סימן קיא

אסימן קיא

אודות מ"ש הנ"ב בתשו' חי"ד סי' מ"ח באשה שאינה יכולה להטהר לבעלה בין וסת לוסת מחמת שבין וסת לוסת מוצאה דם על עד הבדיקה. ויש לה כאבים בכליות ומגבה. לסמוך על בדיקת המוך דחוק וכמו שיתבאר לקמן ענין הבדיקה. ובמה"ת סי' ק"א פסק במוצאה קורט להקל ע"י בדיקה זו אפילו בלי שום כאב והחוות דעת סי' קצ"א סק"ח חלק עליו דבדיקה זו לאו דסמכא היא כלל. והגאון מו' חיים צנזר ז"ל בתשו' נ"ב סי' מ"ה ג"כ חלק ע"ז. ועוד יש לערער ע"ז מטעם אחר דאף אם יהיבנא לי' שע"י הבדיקה נתברר שמצאה דם בצדדין מ"מ כיון שאין שם מכה אינו כדאי לתלות בזה דם הנמצא בבדיקת עד נגד רוב דמים שבמקור וכמו דאין תולין בדם העלייה ומכה שאני שהגרת המכה מצויה וכעין זה יש בתשו' מ"צ סי' ס"ז בשם הח"צ:

והנה תחלה נדבר בענין מהות הבדיקה אם יש לסמוך עליה או לא. גרסינן בנדה רפ"ק (ד"ג ע"א) איבעית אימא היינו טעמיה דשמאי דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי. והלל כותלי בית הרחם העמידוהו. ושמאי כותלי בית הרחם לא מוקמי דם. משמשת במוך מא"ל (ממלאה אשה אותו מקום מוכין לשאוב את הזרע שלא תתעבר ואינו נוטלתו משם אלא בשעת הצורך ושמא מוך העמיד את הדם. ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה). פי' בשעת הצורך ר"ל בשעת הטלת מי רגלים ויש לפרש בשעת התשמיש ותלוי במחלוקת רש"י ותוס' ביבמות די"ב אם רק אחר התשמיש ממלאה במוך שיהיה נקלט הזרע בהמוך כ"מ בתוס' ביבמות די"ב ב' ושאר דוכתי. ומפירוש רש"י שם משמע דמשמשת במוך היינו שנותנת באותו מקום קצת מוך קודם תשמיש שיהיה המוך שם בשעת תשמיש ממש וכ"כ היש"ש בפ"ק דיבמות סי' ח' בשם ר"י בתוס' דכתובות דל"ט ע"א וראי' מריש נדה דקאמר משמשת במוך מאי איכא למימר דמשמע להדיא דמיירי במוך שמונח באותו מקום כל שעה כו' וכן משמע מלשון הרא"ש שלפני תשמיש קאמר כו' עכ"ל היש"ש וכ"ה בשט"מ בכתובות שם בהדיא בשם הרא"ש. אמר אביי מודה שמאי במשמשת במוך וצ"ל איך מיירי אם נמצא דם על המוך. או לא נמצא על המוך דם. ונ' דאם לא נמצא דם על המוך כלל רק הדם נמצא למעלה מהמוך או למטה מהמוך אין סברא שיודה שמאי לחוש למפרע. דהרי שפיר י"ל אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי דהא ליכא למיחש שמא המוך העמיד את הדם דא"כ היה נמצא על המוך ג"כ. שאם יגע הדם במוך עד שהמוך יעכבנו ויעמידנו איך אפשר שלא יוקלט מראה דם במוך היהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה. ואי אפשר לומר דהדם נמצא למעלה מהמוך ולא נגע עדיין במוך דא"כ איך שייך לומר שהמוך העמידו כיון דעדיין לא פגע ולא נגע בהמוך וכש"כ שא"א לומר שהדם נמצא למטה מהמוך ויצא בחלל שהי' בין מוך לכותלי בית הרחם ומשום