ש"פ לך, עתר"ו

א'קפטבס"ד. ש"פ לך, עתר"ו

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך כו', וצ"ל מהו הכפל לך לך, גם מהו האריכות מארצך וממולדתך כו', ובילקוט אי' חמש אותי' כפולות הן (ה' אותי' מנצפ"ך) וכולן ל' גאולה, כ"ך שבו נגאל אברהם מאור כשדים כו', וצ"ל מה"ע הכפלות שלהיותם כפולות ה"ה מורים על הגאולה כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין הוי' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת דמה צ"ל שניהם, ונת' שזהו להוציא מדעת המינים שאומרים שתי רשויות הן שאו' עזב ה' את הארץ כו', וכמו"כ אינם מודים בהמשכת האור ע"י מצות מעשיות כו', והאמת הוא דעיקר ההמשכה הוא ע"י העבודה למטה במעהמ"צ שעי"ז ממשיכים תוס' אור גם למעלה ואותו האור מאיר גם למטה כו', וכמ"ש בזהר עביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה ואיהו יקרי' לעילא ותתא כו', והוא המשכת האו"מ והאו"פ כו', וברא אדם על כולא שהאדם ע"י מעהמ"צ ממשיך האור, דבמצות יש ב' ענינים דכללותם הוא בחי' רצה"ע ויש בכל מצוה המשכה פרטיות כו', והוא המשכת או"מ ואו"פ כו', וזהו היחוד דהוי' ואלקים שנעשה ע"י המצות וכמ"ש

ושמרו דרך הוי' דרך בגימט' ב"פ הוי' אלקים, והוא ע"י לעשות צדקה ומשפט משום דבאלה חפצתי שזהו אמיתית רצונו ית' בקיום המצות למטה דוקא, ועי"ז נעשה היחוד הוי' ואלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כו'.

אמנם י"ל עוד מש"כ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (דהנה מש"א וידעת היום כו' כי הוי' הוא אלקים כו' אין זה המצוה דליחדו, שזהו בפסוק שמע ישראל כו' ה' אחד, והמצוה דליחדו היא בדרך מלמעלמ"ט כמו כל המצות שהן מלמעלמ"ט כו', והנה ידוע דכל מצוה יש בה כפי' פרטי' לכוף את הנה"ב וכמו תפילין שהוא לשעבד הלב והמוח ועטיפת ציצית קבעומ"ש כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"א, וכללות כל המצות יש בהם סגולה פרטיות לקשר את הנה"ב ולחברו באוא"ס ב"ה כו', אמנם זהו ג"כ ע"י המשכה מלמעלה והו"ע וימינו תחבקני שע"י המצוה נמשך או"מ על האדם המקיפו מראשו עד רגלו ומעלה את הנה"ב גם בהכחות פנימי' שלו עד שיוכל להיות שתהי' ההשגה דנה"ב כמו בהנה"א כו', דהרי הנה"א כל שכלו והשגתו הוא רק באלקות, אך הנה"ב הרי מצ"ע כל שכלו והשגתו הוא רק בעניני העולם ואינו שייך להשגה אלקית כו', וע"י ההתלבשות דנה"א בנה"ב משיג גם הנה"ב איזה ענין אלקי כו', וע"י האו"מ דמצוה יוכל להיות שישתווה השגת הנה"ב בערך אל ההשגה דנה"א כו', וז"ע לבישת טו"ת א'קצבעת ק"ש שזה פועל העלי' בנה"ב שיהי' גם בו ההשגה דיחו"ע כו' וכמ"ש בד"ה מי כה' אלקינו המגביהי כו', וכ"ז הוא ע"י המשכה מלמעלמ"ט כו', וכמו"כ מצות ליחדו הוא בדרך המשכה מלמעלמ"ט כו', והיא מדרי' ישראל כו' כמשי"ת. ומ"ש וידעת היום הוא בדרך מלמטלמ"ע כמשנת"ל ד"ה וידבר כו' כה"ד, והוא דמש' אלקים אנו יודעים דהוי' הוא אלקים כו', והיינו דמהצמצום אנו יודעים דתכלית הכוונה הוא הגילוי ושהצמצום הוא בשביל הגילוי כו', וע"י העבודה בהיפך הצמצום יהי' גילוי שם הוי' כו', והיינו דאלקים הוא בחי' הצמצום בכל המדרי' שנת"ל, וע"י העבודה להפוך הצמצום שזהו בחי' הרצוא עי"ז ממשיכים גילוי שם הוי' כו', וכמו"כ הוא מ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ה"ז ג"כ ההמשכה שע"י העבודה בדרך מלמטלמ"ע כו'). והענין הוא דהנה מצינו לפעמים ב"פ הוי' הוא אלקים וכמו גבי אלי' דכתי' ויאמרו הוי' הוא אלקים הוי' הוא אלקים, ורש"י בשופטים סי' ה' כ' בשם מד"א בסיני אמרו אנכי ה' אלקיך ובכרמל יאמרו כפול גבי אליהו, וצ"ל מהו"ע הב"פ הוי' הוא אלקים. אך הענין הוא דהנה

נת"ל (ד"ה ויהי הענן והחשך ויאר) דהצמצום הוא בב' ענינים, הא' מה שנסתלק האוא"ס שלפני הצמצום והוא האוא"ס הבל"ג כו', דכאשר האוא"ס הוא בגילוי במקום החלל נתפס בפשיטות בחי' הא"ס והמציאות הוא בבחי' התחדשות (דבאופן כזה יהי' לעתיד וכמ"ש ונבאו בניכם ובנותיכם שתהי' הנבואה בילדים ולא יהי' הדבר לפלא כלל כו' וכמשנ"ת שם), וכאשר נסתלק האור הרי מה שנתפס בפשיטות הוא בחי' המציאות והרגש אלקי הוא בבחי' התחדשות כו', והב' הצמצום באו"פ שנתפס תוך העלם הצמצום כו', והוא אור הקו שנתעלם תוך נקודת הרשימו ובתוך כל העולמות והכלים מרוכ"ד עד סוכ"ד עד עולמות בי"ע שהאור מוסתר ונעלם לגמרי כו' כמשנת"ל באורך. והנה כל מה שנת"ל בענין היפך הצמצום שעי"ז יהי' גילוי האור, כ"ז הוא בהאו"פ שבא בבחי' התלבשות והתעלמות שע"י הרצוא שנעשה בבחי' כלי, והיינו ע"י הבירורים הן בהבירורים דבי"ע והן בהבירורים דאצי' שעי"ז מאיר האור כמו שהוא למעלה מהתעלמות כו', דלהיות שע"י הבירורים (שז"ע היפך הצמצום) נעשים כלים לגילוי אור עליון כו', מאיר בהם האור כמו

שהוא למעלה מהתעלמות כו' (והוא בהדרגה זו למעלה מזו כו' וכמשנת"ל), עד שגם בהאור יש בחי' רצוא שעי"ז מאיר בחי' פנימיות ועצמות האור כו' וכמשנת"ל באורך, וכ"ז הוא בחי' היחוד דהוי' אלקים דעל הארץ מתחת דהיינו בבחי' האור שלהאיר את העולמות כו'.

ומ"ש בשמים ממעל הוא להיות הגילוי דבחי' האוא"ס שנסתלק היינו בחי' אוא"ס הבל"ג שזהו ג"כ ע"י היפך הצמצום כמשי"ת רק שהגילוי הוא האוא"ס שנסתלק כו', והוא בחי' שם הוי' דלעילא, וכמשנת"ל (ד"ה במדב"ס) דבכללות ב' שמות הוי' הן בחי' האור שע"י הצמצום והאוא"ס שלפני הצמצום כו', וזהו הוי' הוא אלקים בשמים ממעל שיהי' גילוי בחי' שם הוי' דלעילא כו', ויש יתרון בגילוי אור זה שהוא בחי' האור הבל"ג כו', דהרי האו"פ הוא האור שלהאיר את העולמות בלבד שאין זה כמו העצמות כו', והאוא"ס הבל"ג ה"ה בחי' גילוי העצמות כו', ועוד שהאו"פ הרי הוא שבא בבחי' מדה וגבול לפי אופן העולמות כו', וגם כאשר מאיר האור כמו שהוא למעלה מהתלבשות והתעלמות ה"ה מ"מ בבחי' מדה וגבול כו' (ובאמת הרי האו"פ כל שהוא אחר הצמצום ה"ה בבחי' התעלמות שהרי בתחלת הגילוי נתלבש א'קצאבנקודת הרשימו כו', וא"כ גם מה שהוא בבחי' גילוי אור ממש לגבי אצי' ואף גם לגבי למע' מאצי' ה"ז באמת אור שבבחי' התעלמות לא כמו שהוא בעצם ממש כו', אך לבד זאת הרי האור הוא בבחי' מדה ושיעור שהרי זהו מה שנמדד לצורך העולמות א"כ הרי האור בעצם הוא האור המדוד ומוגבל שהמדידה גופא היא בחי' הגבלה כו'), משא"כ האוא"ס הבל"ג ה"ה בלי מדה ושיעור כו', והיינו דעצם האור הוא אור שבבחי' בלתי מדה כו', ויש יתרון לגילוי זה גם לגבי גילוי פנימי' האור (בחי' פנימיות הקו כו') שהרי גם אור זה הוא בחי' או"פ שבא בבחי' מדידה כו', שזה בהכרח שכל או"פ הוא בבחי' מדידה כו', והגם דמדידה זאת היא מדידה עצמי', והיינו שאינו בבחי' מדידה ממש, שהרי בכל מדידה ומדידה הוא בחי' האור העצמי ממש כו', ואינו בבחי' העלם כו', מ"מ להיותו בבחי' או"פ ה"ה בבחי' מדידה כו', והאוא"ס הוא בלתי מדידה לגמרי. ויש יתרון להאור שבבחי' בל"ג על האור שבבחי' גבול ומדה כו' (לא מבעי לגבי האור שלהאיר העולמות שיש יתרון לאוא"ס הבל"ג בב' ענינים שהוא בבחי' גילוי העצמות,

משא"כ האור דלהאיר העולמות הוא רק בבחי' גילוי מן העצם ובא ע"י הצמצום משא"כ באוא"ס הבל"ג כו', אלא שגם לגבי בחי' פנימיות האור יש יתרון לבחי' האוא"ס הבל"ג כו'), והוא במה שמתדמה לבחי' העצמות בזה שהוא בבחי' א"ס ובלי מדה, דהעצמות הוא בבחי' א"ס ממש, והאוא"ס הבל"ג במה שהוא בבחי' א"ס ה"ה מתדמה אל העצמות כו', והגם דמה שעצמות הוא א"ס ה"ז באו"א מבחי' הא"ס של האור הבל"ג, והיינו דאמיתי' ענין א"ס הוא שלילת הכל, דא"ס שהוא בבחי' בל"ג ה"ז ג"כ תואר שזה אינו שייך בעצמות, ומה שעצמות הוא א"ס היינו שלילת הכל והוא שלילת הגבול ושלילת הבל"ג שלילת החיוב ושלילת השלילה כו', והיינו שלילת הכל וחיוב הכל (קיין זאך און אלץ) וכמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו, ונת' ג"כ לעיל (ד"ה ויהי הענן והחשך ויאר), וענין זה הוא דוקא בבחי' פנימיות האור שיש בו ב' ההפכים שהוא בבחי' מדידה ואינו במדידה, וכמשנת"ל בענין המן שהי' במדה ובלי מדה דוימודו אותו בעומר ומ"מ לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר כו', וכמו בתורה וכה"ג כו', הרי שזה דוקא כמו העצמות

שבא בב' הפכים כאחד כו', וזהו כמשנת"ל (ד"ה ביום השמע"צ) די"ל דפנימי' הקו הוא בבחי' גילוי העצם וזה למעלה מבחי' גילוי העצם דאו"מ, והוא להיות דהאו"מ הוא בחי' התפשטות הארה לבד ע"כ מה שמתדמה אל העצמות הוא רק במה שהוא בל"ג, והאו"פ שבבחי' גילוי העצם שזהו במדרי' העצמות ה"ז מתדמה ממש אל העצמות כו' (וי"ל שז"ע אדם אדמה לעליון דאדם הוא בחי' פנימיות וכמשנת"ל ד"ה כה אמר ה', והוא אדמה לעליון ממש כו'), מ"מ בהתגלות האוא"ס הבל"ג מתדמה יותר לעצמות א"ס במה שהוא בבחי' א"ס בגילוי כו'. וכדוגמא כזאת הוא ג"כ בענין הרשימו שהוא בחי' רושם לגבי האור שנסתלק כנודע, והרי הרשימו לא נגע בה הצמצום דמשו"ז נשארה הרשימה, והאור שנסתלק הרי נגע בו הצמצום כו' וכמ"ש בד"ה מצה זו תר"מ, וא"כ איך הוא בחי' רושם לבד לגבי האור שנסתלק, אך זהו לפי שהרשימו היא בחי' כח הגבול שבא"ס והאור שנסתלק הוא בחי' אוא"ס הבל"ג, ובחי' הגבול ה"ז בחי' רושם לבד לגבי בחי' בל"ג כו'. וכמו"כ הוא בבחי' פנימיות האור הגם שזהו בחי' גילוי העצמות במדרי' עליונה הרבה יותר, מ"מ להיותו בחי' אוא"ס הבל"ג יש בו א'קצביתרון לגבי בחי' פנימיות האור שבא מ"מ בבחי' מדידה כו'. ועוד זאת שהרי בחי' פנימי' האור אינו נמשך בכל מקום רק בבחי' פנימיות העולמות דהיינו פנימיות הע"ס ובנש"י דוקא כמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ הנ"ל, ובכ"מ שנמשך ה"ה בשוה שהוא בחי' האור עצמי ממש, אבל המשכתו הוא רק בבחי' הפנימיות כו', ובחי' אוא"ס הבל"ג הוא שמאיר בכל מקום וכמו אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין דהיינו בכולהו עלמין בשוה כו', דמשו"ז יש ג"כ יתרון בהמשכה זו כו'. וז"ע כי הוי' הוא אלקים בשמים ממעל היינו גילוי בחי' האוא"ס שלפני הצמצום היינו האור שנסתלק ע"י הצמצום, ומובן דשרש ההמשכה היא למעלה מהאור שנסתלק בלבד, דהרי בכדי שיחזור ויאיר צ"ל ההמשכה ממדרי' עליונה יותר כו', וזהו שגבי אלי' נא' ב"פ הוי' הוא אלקים, והיינו בחי' הוי' דסדר השתל' שזהו בד"כ בחי' האור שלהאיר העולמות להיות גילוי אור זה כו', ואמרו עוד הוי' הוא אלקים, היינו גילוי בחי' הוי' דלעילא שזהו בחי' אוא"ס הבל"ג כו'.

והנה בכדי להמשיך בחי' אוא"ס הבל"ג נת"ל (ד"ה במד"ס באוה"מ) שז"ע ודרך חיים תוכחת מוסר, דרך חיים הוא שלמעלה מנר מצוה ותו"א והוא בחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מש' הוי' דתומ"צ כו', וההמשכה היא ע"י תוכחת מוסר היינו ע"י שהאדם מייסר עצמו כו'. וביאור הענין הוא דהנה גבי אליהו כתיב וירפא את מזבח ה' ההרוס ואי' בילקוט במקומו שריפא אותם והביאן מדרך רעה לדרך טובה ע"י שעשה להם נסים וכיון שראו כן אמרו הוי' הוא אלקים, הרי מפרש וירפא ל' רפואה, וצ"ל לפ"ז מה זה שייך להמזבח. אך הענין הוא דהנה מזבח הוא בחי' מל' וכתי' אש תמיד תוקד על המזבח הן בחי' ה"ג דמל' והוא בחי' הרצוא והתשוקה דמל' וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע כו', וכמ"ש ואל אישך תשוקתך אשה היא בחי' אש ה' בחי' מל' תשוקתה לבחי' אש יו"ד ועש"ז נק' הצמאה בחי' ה' צמאה ומשתוקקת לבחי' יו"ד כו'. וביאור ענין אש ה' ואש יו"ד, הוא בחי' אש שחורה ואש לבנה, דהנה כתי' ויהי ערב ויהי בקר ברישא חשוכא והדר נהורא, דבכדי שיהי' אור שבערך העולם

שיוכל להתקבל הי' תחלה הצמצום הראשון שהי' באוא"ס שזהו בחי' חשך והעלם כו', והדר נהורא בחי' אור וזיו המאיר את החשך כו' כמשנת"ל באורך, וזהו עוטה אור כשלמה, שלמה הוא בחי' לבוש המעלים ומסתיר (וקודם הצמצום הוא בחי' המח' דאנא אמלוך שהוא ג"כ בחי' לבוש המעלים כו', וכמו"כ בחי' הצמצום הוא בחי' שלמה כו', וי"ל מה שהצמצום נק' שלמה הוא כמו הלבוש שמכסה על גוף האדם ולא כמו לבוש המח' שהוא העלם שיש בו גילוי ג"כ כו'), ומזה נשתלשל בחי' ערב שהוא בחי' חשך שלמטה היינו בחי' מציאות הדבר כו', והדר נהורא הוא בחי' אור המאיר דרך השלמה להאיר את החשך כו'. והענין הוא כמו שאנו רואים בכל הנבראים שיש בהם שני בחי' היינו הגוף של הנברא והאור והשפע האלקי שהוא בחי' נשמתו השופע עליו תמיד להחיותו שהוא בחי' כלי ואור, וכן ג"כ בנבראים עליונים כמ"ש כי רוח החי' באופנים שיש גוף האופנים ורוח החי' שבאופנים שהוא כח הפועל בהנפעל וכמו שהנשמה מתלבשת בגוף, וכן בדומם וצומח יש בהם נפש ונק' נפש הצומחת כו' וכמ"ש בע"ח בסופו, והנה הגוף ומהות הנברא

הוא בחי' חשך לגבי הנשמה שבו שהיא בחי' אור כמ"ש נר ה' נשמת אדם, שכמו שאין ערוך חשך לגבי אור שהן ב' הפכים, כך אין ערוך גשמיות הנברא או אפי' א'קצגבנבראים הרוחניים אין ערוך בחי' גוף האופנים לגבי רוח החי' השופע בו להחיותו שהוא בחי' אלקות כו', ואין התהוות הגוף מהאור וחיות שבו ע"ד התהוות זיו השמש מהשמש (דבנבראים למטה התהוות הגוף אינו מן הנפש כנודע, אבל למעלה הרי התהוות המציאות הוא מן האור כו', וכמ"ש ואתה מחי' את כולם א"ת מחי' אלא מהווה שהאור האלקי מהווה את הנברא ומתלבש בתוכו להחיותו כו', הנה אין ההתהוות ע"ד התהוות הזיו מן השמש), שהרי האור והזיו הוא מעין המאור ובטל לגמרי לגבי המאור, משא"כ הגוף אינו מעין הנשמה כלל, כמו שאין הגשמי' מעין הרוחניות, וגם הוא מסתיר על הנשמה שזה היפך הביטול כו', והיינו לפי ששרש התהוותו אינו מגילוי האור עליון כ"א אדרבא מבחי' חשוכא שהוא בחי' הסתלקות האור שאז נתהווה בחי' החשך שהוא בחי' המציאות כו', והיינו שגם בהתהוותו מבחי' האור עם היות שבהתגלו' ההתהוות היא מן האור הנה שרש התהוותו הוא מבחי' החשך שהוא בחי' הצמצום והרשימו כו', דהיינו מבחי' סילוק האור דוקא כו', וע"כ גם בהתהוותו מן האור אינו מתהווה להיות מעין האור

כ"א נעשה בבחי' נבדל ממנו בבחי' מציאות ובבחי' הסתר על האור והחיות כו'. וכך הוא למעלה בבחי' אורות וכלים שהאור הוא בחי' גילוי אוא"ס ב"ה והוא מקור ושרש חיי הנשמות כו', אך בחי' הכלים זהו המסתיר על האור וזיו ומזה שרש התהוות הגוף כו', ומקור התהוות הכלים הוא ע"י הצמצום והסתלקות האור שנכלל במאור כו'. והנה הכלים הם בחי' אותי' ויש בזה ג"כ הפרש בין בחי' כלים דז"א וכלים דמל', דכלים דז"א הן עד"מ אותיות המח' שהן אותיות רוחנים עדיין ובאים בדרך ממילא מהנפש ומיוחדים בו כו' וכמשנת"ל (ד"ה בראשית), וכמו"כ הכלים דז"א הן בערך בחי' האור ומיוחדים עם אור כו', ועם היותם בחי' כלים המעלימים (דכן הוא בכללות דכל בחי' הכלים הן בחי' העלם וכמשנת"ל באורך בענין והקב"ה עשה כמה צמצומים כו'), מ"מ ה"ה מגלים את האור והן כמו גווני האור כו', וכמו מראה וגוון התפוח שהוא לפי אופן החיות והטעם של התפוח כו' וכמ"ש במ"א. אבל בחי' הכלים דמל' הן כמו אותיות הדבור שהוא לבוש הנפרד ואותיות מורגשים ממש כו' וכמשנת"ל שם, וממילא הן אותיות

המעלימים יותר כו', ומ"מ גם בהם יש אור רק שהוא אור מצומצם יותר והאותיות מעלימים ומסתירים יותר כו', והן האותיות דעש"מ שהן כלים לאור וכמו שאותיות הדבור הם כלים לאור השכל והמדות, ומהן התהוות הגוף וחומר הנבראים ע"י רצון העליון ב"ה וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו', וי"ל דבאותיות זהו צורת האותיות שהן מקדמות השכל ומעצם הנפש כו', ולמעלה באותיות דמל' זהו בחי' חפץ ה' כו', וחומר האותיות הן עצם האותיות דעש"מ המהווים כל הנבראים כו', ובתוך האותיות והכלים מלובש האור והחיות שמזה התהוות הנשמה כו'. וז"ע כברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' פי' בין במקור ושרש ההתהוות כשעלה ברצונו הפשוט שיהי' התהוות העולם, הי' תחלה צמצום והסתלקות האור ונשאר בחי' התהוות החשך והוא בחי' הרשימו שנשארה ונתגלה ע"י הצמצום כו', והן בחי' אותיות שהיו כלולים באוא"ס קודם הצמצום ולא היו ניכרים כלל כו', וע"י הצמצום והסתלקות נתגלה בחי' אותיות הרשימו כו', וזהו בחי' התהוות החשך הנשאר ע"י הצמצום כו', והוא שרש הכלים כו', והדר נהורא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה אל תוך החשך והו"ע הקו המתלבש באותיות הרשימו ומאיר תוך מקום החלל כו', א'קצדובין למטה בהתהוות הנבראים מעש"מ הוא ג"כ כן, וכמו מאמר תדשא הארץ ה"ז כמשל באדם הגשמי שיאמר מאמר אותיות תדשא שיוצאים בדרך אור וכלי שהוא מהות האותיות שיוצאים בהבל ממש, שזהו חומר האותיות וכמ"ש באגה"ק סי' ה' דחיצוניותן הוא ההבל היוצא מן הלב כו', ורק בתוכן מלובש האור שהוא אור השכל והמדות כו', והרי החומר נרגש תחלה ואח"כ מבינים האור והשכל המלובש בהם כו'. וזהו ברישא חשוכא והדר נהורא וכמו עד"מ התלמיד שבשעה ששומע האותיות מהרב עדיין אינו משיג כ"כ עומק השכל המלובש בהם עד אחר שמתיישב היטיב לעמוד על עומק המכוון, ועיקר העומק ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין כו', וכמו"כ הוא בהאותיות דעש"מ דבהתגלות הוא האותיות שמזה הוא ההתהוות המציאות שהוא בחי' חשך, והאור הוא שבא ע"י העלם האותיות להאיר את החשך כו'.

וזהו שנק' מדת המל' אשה אש ה' כי בהבראם בה' בראם והה' הוא בחי' כללות ההבל שהוא מקור האותיות, וכמ"ש באגה"ק שם דאות ה' הוא מקור גוף האותיות וחומריותן כו', והוא בחי' כלים וחומר של האותיות העליונים כו', אך בחי' אש זהו האור בחי' והדר נהורא המתלבש בכלים כו', ונק' אש שחורה להיותו בחי' אור המאיר את החשך כו', ואופן האור הוא ע"י שמתלבש ומתעלם בהאותיות (ובהארת האור תוך האותיות הוא ג"כ מאיר את האותיות אבל הוא ע"י התעלמות כו'), וע"י ההתעלמות בהאותיות הוא מאיר את החשך כו', ולהיותו אור המאיר את החשך לכן נק' אש שחורה כו', וכן בכללות הוא בחי' אור הקו שהוא להאיר את החשך, וכמשנת"ל דכללות ענין אור הקו הוא להאיר את העולמות והוא האור דבחי' ממכ"ע שמתלבש בעולמות להיות להם בבחי' אור וחיות כו', וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כו', ובא ע"י חשך הצמצום והתעלמות בתוך הכלים ועי"ז הוא מאיר כו', וה"ז בחי' אש שחורה מפני שכללות הוא רק להאיר את החשך ואופן המשכת האור הוא ע"י התעלמות דוקא כו'. אבל בחי' אש

לבנה הוא האור שלמעלה מבחי' חשך לגמרי, וכמו זיו השמש הוא המאיר את החשך וכמ"ש ויתן אותם אלקים להאיר על הארץ דענינו הוא להאיר את העולם כו', והוא ע"י הנרתק המכסה ומעלים כו', והוא מ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים כו' (וכמ"ש במ"א ההפרש בין אור השמש למראה וגוון התפוח שאינו לפעול דבר, משא"כ אור השמש הוא לפעול ולהאיר את החשך כו'), משא"כ מאור השמש הוא למעלה מבחי' ומדרי' זו כו'. וכן למעלה הוא בחי' אור הסובב שאינו להאיר את העולמות כ"א בחי' גילוי העצמות ואינו מתעלם בבחי' חשך והעלם הצמצום כו', ועם היות שע"י הצמצום נסתלק ונתעלם האור, ונת"ל (ד"ה ויקרא) דבחי' הסילוק הוא שנשאר בכח ולא בפועל כו', ונת' שם דענין שנשאר הוא ע"ד ענין היכולת כו' יעו"ש, הנה במ"א מבואר דבהעיגול הגדול נגע בו הצמצום והוא שיהי' האור שם ולא יתפשט במקום החלל כו', ועמ"ש בעה"מ ש"א פנ"ג בענין הג' גבורות כו', ולפ"ז נראה דשם מאיר האור כמו שהי' קודם וענין הצמצום הוא שלא יתפשט במקום החלל כו', והסילוק הוא רק לגבי מקום החלל דכאלו אינו כו', אך גם

לפמשנת"ל הרי זהו עילוי בהאור מה שנשאר בכח דהיינו בבחי' יכולת לבד כו', וא"כ כאשר מאיר האור ה"ה בבחי' גילוי ממש בלי שום התעלמות כלל כו', שהרי בכללות האור שלפני הצמצום היינו האור הבל"ג ההתגלות שלו הוא שלא א'קצהע"י העלם הצמצום, וא"כ מכ"ש כאשר האור הוא בבחי' עילוי יותר הגילוי הוא שלא בבחי' התעלמות כלל כו', וע"כ נק' אש לבנה כו', וזהו אש י' בחי' אש לבנה שהוא בחי' גילוי אוא"ס כו'. וזהו ואל אישך תשוקתך דבחי' מל' בחי' אש ה' תשוקתה לבחי' אש יו"ד בחי' אוא"ס הסוכ"ע בתוקף התשוקה והצמאון כו', וכ"ש לאוא"ס שלמעלה מסובב וממלא שעז"נ כי נשגב שמו לבדו שגם בחי' נשגב הוא בחי' שמו לבד רק הארה לבד כו', ולזאת צמאה נפשה בבחי' כוסף וכליון באוא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע כו', וז"ש סמכוני באשישות רפדוני בחפוחים כי חולת אהבה אני שזה מאמר כנס"י והיא בחי' מל' למעלה, דנכספה וגם כלתה נפשה לעלות אל דודה להתכלל באור ה' אוא"ס ב"ה שלמע' מגדר ממלא וסובב כו', וסמכוני באשישות הוא אשישי יין כו' והו"ע נכנס יין יצא סוד בחי' ההעלם היינו בחי' אוא"ס הסוכ"ע כו', והו"ע פנימיות התורה כמ"ש במ"א, וע"י פנימיות התורה נמשך במל' גילוי בחי' אור הסובב כו', ורפדוני בתפוחים הוא וריח אפך כתפוחים שהריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף שזהו בחי' עצם הנשמה

שלמעלה מהנשמה המלובשת בגוף כו', והיינו ג"כ בחי' או"מ כו', וי"ל דריח אפך הוא כענין לבעל החוטם אני מתחנן כו', והוא שלמעלה מבחי' ריח כו', דהנה מבו' במ"א דריח הוא בחי' ימינו תחבקני דמעהמ"צ כו', אך ריח דתפלה וריח דתשובה (בחי' ריח בוגדיו כו') מגיע בבחי' עצמות א"ס שלמעלה מבחי' סובב כו', ומזה נמשך הרפואה כו', והוא כמא' בהראות לה נועם זיווך גילוי בחי' עצמות א"ס כו' אז תתחזק ותתרפא כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש לך לך כו', דהנה ענין הכפילות הוא כמא' כל עסקא דשבתא כפול והיינו יחוד בחי' סוכ"ע וממכ"ע כו', וזשארז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן היו מיד נגאלין, דשתי שבתות הן בשבת אחת שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא והן בחי' ממכ"ע וסוכ"ע כו', וע"י היחוד דסוכ"ע וממכ"ע הוא הגאולה דבגלותא קוב"ה סליק לעילא ולעילא כו', וכאשר גילוי סוכ"ע בממכ"ע עי"ז הוא הגאולה כו', וז"ע הכפילות דלך לך גילוי בחי' הסובב כו'. דהנה כללות ענין אברהם הי' להמשיך גילוי אלקות בעולם וכדאי' במד"ר ע"פ לך לך משל לצלוחית של אפופולסימון שהיתה מוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית ולא הי' ריחה נודף וכשמטלטלין אותה ריחה נודף, כך א"ל הקב"ה לאברהם טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל כו', והיינו שהמשיך גילוי בחי' אוא"ס הבל"ג שיהי' גילוי אור בעולם כו'. אמנם בכדי שיהי' הגילוי צ"ל העלאה מלמטלמ"ע, וזהו ג"כ ענין לך לך שיבא לשרש ומקור הנשמה וכמ"ש קומי לך רעייתי כו' ולכי לך כו', וזהו העבודה דתפלה כמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע

השמימה והן הד' שליבות דתפלה דבשמו"ע הוא העלי' לשרש ומקור הנשמה כו', וע"י העלי' עי"ז הוא המשכת בחי' אוא"ס הסוכ"ע כו'. ומ"ש מארצך וממולדתך כו', מארצך הוא היציאה מן החומריות כו', וכמ"ש שכחי עמך ובית אביך כו', ובפרטיות מארצך בחי' נה"י ומולדתך ובית אביך הוא חג"ת וחב"ד כו', דנה"י הוא הטבעית שהאדם מורגל בהם, ואין זה כמו המדות שהוא ההתפעלות שמתפעל על הדבר כו', והרי כל התפעלות על דבר הוא שבעצמו הוא חוץ לאותה הדבר כו', וכמו בקדושה ענין ההתפעלות על אלקות הוא שמתפעל על א'קצודבר שחוץ לעצמותו כידוע וכמו שנת"ל בכ"ד, וכמו"כ הוא בההיפך כשמתפעל על דבר הרי אינו אותו הדבר כו', אבל ענין נה"י הוא שמוטבע ומורגל כ"כ בהדבר שאינו בבחי' התפעלות כלל רק שכן צריך להיות ואינו יודע אחרת כלל כו', וזה גרוע יותר מהתפעלות המדות כו', ועז"א מארצך שזה ראשית היציאה ושבירת החומריות הגס ואח"כ הוא ממולדתך ומבית אביך מבחי' מדות ומוחין דלעו"ז כו', וזהו ע"י העבודה שע"פ טעם ודעת כו', ואח"כ בא לעצם הנשמה כו'. וזהו לך לך דתכלית ענין אברהם אע"ה הי' להמשיך גילוי אלקות בעולם והו"ע טלטל עצמך ועי"ז שמך מתגדל בבחי' גילוי אור כו', וזהו ע"י העלאה לשרשה ומקורה שהוא העבודה דשרש ומקור הנשמה ועי"ז המשיך גילוי בחי' אוא"ס הבל"ג להיות גילוי אלקות בעולם כו'.