סימן קי
אסימן קי
משנה פרק כל היד די"ד ע"א נמצא על שלו כו' טמאין וחייבין קרבן. כתב רמ"א בהג"ה בש"ע סי' קפ"ז סעיף ה' וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין תלינן במכה מכח ספק ספיקא. ספק מן הצדדין או מן המקור. ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה. אף שאינו ידוע שהמכה מוציאה דם מ"מ ה"ל ספק. משמע דס"ל דנמצא הדם על עד שלה או על עד שלו חשוב ספק אם הדם בא מן הצדדין או מן המקור. וקשה דהא משנה שלימה שנינו ר"פ כה"י דף י"ד דנמצא על שלו או על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן. דהיינו חטאת כמבואר בגמ' שם ע"ב דאשם תלוי חייבין אפילו נמצא לאחר אותיום וכיון דחייבים חטאת משמע דמחזקינן לה ודאי בדם נדה ולא מספקינן כלל שמא הדם מן הצדדים וכדמוכח ג"כ בגמ' ד"ס ע"ב גבי פלוגתא דבר פדא ור' אושעיא. דאפי' ר' אושעיא לא אמר שטהרותיה תלויות אלא משום שמא בא הדם אחר שנסתלקה מעסק הטהרות אבל לא דמספקינן שמא אינו מן המקור. משמע דזה אינו שום ספק כלל דמחזקינן ליה בדם המקור. וכן ראיתי בשו"ת השיב ר' אליעזר סי' ב' הקשה כן וכן ראיתי שהקשה הס"ט סעיף ה' ס"ק ט"ו וז"ל כיון דקיי"ל דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא דחזקתו מן המקור לפי שרוב דמים מן המקור א"כ מה ספק ספיקא שייך הכא. וכ' לתרץ עפמ"ש התוספות בנדה די"ח א' ד"ה שליא דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא כו' אף שהתוס' פ"ק דכתובות דף ט' א' לא ס"ל כן וה"נ נימא סמוך מיעוטא דמהצדדים לפלגא דמן המכה וה"ל רובא לטהר עכ"ד. וגם ע"ז יש להקשות א"כ אמאי לאחר זמן טמאים מספק נימא סמוך מיעוטא דמן הצדדים לפלגא דשמא אחר תשמיש ראתה הדם אף שי"ל דאשם תלוי בא גם על ספק ספיקא ע' מזה בתוס' רפ"ד דכריתות ד' י"ז ב'. וע' תוי"ט שם סוף משנה א' מ"מ אמאי מטמאה את בועלה. א"ו הטעם י"ל כמ"ש הרשב"ץ בפסקיו ס"פ כה"י וז"ל דם החדר טמא ודם העלייה טהור והנמצא בפרוזדור מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספק טמא. והנמצא בכותלי הרחם למטה מהפרוזדור ודם הנמצא בעד אשה טמאה טומאה ודאית עכ"ל. הרי דרק דם הנמצא בפרוזדור מן הלול ולחוץ הוא דטמא טומאת ספק משום דאיכא לאחזוקי בדם עלייה כדפי' רש"י ד' י"ז ב' ד"ה ספיקו טמא. ומה"ט ס"ל לרמי בר שמואל ורב יצחק בריה דרב יהודה שם דספיקו טהור אלא דאנן קיי"ל כרב הונא דספיקו טמא. אבל בכותלי בית הרחם ה"ל כמן הלול ולפנים דודאי טמא. גם י"ל דה"ל כנמצא בקרקע פרוזדור מהלול ולפנים דאפילו לרמי ורב יצחק ודאי טמא. דהא בעל כרחך גם לדידהו אמת דין המשנה דנמצא על שלו או על שלה חייבין בקרבן חטאת וע"כ משום דה"ל כדין נמצא בקרקע פרוזדור דמודו גם הם דהוה ודאי טמא כמש"ש דף י"ח א':
קיצור. קושיא עמ"ש רמ"א סי' קפ"ז ס"ה וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדים תלינן במכה מכח ספק ספיקא. וכ' הש"ך ס"ק כ"ב שמקור דבריו מהשע"ד ומקור דברי השע"ד הוא מהסה"ת סי' צ"ב. ויש קושיא ע"ז מהמשנה המפורשת ר"פ כה"י נמצא על שלו כו' טמאין וחייבין בקרבן דהיינו חטאת הרי שזהו טומאה ודאית ולא מספקינן כלל שמא מהצדדים בא. וכן מוכרח בגמרא פרק האשה דף ס' ע"ב. והיינו כמ"ש בפסקי הרשב"ץ דדם הנמצא בכותלי בית הרחם למטה מהפרוזדור טמאה טומאה ודאית. וע' בפרש"י פכה"י דף י"ז ע"ב ד"ה ספקו טמא. ואפ"ל דדינו כנמצא מהלול ולפנים בקרקע פרוזדור. וגם בס"ט סי' קפ"ז ס"ק ט"ו הקשה כעין קושיא זו ותירוצו דחוק:
בוהנה המעיין בסה"ת יראה דכל שמוצאה בבדיקת עד או רואה מהרחם אינו נכנס אצלו בגדר ספק. ולא היקל לתלות במכה שא"י אם מוציאה דם רק בכתמים ע"ש סי' צ"ב וכבר השיג זה הש"ך ס"ק כ"ב איברא דלענין רואה מחמת תשמיש מוכח בהדיא בסה"ת סי' ק"ז דחשוב ספק שמא מן הצדדים שמא מן המקור. דמה"ט מותרת לשני משום מטעם ס"ס שמא לא בא דם זה מן המקור אלא מן הצדדין ואפילו בא לראשון מן המקור שמא לא יבא לבעל שני דאין כל האצבעות שוות. ועפ"ז תירץ אאזמו"ר נ"ע בסי' קפ"ז ס"ק כ"ד ליישב דברי רמ"א מקושיית הש"ך עליו מסה"ת סי' צ"ב דבסה"ת סי' צ"ב מיירי ברואה שלא מחמת תשמיש וס"ל כדברי הרשב"ץ דלעיל ורמ"א קאי ארואה מחמת תשמיש דגבי רמ"ת חשבינן לספק שמא מן הצדדים. ובק"א שם סוף דבור הראשון הקשה בעצמו מהמשנה נמצא על שלו או על שלה דמיירי ברמ"ת ואעפ"כ חייבין חטאת וכמש"ל. ותירץ דמתניתין מיירי דארגישה ממש כדאוקימנא רפ"ח ולא אמרינן אימא הרגשת שמש הוא אלא בלאחר זמן דמסייע חזקה שלא לטמאותה למפרע דליכא רובא דעדיף מחזקה כנגדה אבל לטהרה לגמרי לא אמרינן הרגשת שמש הוא לקולא כיון דליכא חזקה דמסייע דהא רובא עדיף מחזקה ורוב דמים מן המקור ולא אמרינן דהוא ספק שקול אלא בדלא ארגישה ממש דאף שחזקתו בהרגשה לפ"ד הרמב"ם להכי מהני חזקה ומיעוטא למהוי פלגא ופלגא אבל בדארגישה ממש לא אמרינן אימא הרגשת שמש הוא אלא בדאיכא חזקה לחודה בלא רובא כנגדה עכ"ל. וכ"כ שם בפנים ס"ק כ"ד דספק מן הצדדים אפילו ברמ"ת אינו ספק שקול אלא בצירוף החזקה דאשה בחזקת טהרה עומדת שמצטרפת להאי סברא דדוחק האבר בצדדים נגד הרוב דמים מן המקור למהוי פלגא ופלגא ולכן לא הוה ספק רק בדלא ארגישה ממש. נמצא גם לפ"ז מוכרח לומר דספק מן הצדדים גבי רואה מ"ת הוי רק מיעוטא אלא רק ע"י צירוף החזקה חשוב כפלגא להצטרף לספק שני ובמוצאה שלא מחמת תשמיש בכותלי בית הרחם דחשוב טומאה ודאית כמו מן הלול ולפנים דשורפין עליו את התרומה דשם אין המיעוט מצטרף לחזקה למהוי פלגא ופלגא כדמוכח בתוס' די"ז סע"ב דרק מהלול ולחוץ דספקו טמא הוי המיעוט עם החזקה פלגא ופלגא ולא מהלול ולפנים או בכותלי בית הרחם. דשם לא מצטרף המיעוט דלא שכיחא כלל להחזקה מטעם המבואר בדברי אאזמו"ר שם ובסי' קפ"ג סס"ק א':
קיצור. ובאמת במקור הדין בסה"ת סי' צ"ב נראה דכל שמוצאה בבדיקת עד או רואה מהרחם אינו נכנס אצלו בגדר ספק מהצדדין. רק לענין רואה מחמת תשמיש מוכח בסה"ת סי' ק"ז דספק מן הצדדין נחשב אצלו לספק להצטרף לס"ס. ושם משמע כן ממ"ש בגמ' דס"ו ע"א לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדין הוא בא והיינו משום שבתשמיש האבר דוחק בצדדין לכן יש סברא שעי"ז הוציא דם מהצדדין. ועיין מזה בש"ע אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ד בשם המ"י סי' ק"צ ובק"א כ' כן בשם הרמב"ם והרמב"ן. אך ע"ז יקשה מהמשנה הנ"ל דפכה"י נמצא על שלו כו' דמיירי ג"כ ברואה מחמת תשמיש ואעפ"כ לא מספקינן בצדדים כלל ותירץ אאזמו"ר נ"ע בקו"א דסי' קפ"ז סד"ה וגם טהורה תוך ד"ה ועש"ך בכללי ס"ס דמתניתין מיירי דארגישה ממש. כדאוקימנא רפ"ח. ועיין לקמן סעיף ג' שיש להקשות על תירוץ זה ועמ"ש בתשו' המתחלת בדין בדקה את עצמה בעד הבדוק לה ובתשובה המתחלת בדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק. דג"כ יש להקשות דאפילו בדארגישה כיון שיש לומר אימור הרגשת שמש הוא א"כ אינה טמאה ודאית אם הצדדים הוה ספק ברמ"ת. ובלאחר אות יום אמאי מטמאה בועלה מספק ה"ל ס"ס שמא לאחר הבעילה ושמא מהצדדים:
גמיהו הא דצדדים חשוב ספק גבי רמ"ת כמ"ש בסה"ת סי' ק"ז מוכרח רק לפ"ד סה"ת שם בשם ר"י דלבעל ראשון נמי משתרי ע"י בדיקת שפופרת אלא דעצה טובה קמ"ל שלא תבדק דאם תבדוק ותמצא הדם בראשו תהי' אסורה להנשא לשום אדם כיון דליכא שני ספיקות משא"כ כשלא תבדוק רשאי להנשא לשני משום דהוה ס"ס דלפ"ז מוכרח דספק צדדים ברמ"ת ה"ל ספק ממש. משא"כ לפרש"י אין מוכרח כלל דברמ"ת הוה צדדים ספק יותר משאר דם הנמצא בפרוזדור וכמשמעות המשנה פכה"י נמצא על שלו כו' דחשוב טומאה ודאית כנ"ל. והא דמותרת לשני היינו רק מה"ט לחוד דאין כל האצבעות שוות דאפילו חשוב ספיקא א' י"ל דשרי משום דחששא דרמ"ת הוי איסור וסתות. וקיי"ל וסתות דרבנן כש"כ שי"ל כמו בבעל ראשון לא חשוב חזקה רמ"ת אפילו ע"י שני פעמים כמו כן לא חשוב חזקה מבעל ראשון לשני ועדיף מחד ספיקא דהא ליכא חזקה ואין עדיין איסור וסת. וראי' דהתוס' ס"ו א' ס"ל דאפי' לרבי דבוסת ס"ל בשני פעמים הוי חזקה הכא בעינן ג"פ דוקא והיינו ע"כ משום דרוב נשים אין רואות מחמת תשמיש א"כ כש"כ דאין מחזיקין מבעל ראשון לשני. ולכן אפשר אפילו בדקה א"ע תחת בעל ראשון ונמצא הדם בראש המוך מותרת לשני (הג"ה. מיהו אין כן דעת הרשב"א ושא"פ וכ"פ האחרונים הט"ז סי' קפ"ז סק"ח והש"ך שם ס"ק י"ג. עכ"ה):
והא דלא נקט בדיקה תחת בעל ראשון היינו משום דלדידיה לא משתרי בבדיקה לפרש"י ואע"פ שרוב הפוסקים ס"ל דלבעל ראשון נמי משתרי בבדיקת שפופרת עכ"ז אפשר אין ראי' מהם דס"ל בהא ג"כ כסה"ת דספק מהצדדים חשוב ספק ברמ"ת די"ל אפילו אם לא חשוב ספק שריא לשני מטעם דאין כל האצבעות שוות אף דסה"ת כ' ע"ז שהוא דוחק. ולכאורה יש להקשות על תירוץ אאזמו"ר הגאון ז"ל דלעיל דהמשנה די"ד מיירי בדהרגישה כו' דהא גם ברייתא דס"ו דרמ"ת י"ל דמיירי ג"כ בדארגישה דאי לא הרגישה י"ל שאינה טמאה מדאורייתא כשמצאה רק ע"י קינוח. אף שבפסקי מהרא"י סי' מ"ז כ' דרמ"ת נמי אין מרגשת כו'. מ"מ הרז"ה בהשגותיו בספר בעל הנפש בשער הספירה והבדיקה סק"ה כ' שכך אמרו משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית ולא הזכירו בה בדיקה כלל וראיית הרגשה היא ולא ראיית בדיקה כאותה ששנינו היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עכ"ל הרי ס"ל בפשיטות דמיירי בשהרגישה בדם בשעת תשמיש ולכן צריך לתרץ לפ"ד סה"ת דהחילוק בין המשנה די"ד להברייתא דס"ו דבהמשנה כיון שלא הוחזקה עדיין ברואה מחמת תשמיש א"כ י"ל שלא התשמיש גרם לדם. וא"כ ה"ל כשאר דם הנמצא בפרוזדור דמחזקינן לי' ודאי מן המקור ואף את"ל דהתשמיש גרם לדם כיון דהוי עדיין רק פעם א' יש להחזיקו בדם המקור. אבל בדין הברייתא דהוחזקה רמ"ת ג"פ אזי כיון דודאי התשמיש גורם להדם וגם שהוחזק כן ג"פ אזי בכה"ג הוא דחשבינן צדדים לספק. ומ"ש אאזמו"ר מדלא חזאי רק בשעת תשמיש אף בפעם א' חשוב הוכחה כמו קורבא כו' מ"מ לא דמי כלל לחזקה ממש. ועכ"ז י"ל דגם ברמ"ת ג"פ אף דכ' סה"ת דחשוב צדדים ספק אפשר שאינו ספק שקול ומ"מ שפיר מצטרף לס"ס בהדי ספק שקול דאין כל האצבעות שוות לדעת התוספות דנדה די"ח ד"ה שליא שהבאתי לעיל. מיהו לא משמע כן מלשון סה"ת. ואיך שיהיה יש לקיים כן דינו דרמ"א ג"כ דמיירי ברמ"ת ג"פ אזי חשוב צדדים ספק ולכן מצטרף בהדיא ספק דמכה אף שאינו יודע אם מוציאה דם להיות ס"ס:
קיצור. שלפרש"י י"ל אפילו ברמ"ת אין צדדים חשוב ספיקא ומ"ש בגמ' בידוע שהוא מהצדדים שאני התם שנתברר ע"י בדיקת שפופרת שאין הדם מן המקור ע"כ צ"ל בידוע שהוא מהצדדים אבל אין משם הכרח לומר דגם מקודם הבדיקה נחשב צדדין לספק ברמ"ת. ומה שמותרת לשני ושלישי אינו משום ס"ס דספק מן הצדדים אלא משום דהא איסור זה הוא כמו איסור וסתות ואין לאוסרה קודם שהוחזקה. ולסה"ת י"ל דדוקא כשהוחזקה רמ"ת ג"פ רצופים אז חשוב צדדים לספק ובכה"ג איירי בברייתא דס"ו. אבל ברמ"ת פ"א י"ל לא נחשב צדדים לספק כלל וזהו דין המשנה די"ד ולכן אפשר לקיים פסק רמ"א לענין רמ"ת ג"פ רצופים: