סימן ה

אסימן ה

אדם שפס ידו הימנית והאצבעות חסרים לו מבטן אמו ויש לו זרוע וקנה וכפתור קטן במקום פסת היד ויש לו בימין זו כח וגבורה יותר מבשמאל ואעפ"כ עושה כל מלאכתו וכותב בשמאלו השלמה מה דינו לענין תפילין של יד:

הנה במנחות דף ל"ז איתא תניא אידך אין לו זרוע (שמאל) פטור מן התפילין. אחרים אומר ידכה לרבות את הגידם (שאין לו יד דידכה משמע יד רצוצה ומקולקלת) והתוס' כ' מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי עכ"ל. וכ' המ"א סי' כ"ז סק"ג דכוונת התוס' דהא דאחרים מחייבין מיירי ביש לו זרוע. עוד הביא המ"א דבספרי איתא לרבות את הגידם שהוא נותן בימין. א"כ משמע דאין לו זרוע כלל דאי יש לו זרוע יניחנו בשמאל. גם במכילתא פ' בא איתא כמו בספרי והנה מדפרש"י אין לו זרוע שמאל. משמע הא אין לו זרוע ימין מודה ת"ק ג"כ דחייב בתפילין והיינו להניח על ידו שמאלו. וצריך להבין דכשאין לו זרוע ימין מסתמא עושה כל מעשיו בשמאלו. וא"כ ה"ל כמו איטר וגבי איטר איתא שם בסמוך איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. ופרש"י ימין של איטר הוה שמאל לדידיה הואיל ורוב כחו בשמאלו. ומשמע שזה מוסכם לכל התנאים בגמרא שם. וא"כ זה שאין לו ימין כלל בודאי עושה כל מעשיו בשמאלו. וגם כותב בה. וא"כ היא נחשבת כמו ימין והי' ראוי שיהיה פטור מן התפילין לת"ק כמו באין לו זרוע שמאל דפטור מן התפילין לת"ק וה"נ כשאין לו זרוע ימין א"כ שמאלו נחשב ימין והרי על ימין אין להניח תפילין לת"ק אע"ג שאין לו שמאל כלל ופטור מן התפילין. אלא צ"ל דס"ל לרש"י דאין נחשב איטר רק כשיש לו ב' ידיו והוא עושה רוב מעשיו בשמאלו ולא בימינו הרי ניכר שרוב כחו בשמאלו. וה"ל בריאותא בשמאל וכחישותא בימין וכמ"ש בסה"ת שזהו ענין איטר והוא בגמ' בבכורות פרק מומין אלו. משא"כ כשאין לו רק יד שמאל אף שעושה בה רוב מעשיו וניכר שיש בריאותא בשמאל אבל לא נודע עדיין שיש לו ג"כ כחישותא בימין דלחשיב איטר. דדילמא אי הוה לי' ימין הי' בה ג"כ בריאותא כמו בשמאל והי' שולט בשתי ידיו. ואין לומר דמידי ספיקא לא נפקא די"ל דאין מוציאין הימין מחזקת רובא דעלמא. ואע"ג דע"כ ל"ד לרובא דעלמא דהוי שולט בשתי ידיו. מ"מ י"ל דבאמת אפשר היה לו כח בימין יותר ולא היו עושה מעשיו בשמאלו ומה שעכשיו עושה מעשיו בשמאלו זהו שהרגיל א"ע כן לפי שאין לו ימין וההרגל על כל דבר שלטון אבל באמת לא הי' כח בשמאלו כמו בימין. ועוד הא גם בשולט בב' ידיו ס"ל לרבי דכחישותא אתחלא בימין ואף דחכמים פליגי עליו וס"ל בריאותא אתחלא בשמאל וקי"ל כחכמים היינו כשיש לו ב' ידים ואנו רואי' ששולט בשניהם משא"כ כשאין לו רק שמאל אע"פ ששולט בה אין ראי' להחזיקו לא באיטר ולא לומר דבריאותא אתחלא בשמאל אלא אומרים שאם הי' לו ימין הי' שולט בימינו יותר ומה שעכשיו שליט בשמאלו זהו מפני ההרגל. ועוי"ל דהתם ס"ל לחכמים כן כדי להעמיד הימין בחזקתו כמו ברובא דעלמא ומה"ט עצמו י"ל הכא להפך כדי להעמיד שמאלו בחזקת רובא דעלמא לענין תפילין ולא להחשיבו איטר ומש"ה פרש"י אין לו זרוע שמאל דוקא דאז פטור מן התפילין לת"ק. אבל כשאין לו זרוע ימין חייב בתפילין על שמאלו לת"ק ג"כ אף שעושה מעשיו וכותב בשמאלו מ"מ לא נחשב שמאל דידי' ימין ול"ד לאיטר. והנה בש"ג בלשון ריא"ז כ' וז"ל והאיטר מניח בימינו שהיא שמאלו ואם היה שולט בשתי ידיו מניחה בשמאלו שהיא שמאל כל אדם. אין לו זרוע שנחתכה זרוע השמאלית למעלה מן הקיבורת פטור מתפלה של יד עכ"ל משמע ג"כ הא נחתכה זרוע הימנית חייב בתש"י על שמאלו אף דמסתמא הרגיל אח"כ לעשות כל מעשיו בשמאלו וא"כ נימא דנחשב איטר וכמ"ש מהרש"ל ביש"ש ביבמות פמ"ח סי' כ"א גבי נקטע רגלו הימנית דאין לך איטר גדול מזה ע"ש. וכ"ש שי"ל כן גבי נקטע יד ימינו דאילו גבי רגל כיון דרגל ימינו היינו שעוקרה תחלה כשהולך כמ"ש רש"י בבכורות שם. ע"כ אפשר שאף אחר שנקטע רגלו הימנית מן הארכובה והולך ע"י קב מ"מ מקדים לעקור אותה תחלה כמו שהורגל מקודם ולכן אינו נחשב איטר רגל כלל. ולק"מ קושיי' רש"ל על הטור אה"ע סי' קס"ט. (גם בלא"ה לק"מ כמש"ל לפרש"י דלא נחשב איטר רק כשיש לו ב' ידים או רגלים כו' כנ"ל). משא"כ גבי נקטע ידו הימנית בהכרח שמרגיל לעשות מעשיו בשמאלו וא"כ נחשב איטר וה"ל שמאלו זו כמו ימין ומדוע חייב להניח תפילין עליה אעכצ"ל דלא נחשב איטר כלל עי"ז אף שעושה מעשיו בשמאלו. ומ"מ י"ל מריא"ז אין ראי' כיון דכתב דינו רק בנחתך ע"כ י"ל דבכה"ג הוא דנידוק דחייב בנחתך זרועו הימנית ואף אם הרגיל לעשות מעשיו בשמאלו ומשום דס"ל כהפוסקים במרדכי דרגילות לא מהני או דבכה"ג כ"ע מודים דלא מהני. אבל באין לו מתולדתו רק יד שמאל י"ל דבאמת פטור מן התפילין לת"ק. אכן מפרש"י יש ראי' דסתם אין לו שבברייתא משמע אפילו מתולדתו ואפ"ה דוקא באין לו זרוע שמאל הא אין לו זרוע ימין מניח על שמאלו כנ"ל וגם לריא"ז י"ל כיון דעכ"פ צ"ל דס"ל דרגילות לא מהני א"כ גם בנולד כך י"ל דלא נחשב איטר כשאין לו רק שמאל ומטעם הנ"ל לרש"י משא"כ להפוסקי' דס"ל דרגילות מהני לכאורה כ"ש בכה"ג דנחשב איטר:

ראי' (מפרש"י דבאין לו זרוע ימין מניח תש"י על שמאלו הרי דלא נחשב איטר עי"ז דא"כ הי' פטור מתש"י לגמרי כמו באין לו זרוע שמאל והטעם י"ל דלא נחשב איטר רק כשיש לו ב' ידים ועכ"ז רוב כחו בשמאלו. ולכאו' יש ראי' ג"כ מריא"ז בש"ג שכ' ג"כ כנ"ל ויש לדחות משום דלא כ' רק בנחתך וי"ל משום דרגילות לא מהני):

בוראיתי בתשו' בשמים ראש סי' ק' כ' ויש מפרשים אין לו זרוע שמאל וליתא דסתמא קאמר כו'. אך ד' תשו' הנ"ל תמוהים שכ' שפטור גם מתש"ר והוא נגד משמעות כל הפוסקים וע' תשו' שאגת ארי' ה' תפילין. ועוד יש שם גמגומי' רבים מאד וניכר שאין תשו' זו כלל מהרא"ש. וכ"מ ודאי מהמכילתא והספרי להביא את הגידם שיהא נותן בימין. משמע הא אם הוא גידם בימינו א"צ ריבויא כלל שיתן בשמאלו. וא"כ גם ת"ק דפליג ואמר אין לו זרוע פטור מן התפילין ודאי ל"פ רק באין לו זרוע שמאל וכדפרש"י והריא"ז. וכ"מ משא"פ. והנה כ' המרדכי ה' תפילין וז"ל תניא אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידך לרבות את הגידם נראה לר"י דתרי שמעינן מיד כהה ואתי לאסופי דגידם איקרי יד כהה ות"ק ס"ל יד בעינן לאפוקי גידם דאין לו יד כלל עכ"ל. והפי' משמע דס"ל דלת"ק פטור אף שיש לו זרוע שמאל רק שחסר פיסת היד וכ"כ המ"א סי' כ"ז סק"ג בשם הא"ז וספר יראים ומרדכי ישן. ור"ל דס"ל כשאין לו פס יד פטור מן התפילין. וא"כ מדנקטו האחרונים כ"ז באין לו פס יד דשמאל מבואר הא באין לו פס יד דימין חייב בתפילין והיינו ע"כ על יד שמאלו השלימה. א"כ ש"מ דס"ל ג"כ דלא נעשה איטר עי"ז דאם נעשה איטר א"כ יהי' פטור מתש"י לגמרי כמו באין לו פס יד שמאל דהא היינו הך:

מ"ש (ב"ר אין נ' כלל. ראי' מר"י וס"י וא"ז ג"כ שלא נעשה איטר עי"ז שחסר פס יד הימין):

גאמנם לכאורה יש לדחות הראי' מפרש"י דהא כ' המרדכי וז"ל ומיהו רש"י ז"ל גבי כתיבת מזוזה פירש דארוב העולם קאי ואינו תלוי מימין לשמאל דידיה ומתוך פירושו נראה לר"י דפליג דאפילו איטר מניח בשמאל ואף ת"ק סבר הכי דידך זה שמאל. ויש לספק אי הלכה כוותיה או לא ורב אשי בסמוך לעיל אימא טעמא דרבי יוסי מפרש וליה לא ס"ל אמנם הני סתמי דברייתות דבסמוך ס"ל הכי עכ"ל. וכ' הש"י בחי' אנשי שם סביב המרדכי ביאור דבריו וז"ל נ"ל פירושו מתוך הכי דפרש"י אהא דר' נתן דארוב העולם קאי ויליף מוקשרתם וגו' ולא מידך דמשמע יד כהה נ"ל לר"י דרבי נתן פליג אר' יוסי וסובר דאפילו איטר ממש מניח בשמאל עכ"ל. וא"כ לפ"ז י"ל דהא דפרש"י אין לו זרוע שמאל דוקא היינו משום די"ל דגם תנא זה ס"ל כר' נתן ולכן באין לו זרוע ימין ודאי חייב בתש"י בשמאלו דלו יהא איטר ממש הא לר"נ מניח בשמאלו. אך באמת בסה"ת משמע בהדיא דאף לפרש"י גבי כתיבה בימין דר"נ דארוב העולם קאי מ"מ ר"נ לא פליג כלל באיטר ואין בזה שום מחלוקת על סתמי דברייתות שנשנו בלי שום חולק דאיטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו כו'. דז"ל סה"ת בסדר הנחת תפילין. תפילין שבזרוע יניח בצד שמאל דכתיב והיו לאות על ידכה. יש דריש פרק הקומץ רבה דיד סתמא משמע שמאל דכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואית דריש מדכתיב ידכה בה"י משמע יד כהה. ואית דדריש דכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. ואם מניחן בצד ימין אם כן יצטרך לקושרן שם ולהדקן שם ביד אחרת שהיא שמאל דבאותה יד עצמה שמונחין לא יוכל לעשות כן. ואם הוא איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל של כל אדם עכ"ל סה"ת. הרי משמע מיני' דזה שאיטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. מוסכם ג"כ לכל התנאים היינו גם למאן דדריש וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין כו' דהיינו רבי נתן. ואף דסה"ת מפרש ברבי נתן כפרש"י מה כתיבה בימין בסתם בני אדם כו'. ומ"ש רש"י וסה"ת מה כתיבה בימין דרוב בנ"א כותבין בימין. אין ר"ל דמש"ה אפילו איטר אע"ג שכותב בשמאלו מ"מ יניח תפילין בשמאלו שכותב בה כיון דרוב בנ"א כותבין בימין ואזלי' בתר רוב בנ"א דזה אינו דהא בהדיא פסק בברייתא דאיטר מניח בימינו שהיא שמאלו. אלא כוונתו כדסיים בסה"ת שם וז"ל וכל השולט וכותב בשמאל של כל אדם ושאר כל מלאכות של כח וגבורה עושה בימין של כל אדם זה הכלל לעולם יניח תפילין ביד תשש כח אע"פ שכותב באותה יד דהא יד כהה דריש. ועוד דפריך ואימא יד שבכח ומשני מי כתיב חית אלמא בתר תשוש כח אזלינן. וגבי מומי כהן אמרינן השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין ומפרש מר סבר כחישותא אתחלא בימין ומר סבר בריאותא אתחלא בשמאל משמע דבתר כח וגבורה ובתר חלישות תליא מילתא ואע"ג שכותב ביד תשות כח אין בכך כלום והכי קאמר מה כתיבה בימין בסתם בני אדם אף קשירה כן. אבל מיירי באדם זה עכ"ל סה"ת. מבואר מדבריו דזה שאנו אומרין מה כתיבה בימין ברוב בני אדם. ולא מיירי באדם זה זהו כדי שלא נאמר דלר"נ ע"י הכתיבה לבד שכותב בשמאלו יהי' נחשב איטר אף שיש לו כח וגבורה בימין יותר. ע"ז אמר דמה כתיבה בימין ר"ל בסתם בני אדם. ולא מיירי ליתן חילוק לכל אדם בפרט שיניח תפילין ביד שאינו כותב בה אף שהיא ימינו באמת מאחר שיש לו בה כח וגבורה. אלא כיון דרוב בנ"א כותבין בימינם אף שא' כותב בשמאלו מניח תפילין בשמאלו. ומ"מ איטר מניח תפילין בימינו. מאחר שהיא באמת שמאלו. ר"ל כיון שיש לו כח וגבורה יותר ביד שמאל א"כ ימינו היא שמאלו כו'. ולא אזלי' כלל בזה בתר רוב בנ"א שאינן איטרים כיון באיטר ימינו הוא שמאלו. ולא פרש"י וסה"ת רק גבי כתיבה אזלי' בתר רוב בנ"א דמאחר שזה הכותב בשמאלו ג"כ יש לו כח וגבורה בימין יותר מבשמאל א"כ אינו איטר. והפסוק מה כתיבה בימין כו' ר"ל ברוב בנ"א כו'. ויצא לו לרש"י וסה"ת כן משום דאל"כ נצטרך לומר דלר"נ נחשב איטר ע"י שכותב בשמאלו ולמ"ד יד כהה נחשב איטר כשיש לו תש כח בימין. וז"א במשמע דפליגי בהכי ע"כ פי' דלכ"ע ימין ושמאל תליא בכח ותשוש כח כמ"ש בגמ' יד שבכח. וכמו שהביא מפלוגתא דרבי וחכמים במומי כהן. אלא מ"ש ר"נ מה כתיבה בימין ר"ל ברוב בני אדם כו'. אבל לא מיירי באדם שיש לו כח וגבורה בימין ואעפ"כ כותב בשמאלו כו'. ודלא כרבינו יחיאל שהביא הטור. ועוד דא"כ בשולט בב' ידיו וכותב בימינו ובשמאלו נימא דלרבי נתן יוכל להניח תפילין בב' ידיו. ובודאי לא פליג ר' נתן דשולט בב' ידיו הוה שמאלו שמאל אע"פ שכותב בה. ע"כ צ"ל מה כתיבה בימין ברוב בני אדם. והשתא ת"ק ור' יוסי החורם ור' נתן כולהו ס"ל דבתפילין בעי' יד שמאל כמ"ש ת"ק. אלא דמשמעות דורשין איכא בינייהו דמר יליף שמאל מדכתיב יד דיד סתמא משמע שמאל. ומר יליף מיד כהה דהשמאל היא תש כח. ומר יליף מה כתיבה בימין ברוב בנ"א כו'. ור"ל וממילא הנחה בשמאל. והא דאיטר מניח בימינו היינו משום שימין שלו הוא שמאל ולהכי ג"כ שולט בב' ידיו מניח בשמאלו דוקא דהא היא שמאלו מדינא ואע"ג שכותב בה דלר"נ ג"כ בעינן שמאל. וזה דלא כמ"ש הר"ן ר"פ ג"ה דבתפילין י"ל דלא בעינן שמאל כלל לר' יוסי ולר"נ דז"א במשמע וע' בשבת (דס"א). ועוד ראי' לפי' זה דלר"נ ג"כ איטר מניח בימינו שהיא שמאלו דאל"כ כדפריך בגמרא והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאל של כל אדם ליתרץ הא מני ר' נתן היא את"ל דלר"נ איטר מניח בשמאלו משום דרוב בנ"א כותבין בימין. היוצא מזה כיון דסה"ת פי' דלרש"י ג"כ לכ"ע איטר מניח בימינו שהוא שמאלו ואפ"ה באין לו זרוע ימין משמע מפרש"י דמניח בשמאלו גם לת"ק משמע דלא נעשה איטר עי"ז וכמש"ל:

לכאורה (י"ל דאין ראיה מפרש"י כי במרדכי כ' דלפרש"י ס"ל לרבי נתן דאיטר מניח ג"כ תפילין בשמאלו שהיא שמאל של כל אדם אך בסה"ת מבואר דזה אינו ומ"ש רש"י מה כתיבה בימין ברוב בנ"א היינו שלא נאמר דענין תפילין תליא בכתיבה דז"א סברא אלא דתליא בשמאל לר"נ ג"כ ושמאל היינו יד תש כח):

דאך מה שיש לדחות ראי' זו שמפרש"י. דהנה ס"פ מומין אלו (דמ"ה ע"ב) איתא ת"ר איטר בין ביד בין ברגל פסול. ופרש"י איטר ברגל שכשמהלך עוקר רגל השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם כך. איטר ביד פסול דכתיב וטבל אצבעו כל מקום שנאמר אצבע וכהן אינו אלא ימין (זבחים דף כ"ד) ואיטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתיב כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין עכ"ל. ופי' דבריו הרמב"ן בחידושיו ביבמות פמ"ח (דק"ד) וז"ל ורש"י ז"ל פי' שם משום דבעינן עבודה בימין כו' וזה שהוא איטר אין לו ימין כו' עכ"ל. הרי פי' דאיטר אין לו ימין גמור. והיינו משום כי ימין גמור זהו כשהיד שיש בה הכח היא בימין ממש. דה"ל יד שבכח וימין. משא"כ כשהיד שבכח היא בשמאלו. הרי אית בה חדא שהיא יד שבכח וחסר בה חדא דמ"מ עומדת לשמאל. ונמצא לפ"ז ג"כ שמאל גמור היינו כשהיא יד תש כח ובשמאל. אבל באיטר אין לו ג"כ שמאל גמור כי היד שבימינו אע"ג שהיא תש כח ולכן נק' שמאלו מ"מ מאחר שעומדת לימין אינו שמאל גמור. והא דאיטר מניח תפילין בימינו שהיא שמאלו עכצ"ל משום דזו החדא דענין תש כח גדול יותר מענין מה שהיד עומדת לימין. והרמב"ן ז"ל כ' הטעם משום דידכה כתיב יד כהה. וזה צ"ע דהא ת"ק דריש ידך זו שמאל ולא דריש כלל יד כהה ע"ז אלמא דאע"ג דבעינן שמאל. מ"מ איטר מניח בימינו שהיא שמאלו. ואמאי והא אין לו שמאל כמו שאין לו ימין. ולכן כהן איטר פסול. וצ"ל דלא דמי חומרא לקולא. דהתם גבי מומי כהן לחומרא ובעינן כוליה ימין ולכן איטר שאין לו ימין גמור לא יעבוד. אבל גבי תפילין דהתורה אמרה שיניח תפילין בשמאלו. ולכן באיטר לא מפני שאין לו שמאל גמור נקיל עליו לפוטרו. דכיון שיש לו קצת שמאל היינו יד תש כח לכן חייב להניח עליו תפילין. תדע דהא איכא מ"ד דידכה לרבות את הגידם שמניח תפילין בימינו אלמא דאיכא סברא דכשאין לו שמאל כלל מניח תפילין בימין ממש. ואע"ג דת"ק פליג ע"ז וס"ל דאין לו זרוע שמאל פטור מן התפילין היינו כשאין לו שמאל כלל. אבל איטר שיש לו קצת שמאל ודאי חייב בתפילין. וכמו דקי"ל שה ואפילו מקצת שה. (ובמ"א נתבאר דהיינו חומרא לענין אותו ואת בנו אבל לענין ופטר חמור תפדה בשה אפילו כולו שה רק שהיא כלאים דשה עזים ושה כבשים אין פודין בו לת"ק דר' אליעזר במשנה פ"ק דבכורות וקי"ל כת"ק. ובמקצת שה ודאי אף לר' אליעזר אין פודין דלא אמרינן כן רק לענין או"ב שהוא ענין חומרא שלא לפוטרו ממצות או"ב. וה"נ שלא לפוטרו מתש"י מחייבין באיטר בימינו שהוא שמאלו אף שאינו שמאל גמור כשמאלו של כל אדם). והיינו בימינו שהיא שמאלו. ולא בשמאלו שהוא ימינו כי זה ענין תש כח הוא ענין שמאל יותר מענין יד העומדת לשמאלו כשהיא יד שבכח. והשתא לפ"ז נוכל לומר דבאין לו זרוע ימין ועושה מעשיו בשמאלו ודאי נחשב איטר עי"ז ואעפ"כ מניח תפילין ביד שמאלו. כיון דמ"מ אינה ימין ממש ונק' ג"כ קצת שמאל משום דעומדת לשמאלו. וכל שנק' קצת שמאל חייב בתפילין. והא דאיטר אינו מניח תפילין עלי' היינו משום דיד תש כח נק' שמאל יותר מיד שבכח העומדת לשמאל. אבל לעולם גם זו נק' קצת שמאל ולכן כשאין לו זרוע ימין חייב בתש"י על יד זו דשמאלו אף שהיא יד שבכח. וא"כ אין ראי' מזה לנ"ד דיש לו בימין זרוע וקנה ע"כ י"ל כיון דעושה מעשיו וכותב בשמאלו היא נק' ימינו ולכן יניח תפילין על זרוע ימין:

ומ"מ (לרמב"ן דכ' דלרש"י איטר אין לו ימין א"כ אין לו שמאל ג"כ ולכן צ"ל הא דאיטר מניח תפילין בימינו שהיא שמאלו משום דמ"מ קצת שמאל הוא משום דהוא יד כהה א"כ לפ"ז גם באין לו זרוע ימין י"ל דנחשב איטר ומ"מ מניח תפילין בשמאלו דג"ז נק' קצת שמאל):

הוהנה אע"ג דבאה"ע סי' קס"ט סעי' כ"ה מבואר דנהגו כמ"ד דאיטר חולץ בשתיהן וא"כ עכצ"ל דקי"ל דיש לו ימין דאילו לרמב"ן דכ' שאין לו ימין אין לו תקנה כלל לחלוץ מ"מ הא אנן לרש"י קיימינן ולרש"י י"ל דאין לו ימין כלל. אך לכאורה ודאי גם לכ"ע הדין כן דבאין לו זרוע ימין מניח תפילין בשמאל ע' תשו' רמ"א סי' קכ"ב דאילו לא היתה לו ימין כו' ומאחר דיד ימין נשארה לו כו' דמשמע דאם נחתך ימינו ושמאלו נשאר לו מודה ת"ק דמניח בשמאלו. ובאין לו זרוע שמאל קי"ל כת"ק דפטור מן התפילין. א"כ לפ"ז עכצ"ל דבאין לו זרוע ימין לא נעשה איטר עי"ז. אכן אף את"ל דבאין לו זרוע ימין נחשב איטר הנה בנ"ד שיש לו הזרוע והקנה ימין וכפתור קטן מפסת היד ואומר שיש לו כח וגבורה יותר בזרוע וקנה ימין מביד שמאלו השלמה ואע"פ שכותב בשמאלו וגם עושה בה כל המעשים הצריכי' להעשות ע"י אצבעות מ"מ בימינו הגידמי' יש לו כח יותר ומשתמש בה ג"כ בדברי' שנעשי' בלי אצבעות. א"כ י"ל דלסה"ת דפסק דענין ימין ושמאל בכח וחלישות תליא מילתא. א"כ ה"נ כיון שיש לו כח בימין יותר היא נחשבת ימין. ואע"ג דסה"ת לא כ' כן רק בעושה שאר מלאכות של כח וגבורה בימין רק שכותב בשמאל. מ"מ אין לחלק דהעיקר לסה"ת בכח תליא מילתא ובנ"ד הרי יש לו כח בימין יותר רק שאינו יכול לעשות בה מלאכות מחסרון האצבעות וא"כ אין זה רק דפומא כאיב לה. ע' חי' הרמב"ן פמ"ח דק"ד ב' גבי אלם ואלמת התם פומייהו כאיב להו כו'. ואין לומר דאע"ג דהיא יד שבכח מ"מ היא ג"כ רצוצה ומקולקלת וה"ל יד כהה וא"כ שמאלו חשוב ימין דהא ת"ק י"ל דלא ס"ל כלל דרשא דיד כהה היינו רצוצה גם במכילתא וספרי דרשו ידכה לרבות הגידם שנותן בימין א"כ לא מפרשי ידכה היינו רצוצה כו'. ועוי"ל דלסה"ת יהי' זה עכ"פ דין שולט בשתי ידיו ול"ד כלל לאיטר דיש לו כחישות כח בימין ובריאותא בשמאל משא"כ הכא דאדרבה יש לו כח וגבורה בימין יותר רק דהיא חסירה קצת ושולט ג"כ בידו השמאל א"כ יש לו דין שולט בב' ידיו דמניח תפילין בשמאל. ובתוס' (דף ל"ז ע"א) כ' ג"כ אדם הכותב בימינו ושאר רוב מעשיו בשמאלו יש להסתפק באיזה מהן מניח תפילין ושמא יש לדמותו כשולט בשתי ידיו עכ"ל. וכ"כ באגודה שם דהוי ספק וז"ל איטר שכותב מימינו ורוב מעשיו בשמאל מסתפק ר"י היכן יניח תפילין דילמא תלוי הכל בכתיבה כדדריש וקשרתם וכתבתם עכ"ל. א"כ כמ"כ בנ"ד לסה"ת דבכח תליא מילתא ויש לו כח בימין יותר אך שעושה כל מעשיו וכותב בשמאל יש לדמותו לשולט בב' ידיו וכ' הב"י שכ"ד הרא"ש והמרדכי כדעת סה"ת דבכח תליא מילתא וכ"כ בד"מ סק"ד בשמם ועיין במרדכי שכ"ד הר"ף דבעיקר כח תליא מילתא ומשמע שם ג"כ שכ"ד ר"י שהרי כ' שם במרדכי וז"ל שאל ה"ר אלחנן את הר"ף אביו מי שאיטר לענין כתיבה לבד ולשאר מלאכות הוה ימינו (ימינו) מהו לתפילין מי ניזיל בתר כתיבה וכ"מ קצת הכא דביד שיכתוב יקשור או ניזיל בתר עיקר כחו דלא כהה הוי. והשיב דה"ל כשולט בב' ידיו ומניח בשמאל כל אדם כו' עד ומה שפי' לעיל לדמותו לשולט בב' ידיו אין נראה לר"י אלא ודאי נראה לי היכא שאין שוה בשתיהן לכח איטר גמור חשבינן ליה עכ"ל. הרי ס"ל דכתיבה אינה מעלה ומוריד נגד הכח. ודע דתשו' ר"י צ"ל שהיא על מי שאינו איטר לענין כתיבה בלבד ולשאר מלאכות בין ביד בין ברגל הוה ימינו שמאלו כדגריס בחי' אנשי שם בשם ש"י דלדעת הר"פ מניח בשמאל כל אדם משום דה"ל כשולט בב' ידיו ולר"י חשוב איטר גמור כיון שרוב כחו בשמאל ואע"פ שכותב בימין. דאילו לגי' קמא הר"פ ור"י שוין לדינא דמניח בשמאל כל אדם ועוד דא"כ לר"י אינו איטר כלל כיון דרוב כחו בימין אעכצ"ל ד' ר"י הן על דין של גירסת הש"י במרדכי. וכ"כ הרא"ש בשם סה"ת או שכותב בימין ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל דמניח תפילין ביד תשת כח דהיינו בימין שכותב בה. אמנם הטור פוסק כרבינו יחיאל דאם הוא כותב בימינו אע"פ ששאר מלאכתו בשמאלו דינו כשאר אדם. ופי' הב"ח דלא נחלק אלא בכותב בימינו ועושה מלאכתו בשמאלו אבל אם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו מודה דמניח בשמאלו. וצ"ל הטעם משום דס"ל כהר"פ שבמרדכי דבכה"ג דינו כשולט בב' ידיו. אבל המ"א כ' דר' יחיאל ס"ל דאפילו עושה כל מלאכתו בימין וכותב בשמאל מניח בימין וכ"מ קצת ממ"ש ר' יחיאל דכתיבה עיקר כו'. אמנם מ"מ מה שפסק המ"א כן צע"ג שזה נגד כל הפוסקים דלסה"ת והרא"ש ור"י ור"ף והמרדכי פשיטא דכה"ג אינו איטר כלל וגם להר"פ שבמרדכי דינו כשולט בב' ידיו. וגם בטור אינו מבואר דכה"ג דינו כאיטר ואיך נניח כל אלו הפוסקי' נגד דעת ר' יחיאל מה גם שד' רי"ח ג"כ אינו מפורשי' כן כ"כ בביאור. וגם לפמ"ש האגודה דר"י מסתפק דילמא כתיבה עיקר י"ל שלא כ"כ אלא בכותב בימינו ואף את"ל דה"ה בכותב בשמאלו מסתפק ר"י שמא כתיבה עיקר והוי איטר מ"מ כיון דזהו ספק נ' לומר דמספק יש להניח בשמאל כל אדם דיד זו מוחזקת יותר לענין תפילין כש"כ דלרוב פוסקי' פשיטא להו דלא בכתיבה תליא כנ"ל. והנה לפ"ד הב"ח בהטור דלא נחלק אלא בכותב בימינו כו' א"כ כיון דהכתיבה מהני לומר על ימין שהוא ימין אע"ג דאשמאל לא מהני כלל הכתיבה. א"כ כמ"כ י"ל בנד"ז הכח והגבורה שיש לו בימין יותר מבשמאל מהני לומר דהוי ימין ויהי' כדין שולט בב' ידיו ומניח תפילין בשמאלו שהוא שמאל כל אדם. דהא הב"ח פי' דרבינו יחיאל ס"ל דתרווייהו בעינן שהימין תהא כהה והכתיבה תהא בשמאל כל אדם אז מניח בימין כל אדם כו'. א"כ ס"ל דעת סה"ת דאינו נק' איטר אא"כ הימין תש כח ומוסיף עליו דגם בזה עדיין לא נק' איטר עד שתהא ג"כ הכתיבה בשמאל. וא"כ בנד"ז שיש לו כח וגבורה בימין יותר אינו נק' איטר וכמש"ל לסה"ת רק לפי' המ"א ברבינו יחיאל י"ל דדינו כאיטר ואף גם לדבריו יש לצדד בדוחק ולומר כמש"ל לדעת רש"י גבי אין לו זרוע ימין שאינו נחשב איטר. וכך י"ל ג"כ לרבינו יחיאל דדוקא אם הי' לו פסת יד ימין והאצבעות עד שיוכל לכתוב בה ואעפ"כ הי' כותב בשמאל אז נק' השמאל ימין לפי שיש לה יתרון שבימין א"י לכתוב ובה כותב משא"כ כשמה שאינו כותב בימין זהו מפני חסרון האצבעות א"כ אין יתרון כ"כ לשמאל על הימין דימין פומא כאיב לה משא"כ בשמאל והוי כשולט בב' ידיו כיון דבימין יש לו ג"כ כח וגבורה. או יש לדמות זה להרגיל לכתוב בשמאל ולא בימין דמודה המ"א להורות כהב"ח. ולכן נ' דעיקר הנחת תפילין צ"ל על ידו השמאלו השלמה:

באה"ע (סי' קס"ט משמע דאיטר יש לו ימין. ועוד בנ"ד שיש לו כח וגבורה יותר בימין י"ל לסה"ת והרא"ש ור"ף ור"י שבמרדכי דינו כאינו איטר כלל או לפחות ה"ל כשולט בב' ידיו. וגם לפי' הב"ח בהטור י"ל דדינו כשולט בשתי ידיו אכן לדעת המ"א בהטוש"ע י"ל דדינו כאיטר ומ"מ אינו מוכרח גם לפ"ז):

ואך הפמ"ג בסי' תרנ"א בביאורו על המ"א סק"י כ' וז"ל ועסי' כ"ז במ"א ג' בתפילין צ"ע מי שאין לו יד ימין כ"א קנה וזרוע דהשתא שמאל דידיה ימין א"כ הוה כאיטר ויניח תפילין בקנה וזרוע ימין כאמור עמש"ל בזה וצ"ע עכ"ל. ואפשר נתכוין בזה דלו יהיה כן דחשוב איטר עדיין במחלוקת שנויה אם יניח בקנה זרוע ימין דהא לפי דעת המג"א סי' כ"ז ס"ק ג' אפי' גידם בשמאלו שיש לו זרוע שמאל מניח בימין א"כ כש"כ הכא דצריך להניח על שמאלו השלמה. ואי משום הא לא איריא יען רוב האחרונים תופסים עיקר דעת הב"ח שם דגידם שיש לו זרוע שמאל מניחו על הזרוע שמאל אפי' בברכה כמ"ש בא"ז והנ"ץ ובתשו' חו"י סי' קס"ז וכן מסיק בביאור מרדכי להגאון מוהר"מ בנעט ז"ל. ואפשר ג"כ דכוונתו בצ"ע זה שי"ל דלא נחשב איטר מחמת זה. ואין ראי' מלולב לתפילין דאע"ג דגבי לולב ס"ל להמ"א בסי' תרנ"א סק"י דאם הוא גידם בימינו יקח הלולב ביד שמאלו דזה עכשיו ימין דידיה והאתרוג בזרועו. אין ראי' לומר דגם לענין תפילין נחשב שמאלו ימין דידיה. משום דבלולב י"ל דס"ל להרוקח שבמ"א דבחשיבותא לבד תליא מילתא ולא במה שהוא ימין באמת. לכך כשנחתך הימין ס"ל דנוטל הלולב בשמאלו לפי שהיא חשובה עכשיו יותר מימינו החתוכה. אע"פ שאפשר שמ"מ היא עדיין שמאל לדברים הצריכים שמאל מעיקר הדין כמו תפילין לת"ק דאמר ידך זו שמאל. וראיה לחילוק זה הוא מתשו' רבינו יואל הלוי שבתשובת מהר"מ ב"ב סי' י"ב ובתשו' הרשב"א סי' אלף ק"כ וז"ל מעשה ברוטנבורג ששאלו לרבותי על איטר יד ימינו אם יש לו ליטול לולב בידו השמאלית משום דהיא חשובה לו כימין דעלמא והשיבו ודאי שמאל דידיה כימין דעלמא כדאמרינן בשבת הכותב בין בימינו בין בשמאלו ופריך וליחשוב שמאל דידיה כימין דעלמא כו' נראה דהוה טעמא משום דלא כתיב ביה ימין אלא סתמא וכיון דנעשית מלאכה חשובה מה לי ימין מה לי שמאל וכן נראה דהכא אינו אלא משום דנטילה חשובה בעינן שנוטל ולא כלאחר יד. אבל ודאי היכא דהקפידה התורה על ימין כגון גבי מצורע ועבודה בכהן התם דוקא בימין ואפילו שולט בשתי ידיו פלוגתא דרבי וחכמים בבכורות פרק אלו מומין אם כשר לעבודה כו'. ומתפילין נמי משמע הכי ממילתא דרבי נתן שלהי הקומץ רבה (דף ל"ו) דאמר מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומהיכן משמע שכתיבה בימין אלא מסתמא כתיבה חשובה בימין בעינן שלא כלאחר יד ולא הקפידה תורה בימין משום הכי איטר יד ימינו קושר בימינו שהוא שמאל כל אדם עכ"ל. ונראה דרבינו יואל ס"ל כדעת הסמ"ג בעשין סי' נ"ב דס"ל דאיטר רגל חולץ בימין כל אדם וז"ל כ' מורי אפילו הוא איטר חשוב (נ' דצ"ל חולץ) בימין מאחר שהצריכה תורה ימין בפירוש תדע שהרי באזן אזן לרציעה שאנו למדין ימין שם אין שייך לחלק שהרי אין כח בזו יותר מבזו עכ"ל. והביאו הטור אה"ע סי' קס"ט וז"ל כ' בסה"מ אפילו איטר חולץ בימין של כל אדם אע"פ שהוא שמאלו וי"א שהוא חולץ בשתיהן במנעל של ימין בימין ובמנעל של שמאל בשמאל כו' וי"א שאיטר חולץ בימין שלו שהוא שמאל של כל אדם והכי מסתברא דבכה"ג אמרו בתפילין שהוא מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם עכ"ל. וא"כ לפ"ד הטור אה"ע דיליף חליצה מתפילין א"כ ס"ל דבתפילין ג"כ בעינן שמאל ממש כמו דבחליצה בעינן ימין ממש. וא"כ ל"ד כלל ללולב דהתם א"צ ימין רק משום חשיבות. ואף לפ"ד הר"ן בפג"ה דס"ל דבתפילין בעינן רק יד כהה מ"מ כהה היינו שיש בה חלישות. לכן גם מי שנחתכה ימינו קצת נק' ימינו כיון שיש בה בריאות יותר. משא"כ לענין לולב אזלינן בתר חשיבות ושמאלו השלמה חשובה יותר. ואמנם רבינו יואל אומר דבתפילין ג"כ שמאל תלוי בחשיבות ימין כו' ומדמה ללולב אבל אין כן דעת רש"י דלהכי פי' מה כתיבה בימין ברוב בנ"א. ור"ל וממילא דהנחה בשמאל ממש בעינן ואיטר דמניח בימין היינו משום שזהו שמאלו. וד' סמ"ג אינו מוכרח דס"ל בתפילין כרבינו יואל אלא י"ל דס"ל כהר"ן דבתפילין אזלי' בתר יד כהה. ולכן עכ"פ מלולב אין ראי' כלל לתפילין:

הפמ"ג (בסי' תרנ"א סק"י הביא ראי' מלולב דגידם בימינו נוטל האתרוג בשמאלו לתפילין. וי"ל שאינו ראי' דלולב א"צ ימין רק משום חשיבות. משא"כ גבי תפילין דלהטור בעי' שמאל ממש וגם להר"ן יד כהה):

זוהנה הרב הגאון ר' נחמי' מדובראוונא העיר להביא ראי' עוד לנד"ז לומר דלא חשוב איטר עי"ז מהא דתנן פרק מ"ח (דק"א) מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה (ופרש"י שנחתכה רגלו מן הארכובה וחלץ מן הארכובה ולמעלה) חליצתו פסולה. ומפרש בגמ' טעם הפיסול משום מעל רגלו ולא מעל דמעל. והשתא תיפוק לי' דבלא"ה פסול דכיון שנחתך רגלו הימנית י"ל שא"כ ה"ל כאיטר ואין לך ימין יותר גדול מרגל השני כמ"ש מהרש"ל שם ביש"ש סי' כ"א וא"כ חלץ בשמאלו וה"ל חליצה פסולה וגם מן הארכובה ולמטה אמאי חליצתו כשרה הא ה"ל חליצה בשמאל. ואע"ג שבאמת מהרש"ל שם הביא ראי' מזה דאיטר חולץ ג"כ בימין של כל אדם כדעת הסמ"ג. מ"מ הא עכ"פ הטור וסייעתו דס"ל דאיטר חולץ בימין שלו שהוא שמאל של כל אדם ע"כ ס"ל דבנחתך רגלו לא חשוב איטר והרי דעת הטור הן י"א שהביא הרשב"א בחי' שם ור"פ ג"ה וגם דעת המרדכי נוטה לזה כמ"ש בתשו' ח"ה סי' כ"ח. וכן להר"ן וסייעתו דמספקא להו בחליצת איטר. ע"כ צ"ל דס"ל דבנחתך לא חשיב איטר דא"כ מהארכובה ולמטה אמאי חליצתו כשרה ולא בעי ג"כ חליצה ברגלו השמאלית. וגם להסמ"ג י"ל כן מדלא הביא ראי' ממשנה זו דאיטר חולץ בימין כל אדם א"ו ס"ל ג"כ דאין זה ענין לאיטר דלא כמהרש"ל. והנה אף דלפי' הרי"ף וסייעתו לא מיירי המשנה כלל מנקטע רגלו מ"מ הא ס"ל דבנקטע חליצתו פסולה בודאי כמ"ש בטוש"ע סי' קס"ט סל"ה ולד"ה חליצתו בשמאל הוי כשאר חליצה בשמאל כמ"ש הב"י שם בשם א"ח. א"כ עכצ"ל שאין זה ענין כלל לאיטר. וכן משמע בחי' הרמב"ן שם פמ"ח. מדלא העיר כלל ממשנה זו לענין חליצת איטר וכן נראה דעת רמ"א בתשו' סי' קכ"ב שכ' וראיה מחליצה דאיטר רגל ימין חולץ בשמאל לדעת מקצת הפוסקים ואפילו הכי אם נקטעה רגלו אינו חולץ כלל עכ"ל. וע"ש דראייתו זו א"צ כלל לכאורה לגוף הדין שלו אך עכ"פ מובן מדבריו דס"ל בפשיטות דאע"פ שנקטע רגלו הימנית לא חשוב איטר עי"ז. ואף שבתשו' מהרמ"ל סי' ט' ובתשו' שבו"י ח"א סי' קכ"ט תופסים דעת הסמ"ג עיקר לענין חליצה ולשטתו אין ראי' כלל משם דנחתך לא חשיב איטר דהא אפילו חשוב איטר חולץ בימין כל אדם מ"מ כיון דלשטתו ג"כ אין מוכרח עכ"פ לומר דנקטע דמי לאיטר ואדרבה י"ל דכן סברת הסמ"ג עצמו דאל"כ הי' מביא ראי' לדבריו ממשנה זו ע"ד שכ' מהרש"ל ביש"ש סי' כ"א ומדלא העיר ממשנה זו כלל עכצ"ל דס"ל ג"כ דנחתך אינו דומה כלל לאיטר וכנ"ל וכין שכן ולהטור ולהר"ן מוכח משם דנחתך לא הוי איטר א"כ ראוי לתפוס כן כ"ש שיש מגדולי האחרונים שתופסים דעת הטור עיקר כמ"ש היש"ש בשם מהר"י לוי ויתר גדולים ומהרי"ב וכ"ה בתשו' ח"ה סי' כ"ח שגדולי פוסקים ראשונים ואחרונים חולקים על הסמ"ג והכי נקטינן עכ"ל וכן האריך בזה בספר שו"ת תשואת חן סי' נ"א וז"ל ומ"ש רש"ל דאם הי' איטר חולץ בימין דידיה ק"ו נקטעה רגלו דאין לך ימין יותר גדול מרגל השני לא זכיתי להבין דבריו שאין כאן נדנוד ראיה כלל דשא"ה שהרי אמרה תורה דבעינן ימין וזה נחסר ימין שלו ואין לו לא ימין דידיה ולא דמיניה. משא"כ באיטר דיש לו ימין דידיה עכ"ל גם לקמן ית' אי"ה קצת ראי' לשטת הטור. ואין לומר דמ"מ אין ראי' משם רק ע"ז דנחתך רגלו הימני' אח"כ לא חשיב איטר רגל אבל אם נולד כך מתולדתו י"ל דחשוב איטר רגל והיינו טעמא דבנחתך אח"כ כיון שכבר הורגל להקדים לעקור רגלו הימנית תחלה לכן אף כשנחתך קצת ממנה מ"מ מקדים עקירתה. אך מ"מ גם לו יהי כן הרי בנ"ד אף שנולד כך מתולדתו חסר פסת יד ימין כיון דמ"מ יש לו כח וגבורה בימין יותר אשר ניכר מזה שהוא ימינו י"ל דודאי לא הוה איטר ולא גרע הכח וגבורה שבימין מהא דמקדים לעקור רגלו הימני' החתוכה. כ"נ נכון וברור:

ראי' (דל"ח איטר ממשנה ר"פ מ"ח מן הארכובה כו'):

חוהנה כאשר כתבתי מוכח ג"כ דעת אאזמו"ר הגאון נ"ע דהנה בסי' תרנ"א סעי' י"ד פסק דאיטר נוטל הלולב בימינו שהוא שמאל של כל אדם ובסעי' ט"ו כ' מי שנקטעה ידו הימנית יטול הלולב בזרועו הימנית. אלמא ס"ל דע"י שנקטעה ידו הימנית לא מיחשב איטר. והנה דרכו לפסוק כהמ"א וכאן נטה מדבריו משום דמוכח מסוגי' פמ"ח ומתשו' רמ"א סי' קכ"ב דע"י שנחתכה ל"ח איטר ואע"ג דמ"מ השמאל היא שלמה וחשובה יותר מ"מ אין זה כדאי לדחות מצות נטילת לולב בימין. כי ימין עדיפא היכא דאפשר לפ"ד המרדכי והטור דימין ממש בעינן כי ראיית ר' יואל מהא דשבת אין ראי' כלל לשטתם. ומה שכ' ואם א"א לו ליטול הלולב בזרועו הימנית יטול הלולב בידו השמאלית שהיא חשובה לו ימין. אין ר"ל שהיא ימינו באמת כמו באיטר דא"כ אפילו יכול ליטול לולב בזרועו הימני' הי' ראוי שיטול בשמאלו השלמה כמו באיטר. אלא ר"ל דחשובה לו כימין אע"פ שאינה ימין ממש והוי נטילה חשובה. ואע"פ שכ' כן בנחתך מ"מ כבר נת' דנד"ז שיש לו כח וגבורה בימין יותר מבשמאל השלמה לא גרע מנחתך כו'. ועוד נראה קצת ראיה מסוגיא דאין לו בהן שבסנהדרין (דמ"ה ב') דר"א ס"ל נותן על מקומו והנה כשאין לו בהן שהוא הגודל ודאי אינו יכול לעשות המלאכות בה היטב וא"כ מסתמא מרגיל לעשות בשמאלו וא"כ שמאלו יהי' ימין (לפ"ד הטור אה"ע סי' קס"ט) וגם לת"ק דר"א אמאי אין לו תקנה יתן בבהן שמאלו שהוא ימינו ואין לומר משום דלא מיירי רק בנקטע אח"כ ומשום דרגילות לא מהני למיחשב איטר. דהא לשון אין לו בהן י"ל דמיירי ג"כ מתולדתו. אע"ג דהתוס' והרא"ש פי' דמיירי בנקטע משנזקק לטומאה. מ"מ היינו משום דס"ל דנקטע קודם שנזקק לטומאה אפילו ת"ק מודה לר"א דנותן על מקומו וה"ה בנולד כן. וגם להרמב"ם פ"ה ממחוסרי כפרה שלא חילק בין קודם שנזקק לטומאה או אח"כ כמ"ש התוי"ט ותשו' חוות יאיר סי' קס"ז. א"כ לדידי' מיירי מתניתין בכל ענין וממילא משמע נמי אפילו אין לו מתולדתו וא"כ משמע קצת דבנולד הימין חסירה קצת לא נחשב איטר אף אם עושה מעשיו וכותב בשמאלו. וי"ל דהיינו כשניכר שיש לו כח וגבורה בימין דבתר כח אזלינן כמ"ש בסה"ת כדלעיל. מיהו מ"מ אין זה ראיה גמורה דאף שאין לו בהן ימין מתולדתו מ"מ אפשר שעושה רוב מעשיו בימינו רק שי"ל שכותב בשמאלו משום שאין לו בהן בימינו קשה לכתוב בימין. ומשום זה לחוד ודאי לא נחשב איטר דאף רבינו יחיאל לא אמר דבתר כתיבה אזלינן רק גבי תפילין. ועוד דבבכור שור פרק גיד הנשה דצ"ב משמע דבבהן יד לכ"ע בתר מיני' אזלינן ואף איטר יד נותן על בהן ימין כל אדם דאף לדידי' ימין מיקרי דהא בצד ימין קיימא רק שאינה מיומנת למלאכה ובכהן דפסול היינו דלעבודה תרווייהו בעינן עומדת בצד ימין ומיומנת למלאכה עכ"ל. וא"כ לפ"ז פשיטא דאין להביא ראי' לנד"ז מדין בהן יד דמצורע דהא אף את"ל דנחשב איטר הרי ס"ל דשם לכ"ע נותן בימין כל אדם. אך דבריו צ"ע דהנה אף שזה שחילק בין בהן יד למצורע ובין עבודה דכהן דלעבודה תרווייהו בעינן. זה נכון וכמש"ל ג"כ דבעבודה לחומרא בעינן ימין גמור וימין גמור אינו אלא בתרווייהו שיהי' יד העומדת לימין ויש בה כח וגבורה ובחסר א' מהן אין זה ימין גמור ולכן לחומרא אינו נחשב ימין. משא"כ גבי תפילין אין להקל מהאי טעמא אף שאין השמאל שמאל גמור דלכך איטר חייב בתפילין על שמאלו שהיא יד תש כח דילי' אף שעומדת לימין כנ"ל. וכך י"ל בבהן דמצורע דכיון שאם נחמיר עליו אין לו תקנה ע"כ אין להחמיר עליו כ"כ ודי שיתן בבהן היותר ימני אף שאין בו תרווייהו. אבל מ"מ מנ"ל דבודאי בתר מיני' אזלינן ומאי שנא מחליצה דהא ילפינן בגזירה שוה חליצה ממצורע כדאי' ביבמות (דק"ד ע"א) רגל רגל ממצורע דכתי' על בהן רגלו הימנית. והשתא את"ל דברגל ויד דמצורע לכ"ע בתר ימין דעלמא אזלינן אין להסתפק דגם בחליצה בתר ימין דעלמא אזלינן לא מיבעי' למאן דאמר דון מינה ומינה אלא אפילו למ"ד דון מינה ואוקי באתרה הרי פרש"י רפ"ד דשבועות כמשפט המפורש באתרה מפורש דייקא. משא"כ בחליצה לא נתפרש כלום אי בתר ימין דעלמא אזלי' או בתר ימין דידי' וא"כ ראוי לומר כמו בימין דמצורע. לכן עכצ"ל דלהטור דס"ל דבחליצה בתר ימין דידי' אזלי' ה"ה גבי בהן דמצורע. וכ"ה להר"ן וסייעתו המסתפקי' ובעינן בחליצה בב' רגליו ה"ה גבי בהן דמצורע באיטר. וכ"נ ממ"ש הטור אה"ע גבי חליצה ומסתברא דבכה"ג אמרינן גבי תפילין כו' ואילו הי' הטור מודה דבמצורע אזלינן בתר ימין דעלמא. א"כ למה ניחא לי' לדמות חליצה לתפילין ולא למצורע כלפי לייא הא חליצה דבעינן ימין ממצורע ילפינן ועוד דהוא רגל ורגל ובתפילין יד ולא רגל. א"ו כוונת הטור דבמצורע וחליצה ילפינן מתפילין. וצ"ל דהבכ"ש קאי רק על דעת הר"ן ולא לדעת הטור וג"ז דוחק ועוד בסמ"ג משמע ג"כ שאין פשיטות בבהן יד ורגל דמצורע ליזל בתר ימין דעלמא יותר מבחליצה שהרי כ' תדע שהרי באזן אזן כו'. ולמה לא הוכיח בפשיטות דדמי לרגל דמצורע א"ו שגם שם הי' מקום לומר דאזלי' בתר ימין דידי' אלא שמוכיח אזן אזן כו'. ואפשר כוונת הבכ"ש כיון דבאזן ימנית דמצורע לכ"ע הכוונה אזן העומדת לימין דעלמא כמ"ש הסמ"ג א"כ גם בהן יד ורגל דמצורע לכ"ע אזלי' בתר ימין דעלמא דדמי לאזן דידי' ובזה כ"ע מודו להסמ"ג ולא נחלקו רק בחליצה. ועיין ט"ז בא"ח סי' ג' ססק"ח במ"ש דלדידי' הוי השמאל שלו ימין כו' והבכ"ש בברכות דס"ב סד"ה מפני שהתורה ניתנה בימין כ' מ"מ סברא זו נ"ל דוחק. ולפע"ד אם נאמר דהט"ז ס"ל כדעת הטור אה"ע אין זה דוחק כלל דלהטור מוכרח לומר כן. גם מ"ש הבכ"ש בשבת דס"א דאיטר רגל ינעול ג"כ בימין כל אדם תחלה אינו א"ש לדעת הטור הנ"ל. ועיין בפמ"ג במ"א רסי' קנ"ח גבי נט"י דכ' בפשיטות דגם באיטר יד בתר ימין דעלמא אזלינן ואינו מוכרח כלל דלהטור אה"ע ודאי בתר ימין דידי' אזלינן כנ"ל. ואדרבה מאי שנא מלולב דקי"ל דנוטל הלולב בימינו שהיא שמאל כל אדם ואף הסוברי' בחליצה כהסמ"ג מודים בלולב משום דבתר חשיבות אזלינן וה"ה לענין נטילת ידים:

ראי' (מדברי אאזמו"ר גבי לולב דל"ח איטר בנחתך ימינו וה"ה בנד"ז. קצת ראי' לזה מסוגי' דאין לו בהן ויש לדחות. דברי הבכ"ש פג"ה דפשיטא לי' דבמצורע בתר ימין דעלמא אזלי' צ"ע דלהטור אה"ע אינו כן. מה שהשיג על הט"ז א"ח סי' ג' סק"ח אינו נראה גם קושי' על הפמ"ג רסי' קנ"ח):

טוהנה לעיל נתבאר דלשטת הטור אה"ע סי' קס"ט יש ראי' ממשנה דר"פ מ"ח דנחתך רגלו לא חשוב איטר ה"ה בנד"ז שאין לו פסת יד אמנם נת' שם דלשטת הסמ"ג אין משם ראי'. אך נראה לומר דאדרבה לשטת הסמ"ג בלא"ה נראה דבנד"ז יניח תפילין על ידו השלמה השמאלית אף שעושה בה כל מעשיו וכותב בה. והוא שהרי הסמ"ג ס"ל שהיכא שהצריכה תורה ימין בפירוש אפילו באיטר אזלינן בתר ימין דעלמא דהיינו יד העומדת לימין. וא"כ ודאי כמו כן היכא שהצריכה התורה שמאל בפירוש אפילו באיטר אזלינן בתר שמאל דעלמא. וא"כ לכאורה לת"ק דמנחות (ל"ז) דאמר ידך זו שמאל הרי ה"ל כאילו הזכירה התורה בפירוש שמאל הי' ראוי לומר דאפילו איטר יניח תפילין ביד העומדת לשמאל אף שהיא מיומנת למלאכה אצלו וא"כ הא דפוסק הסמ"ג בעשין סי' כ"ב כברייתא דאיטר מניח תפילין בימין העולם שהוא שמאלו. לכאורה י"ל דהוא מפני שאינו פוסק כת"ק אלא כר' יוסי או כר' נתן כמש"ש ויניח ביד שמאל דכתיב ידכה יד כהה ועוד כתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. וא"כ י"ל דס"ל דבתפילין לא בעינן שמאל ממש רק יד כהה וכמ"ש הר"ן ר"פ ג"ה. והטעם דפוסק לא כת"ק י"ל משום דבמנחות בפ"ק (ד"י ע"א) איתא והתניא ר"ש אומר כל מקום שנאמרה יד אינו אלא ימין כו' וא"כ ה"ל ר"ש בשיטת ר' יוסי ור' נתן וה"ל רבים. וכן איתא במרדכי דר"י פי' לדעת רש"י דלת"ק אפילו איטר מניח ביד העומדת לשמאלו. ולזאת י"ל דכיון דלהסמ"ג לת"ק איטר מניח ביד העומדת לשמאלו אלא דלא קי"ל כוותיה א"כ אין לך בו אלא חידושו דהיינו באיטר ממש. שבזה קי"ל דלא כת"ק. והיינו כשיש לו יד ימין ושמאל והיד העומדת לימין היא כהה וכותב בשמאל. משא"כ בנד"ז שאין לו פסת יד ימין ומחמת זה כותב בשמאל ועושה בה המלאכות א"כ אין לברר שהוא איטר ודאי. שהרי יש לו ג"כ כח וגבורה בימין יותר. וא"כ כיון דאינו ודאי איטר. י"ל דבכה"ג כ"ע מודו דיניח תפילין על יד העומדת לשמאלו כת"ק דאמר ידך זו שמאל דר' יוסי לא פליג בבירור ע"ז רק אמר מצינו ימין שנק' יד כו' וכן ר"נ אמר רק אין צריך כו'. ולת"ק דאמר ידך זו שמאל א"כ ודאי היינו יד העומדת לשמאל לדעת הסמ"ג. ורבי יוסי יודה לו בכה"ג כיון דא"א לקיים כאן שיניח על יד כהה דהא בימין יש לו כח וגבורה יותר דהא איכא מ"ד דגידם מניח בימין ולכן בשמאל מודו כ"ע דיניח כשאין לו יד כהה. וכמו שולט בב' ידיו דמניח בשמאל אף שאין לו יד כהה. וגם ר' נתן י"ל דיודה לזה מטעם הנ"ל דלא אמר מה כתיבה בימין כו' רק בסתם בני אדם כו' שיש לו ב' ידים משא"כ בזה זה שאינו כותב בימין משום דפומא כאיב לה כנ"ל:

יועוד דבאמת דוחק גדול הוא לומר דלר' יוסי דאמר יד כהה וכן לר' נתן לא תליא מילתא בשמאל כלל. דהא בהדיא אמרינן ולר' יוסי החורם הנחה בשמאל מנלי' וכן ר' נתן אמר וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל אלמא דכ"ע ס"ל דהנחה בשמאל ממש תליא. אלא דמר יליף מהכא ומר מהכא ובשבת (דס"א) נמי אמרינן מה תפילין בשמאל. ועוד דהא אמרינן איטר מניח תפילין בימינו כו' והתניא מניח בשמאלו אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו. וצ"ל מאחר דשולט בב' ידיו אין לו יד כהה כלל א"כ למה מחוייב בתפילין לר' יוסי דקי"ל כוותי' לפ"ד הסמ"ג וברייתא דאיטר אתיא כוותיה. דהא אמרינן דלר' יוסי לא תליא מילתא בשמאל כלל כ"א ביד כהה אלא לפי שהשמאל היא כהה מניח בשמאל. וא"כ בשולט בב' ידיו שהשמאל אינה כהה כימין ממש למה יניח תפילין עליה והרי כמו לת"ק דגידם אינו מניח בימין אף שאין לו זרוע שמאל כלל ופטור לגמרי מהתפילין ה"נ בשולט בב"י שאין לו כהה יהי' פטור מן התפילין. והלבוש סי' כ"ז ס"ו תירץ וז"ל ואע"ג דליכא גביה יד כהה מוטב שיניח בשמאלו שהיא יד כהה של כל אדם עכ"ל. וצ"ע דא"כ היינו ממש בעיא דר' ירמי' ר"פ ג"ה אית ליה ולא עגיל מאי אי בתר דידיה אזלינן או בתר מיני' אזלינן ולא איפשיטא. וה"נ אית לי' שמאל ואינה יד כהה ואי בתר דידי' אזלינן הוי פטור. ואין לומר דבאמת אינו חייב כאן רק מספק דילמא בתר מיני' אזלינן. דלכאורה הכא פשיטא להפך דבתר דידי' אזלינן דאיטר יוכיח דמניח בימין העולם ואי בתר מיני' אזלי' הי' מניח בשמאל העולם כמ"ש הר"ן ר"פ ג"ה. וגם לרבי נתן קשיא דמאחר ששולט בב"י וכותב גם בשמאלו ואם כ' תפילין בשמאלו כשר עיין מ"א סי' ל"ב סק"ד. וא"כ מדוע מניח תפילין בשמאלו דוקא ולא בימינו יהי' יוצא גם אם הניח בימינו. וביותר יקשה לפמ"ש המ"א סי' כ"ז סק"י דאפילו כותב גם בשמאלו ועושה כל מלאכתו בשמאלו אפ"ה מניח בשמאלו כיון שכותב גם בימינו עכ"ל. הרי אע"ג דהשמאל יש בה בריאותא יותר מבימין שעושה בה כל מלאכתו וכותב בה משא"כ בימין אינו עושה בה מלאכתו רק שכותב בה אפ"ה מניח בשמאל דמ"מ נק' שולט בב' ידיו. הרי במעט כח שיש בימין אנו אומרים דיניח תפילין בשמאל ואת"ל דתפילין לא תליא בשמאל כלל אין לזה טעם כלל. ואין לתרץ דברייתא דשולט בב"י אתי' כר"נ וכפרש"י וסה"ת דר' נתן אזיל בתר כתיבה של רוב בני אדם. דא"כ ס"ל לר"נ כת"ק דבתפילין בעי' שמאל. ולת"ק צ"ל להסמ"ג דאפילו איטר מניח בשמאל כל אדם כמש"ל וא"כ פליגא ברייתא זו דשולט בב"י דאתיא כת"ק וכר"נ אברייתא קמייתא דאיטר ולא הועיל אביי בתירוצו כלום. וגם לל"ל כי תניא ההיא בשבב"י הא להסמ"ג אפילו באיטר מניח בשמאל כל אדם לת"ק. ואם ברייתא זו אתיא כת"ק ור"נ לא הי' לאביי לומר דמיירי בשבב"י דוקא. וא"כ ב' ברייתות אלו א"א להעמידם באוקימתא דאביי לפ"ד הסמ"ג (וכן לפ"ד הר"ן ר"פ ג"ה דמסתפק) לשום א' מהני ג' תנאי לא כת"ק ולא כר"י ולא כר"נ. דלת"ק קשיא איטר. ולר"י קשיא שבב"י וכן לר"נ. ואם ר"נ ס"ל כת"ק קשיא איטר כנ"ל. וגם בלא"ה דוחק לומר דלת"ק יהי' איטר מניח בשמאל דעלמא דהברייתא הובאה סתמא משמע שאין חולק ע"ז וכ"כ במרדכי דלא פליגי אלא משמעות דורשין כו' עד ולא משני ר' נתן או ת"ק היא ע"ש. ובתשו' ר' יואל שבתשו' מהר"מ ב"ב סי' י"ב הנז"ל משמע דמתרץ דבתפילין אזלינן בתר חשיבות כמו בלולב וכתיבה דשבת כו' ע"ש. ור"ל דהנחה צ"ל על יד האינה חשובה כמו יד כהה לר' יוסי כו'. ובשולט בב"י דמניח בשמאל כל אדם י"ל דכל ששולט גם בימין הרי היא חשובה יותר. וגם לפ"ז נצטרך לומר דת"ק דאמר ידך זו שמאל פליג באיטר. וגם קשיא דר"י ור"נ ג"כ הנחה בשמאל כנ"ל. אשר על כן נ' דר' יוסי ור' נתן ג"כ ס"ל ודאי דהנחה בשמאל ממש בעינן כמו ת"ק. רק משמעות דורשין איכא בינייהו כמ"ש המרדכי דת"ק ס"ל דידך משמע שמאל בפירוש. ור' יוסי יליף מדכתי' ידכה יד כהה. והרי ברוב בנ"א השמאל היא יד כהה א"כ כשכתוב כהה ר"ל שמאל. וכמ"ש רש"י וסה"ת לר' נתן דאמר מה כתיבה בימין כו' דר"ל בסתם בנ"א וא"כ ה"ל כאילו אמרה תורה וקשרתם בימין וממילא הנחה בשמאל ממש. והשתא א"ש הא דשבב"י מניח בשמאלו אע"ג דאין לו יד כהה. דכהה אינו מעכב כלל רק שמאל והרי היא חשובה שמאלו דהא כשר לעבודה ובעבודה בעינן נמי שמאל כדכתי' על כף הכהן השמאלית כו'. והא דאיטר מניח בימין דעלמא אף דהסמ"ג ס"ל דהיכא דהצריכה התורה ימין או שמאל בפירוש אזלי' בתר ימין ושמאל דעלמא גם באיטר כנ"ל. ולכאורה מזה ראיה לשיטת הטור אה"ע סי' קס"ט דאף היכא דבעינן ימין ממש אזלי' באיטר בתר ימין דידי'. ולכן גם לת"ק דאמר ידך זו שמאל דה"ל כאילו הזכירה התורה בתפילין שמאל בפירוש עכ"ז איטר מניח ביד העומדת לימין דהא זהו שמאלו. אמנם לדעת הסמ"ג דאע"ג דבעלמא היכא דנזכר בפירוש ימין אזלי' באיטר ג"כ בתר ימין ושמאל דעלמא. וכן לת"ק בתפילין דבעי' שמאל בפי' (ואפשר גם לת"ק דדריש ידך זו שמאל מ"מ כיון דלא נזכר בפירוש שמאל ממש רק ידך לכן באיטר מודה דיניח בימין כל אדם שאצלו זהו הנק' ידך. משא"כ גבי חליצה דיליף רגל רגל ממצורע ביבמות (דף ק"ד סע"א) ה"ל כאילו נכתב ימין בפירוש דבמצורע כתיב בהדיא בהן רגלו הימנית). אכן לר' יוסי ור' נתן אע"ג דס"ל ג"כ דבעי' שמאל ממש ושבב"י יוכיח כנ"ל. מ"מ כיון דהוציאו זה מהתורה מיד כהה או מכתיבה בימין כו' א"כ גילה לנו התורה דהכא נחשיב שמאל מה שהיא יד כהה או היד שכותב בחברתה ולא בה. ולכן באיטר אזלי' בתר ימין דידי'. ומ"מ היכא דליכא כהה וכתיבה כמו בשבב"י מניח בשמאל דהא באמת אדרבה עיקר לדבריהם ג"כ הוא הנחה בשמאל ממש רק כששייך כהה אמרינן דזהו השמאל. וכשאין זה אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא. ואין זה דוחק כ"כ לומר דמכהה וכתיבה ילפינן דבעי' שמאל ממש ואעפ"כ מהני הלימוד דכהה וכתיבה לומר מהו שמאל דהא כה"ג צ"ל להטור ג"כ דבאה"ע סי' קס"ט משמע דס"ל דלת"ק ג"כ איטר מניח בימינו שהוא שמאלו ואעפ"כ בא"ח סי' כ"ז פסק דבתר כתיבה אזלינן והיינו משום דס"ל דמהני דרשא דוכתבתם לידע מהו ימין ושמאל. אמנם דעת סה"ת אינו כן דפסק דלא אזלינן בתר כתיבה אפילו לר' נתן דיליף מוכתבתם כו' והטעם פשוט כיון דס"ל דלר"נ ג"כ בעי' שמאל ממש א"כ אע"ג דיליף מוכתבתם מה כתיבה בימין כו'. מ"מ כיון דהפי' מה כתיבה בימין ברוב בנ"א כו'. א"כ הפי' לומר רק דבעינן הנחה בשמאל. ומהו שמאל זהו יד שאין בה כח כדמוכח מפרק מומין אלו ולא תליא מילתא בכתיבה כלל. ופליג ודאי על סברת רבינו יחיאל והטור. (ולכאורה פליג ג"כ ע"ד הסמ"ג לענין חליצת איטר דהא ס"ל דבתפילין בעינן שמאל ממש ואעפ"כ איטר מניח בימין דעלמא וא"כ לענין חליצה ג"כ ודאי א"א לומר לדידי' דסמכינן אחליצה דימין דעלמא באיטר. מיהו אין ראי' דס"ל לגמרי כהטור בחליצה דאפשר אדרבה ס"ל כרש"י בבכורות דאיטר אין לו ימין גמור כלל ואעפ"כ איטר מניח תפילין בימין דעלמא שהיא שמאלו וכמש"ל זה לדעת רש"י. ולפ"ז י"ל בחליצה ג"כ איטר אינו חולץ ולפחות בעינן שיחלוץ בב' רגליו כדי לצאת י"ח ימין המיומנת דידי' וימין דעלמא. וכהן איטר דפסול דשם לא שייך לומר כן שיעבוד בב' ידיו או דהוה מום). ונחזור לענינו כיון דלהסמ"ג צ"ל ג"כ דבתפילין היכא דליכא יד כהה אזלינן ג"כ בתר שמאל ממש אף לר' יוסי ור' נתן דהלכתא כוותייהו. א"כ בנד"ז ה"ל ג"כ שאין כאן יד כהה. דהא יש לו כח וגבורה בימינו הגידמי' יותר מבשמאלו השלמה ואע"פ שעושה וכותב בשמאל זהו מצד שאין לו אצבעות בימין. א"כ א"א לקרות יד הימין יד כהה. דפי' כהה זהו כשהיא תש כח משא"כ הכא. לכן בכה"ג י"ל דמודו ר"י ור"נ לת"ק דאזלי' בתר שמאל ממש דהיינו רק יד העומדת לשמאל. כיון דבאמת היכא דבעינן שמאל היינו ממש יד העומדת לשמאל ולא איכפת לן בכח כלל רק הכא כשברור לנו שיד הימין היא יד כהה אזלי' בתר יד כהה להחשיב זה לשמאל. לכן אין לך בו אלא חידושו. דהיינו כשהיא ממש תש כח. משא"כ הכא דיש בה כח וגבורה ממש כשאר ימין רק שיש בה חסרון ה"ל כשולט בב' ידיו שנחתך ימינו מעט דמשום זה פשיטא דלא יחזור להתחיל [להניח] תפילין בימין כ"א בשמאל וה"נ דכוותה:

לעיל (נת' ראי' דלשטת הטור אה"ע גידם בימינו אינו איטר אמנם באמת גם לסמ"ג שם י"ל יותר דיניח תפילין ביד העומדת לשמאל דהא אדרבה הסמ"ג ס"ל דלת"ק דבעי' שמאל ממש בתר שמאל דעלמא אזלינן אף באיטר אלא דקי"ל כר' יוסי דבתפילין אזלי' בתר יד כהה. ובנד"ז דליכא כהה י"ל דר"י ור"נ מודו לת"ק דאזלי' בתר שמאל דעלמא כמו בשבב"י. ועוד דצ"ל דר"נ ור"י עצמם ס"ל ג"כ דבתפילין בעי' שמאל ושבב"י יוכיח אלא דאהני לן דרשא דיד כהה שמחשיבי' שמאל היד החלושה בכח ושאין יכולתו לכתוב בה לכן בנד"ז דלא שייך לומר כן שהרי יש לו בה כח וגבורה ואילו הי' בה אצבעות ודאי הי' יכול לכתוב בה א"כ הם ג"כ ס"ל דאזלי' בתר שמאל ממש כמו לת"ק דאזלי' בתר יד העומדת לשמאל וכמו בשולט בב' ידיו):

יאוהנה עפ"ז יש לצדד גם לדעת המ"א בפי' דברי הרמ"א סי' כ"ז ס"ו הנז"ל דהכל תליא בכתיבה לבד ולא איכפת לן בכח וגבורה דלכאורה לפ"ז יש לומר גם כאן דהוי איטר אך ע"פ הנ"ל יש לצדד דהא עכ"פ ענין ימין ושמאל בעלמא הוא יד העומדת לימין ויד העומדת לשמאל. אלא דבתפילין ס"ל לרבינו יחיאל והטור דמניחי' ענין ימין ושמאל זה לגבי ענין דכתיבה שהיד שאינו כותב בה וכותב בחברתה היא הנק' שמאל כיון דילפינן דבעינן שמאל מוקשרתם וכתבתם כו'. וכיון שכן י"ל הבו דלא להוסיף עלה דהיינו דוקא כשיש לו פס יד ואצבעות בימין ג"כ ואעפ"כ אינו יכול לכתוב בה כלל וכותב בשמאלו אז ע"פ שני עדים אלו שבכתיבה דהיינו שני הידות דימין ושמאל דהיינו שניכר יתרון כח בכתיבה בשמאל מבימין שכותב בשמאל וגם ימינו שלמה ואעפ"כ א"י לכתוב בה לכן עי"ז מחשיבי' אנו הימין לשמאל לגבי הנחת תפילין. והשמאל לימין שיקשור בה. שהרי יד העומדת לשמאלו יש בה מעלת הימין בכתיבה כמו שבימין כותב וא"י לכתוב בשמאל. כך אצל זה להפך. משא"כ בנד"ז שחסר לו פס יד ואצבעות דימין ומחמת זה לבד א"י לכתוב בה ואילו היו לו אצבעות ודאי הי' יכול לכתוב בה שהרי יש בה כח וגבורה יותר. א"כ אף שכותב בשמאלו אין ראוי לקרותה ימין שהרי אינה דומה לשאר ימין שיש מעלת הכתיבה בה לבד אף אם השמאל שלמה משא"כ בכאן שמעלת הכתיבה שיש בה לבד הוא רק על ימין קטועה אין להכריע כ"כ שהיא ימין וכמו באין לו ימין כלל דמניח על זרוע שמאל. והיינו שחזר הדין בכה"ג לילך בתר יד העומדת לשמאל דזהו עיקר פי' שמאל בכל מקום לפ"ד הסמ"ג. ועוד שפסק המ"א ג"כ דבהרגיל לכתוב בשמאל לבד ולא בימין לא מהני אפילו לשטתו. אלמא דבעינן שמתחלת תולדתו לא יוכל לכתוב בימין והכא אף שמתחלת תולדתו הוא כן הרי אין זה רק משום חסרון האצבעות ולא מצד הכח לכתוב כו'. מיהו חילוק זה דוחק מ"מ חילוק הראשון נכון הוא. ועוד נ' לצדד לסלק חששת פי' המ"א בדעת רבינו יחיאל בנד"ז. דהא דעת הא"ז דאפילו באדם שאינו איטר והוא גידם בשמאלו דהיינו שאין לו פסת יד ואצבעות בשמאל אע"פ שיש לו זרוע וקנה שמאל פטור לגמרי מהנחת תפילין בשמאל. וגם המ"א עצמו ס"ל דמאן דדריש יד כהה לא ס"ל לרבות הגידם וא"כ פטור מהנחת תפילין. אלא דהב"ח חולק ע"ז וכן במרדכי כ' דתרתי שמעינן מיני'. וכיון דעכ"פ רמ"א חשש לדעת הא"ז. לענין שלא יברך על תש"י אלמא דס"ל דספיקא הוי. א"כ לפ"ז אף את"ל דלהמ"א בדעת רבינו יחיאל בנד"ז נחשב איטר ויד העומדת לימין נק' שמאל. הרי הוא גידם בשמאלו וא"א לו להניח תפילין על יד זו לדעת הא"ז והמ"א. וא"כ ודאי דלשטתם ג"כ יניח ביד השלמה העומדת לשמאל אף שעושה וכותב בה דלא גרע מאין לו יד ימין כלל דנתבאר לעיל דמניח ודאי בשמאל ולא פטר הא"ז מתש"י רק גידם ביד העומדת לשמאל ממש. אבל בגידם בימינו ודאי מניח בשמאלו השלמה. ואף שהאחרונים חולקי' על המ"א והסכימו לדעת הב"ח דביש לו זרוע שמאל לכ"ע מניח בשמאל. מ"מ בנד"ז הוי זה סניף לדעת המ"א עצמו. דאילו להב"ח בלא"ה פשיטא דאינו נק' איטר בנד"ז כיון דלא אזלי' בתר כתיבה דשמאל לבד אפי' לרבינו יחיאל רק גם בצירוף תשוש כח דוקא בימין. ובנד"ז יש לו כח וגבורה בימין. לכן העיקר דיניח תש"י על שמאלו השלמה. ויוכל לברך לד"ה למנהגינו שאין מברכין רק ברכה א' על תש"י ותש"ר א"כ פשיטא דאין בזה חשש ברכה לבטלה ח"ו ומ"מ לצאת מכל ספק יקרא ק"ש ג"כ כשיניח תש"י על יד ימינו הגידמי' לחוש לדעת הפמ"ג סי' תרנ"א. גם לחוש למ"ש לעיל אות ה' מדאמרינן ידך לרבות הגידם שהיא נק' יד כהה לפי שהיא רצוצה ומקולקלת א"כ נמי הך ימינו היא רצוצה ומקולקלת לכן יש סברא שיניח עליה שהיא יד כהה שלו. ע"כ נראה שצריך להניח עליה ג"כ וכדרך שפסקו באה"ע סי' קס"ט לענין חליצת איטר דחולץ בשתיהן והכא לענין תפילין אף דאיטר ממש מניח בימין כל אדם שהוא שמאלו מ"מ הכא דלא ברירא לן אם דינו כאיטר יש לו להניח בשתיהן. ונ' דיוכל ג"כ לברך מטעם הנ"ל דברכה זו קאי על תש"י ותש"ר:

גם (להמ"א בפי' ד' רמ"א סי' כ"ז ס"ו יש לצדד בנד"ז מה גם ע"פ דעת הסמ"ג. ועוד צד עפ"ד הא"ז שברמ"א סכ"ז ויניח ויברך כו'):