן החלוק הי' בדוק. מ"מ ע"ז ודאי יש לומר כמש"ל בשם הס"ט ס"ק נ"ה דלגבי ט"ד פחות מכגריס נחשב החלוק כמו עד שאינו בדוק כו'. וכ"ש בנד"ז שלא הרגישה פתיחת המקור רק זיבת לחלוחית כו'. [ע' מפתח]: