סימן ד

אסימן ד

במנחות (דף ל"ו סע"ב) ת"ר ידך זו שמאל. אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים בישעי' (סי' מ"ח י"ג). ופרש"י מדכתיב ידי וימין ש"מ יד היינו שמאל אפ"ל שאף לדעת הסמ"ג הובא בטוש"ע אה"ע סי' קס"ט לענין חליצה דאיטר דאף איטר חולץ בימין כל אדם מאחר שהצריכה התורה ימין בפירוש. מודה כאן דאף לת"ק איטר מניח תפילין בימין כל אדם שהוא שמאלו דהתם שאני כיון דלמדים רגל רגל ממצורע. ובמצורע כתיב בהדיא על בהן רגלו הימנית ה"ל כאילו בחליצה כתיב בהדיא רגלו הימנית ובזה הוא דס"ל שאף באיטר אזלינן בתר ימין כל אדם. הגם שהיא אצלו כשמאל אבל הכא דלא נזכר בפירוש על ידך השמאלית כ"א על ידך סתם אלא שאנו לומדים דידו הוא שמאל. אין זה כמ"ש בפירוש שמאל. ותדע שהרי יש תנאים דס"ל דיד היינו ימין רבי שמעון לעיל בפ"ק (ד"י ע"א). וכן פסוק אף ידי יסדה כו' משמע לפי פשוטו דקאי הכל על יד א' שהיא ימינו כדמשמע בכתובות פ"ק (ד"ה סע"א). דלפי' התוס' דידי היינו שמאל הוא דחוק קצת דהא גם במעשה שמים וארץ הוא ע"י ב' ידיו. וכן בפסוק למה תשיב ידך וימינך יש לפרש דקאי רק על הימין שעליו נאמר השיב אחור ימינו. א"כ אף דבאמת ידך זהו שמאל מ"מ אין זה כמ"ש בהדיא. א"כ אף איטר מניח בימין כ"א שהוא שמאלו. מה גם הטעם דיד נק' שמאל י"ל הטעם כי הימין כיון שהיא חשובה בכח וגבורה ע"כ מזכירה בשם בפ"ע לחשיבותו והוא שקוראה ימין וממילא יד סתם זהו שמאל. וכיון דמה דאמרינן ידך הוא שמאל לפי שהימין החשובה ממנה נק' ימין א"כ ממילא דה"נ באיטר אזלינן בתר היד החשובה אצלו ומניח תפילין על היד שאינה חשובה אצלו אף שהיא ימין כל אדם. והוצרכתי לזה משום דהא הסמ"ג עצמו פסק דאיטר מניח תפילין בימין כל אדם שהוא שמאלו כברייתא דלקמן. וא"כ אם נאמר דלת"ק דאומר ידך זו שמאל גם איטר מניח בשמאל כל אדם. א"כ פסק דלא כת"ק. וגם נצטרך לומר דהברייתא אתיא דלא כת"ק וזהו ודאי דוחק גדול. ועוד דא"כ כשמקשה הש"ס והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם. לימא הא מני ת"ק היא כיון דע"כ לת"ק הדין כן. א"ו י"ל דת"ק לא פליג כאן כלל:

(קיצור. שאפשר וקרוב דגם להסמ"ג דלענין חליצה איטר חולץ בימין של כל אדם מודה הכא דגם לת"ק דאומר ידך זו שמאל מ"מ כיון שלא נכתב בפירוש שמאל רק ידך דמשמע שמאל ע"כ איטר מניח על ימין כל אדם שהוא שמאלו). וכן משמע בתשו' ר' יואל הלוי שבתשו' הרשב"א סי' אל"ף ק"ב דס"ל דהיכא דהצריכה תורה ימין בפירוש כגון גבי מצורע התם דוקא בימין ואעפ"כ גבי תפילין ס"ל דאיטר מניח בימין כל אדם שהוא שמאלו הגם שאין מוכרח מדבריו כן רק לר' נתן מ"מ משמע דגם לת"ק כן מדלא פירש דלת"ק אינו כן. ואף שבמרדכי בה' תפילין כ' דמתוך פרש"י גבי מה כתיבה בימין דרוב בני אדם כותבין בימין נראה לר"י דפליג דאף איטר מניח בשמאל. ואף ת"ק סבר הכי דידך זה שמאל. הנה בסה"ת סי' ר"ה מבואר בהדיא כפרש"י מה כתיבה בימין בסתם בני אדם והיינו שלא נאמר דלענין תפילין תליא בכתיבה דוקא כ"א ביד תשש כח אבל לעולם איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. ונ' דסה"ת תרם תרומת מדותיו של ר"י רבו וכיון שכן גם לת"ק י"ל כן:

קיצור. (וכן ראיה לזה מתשובת ר' יואל הלוי מ"ש המרדכי בכוונת רש"י מבואר בהדיא בסה"ת להיפוך):

בר' נתן אומר אינו צריך מלשון זה דקדק אחד דלדינא אין חילוק בין ר' נתן לת"ק. וא"כ כמו דלר' נתן איטר מניח בימינו שהיא שמאלו לפ"ד סה"ת והתוס' וכל הפוסקים ודלא כהמרדכי ברש"י כן גם לת"ק הדין כן וזה ראי' למ"ש לעיל:

בפרש"י דרוב בני אדם כותבין בימין. עמש"ל בזה בשם המרדכי ובשם סה"ת. והנה בתוס' ד"ה מה כתיבה יש להסתפק כו' דשמא יש לדמותו כשולט בשתי ידיו. מבואר דס"ל שיש לומר דאזלינן בתר כתיבה דידי'. משא"כ לפרש"י אין ספק בזה דאזלינן בתר תשוש כח והיד שמאל שיש לו בה כח וגבורה ועושה בה מעשיו היא ימינו אע"פ שכותב בימין כל אדם כ"כ הרא"ש בשם סה"ת הובא ב"י. והנה אף להתוספות אין שייך ספק זה רק לר' נתן. משא"כ למאן דדריש ידכה בה"י זו שמאל דהיינו כרב אשי דאמר ידכה יד כהה א"כ לדידי' ודאי בתר כח וגבורה ובתר חלישות תליא מילתא וכיון דלר' נתן ג"כ הוא רק ספק דהא לפרש"י וסה"ת גם לר' נתן הדין כן ע"כ לכאורה יש לתפוס יותר כמ"ד יד כהה. וכן מבואר בפשיטות בחידושי הרשב"א ובהר"ן ר"פ גיד הנשה. ועוד דכללא הוא דלא שבקינן פשיטותא דחד מקמי' ספיקא דאידך מה גם שלפ"ד סה"ת אין שום ספק לאידך ג"כ. והנה בהגהת סמ"ק בשם ה"ר יחיאל דאדם שהוא איטר יד ימינו שרגיל לכתוב גם בימין אז יניח בשמאלו. ופי' המג"א סי' כ"ז סק"י דאפילו כותב בשמאלו ג"כ ועושה כל מעשיו בשמאלו ס"ל להרי"ח כן ומהתוספות לא משמע זה כלל דהתוספות לא כתבו יש להסתפק כו' אלא כשכותב בימינו לבד רק שיש לו כח וגבורה בשמאל ובה עושה מעשיו (ה"ל איטר גמור) איך נאמר אנו דאפי' כותב גם בשמאלו לא חשוב איטר כ"א שולט בשתי ידיו. וכן נראה קצת ראי' מהא דשבת פרק הבונה (דק"ג ע"א) אמתניתין הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו חייב דא"ר ירמי' באיטר יד שנו ופריך ותהוי שמאל דידי' כימין דכ"ע ואשמאל ליחייב אימין לא לחייב ומאי קושיא כיון דתנן הכותב בין בימינו נימא דמיירי ברגיל לכתוב גם בימין ואפ"ה הוא איטר כיון שכותב גם בשמאלו וגם עושה כל מעשיו בשמאלו לבד ומ"ה חייב בין בימינו בין בשמאלו. א"ו נראה דכה"ג אינו חייב בימינו כיון דרוב מעשיו בשמאלו ובה יש לו כח וגבורה וגם כותב בה א"כ כתיבת ימין אינה חשובה מיהו יש לדחות דלענין שבת כיון דעכ"פ רגיל לכתוב גם בימין אמאי לא יתחייב בכה"ג ואפשר היינו הא דמשני בשולט בב' ידיו. אבל מ"מ לענין תפילין הי' נראה דאף להתוס' כה"ג חשוב איטר מטעם הנ"ל כיון לחד תנא ורב אשי ולת"ק לא תליא בכתיבה כלל. ולר' נתן ג"כ אפשר בכה"ג אין להסתפק אף לפ"ד התוספות. לכן נלע"ד דטעמו דרבינו יחיאל משום מ"ש ר"י דלפרש"י לר' נתן אף איטר גמור מניח בשמאל כל אדם וכן לת"ק הדין כן ויש לספק אי הלכה כוותיה אי לא כ"כ במרדכי. ולכן אף דאנן קי"ל כהברייתא דמתני סתם דאיטר מניח בימינו שהוא שמאלו מ"מ בעלילה שי"ל דאינו איטר כלל כ"א שולט בשתי ידיו פסק דיניח בשמאל כל אדם. והיינו ע"פ צירוף דעת רש"י. וא"כ אנו שיש לנו דברי סה"ת והרא"ש שביאר בהדיא דגם לפרש"י אליבא דר' נתן איטר מניח בימינו שהוא שמאלו וגם לת"ק י"ל כן אף להסמ"ג באה"ע סי' קס"ט. וכ"ש לדעת הטור שם דס"ל אף לענין חליצה איטר חולץ בשמאלו שהוא ימינו. א"כ כ"ש לת"ק ג"כ גבי תפילין הדין כן. ואף לפ"ד הרשב"א והר"ן ר"פ ג"ה דלענין חליצה חולץ בשתיהן מספיקא מ"מ לענין תפילין ס"ל דלא מספקא לן דבתר דידי' אזלינן א"כ היינו אף לת"ק. וכיון דלת"ק ולמ"ד יד כהה וכן לר"נ לכ"ע איטר מניח בימינו שהוא שמאלו א"כ אין לצרף כלל סברא זו שהזכיר המרדכי ולכן י"ל דבגונא שכ' המ"א העיקר שיניח בימינו שהיא שמאלו באמת דאף שכותב בה מ"מ כיון שכותב גם בשמאלו וגם עושה כל מלאכתו בשמאלו לבד א"כ היא ימינו באמת ולא אזלינן בתר כתיבה לבד לדונו כשולט בשתי ידיו. ועוד דהא פרש"י בשולט בשתי ידיו ששתיהן שוות לו בכח משא"כ הכא אינן שוות כלל וכלל דאף ששוות בכתיבה הרי יש עודף בשמאל שבה הכח וגבורה ועושה בה כל מעשיו. ומ"מ לחוש לדעת המ"א יש להחמיר שיניח תפילין גם על ידו השמאלית של כל אדם ויקרא בה בתורה או ילמוד בה מעט:

והיכא שכותב בימינו לבד ועושה כל מלאכתו בשמאלו ראיתי בביאור הגאון ז"ל סי' כ"ז שהכריע ג"כ דהעיקר כסה"ת וכ"נ דעת ר"י במרדכי ופליג על אביו של ר' אלחנן. ומ"מ בזה ראוי ודאי שיניח תפילין בשתי ידיו היינו מתחלה על יד א' ואח"כ על יד שניה וכדרך שפסקו באה"ע סי' קס"ט לענין חליצת איטר:

והיכא שעושה כל מלאכתו בימינו רק כותב בשמאלו הנה אף לדעת ר' אלחנן ואביו חשוב שולט בב' ידיו ומניח בשמאל כל אדם וכ"ד הב"ח. ולהמ"א מניח בימין כל אדם דה"ל כאיטר. ולפע"ד במחכ"ת אין דבריו נכונים בזה כלל. ולא יצא י"ח כלל כשמניח בימין כ"א אלא יניח על שמאל כ"א. ומ"ש המ"א ואנו אין לנו אלא דברי הש"ע. הנה לדברי הרב"י בש"ע כיון שלא הכריע בין סה"ת להסמ"ק א"כ להניח על שמאל כל אדם עדיף מאחר שהדבר בספק. ולכן בכותב בימין ושאר מלאכות בשמאל יש לפסוק כסמ"ק דיניח בשמאל כל אדם להרב ב"י בש"ע (ועמש"ל שאין לסמוך ע"ז לבד) אבל בכותב בשמאל ושאר כל מעשיו בימין ודאי יש לפסוק להב"י דיניח בשמאל כ"א. והמ"א נתכוין למ"ש רמ"א והכי נהוג והרי בד"מ משמע דליכא מנהג ע"ז רק ונ"ל לנהוג כו' וכיון שהב"ח חולק ע"ז וכ"ד הרב"י בש"ע יש לפסוק כן. וכן מסיק הביאור מרדכי. ומ"ש אלא שמדברי המרדכי משמע כהמ"א כוונתו עמ"ש בד"ה ואם הרגיל כו' והרי מסיק שם דהלשון מגומגם וא"א [לעמוד] עליו ואדרבה פשט ד' ר"י משמע לגמרי כסה"ת שתרם מדותיו של ר"י רבו כו' לכן העיקר בזה כהב"ח:

גוכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל. מכאן משמע דר' נתן נמי בתפילין בעי שמאל ממש. וכן מדאמרינן ור' יוסי החורם הנחה דבשמאל מנא לי' משמע דפשיטא דלכ"ע שמאל ממש בעינן. אלא דמר יליף מהכא ומר מהכא. וא"כ קשיא מכאן על הסמ"ג שבאה"ע סי' קס"ט דהא הכא ג"כ בעינן שמאל ממש לכ"ע ואעפ"כ איטר מניח בימינו כיון שהוא שמאלו. וא"כ צ"ל דלא אמר כן רק היכא שנאמר בפירוש ימין ולא היכא שלא נאמר בפירוש. אף שיש הוכחה ע"ז. (הג"ה וגם זה צ"ע דהא גבי חליצה ג"כ לא נאמר ימין בפירוש שהרי ר' אליעזר במשנה פמ"ח (דף ק"ד) מכשיר חליצה בשמאל ועמ"ש מזה לקמן סעיף ה'.עכ"ה). וא"כ מזה ראיה ג"כ למ"ש לעיל דאף לת"ק דאמר ידך זו שמאל כיון שעכ"ז לא נאמר בפירוש שמאל ממש איטר מניח בימינו שהוא שמאלו דעל שמאל הבא מהוכחה מידך או מיד כהה או מוקשרתם כו' שפיר י"ל כמ"ש רש"י ימין של איטר הוה שמאל לדידיה כו':

מי כתיב בחית. צ"ע גבי הנקי חנקי פ"ג דקדושין ובסוטה:

דת"ר איטר ברש"י ד"ה איטר. הואיל ורב כחו בשמאלו. קשה אליבא דמאן מהנך ג' תנאי דלעיל פרש"י כאן אם לת"ק הרי המרדכי בשם ר"י כ' דלת"ק אף איטר מניח בשמאל של כל אדם. וכן ראיתי שתופס בפשיטות אחד מחכמי זמנינו בשו"ת משכנות יעקב חא"ח סי' ל"ג שמוכרח לומר כן לת"ק לפ"ד הסמ"ג באה"ע סי' קס"ט. וא"כ לדבריו אם רש"י מפרש כן לת"ק נצטרך לומר דס"ל לרש"י בפשיטות כדעת הטור באה"ע וזה דוחק קצת. ואדרבה בבכורות ספ"ו (דמ"ה ע"ב) דפרש"י דטעמא דאיטר פסול לעבודה משום כ"מ שנאמר אצבע ובהן אינו אלא ימין וקשה ומה בכך הרי באיטר שמאלו זהו ימינו וא"כ יש לו ימין. א"ו צ"ל דס"ל בענין עבודה עכ"פ כהסמ"ג דהיכא שהצריכה התורה ימין בעינן ימין ממש אלא דבעינן ג"כ שיהי' כחו בימינו וכיון דימין ממש בעינן איטר ימין אין לו ימין דבימין של כל אדם אין לו כח. וכיון שכן לת"ק דאמר ידך זו שמאל כיון דה"ל כמפרש שמאלו איך יניח על ימין כל אדם. ואם לר' נתן הא ס"ל להתוספות דבתר כתיבה אזלינן וכן דעת הסמ"ק והרי"ח ונצטרך לומר דרק למ"ד יד כהה פרש"י כן וזה דוחק. א"ו נראה דרש"י פי' לכ"ע כן דדוקא גבי עבודה בעינן ימין גמור וא"ל אינו עובד. משא"כ הכא לענין תפילין שנפטור אותו ממצות תפילין מחמת שאין לו שמאל גמור זה אי אפשר וסגי במקצת שמאל. וכהא דאמרינן שה ואפילו מקצת שה וכדאיתא בחולין פרק אותו ואת בנו (דע"ט) וכן בכתובות פי"א (דצ"ח ע"א) קי"ל מקצת כסף ככל כסף וכן מקצת בתולים ככל בתולים. וע' בט"ז בא"ח סי' תרמ"ט סס"ק ג' ובתשו' הב"ח סי' קל"ה. וא"כ גם זה האיטר יד ימין של כל אדם אצלו ודאי היא מקצת שמאל עכ"פ מאחר שאין לו בה כח וגבורה כמו יד ימין ממש ויד שמאל של כל אדם אצלו היא ודאי מקצת ימין עכ"פ מאחר שיש לו בה כח וגבורה כמו בימין ממש. ואף שאינה כולה ימין לפי שעומדת לצד שמאל מ"מ נק' מקצת ימין עכ"פ וכן ימין של כל אדם אף שאינו כולו שמאל כיון שהיא בימין מ"מ נק' מקצת שמאל עכ"פ כיון שהיא התשוש כח ולכן מניח בה תפילין. ואין לומר נימא איפכא דמניח תפילין בשמאל של כל אדם שהרי היא ג"כ מקצת שמאל כיון שעומדת לשמאלו ולכן פסול בה לעבודה כנ"ל ע"ז יש להשיב דמ"מ ענין הכח ותשוש כח זהו עיקר יותר בענין ימין ושמאל מענין הצד ימין וצד שמאל שסתם ימין הוא יד שבכח וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח. וכן שמאל היא תש כח אף למאן דלא דריש כאן יד כהה. ולכן באיטר יד ימין של כל אדם יש בה יותר הרבה ענין שמאל וכן להפך יד שמאלו יש בה יותר הרבה ענין ימין ממה שיש בה ענין שמאל ולכן מניח תפילין בימין כל אדם דוקא שהיא שמאלו. אף שאינה שמאל גמור. כשמאל דכל אדם שאינו איטר ולא גרע מהא דשה אפילו מקצת שה. והכא אדרבה רובן שמאל. ולא מקצת. ושמאלו רובו ימין והנה רובו ככולו ולכן אם יניח על שמאל כל אדם לא יצא י"ח. ואף שבתשו' רמ"א סי' קט"ז השיב בענין האתרוגים המורכבים דלא סמכינן ע"ז לומר דמקצת אתרוג ככל אתרוג והביא ראי' ממ"ש התוספות בחולין פרק כסוי הדם (דפ"ח ע"א) ד"ה ור' יהודה. וגבי עבודה י"ל דבעינן כולו ימין וכמו דסברי רבנן לענין בכור עד דאיכא כוליה בכור הרי טעמו דלחומרא אמרינן כן דשה אפי' מקצת שה ולא לקולא להכשיר האתרוגים המורכבים ומ"מ הכא לענין תפילין לחומרא הוא לחייבו בתפילין וגם אפילו לקולא משמע שם דבדוחק גדול סמכינן ע"ז וע' תשו' שבו"י ח"א סי' ל"ו בשם הש"ך. כש"כ הכא דעדיף טובא ממקצת לכן נראה דאפי' לת"ק דאומר ידך זו שמאל א"ש הברייתא. ע"כ פרש"י שפיר הואיל ורוב כחו בשמאלו דמחמת זה דוקא חשוב ימין שזה אמיתת מעלת הימין וגם לר' נתן דדריש וקשרתם וכתבתם ג"כ היינו לומר דבעינן ימין ומהו ימין היינו יד שבכח ולא תליא כלל בכתיבה דידי' כ"א מוכתבתם ילפינן דבעינן ימין משום דרוב בני אדם כותבין בימין ואחר שלמדנו דבעינן ימין הנה מהו ימין באיטר זהו היד שבכח אצלו והיא שמאלו. ולכן כמ"כ לענין חליצה שפיר ס"ל להטור דחולץ בשמאלו לבד שהוא ימינו ואף דאינו כולו ימין מ"מ עדיף ממקצת שה ככל שה ולהסמ"ג שם דס"ל להפך צ"ל ג"כ הטעם דמקצת ימין ככל ימין ועמש"ל דע"כ להסמ"ג צריך לחלק בין תפילין לחליצה. והנה בין להטור בין להסמ"ג עכצ"ל דלא ס"ל מ"ש הר"ן והרשב"א ר"פ ג"ה לדמות ימין ושמאל דאיטר לבעיא דר' ירמי' שם (דצ"ב ע"ב) אי בתר דידי' אזלינן אי בתר מיניה אזלינן דלהר"ן צריך לחלוץ בשתיהן. משא"כ להטור ולהסמ"ג. והטעם נראה עפמ"ש לעיל דהכא באיטר ע"כ שמאלו שיש בה כח וגבורה ה"ל כמו מקצת ימין או רובו ככולו. וא"כ לא דמי כלל להא דר' ירמי' גבי אית לי' לבהמה ולא עגיל דשם הא לית לי' כלל לבהמה העיגול של הכף. אבל הכא באיטר הרי יש לו ממש ב' ידים בא' יש כח וגבורה ובא' תשש כח רק שמוחלפת השיטה בו. א"כ אין דומה כלל ללית לי' ימין דהא אית לי' רק שהחליף ושינה מקומו. וא"כ בכה"ג ס"ל להטור דפשיטא דבתר דידי' אזלינן דלא גרע ממקצת שה ככל שה. משא"כ בבהמה כשלא עגיל לית לי' אפילו מקצת מהעגיל. ולהסמ"ג ס"ל להפך ג"כ בפשיטות דהא דאית לי' רגל לימין כל אדם אף שאין לו בה כח כ"כ ה"ל כמקצת שה ככל שה:

הואגב אמינא שלכאורה יש ראי' לשיטת הטור מהא דאמר ר' אלעזר רפ"ג דגיטין (דכ"ה סע"ב) שמאל ולילה פסולות ופוסלות (דשם חליצה עלה אלא שלא נעשית בהכשרה דיליף רגל רגל ממצורע דכתיב ימנית ולילה נמי נפקא לן התם) קטן ואנפיליא פסולות ואין פוסלות (דלאו חליצה כלל דאיש ונעל כתובים בפרשה) ואם כדברי הסמ"ג דה"ל כמ"ש בפירוש ימין א"כ תהי' חליצה בשמאל ג"כ פסולות ואין פוסלות כמו אנפיליא דהטעם משום שכתב נעל וה"נ אילו הי' מפורש בתורה מעל רגלו הימנית ודאי הי' חליצה בשמאל לאו כלום וכמו חליצת קטן דלאו כלום הוא משום דאיש כתוב בפרשה ואם לא יחפוץ האיש. ובתוספות דיבמות פמ"ח (דף ק"ה ע"ב) דלר' מאיר דמקשינן אשה לאיש מדאורייתא חליצת קטנה אינה כלום כמו חליצת קטן. אלא דלהירושלמי אין ההיקש כ"א מדרבנן וע' מזה בטור וב"י ססי' קס"ט משמע לכ"ע אם הי' ההיקש מדאורייתא היתה חליצת קטנה אינה פוסלת כמו חליצת קטן לרבנן דר' מאיר וע' מזה בב"ש ססי' קס"ט ס"ק מ"ט. וא"כ אם בעינן ימין מדאורייתא להסמ"ג אמאי שמאל פוסל על האחין ואף אם נאמר דלהסמ"ג גם מה שהחליצה פסולה מדאורייתא עכ"ז פוסל על האחין וכמו חליצת חרש ע' בטוש"ע שם ססעי' מ"ג. וי"ל באמת לפ"ז חרש אין חליצתו פסולה מדאורייתא ע"ש בב"ש ומ"מ אף אם נאמר כן דהוה פוסל על האחין אף בדבר שחליצתו פסולה מדאורייתא זהו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה. אבל דבר המפורש בתורה כמו חליצת קטן אינה פוסלת. וא"כ הא דשמאל פוסל על האחין עכצ"ל משום דלא הוי כאילו מפורש בתורה ימין. וא"כ קשה על הסמ"ג דס"ל דגבי חליצה הצריכה התורה בפירוש ימין עד דאפי' איטר חולץ בימין כל אדם מהאי טעמא. וא"כ לפ"ז כ"ש מי שאינו איטר שאם חלץ בשמאל ראוי דלאו חליצה תהי' כלל ומאחר דלא כן הוא דשם חליצה עלה א"כ אין זה כאילו כתב בהדיא ימין וכיון דעכ"פ לאו בהדיא כתיב ימין לכן אע"ג דילפינן דבעינן ימין לא עדיף מידך זו שמאל לת"ק דאעפ"כ איטר מניח תפילין בימין כל אדם שנחשב לו שמאל וה"נ שמאל כל אדם שחשוב לו ימין עולה לימין אף שאין כולו ימין דהא מ"מ לא כתיב בפירוש ממש ימין וע' בלח"מ פ"ד מה' יבום הט"ז אע"ג דחליצת קטנה אינה כלום מהתורה עכ"ז פוסלת על האחין. וכ"כ בהדיא המגיד פ"ד הכ"ז שהרי משמע במקצת מקומות שהזכירו בגמרא חליצה פסולה שמן התורה אינה כלום עכ"ל. ומאחר דנק' חליצה פסולה משמע שפוסלת על האחין אע"ג דבאנפיליא תנן חליצתה פסולה וקי"ל דאין פוסלת על האחין היינו משום שאמר כן ר' אלעזר בהדיא דאנפיליא אין פוסלת הא כל שלא פירשו כן י"ל דאע"ג דח"פ מהתורה מ"מ פוסלת על האחין וכמ"ש הכ"מ פ"ד הט"ז דקטן ואנפיליא בדוקא נקטינהו דאינן פוסלין דאי הוו אחריני ה"ל למינקט בהדייהו ותדע דהא לשמואל בגיטין שם אף קטן ואנפיליא פסולות ופוסלות ור"א לא פליג רק בהו לפ"ז י"ל דס"ל להסמ"ג דאף דשמאל פסול מהתורה משום דה"ל כאילו הצריכה התורה בפירוש ימין עכ"ז פוסלת על האחין. אך מ"מ זהו דוחק דמ"מ אף שימין הוא מהתורה מ"מ אינו כמו שמפורש בתורה אלא כמו שמאל בתפילין וכנ"ל. ועוד כי בלאו הכי מדברי ר' אלעזר נראה דשמאל אינו פסול גמור לגמרי מהתורה דהא מדמה ליה ללילה ובלילה סתמא דמתניתין דיבמות פמ"ח (דק"ד ע"א) מכשרי רבנן לגמרי. אלא דאיכא חד תירוצא שם דאתיא כיחידאה. א"כ אין נראה שיהי' פסולו מהתורה כ"א מדרבנן או ספק דאורייתא והרי לר' אלעזר משמע דכמ"כ שמאל שוה ללילה וא"כ ה"ל ג"כ רק ספיקא דאורייתא. ואפשר הטעם משום דר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן שם אמר דמוחלפת השיטה דר"א הוא דפוסל בשמאל ורבנן מכשרי. ואע"ג דרבא שם ס"ל לא תיפוך צ"ל דר"א לא ס"ל כן וא"ת אם כרי"צ בר יוסף ס"ל א"כ מכשיר לגמרי י"ל דלא עדיף מלילה דג"כ רבנן מכשרי ולא קי"ל כן. וכיון שכן שאף שמאל ממש אין פסול רק מספק יש לומר באיטר יש לסמוך דיעבד עכ"פ במקום עיגון ע"ד הטור. ומה גם הרמב"ם פ"ד מה' יבום דין כ"ז פסק אף בכל חליצה פסולה אם נישאת חולץ לה תחת בעלה ולא תצא וע"ש בהרב המגיד מזה ובש"ע ססי' קס"ט סעי' נ"ה ובתשובת הגאון רע"ק איגר ז"ל סי' ק"ז ראיתי הובא בשם הגאון בית אפרים שמצא בראב"ן שמכשיר דיעבד חליצת שמאל ואפשר טעמו משום הא דר' אלעזר דמשווה שמאל ללילה ובלילה ס"ל דכשר דיעבד כסתם מתניתין לכן ה"ה בשמאל ואף דלא קי"ל כן אף בענין לילה וכמ"ש בטוש"ע סי' קס"ט סעיף ו'.וכ"ש וק"ו בשמאל דפסול ודאי אף דיעבד לכ"ע. והיינו מן התורה לרבא. מ"מ כיון דאינו מפורש בתורה דבעינן ימין ולכן הוה חליצה פסולה. ע"כ בחליצת איטר י"ל במקום עיגון אפשר לסמוך ע"ד הטור בצירוף דעת הראב"ן כו' וצ"ע:

ואמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו. וצ"ל מאחר דאין לו יד כהה א"כ למה מחויב בתפילין לר' יוסי דאמר ידך בה"י זו שמאל וקי"ל כוותיה לפ"ד הסמ"ג שבאה"ע סי' קס"ט והר"ן ר"פ ג"ה. והלבוש סי' כ"ז סעי"ו כ' לתרץ וקשה שלדבריו תלוי בבעיא דר' ירמי' ר"פ ג"ה דהא אית לי' שמאל אבל אינה יד כהה. ויש להסתפק דילמא בתר דידיה אזלינן ופטור מן התפילין אעכצ"ל דר' יוסי ומ"ד ידכה בה"י דס"ל יד כהה הכוונה ללמוד דבעינן הנחה בשמאל ממש. ולפי שברוב העולם היא יד כהה ע"כ נאמר ידכה בה"י. אבל הכוונה שיניח על שמאל דוגמת מ"ש רש"י גבי מה כתיבה בימין כו' ולכן אף השולט בב' ידיו בשוה ואין לו יד כהה כלל מניח בשמאלו כיון שמה שאמרה תורה יד כהה המכוון שיניח בשמאלו. ולפ"ז מאחר שלמדנו דכולהו תנאי בתפילין שמאל בעינן והא דאיטר מניח בימינו היינו לפי שהיא שמאלו. וזהו פי' איטר יד ימינו בשופטים (סי' ג' ט"ו וסי' כ' ט"ז) דת"י גמיד ופרש"י לא היו שולטים בה כאילו היתה אטומה כמו אל תאטר עליו באר פיה (בתלים סי' ס"ט ט"ז) שהוא לשון סתימה היינו שאין בה גילוי הכח כמו בשאר ימין כ"א הכח הוא בשמאלו ולכן נחשב ימינו לשמאל ושמאלו נחשב אצלו ימין וא"כ מזה נראה ג"כ דבתר כח וגבורה אזלינן וכ"כ רי"ו נתיב י"ט ח"ה וז"ל והאיטר שמנהגו להשתמש תמיד ביד שמאלו כשאר כל אדם בימינו מניחן בידו הימנית כו' שאין הדבר הולך אחר הכתיבה לבד אלא אחר רוב מעשיו עכ"ל. וכ"נ מסתימת לשון הרמב"ם פ"ד ה"ג. והנה בב"י סי' כ"ז ד"ה ואיטר. לא הכריע בין סה"ת והרא"ש והמרדכי ובין הסמ"ק והרי"ח רק רמ"א בד"מ סק"ד כ' ומ"מ נ"ל לנהוג כדברי הטור וסמ"ק דבתראי אינון וע"ז יש להשיב דהא רבינו ירוחם ג"כ בתראי הוא ופסק כסה"ת והרא"ש ועמש"ל אות ב' שכ"מ מדברי הר"ן והרשב"א ר"פ ג"ה. ועוד ראי' ממ"ש בגמ' פ"ט דברכות (דס"ב ע"א) מפני מה אין מקנחין בימין ונאמרו שם ד' טעמים ועוד טעם חמישי לר' יהושע מפני שכותב בה. ועיין בט"ז סי' ג' סק"ח דלכולהו טעמי איטר מקנח בימין כל אדם שהוא שמאלו דלא כמ"א שם סק"ח דנמשך לשיטת הסמ"ג באה"ע סי' קס"ט ועכ"פ לד' טעמים אין ימין תולה בכתיבה רק לר' יהושע בלבד. ואף לר' יהושע י"ל דלא פליג כלל וכדרך דפרש"י במנחות (ל"ו) גבי מה כתיבה בימין ברוב בני אדם כו' כמ"ש לעיל. ואף את"ל דפליג מ"מ בגוונא דהמ"א שכותב בשניהם ורוב מעשיו בשמאלו ודאי יודה ר' יהושע ג"כ דמקנח בימין כל אדם שהיא שמאלו כיון שמצד הכתיבה אין להכריע א"כ יכריעו שאר הטעמים. וע' במ"א רסי' קנ"ח ובפמ"ג שם דדברי הפמ"ג אין נכונים כלל אלא בתר ימין דידי' אזלינן וכמו לענין תפילין וכמו לענין כתיבת ס"ת בסה"ת סי' ר"ה ובש"ע סי' ל"ב וכמו לענין לולב:

זועתה ארשום לסתור ד' תשו' משכנות יעקב סי' ל"ג דף ט' ע"ב כ' אבל לת"ק דסבר סתם ידך היינו שמאל כו' והרי לדברי סמ"ג וסמ"ק כל היכי דכתב בהדיא באורייתא ימין כו' ואף איטר מניח בשמאל כל אדם וזה מוכרח לד' הסמ"ג. אין דבריו נכונים כלל דא"כ איך יהיה הסמ"ג סותר א"ע מה' תפילין לה' חליצה אלא י"ל כיון דכאן לא נאמר בפירוש שמאל אף להסמ"ג אזלינן בתר שמאל דידיה לכ"ע וכמש"ל אות א'. ועוי"ל דהכא אף לת"ק דאמר ידך זו שמאל מהני הדרשא ידך בה"י יד כהה לומר דפי' שמאל דהכא היינו היד שהיא תש כח. וכ"מ בהר"ן ר"פ ג"ה:

(ב) עוד כ' והנה לדברי ר' נתן כו' וא"כ ממ"נ בכותב בימינו כו'. לא ראה דברי סה"ת דס"ל דאף לר' נתן לא תליא כלל בתר כתיבה דידיה אם עושה רוב מעשיו בשמאלו וכמש"ל אות ב' ואות ד':

(ג) עוד כתב וכ"כ המרדכי בשם ר' אלחנן כו' והשיב לו אביו דה"ל כשולט בשתי ידיו כו' א"ו ס"ל כו' וה"ה בכותב בימין ושאר מלאכות בשמאל עכ"ל. וכ"כ בביאור מרדכי להגאון מוהר"מ בנעט ושסה"ת והרא"ש חולקים ע"ז. וגם מסקנת המרדכי שם בשם ר"י הוא לא כתשו' אביו של ר' אלחנן שהרי ז"ל ומה שפי' לעיל לדמותו לשולט בשתי ידיו אין נראה לר"י אלא ודאי נראה לי היכא שאין שוה בשתיהן לכח. איטר גמור חשבינן ליה עכ"ל. ואפשר שאף אביו של הר"א למעשה היה מורה כר"י אלא דשם אין נפ"מ דגם אם יהיה נחשב שולט בב' ידיו מניח בשמאל. וע' ביאור מרדכי שהמ"א הבין פי' אחר בדברי ר"י. אבל פשטא דמילתא קאי ע"ד הר"א הנ"ל וכן פי' המשכנות יעקב. נמצא ר"י וסה"ת והרא"ש ורי"ו כולם ס"ל אף בכותב בימינו לבד ושאר כל מלאכות עושה בשמאלו דמניח בימין כל אדם ואין זה נק' שולט בשתי ידיו. ובאגודה במנחות כ' דר"י נסתפק בזה דדילמא כתיבה עיקר. וק"ל א"כ למה צייר התוספות והאגודה הספק בכותב בימינו. ע"כ אפ"ל שלא נסתפק רק בכותב בימין כדי שיניח בשמאל כל אדם ולאוקומי בחזקת כל אדם מהני הכתיבה ולא בכותב בשמאלו לעשותו איטר מחמת הכתיבה לבד. ובתוספות פשוט דלא נסתפקו רק בכה"ג לדמותו לשולט בשתי ידיו. אך לפ"ז צ"ל א"כ במה חולק ר"י עם אביו של ר"א כיון דלשניהם מניח בשמאלו ע"כ נראה כמו שכתוב בחי' ש"י שם סביב המרדכי על מעשה ששאל ר"א מאביו גירסא אחרת וז"ל מי שאינו איטר לענין כתיבה בלבד ולשאר מלאכות בין ביד בין ברגל הוה ימינו שמאלו מהו לתפילין עכ"ל והיא ממש השאילה שבתוספות דמנחות (ל"ז) וע"ז השיב אביו דה"ל כשולט בב' ידיו וכמ"ש בתוספות ושמא כו' ומניח בשמאל כל אדם וע"ז חולק ר"י דאיטר גמור חשבינן ליה ומניח בימין כל אדם [ע"כ מצאנו]: