ש"פ נח ושבת ר"ח, עתר"ו

א'קפאבס"ד. ש"פ נח ושבת ר"ח, עתר"ו

כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, וצ"ל והלא אין לו דמות הגוף ולא גוף וא"כ מה"ע כסאי והדום רגלי כו', ובגמ' חגיגה במחלוקת דב"ש וב"ה אם שמים קדמו או ארץ קדמה, א"ל ב"ש לב"ה לדבריכם דארץ קדמה אדם עושה שרפרף ואח"כ כסא שנא' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ופרש"י דמתחלה א'קפבעושה כסא ולפי גובה הכסא מתקן השרפרף כו', וצ"ל איך הוא לדעת ב"ה דארץ קדמה לשמים כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל ענין היחוד דהוי' ואלקים שזהו בב' האופנים דד"ע וד"ת והו"ע שילוב הוי' באד' ושילוב אד' בהוי' כו', ועיקר ענין ד"ע הוא ההכרה דבחי' עצמות א"ס כו', והן ב' הידיעות שע"י לחם מן הארץ ולחם מן השמים כו'. ובד"פ הן ג' מדרי' הא' בחי' ד"ת דבחי' מל' וכן בהאור דסדר השתל' והוא ע"י הבירורים דבי"ע כו', הב' בבחי' האור שלמעלה מסדר השתל' והיינו בשרש ומקור ההשתל' והוא ע"י הביטול דכלים דבעבודה הוא בחי' רעו"ד כו', והג' בחי' עצמות א"ס בחי' האין האמיתי כו'.

ומעתה צ"ל מ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, שנת"ל (ד"ה וידבר כו' כה"ד) הקושי' מהו אומרו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, דמאחר דהוי' הוא אלקי' בשמים ממעל כמו"כ הוא בארץ מתחת כו', שהרי השמים שניהם נבראו מש' אלקים, וכאשר הוי' הוא אלקים על הארץ מתחת כמו"כ הוא בשמים ממעל ומה צריכים להאריך בזה. והנה ע"פ פשוט י"ל שזהו להוציא מדעת המינים שאומרים שתי רשויות הן ח"ו, וכמו שא' האמגושי לאמימר (סנהדרין דל"ט א') מפלגך ולעילא דהורמיז ומפלגך ולתתא דאהורמיז כו', והיינו שאומרים עזב ה' את הארץ רק על השמים כבודו ואינו משגיח ח"ו על הארץ כו', וכמו"כ הוא הענין ברוחני' וכמ"ש למה יאמרו הגוים אי' נא אלהיהם היינו האלקות שממשיכים ע"י מצות מעשיות כו', דעל עבודה רוחני' כמו עבודת האבות וכה"ג מודים הם שעי"ז ממשיכים אלקות, אבל איך ממשיכים גילוי אלקות ע"י מצות מעשיות כו' (צ"ל דזהו גם בחסידי אוה"ע המבו' בסי' ד"ה ששת ימים שמשיגים קצת גילוי בחי' האין וביטול היש כו', ומ"מ ההודאה שלהם הוא

רק בעבודה רוחני' כו', וזהו מפני שהולכים רק אחר השכל ומשו"ז מחלקים בין רוחני' לגשמיות כו'. דהנה מה שלמעלה מהשכל וכמו ענין האמונה זהו בנש"י דוקא, וכמ"ש במ"א ונז' ג"כ לעיל דהאמונה פשוטה בנש"י בענין התהוות יש מאין ואחדות ה' שא"צ ע"ז שום אות ומופת כלל הוא משום דמזלי' חזי, דהנשמה כמו שהיא למעלה היא רואה אמיתי' הדבר איך שמתהווה מאין ליש ואיך שהכל בטל ומיוחד באוא"ס כו', ומשרש הנשמה מתנוצץ בהנשמה שבגוף ובא בבחי' אמונה כו', דבהנשמה למעלה ה"ז בבחי' ראי' לא בהשגה לבד ובאה בנשמה שבגוף ג"כ בבחי' אמונה שלמעלה מטו"ד כו', וזה שייך רק בנש"י משא"כ באו"ה כו', דעם היות שיש בהם ג"כ אוצר הנשמות הנק' גוף וכדעת ר' אלחנן נדה די"ג ב', מ"מ אינו שייך בהם ענין מזלייהו חזי כו', וכן ענין האמונה שמצד עצם הנשמה הרי אינו שייך רק בנש"י שזהו בחי' האלקות שבנשמות כו', וידוע דלמעלה מהשכל פועל גם בשכל דע"י שיש ההרגש שלמעלה מהשכל גם השגת והנחת השכל הוא באופן אחר (דער לייג פון שכל איז באו"א), וכאשר לא יש מה שלמעלה מהשכל רק שכל

לבד אינו מושג (און עס לייגט זיך ניט) איך שגשמי' כמו הרוחני' כו', וע"כ אוה"ע שהולכים רק אחר השכל ה"ה מחלקים בין רוחני' לגשמי' כו'). ובאמת עיקר הכוונה היא המשכת גילוי אלקות למטה וע"י מצות מעשיות דוקא כו', דהנה תכלית בריאת האדם למטה הוא להמשיך גילוי אלקות בעולם התחתון, וכדאי' בזהר ויגש דר"ה ע"ב כד ברא קוב"ה א'קפגעלמא עביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, ואיהו יקרי' לעילא ולתתא כו', עלמא תתאה הוא בחי' מל' מקור דבי"ע ועלמא עילאה בינה מקור עולם אצי', וכידוע דעיקר מקור ההשתל' הוא בחי' בינה כו', ועביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה היינו דאוא"ס עצמות המאציל להיותו מובדל בערך מן העולמות גם מעולם האצי' וע"כ הוא מאיר בבי"ע כמו באצי' בשניהם בשוה, וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ שהן אצי' ובי"ע כו', ומשו"ז עביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, דכשם שיש ע"ס או"כ באצי' כמו"כ יש ע"ס בבחי' או"כ בבי"ע כו' בכדי שיוכל להיות הגילוי גם בעלמא תתאה כמו בעלמא עילאה כו', וזה רק בכח הא"ס להיותו פשוט ומובדל בעצם ע"כ ביכולתו לעשות בחי' בי"ע כמו האצי' ולהיות מאיר בהם בשוה כו'. והגם שאינו דומה הגילוי בבי"ע כמו באצילות דמאיר שם גילוי אוא"ס ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד משא"כ בבי"ע כו' כנודע, וצ"ל דמש"א עביד עלמא תתאה כו' שהגילוי הוא בעלמא תתאה כמו בעלמא עילאה זהו מצד בחי' אוא"ס שלמעלה מהשתל' שנמצא למטה בבי"ע כמו באצי' כו',

וכמשנת"ל בכ"ד ההפרש בין אוא"ס שבאצי' ושלמעלה מאצי', דהאוא"ס שבאצי' הוא שרק באצי' הוא בבחי' א"ס להתפשטותו כו' ואוא"ס שלמעלה מאצי' הוא שנמשך גם בבי"ע ובכ"מ הוא בבחי' א"ס ממש כו'. ומ"מ צ"ל הכוונה שזהו מה שהא"ס מאיר בגילוי בבי"ע דמשו"ז עביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה בכדי שיהי' גילוי האור לא רק מה שנמצא בהעלם כו', והיינו במעהמ"צ שהן רצה"ע הרי הרצון דאוא"ס ב"ה מאיר בגילוי בהמצוה בלי שום הסתר פנים כו', רק שהמצות הן בדברים המותרים דוקא, וכמשנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה) דכללות ההבדלה דתורה הוא להבדיל בין הטמא להטהור דהיינו בין דברים המותרים ודברים האסורים כו' (דהרי מחכ' דמע"ב נמשך כל מה שנתהווה והתורה מבדלת כו'), ויש הבדלה דפנימיות היינו בדברים המותרים גופא דעם היותם דברים המותרים מ"מ להיות כלים לגילוי רצה"ע הן דברים אלו דוקא, וכמו ד' מינים שבלולב דמינים אלו דוקא נבחרו למצוה וכן צמר לציצית וקלף לתפילין כו', והיינו מפני שהן בדוגמא דעלמא עילאה כו', וכמו הד"מ שבלולב שיש בהם ענין האחדות וצמר הציצית

שהן בדוגמת בחי' ושער רישי' כעמר נקי כו' ה"ה כלים לרצה"ע כו', ועם היותם דברים גשמי' דעולם העשי' הגשמיות הנה להיותם בדוגמא דעלמא עילאה ה"ה כלים שמאיר בהם אוא"ס ב"ה כמו באצי' כו', ואיהו יקרי' לעילא ולתתא פי' שזהו הפלאת אוא"ס דעביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה ושנמשך גילוי אוא"ס למטה כמו למעלה כו'.

והרמ"ז פי' יקרי' הוא בחי' לבוש וכמו ר"י קארי למאני מכבדותא, והיינו דבחי' עלמא עילאה ותתאה הן בחי' לבושים אל האור שמתלבש בתוכם, והוא בחי' הקו"ח שמתלבש בע"ס דאצי' עד בחי' מל' דאצי' וגם בבי"ע בוקע הארת הקו כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דהארת הקו כו' בקע הפרסא עמהם כו' והיינו בחי' האו"פ שמאיר ג"כ בבי"ע, ומ"ש עביד עלמא תתאה כו' הוא הגילוי דאו"מ, ואומרו ואיהו יקרי' כו' הוא הגילוי דהאו"פ שמאיר ג"כ בגילוי בבי"ע כו', אר"י הכי הוא ודאי וברא אדם על כולא הה"ד אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי כו', פי' ריה"ו בא לבאר איך הוא שיהי' גילוי האור בבי"ע שהרי ידוע דבתהו לא הי' התחברות אצי' עם הבריאה כו', דכשם שהספי' א'קפדהיו בבחי' פירוד כמו"כ העולמות אבי"ע היו ג"כ בבחי' פירוד כו' וכמשנת"ל (ד"ה פנחס), ובתיקון הוא שנתחדש להיות התחברות אצי' ובי"ע כו', וע"י מה הוא ההחחברות כו', וגם שהרי בי"ע באמת באין ערוך לגבי אצי' דאצי' הוא אלקות ממש אבל בי"ע הן בחי' יש ואיך יהי' הגילוי גם בבי"ע כו', ועם היות דמצד אוא"ס שלמעלה מהשתל' דהיינו בחי' אוא"ס הסובב הרי יכול להיות למטה כמו למעלה וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה כו', וכנודע דבאוא"ס הסוכ"ע לא יש התחלקות מעומ"ט דאיהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי' כו' וכמשנת"ל, הנה כ"ז הוא בהעלם שנמצא בכ"מ למטה כמו למעלה רק שהוא בהעלם כו', אבל איך יהי' גילוי בחי' אור הסובב למטה כמו הרצה"ע דמצות כו' כנ"ל, וביותר נפלא הדבר בבחי' אור פנימי שהוא בחי' גילוי אור ובבחי' אור בכלי כו', ואיך יהי' הגילוי הזה בבי"ע שהן בחי' יש כו'. ועוד זאת דריה"ו מבאר הענין בעומק יותר מכמו שמבאר רי"צ, והוא דזה שהאו"פ מאיר ג"כ בגילוי בבי"ע אין זה רק מה שהארת הקו שבכלים דמל' בקע הפרסא עמהם כו', שהרי

מה שהארת הקו בוקע ונמשך בבי"ע אין זה אמיתית הגילוי עדיין להיותו רק בחי' הארה לבד כו', וידוע דגם כללות אור הקו שבאצי' ה"ז רק הארת הקו ומה שמאיר בבחי' מל' הוא רק הארה דהארה לבד כו' וכמשנת"ל (ד"ה אנכי אנכי), וגם מה שהארת הקו שבמל' בוקע את הפרסא עם בחי' הכלים דמל' ומאיר בהם בבי"ע כמו באצי' ה"ז רק שמאיר בכלים דמל' שהן בחי' נשמה דבי"ע אבל אינו מאיר בבחי' הכלים דבי"ע כו', וידוע דאור הנשמה דבי"ע היא ג"כ בכלים דבי"ע בבחי' ידיעת המציאות לבד כו' וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל. והכוונה היא להיות גילוי אור הקו ממש בבי"ע שזהו אמיתי' הגילוי כו', ואדרבה ע"י הגילוי בבי"ע יהי' תוס' אור באצי' להיות גם שם גילוי עצמות הקו לא רק הארה לבד כו'. ועז"א וברא אדם על כולא, דהנה כללות ההשתל' הוא בחי' אדם, וכנודע דז"א הוא בחי' אדה"ע שע"ג הכסא וכן חכ' הוא בחי' אדם וכידוע דאדה"ר הוא בחי' אדם עילאה כו' (והו"ע אנפי רברבי ואנפי זוטרי בחי' חכ' וז"א כו', דהאדם הגדול בענקים הוא בחי' חכ' כו' ואנפי זוטרי הנק' כרוב כרביא הוא בחי' ז"א

כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה מי יתנך בפ' תרומה), וכמו"כ בבחי' מל' ג"כ בחי' כמראה אדם, דבחי' מל' כשיורדת לברי' נק' בש' בהמה ובאצי' היא בחי' אדם כו' וכמ"ש במ"א, וברמ"ז משפטים דצ"ד סע"ב בענין אדם באורח אצי' פי' שזהו נשמה מבחי' מל' דאצי' כו' (הובא לעיל ד"ה בא אל פרעה), וכמו"כ א"ק נק' אדם כו', וכנודע דהג' מדרי' שבהם נבחן כללות ההשתל' הן ג' בחי' אדם אדם דברי' אדם דיצי' כו', ובמאו"א אות א' סעי' ל"ב כ' וז"ל אדם קדמון נק' הנאצל הראשון שהאציל הא"ס ובערכו נק' אדם דברי' כו', אדה"ר נק' אבא עילאה פרצוף הראשון שניכר באצי' כו', אדם סתם כו' והוא ז"א, וגם המל' נק' אדם דבמרכבה עכ"ל, נמצא דבכללות השתל' יש בחי' אדם כו', ובכל מקום עיקר בחי' אדם הוא בחי' הפנימיות, דאדם בגימט' מ"ה והוא בחי' ש' מ"ה מלגאו דהיינו בחי' הפנימיות כו', וכמו בבחי' מל' מה שנק' אדם זהו בחי' פרצוף הפנימי דמל' ששרשו מחכ' וכתר כו' (וי"ל שזהו מה שעצם האותיות שרשן מקדמות השכל כו' כמ"ש באגה"ק סי' ה' והיינו צורת האותיות כו' והו"ע אבא יסד ברתא כו', וידוע דדבור הוא מבחי' מדבר בחי' הכתר כו' וכמ"ש במ"א), וכן בז"א הוא בחי' פנימי' א'קפהז"א המשפיע האורות בהכלים כו', שז"ע מלגאו איהו ש' מ"ה דאיהו אורח האצי' ואיהו שקיו דאילנא כו', וי"ל שזהו בחי' עצמות הקו כו', וכידוע דהקו הנמשך מאוא"ס הוא כמשל צנור הגדול הנמשך מהנהר וממנו מסתעפים צנורות קטנים אל הכלים כו', וא"כ י"ל דשם מ"ה דאיהו שקיו כו' זהו בחי' עצמות הקו שממנו מסתעפים הצנורות פרטים הנמשכים בכל ספי' כו', ובמ"א מבו' דגם הצנורות פרטים הן שרש האורות המתלבשים בכלים כו' (וע"כ בחי' שם מ"ה הוא בחי' פנימי' הקו כו'), וכן בחכ' הוא בחי' פנימי' ועצמות החכ' וכידוע בענין בחי' כח ומה דחכ' כו'. והנה בפרטות יש בכל פרצוף בחי' אדם פנימי אדם אמצעי ואדם חיצוני, וכידוע דמוחין הן פרצוף גמור בפ"ע ומהם נמשכים ברמ"ח אברי הגוף ע"י גידי המוח המתפשטים בכל האברים כו', וכמ"ש בבה"ז על מאה"ז ר"פ תולדות (וזהו ג' בחי' אדם, אדם פנימי הן המוחין ואדם חיצוני הן האברים ואדם אמצעי הן הגידין המחברים וממשיכים מן המוחין אל האברים כו', והוא ג"כ ענין בשר גידין ועצמות כו', דגרמא בנוין על מיא זהו בחי' המוחין, ובשר הוא

בחי' החיצוניות והגידין הן מחברים העצמות והבשר כו' וכמ"ש במ"א). אמנם כללות ענין האדם הו"ע ההתכללות וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם הרי הוא התחברות ב' דברים, וכמ"ש בזהר גופא ונפשא כחדא איקרי אדם כו', וכידוע דאדם מורה על התכללות וכמ"ש באורך בהבי' דוהניף, וכמו שהאדם כולל בעצמו מדרי' היותר עליונות ומדרי' היותר תחתונות כו' וכמ"ש במ"א, וההתכללות הוא בהפנימיות דוקא שהרי האברים בחיצוניותם הם מחולקים ומובדלים זמ"ז (לבד קו האמצעי שבו שמיוחד כמשנת"ל ומבו' במ"א), ויש לכאו"א פעולה מיוחדת היד לכתוב והרגל להלך כו', וההתחברות שלהם הוא מצד הפנימי' דוקא דכמו"כ הוא למעלה דההתכללות הוא בבחי' פנימי' ז"א, ובו וע"י נעשה ההתכללות וההתקשרות גם בבחי' חיצוני' ז"א, ונמצא דעיקר בחי' אדם ש' מ"ה הוא בחי' הפנימיות שזהו העושה ההתכללות, ולהיות שההתכללות הוא גם בהחיצוניות ע"כ גם החיצוניות נק' בשם אדם כו'. ועד"ז יש בחי' שם מ"ה הכללי והוא ש' מ"ה דאבא ולמעלה יותר בחי' ש' מ"ה דא"ק והוא שם מ"ה החדש כו', דבחי' ש' מ"ה הכללי

עושה ההתכללות וההתחברות בכללות ההשתל' עד דבחי' מל' שנק' ג"כ אדם בחי' מ"ה עושה חבור והתכללות אצי' עם בי"ע להיות גם הגילוי בבחי' בי"ע כו', והוא להיות דשם מ"ה הוא בחי' הביטול בבחי' הנחת עצמותו כו' וביטול הוא כלי לגילוי אוא"ס כו' כנודע, וע"כ בחי' ש' מ"ה מקשר ומחבר וממשיך גילוי אוא"ס בהם גם בבי"ע כו', ועם היות שאינו דומה הביטול דשם מ"ה דבי"ע לשם מ"ה דאצי' (וכמשי"ת בעזה"י), מ"מ עי"ז הוא המשכת האור והגילוי בחי' גילוי אור עצמי (וי"ל דהחילוקים בשם מ"ה שבכל עולם הוא ע"ד כמו שבהאו"מ יש מקיפים פרטי', ומ"מ הכל הוא אחד בעצם מהותם כו' וכמשנת"ל באורך, כמו"כ י"ל בש' מ"ה דעם היות שיש שם מ"ה דאצי' וש' מ"ה דברי' כו' מ"מ בעצם מהותם א' הוא והכל הוא בחי' אור עצמי כו'). וז"ש וברא אדם על כולא בחי' ש' מ"ה שהוא בחי' הפנימיות ועי"ז הוא הגילוי כו', דשם מ"ה שהוא בחי' פנימי' הרי אין בזה חילוקי מדרי' ועושה ההתכללות וההתחברות בכ"מ כו', ולהיות שהוא בחי' הביטול עי"ז הוא הגילוי גם דהאו"פ בבי"ע ג"כ עד למטה מטה כו'.

א'קפואמנם כ"ז תלוי באדם התחתון שממשיך האור והגילוי ע"י עבודתו במעהמ"צ כו'. והענין הוא דהנה במצות יש ב' ענינים הא' הוא דכללות כל המצות הוא רק המשכת רצה"ע אף שהוא נגד השכל שיהי' השראת אלקות בעולם מ"מ ע"י המצות שאמר ונעשה רצונו הם ממשיכים אלקות בעולם, דהנה תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הן תר"ך בחי' הכתר ונק' תר"ך עמודי אור, וכמו העמוד שמחבר רצפת הקרקע עם העלי' או הגג כמו"כ ע"י המצות מחברים רצון אחד הפשוט שישרה וישגיח בעולמות כו', היינו שיהי' גילוי הרצון בעולם כו', והב' הוא פרטיות המצות דכל אחת היא המשכה בחי' ומדרי' פרטית בפ"ע המיוחד למצוה ההיא, למשל מצות ציצית היא המשכת המוחין והיא מצמר שז"ע ושער רישי' כעמר נקי להיות בחי' חכ"ע (כי כל המשכת המוחין שע"י עבודה הוא שממשיכים תוס' אור במוחין מבחי' עצמות אוא"ס כו', וכידוע בענין הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית כו' וכמשנת"ל), ומהחכ' נמשך כח הביטול בנש"י כו', וזה"ע צמר הציצית כו', והחוט של תכלת הוא מבחי' מוחין דאבא שנמשך במל' והוא

להיות כליון וביטול היש כו' וכמ"ש במ"א, ותפילין הן ג"כ המשכת המוחין והן במדרי' אחרת (ציצית בחי' מוחין דקטנות ותפילין מוחין דגדלות, ועיקרם בבחי' בינה וציצית הם בד"כ בחי' מוחין דז"א כו', וק"ש בחי' מוחין דגדלות מבחי' חכ' כו', והן הג' אותי' יה"ו דשם הוי' כו'). וכמו בנט"י למטה ששופך מים על הידים ועי"ז נטהרים מטומאתן, כמו"כ יש בחי' יד למעלה שזהו בחי' מדות עליונות, ונודע דבמדות יכול להיות אחיזה וכמו אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו בבחי' יציאה ופירוד כו', וע"י המשכת מים עליונים בחי' מי החכ' שהן בבחי' גוון פשוט המורה על פשיטות האור נטהרים הידים שנדחה מהם כל יניקה דאור אבא דוחה יניקת החיצונים כו' וכמ"ש במ"א, והיינו שע"י נט"י למטה נמשך בחי' החכ' בהמדות עליונות כו'. וזהו ג"כ ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' שע"י המצות ממשיכים האור והגילוי בז"א ומז"א למל' שיהי' הגילוי ג"כ למטה כו', וכדאי' בזהר במדרש הנעלם חיי שרה דקכ"ט בענין התפילין שזהו מ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דכשאדם מניח תפילין הכתובים כדין

נעשה רתיכא להקב"ה בחי' ז"א להמשיך במוחין דילי' בחי' מוחין הנמשכים ע"י התפילין (וזהו כפי' הקב"ה מניח תפילין דהקב"ה בחי' ז"א מניח תפילין בחי' המוחין שהן מוחין עצמיים כנ"ל), ושכינתא הוא מה ששוכן ונמשך אתנו כו', והיחוד דקוב"ה ושכינתי' הוא שנמשך מבחי' קדוש ומובדל להיות נמשך בבחי' השוכן ומלובש תוך העולמות להיות הגילוי למטה כו'. ונמצא שיש במצות ב' ענינים הא' כללות המצות שהן בחי' רצה"ע דכך הוא רצונו ית' להיות נעשים המצות וע"י דוקא יהי' גילוי בחי' הרצון כו', והב' הפרטיות של המצות שבכל א' היא המשכה פרטיות, תפילין הן המשכת המוחין בזו"נ, וציצית ג"כ המשכת המוחין והוא בבחי' ומדרי' אחרת כו', ונט"י הוא המשכת החכ' כו', והוא תיקון בחי' רמ"ח אברים דז"א כו', וכמא' ועשיתם אותם מעלה אני עליכם כאלו עשאוני בבחי' תוס' אורות בע"ס דאצי' מבחי' עצמות א"ס בחי' עצמות הקו להיות תוס' אור בע"ס וגם נמשך האור בבי"ע כו', וזהו שכל המצות צריכים להיות במחדו"מ שזהו ההמשכה בג' עולמות בי"ע כו'. ועז"נ ושמרו דרך ה' לעשות צדקה

ומשפט והיינו שהמצות הן דרך ומבוא לגילוי ש' הוי' כו', ויש בזה ב' פי', הא' דרך להיות הגילוי בשם הוי', והב' הדרך וההמשכה מש' הוי' כו', א'קפזושניהם אמת שע"י המצות נעשים ב' הענינים והוא שנמשך מבחי' עצמות א"ס בשם הוי' דאצי' וגם נמשך מש' הוי' דאצי' בבי"ע כו', וזהו דרך בגימט' ב"פ הוי' אלקים והיינו הוי' אלקים בשמים ממעל באצי' ועל הארץ מתחת בבי"ע כו'. וזהו וברא אדם על כולא שע"י האדם נעשה ההתחברות דאצי' ובי"ע וגם מבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מאצי' כו', וזהו אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, שע"י האדם בקיום המצות שזהו בראתי בגימט' תרי"ג נעשה התחברות אוא"ס עם העולם כו'.

אך מהיכן יזכה זה האדם להמשיך בחי' גילוי אוא"ס ע"י המצות שהרי באמת הוא השפל מכל הברואים היינו שירד למטה יותר מכולם וכמא' יתוש קדמך כו'. אך הענין הוא דמי שהוא במדרי' תחתונה יכול לעלות יותר, וכידוע הכלל דכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה ביותר כו', דמה שירד למטה יותר שרשו גבוה יותר דמשו"ז הוא יכול לירד למטה יותר, דבאם לאו לא הי' יכול לצמצם א"ע למדרי' תחתונה כזו, וע"כ לא רצה משה שילך עמהם מלאך מפני שלא ישא לפשעכם שלא יכול לצמצם עצמו למדרי' תחתונה, רק השי"ת בעצמו יכול לצמצם ולהשפיל עצמו כבי' גם למטה וכמו ועברתי באמ"צ כו'. וכמו"כ הוא בנשמות מה שירדו למטה כ"כ עד שיתוש קדמו זהו מפני שרשם הגבוה דישראל עלו במח' בבחי' מחה"ק דא"ק, והיינו דשרשם מבחי' א"ק הנאצל הראשון וכמ"ש אחור וקדם צרתני אחור למע"ב וקדם למע"ב בחי' א"ק כו', ובאמת מושרשים בבחי' עצמות א"ס וכמ"ש בנים אתם כו', והיינו שבשרשם הן למעלה מבחי' הרצון דמצות כו', וע"כ ביכולת הנשמות להמשיך בחי' רצה"ע ע"י המצות כו', וז"ע ברכת המצות

ברוך אתה ה' שאנו צריכים להודות לה' ית', וגם ברוך אתה הוי' שממשיכים גילוי ש' הוי', והוא ע"י אשר קדשנו אשר בחי' מקור התענוגים בחי' שעשועים עצמיי' ששם שרש ומקור נש"י, קדשנו הבדילנו במדרי' גבוה יותר, על מצות ציצית או להניח תפילין להמשיך המשכת האור והגילוי ע"י מצות ציצית ותפילין כו', דעם היות שאנו ברואים שפלים למטה אנו יכולים להמשיך ע"י עשיותינו מעהמ"צ שעי"ז אנו מתרוממים לשרשנו הקדום שלמעלה מן הרצון דמצות כו', וע"כ ביכולתינו להמשיך בחי' המוחין מבחי' פנימי' א"ס להיות הגילוי עד למטה מטה כו'. והגם דבהיותנו למטה אין אנו מרגישים את האור, מ"מ הרי ע"י המצות נמשך האור למטה וכמ"ש ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך כו' וכמ"ש בסש"ב, וקצת הארה מאיר בגילוי מה שמצוה גוררת מצוה כו', ובאמת נמשך עי"ז מהות האור כו', דהמצוה גשמיות נעשה כלי לבחי' רצה"ע וגם לבחי' האו"פ שהוא האור הפרטי הנמשך ע"י המצוה כו' כנ"ל. וזהו למה יאמרו הגוים אי' נא אלהיהם שהם אומרים שח"ו אין הקב"ה משגיח עתה ע"ז העולם בהשגחה פרטיות רק בעת

ברה"ע הי' השגחתו ית' בפרטי פרטיות איך לברוא כל ברי', אבל אח"כ מתנהג הכל ע"פ הטבע ומוכרח להיות כך מחמת שנעשה פ"א כך בעת הבריאה, וטעותם הוא מפני שרואים שבאמת הקב"ה כהיום הזה בהסתר גמור ונש"י נתונים תחת ע"ש כו', ע"כ אומרים עזב ה' כו', וכמו"כ הוא ברוחניות שאינם מאמינים בהמשכת אלקות ע"י מצות מעשיות כו'. אבל באמת הוא טעות גדול שהרי אדרבה בריבוי ההסתרים רואין השגחתו ית' ביותר, והוא מ"ש ואף גם זאת בהיותם כו' לא מאסתים כו', וכבשה א' בין ע' זאבים והיא מתקיימת שאינו ע"פ טבע כלל, ובכל עת ובכל רגע יש נסים נסתרים וכמו לעושה א'קפחנפלאות גדולות שאין בעל הנס מכיר בניסו כו', והנסים נסתרים הם בדרך פלא יותר מהנסים נגלים (וזהו שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' כו' כי בדבר אשר זדו כו' וכמשי"ת), ורואים בזה ענינים נפלאים ביותר כו', וכמו"כ במצות שדוקא במצות מעשיות ממשיכים מבחי' עצמות א"ס מפני שכך הוא רצונו ית'. וזהו ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה דכשם שאלקינו בשמים בעבודה רוחניות ובהמשכה למעלה, כמו"כ כל אשר חפץ עשה בעבודה גשמיות ובהמשכה למטה בארץ כו' והוא שבשמים ובארץ בשוה, דלהיותו מגבי' לשבת והיינו בחי' פנימי' אוא"ס בחי' ש' מ"ה דמלגאו כו', ע"כ הוא שוה בשמים ובארץ למטה כמו למעלה כו', ואדרבה עיקר ההמשכה הוא ע"י העבודה למטה במצות מעשיות שזהו אמיתי' רצונו ית' כו', והממשיכים הם נש"י שמושרשים בעצמות, ודוקא כמו שירדו למטה הם ממשיכים תוס' אורות להיות גילוי אוא"ס בעולמות ע"י מעהמ"צ כו'. וזהו וידעת היום כו' כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בשניהם בשוה, וזה נמשך ע"י המצות שיהי' היחוד דהוי' ואלקים למטה כמו למעלה וכמו ושמרו דרך

הוי' ב"פ ה' אלקים, והוא ע"י לעשות משפט וצדקה כו' וכמ"ש משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי שזהו אמיתי' רצונו ית', ועי"ז דוקא נמשך בחי' היחוד דהוי' ואלקים כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש השמים כסאי כו', דהנה שמים זהו התורה וכמ"ש מן השמים השמיעך דהתורה היא המשכה מן השמים כו', ותורה היא הכלי לגילוי אוא"ס דאורייתא מחכ' נפקת וחכ' היא הכלי כללית לגילוי אוא"ס כו', וכמו המוח שבראש שהוא כלי לכללות החיות כו', וזהו השמים כסאי, וכמו היושב על הכסא משפיל קומתו כמו"כ התורה היא בחי' כסא וכלי לגילוי אוא"ס כו', והארץ הדום רגלי, הנה רגל הן נש"י דברא כרעא דאבוה כו', ויש מעלה ברגל שמוליך ומגבי' את הראש וכמו שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כו', אמנם המצות הן הדום רגלי שמגביהי' את הרגל כו', להיות דנשמות הן בבחי' ירידה למטה כנ"ל וע"י המצות הן נגבהים בשרשם ומקורם הקדום כו', ועי"ז ממשיכים גילוי אוא"ס בבחי' המוחין, ודוקא ע"י מעשה המצות וכמו כשהאדם מתקן מעשיו נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה כו' וכמ"ש בתו"א ע"פ זה, והיינו כמשנת"ל דעיקר ההמשכה היא ע"י מצות מעשיות דוקא, כי באלה חפצתי שזה דוקא אמיתית הרצון ועי"ז דוקא ממשיכים תוס' אורות באצי' דהיינו גילוי בחי' אור

עצמי ואותו האור יהי' בגילוי גם למטה כו', והיינו ג"כ שע"י המצות ממשיכים תוס' אור בתורה כו', ועם היות שהכלי כללית היא תורה מ"מ המשכת האור הוא ע"י מעהמ"צ דוקא כו'. וזהו ג"כ מחלוקת ב"ש וב"ה אם שמים קדמו או ארץ קדמה והו"ע תלמוד גדול ומעשה גדול, דבש"א שמים קדמו דזהו תלמוד גדול מפני שתורה היא הכלי לגילוי אוא"ס וע"י התורה היא ההמשכה ברמ"ח אברים דז"א שהן רמ"ח פקודין כו', וזהו שאדם עושה כסא תחלה ולפי גובה הכסא מתקן השרפרף והיינו דלפי אופן ההמשכה בתורה היא ההמשכה במצות כו', ובה"א ארץ קדמה והיינו דמעשה גדול וע"י מעשה המצות עי"ז הוא דוקא ההמשכה כו', וע"כ לא לפי גובה הכסא מתקן השרפרף כ"א אדרבה ע"י תיקון השרפרף נמשך האור בתורה כו'. וזהו השמים כסאי בחי' התורה והארץ הדום א'קפטרגלי הן מעהמ"צ שע"י המצות ממשיכים תוס' אור בתורה כו', וזהו שע"י מעהמ"צ ממשיכים היחוד דהוי' ואלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כו'.