סימן קלה

אסימן קלה

נשאלתי באשה אחת בימי ליבונה. שבדקה עצמה כמה בדיקות ביום וכולם נקיים. ובלילה הרגישה איזה לחלוחית בכותלי הרחם למטה כי כן דרכם שבימי ליבונם זב מהן השלאיים המצוי בנשים כנז' ג"כ בתשו' שב"י בכמה תשובות ובפרט סי' מ"א וסי' מ"ד. וגם מצוי לחלוחית מחמת זיעה כשמתחממת כגון שעומדת אצל התנור או באיזה מלאכה המחממת. והנה ביום כשמרגשת לחלוחית ע"ד הנ"ל הם בודקים עצמן תמיד (בבגד נקי הנק' עד כידוע) ומוצאים רק שלאיים או לחלוחית וזה אירע לה כמה וכמה פעמים ובלילה לא מצאה עד נקי וכשהרגישה לחלוחית קנחה בכתונת שלה ואח"כ למחר מצאה שם במקום הבדיקה כתם קטן פחות מכגריס משוך וגם ניכר שם לחלוחית מן השלאיים הרבה יותר מכגריס. מה דינה של האשה אם יש לתלות הכתם קטן בכינים ופרעושים המצויים שם כי יש שם על כתונת הנ"ל עוד כתמים כאלה עגולים או משוכים קצת. או לא כיון שהרגישה ועכ"פ יצא מגופה דבר מה וכיון שנמצא הכתם במקום שקינחה דלמא יש להחמיר:

תשובה. נלפע"ד שיש להקל בפשיטות. והנה מתחלה יש לבאר דין החלוק שהאשה לובשת ובודקת אותו כשמתלבשת בו ואח"כ מקנחת א"ע בו בלא ראות תחלה באותו מקום שבכתונת אם הוא נקי אם דינו כעד הבדוק או כעד שאינו בדוק. וידוע הנפקא מינה שיש בין עד הבדוק לאינו בדוק הוא דבעד שאינו בדוק אינו מטמא אא"כ יש בו כגריס ועוד. משא"כ בעד הבדוק דמטמא בכל שהוא כמבואר בי"ד סי' ק"ץ מסעי' ל"ד ואילך. אמנם אם הכתם עגול אין נפ"מ בזה כיון דאף בעד הבדוק אם נתנתו אחר הבדיקה תחת הכר או תחת הכסת כיון שיש לתלות במאכולת תולה כתם עגול במאכולת כשהוא פחות מכגריס ועוד כדאית' בש"ע שם. ובמשנה וגמ' ס"פ הרואה וא"כ חלוק זה לא גרע עכ"פ מהניחתו תחת הכר שהרי בחלוק מצויה מאכולת הרבה יותר מבכר וכסת והוא דבר הנראה לעין. אבל אם הכתם פחות מכגריס ועוד משוך יש נפ"מ דבעד שהניחתו תחת הכר היא טמאה. א"כ אם החלוק דינו כעד הנ"ל יש לטמאה. אבל את"ל דדינו כעד שאינו בדוק יש להקל כמבואר בש"ע:

והנה משמעות החוות דעת סי' ק"ץ ס"ק ל"ז דדינו כעד (הנ"ל) [הבדוק] אבל בסדרי טהרה שם בסי' הנ"ל ס"ק נ"ה כ' וז"ל ונראה דאם בדקה א"ע בחלוק שהיא לובשת ולא בדקה החלוק קודם שבדקה א"ע בו אם הוא נקי באותו מקום מדם מאכולת או לאו ואחר הבדיקה מצאה בו דם פחות מכגריס דאינו טמאה דאע"פ שבדקה חלוקה מקודם כשלבשה. ולשטת הרשב"א מקרי זה בדוק לה כיון שהיה בחזקת בדוק לעולם הוא בחזקת בדוק עד שתדע שיצאה מחזקתו מכל מקום כיון דאין לך כל סדין וסדין שאין עליה כמה טפי דמים כדאיתא בריש פרק הרואה כתם. אם כן מן הסתם הוא יוצא מחזקתו עד שתדע שהוא נקי וא"כ כיון שהוא כעד שהוא בדוק בעינן כגריס ועוד וכל זמן שאינו כגריס ועוד תלינן בדם מאכולת שהיה כבר בחלוק וכמבואר לקמן בסעיף ל"ז.ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה כנלע"ד עכ"ל. ולע"ד הדבר ברור דיש לתלות בו כתם פחות מכגריס טפי ממה שיש לתלות בעד שאינו בדוק. ומנא אמינא לה מדברי רבינו ז"ל סי' ק"ץ ס"ק ע"א שחילק דהיינו עדיפותא דעד שאינו בדוק אע"ג שהיה בדוק קודם אלא שיצאה מחזקתו יש להסתפק שמא העבירתו בשוק של טבחים. וא"כ לכאורה מ"ש מעד הבדוק שבדקה בו ואח"כ הניחתו תחת הכר דטמאה במשוך אלא משום דהכא נולד הספק בעד קודם שבדקה בו נק' עד שאינו בדוק. משא"כ התם שנולד הספק אח"כ. וא"כ הכא בחלוק הרי נולד הספק בעד קודם שבדקה בו. ואין להקשות על חילוקו של רז"ל מספק עברה בשוק של טבחים שאינו תולה בו כתם דשא"ה שהספק נולד קודם שמצאה הכתם אבל אינו ברור שנולד הספק קודם התהוות הכתם. משא"כ הכא שהדבר ברור שנולד הספק קודם הבדיקה. ועוד דמסברא זה עדיף טפי מעד שאינו בדוק שהרי אין שם רק ספק שמא נתלכלך בדם והוא ספק רחוק. תדע דקיי"ל כגריס ועוד טמאה ואינה תולה בו. משא"כ גבי חלוק לענין פחות מכגריס הרי קרוב לודאי שנמצאו בו כמה וכמה ט"ד פחות מכגריס כמ"ש הס"ט. א"כ עדיף לענין פ' מכגריס יותר מעד שאינו בדוק והוא בעיני לענין פחות מכגריס כמו עד שאינו בדוק כלל שלקחתו מהאשפה. דאין לך אשפה יותר מזה מאחר שעינינו רואות שיש בו עוד כמה טפי דמים. ועוד שהרי אמרו רבותינו ז"ל דבכתמים תולה כה"ג כמו בנמצא כתם א' למעלה מהחגור וא' למטה אמרינן מדהא מעלמא כו'. אפי' ביותר מכגריס כמ"ש התוס' ס"פ הרואה. וא"כ ה"נ אף שהחלוק היה בדוק כיון שעינינו רואות שמתהווה בו ט"ד. א"כ יש לתלות שגם זה הטפה שבמקום הקינוח אתיא מעלמא דהא כל היכא דתולין בכתמים תולין נמי בעד כמ"ש רז"ל זולתי לענין מכה שיכולה להגלע כו'. ומיהו אף גם אם לא נמצא בו ט"ד משוך זולת זה דינו כעד שאינו בדוק מטעם הנ"ל. ולכך נלע"ד שאף לפמ"ש רז"ל סק"ע שבע"נ יחמיר לעצמו בעד שאינו בדוק בפחות מכגריס ומשוך לפמ"ש הרמב"ם דבכגריס ועוד טמאה נדה. א"כ אין להקל בו במשוך אפי' בפחות מכגריס כמו ששנינו בעד הבדוק שנתנתו תחת הכר כו'. שמ"מ אין להחמיר בכה"ג בחלוק מטעם הנ"ל דחלוק לענין פחות מכגריס דמי לעד שאינו בדוק כלל דהיינו מ"ש רמ"א סל"ו בהג"ה כשלקחה עד ממקום שדמים מצויים שם כו'. דבודאי מצוי שם טובא ט"ד פחות מכגריס בחלוק ומשיכותו אין ראיה שהרי כתמים תולים בו כמ"ש בעצמו ס"ק ס"ד. ודבר ברור הוא שיש לחלק בין עד הבדוק שנתנתו במקרה תחת הכר לחלוק שלובשתו תמיד וגם לבשתו קודם שבדקה בו כנ"ל. וגם עדיף טפי מעד שאינו בדוק שנחלקו בו רבי ור"ח דאילו בעד הנ"ל לכאורה רחוק החשש לתלות במאכולת שהרי אינו מניחתו תחת הכר אם לא שנתלה בחשש רחוק ואפשר שז"ש ר"ח לרבי א"כ אף אתה עשיתו כתם כו' דמשו"ה אתה תולה במאכולת אעפ"י שהוא חשש רחוק ורבי השיב לו דמ"מ מאכולת מצוי יותר מלתלות בדם דעלמא שאינו מצוי כלל וכיון שמאכולת אין מצוי בו כ"כ מש"ה יש מקום לומר שנחמיר במשוך לפ"ד הרמב"ם כיון שבלאה"נ רחוק קצת חשש דמאכולת א"כ רחוק לומר שהוא ממאכולת וגם נזדמן שנעשה משוך. אבל בחלוק שהמאכולת מצויה מאד ועדיף טפי אפי' ממכה המוציאה דם שהרי תולים בו אפי' תוך ג"י נקיים לד"ה. א"כ אין להחמיר בו אפי' במשוך שהרי תולים כתמים תוך ג"י במאכולת אפי' במשוך דכ"מ מסתימת כל הפוסקים אף ע"ג דאין תולים במכה אע"פ שמוציאה דם לדעת קצת פוסקים א"כ בבדיקת עד שתולים לד"ה במכה המוציאה דם כ"ש שיש לתלות במאכולת אע"פ שמשוך. ובלאה"נ חומרא זו של רז"ל י"ח עליה אפי' לפ"ד הרמב"ם כמ"ש המגיה ברמב"ם דפוס בארדיטשוב פ"ד מהא"ב גבי עד שאינו בדוק. וגם הרז"ה לא כ"כ לקושטא דמלתא. אלא לסתור דברי רבי ואין זה מוכרח. כ"ש שכל הפוסקים לא פסקו כרבי שהרי ר"י מטהר לגמרי לפ"ד הרמב"ן בהלכותיו והרשב"א א"כ דיינו לתפוס מלתא מציעתא דהיינו כר' חייא שמטמא משום כתם וא"כ אין להחמיר במשוך. ועכ"פ בחלוק ודאי אין להחמיר כלל אפילו לבע"נ מטעם הנ"ל דחלוק קיל טפי מעד שאינו בדוק לענין פ' מכגריס:

בועדיין יש מקום לבעל דין לחלוק לומר דאף אם דינו כעד שאינו בדוק מ"מ בעד שאינו בדוק נמי יש להסתפק כיון דמצאה ממראות הטהורות. וגם כיון דארגישה ואע"ג שיש לתלות ההרגשה בלחלוחית מ"מ מאן לימא לן דתלינן בהכי. ולברר זה. הנה לכאורה י"ל דתלוי במחלוקת הפוסקים גבי עד שאינו בדוק דבפחות מכגריס טהורה אם הוא דייקא בדלא ארגישה. או אפי' בדארגישה ואפ"ה טהורה בפחות מכגריס משום דאמרי' אימור הרגשת עד הוא. שלדברי האומרים דהתם תלינן בהרגשת עד א"כ ה"נ (דתלינן הכא בלחלוחית) דאע"ג דאין שייך לתלות בהרגשת עד כיון שהרגישה קודם שקנחה בו מ"מ יש לתלות בלחלוחית. אבל לדברי האומרים התם דדייקא בדלא ארגישה אבל בדארגישה לא תלינן בהרגשת עד י"ל דלא תלינן נמי בלחלוחית אף ע"ג שיש לחלק כדלקמן אי"ה. והנה בשב יעקב סי' מ"ד כתב דבעד שאינו בדוק מיירי בדארגישה ג"כ ובס"ט רס"י ק"ץ סק"ג השיג עליו ואמר דאשתמיטתיה מ"ש במ"ה דקע"ח דודאי מגופה אתיא ובהרגשה אתיא אלא דקסברה הרגשת עד הוא עכ"ל. הרי דהרשב"א מוקי לה בדלא ארגישה ואיני רואה מכאן הכרח דלא מיירי בדארגשה רק דמצי מיירי נמי בדלא ארגישה ואעפ"כ טמאה נדה לרבי משום די"ל דבהרגשה אתיא אלא דקסברה הרגשת עד הוא. אבל מ"מ י"ל דמיירי נמי בדארגישה כמו שתירצו לדברי שמואל משנת בדקה בעד הבדוק והניחתו תחת הכר. לעולם בדארגישה כו'. וא"כ לדידיה ה"נ מיתוקמא דין בדקה בעד הבדוק שבגמ' די"ד ודכוותה בדקה בעד שאינו בדוק דשם. ואין להקשות דא"כ מ"ט תלינן כיון דרגלים לדבר דארגישה דא"כ קשיא נמי בעד הבדוק שתחת הכר. ואין לומר דהתם ה"ט משום שהוא עגול דמשום הכי יש ראיה שאינו מהקינוח דדם הקינוח משוך היה דא"כ מ"ט דרבנן דמטהרי אפי' במשוך כדאיתא ס"פ הרואה. ומיירי נמי בדארגישה כמ"ש ר"פ הרואה. ועכצ"ל דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן משום דאשה בחזקת טהרה עומדת וכיון דאיכא למיתלי לא אתרעי חזקתה (ועי' בתשובה אחת שהארכתי בזה דלבעלה מוקמינן אחז"ט בלהבא ג"כ וכש"כ בשלא בשעת וסתה דאינו מצוי שתראה דם וכדאיתא בריש כתובות תחלת ע"ב עיי"ש). וראב"צ לא פליג אלא במשוך משום דמשוך ודאי מגופה אתיא כדפרש"י ס"פ הרואה. אבל היכא דאין לברר אם הוא משוך או עגול כגון בטיפים קטנים מאד נ' דגם ראב"צ מודה דאפושי פלוגתא לא מפשינן. וא"כ צ"ל דטעמו משום דאשה בחז"ט עומדת (ועי' בס"ט רס"י קפ"ג ובסימן ק"ץ בתשובתו בענין הכינים שנדחק בכ"ז ללא צורך דלע"ד תולים אפי' בדארגישה). ולפ"ז ה"ה בעד שאינו בדוק דתולים מה"ט אפי' בדארגישה ואפי' במשוך דבעד שאינו בדוק אין חילוק בין עגול למשוך. וכ"כ הב"ח סי' ק"ץ סל"ה דהטעם שתולים בעד שאינו בדוק משום דאשה בחזקת טהורה עומדת. ואע"ג דכ"כ לר' יוסי ה"ה לר"ח בפחות מכגריס. ושוב ראיתי שבתה"ק כ' ג"כ הטעם משום חזקת טהרה. ועוד נ"ל ראיה דעד שאינו בדוק מיירי נמי אפי' בדארגישה דהא מדמו לה התם בגמ' להאשה שעושה צרכיה וראתה דם ושם מיירי אפי' בדארגישה כדאיתא בגמ' ר"פ הרואה ולא מיבעי לדברי ר"ח שהם שוים ממש אלא אפי' לפ"ד הרמב"ן ורשב"א מ"מ לר' יוסי שוי' הם ממש. א"כ מיירי מסתמא בחד גוונא בדארגישה. וגם לפ"ד הפוסקים דלר' יוסי מטמא נמי משום כתם או להפוסקים דקיי"ל כר' חייא. מ"מ עכ"פ י"ל דבגוונא דהתם טהורה לגמרי הכא אינה טמאה נדה עכ"פ והיינו בדארגישה. וא"כ בפחות מכגריס טהורה לגמרי ואפי' במשוך ועוד דאל"כ אין חילוק בין עד שאינו בדוק לעד הבדוק שהניחתו תחת הכר בארגישה ואינו במשמע. ולפ"ז כיון דבעד שאינו בדוק יש לטהר פחות מכגריס אפי' בארגישה. א"כ ודאי שיש לטהר בנ"ד נמי דתולים בלחלוחית. אמנם אף גם להאומרים דבעד שאינו בדוק וארגישה טמאה. מ"מ יש להקל בנ"ד משום דלתלות שטעתה בהרגשת עד הוא חשש רחוק וס"ל דלא תלינן בהכי אלא היכא דמוכחי מלתא דלאו מגופה קחזיא כגון בעגול א"נ באשה שעושה צרכיה משום דאין דרך הדם לבוא עם שביל המים או להחמיר תלינן דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא היכא דליכא לתלות דמעלמא אתיא. אבל להקל לא תלינן בזה היכא דליכא הוכחה. משא"כ לתלות בלחלוחית ודאי תלינן שהרי לחלוחית זה ודאי מגופה קחזיא ובודאי שהרגשה זו היתה מהלחלוחית אלא שאתה מספק שמא היה דם ג"כ בהרגשה זו. וא"כ אין ראיה עכ"פ מההרגשה כיון דאנו רואים שההרגשה היה מלחלוחית. וא"כ הדם יש לתלות במאכולת כמו אילו לא ארגישה. וכנ"ל ראיה מתשובת שב"י סי' מ"ד שהסכים עמו הס"ט סי' ק"צ סק"ג. ואע"ג דהתם מיירי בכתם מ"מ יש כאן מעלה דהתם לא ניכר לחלוחית אלא שתולין בנימוק ונתייבש ואינו ניכר והכא ניכר לחלוחית ויש במה לתלות כו'. ועוד נ"ל ראיה מתשובת רמ"א סי' צ"ז דלפי לשון השואל שם האשה היתה רגילה לראות מראה לבן וירוק וכל חלוקה היה מלוכלך מכתמים אלו כו'. א"כ ודאי ארגישה כשזב ממנה המראות הנ"ל. וכמ"ש רמ"א שם סוף התשובה ודוקא שידוע לה שזה המין הלבן והירוק הוא ממנה כו' שידוע שאלו הלחלוחית באים מן המקור כו' עכ"ל. ואפ"ה כ' שם דתולין כתם קטן אדום פחות מכגריס שבקצה כתמים הירוקים הנ"ל במאכולת ומשמע אפי' במשוך כמ"ש תחלת התשובה. ואפי' כתם המשוך כו'. וכ"ש לפ"ד הט"ז סס"י ק"צ שהסכימו עמו האחרונים וא"כ ה"נ מאי שנא. ועוד דא"כ אמאי לא מתרץ הש"ס דף י"ד אקושיא וליחוש דלמא דם מאכולת הוא כגון שמצאה ג"כ דם ירוק עמו ומדהא מגופה חזיא הא נמי ודאי מגופה חזיא. א"ו אינו ראיה ולרשב"א ור"ן הקושיא וליחוש היינו שנטהר לגמרי (ואף ע"ג שבחוות דעת כ' סס"י ק"ץ דרמ"א מיירי בדלא ארגישה דייקא מ"מ כוונתו בדלא ארגישה פתיחת המקור דאי בארגישה שנפתח המקור כיון דאפי' לא מצאה כלום טמאה לתה"ד. ואף גם להחולקים עליו מ"מ אינה טהורה אא"כ בדקה מיד ולא מצאה או שמצאה מראות טהורות לבד א"כ ודאי אין לטהרה במצאה מראות טהורות וטמאות. אבל בהרגשת שזב ממנה דבר לח ודאי דלא מיירי תה"ד כמ"ש הס"ט סי' ק"צ סק"ג. וא"כ בכה"ג מיירי רמ"א וט"ז. וכ"מ ממ"ש החוו"ד ברואה בלא הרגשה ור"ל בלא הרגשת פתיחת המקור או בלא הרגשת שזב מהמקור ממש. אבל עכ"פ מרגשת לחלוחית כיון דנק' רואה עי' במ"ש החוו"ד רס"י ק"ץ דזה לא נק' אצלו הרגשה. ופליג אהנ"ב. ולפ"ד הנ"ב שזה נמי מיקרי הרגשה אין ראיה לומר דרמ"א מיירי בלא ארגישה כלל וע"ד שכ' בתשובת מ"צ סס"י כ'. שהרי בלשון השואל כ' לראות כו' כנ"ל. והראיה שהביא החוו"ד מר"פ הרואה תמוה דהא הגמ' עדיפא מיניה משני דמיירי בדארגישה וגם לא מצאה רק מראה טמא ואפ"ה טהורה ול"ל לשנויי דמיירי נמי בשמצאה ג"כ במראה טהורה כיון דיש לאוקמי כפשוטה דאפי' בלא נמצא רק מראה טמא אפ"ה טהורה משום אימור הרגשת עד. ורמ"א לא קאמר אלא דיתרץ דמיירי בלא ארגישה. ובס"ט סי' ק"ץ ס"ק צ"ג נדחק ג"כ בכל זה ללא צורך דהדבר פשוט כמ"ש):

גועוד נלע"ד לתת טעם פשוט להתיר בנ"ד. דהא עכ"פ אם הרגישה שזב ממנה לחלוחית ולא בדקה א"ע כלל היתה טהורה כמ"ש השב"י סי' מ"ד והס"ט סי' ק"ץ סק"ג דתולין במצוי שמצוי לזוב ממנה שלאיים והיינו דייקא שלא בשעת וסתה כנ"ד דאז אין שכיח שיזוב ממנה דם כדאיתא ריש כתובות תחלת ע"ב. ושלאיים שכיח וכן זוהמת בית החיצון כנזכר בתה"ד סס"י רמ"ו או תמצית מי רגליה או זיעה. וא"כ ודאי דבלא בדקה יש להקל. ואם כן כיון שהבדיקה אינה חיובי' א"כ כשבדקה ונמצא שם שלאיים ונמצא ג"כ דם פחות מכגריס שיש לתלותו במאכולת ה"ז כלא בדקה וטהורה. ויש לדמות זה למ"ש בגמ' בחולין ד"נ דאינקיב ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא תלינן. וכתב הר"ן דאע"ג דאינקיב במקום שיש ריעותא בריאה תלינן. וכ' הת"ש סי' ל"ו סי"א דהיינו בריעותא דא"צ בדיקה. ור"ל היכא שאין הבדיקה מעכבת. ועי' בזה בתשו' שהשיב רז"ל בענין הריאה דאנקיב במשמוש יד הטבח דנסרכה שלא כסדרן ועברה ע"י מיעוך כו' ע"ש. ובתשובה שבסוף ספר לבושי שרד והארכתי בזה ג"כ במקום אחר. וא"כ כמו דהתם תלינן אע"ג דאיכא ריעותא היכא שאין הבדיקה מעכבת. א"כ ה"נ כיון דאילו לא בדקה כלל לא היינו מטמאים אותה מחמת ריעותא דההרגשה שהיינו תולים ההרגשה בזיבת דבר לח. א"כ עכשיו שבדקה בחלוק שאינו בדוק ונמצא כתם קטן פחות מכגריס אפי' משוך שתולין אותו מדינא במאכולת תלינן כיון דנמצא ג"כ שלאיים ויש לתלות ההרגשה בו. א"כ תולין במצוי. ועוד והוא העיקר דאשה בחזקת טהרה עומדת:

בס"ד מ"ב