שמע"צ, עתר"ו

א'קסחבס"ד. שמע"צ, עתר"ו

ביום השמיני עצרת תהי' לכם, ואי' במד"ר משל למלך שעשה סעודה ז' ימים וזימן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה, ביום השמיני אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו לבני המדינה בא ונגלגל אני ואתה במה שתמצא, כך בז' ימי החג הקריבו ע' פרים נגד ע' שרים, ביום השמיני אמר הקב"ה לישראל באו ונגלגל אני ואתם במה שתמצאו פר א' איל א', וצ"ל מה"ע שבז' ימי החג הקריבו קרבנות נגד הע"ש ובשמע"צ הוא לישראל לבד שהקריבו פר א' איל א' כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דהב' דעות ד"ע וד"ת הן באלקות גופא, ובד"כ בחי' מל' הוא בחי' ד"ת וחכ' ד"ע, וכן בחכ' יש ג"כ ב' המדרי' והוא בחי' חיצוני' החכ' ופנימיות החכ' כו', וכמו"כ בהאור בכלל מצד הדבקות באוא"ס המאציל הוא בבחי' ד"ע ומצד שהוא מקור ההתהוות הוא בחי' ד"ת כו'.

אמנם מהמאמר דאלי' ע"ה אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין משמע דכל הע"ס דאצי' הן בשביל עולמות בי"ע כו', וכמשנת"ל (ד"ה נחמו) בשם הפרד"ס דגם חו"ב עם היותם נסתרות כו' הן ג"כ לצורך העולמות כו', דבכדי שיהי' ענין הידיעה בעולמות ובפרט ידיעה אלקי' זהו ע"י שנאצלו בחי' חו"ב כו', וכמשנת"ל (ד"ה וירא אליו) דמחו"ב הוא ענין הידיעה והשגה באלקות ומהמדות העליונות הו"ע ההרגש האלקי שיש בכאו"א (א געטלעכער דערהער), הרי שכל הע"ס הן לצורך העולמות כו'. ובת"ז תי' ס"ט חשיב כל הע"ס בתי' בראשית ואו' הא כולהו עשר אם חסר חד לא אשתלם בריאה כו', הרי שכל הע"ס הן לצורך הבריאה וההתהוות כו', רק י"ל דמחו"ב נתהוו נבראים דעדאת"כ שאינם בבחי' מציאות דבר ומאיר בהם גילוי אלקות והם מיוחדים במקורם כו', וז"א ומל' הן שרש ומקור עדאת"ג שהן בבחי' מציאות דבר כו', ועמ"ש בלק"ת ד"ה ראו כי ה' נתן לכם השבת בענין עוה"ז ועוה"ב, דביו"ד נברא עוה"ב בחי' עדאתכ"ס ועוה"ז הוא בחי' עדאת"ג דשרשן מבחי' ו"ה כו', וז"ש לאנהגא בהון

עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין כו'. ולפ"ז כללות הע"ס דאצי' הן בבחי' אין השייך להיש הנברא כו', וגם הרי הכלים דאצי' ה"ה בבחי' מציאות דבר שהרי ישנם להע"ס במציאות, ובכלים בהכרח לומר שהן בבחי' ספירות, דאיך שנא' בבחי' האורות אם הן בבחי' פשיטות לגמרי או שגם בהאורות יש ע"ס רק שהן בחי' פשיטות לגבי הכלים וכמשנת"ל, הרי בכלים בהכרח שהן בבחי' ספירות, וא"כ ה"ה בבחי' מציאות דבר, דעם היותם אלקות א'קסטממש מ"מ ה"ה בבחי' מציאות מוגבל (רק שאינם הגבלה ממש ח"ו כמו בי"ע כו', ולדעת הפרד"ס מ"ש בס"י מדתן עשר שאין להן סוף הוא בבחי' הכלים כו') וכמשנת"ל והוא בחי' יש הנאצל כו', וא"כ גם ההמשכה מאוא"ס המאציל אל האצי' הוא בבחי' אין של היש דהיינו בחי' יש הנאצל כו'. וז"ע הכתר שהוא בבחי' ממוצע ויש בו ב' מדרי' בחי' תחתונה שבעצמות וריש ומקור לנאצלים כו', דמה שהוא מקור לנאצלים ה"ז בחי' אין של היש הנאצל כו', ובחי' אחרונה שבעצמות הרי ידוע דבחי' אחרונה זהו בחי' הארה לבד וכמ"ש בלק"ת בהבי' דשחורה אני, והיינו שזה ג"כ רק בחי' אין כו', אבל הוא בחי' אין של היש האמיתי כו'. ובאמת י"ל דגם בחי' זו אינו בחי' אין האמיתי עדיין דגם חיצוני' עתיק בא בבחי' התלבשות כו', וכמשנת"ל דחיצוני' עתיק הוא בחי' עונג פרטי המתלבש בחכ' כו', ועיקר בחי' האין האמיתי הוא בחי' פנימי' עתיק (וי"ל דעיקר בחי' אחרונה שבעצמות זהו בחי' פנימי' עתיק דהיינו ג"ר דעתיק כו', ואפשר דעיקר בחי' אין האמיתי הוא בחי' א"ס שבתוך פנימי' עתיק דהיינו תוך רדל"א דהיינו

בחי' א"ס שנמצא ומתעלם ומשתכח בתלת רישין כו' וכמ"ש בלק"ת בהביאור דשבת שבתון, אך לפמ"ש שם שזהו למעלה מבחי' קה"ק י"ל שזהו כמו בחי' יש האמיתי ובחי' רדל"א זהו בחי' אין האמיתי כו').

והענין הוא דהנה י"ל דבכללות ב' בחי' אין הוא בחי' פנימי' הקו וחיצוני' הקו, דהנה גילוי הקו הנמשך בעולמות ה"ה בא בבחי' התחלקות ובבחי' התלבשות כו' וכמשנת"ל (ד"ה ראשי המטות הא'), דהקו שעשוי מנקודות הוא שנפרטו הע"ס במדרי' פרטיות כו', דגם בשרשי האורות כמו שהן קודם הצמצום יש בהם ע"ס רק שהן בבחי' התאחדות לגמרי ועז"א אנת הוא חד ולא בחושבן כו', וע"י הצמצום נפרטו כל ספי' בפ"ע וזה"ע הקו שעשוי מנקודות כו', וגם בהמשכת הקו הן עדיין בבחי' ע"ס בלי מ"ה וז"ע שהן נקודות כו', ואח"כ באים בהתלבשות בכלים שמתעלם עי"ז האור כו', וכמשנת"ל בענין והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות שהאור בא בבחי' צמצום ממדרי' למדרי' ובבחי' התלבשות והעלם כו', שגם ההתלבשות בבחי' כתר הוא בחי' העלם שיתעלם האור בכדי שיהי' באפשר להתקבל בעולמות כו', ויש כמה מסכים ופרסאות מרוכ"ד עד סוכ"ד כו', והיינו לפי שהקו ענינו הוא שיהי' עי"ז התהוות העולמות ושיהי' גילוי אור בעולמות לפי אופן מציאותם והתהוותם כו', וע"ז הי' הצמצום באוא"ס בכדי

שיהי' גילוי אור באופן כזה שיהי' נתפס תוך העלם הצמצום כו' וכמשנת"ל. וכ"ז הוא לפי שכללות גילוי הקו הוא רק הארה דהארה לבד וכמ"ש באורך נראה אור כו', דבאורך דאוא"ס שלפה"צ שגם זה הוא רק הארה לבד (כמשי"ת בסמוך) נראה אור בגילוי הקו לאחר הצמצום כו' (והקו נוגע ודבוק באוא"ס (לא כמו הארה נבדלת כו') והיינו מפני שאוא"ס חזר והאיר כו', אבל הוא ע"י הפסק הצמצום שאין זה בחי' דבקות ממש כמו דבקות האור שהוא בבחי' גילוי העצם כו', וכמשנת"ל (ד"ה ועשית ח"ש) ההפרש בין גילוי העצם לגילוי מן העצם, דגילוי מן העצם הוא מה שהעצמות מגלה אור שאינו לפי אופן העצמות כ"א להאיר את העולמות כו', וגילוי העצם הוא מה שעצמות מגלה אור לפי אופן העצמות כו', ואין ענינו להאיר העולמות רק לגלות עצמותו כו', וי"ל דבכללות בחי' דבקות האור שבבחי' גילוי מן העצם הוא ע"ד בחי' התחדשות המבו' במ"א ונת"ל (ד"ה אנכי אנכי), רק שזהו במדרי' א'קעגבוה שגם דבקות כזו היא בבחי' גילוי אוא"ס ממש כו', וכמו שהיניקה דרך שערות דאבא יונק ממזלא מבחי' פנימי' הכתר ה"ז למעלה הרבה מבחי' ההתלבשות שמלבישים לזרועות דאריך כו' וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל). וכ"ז הוא בחי' חיצוני' הקו כו', אבל פנימי' הקו הוא שנמשך מבחי' פנימי' ועצמיות א"ס (וי"ל שזהו בחי' גילוי העצם להיות בבחי' או"פ, דשרש המשכה זו היא למעלה משרש ההמשכה דגילוי העצם דבחי' או"מ להיות שזהו הארה לבד עם היות שזהו גילוי העצמות הרי אין בזה מבחי' העצמות רק בחי' התפשטות הארה לבד, וגילוי העצם דאו"פ הוא במדרי' העצמות כו'), דבבחי' פנימיות הקו לא יש התחלקות דבכ"מ הוא בשוה כנודע, ואין בו התלבשות והתעלמות כו' (דגם כמו שמתלבש הוא שההתלבשות היא באלקות כו' וכמ"ש במ"א, ואמיתי' מדרי' זו אינו בא בבחי' התלבשות כלל וכמו פנימי' סודות התורה הנק' רזין דרזין כו'). והענין הוא דהנה ידוע דשרש המשכת הקו הוא מבחי' מל' דא"ס, וכמ"ש המק"מ על מאה"ז בראשית דט"ו ע"א ששיער בעצמו כבי' הע"ס וכאשר שיער בחי' המל' שיער מקום לעמידת

העולמות כו', ובזה הי' הצמצום שנעשה חלל ומקו"פ והאור נסתלק למעלה בבחי' מקיף על מקום החלל כו', ואח"כ המשיך אוא"ס קו א' דק מן האור העיגול שלו כו' וכמ"ש בע"ח, והיינו דמהאור שנסתלק נמשך אח"כ הקו שזהו בחי' מל' דא"ס כו', ולפעמים אי' דשרש הקו הוא מבחי' ת"ת הנעלם, וכמשנת"ל (ד"ה צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי) בענין אל הוי' אלקים דבר ויקרא כו' שהן חג"ת הנעלמים כו' והוי' הוא בחי' הקו שהוא מת"ת הנעלם כו', וכמ"ש בהגהת הרמ"ז באוצ"ח שהקו הוא מבחי' שלא הגיע בו הצמצום כו', והיינו למעלה מהאור שנכלל בהמאור שזהו בחי' מל' דא"ס והקו שרשו מת"ת כו', וידוע שזהו ההפרש בין פנימיות הקו לחיצוניות הקו, דפנימיות הקו הוא מבחי' פנימי' ועצמי' א"ס כו', וזהו ששרשו מת"ת, וידוע דת"ת עולה עד הכתר למעלה מהב' קוין והיינו בבחי' פנימי' הכתר כו', שהרי הב' קוין ג"כ שרשן בכתר ות"ת שמגיע למעלה מהב' קוין היינו בפנימי' הכתר כו' (ולכן ת"ת כולל ב' הקוין כו', ומשו"ז קו האמצעי שוה בכללות המשכתו מראשית המשכתו עד סוף סיומו כו' וכמשנת"ל)

כנודע, וכן גם ת"ת הנעלם מגיע בבחי' פנימי' ועצמות א"ס כו', ונמצא דבחי' פנימי' הקו הוא שנמשך מבחי' פנימי' ועצמות א"ס בחי' יש האמיתי כו'. אבל חיצוני' הקו הוא שנמשך מבחי' מל' דא"ס דגם כמו שהוא קודם הצמצום הוא בחי' הארה לבד והקו הוא בחי' הארה דהארה כו'.

וביאור הענין הוא דהנה כתי' ברוך כבוד ה' ממקומו, וצ"ל מה"ע הברכה שיתברך כבוד הוי' ממקומו, ומהו מקומו של הכבוד כו'. אך הענין הוא דכבוד הוא בחי' מל' וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו כו', וכמו במלוכה העיקר הוא רוממות הכבוד כו', ולכן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מפני שעיקר ענין המלוכה הוא הכבוד כו', ובשרשו הוא מה שעלה במח' ורצונו ית' אנא אמלוך כו', ומקומו הוא שרשו ומקורו של מח' זו כו', ועז"א שיתברך בחי' מח' זו ממקומה משרשה ומקורה כו'. והענין הוא דהנה ידוע המא' דפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבד הוא היינו בחי' מהותו ועצמותו ית' ושמו הוא בחי' שמו העצמי הי' הוא ושמו בלבד (ובפרטי' הכל הוא בבחי' האור, והוא היינו בחי' העלם האור שהוא בחי' עצם האור שלמעלה מבחי' גילוי א'קעאכו' וכמשנת"ל, ושמו הוא בחי' התפשטות האור כו', ובבחי' שמו שהוא התפשטות האור יש בזה ב' מדרי' הא' בחי' האור כמו שהוא לעצמו כו', והב' כמו שהוא לגבי זולתו כו', והיינו בעצמותו גופא בחי' האור כמו שהוא בבחי' שייכות אל העולמות כו'), ופי' הי' הוא ושמו בלבד היינו שלא הי' עדיין גם בחי' מקור להשתל' דאבי"ע רק הי' הוא ושמו העצמי לבד, וכמו אתה קדוש ושמך קדוש וכן אתה אחד ושמך אחד כו' דגם שמו הוא בבחי' אחדות פשוטה ממש כו'. ולכאו' אינו מובן ענין מציאות שמו קודם שנבה"ע, שהרי בפ"ע אינו שייך ענין השם שהרי השם אינו רק שזולתו יקראו בו אבל לעצמו אינו צריך לשם כו', ולמעלה בודאי הוא כן, דהנה למטה ידוע דהשם הוא החיות של האדם והיינו דהמשכת חיות הנפש להחיות את הגוף הוא ע"י השם כו', הרי נוגע השם אליו בעצמו ג"כ רק שאינו ניכר כלל איך הוא בבחי' שייכות אליו, ובהתגלות הוא רק לצורך הזולת כו' וכמשנת"ל (ולמעלה בהשתל' ג"כ ענין השם הוא המחבר האורות עם הכלים והיינו דהמשכת האור בהכלי הוא ע"י השם כו', והו"ע השמות דע"ב ס"ג כו'

דהכל הוא שמות הוי', ופרטי השמות הן המורים על אופן המשכת האור בבחי' חכ' ובבחי' בינה כו' ועמשנת"ל ד"ה זה יתנו), אבל לגבי עצמותו ית' הרי כל ענין השם הוא רק לזולתו היינו לצורך שיקראוהו בשמו ית' (והיינו מפני שאין הנברא בערך שיקרא וימשיך בחי' העצמות כ"א בחי' שמו ית' שבזה שייך קריאה והמשכה כו', וכמו הודו לה' קראו בשמו דבשמו ית' שייך קריאה כו'), וזהו שאמרו במד"ר בראשית פי"ז א"ל ואני מה שמי א"ל לך נאה לקרות הוי' לפי שאתה אדון כו', ולכאו' מה"ע שיקרא הוי' ע"ש שאתה אדון וא"כ ה"ז ש' אד', ודוחק לומר שהמכוון הוא על ש' הוי' כמו שנק' בש' אדנות כו', שהרי א' שם שזהו שכ' אני ה' הוא שמי שמי שקרא לי אדה"ר כו' (ובמ"א מבו' דזה שש' הוי' נק' בש' אד' זהו שהמשיך אדה"ר כו', ואפשר הכוונה שהמשיך להיות גילוי שם הוי' בבחי' מל' כו', ואפשר שההמשכה שהמשיך משה להיות גילוי ש' הוי' בבי"ע שגם בכלים דבי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד שההמשכה זו המשיך אדה"ר כו', וזהו דש' הוי' נק' בש' אד' דוקא ולא בשארי שמות כמו ש' אל אלקים כו' כי ש'

אד' הוא בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא כו', וכידוע דש' אלקים הוא בחי' המל' כמו שהיא עדיין באצי' וש' אד' הוא כמו שיורדת לבי"ע כו', ובגמ' ברכות ד"ז ע"ב אברהם קראו אדון כו', י"ל ז"ע אדנות לבד ואדה"ר קרא ש' הוי' בש' אד' כו', אך היותר נראה דזהו שקראו בשם הוי' וכפשטות הפסוק אני ה' הוא שמי, וא"כ מהו הטעם לפי שאתה אדון כו'). ולפי הנ"ל י"ל דענין השם למעלה הוא רק בשביל הנבראים שיקראו אותו בשמו, וזהו לפי שאתה אדון שבראת העולמות שזהו עד"מ כמו הזולת כו', ע"כ שייך שיקראו אותך בשם שהוא הוי' שזהו שמו ית' היינו הגילוי מן העצם כו', וכידוע דש' הוי' הוא שם העצם כו' והיינו שלעצמו אין השם שייך כלל רק לצורך העולמות כו', וא"כ קודם שנבה"ע שלא הי' עדיין שום מציאות זולתו ית' שיהי' קוראו בשמו א"כ מה"ע שם זה כו'.

ויובן זה עפמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם פי' שמחשבת ב"ו הבל המה ואין בם מועיל כלל להתהוות ממחשבתו שום דבר, גם כשיחשוב במחשבתו על דבר מה כמה שעות לא יהי' הדבר ולא יתהווה, ואף גם לא יתוסף שום אור וחיות בהדבר ההוא ע"י מחשבתו מלבד שיש מציאות לדבר ההוא גם בלתי מחשבתו כו', דמדבור האדם יכול להיות איזה דבר וכמו בדבר א'קעבמלך שלטון כו' אמר מלכא עקר טורא כו', וג"ז לא התהוות דבר חדש רק יש מיש כו', אבל מהמח' לא יתהווה מאומה כו', משא"כ במחשבתו ית' הנה מהמח' נתהווה הכל כו', וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להאציל כו', ובזהר כד סליק ברעותי' למברי עלמא כו', הנה ע"י רצון זה נתהוו העולמות ממש, וכמ"ש בזהר במח' אחת נבראו כל העולמות והיינו מחשבת אנא אמלוך כו', ואדרבה עיקר ההתהוות והתחדשות הדבר הוא שנתהווה במח' כו'. וכידוע דהתחדשות ההתהוות הוא בעולם הבריאה שעש"ז נק' בריאה שהוא ל' התחדשות וכמו אם בריאה יברא ה' כו', ויצי' הוא רק התגלות היש כו', וידוע דברי' ויצי' הן מחו"ד כו', וכמו שהתחדשות האותי' הוא במח' דקודם המח' לא יש מציאות האותיות ובמח' הן מתחדשים כו' ואח"כ בדבור הוא רק התגלות האותיות כו' (ובהתגלות שלהם נעשים בבחי' יש יותר אבל התחדשות עצם מציאותם הוא במח' כו'). וכמו"כ הוא בהתהוות העולמות דעיקר ההתהוות שלהם הוא במח' כו', וכמו ברוך שאמר והי' העולם דאמירה הוא בלב כו', וע"י האמירה נתהווה העולם והוא עיקר ההתהוות כו',

וזהו בראשית נמי מאמר הוא והוא מאמר סתום הכולל כל הט' מאמרות שבמא' זה נתהווה ממש רק שנפרטו אח"כ בהט' מאמרות כו', והיינו ראשית התהוותם במח' ואח"כ נפרטו בדבור כו', דבהתהוותם במח' היו במציאות דק ורוחני למעלה מעלה מהמציאות שהן עכשיו ונפרטו בדבור להיות בבחי' מציאות כו', ובכללות העולמות מח' זו היא בחי' מחה"ק דא"ק שז"ע כד סליק ברעותי' למברי עלמא כו', דבמח' זו נבראו ונתהוו כל העולמות מרוכ"ד עד סוכ"ד כו', רק שהתהוותם שם אינו בבחי' מציאות דבר כו', וכמא' וכולם נסקרים בסקירה א' שעומדים הכל בשוה אצי' ועשי' כו', ונפרטו אח"כ בבחי' יציאה והתגלות חוץ למח' זו להיות בבחי' מציאות כל עולם כמו שעלה ברצונו ית' כו', ובכללות הוא בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לאחר הצמצום שזהו בחי' המח' הסובבת ומקפת כל ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד והוא הנק' טה"ת שזהו בחי' מקיף הנ"ל, אך כמו"כ הוא בחי' מל' דא"ס קודם הצמצום שהיא המח' דאנא אמלוך שזהו עיקר סבת התהוות העולמות דאין מלך בלא עם שיהי' בחי' נפרדים דוקא כו', וכשעלה במחשבתו ית' אנא אמלוך

נתהוו כל העולמות בכח דשיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל אחר הצמצום כו', ובחי' מלוכה זו הוא הנק' כבוד, וכמשנת"ל (ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק) בענין הוד מלך והדרת מלך, דהוד מלך הוא כמו שהמלך הוא בהיכלו פנימה על כסא מלכותו בבחי' רוממות עצמו שאינו שייך אל העם כו', והדרת מלך הוא בבחי' רוממות על עם דברוב עם דוקא הדרת מלך כו', וכמו"כ הו"ע כבוד מלך הוא דוקא בהתהוות ריבוי העולמות ונבראים דבשרשו הוא בחי' מח' הנ"ל דאנא אמלוך כו'.

אמנם בחי' מלוכה וכבוד זה ה"ז ירידה גדולה לפניו ית' כי על מי הוא מולך אחרי שכל העולמות במח' א' נבראו וכולא קמי' כלא חשיב כו', וא"כ אינו שייך בזה ענין הכבוד כו', וכמו שאינו שייך לומר באדם שיתפאר לפני זבוב כן יותר מזה אין הנבראים תופסים מקום אצלו ית', ולכך כדי שיומשך רצה"ע להיות בחי' אנא אמלוך הוא ע"י ירידה והשפלה גדולה כו', וז"ש לפני כבוד ענוה שכדי שיהי' כבוד זה שהוא מחשבת אנא אמלוך הוא ע"י ענוה והשפלה גדולה, וכמארז"ל מקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כו', וע"כ צ"ל ברכה והמשכה להמשיך בחי' מלוכה זו ממקורה ושרשה כו'. וזהו א'קעגברוך כבוד ה' ממקומו פי' מקומו הוא מקור חוצבו של הכבוד דהיינו שעצמותו ומקורו נק' מקומו, וכמו ממקומו הוא מוכרע היינו משרשו ומקורו של הדבר כו', וכמו"כ מקומו דכבוד ה' הוא בחי' מקור מחצב של בחי' מח' זו דאנא אמלוך כו', ומבשרי אחזה דבאדם יש מח' וכח המח', דכח המח' הוא כח ההיולי לחשוב כל מח' שיצטרך אבל אין עדיין גילוי מח' כלל רק היא כלולה ומיוחדת בנפשו כו', וכשצריך לחשוב איזה דבר הנה אז נפרד מכח המח' הזאת ובא לידי גילוי מהעלם העצמי לחשוב בדבר שחוץ לעצמו כו'. וכמו"כ יובן בבחי' מח' דאנא אמלוך שזהו גילוי המח' להיות בחי' מלוכה על עם נפרד כו', ויש מקור למח' זו והוא בחי' כח המח' שאינו בבחי' גילוי כלל ומיוחדת בבחי' עצמות אוא"ס כו'. והענין הוא דהנה ידוע דבהתנשאות דמלוכה יש ב' מדרי' הא' בחי' התנשאות עצמי שמנושא מצד עצמו שלמעלה מעלה מהתנשאות על עם כו', והיינו מה שהוא מלך מצ"ע גם כשאינו עדיין מלך בפועל (וכמו שבנשמתו הוא נשמה כללי' ויש בו מדת ההתנשאות בעצם שהוא מנושא ומרומם בעצם כו' וכמ"ש מזה בד"ה שמח תשמח

רנ"ז), והב' בבחי' התנשאות על עם שזהו גילוי המלוכה וההתנשאות על עם נפרד כו', וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה בבחי' המלוכה בעצם שהיא בבחי' התנשאות עצמי ואינו בבחי' מקור עדיין לעולמות כי אינו שייך לומר בזה אין מלך בלא עם מאחר שההתנשאות היא מצ"ע כו' והו"ע המלך הקדוש שקדוש ומובדל בעצם כו', אך מבחי' התנשאות עצמי בא לבחי' התנשאות על עם שזהו בחי' המח' דאנא אמלוך שהוא כמו התנשאות על זולתו שהן העולמות והנבראים כו', והגם שלא הי' עדיין התהוות העולמות במציאות ממש אך בחי' שרש ומקור שלהם הוא שנתהווה מיד כשעלה ברצונו ית' כו', וז"ש בזהר בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטה"ע כו' טה"ע היא בחי' מח' א' הכללית שנתצמצם מעצמות אוא"ס ב"ה והיא המח' דאנא אמלוך כו', ובריש הורמנותא דמלכא הוא דזה שעלה במחשבתו ורצונו ית' אנא אמלוך זה בא מבחי' הורמנא דמלכא פי' בבחי' רשות ורצון דאדנותו וממשלתו העצמי בחי' ההתנשאות עצמי' כו', והיינו דמבחי' התנשאות שמצ"ע שמובדל בערך מבחי' מח' דאנא אמלוך בא לידי מח' זו בבחי' התנשאות על עולמות שזהו

בחי' טה"ע שלפני הצמצום כו', וזהו גליף גליפו בטה"ע היינו בחי' ההשערה בכח דכל העולמות וההשתל' כו'. ולהיות שבעולמות יש ב' מדרי' עלמין סתימין ועלמין דאתגליין שזהו ההתהוות מבחי' מח' ומבחי' הדבור כו', ע"כ או' גליף גליפו ב' חקיקות חקיקה א' בהעלם המח' וחקיקה לחקיקה באותי' הדבור כו', דבמח' דאנא אמלוך כלול כל מה שיהי' לאחר הצמצום בבחי' מח' ודבור כו', ועז"א ברוך כבוד ה' ממקומו היינו להמשיך מבחינת התנשאות עצמי להיות בחי' התנשאות על עם כו' (והכוונה היא דבחי' התנשאות על עם יהי' בבחי' גילוי המלוכה כו', וזהו שהאופנים אומרים ברוך דהמבוקש הוא שיהי' הגילוי למטה כו' וכמ"ש במ"א).

ובזה יובן מש"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שמו הוא כח המח' המיוחד עמו דבחי' זו היא מקור להמשכת המח' דאנא אמלוך כו', וקודם שנתגלה בחי' מח' זו זהו עד שלא נבה"ע כו' הי' הוא ושמו לבד שזהו בחי' כח המח' היינו בחי' התנשאות עצמי שכלול ומיוחד בעצמות אוא"ס ב"ה כו', ועז"נ ג"כ כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ כו' דבחי' שמו הנ"ל הוא נשגב ומרומם בבחי' הבדלה מהעולמות שהרי זהו בחי' א'קעדהתנשאות עצמו כנ"ל, רק הודו וזיוו של שמו שזהו בחי' המח' דאנא אמלוך הוא על ארץ ושמים כו', והיינו דבחי' מל' שלפני הצמצום הנה בבחי' זו שהיא בבחי' שייכות אל העולמות היא בחי' הארה לבד מבחי' כח המח' העצמי כו', ועז"א באורך נראה אור דמבחי' הארה דמל' דא"ס הוא שנראה אור לאחר הצמצום באור הקו שזהו בחי' הארה דהארה לבד כו', ומשו"ז בחי' אור הקו בכלל הוא בחי' אין של היש להיות ממנו התהוות העולמות בתחלת ההשתל' בחי' אדם דבריאה דכללות כו', ומשתלשל ונמשך ממדרי' למדרי' עד סוף מעשה בבחי' מל' דאצי' להוות מאין ליש כו' (והיינו כמשנת"ל ד"ה אחת שאלתי דתחלת ההתעוררות היא להיות סומ"ע כו' והוא דהמח' דאנא אמלוך היא ג"כ בבחי' שייכות אל העולמות כו', ומשם נמשך בגילוי הקו להיות בחי' התהוות העולמות בפועל כו'). וכ"ז הוא בחי' חיצוני' הקו שזהו מה שנמשך מאוא"ס להאיר את העולמות באור וחיות שבערך העולמות בבחי' מדה וגבול כו', והיינו שאינו מאיר בזה איך שהעולמות הן כלא חשיב כ"א אדרבא שהעולמות תופסים מקום להיות בבחי' התנשאות עליהם בכח

ובפועל כו', אבל בחי' פנימי' הקו הוא שנמשך מבחי' פנימי' ועצמות א"ס שלמעלה גם מבחי' כח המח' הנ"ל שלגבי עצמות הרי הכל אינו תופס מקום כלל וכולא קמי' כלא חשיב ממש כו', והיא ההמשכה לנש"י בפרט ששרשן מבחי' העצמות ונק' בנים כמ"ש בנים אתם כו' (וכל ענין המלוכה זהו ג"כ ע"י נש"י דוקא והיינו כמו שהן בבחי' נבראים דעדאת"ג למטה כו', ומה שבכחם להמשיך בחי' המלוכה עם היות שזהו ע"י קבעומ"ש, הנה באמת זהו מפני שרשם העצמי בעצמות א"ס כו', וזהו שע"י אמירת מלכיות דנש"י דוקא ובפסוקי התורה עי"ז דוקא נמשך גילוי המלוכה כו' וכמ"ש במ"א), וכן ההמשכה דתורה שהיא מבחי' עצמות כו', וזהו בחי' אין האמיתי גילוי הדעה האמיתי' שלמע' יש ולמטה אין בחי' אפס בלעדו כו'. וזה"ע הב' דעות ד"ע וד"ת, דהנה ידוע שיש ב' אופנים בע"ס בסדר עמידתן אם זה תחת זה או בג' קוין, וההפרש הוא בעמידת הדעת דבאופן הא' הדעת עומד תחת חו"ב בין חו"ב ומדות ומחבר המוחין עם המדות וכידוע שהדעת הוא פנימי' המדות שממשיך גילוי המוחין בהמדות כו', ובאופן הב' הדעת עומד תחת

הכתר וממשיך גילוי בחי' הכתר בחו"ב וז"א כו', והיינו שממשיך מבחי' פנימי' הכתר בנאצלים כו', וזהו הב' בחי' דעת דבאופן הא' הדעת הוא בחי' ד"ת שממשיך גילוי האור דס' השתל' והיינו מבחי' חיצוני' הכתר ובשרשו מבחי' חיצוני' דאוא"ס כו', וד"ע הוא שיהי' בנאצלים גילוי בחי' פנימי' הכתר דשרש ההמשכה היא מבחי' פנימי' ועצמו' א"ס כו', וזהו בחי' דעת הנגלה ודעת הנעלם שבאד"ז דרצ"א, דעת הנגלה היא בחי' ד"ת דבי' כל פלטרוי אתמליין היינו שממשיך הגילוי במדות כו', ודעת אחרא דלא אתגלי' הוא בחי' דעת הנעלם שממשיך מבחי' פנימי' ועצמו' א"ס ב"ה כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ביום השמע"צ תהי' לכם, דבשבעת ימי החג הקריבו ע' פרים כו' והענין הוא דהנה נת"ל (ד"ה אנכי אנכי) דבבחי' האין של היש להיות שבא בהתלבשות והעלמות שייך בזה אחיזה ויניקה שמעלימים ומסתירים כו'. אך ע"י גילוי האור ובפרט ע"י המשכת האו"מ נעשה הבירור שלהם כו', וז"ע הקרבנות שהו"ע הבירור והיינו שמבררים הע"ש ע"י הגילוי אור שממשיכים כו' א'קעהוכ"ז הוא בבחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות ועושה הבירור בחיצוניות העולמות כו', אבל בחי' פנימי' האור בחי' האין האמיתי הוא למעלה מענין הבירורים כו', והיא ההמשכה בבחי' פנימי' העולמות היינו בפנימיות הע"ס ובנש"י דוקא כו', וזהו באו ונגלגל אני ואתה שהיא ההמשכה לנש"י לבד כו'. וזהו ביום השמיני עצרת תהי' לכם וידוע דשמיני הוא בחי' פנימיות הבינה (ולעיל ד"ה שמור יוה"ש נת' באו"א וע' פנים לתורה), ושמיני הוא ל' שמן והו"ע כשמן הטוב בחי' פנימי' עתיק כו' והוא בחי' אין האמיתי כו' כנ"ל, ועז"א עצרת תהי' לכם שההמשכה היא לנש"י לבד כו', וזהו ביום השמע"צ תהי' לכם דההמשכה דבחי' ד"ע שמבחי' פנימי' ועצמות א"ס היא לכם דוקא וכמ"ש יהי' לך לבדך ואין לזרים אתך כו'.