סימן קיג

אסימן קיג

בדין אשה שיש לה ווסת ומ"מ א"א לה להטהר לבעלה כי כשבודקה א"ע בעד מוצאה דם והוא רק במקום אחד בצדדים והדם שמוצאה הוא טיפה או טיפין וכשלא תבדוק את עצמה לא תמצא דם וגם אינה מרגשת כלל ביציאת דם אפי' בשעה שבודקה א"ע ומוציאה דם וכ"ש אם אינה בודקת א"ע אינה מרגשת כלל וע' עוד תוכן השאלה בהתשובה סעיף ד':

הנה בש"ע יו"ד סי' קפ"ז סעיף ז' ע"ש. הנה הנו"ב סי' מ"ו פי' דמיירי שידוע שיש לה מכה רק שאינו ידוע אם מוציאה דם הביאו הפ"ת וכ"כ הח"ד ס"ק כ' ובחכ"א כלל צ"ו סי"א כ' ולכאורה היה נראה דזה מיירי שאינה יודעת כלל שיש לה מכה מבוררת רק מכח אומדנא שתמיד מוצאת במקום א' אבל אמ"ו בנ"ב סי' מ"ו כו' וכ"נ באמת מדברי מהרא"י ואין לזוז מדבריו עכ"ל. וכן בתשו' צ"צ סי' פ"ו שהזכירו המ"י סי' קפ"ז ס"ז מבואר בהדיא דמפרש דמיירי שידוע שיש לה מכה כו' אבל בספר תפל"מ בד"ה בט"ז דקמ"ו כ' וז"ל בפסקי מהרא"י סי' מ"ז שלא הי' לה מכה בודאי רק שיש לו הוכחה דאית לה מכה וההוכחה היא שכשהיא בודקת בכל מקום בחורים ובסדקים לא מצאה דם רק באיזה מקום מהצד שכואב לה קצת ודאי אמה שכואב לה קצת מן הצד לחוד לא סמכינן לומר דאית לה מכה לכך הצריך בדיקה (נ"ל כוונתו במ"ש שהצריך בדיקה היינו ההוכחה שכשהיא בודקת בכ"מ כו' לא מצאה כו' כנ"ל) ואפ"ה לא הוי מכה מבוררת והתיר שלא בשעת וסתה אבל הכא (ר"ל בש"ע סעיף ה' בהג"ה) מיירי במכה מבוררת שידוע לה בבירור שיש לה מכה אלא שאינה יודעת אם מוציאה דם כו' עכ"ל. וכן פי' אאזמ"ו נ"ע סי' קפ"ז ס"ז ס"ק ל"ג דלא מיירי בידוע לה בודאי שיש לה מכה גמורה כו' אלא כמבואר בב"י בשם מהרא"י דמיירי בשאין ידוע אם יש לה מכה כלל כו' אלא שיש לה הוכחה שיש לה מכה מאחר שמוצאה במקום אחד לעולם. ומהרא"י לא רצה לסמוך על הוכחה זו כ"א בצירוף דעת המרדכי כו'. וכן נ' דעת הגר"א סי' קפ"ז ס"ז ס"ק י"ח אשר עמ"ש בש"ע אם כל זמן כו' כתב כמו בבדיקת השפופרת הנ"ל עכ"ל. והיינו מ"ש מהרא"י שם וז"ל דמופת דמן הצדדים מן המכה בא כו' ובבדיקת שפופרת אומר תנא כו' שאם ידוע שנמצא לצדדים טהורה וא"כ בנ"ד שבשום פעם כו' עכ"ל. ור"ל כמו התם בבדיקת שפופרת הרי אפילו ע"י פעם א' שידוע שנמצא הדם מן הצדדים טהורה. אלא דהתם סגי בפעם א' כיון דברור שנמצא רק מהצדדים. א"כ כמו"כ הכא אף דלא דמי לבדיקת שפופרת דהא יש לחוש שמהמקור בא עכשיו לצדדים משא"כ בבדיקת שפופרת ליכא למימר הכי מדלא נמצא גם בראש המכחול רק מהצדדים וכמ"ש אאזמ"ו נ"ע סי' קפ"ז ס"ק כ"ג אבל שלא ע"י שפופרת א"א לברר כו' ע"ש מילתא בטעמא. מ"מ כיון דכאן בשום פעם אינה מוצאה רק במקום א' מן הצד כו' ה"ל הוכחה גמורה דמן הצדדין בא כמו בבדיקת שפופרת בפעם אחד א"כ מזה מוכח דרק משום הוכחה זו די לטהר מאחר דה"ל כמו בדיקת שפופרת:

בולכאורה משמע מזה דמהרא"י ס"ל דע"י בדיקת שפופרת מטהרים הדם גם לענין שא"צ ז' נקיים וכדעת אאזמ"ו נ"ע ס"ב ס"ק י"ג. דאילו להאומרים דלא מהני רק שא"צ להתגרש מבעלה אבל צריכה ז' נקיים. וע' מזה בפ"ת סי' קפ"ז ס"ק ט"ו שהנ"ב מסתפק בזה. א"כ מה מביא מהרא"י ראיה מבדיקת שפופרת לנדון שלו דמיירי לטהר הדם לגמרי שא"צ ז' נקיים כלל וא"כ אפי' יהיבנא לי' דחשוב כמו בדיקת שפופרת הא שם לא מהני רק לענין וסתות דרבנן אבל לא להתירה בלי ז"נ. אעכצ"ל דמהרא"י ס"ל דבבדיקת שפופרת שנמצא הדם מהצדדים טהורה לגמרי בלי ז"נ וע"ז כ' וא"כ בנ"ד כו' וכנ"ל. מיהו יש לדחות דהתם בבדיקת שפופרת באנו לטהר ע"י בדיקה זו גם הדם שמוצאה אח"כ ע"י תשמיש דאז אין לנו הוכחה ברורה שהדם שבא עכשיו בשעת תשמיש הוא ג"כ מהצדדים רק משום כיון דע"י בדיקת שפופרת הי' הוכחה ברורה שאזי בא הדם רק מהצדדים ותשמיש ה"ל כענין שפופרת ע"כ מזה אנו מחליטין שהדם הנמצא ע"י תשמיש בא ג"כ רק מהצדדים ע"ז אפ"ל דאין לסמוך להתירה לגמרי בלא ז"נ. אבל הדם שנמצא בצדדי השפופרת ודאי א"צ ז' נקיים ודלא כמ"ש הפ"ת בשם הח"ד שאפי' על הדם שנמצא בצדדי השפופרת צריכה ז"נ דזה ודאי נ' ברור מדברי מהרא"י שאינו כן. ודין זה דש"ע סי' קפ"ז ס"ז אם כל זמן כו' ה"ל כמו דם הנמצא בצדדי השפופרת דה"נ עכשיו יש ההוכחה דבא רק מהצדדים כו' וע' בכו"פ סי' קפ"ז ס"ו סס"ק ז' דאלף שפופרת אינם מועילים לטהרה מנדה דאמרינן באותו פעם לא חזיא ובפעם אחרת חזיא עכ"ל. משמע מדבריו דעכ"פ הדם שנמצא בצדדי השפופרת טהורלגמרי וא"צ ז"נ רק אלהבא א"א לטהרה בלי ז"נ כו'. ואפ"ל דס"ל דהשפופרת אינו מברר רק שלא ראתה עתה מחמת תשמיש דא"כ היה נמצא בראש המכחול אבל עכ"ז הדם הנמצא בצדדי השפופרת י"ל דמהמקור בא לצדדים מקודם שהכניסה השפופרת אלא דאאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז ס"ק כ"ג הביא ראיה דלא חיישינן לזה ע"ש. עכ"פ מובן ג"כ מדברי הגר"א הנ"ל בסעי' א' דחשוב זה כמו בדיקת שפופרת והדם הנמצא רק בצדדי השפופרת א"צ עליו ז"נ כנ"ל. א"כ משמע ג"כ שאינו ידוע לה שיש לה מכה רק מצד הוכחה זו לבד. ולא כפי' הצ"צ והנ"ב והח"ד דמיירי שגם בלא הוכחה זו ידוע לה שיש לה מכה שם. ובלשון מהרא"י שם רס"י מ"ז וז"ל אשר כתבת שיש לך הוכחה שיש לה טהרה אך שאין ידוע אם מוציאה דם כו' נלע"ד שהוא ט"ס וכך צ"ל שיש לך הוכחה שיש לה מכה אך שאין ידוע אם מוציאה דם כו'. ע"ש דצ"ל כן. ואף לפמש"כ שיש לה טהרה הכוונה שיש לה מכה. ומ"מ י"ל דהוכחה זו היינו מ"ש אח"כ חדא כמו שכתבת שכל זמן שהיא בודקת כו' במקום א' כו'. זהו ההוכחה כמ"ש אאזמו"ר נ"ע. ומ"מ אם לסמוך על הוכחה זו לומר דה"ל כמו נמצא בצדדי השפופרת זהו דוקא כשמוצאה תמיד רק במקום א' ממש. ע"ד צמצום המקום כמו גבי סי"מ במקום פלוני באבר פלוני. אבל לא די שתאמר שמוצאה תמיד רק בצד השמאל לבד עד"מ זה אינו הוכחה דאולי מן המקור יורד לאותו צד דוקא ע"י הטיית המקור שנטה ממקומו מעט לצד ההוא ולכן מוצאה רק בצד ההוא לבד. אבל אם מוצאה רק במקום א' לבד בצד השמאל לא למעלה מאותו המקום ולא למטה מאותו המקום אז י"ל חשוב הוכחה כמו בדיקת שפופרת. ושוב ראיתי כן בתשובת נ"ב סי' מ"ד שגם הגאון ר' יצחק ז"ל שהיקל בזה ולא כהנ"ב עכ"ז היינו כשלמעלה מאותו המקום ג"כ אינו מוצאה דם רק באותו מקום:

גובזה אפשר לתרץ מה דלכאורה קשה טובא על מהרא"י מתשו' מהר"ם שבמרדכי פ"ב דשבועות סס"י תשל"ה אשר שאלת על האשה שבשעה שהיא עושה צרכיה רואה דם על המים כו' חזרנו על כל הצדדים ולא מצאנו לה היתר אי בכל פעם כשהיא עושה צרכיה בודקת עצמה ורואה דם בעד שמקנחת בו אע"ג דקי"ל כר' יוסי כו' הנ"מ כי נמצא דם בספל כו' אבל אם בדקה אח"כ כו' ע"ש. דאמאי לא נימא דנהי דאם אירע כן פעם א' או ב' פעמים אמרינן שודאי הוא דם המקור ונזדמן דבתר דתמו מיא אתי דם אבל כאשר מזדמן כן תמיד כמ"ש בכל פעם כשעושה צרכיה כו' על כרחן ההוא דם בא ממקום שבא המים. דוגמת דמחזיק מהרא"י מדכל פעם אינה מוצאה רק במקום א' בפרוזדור ודאי לא מהמקור הוא ומהני בבדיקת שפופרת ה"נ נימא כיון דבכל פעם אינה מוצאה על העד רק אחר הטלת מי רגלים מוכחא מילתא טובא דודאי מחמת מ"ר בא וה"ל כמו בפעם א' כשנמצא בתוך הספל דטהורה משום כיון שעם המים בא ואין דרך דם נדה לבוא עם מי רגלים רק כשלא נמצא בספל ונמצא רק על העד מחזיקים דלאו מן המים בא כלל. אבל כשנמצא כן פעמים רבות מוכח טובא דמחמת המי רגלים הוא בא. כמ"ש מהרא"י בנ"ד שבשום פעם אינו מוצאה רק במקום אחד מן הצד דיש הוכחה דלאו מן החדר בא אלא מן המכה עכ"ל. וה"נ יש הוכחה זו ממש שבשום פעם אינו מוצאה על העד רק אחר הטלת מי רגלים ואדרבה הכא עדיף דאיכא במה לתלות היינו שמשביל המים בא. משא"כ התם אין לה מכה מבוררת כלל אין כ"כ במה לתלות וליכא גורם המסתבר במה לתלות כמו הכא. וגם מהר"ר שלום בב"י סס"י קפ"ז כ' אבל אם היא רואה לפעמים בלתי כאב טמאה כו' ואין לומר דהתם באמת מחזקינן שהמים גרמו לדם שיבא. אלא דחיישינן דילמא הדור מ"ר למקור. דהא ר' יוסי לא חייש לזה כלל אפי' בפעם א'. וע"ק אמהרא"י מ"ש מהא דוסתות דקי"ל וסתות דרבנן אע"ג שהוחזקה כ"פ לראות בזמן זה דוקא אמרינן מדאורייתא מקרה הוא. ה"נ י"ל כן דמ"ש מקום מ"ש זמן. ויש לדחות דהא דוסתות דרבנן משום אשה בחזקת טהרה עומדת והכא החזקת טהרה מסייע להיפך. עכ"פ ממהר"ם קשה עליו וכ"ש ממהר"ש דמיירי אפילו ביש לה חולי דהארין ווינדא כו'. אבל אם נאמר דמהרא"י אינו מטהר במוצאה במקום א' אלא כשגם למעלה מאותו מקום בודקת ואינה מוצאה כלל אזי אפ"ל דלק"מ:

דועיין מ"ש במ"א על המשנה פ"ב דנדה די"ז ע"ב שחזקתו מן המקור דמלשון זה הוכיחו התוס' שם סד"ה מן הלול דהעיקר כלישנא דבתר חזקה אזלינן ואמר אביי שם דלפ"ז מן הלול ולחוץ ודאי טהור וכן ס"ל לרמי בר שמואל ולרב יצחק ברי' דרב יהודה והטעם דטהור משום דאיכא הוכחה דלאו מן החדר בא ואע"ג דדמי עלייה מיעוטא הוא עכ"ז ע"י ההוכחה תולין בעלייה. וה"נ בנידון מהרא"י הא איכא הוכחה דמראה דמהצדדים הוא בא. ואע"ג דלרב הונא שם מן הלול ולחוץ ג"כ ספיקו טמא וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהא"ב דין ה' נראה לכאורה דהתוספות הנ"ל לא ס"ל כן. אך להרמב"ם ג"כ יש לחלק דהתם יש לומר אימור שחתה כמ"ש בגמרא שם דדלמא שחתה ומהחדר אתא אבל בנדון דמהרא"י דמוצאה כן תמיד רק במקום אחד מהצד עדיף טפי וה"ל כבדיקת שפופרת. דאמרינן דדם זה עכ"פ ודאי מהצדדים הוא כנ"ל סעיף ב':

וע"ד השאלה שלפנינו כיון שאומרת רק במקום אחד מוצאה אבל אינה אומרת שגם למעלה מאותו מקום אינה מוצאה אפ"ל דלא דמי לנדון דמהרא"י. וגם המיילדת אומרת שזהו גירירט היינו שאפשר שהרחם או צואר הרחם נטה מעט לצד שמאל ויצא ממנו קצת. וא"כ לפ"ז דם המקור הוא. אך עכ"ז יש לצדד להקל. חדא דאין זה ברור ועדיין י"ל דמן הצדדים ממש הוא. הב' שאפי' הוא עקירת הרחם יש מטהרין ואפי' נעקר ממנו רק מעט כנדון זה היקל בספר באר יעקב דע"ז עמוד שני יש אצלו סברא דאם נעקר מקצת המקור אף דיצא דם משאר המקור לא הוי דרך ראי' בכך א"כ זה פשיטא ליה דדם שיצא ממקצת המקור שנעקר חשיב אין דרך ראי' בכך. אך הנ"ב רס"י נ"ח אחר שחלק על היתר דעקירת המקור כ' וז"ל ועוד מה גבול הגבלת לו והרי לפעמים המקור נוטה ממקומו לצד זה או לצד זה כמו שאומרים נשים חכמות ובקיאות. וא"כ במעט נטיה שיטה המקור לאיזה צד תטהר אתמהה עכ"ל. א"כ בנעקר מקצת המקור ס"ל דתמוה לטהר אף להמקילים בעקירת המקור ודלא כסברת הבאר יעקב. אך מ"מ הנה כ' הנ"ב שם בשם הרופאים דעקירת המקור עצמו אינו שכיח כלל אפי' לעתים רחוקים. אבל מן הפרוזדור יורד למטה כו' וא"א ליתן לזה קולא יותר ממכה שאין אנו יודעים אם מוציא דם עכ"ל. ולפ"ז בנד"ז ג"כ יש לומר שזהו גרירט של הפרוזדור. וא"כ כיון שיש לה וסת ומוצאה. כן שלא בשעת וסתה ורק במקום א' יש להתירה מתרי טעמי הא' ע"פ דעת רמ"א סי' קפ"ז סעיף ה' בהג"ה שכ' ואז יכולים לתלות שלא בשעת וסתה כו' וכ"ד הב"ח וכ"פ בשו"ת אמונת שמואל סס"י נ"ז שחלק על הט"ז שהחמיר בזה. הב' גם להט"ז וש"כ המחמירים בזה בלי ז"נ היינו בסתם מכה שא"י אם מוציאה דם וליכא הוכחה אחרת שמהמכה בא. אבל בנד"ז דאיכא הוכחה טובא שממקום זה בא היינו מה שאינו מוצאה כ"א ורק במקום זה הא' לבד. א"כ היינו הא דמהרא"י סי' מ"ז ובש"ע סי' קפ"ז סעיף ז' לפ"ד הנ"ב סי' מ"ו והנמשכים אחריו דמיירי שידוע שיש לה מכה בא"מ אלא שא"י אם מוציאה דם דבעלמא אין לטהר ע"י מכה זו כיון שא"י אם מוציאה דם. הכא ע"י צירוף הוכחה זו שמוצאה רק במקום אחד מטהר אותה ואף שמשמע מדבריו שם סי' מ"ו דלא ברירא לי' דהלכה כמהרא"י אפשר לא קאי ע"ז ע"ש בד"ה וא"ת ואכתי נימא. ועכ"פ בנד"ז שיש ג' צדדים להתירה הא' שיש לה מכה וא"י אם מוציאה דם ר"ל אם הוא גרירט מעט כדברי המילדת הב' שמוצאה רק במקום א'. הג' שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה א"כ יש להקל:

ואם ניחוש שמא אינה גרירט כלל וא"כ אין לה מכה כלל ומה שמוצאה רק מצד א' י"ל שמא עכ"ז מהמקור ההוא שנטה מעט מזער לצד זה גם זה אין לחוש כיון שמוצאה רק ע"י בדיקה לבד רגלים לדבר שע"י שהעד דוחק באותו מקום יוצא משם טיפי דם. ומ"מ למעשה לא סמכתי ע"ז כלל מטעם שכתבתי בתשו' בדין עקירת המקור. רק הוריתי שלא תבדוק א"ע כלל שלא בשעת וסתה רק לפעמים תקנח א"ע מבחוץ בכותלי בית הרחם וכמ"ש כה"ג בהגמי"י פ"ד בשם מהר"מ. וכיון שאינה מרגשת מהכ"ת תתחייב לבדוק א"ע כיון שמן הדין י"ל דאף שתמצא טפה דם טהורה מטעם הנ"ל ע"כ מוטב שלא לבדוק. מה גם כי הקינוח ג"כ חשוב בדיקה לדעת הנ"ב סס"י מ"ו אף שכ"כ רק להלכה ולא למעשה. מ"מ בנד"ז יש לצרף זה ג"כ. אמנם אחר עבור ימי וסתה צריך שיהיה לה ג' בדיקות נקיים היינו בדיקה דהפסק טהרה ובדיקה א' ביום ראשון של ז"נ ובדיקה א' ביום ז' של הז"נ ואח"כ לא תבדוק א"ע כלל כ"א בקינוח לבד סגי: