סימן כח

אסימן כח

ע"ד יין צמוקים אם מברכין עליו בפה"ג ומקדשין עליו לפי שאומרים בשם הגאון אאזמו"ר ז"ל שצריך שיהיו דוקא שלשה ליטרות צמוקים לשטאף אחד יין:

הנה לכאורה באחרונים לא נמצא חומרא זו. דהבכ"ש פ"ו דב"ב (דצ"ז ע"ב) העלה רק שצריך ליזהר שלא יתן כ"כ מים שיהא הצמוקים אחר שנתגדלו אחד מששה במים כו'. ובספר תוספות שבת סי' ער"ב סק"ט רוצה להקל גם בזה. ואף המחמירים שהביא הבכ"ש שלא יהו הצמוקים קודם שנתגדלו אחד מששה במים. ג"כ לא יצטרך שלשה פונט למדה הנ"ל. אך לפמ"ש בשו"ת ח"צ סי' ק"מ לענין עיסה שלשו בפסח ביין צמוקים דיין צמוקים השנוי בברייתא שאם הביא כשר לנסכים היינו בלוקח צמוקים ועצרם לקורה והוציא מהם יינם בלי תערובות מים מיירי כו'. אבל יין צמוקים שאנו עושין שכולו מים אלא שקולט טעם הצמוקים חלילה להכשירו לנסכים כו'. ולכן אסור ללוש בו בפסח כי אין דינו כיין גמור אלא כיין מזוג וגרע ממנו עכ"ל. א"כ לפ"ז צע"ג אם מברכין עליו בפה"ג שהרי המתירים לקדש עליו למדו מדכשר לנסכים כדלקמן בשם הרי"ף. והרי לדבריו התם בלי מים מיירי. וצ"ל דהא מודה הח"צ דדינו כיין מזוג והרי יין מזוג כשר לקידוש ולברך עליו בפה"ג אף דפסול לנסכים והכי משמע לשונו מ"ש כמו שאנו עושים דמסתמא הוא בשביל קידוש ולא נחלק הח"צ רק לענין ללוש בו בפסח דשם יין מזוג מחמיץ. לכן ס"ל להח"צ דכמ"כ יין צמוקים לא עדיף מיניה:

בולכאורה נ' ראיה נגד הח"צ מלשון הרי"ף פרק ע"פ גבי יין צמוקים וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה מברכין עליה. והרי יין צמוקים כה"ג אף אם הביא פסול להח"צ. אלא מזה משמע לכאורה דלא כהח"צ. שוב ראיתי בשע"ת שבשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ג תמה מזה על אביו הח"צ. מיהו נראה להוכיח כהח"צ ממשנה מפורשת במנחות פרק כל קרבנות הצבור (דף פ"ה ע"ב) אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים כו' ואם הביא פסול. ואף דהתם לענין זיתים י"ל כמ"כ מסתמא לענין ענבים. ובהרמב"ם פ"ו מהל' איסורי מזבח דין י"ד הביא דין זה שהזיתים שנשרו במים אם הביא פסול. ובדין ט' הביא דין יין מהצמוקים שאם הביא כשר. ואם איתא דמיירי כשנשרו הצמוקים במים היה לו לבאר כן ולחלק בין דין זה לדין י"ד גבי זיתים דפסול כה"ג. וא"כ דברי הרי"ף עכצ"ל דהכי פירושו דמביא ראיה דמצד שהיין יוצא מצמוקים אין קפידא כיון דגם בנסכים כה"ג אם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה. ואם משום שנשרו במים דבנסכים כה"ג פסול. הרי בהדיא אמרינן ע"ז פ"ו דב"ב (צ"ז ב') אי למעוטי מזוג עלויי עייליה כו' הרי זה עדיף לענין קידוש היום אף דבנסכים כה"ג אם הביא פסול. ומ"מ הלשון דחוק ויותר תימה על תשו' הריב"ש סי' ט' שנשאל אם אומרים קדוש על יין צמוקים והשיב דודאי ברור שאומרים עליו קדוש דגרסינן פרק המוכר פירות (דף צ"ז) כו'. ויין צמוקים נמי אמרינן התם דלגבי מזבח לא יביא ואם הביא כשר וכיון שכן לגבי קדוש מקדשין עליו ואפילו לכתחלה עכ"ל. ומה ראיה היא זו הלא על כרחך התם גבי יין צמוקים דלגבי מזבח כשר. ע"כ מיירי בשלא נשרו במים כנ"ל. והיה לו לבאר זה דאע"ג דהכא נשרו במים מ"מ לגבי קדוש אין נפקותא. ומלשון פשיטותו משמע דיין צמוקים דגבי מנחות זהו דומיא דיין צמוקים שלנו וזה אי אפשר לאמרו כלל. כנ"ל מהמשנה ומטעם שכ' הח"צ דגרע טובא מיין מזוג ועכ"פ לא עדיף מיניה. וע' תשב"ץ ח"ב סי' קס"ח וח"ג סי' רמ"ו. ואין שייך לזה:

קיצור. לכאורה ראיה נגד הח"צ סי' ק"מ מלשון הרי"ף פ' ע"פ וכן השיג עליו יעב"ץ בנו. אמנם נראה ראיה להח"צ ממשנה שלמה במנחות (דפ"ה ע"ב) ומהרמב"ם פ"ו מהל' איסורי מזבח דין י"ד ודין ט'. ודברי הרי"ף יש לבאר באופן שלא יקשה על הח"צ. ויש להקשות על לשון הריב"ש בתשו' סימן ט':

גאמנם מה שי"ל טעם לחומרא לפי ששמעתי מדודי הרב הג' מוהרי"ל ז"ל שעמד על לשון ומעצרינן להו שבהרי"ף ע"כ היה דעתו דהפירוש שאין נותנין מים רק כדי שיבלעו בהצמוקים עד שיתפחו הצמוקים ביותר ותו לא מידי ואח"כ מעצרינן להו להצמוקים היינו שסוחטין אותן. וזהו דוגמת איצרא דכרתי בגיטין ר"פ מי שאחזו (דס"ט סע"ב) שפרש"י סחיטת כרישין. ובב"ב פרק לא יחפור (דכ"ה סע"ב) הוו הנך עצורי ופרש"י עוצרי שומשמין לעשות שמן. ועד"ז הוא ענין סחיטת הצמוקים וזהו ומעצרינן להו אבל לא שיתן מים שלא היו בלועים בהצמוקים. וכן מצאתי בפמ"ג בא"ח סי' תס"ב במ"א סק"ז שכתב ומלת מעצרינן שכתב הרי"ף צריך קצת ביאור עכ"ל. ור"ל שזהו לא כמ"ש הרשב"ץ הובא ב"י סי' תס"ב בבד"ה כי המים ששרה בהם הצמוקים נשתנו מברייתם אחר שנשרו בהם הצמוקים עכ"ל. דדבריו מבוארים דהיינו גם המים שלא נבלעו תוך הצמוקים כלל הם חשובים יין. וע"ז הערה הפמ"ג דא"כ לא א"ש מ"ש הרי"ף ומעצרינן להו כו'. וכ"מ מלשון בה"ג בה' קידוש והבדלה מייתי עינבי יבישתא דכמישן בגופניהו ותארי להו במיא ועצר להו כו' דתניא ושל צמוקים כו' וכ"ה לשון רבינו נסים שהביא הרא"ש פ"ק דכתובות סי"ד וישרה הצמוקים במים ויסחוט אותם. ועוד דהא ודאי ענבים שאינן צמוקים עדיפי טובא מצמוקים והנה הבה"ג והרי"ף שם כתב תחלה ואי לית ליה חמרא מביא עינבי ועצר להדן כו' דאמר רבה סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קדוש היום והתם לא הזכירו שישרה אותם במים. ושגם המים ששרו בהן יהי' עליהן תורת יין ומדוע גבי צמוקים נאמר כן. אלא משמע גבי צמוקים ג"כ לא כוונו רק למים שנבלעו בהצמוקים שכיון שנתייבשו וע"י מים אלו חוזרים לקדמותן זהו חשוב יין לענין קדוש ובפה"ג:

קיצור. מלשון הרי"ף ובה"ג ורבינו נסים י"ל שרק שורין הצמוקים במעט מים שהמים יבלעו בהצמוקים וסוחטים הצמוקים ועל מי סחיטתם מברכין בפה"ג. אבל לא שגם המים רבים שנשרו בהן הצמוקים יהיו ג"כ נחשבים כיין:

דוכן משמע עוד ראיה מלשון הבה"ג שכתב ואי לית ליה חמרא מייתי עינבי ועצר להדן כו' הואיל וגבי נזיר קרוי יין דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין עכ"ל. הרי למדנו דכמ"כ לענין בפה"ג בעינן יין שהנזיר חייב עליו. וא"כ ביין צמוקים שרובו ככולו מים נגד סחיטת מי הצמוקים. אע"פ שיש בו טעם יין נראה שהנזיר לא היה חייב עליו לדברי הרמב"ם פ"ה מהל' נזירות דין ד'. דס"ל שגם באיסורי נזיר אין היתר מצטרף לאיסור. לרבנן דרע"ק. וגם לא אמרינן טעם כעיקר בכה"ג לחייבו. ואף דרש"י פ"ג דפסחים (דמ"ד רע"ב) ד"ה חייב ס"ל שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין אתעבידו להו כל המים כיין לגבי נזיר. הרי הרמב"ם פ"ה מהל' נזירות דין ה' חולק ע"ז. וגם לפרש"י לא קי"ל כן למסקנא כמש"ש (דף מ"ה ע"א) בד"ה ורע"ק. ורבנן דפליגי עליה דר"א אלמא לית להו טעם כעיקר דאורייתא מפקי להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור כו'. והלח"מ פ"ה מהל' נזירות דין ד' הביא דרש"י ס"ל טכ"ע אינו דאורייתא והא דילפינן בנזיר ממשרת ליתן טעם כעיקר תירץ שם רש"י ב' תירוצים הא' דהיינו דוקא גבי נזיר כו'. הב' דאפילו בנזיר לא אמרינן הכי וקרא דמשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור כו' והוא בפרש"י פרק גיד הנשה (דצ"ח סע"ב). וכ"ד הר"ש במסכת טבול יום פרק שני ה"ג דקמ"ח ע"ד ותדע דהא כזית שמן כו' דאטו מי מחייב בחצי זית הנבלע יותר מכשהוא בעין כו' וכ"ד הרשב"א במשמרת הבית דצ"ט ע"א וז"ל שבשאר איסורין אינו לוקה עד שיאכל כ"כ שיהא במה שאכל כזית מן האיסור כו' והארכתי מזה ע"פ הסוגיא דר"פ אלו עוברין. ואף לפר"ת דטכ"ע דאורייתא ס"ל להרשב"א דאסור ואין לוקין עליו עד שיהי' בו כזית בכדי אכילת פרס. ואף למ"ד דלר"ת לוקין עליו. הנה לענין בפה"ג שאני כמ"ש בחידושי ר"י בן מיגש פ"ו דב"ב דצ"ז ע"א וז"ל דכי אמרינן רמא תלתא ואתא תלתא לאו כלום הוא הני מילי לענין בפה"ג דלא מברכינן בפה"ג אלא אגופיה דחמרא אבל אטעמא בלחוד לא מברכינן מש"ה כי רמא תלתא ואתא תלתא כיון דגופיה מיא הוא אע"ג דאית ביה טעם יין ולא כלום הוא ולא מברכינן עליה בפה"ג. אבל לענין תרומה והקדש כיון דטעמא נמי אסור כדקי"ל כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם אפילו רמא תלתא ואייתי תלתא חמרא הוא עכ"ל. וכ"ד הרמב"ן שם בד"ה שמרים שיש. גבי ומה שאמרו בשל תרומה כו' שהרי מעט יין מעורב במים אוסרין בששים עכ"ל. והא דגבי המתמד ונתן מים. לא דמי לתרומה אע"ג דטבל ג"כ איסור כמו תרומה. וא"כ מדוע אינו אוסר הטעם. כבר תירצה הרמב"ן שם בד"ה וביתר מכדי מדתו וז"ל קשה לן מאי קושיא התם טבל הוא ואוסר בנ"ט כו' וי"ל דשמרים לאו טבל הם כו' דפסולת אוכלין הם כו' הלכך שמרים של טבל אין עליהם איסור טבל כו' עכ"ל. א"כ לדברי הר"י בן מיגש והרמב"ן א"צ למ"ש התוספות בב"ב שם (דצ"ז א') סד"ה הוא הדין. וי"ל דאינו אלא קיוהא כו' וכ"כ בספ"ק דחולין. ולהר"י בן מיגש והרמב"ן א"צ לזה דאף שיש כאן טעם אינו אוסר רק גבי תרומה והקדש וכנ"ל. אבל בשמרים של טבל אין נ"ט אוסר עד שיהי' גופיה חמרא כמו לענין ברכת בפה"ג. הרי דבריו מבוארין דבפה"ג לא מברכינן אטעמיה דחמרא כ"א אגופיה דחמרא. א"כ אף אם בנזיר היה מחייב על יין הצמוקים. משום היתר מצטרף לאיסור בכה"ג דיש נתינת טעם. אם משום דאמרינן בנזיר טעם כעיקר דאורייתא. מ"מ לענין ברכת פה"ג נראה דלא מברכין עליו אא"כ גופיה חמרא. וכש"כ לדברי הרמב"ם שגם הנזיר לא היה לוקה עליו אא"כ היה בו כזית יין בכדי ג' ביצים מהתערובות ושתה ג' ביצים. א"כ כמ"כ לענין ברכה בפה"ג אין מברכין עליו. אשר ע"כ מכל זה היו נראה הפי' מעצרים להו שבהרי"ף ובה"ג כמ"ש לעיל דרק המים שנבלעו בהצמוקים הם נעשו יין על ידי סחיטת הצמוקים:

קיצור. מלשון בה"ג נראה דעכ"פ אין מברכין בפה"ג אלא במה שנחשב יין לגבי נזיר. והנה בפסחים (דמ"ג רע"ב) יש דעה דבשרה ענבים ויש בהם טעם יין חשוב יין לגבי נזיר. כן פרש"י. אך לרש"י ג"כ למסקנא י"ל דלא קי"ל כן. ואף אם קי"ל כן היינו רק גבי נזיר ולא בכל איסורין שבתורה. ולגבי כל איסורין שבתורה הוי טכ"ע דרבנן. וגם למ"ד דאורייתא אין לוקין ע"ז. והרמב"ם פסק גבי נזיר ג"כ כן. א"כ ממילא דאינן חשוב יין גם לברכת בפה"ג. ור"י בן מיגש כ' דלא מברכין בפה"ג אלא אגופיה דחמרא לא אטעמא דחמרא. אף שלענין איסורין חשוב איסור כה"ג משום טעם כעיקר. וכ"נ דעת הרמב"ן בחידושיו וגם גבי שמרים של טבל הדין כן מטעם דשמרים אין להם דין טבל יעו"ש:

הוראי' לזה דבהדיא אמרינן בגמרא פ"ו דב"ב (דצ"ז ע"ב) ופלגא בשיתא פלגי מיא ולא כלום הוא כו'. הרי על יין שנמזג במים א' בששה לא כלום הוא לברך עליו בפה"ג אע"ג דבאיסורין כה"ג אסור עד ששים כו' וע' מזה בתוספות פ"ק דחולין (דכ"ה ע"ב) סד"ה המתמד. ולדברי הר"י בן מיגש א"ש דביין של איסור במים י"ל דודאי אסור כה"ג וכמש"ש לענין שמרים של תרומה. אבל לענין ברכה לא כלום הוא מטעם הנ"ל. ומ"מ בש"ע סי' ר"ב ססעי' י"א התיר בהדיא ועי' מ"א וט"ז שם שהקילו יותר ומ"מ נראה דשרש הטעם משום דה"ל כיין מזוג וע' בע"ז (ד"ל ע"א) לענין יי"נ יש דעות בגמ' ולחד מ"ד מזוג אין בו משום יי"נ ולחד מ"ד מזוג ולא מזוג יש בו משום יי"נ. ואע"ג דקי"ל דמזוג יש בו משום יי"נ זהו (משום) [ע"ד] פירוקא לסכנתא. ומיהו לענין בפה"ג משמע ודאי בגמ' רפ"ח דשבת דיין מזוג אפילו על חד תלתא מברך עליו בפה"ג. ועי' בגמרא בברכות פ"ז (ד"נ ע"ב) יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בפה"ג אלא בורא פרי העץ כו'. מיהו ביין השרוני דרפי בעי רק על חד תרין. וגם התוס' הכריחו מאל יחסר המזג דזהו רק מזיגה דרבא אבל כל העולם אין נותן מים כ"כ. וכ"כ רש"י ס"פ הזהב (ד"ס ע"א) גבי מזגא דידי מידע ידיעא והתוס' שם דמוזגי' רק על חד תרין. וע' מזה ג"כ בחידושי הרמב"ן פ"ו דב"ב דף צ"ו ע"ב ועיין ב"י בא"ח סי' ר"ד שהרר"י ס"פ כיצד מברכין כתב שבמקום שאין היינות חזקים אפילו רמא תלתא ואתא ארבע לא דיינינן ליה חמרא ולא מברכין עליו בפה"ג עכ"ל. ואפ"ל ראיה לדבריו מהא דיין השרוני. וא"כ מי צמוקים לא עדיף מיין השרוני וצריך שיהי' המזיגה נגד סחיטת מיץ הצמוקים רק על חד תרין. ולכן צריך שיהי' ג' פונט צמוקים. כי המיץ מהצמוקים מכל פונט יהי' ודאי רק רביעי הפונט ואפשר פחות. לכן מג' פונט יהי' רק ערך ג' רביעי ליט' או ב' שלישי ליט'. וכשיהיו המים בכפליים יהי' ערך שני ליט' וזהו משקל (בוטל) [שטאף] יי"ג. ועוד דהנה במשמרת הבית בית חמישי שער שלישי בדף ק"מ ע"א כ' וז"ל. ומה זו ראיה דאפילו תאמר שאינו ראוי לכוס ש"ב ואפילו אין מברכין עליו בפה"ג. כיון דיש בו מראה יין וטעם יין גמור והעובדי כוכבים מנסכין ואפילו מזוג כו' אינו בדין שנקל עליו לשתות עם העובד כוכבים בכוס אחד עכ"ל. הנה משמע שי"ל כשמזוג יותר מן על חד תלת אין מברכין עליו בפה"ג וכ"נ דעת הרא"ה בבד"ה שם. א"כ לפ"ז י"ל ביין צמוקים י"ל ג"כ כן עכ"פ ואפשר ג"כ דינו כיין השרוני וכנ"ל. אלא שיש לצדד משום דעדיף טובא משאר מזוג כי ע"י התסיסה שתוסס היין צמוקים ג' ימים מעל"ע נשתנו המים לעלויי' וקנו בעצמם ביותר טעם היין. יותר משאר יין מזוג במים. וכמ"ש מהרי"ט בתשו' בתחלת ח"א סי' ב' בשם ה"ר דוראן כי המים ששרו בהם הצמוקים נשתנו מברייתן אח"כ כמו המים של גשמים שנשתנו בתוך הענבים עכ"ל ונהי דהח"צ חלק ע"ז בטוב טעם. מ"מ כל שיש מקילים גם בשאר יין מזוג במים בשיעור זה. אף שי"ח ע"ז י"ל יכריע סברת הר"ר דוראן והמבי"ט ומהרי"ט להורות כהמקילים. ואפשר לדמותו לדין העושה עיסה מן החטים ומן האורז לדברי הה"מ פ"ו מהל' חמץ דין ה' שכתב בשם הרמב"ן שאפילו אין שם כזית בכא"פ יוצא בה לפי שמדין גרירה הוא שהחטים גוררים את האורז וזהו שהזכירו חטים ואורז בדוקא וכן מבואר בירושלמי עכ"ל הובא ב"י סי' תנ"ג. א"כ כמ"כ י"ל על ענין מלאכת יין הצמוקים שע"י תסיסה שתוסס היין נגררו המים אחר מיץ הצמוקים ולכן אם יש בו טעם יין ממש חשוב יין לענין בפה"ג ועדיף משאר יין מזוג במים דלא שייך בהו ענין גרירה. אלא שגם שם הרי חולק ע"ז הראב"ד שם והסכים עמו הרשב"א ועוד הא גבי תמד שנותנין מים על החרצנים ותוסס ונעשה יין כמ"ש רש"י ספ"ק דחולין (דכ"ה ע"ב) וזהו ענין ההפרש בין עד שלא החמיץ דהיינו קודם התסיסה ובין משהחמיץ שהוא אחר התסיסה ואעפ"כ קי"ל דבדליכא יין חלק א' מארבעה לאו כלום הוא לכ"ע וה"ז ממש דוגמת יין הנעשה מצמוקים הרי דאע"פ שתוסס דינו כשאר יין מזוג. והנה בשיעור חד בתלת ודאי יש להקל. דע"ז אין חולק אלא שאפשר אפילו במזוג יותר כל שיש בו טעם יין ומראה יין דהנה בחידושי הרמב"ן פרק אין מעמידין ד"ל בד"ה הלכתא יין מזוג יש בו משום יי"נ כ' ב' סברות בזה הא' דהאי מזוג דקפסיק רבא שיש בו משום יי"נ דוקא כגון דהוי על חד תלת מייא אבל אי אית ביה טפי מהאי שיעורא אין בו משום יי"נ שאין זה יין כדאמרינן פרק המוכר פירות כו' רבא לטעמיה כו' אלמא אי אית ביה טפי מעל חד תלת מיא מיא הוא הלכך אין בו משום יי"נ ואע"פ שיש בו טעם יין דהתם כשיש בהם טעם יין עסקינן כדאמרינן התם. וכשיש בהן מראה יין נמי עסקינן דסתמא דמילתא הכי הוא. וה"נ מוכח בפרק השוחט. הסברא הב' כ' ואפשר דהיכא דאית ביה טעם ומראה יין ביין עצמו לעולם יש בו משום יי"נ אבל בשמרים לא דההוא טעמא קיוהא בעלמא הוא כדמפורש התם. מה שאין לומר כן ביין עצמו שאע"פ שיש בו יותר מעל חד תלתא מיא כיון שיש בו טעם ומראה יין בודאי יין הוא כו'. ובסוף דבריו משמע דהיכא דאין מברכין עליו בפה"ג אין בו משום יי"נ וז"ל וכיון שאין מברכין עליו בפה"ג אין להחמיר יותר בנגיעת העובד כוכבים דגזירה דרבנן הוא וכל דלא מיקרי יין לא גזרו ביה רבנן עכ"ל. א"כ לפ"ז כיון דס"ל שביין עצמו אע"פ שיש בו יותר מעל חד תלת מיא כיון שיש בו טעם ומראה יין יש בו משום יי"נ כמ"כ מברכין עליו בפה"ג. ודעת המגיד פכ"ט מהל' שבת דין ט"ו נראה כסברא הב' של הרמב"ן. וכ"ד הר"ן והרא"ש שהביא הכ"מ פי"א מהל' איסורי מאכלות דין ט' גבי אבל יין מזוג. וע"ש בלח"מ שהקשה קושיא נכונה על זה ור"י בן מיגש דלעיל סעיף ה' נ' דס"ל כסברא הראשונה של הרמב"ן. וכ"ד הבד"ה דק"מ דלעיל. וגם המה"ב מחלק בין ברכה ובין ניסוך דלא כהרמב"ן כמש"ל. אלא שי"ל דכיון דביין צמוקים נוסף ע"ז סברת הר"ר דוראן והמבי"ט ומהרי"ט. לכן אפשר לסמוך בזה על סברא הב' דהרמב"ן. באופן אם שותים אותו במקום יין בכה"ג כמ"ש מהרי"ל בתשו' סי' קמ"ב הובאה במג"א סי' ר"ד ס"ק מ"ז:

קיצור. ראיה להר"י בן מיגש. מהא דפלגא בשיתא פלגי שהתוס' נדחקו בזה. ובשו"ע סי' ר"ב סי"א ס"ל דהוה כיין מזוג. דעל חד יין תלת מיא ודאי מברכין עליו בפה"ג. ואפ"ל צמוקים חשיבי כיין השרוני דמזגין חד על תרי מיא. וביותר מחד תלת מיא ועכ"ז טעמו ומראהו יין יש ב' דעות לענין יי"נ. ומשמע מהרמב"ן דכמ"כ לענין ברכת בפה"ג. ומהמ"ה משמע די"ל שאף להמחמיר ביי"נ עכ"ז י"ל שאין מברכין עליו בפה"ג. אלא בצמוקים י"ל דעדיף משאר מזוג מצד סברת מהרי"ט בשם ה"ר דוראן שהוא התשב"ץ. לכן אפשר לסמוך בזה על המקילין. באופן אם שותים אותו במקום יין בכה"ג כמ"ש בתשו' מהרי"ל דלקמן:

וועכ"ז ראיית הרמב"ן לסברא הב' מההיא דפ"ק דמכות שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קרטוב יין ומראיהן כמראה היין דהוי כחמרא מזיגא. אינו מובן כלל. דא"כ לדבריו אפילו יש בו חלק אחד משמונה וארבעים יין ומ"ח חלקים מים חשוב חמרא מזיגא לענין ניסוך. דהיינו קורטוב בשלשה לוגין שהם מ"ח קורטוב. וזהו דבר שא"א לאומרו. ועיין תוי"ט פ"ב דמנחות מ"ד שלפי דבריו הקורטוב הוא קטן הרבה יותר אלא דהתו"ח הביא שהרשב"ם בב"ב ד"צ פי' שהוא אחד מט"ז בלוג כנ"ל. אעכצ"ל דהתם רק משום דמראהו כמראה היין אינו פוסל את המקוה. וכמ"ש בטור סי' ר"א. אין שלשה לוגין פוסלין אא"כ יהיו שלמים ומראיהם מים כו' וכמ"ש הב"י שם בשם הרא"ש בהל' מקוואות סי' כ' רבנן בעו חזותא ושיעורא כו' והוא מדברי הראב"ד בבעה"נ שער המים דבעי שיעורא דמיא וחזותא דמיא ואי לית בהו שיעורא וחזותא לא מעלין ולא פוסלין כו'. וכן האריך בזה בחידושי הריטב"א פ"ק דמכות שם. אבל אינו ענין כלל לענין יי"נ דחמרא מזיגא. וכ"ש לענין ברכת בפה"ג. ולכן הרוצה להחמיר כסברא הא' דהרמב"ן ודאי נכון. וע' בשו"ע יו"ד סי' קל"ד ס"ו ובש"ך סי' קכ"ג ס"ק ט"ז. ובשו"ע או"ח סי' ר"ד ססעי' ה' בהג"ה. והמג"א שם ס"ק מ"ז כ' ואע"ג דטעם כעיקר דאורייתא כו' מ"מ לענין יין במים כו' ע"ש. והוא מתשו' מהרי"ל סי' קמ"ב. ועמש"ל סעיף ד' בשם הר"י בן מיגש והש"ס פרק אלו עוברין א"צ לזה. ובזה נסתר ג"כ דברי התוספות שבת בהל' שבת סי' רע"ב סק"ט במ"ש דהא מלתא גופא חידושא היא שיהא יין בטל באחד מששה במים כו' דטעם כעיקר דאורייתא כו' עכ"ל. ובתשו' מהרי"ל הנ"ל ג"כ לא הקיל אא"כ שתו ליה אינשי במקום יין ע"י מזיגה זו כו'. אבל אם לא שתו ליה במקום יין אף שיש בו טעם יין אין מברכין עליו בפה"ג. גם ד' הבכ"ש בב"ב פ"ו אין מוכרחים דמגרוגרות אין ראיה כלל דהתם אוכל הגרוגרות כמו שהן אבל הכא שנסחטים הצמוקים במים אין לשער רק נגד מיץ הצמוקים עצמן. ועי' ביומא פ"ב (ד"פ ע"ב) גבי ציר שע"ג הירק. וא"כ לכאורה י"ל שאין לשער רק ששה פעמים נגד מיץ היוצא מן הצמוקים ולא אפילו ששה פעמים נגד הצמוקים כמו שהן קודם שנשרו במים. אם לא מצד צירוף סברת ה"ר דוראן ומהרי"ט דלעיל ולדמותו לדין העושה עיסה מן החטים ומן האורז כו' וכנ"ל סעיף ה'.ושם כתבתי ג"כ שיש ראיה נגד סברתם מהא דהמתמד כו':

הלכות שבת