ליל ב' דסוכות, עתר"ו

א'קסאבס"ד. ליל ב' דסוכות, עתר"ו

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים כו', וצ"ל למה נבחרו ד' מינים אלו דוקא דמכל מין הצומח נבחרו דוקא ד' מינים אלו למצוה כו', ובמד"ר אי' ביום הראשון זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דהאין הממוצע בין ב' בחי' יש נחלק לשנים ועם היות דשניהם נק' אין, אין שם אין בהם בשוה דהאין דיש אמיתי הוא בבחי' אין בעצם בבחי' כלא כו', וזהו שהאין גופא הוא בבחי' ד"ע היינו כמו הדעה העליונה כו', והאין של היש הנברא אינו בחי' אין בעצם רק שנק' אין ע"ש שאינו מושג וע"ש שהוא בבחי' לא דבר לגבי דבר כו', והוא בחי' ד"ת דמאין ליש שהיש תופס מקום ומתעלם לצורך ההתהוות ונתפס ונתלבש בהיש כו'.

והנה ב' דעות הנ"ל בד"כ ד"ע הוא מן המאציל אל הנאצלים, שהרי אצי' הוא אלקות ממש ובאצי' מאיר גילוי אוא"ס והיינו האור כמו שהוא בבחי' דבקות במקורו כו', ולכן באצי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד שהכל הוא בבחי' יחוד באוא"ס ב"ה, מפני שהתהוות אצי' מאוא"ס המאציל הוא בבחי' גילוי ההעלם לא בבחי' יש מאין כו', וא"כ באצי' מאיר גילוי בחי' האין שלמעלה ממקור ליש כו', וע"כ באצי' בכלל הוא בחי' ד"ע שלמעלה יש ולמטה אין דכולא קמי' כלא חשיב כו', וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה דאוא"ס אחד האמת הוא לבדו א'קסבהוא ואין זולתו וזו היא מדרי' החכ' כו', והיינו שבחכ' מאיר איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו כו', וכן הוא בכללות האצי' דאבא עילאה מקננא באצי' כו' (ובאצי' הוא בחי' אין זולתו ולמעלה מאצי' הוא בבחי' אפס בלעדו כו', להיות דאצי' הוא בחי' התגלות האור מאוא"ס המאציל בחי' הפרשת הארה שזהו בחי' יציאה והתגלות חוץ לעצמותו כבי' ה"ז בבחי' הביטול דאין כו', ולמעלה מאצי' שזהו כמו שהאור כלול בעצמותו עדיין הביטול הוא בבחי' אפס כו' וכמ"ש במ"א). וד"ת הוא מאצי' לבי"ע שהן בבחי' יש ממש, וע"כ הכח האלקי שהוא מקור ליש הוא בחי' הארה דהארה לבד כו', שזהו בחי' המל' שבנינה מהגבורות וצמצום שהאור מתצמצם ומתעלם בבחי' העלם אחר העלם כו', וע"כ בנבראים דבי"ע וגם במקור התהוותם הוא בחי' ד"ת שלמטה יש ולמעלה אין כו' וכמשנת"ל. אמנם באמת יש ב' דעות הנ"ל דד"ע וד"ת גם מן המאציל אל הנאצלים, והענין הוא דהנה גם אצי' נק' בשם עולם וכידוע שיש ד' עולמות כנגד ד' אותיות הוי' והן ד' עולמות אבי"ע שגם אצי' הוא עולם כו' (ובס' הד"מ סי' קנ"ב ד"פ ע"א כ'

דבעולם אצי' יש אדה"ע כלול מאורות וכלים כו' ובחי' זו היא העיקרית ונק' פנימי' העולמות כו', ועוד יש בחי' שנית והיא עולם האצי' עצמו הנחלק בז' היכלות שבתוכם עומד אדה"ע (וכ"ה בע"ח שמ"א פ"ד), והעולם וההיכלות נק' חיצוני' העולמות כו', והיינו דבאצי' גופא בחי' ההיכלות הוא חיצוניות העולם דאצי' (ובאגה"ק סי' כ' כ' דהיכלות דאצי' הן בחי' נברא), והאורות והכלים הן בחי' פנימי' העולם דאצי' אבל ג"ז הוא בחי' עולם כו' (ובע"ס עצמן זהו בחי' חיצוניותן כו' וכמשי"ת), ובדרוש ג' מיני אדם מבו' דהכלים הן ג' מדרי' והן התלת עלמין שבזהר פ' שלח, והאור הוא ד' מדרי' והמדרי' הד' היא בחי' אצי' שזהו בחי' אור שלמע' מכלים, והתלת עלמין הן בי"ע כו', זהו בכללות ההשתל' שהן ג' בחי' אדם ג' עולמות בי"ע (דעולם האצי' הוא בחי' עשי' כו') ואצי' דכללות הוא האוא"ס שלפני הצמצום כו', ובעולם אצי' הפרטי' ג' בחי' בי"ע הן בינה ז"א ומל' דבחי' האורות והכלים הן הג' בחי' בי"ע שבאצי' ובחי' החכ' היא בחי' אצי' שבאצי' שלמע' מהכלים כו' כמבו' שם, והכוונה נר'

שזהו בחי' פנימי' החכ' והוא בחי' אוא"ס השורה בחכ' (עמשנת"ל ד"ה אלה מסעי) שזהו למעלה מבחי' עולם כו', אבל חיצוני' החכ' ובינה וז"א ומל' שהן בבחי' אורות וכלים ה"ה בבחי' עולם כו'), ועולם הוא ל' העלם, ולכאו' מאחר שאצי' הוא אלקות היאך יתכן לקרותו בשם עולם שזה יתייחס לבחי' הנברא ובע"ג ותכלית כו', ובאמת הרי גם באצי' יש ע"ס בבחי' מציאות, וכידוע דבאצי' יש בחי' מוחין ומדות ונת"ל (ד"ה אלה הדברים) דחו"ב דאצי' הן בבחי' גדר מיוחד כו' ה"ז בחי' הגבלה וכ"ש בערך הא"ס כו', ובפרקי היכלות אי' שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים פרסאות וידוע דיוצר בראשית זהו בחי' ז"א דאצי' כו' ואו' ע"ז שיעור קומה כו', וגם ממה שא' שבאצי' איהו וחיוהי חד הרי מובן דבחי' חיוהי אינו בחי' איהו רק שבחי' איהו מתייחד עם חיוהי כו', וגם בחי' איהו אין זה בחי' עצמות כ"א בחי' אור וגילוי מן העצמות כו' וא"כ גם האורות דאצי' הן בחי' הארה דהארה כו'.

אך הענין הוא דהנה במא' דפתח אלי' אומר אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין כו', וצ"ל מהו"ע דאפיקת עשר תקונין דבתחלה או' אנת הוא חד כו' אנת הוא עילאין כו', וכאן או' אנת הוא דאפיקת כו', א'קסגגם מהו עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן דהול"ל עשר תיקונין או עשר ספירן מהו אומרו עשר תיקונין וקרינן לון ע"ס כו'. אך הענין הוא דהנה לכאו' צ"ל למה נאצלו ע"ס דוקא עשר ולא תשע ולא אחד עשר שהרי מצד אוא"ס הי' יכול להאציל ספי' עד אין קץ וכמו שאו' קודם אנת הוא חד ולא בחושבן, וידוע הפי' ולא בחושבן שהן ספי' עד אין קץ כו' דלהיותו חד בבחי' יחיד ע"כ בחי' התפשטותו הוא בבחי' ספי' אין קץ כו', הרי ענין אור א"ס מחייב להיות ספי' בלי מספר ומה זה שנאצלו באצי' עשר ספי' דוקא כו', וע"ז או' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין בבחי' יציאה והתגלות חוץ לעצמותו כבי', דלמעלה מאצי' שזהו עדיין כמו שכלול בעצמותו כו' הן בבחי' ספי' אין קץ כו' (וכמשנת"ל ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק בענין העיגולים כו'), ובאצי' להיות שזהו בבחי' יציאה והתגלות הן בבחי' ע"ס כו', והוא בכדי לאנהגא בהון עלמין כו' דבכדי שיתהווה מאוא"ס הבלתי בע"ג לגמרי עולמות ונבראים בע"ג הוצרך להאציל ע"ס כדי שע"י יוכל להיות מקור לבע"ג כו', דהרי הספי' באים ג"כ בבחי' הגבלה

בבחי' התלבשות אורות בכלים שהכלים מגבילים את האור והאור הוא באופן כזה שיוכל לבא בהגבלה בכלים כו', וכמשנת"ל דגם בהאור יש ע"ס וגם בשרשי האורות יש ע"ס שהן ע"ס הגנוזות במאצילן כו', רק דבשרשי האורות הן בבחי' תכלית האחדות וההתכללות כו', והו"ע אנת הוא חד ולא בחושבן בבחי' אחדות ממש כו' וכמשנת"ל (ד"ה מי מנה הא'), ובאצי' באו בבחי' מדרי' פרטי' ומתלבשים כל אור בכלי (דמ"מ האור הוא בבחי' פשיטות לגבי הכלים והם מגבילים את האור כו' וכמשנת"ל ד"ה נשא הא'), וה"ה בגדר מיוחד כמו גדר החכ' וגדר הבינה וגדרי המדות כו', וזה גופא שיהי' אצי' ע"ס מאוא"ס ב"ה הוא ע"י הצמצום שהי' באוא"ס כו' שע"י הצמצום עי"ז הוא בבחי' יציאה והתגלות חוץ לעצמותו כבי' ועי"ז נפרטו הע"ס בבחי' מדרי' פרטיות כו' וכמשנת"ל (ד"ה כל מחלוקת שהיא לש"ש ובהדרושים שאח"כ). והגם שע"י הצמצום הי' יכול להיות התהוות בע"ג היינו התהוות הנבראים ולמה הוצרך להיות אצי' הע"ס כו', הענין הוא דאם הי' התהוות הנבראים ע"י הצמצום הרי הי' העלם לגמרי שבאם הי' הצמצום באופן כזה

שיהי' התהוות הנבראים הי' הצמצום בבחי' צמצום גמור בבחי' העלם לגמרי כו' (ועמשנת"ל ד"ה וכל העם רואים) והיו הנבראים בבחי' יש לגמרי כו', והרי הכוונה היא שיהי' ביטול היש ושיהי' גילוי אלקות בעולם כו' וכמשנת"ל (ד"ה אחת שאלתי) דתחלת ההתעוררות הי' מצד הרחמים והוא שהנבראים יכירו גדולתו ית' כו', וע"כ הי' הצמצום באופן כזה שיהי' גילוי האור כו' וכמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים), וזהו דמהצמצום נאצלו הע"ס דאצי' דעם היותם בחי' גבול אינם גבול ממש רק שלגבי האוא"ס הבבע"ג ה"ה בבחי' גבול אבל לגבי בי"ע הן בבחי' בל"ג כו' ואיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד כו', דעם היות שנתהוו ע"י הצמצום (ועי"ז הם בבחי' יציאה חוץ לעצמותו כו') מ"מ ה"ה ג"כ בבחי' גילוי מאוא"ס המאציל כו', והיינו דהתהוותם הוא מ"מ בבחי' קירוב מהמאציל ב"ה (דכמו"כ הוא בשרש ההמשכה שזהו ע"י הקירוב דאוא"ס שחזר והאיר כו' כנודע), וה"ה דבקים ומיוחדים באוא"ס כו', ולכן בהם וע"י נמשך ג"כ גילוי אלקות בעולם כו', דמצד ההגבלה שבהם ה"ה בבחי' מקור לגבול ומציאות דבי"ע ומצד שהן מ"מ בחי' גילוי מאוא"ס נמשך מהם הגילוי בעולמות כו', וזהו שאו' עשר א'קסדתקונין וקרינן לון עשר ספירן שהע"ס נק' תיקונין דפי' תיקונין הוא לבושים, וכמו שת"א ע"פ לא ילבש גבר לא יתתקן גבר כו', לפי שהע"ס הן לבושים לאוא"ס ב"ה כדי שעי"ז יהי' מקור לעולמות בע"ג כו', וזהו שנק' בשם מדות בכלל שהוא ל' מדו בד, דכללות ע"ס הן בבחי' לבושים לבד לגבי אוא"ס המאציל שהאוא"ס פועל בהם וע"י התהוות עולמות בי"ע כו', ומ"מ ע"י נמשך ג"כ הגילוי בעולמות, וזהו וקרינן לון עשר ספירן ל' ספירות ובהירות כו' שהן בבחי' גילוי אור כו'.

וזהו ג"כ ההפרש בין הע"ס דאצי' שנק' תיקונין שזהו בחי' לבושים ובין מה שאו' אח"כ לבושין תקינת לון שעולמות בי"ע נק' לבושין כיון שגם עולם אצי' נק' ג"כ בשם לבוש כו', ומהו ההפרש ביניהם, הענין הוא שיש ב' מיני לבושים לבוש עצמי ולבוש הנפרד ומה שהע"ס דאצי' נק' לבושים הוא שהן בבחי' לבוש עצמי וכדאי' במדרש ע"פ והנה איש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו'. ויובן זה עד"מ כחות הנפש שהן לבושים אל הנפש כו' דהרי הנפש הוא אור פשוט שאינו בבחי' התחלקות כחות כו' וכמ"ש בסש"ב פנ"א, והכחות דשכל ומדות אינן עצמיות הנפש כו', ומ"ש בסש"ב פ"ג שהשכל ומדות הן עצמות הנפש זהו רק לגבי הלבושים דמחדו"מ שבפ"ד שם, אבל בעצם גם השכל ומדות הן רק כלים ולבושים לעצמות הנפש כו', דכמו שהמוח הגשמי הוא רק כלי לכח השכל והחכ' המתפשט מהנפש כך עד"ז כח השכל שבנפש הוא רק כלי למהות ועצמות הנפש (אלא שהחכ' היא הראש לכל הכחות וכלי הנפש שהן שאר הט' כחות כו' שהחכ' היא מקור הבינה והמדות כו', והנפש עם היותה מצ"ע למעלה מהשכל מ"מ

עיקר השראתה והתלבשותה היא בכח השכל (ולכן נק' הנפש נפש המשכלת ע"ש כח השכל המתפשט ממנה שהנפש מתאחדת עם כח השכל והחכ', וזהו והחכ' תחי' בעלי' שהנפש עצמה למעלה מהשכל ולכן נק' בעלי' של חכ' כי תרגום בעל מרא ורבון, ומ"מ החכ' תחי' בעלי' כי מצד ירידת הנשמה בגוף הגוף מסתיר על מהותה ועצמותה כו', וי"ל כמ"ש באגה"ק סי' ד' דבחי' פנימי' נקודת הלב הוא בבחי' גלות ושבי' בלבושים צואים ותאוות עוה"ז כו', ומובן שם דבחי' חיצוני' הלב היא יותר בהתגלות או עכ"פ שבנקל יותר להביא לידי התגלות בחי' חיצוני' הלב שזהו בחי' המוחין והמדות כו', וצריכים לומר שזהו כמ"ש בסש"ב פי"ז כי מוחו ברשותו ויכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ כו', וכמו שאנו רואין בחוש דהרצון א"א להביאו להתגלות אם לא ישנו להרצון (רק שיכול להיות בדרך הכרח בבחי' קבלת עול כמשנת"ל ד"ה אנכי אנכי), וגם אינו יכולים להטות הרצון שבאם הוא בתוקף הרצון באופן כך אינו יכולים להטותו באופן אחר (רק שביכולת לעשות בפועל היפך הרצון ועי"ז ישתנה גם הרצון במשך הזמן כו'), אבל השכל

יכולים להביאו לידי התגלות וגם יכולים להטותו להשכיל באופן כך ובאופן כך (אם לא שמעורב בזה רצון שרוצה להשכיל דוקא באופן כך, אבל בלי התערבות הרצון יכול להשכיל בשכל בכמה אופנים שונים כו', ומ"ש ככל אשר יחפוץ נר' הכוונה גם ברצון הנעלם או גם בחיצוני' הרצון לגמרי כו'), וזהו מפני שהשכל הוא רק כח (לא התפשטות מן העצם) לכן יכולים להביאו ולהטותו כו', ולכן החכ' תחי' בעלי' לקשרה במקורה בא"ס ב"ה ע"י ההתבוננות והשגה בגדולת ה' שמזה יתפעלו גם הגוף ונה"ב להיות בבחי' ביטול ובבחי' אהבה לה' כו' ואינם מעלימים ומסתירים כו', ועי"ז יהי' התגלות עצם הנפש בבחי' התקשרות והתחברות בא"ס א'קסהב"ה כו', משא"כ בלא דעת נפש לא טוב כו', אבל מ"מ אין השכל מהות ועצמות הנפש רק שהנפש מתאחד בכח השכל, ולכן כשמניח שכלו בענינים הפכי' כמו בחכמות חיצוניות ה"ז מוריד את הנפש ר"ל והיינו שגם הרצון משתנה ומתעלם בו ההרגש האלקי ומשתנה בעצם מהותו כו', וכאשר נותן שכלו בעניני אלקות מתעלה הנפש ומתגלה בו הרצון האלקי כו', וכ"ז הוא מצד התלבשות הנפש בשכל ומתאחד בו כו', אבל בעצם השכל הוא בחי' כח הנפש בלבד כו'). והראי' שהרי השכל יש בו שינוים דקטנות וגדלות דקטן שכלו בקטנות וכשנגדל שכלו מתגדל כו', והגם שזהו מצד הכלי דסבת קטנות השכל גבי קטן הוא מצד קטנות הכלי דכח השכל יש בו גם בהיותו קטן, וגם ניכר לפעמים בקטן מעלת שכלו וכמו תינוק חריף שניכר בו שיש בו חריפות בשכלו כו' וכמו בוצין בוצין מקטפייהו ידיעא כו', ורק מפני שהכלי שכל קטנים ה"ז בא בקטנות ובדברים קטנים כו', ומ"מ מזה גופא דלפי אופן שינוי הכלי כן הוא שינוי האור ה"ז הוראה שאין השכל עצמיות הנפש שהרי העצם בלתי משתנה כו', וכמו בזה שעצם הנפש מקושר ומוגדר בגוף אין

שינוי כלל בין קטנות וגדלות והוא בשוה לעולם מרגע הראשונה עד רגע האחרונה כו', ובשכל שיש בו שינוים זהו מפני שאינו עצמות הנפש כו', וכן הוא בכל הכחות שאינם עצמיות הנפש רק כלים ולבושים אל הנפש שהנפש מתגלה ע"י ופועלת על ידם כו', ואעפ"כ הם מ"מ לבושים עצמיים לנפש שהרי הם כחות נפשי' שאינם מהות אחר מהנפש, וכמו מחו"ד שהן אותי' שזהו מהות אחר ממהות רוחני' הנפש כו', משא"כ שכל ומדות ה"ה כחות רוחני' ממהות רוחני' הנפש כו', רק שאינם מהות הנפש עצמו שהן רק לבושים אבל מ"מ הן לבושים המיוחדים עם הנפש כו', וכמו הגוף שהוא רק לבוש וכמו עור ובשר תלבישני כו' ומ"מ ה"ה מיוחד עם הנפש עד שהנפש מתפעל ממקרי הגוף כו', וכמו"כ הכחות מיוחדים עם הנפש כו', ומציאות הכחות מהנפש וכמו כח השכל הרי בא בבחי' התחדשות מן הנפש שהרי למעלה מהשכל לא יש מציאות השכל ולכן אין כח המשכיל מורגש מפני שאינו מציאות שכלי כנודע, והיינו שהשכל כשמתגלה ונמצא מכח המשכיל אינו מרגיש את מקורו מפני שבא בבחי' התחדשות דהיינו שבא במציאות שכלי והכח המשכיל אינו

מציאות שכלי כו', ומ"מ אין זה בבחי' התחדשות ממש שהרי מרגיש מ"מ שנמשך מאיזה מקור כו' ולא כמו יש מאין שהיש אינו מרגיש כלל שיש מקור המהווה אותו כו' וכמשנת"ל (ד"ה אנכי אנכי), והיינו מפני שמ"מ אינו מציאות מובדל ממש מהנפש שהוא כח נפשי כו', ומ"מ הוא חוץ לעצמות הנפש ובא בבחי' התחדשות כו'.

ומכ"ז יובן הדוגמא בע"ס דאצי' שהן בחי' לבושים לבד אל אוא"ס המאציל וכמו בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה כו', והוא רק מה שאוא"ס מתגלה על ידן ופועל על ידן לאנהגא בהון עלמין כו', וזהו מפני שהאוא"ס מתעלם בהם וע"י כו' וכמש"א ובהון אתכסיאת מבני נשא כו', והיינו בזה שהן בבחי' מציאות מדרי' ובגדרים מיוחדים כו' בזה מתעלם האוא"ס כו', דאוא"ס הוא בבחי' פשיטות בעצם כו' והגילוי דאוא"ס עצמו הוא כמו שהוא בבחי' פשיטות ונראה ונגלה כח הא"ס כו', והע"ס שהן בבחי' מציאות דבר הרי מתעלם בזה כח הא"ס והפשיטות כו', ובסה"מ כ' ובהון אתכסיאת כו' דא"ס מתלבש תוך יחידה דא"ק וא"ק בעתיק ועתיק באריך כו', והיינו שמתעלם האוא"ס בהתלבשותו בהם כו', והיינו מה שאוא"ס בא בבחי' חכ' ופועל פעולת א'קסוהחכ' ע"י החכ' דאצי' כו', וכמו שהנפש משכלת ע"י כח השכל כו' וכפי אופן כח השכל כו', והתהוותם מאוא"ס הוא בבחי' התחדשות וכמו והחכ' מאין תמצא בבחי' מציאה שהחכ' אינה מרגיש מקורה כו', והיינו דהתהוות אצי' הוא ע"י הצמצום דאוא"ס כו', ומ"מ אינו בבחי' התחדשות ממש שהע"ס דאצי' הן אלקות ממש ומיוחדים בתכלית באוא"ס ב"ה מפני שהתהוותם הוא מ"מ בבחי' קירוב שאינן בבחי' מהות אחר כו', ולכן הע"ס דאצי' הן בבחי' ממוצע בין הבל"ג ובחי' הגבול, מפני שבע"ס יש ב' הענינים שהן בבחי' הגבלה בבחי' מציאות דבר ומ"מ הן בחי' אלקות ממש כו', וכמו הכחות שהן חוץ לעצמות הנפש בחי' כחות ממש ומ"מ הן כחות נפשיים ממהות הנפש כו', וזהו ג"כ מה שאצי' נק' עולם שהוא ע"י בחי' צמצום והעלם דאוא"ס ב"ה ומ"מ הוא אלקות כו'. והנה במ"א מבו' דהמשל דגילוי השכל מכח המשכיל הוא על כלים דאצי' כו', וכידוע דהכלים הן בחי' ברי' שבאצי' וה"ז כמשל השכל שבא בבחי' התחדשות ממקור השכל שאינו מרגיש מקורו כו', דהנמשל מזה באצי' הוא בבחי' הכלים שאינם בבחי' דבקות במקורם ונעשו

בבחי' מציאות דבר כו' ומ"מ הן אלקות כמובן ממשל הנ"ל, ולהיותם בבחי' מציאות מוגבל ה"ה בבחי' מקור לבי"ע כו', אמנם בחי' האורות דאצי' כמו שהם מבחי' אוא"ס המאציל יובן עד"מ כמו התפשטות הענפים מהאילן שהעיקר הוא האילן והענפים המתפשטים אנה ואנה הם רק כח ההתפשטות מן האילן ואינם עצם האילן כלל רק שהן דבוקים ומיוחדים עם האילן, ואנו רואין שעיקר צמיחת הפירות הוא על הענפים, ונמצא שהענפים הם מוציאים מהעלם אל הגילוי כח האילן כו', היינו מפני שהענפים הן רק התפשטות האילן לכן עליהם דוקא צמיחת הפירות כי א"א להיות צמיחת הפירות מגוף ועצם האילן שהוא העצמי כ"א מן ההארה המתפשטת ממנו והן הענפים כו', אך זהו מפני שדבוקים בהאילן שבאם לא היו דבוקים לא הי' עליהם הצמיחה רק להיותם דבוקים בהאילן והן התפשטות בלבד ע"כ היא הצמיחה עליהם כו'. והדוגמא מזה בבחי' אורות דאצי' שהן התפשטות הארה מאוא"ס המאציל והן בבחי' דבקות באוא"ס כו', ובחי' האורות דאצי' הן בבחי' מקור להיות התהוות היש דבי"ע, וכנ"ל דזהו כל ענין הע"ס דאצי' להיות בהם וע"י

התהוות בי"ע דהו"ע לאנהגא בהון עלמין כו', וזהו ע"י ב' הענינים שהן בבחי' הארה לבד ובבחי' דבקות כו'. והענין הוא כמ"ש באגה"ק סי' כ' דהאור הוא מהווה להיותו מעין המאור הוא מהותו ועצמותו כו' וזהו שע"י הדבקות דוקא עי"ז הוא שמהווה כו', וג"ז מפני שהוא הארה לבד שהרי מעצמות אוא"ס א"א להיות התהוות היש רק מהאור להיותו בבחי' הארה לבד ה"ז בערך להיות מזה התהוות היש כו', אך זהו בהאור כמו שבא באצי' ומתלבש בכלים דאצי' כו' שהרי בכדי שיהי' מציאות יש הוא ע"י הכלים, וכמ"ש באגה"ק שם דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהם וע"י מאין ליש כו', והיינו ע"י האורות שבאים בבחי' צמצום ומתלבשים בכלים דאצילות ה"ה בערך להיות בבחי' מקור ליש כו'. והנה לפ"ז צ"ל דבאצי' גופא שם בחי' אין היינו האין של יש האמיתי ואין של היש הנברא, דלהיות שהאור הוא בבחי' דבקות במקורו והוא ג"כ בבחי' מקור להתהוות היש כו', הרי במה שהוא בבחי' דבקות במקורו הוא בבחי' אין של יש האמיתי, ובמה שהוא מקור ליש ה"ה בבחי' אין של היש כו', והיינו דאצי' בכלל הוא ממוצע בין אוא"ס לנבראים וכל ממוצע כלול מב' מדרי' וזהו ב' בחי' אין כו'. ועמ"ש בבה"ז א'קסזפ' ויצא דב' המדרי' הן בחכ' גופא, דהנה חכ' היא ראשית הגילוי מן עצמות המאציל וכידוע דלמעלה מהחכ' הוא למעלה מבחי' הגילוי וכמא' אנת הוא עילאה על כל עילאין סתימא על כל סתימין, והגם דחו"ב הן ג"כ בחי' סתימין וכמ"ש הנסתרות לה' אלקינו כו', אינו דומה הסתימות דחו"ב לסתימות דכתר שזהו מה שסתום ואינו בבחי' גילוי כלל אבל סתימות דחו"ב הוא שהגילוי הוא רק לעצמו ולא אל העולמות כו' אבל לעצמו הוא בחי' גילוי כו', וזהו דחכ' היא ראשית הגילוי היינו הגילוי לעצמו זהו בחי' ראשית הגילוי כו', ומ"מ הוא בחי' גילוי כו', ועמשנת"ל (ד"ה אחת שאלתי) בענין בינה ציירא ציורין כו', אמנם אור החכ' עדיין אינו נחשב ליש ודבר כי בחכ' יש בחי' ביטול דאין, וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שגם החכ' היא בחי' אין עדיין מפני שמאיר שם בחי' אין דכתר כו', וכמו המים שהן בגוון פשוט רק נראים כמו גוון הכלי כו' וכמו"כ בחי' חכ' אינו בבחי' ציור עדיין בבחי' מציאות דבר כו', וזהו מצד בחי' עצמות המאציל שבחכ' כו', אבל מצד שהוא ראשית לכל האצי' הוא נחשב לבחי' יש קצת

וכמ"ש כולם בחכ' עשית וכמארז"ל בראשית נמי מאמר הוא כו', והן ב' מדרי' שבחכ' בחי' חיצוני' החכ' ופנימי' החכ' כו' (עמשנת"ל ד"ה שופטים). וזהו כענין שהתורה היא ממוצע בין אוא"ס לעולמות, וכתי' בה עוטה אור כשלמה שיש ב' מדרי' אור ושלמה והוא פנימיות וחיצוניות שבתורה, דחיצוני' התורה באה בהגבלה וכמו כל דיני התורה הן בבחי' הגבלה כו', ויש מדה ושיעור בתורה לגבי העולם וכדאי' בעירובין דכ"א א' נמצא העולם כולו א' מג' אלפים ומאתים בתורה כו', אבל פנימיות התורה אינו בבחי' מדה והגבלה וכדאי' במד"ר לכל יש סיקוסים חוץ מד"א שאין לו סיקוס והוא התורה כו', והיינו פנימיות התורה כו', והיא למעלה מהעולם כו', ובכללות האצי' ב' המדרי' שבממוצע הן בחי' ח"ע וח"ת דח"ת היא בחי' מל' זהו בחי' האין של היש הנברא כו' וכמשנת"ל, וח"ע הוא שלמעלה מהעולמות והוא בחי' האין של היש האמיתי בחי' עצמות המאציל כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ כו', דהנה ידוע בכוונת הנענועים שהוא להמשיך בחי' הדעת בנוק' דז"א העומדת בחזה דז"א, והיינו המשכת בחי' ד"ע במל' דלהיות שהמל' היא בחי' ד"ת והוא בבחי' ביטול היש לבד כו', וע"י הד"מ שבלולב ממשיכים בחי' ד"ע בחי' ביטול במציאות כו', והיינו שממשיכים בחי' גילוי אוא"ס במל' להיות בחי' הדעה האמיתי' איך שכולא קמי' כו'. וזהו שנבחרו אלו הד' מינים דוקא מפני שמובדלים מכל המינים בהאחדות שבהם, דאתרוג דר באילנו משנה לשנה וסובל שינוי האוירים דהד' תקופות, ולולב הוא כפת תמרים שהעלין הן כפות כו', והדס תלתא בחד קינא, וערבה נק' אחווינא שגדלים באחוה כו', שכ"ז הוא מורה על אחדות, וידוע דאחדות הוא מצד הביטול כו', ונמצא כ"ז בצמחים גשמי' והיינו דהמשכת בחי' הביטול דד"ע הוא גם בבי"ע ע"י בחי' המל' כו', וזהו שנבחרו אלו המינים למצוה שבהם וע"י הוא המשכת בחי' ד"ע בבחי' מל' ובבי"ע כו'. וזהו"ע ביום הראשון שבגימט' כתר והיינו דכמו ההמשכה מעצמות באצי' שהוא בבחי' ד"ע וכמו

האור דחכ' וכמו האורות שמצד הדבקות באוא"ס הן בבחי' ד"ע כו' כנ"ל, כמו"כ הו"ע הד' מינים שזהו המשכת הדעה העליונה דמאוא"ס באצי' כמו"כ יהי' ההמשכה א'קסחבבי"ע כו'. וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כו' ד' מינים אלו, דכמו שהן בגשמיות יש בהם בחי' האחדות, ועי"ז יהי' המשכת בחי' ד"ע במל' ובעולמות בי"ע כו'.