הכי לא נמצא על המוך כלום דא"כ כש"כ שא"א שיודה שמאי. דהא אין לחוש שהמוך יעמיד את הדם שהרי עינינו רואות שגם עכשיו לא פגע ולא נגע במוך מדלא נמצא כלום על המוך וע"כ שהיה חלל בין המוך לכותלי ביה"ר וכדאמר רבא דמכויץ כויץ ויש מקומות לדם לצאת. ואביי דפליג עליו אי אפשר שיחלוק עליו בכה"ג שיש ראי' ברורה שהיה מקום לדם לצאת מדלא נמצא כלום על המוך אלא ודאי ברור דאם לא נמצא על המוך כלום לא מודה שמאי כלל אלא ס"ל דאין לחוש אז כלל למפרע. (וגם י"ל דאפילו הלל מודה בכה"ג דהא הלל ס"ל דחיישינן רק מפקידה לפקידה ומוך י"ל דהוה כפקידה דזה שממלאה מוך בדיקה מעלייתא היא כמ"ש בש"ע סי' קצ"ו ואף אם (לא) נמצא למטה מהמוך ובעוד שהמוך הי' בפנים והמוך נקי דאז עכצ"ל דמכויץ כויץ אח"כ מ"מ עכ"פ אין לה לחוש רק מזמן שכויץ ואילך ולא אשעת שימת המוך עכ"פ כיון דהמוך נקי ה"ז כפקידה ואפי' כשניכווץ נהי דיש מקום לדם לצאת. אבל לומר שנתעכב שם הדם בכותלי ביה"ר ושעכ"ז יהיה המוך נקי הוא חששא רחוקה. ומ"מ י"ל דחיישינן זה כמו בבדיק' שלפני התשמיש דאינו ממעט לפי שאין מכניסתו בחורין ובסדקין. ויש לחלק שהמוך הוא בעומק יותר מיהו כשהוציאה המוך נקי ואח"כ נמצא דם ודאי הלל יודה ג"כ דאין לחוש למפרע דמהסתם חשבינן מוך לבדיקה מעליא וצ"ע) אלא ודאי מיירי שנמצא דם על המוך ג"כ וכשהוציאו המוך נמצא ג"כ לדם למטה בכותלי בית הרחם. לכן מודה שמאי דחיישינן דמעיקרא אתי אלא שהמוך העמידו ועכבו עד כשהוציאו המוך ירד דם למטה. ולכן בהא ג"כ מודה שמאי דחיישינן למפרע ורבא פליג על אביי ואמר מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ ויש מקומות לדם לצאת וע"כ לא חיישינן כלל למפרע דאי איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי שלא היה המוך מעכבו אלא תלינן דזו הרגע נמשך הדם מהמקור ומודה רבא במוך דחוק דשפיר חיישינן שמעכב את הדם ולכן חיישינן למפרע והיינו אם כשהוציאה המוך נמצא דם וגם נמצא על המוך ג"כ חיישינן כנ"ל. וה"ה אפי' אם בעוד המוך בכותלי בית הרחם נמצא דם למטה בכותלי ביה"ר וגם על המוך ג"כ מלמעלה אז חיישינן דהמוך עכבו לדם עד שגבר עליו במשך זמן וזב דרך המוך למטה אבל אם על המוך לא נמצא שום דם כלל אין שום סברא לומר שהמוך עיכב הדם וזה פשוט לפענ"ד. והנה פלוגתא דאביי ורבא לכאורה היא כעין פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן ד"ג ע"ב בקופה שאין לה שוליים ויש לה אוגניים דהא מוך סתמא אף שאינו דחוק לא גרע מאוגניים וע' תוס' ד"ה כי פליגי. וא"כ אביי כר' יוחנן ורבא כחזקי'. ויש לדחות דלמסקנא שם חזקיה ור' יוחנן פליגי בקופה בענין אחר. אבל ביש לה אוגניים טמאה לכ"ע ואכמ"ל:

בוהנה בתשו' נ"ב סי' מ"ח (וסי' מ"ג מ"ו) פסק ע"ד אשה שאינה יכולה להטהר לבעלה ואין לה מכה ידוע. שתבדוק הבדיקה המבואר בש"ע סי' קצ"א שתכניס מוך נקי לעומק הרחם. ומתחלה תרחוץ אותו מקום היטב עד שלא ישאר שם שום רושם דם ואז תכניס המוך למעלה בעומק הרחם עכ"פ יותר מעט עמוק ממה שהשמש מגיע בגמר תשמיש ושם הוא פי הרחם ויהי' מוך הרבה שיהיה דחוק שם בעומק שיכסה שם כל רוחב הרחם עד שלא יהיה באפשרי לשום כל דהו דם לצאת מן הרחם לפרוזדור עד שיפגע תחלה במוך הדבוק שם ואח"כ תבדוק כדרכה פעם ושתים ושלש עד שעכ"פ תמצא פעם א' על עד הבדיקה דם ואח"כ תרחץ היטב עד שלא ישאר בפרוזדור שום רושם דם ותזהר שלא יגיעו מי הרחיצה לעומק על המוך ויותר טוב שתקנח פעמים הרבה בלי רחיצה עד שלא ישאר רושם דם ושוב תוציא המוך ואם המוך נקי א"כ ש"מ הדם הנמצא על עד הבדיקה לא מן המקור הוא בא וממילא בא מן הצדדים וא"כ הצדדים מוציאין דם ומה לנו אם יש לה מכה בצדדים א"ל ואטו המכה מטהר הדם היוצא מן המכה הוא המטהר ומה לנו בדם אם יוצא מן המכה או אם יוצא מן הבשר או מאיזה וריד שבצדדים כיון שנתברר שיש לאשה סבה הגורם להוציא דם מן הצדדים תולה בו שלא בשעת וסתה עכ"ל וחיליה דידיה לסמוך על בדיקה זו הוא מסוגיא הנ"ל וכמ"ש בסס"י מ"ג ד"ה לכן נ"ל דודאי להיות מסופק בבדיקה זו אין להעלות על דעת דכיון דמוך דחוק לה על הרחם ודאי דם שנמצא בשעת השתנה אינה מן המקור דאיך יעבור דם המקור דרך המוך ויבא למטה וריש מסכת נדה ד"ג ע"א אמר אביי מודה שמאי במשמשת במוך. ואפי' רבא דפליג עלי' וסובר מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ מודה הוא במוך דחוק ומכ"ש שיעבור הדם דרך המוך למטה וימצא למטה והמוך ישאר נקי זה דבר שא"א שהרי במעבר הדם דרך המוך ודאי שיצטבע המוך מן הדם עכ"ל. ובספר חוות דעת סי' קצ"א סק"ח השיב עליו וז"ל ולפמ"ש הש"ך דבדיקה זו לאו בדיקה מעליותא היא אין לסמוך על בדיקה זו דאף שהמוך נקי יש לומר שהדם ירד דרך חורין וסדקין ולא יגע בהמוך וראי' לזה דהא באין לה כאב לא סמכי' על בדיקה זה כמו שסיים הרמ"א כן לעיל סי' קפ"ז ג"כ לא סמכינן על בדיקת שפופרת להתיר הדם כמ"ש לעיל:

ועוד ראי' ברורה לפע"ד שאפשר לדם לצאת דרך סדק ולא יצטבע המוך אף שהמוך ברחם מנדה ד"ג דמקשה הש"ס משמשת במוך מאי איכא למימר ומשני מוך אגב זיעה מיכווץ כויץ וע"כ א"א לומר דמיירי בנמצא הדם על המוך דכשנמצא על המוך מאי משני מוך אגב זיעה מכווץ כויץ. פי' והוה אתי מעיקרא הא כשנתדבק הדם במוך ודאי דא"א שוב לירד ועוד דכשנמצא על המוך לא גרע מכתם הנמצא בבגד אלא ודאי דמיירי שלא נמצא הדם על המוך רק ראתה ממש ואפ"ה מקשה לשמאי משמשת במוך מאי איכא למימר ועכצ"ל שהדם יצא דרך סדק והמוך דוחק בשר הקמט אחד על חבירו והדם בינתיים ואינו נוגע במוך. דאלת"ה א"כ אפילו משמשת במוך י"ל אי איתא דהוה דם הוה יורד עד המוך והיה המוך נצטבע אלא ודאי דאפשר להדם להיות בסדקים ולא יהיה בהמוך עכ"ל. והנה מ"ש א"א לומר דמיירי בנמצא הדם על המוך כו' אלא ודאי דמיירי שלא נמצא הדם על המוך כו' הוא נגד פשט הפשוט לכל הישר הולך דכיון דבאנו לחוש שמא המוך העמיד את הדם ועכבו א"כ כשהמוך נקי מכל דם הדבר ברור שהמוך לא נגע בהדם ואיך יעכבנו ושנחוש שעיכבו ע"י סבה נפלאה שהמציא החוות דעת שהמוך דוחק בשר הקמט אחד על חבירו והדם יהי' בינתיים ולא יגע בהמוך הוא ודאי סברא רחוקה וא"כ מאי מקשה כל כך מזה לשמאי בלשון משמשת במוך מאי איכא למימר כאילו הוא דבר תמוה שאין להשיב ע"ז אמאי לא יחוש שהמוך יעכב הדם אדרבה כיון שהמוך נקי ורואים אנו שלא פגע ולא נגע בדם מהכ"ת לחוש לסבות שונות כמו דלא חייש שכותלי בית הרחם יעמידו דם אע"פ שהלל חייש לזה. מכש"כ שלא יחוש שהמוך יעמידנו כשהמוך נקי ועוד דבקופה שאין לה שוליים ויש לה אוגניים חזקיה מטהר אפי' להלל וקשה דודאי קרוב יותר להיות השרץ מתעכב ע"י האוגניים ממה שיהיה הדם מתעכב ע"י המוך והמוך יהיה נקי וכיון דמודו שמאי והלל דחיישינן לזה גבי מוך. אלמא דחיישינן ג"כ לסבות רחוקות קצת. וא"כ א"א שלא נחוש בזה בקופה שיש לה אוגניים אעפ"י שאין לה שוליים שהוא חשש קרוב יותר:

גועוד דא"כ מהו שפי' רש"י בשינוייא דרבא מוך נמי אגב זיעה מכווץ כויץ. ופרש"י ויש מקומות לדם לצאת הלא לאביי נמי מוכרח שיש מקומות לדם לצאת שלא יגע בהמוך דהיינו בחללי הקמטים. רק שלאביי חיישינן שהמוך דוחק בשר הקמט א' על חבירו. ורבא אם חולק ע"ז הי' צ"ל דמכווץ כוויץ ועי"ז אינו דוחק כ"כ על הקמטים וממילא יוצא הדם בדרך ומקום שהחזיק כבר. אבל מלשון רש"י משמע שעי"ז שכווץ עי"ז נעשו דרכים ומקומות להדם. וזה אינו. דגם לאביי עכצ"ל שיש מקומות לדם שלא אצל וסמוך להמוך כנ"ל אלא ודאי צ"ל כדפרישית שבאמת נמצא דם על המוך. ומש"ה חיישינן בפשיטות שמא המוך עיכב הדם. ומ"ש החוות דעת דא"כ מה משני רבא מוך אגב זיעה מיכווץ כויץ. פי' והוה אתי מעיקרא. הא כשנתדבק הדם על המוך ודאי דא"א שוב לירד. הנה דבריו היו נכונים אם לא נמצא רק הדם שעל המוך לבד אז שפיר י"ל שדם זה שנתדבקו על המוך א"א לו לזוב ממנו כיון שנבלע ונסרך ממנו. אבל ודאי אם נמצא ג"כ דם עוד חוץ מדם זה שעל המוך (דהיינו או שהיה דם לרוב עד שזב ג"כ דרך המוך ובעוד המוך ברחם ראתה דם זה וגם נמצא דם על המוך או) שלא ראתה קודם שהוציאה המוך רק אחר שהוציאה המוך יצא דם ברחמה וגם נמצא דם על המוך דבכה"ג לאביי מודה שמאי דחיישינן למפרע שהמוך עיכב הדם גם אותו דם שלא נדבק בו והיה צף ממעל לו עכבו המוך עד שהוציאו המוך יצא הדם (או אם יצא דם ברחמה בעוד שהמוך למעלה ברחמה חייש אביי שהמוך עיכב דם זה מעל"ע או יותר עד שגבר עליו ויוצא דרך בו) ורבא משני דמכווץ כויץ ולכן לא היה מעכב כלל דם זה שלא נדבק בו שהי' צף עליו ממעל והיה יוצא לו דרך מקומות שיש לדם לצאת. גם מ"ש החוו"ד בישוב דברי הרשב"א בתה"ק והש"ע רס"י קצ"ו שכתבו דמוך דחוק בהיש"מ מוציא מידי כל ספק וה"ל כאילו ידיה בין עיניה כל ביהש"מ ע' ב"י שם דמיירי שממלאה כל כותלי ביה"ר מתחלתן ועד סופן הוא ג"כ דוחק גדול דמוך דחוק שבתה"ק היינו כענין מוך דחוק שבגמ' ריש נדה דהוא רק בעומק לבד והכרח הוא כן לפרש"י ור"י ויש"ש דלעיל אות א' שמשמשת עם בעלה בשעה שמוך מונח בה ואעפ"כ ס"ל להרשב"א וש"ע שמוציא מידי כל ספק לפי שא"א שיזוב דם מהרחם ולא נמצא על המוך והיינו כמ"ש הנו"ב:

דומ"מ אף שבפי' הסוגיא דריש נדה ד' הנ"ב נכוחים מ"מ נלע"ד שאין מכ"ז הכרח לדינו של הנ"ב דבגמ' ריש נדה לא אמרו אלא דמוך דחוק יוכל להעמיד הדם וא"כ ראוי לחוש למפרע מה"ט כיון דקרוב הדבר מאד אבל שיהי' זה לנמנע גמור שלא יוכל דם המקור לצאת בצדדי כותלי ביה"ר ושלא יגע בהמוך אין לזה הכרח מהגמ' דהא אפילו בקופה שיש לה אוגניים לבד ולא שוליים חיישינן למפרע אף שודאי אינו הכרח שיעכבו השרץ רק לפי שקרוב הדבר חיישי' להחמיר וכמ"כ י"ל גבי מוך דחוק אבל שנסמוך על בדיקה זו לטהר הדם לומר שהוא מהצדדים שהוא נגד הרוב דקי"ל רוב דמים מן המקור ודם הנמצא בכותלי ביה"ר טמא טומאה ודאית כמו מן הלול ולפנים כמ"ש רבינו ז"ל בשם רש"י ורשב"ץ. וא"כ אם על בדיקה זו לבד נטהר הדם ונוציא מחזקת טומאה ודאית א"א אא"כ הבדיקה ודאית שאין בה שום ספק בעולם כלל וע"ז אין הכרח כלל מהגמ' דאם אמרו להחמיר יאמרו להקל. ואף שמצינו בש"ס שסמכו על בדיקת שפופרת הרי התם י"ל דלא סמכינן ע"ז רק להתירה לבעלה אבל צריכה ז"נ אף שנמצא דם בצדדי שפופרת ע' תשו' נ"ב שם שנסתפק בזה. ואף לפמ"ש רבינו אזמו"ר לטהר הדם ג"כ לומר בידוע שהוא מהצדדים וא"צ ז' נקיים י"ל התם כיון שרואה הדם מחמת תשמיש שהיא דוגמת הבדיקת שפופרת ע"כ יש לסמוך ע"ז. ועוד דהתם בלאה"נ יש סברא לתלותו במן הצדדים אע"ג דרוב דמים מן המקור מ"מ כיון שהאבר דוחק בצדדים וראתה בעת זה לבד יש סברא לתלותו בדם הצדדים וכמ"ש אזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז דהוי ספק שקול ממש לכן בכה"ג סמכינן אבדיקת שפופרת כשנמצא דם בצדדי השפופרת. אבל לסמוך על הבדיקה לטהר היכא דבלא הבדיקה הוה טומאה ודאית לא שמענו. (אף אם הי' בדיקה זו טובה כבדיקת שפופרת כש"כ) שי"ל דבדיקה זו אינה ברורה כבדיקת שפופרת וכמ"ש הטעם בש"ע אדמו"ר סי' קצ"א סק"י שהמוך יוכל לירד כו' ע"ש. וממה שהזכירו הרשב"א ושא"פ בדיקת שפופרת לטהר הדם גבי אשה שיש לה מכה במקור שא"י אם מוציאה דם וכן נזכר בנדה דס"ה סע"ב ע"ש בתוספות התם נמי בלא הבדיקה יש צד גדול להקל מחמת המכה או דם בתולים דוק ותשכח שהרי יש מתירים לגמרי בלא הבדיקה. משא"כ בנד"ז להקל על סמך הבדיקה לבד חדת הוא לן ולא מצינו זכרון לראשונים ואחרונים בזה. ובתשו' מהרי"ו סי' ך"ה (גם בתשו' מהרי"ל סי' קע"ג) שממנו מקור המצאת בדיקה זו והאחרונים בש"ע סי' קצ"א משמע להדיא דאין לסמוך על בדיקה זו לבד כשיש איסור מדינא ממש בלא הבדיקה. וע' בתשו' צ"צ סי' צ"ב ובמה שנחלק עליו הס"ט סי' קצ"א סק"ד שמדברי שניהם נלמוד שאין סברא ח"ו לסמוך על הבדיקה לבדה. וכמה רב גובריה דהנו"ב לחלוק על כל הנך רבני קשישאי ראשונים מהרי"ל ומהרי"ו ואחרונים רמ"א ומפרשי הש"ע והצ"צ כנ"ל מבלי שיעיין כ"כ בדבריהם. וע' עוד בדברי אזמו"ר שם סק"י הנ"ל ובס"ט שם סק"ז:

האך לכאורה יש למצוא קצת עזר להנ"ב מסוגיא דפכה"י די"ז ע"ב גבי נמצא בפרוזדור מהלול ולחוץ דנחלקו האמוראים לאביי ללישנא דבתר חזקה אזלינן מטהרים הדם לגמרי וכ"ד שני האמוראים רמי בר שמואל ורב יצחק בריה דרב יהודה והיינו משום שיש הוכחה גמורה דלא בא מן המקור אע"ג דמ"מ איכא חששא דאימור שחתה לא חיישינן לחששא רחוקה. ואמרינן דמהעליי' בא אף שדם העליי' מעוטא הוא. וכמ"כ החששא שבבדיקה זו שמא לאו דסמכא היא ודאי לא גדולה מחששא דאימור שחתה וא"כ ג"כ לא נחוש לזה ונטהר הדם ולתלות בדם הצדדים שי"ל דשכיחי כמו דם העליי'. עמ"ש אזמו"ר נ"ע בק"א במהדורא בתרא בסופו דאדרבה שכיחי יותר מדם העליי' כו'. ומ"מ למעשה י"ל דאדרבה משם ראי' לנגד שהרי הרמב"ם פסק דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא דלא כשני האמוראים הנ"ל כי רבו האמוראים החולקים עליהם ע' בסוגיא שם ואזלינן בתר חששא דאימור שחתה א"כ שמא כמ"כ יש לחוש ג"כ דבדיקה זו לאו דסמכא היא:

ווהנה הגאון מוהרר"ח צנזר ז"ל בתשו' נ"ב סי' מ"ה כ' לחלוק על הנ"ב שאין לסמוך על בדיקה זו וז"ל וכי עיניה בבית הסתרים לראות תמיד שיהא המוך מונח שמה ושמא באותו רגע שיגיע וסתה ינוד משם המוך ויצא הדם משם לפרוזדור ולעולם לא תהי' טמאה שאנו תולין במכתה. בשלמא אם אנו יודעין לכוין השעה והרגע שהיא רואה בו כמו רואות מחמת תשמיש או אחר הטלת מ"ר אנו מכוונין לבדוק אותו השעה במוך דחוק ומכיון אינו ניכר שם ש"מ שמן הצדדים בא. משא"כ להשמר בתמידיות להמציא אותה שעה שהיא רואה והגיע וסתה שיהיה אז המוך דוחק שמה זה דבר שאין הדעת סובלת והחוש מכחישו עכ"ל. וע"ש שלא היקל אף באשה שיש לה וסת לסמוך על בדיקה זו על מה שמוצאה ע"י העד טפת דם שלא בשעת וסתה ואף שהיה מוצאה רק במקום א' מהצדדים ע"ש. ולעומתו הגאון מוה' יצחק הלוי הורוויץ ז"ל בנ"ב סי' מ"ד מיקל בנדון ההוא ע"י בדיקת שפופרת והנ"ב לא רצה לסמוך על בדיקת שפופרת אף אם ימצא דם בצדדי השפופרת לבד משום דחיישי' דלמא מהמקור אתא בתחלה לצדדים קודם הכנסת השפופרת כו' ע"ש. ואף לדברי הגאון מוהררי"צ הנ"ל דגבי רמ"ת סמכינן על בדיקת שפופרת כשנמצא דם בצדדים לטהרה כשתראה אח"כ מ"ת בלא ז"נ וכ"כ אזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז ס"ק י"ג. יש לחלק דדוקא התם שאנו רואים שהוחזקה לראות ע"י התשמיש שהוא כענין בדיקת שפופרת שענין זה גורם לדם זה. ע"כ כשראינו שענין זה הוא גורם רק ליציאת הדם מהצדדים ולכן מטהרים הדם שיצא ע"י ענין כזה ממש. וגם בזה יש חולקים וכמבואר בכו"פ סי' קפ"ז ס"ק ז' דאלף שפופרות לא יועילו כו' אבל מנ"ל לטהר עי"ז דם שרואה שלא מחמת תשמיש ע"י בדיקת עד שאינו יוצא ע"י סבה כתשמיש שדוגמת השפופרת כו' וכי בשביל שפעם א' יצא דם מהצדדים נימא שכל הדם שמוצאה הוא מהצדדים הלא זה לא דמי כלל לרמ"ת דהתשמיש והשפופרת שניהם סבה ליציאת הדם מש"ה אמרינן כזה כן זה והכא מלבד שאינן סבה וא"כ אין למידין מזה על זה י"ל להיפך דהדם שנמצא על צדדי השפופרת זהו מצד דוחק השפופרת בצדדים ע"כ יצא דם מהצדדים אבל שאר טפת דם שמוצאה ע"י בדיקת עד הוא מהמקור. לכן זה הסברא של מוהררי"צ שע"י בדיקה שפופרת פעם א' שנמצא הדם מהצדדים נחזיק שכל מה שמוצאה ע"י בדיקת עד הוא ג"כ כזה לא יתכן אם לא בהנדון שלו שהיה מוצאה רק במקום א' מהצדדים כו' שדימה זה למ"ש בש"ע סי' קפ"ז סעיף ז'.והנה ע"ד בדיקת המוך שסמך עליו הנ"ב שהרויח בזה נגד בדיקת שפופרת שאין לחוש דלמא מעיקרא אתא הדם מהמקור לצדדים כו' יש לעורר כמ"ש הגאון מוהרר"ח צנזר כמש"ל ושמא ינוד משם המוך כו' וכ"כ אזמו"ר נ"ע סי' קצ"א ססק"י וע"ש שפסק שאין לסמוך על בדיקה זו אף במוצאה דם על בדיקת עד לאחר הטלת מ"ר והיינו מטעם הנ"ל דמוהררח"צ. אמנם כ' שם ומיהו בדיקת שפופרת מהני אף הכא כו' והיינו בשעה שהיא מטלת מים כמש"ש סק"ט וכ"כ עוד בתשובה (שנדפסה לפני הל' נדה שלו) תכין לה קנה דק כו' ור"ל שעי"ז א"א להמוך לירד ונסתלקה חששת מוהררח"צ ואז משמע מיני' דבדיקה זו דסמכא היא דסמכינן עלה אף באיסור דאורייתא ע"ש סק"י הנ"ל. ומ"מ אין ללמוד לנ"ד כדחילק מוהררח"צ דשם גבי הטלת מ"ר אנו יכולין לכוין השעה כו'. משא"כ בנד"ז. ואולי י"ל שהקנה והמוך יהיה תמיד בתוכה ותקשור שני חוטין בסוף הקנה ותקשור השני חוטין על שני כתפותיה ועי"ז לא ינוד הקנה. ומ"מ י"ל שאין לסמוך ע"ז כי מ"מ שמא ירד מעט כו'. ועוד מטעם אחר כי הנה איך נסמוך עי"ז דבדיקה א' או ב' שתמצא דם מהצדדים לטהרה כן לעולם כשתמצא ע"י בדיקת עד בשלמא גבי רמ"ת דסמכינן על בדיקת שפופרת מטעם ששניהם גורם א' וגם בנדון שכתב אאזמו"ר נ"ע בסי' קצ"א סק"י מיירי לטהר מה שמוצאה ע"י בדיקת עד לאחר הטלת מ"ר מש"ה כיון ע"י בדיקה א' מתברר שהדם יוצא ממקום מ"ר יש לסמוך כן לעולם לטהר הדם שמוצאה אחר הטלת מ"ר דוקא. שג"כ שניהן ענין א'. משא"כ הכא בנדון דהנ"ב. ובאמת סי' מ"ג לא סמך רק לטהר הדם שבעת שהמוך שם אך בסי' מ"ח הקיל לטהרה לעולם ע"י בדיקה א' רק כ"ז שמוכיחה קיים שהי' לה כאב בכליות כו'. וזה צע"ג דכי בשביל שפעם א' יצא דם מהצדדים נימא שכל מה שמוצאה ע"י בדיקת עד הוא מהצדדים כיון שאין לנו יסוד לבנות שיש סבה בצדדים שמוציאה דם כמו מכה (או רמ"ת שדרך כו' וגם הבדיקה מבררת כו') או כשמתברר שממ"ר יוצא הדם. ומ"ש הנ"ב ומה לנו אם יוצא מן המכה או אם יוצא מהבשר כו' כיון שנתברר כו' אינו מספיק דכשאין סבה י"ל מקרה הוא עתה שיוצא דם מהצדדים וראיה ממ"ש הח"צ הובא בתשו' מעיל צדקה סי' ס"ז וז"ל ואף שמצאה דם בראש הפתילה שהכניסה בחור ההוא אומר אני שאין לה בעבור זה דם שהיא רואה דל"ד למכה כו' עכ"ל ואף שי"ל דהח"צ לשיטתיה אזיל דמחמיר גם במכה מ"מ הרי גם המע"צ י"ל שלא צידד להקל רק כשיש נקב וחור משא"כ כשמצאה דם בצדדים ולא נמצא בהצדדים מכה או נקב הרי כ' שם שי"ל שכל מקומות הצדדים והגרותיהם נכנסים בספק א' ודמי' לדם הבא מן העלייה כו' ולא צידד להקל רק בנקב כיון שאין זה בנמצא בכל הנשים ע"ש בתשו' דסי' ס"ח ואפילו גבי נקב סיים וטוב להחמיר. והנה במה"ת סי' קי"ב גבי קרטין היקל ע"י בדיקה א' דהמוך כל הקרטין שתמצא כו' וכ"כ עוד סי' ק"א. ובקרטין אפשר שיש לצדד לסלק חששא הנ"ל שכתבתי דכיון שענין הקרטין משונה הוא הרבה מדם גמור שרואה בשעת וסתה ע"כ כיון שנתברר ע"י בדיקת המוך שקרטין ההם יצאו מהצדדים תו תלינן קרטין שתראה במן הצדדים וע' בתשו' אאזמו"ר נ"ע ריש הלכות נדה כ' אין תקנה אלא שתכין לה קנה דק כו' משמע דאין להקל גם בקרטין לסמוך על בדיקה זו אלא לבדוק סמוך להטלת מ"ר שנתברר שהקרטין הם ממ"ר וכמו שהיה השאלה שם שסיננה מי רגליה. והנה לפעמים נמצאים אחר הסינון על הבגד הקרטין הנ"ל. הא בקרטין שנמצא בכותלי ביה"ר י"ל שאין לתלות כשלא נמצא בסינון מ"ר כו' ויש לדחות וגם כי בקרטין איכא כמה ספיקות כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ וגם לא שייך בהו חזקתן שבאו בהרגשה ומ"מ אפילו בכה"ג נראה דבעינן בדיקה ג"פ כמ"ש רמ"א סי' קפ"ח ס"ה בהג"ה. ואמת שהנ"ב סמ"ח השיג ע"ז. אמנם כל הרי כל האחרונים הסכימו לרמ"א ולא חלקו עליו. וכדמות ראיה לרמ"א מפסקי מהרא"י סי' מ"ז לפי מה שהגיה בו הס"ט סי' קפ"ח ס"ה וגם נ' דבעינן דוקא להיות הבדיקות המוך ע"י קנה דק ולקושרו כו' כמש"ל כדי שלא יהיה החששא שכ' אזמו"ר סי' קצ"א ססק"י והג"מ חיים צנזור ז"ל כנ"ל: