ש"פ שופטים, העת"ר

א'קזבס"ד. ש"פ שופטים, העת"ר

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו', ואי' בש"ך עה"ת דשעריך הן אברי הגוף, והוא כדאי' בס"י ושערים בנפש, ובפי' הראב"ד ז"ל שהן ז' שערים שתי עינים שתי אזנים שני נחירי האף והפה, ועז"א שופטים ושוטרים כו' בכל שעריך שיהי' משפט בשערים הנ"ל, וצ"ל מה"ע המשפט בהשערים ומי הוא השופט ששופט את השערים כו'. ובגמ' בסנהדרין אי' כל המעמיד דיין שאינו הגון על הצבור כאלו נוטע אשרה בישראל שנא' שופטים ושוטרים וסמיך לו לא תטע לך אשרה, וצ"ל מה שייכות מ"ש ענין האשרה לשופטים ושוטרים דכל המעמיד כו'. ובמד"ר פ' בא פט"ו אי' ע"פ יעלוז שדי וכל אשר בו כו', יעלוז שדי זה העולם, וכל אשר בו אלו הבריות, לפני מי לפני ה' כי בא בר"ה ויוהכ"פ, ומה לעשות לשפוט את הארץ וכמו שנא' והוא ישפוט תבל בצדק כו', וצ"ל מהו א'קחהשמחה מהמשפט הלא במשפט הן שמים לא זכו כו', ובפרט לפי משארז"ל אפי' העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, וא"כ מהו השמחה בהמשפט שאו' ע"ז יעלוז שדי כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שיש רצון ועונג בהתהוות העולמות, וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצה"פ להאציל כו' שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו', ופנימי' הכוונה בהתהוות העולמות הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה כו' והוא שהדברים התחתונים יהיו כלים לאלקות כו', וזה הוא עבודת האדם למטה לברר ולזכך הדברים הגשמי' ע"י אתכפי' ואתהפכא חשול"נ כו' וע"י המצות בדברים הגשמי' כו', והו"ע אור זרוע לצדיק זרע הקב"ה התו' והמצות כו', ועי"ז הוא הצמיחה שהוא העונג בבחי' תוס' אורות כו', ואמיתי' הגילוי יהי' לעתיד כו', ומעין זה יש גם עכשיו והיא הברכה ברוחני' וגם בגשמי' דאם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם כו'.

והנה הבירורים דכל הששה ימים (וכן כל עבודת האדם למטה בתו"מ בחול) עולים בשבת באצי', שזהו כללות ענין השבת שהוא באצי', וזהו שהשבת נק' קדש ושמרתם את השבת כי קדש הוא, כי אצי' מובדל בערך מבי"ע כנודע וכמשנת"ל (ד"ה ויהי ביום השמיני), וע"כ נק' אצי' קדש כו', ובאצי' מאיר בחי' החכ' הנק' קדש כו' (ובפרטי' בכל יום העלי' היא בתפלת שמו"ע שהיא ג"כ באצי' כמ"ש בכתהאריז"ל, וכידוע בסולם דתפלה שיש בה ד' שליבות שהן בחי' אבי"ע, ושמו"ע היא העלי' באצי' והיא בחי' שבת שבכל יום כו', ועבודת כל היום עולה בשמו"ע כו', ועבודת כל הששה ימים עולה בשבת כו'), ואז הוא הצמיחה מהזריעה הנ"ל והיינו גילוי העונג העליון כו'. וכמו עד"מ באדם העושה איזה מלאכה או בונה בנין הרי כשנגמרה מלאכתו והיא בתכלית היופי וההידור שנשלם בה הכוונה הפנימי' שיש לו בהבנין ה"ה מתענג בזה, והיינו שמתגלה העונג שהי' לו תחלה כשעלה במחשבתו מלאכת הבנין כו', וכמשנת"ל דמה שעלה ברצונו לבנות הוא מפני כוונה פנימי' שיהי' לו דירה נאה ויסדר בה כלים נאים שהעונג

הזה הוא סבת הבנין כו', והעונג הזה קודם שבא בפועל הבנין ה"ה בהעלם בנפשו שאין בזה התגלות עדיין (רק מה שמתעורר ומתגלה קצת בעצמו כו') מאחר שלא יש עדיין הדבר בפועל וע"כ הוא בבחי' סתימות והעלם עדיין כו', ובשעת המלאכה הרי העונג הזה בא בשכלו ומדותיו המתלבשים בהמלאכה (היינו שלבד העונג שבהעשי' עצמה הנק' ג"כ עונג המעשי, דכמו שהשכל בזה הוא שכל המעשי כמו"כ העונג הוא ג"כ עונג המעשי כו', יש בזה העונג דתכלית כוונתו), והיינו שעפ"ז הוא חיוב שכלו באופן הבנין כפי אופן העונג דוקא וכמשנת"ל, ואז העונג בא במורכב בשכל ומדות כו', שבתחלה הי' העונג בבחי' פשיטות שהרי בתחלה הוא רק העונג מהדירה וכה"ג ואינו בא כלל בפרטי אופני הבנין רק בכללות הדבר שיבא מהבנין ה"ז עונג פשוט כו', וכאשר בא בשכל בחיוב פרטי אופני הבנין כפי העונג הרי בא במורכב בשכל ומדות כו', ובעת העשי' מתעלם העונג כי טרוד הוא בעשי' לעשות כל דבר כדבעי, וע"ה שכ"ז הוא לפי אופן העונג מ"מ העונג הוא בהעלם כו' (ולא כמו ההעלם הקודם שזהו שהוא סתום ונעלם בעצמו וכאן

הוא שמתעלם בהעשי' כו'), ובגמר מלאכתו כאשר כל הכחות עולים מירידתם וצמצומם וחוזרים לעצמותן ורואה מלאכת הבנין איך שנעשה הכל כרצונו ואוות א'קטנפשו ה"ה מתענג בזה, והעונג בא בהתגלות ובבחי' פשיטות כמו שהי' קודם הירידה כו'. והדוגמא מזה יובן למע' בהרצון דהתהוות העולמות כשעלה ברצה"פ להאציל ולברוא כו', דרצון זה הרי יש בו עונג והוא מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דב"ת כו', והוא שיהי' עבודת הבירורים למטה ע"י עבודת האדם באתכפי' ואתהפכא כו', וע"י קיום המצות בעשי' בפו"מ כו', עד שהדברים התחתונים יהיו בבחי' דירה לו ית' שיהיו כלים לאלקות (והוא ע"י העבודה בכלל ובפרט ע"י המצות כמשנת"ל (ד"ה ראה) שזה"ע עובד אלקי' כו' כנ"ל, וענין סידור כלים נאים ז"ע בחי' עובד ה', וכמשנת"ל שם דמצות מעשי' מצד התלבשותם בדברים גשמי' בכדי לברר כו' ה"ז בבחי' עובדי אלקי' כו', ומצד שהן רצה"ע ה"ה בבחי' עובדי ה' כו', והוא המשכת עונג העליון דנח"ר לפני כו'), והעונג הזה הרי קודם השתל' והתהוות העולמות ה"ה בבחי' העלם בעצמותו ית' כי במה יתענג כבי' והיינו על מה יחול ויתגלה העונג כו', וכאשר בא לכלל אור התפשטות במע"ב ה"ה בא במורכב בבחי' חכמתו ומדותיו ית' וכנ"ל במשל, והיינו בבחי' חכ'

ומדות דתו' איך ובאיזה אופן יהי' הכשר המצוה ואיך יהיו אופני הבירורים כו' וכמשנת"ל בד"ה הנ"ל, ומ"מ אינו בא בבחי' הגבלה והתחלקות כמו חיצוני' העונג שבא בעצם ההשתל' שזהו עד"מ כמו העונג שבהמלאכה גופא כו', ובאופן שכשנשלם הכוונה מאיר העונג כמו שהוא בפשיטות ובכל מצוה ובכל תיקון מאיר העונג בשלמות כו', וכמו העוסק במצוה פטור מן מצוה אחרת מפני שבמצוה יש בחי' העונג בשלמות כו', ומ"מ צריכים לקיים כל המצות מפני שצריכים לברר כל הדברים דכשם שצריכים לברר קלף התפילין כמו"כ צריכים לברר צמר הציצית וכה"ג כו', ולכן מצינו בהינוקא שאמר חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתון ק"ש כו', והוא שעסקו בהכנסת כלה והיו פטורים מק"ש, וע"ה שזה תיקון גדול מ"מ לא נעשה הבירור והתיקון שע"י מצות ק"ש כו' ועמשנת"ל ד"ה אלה הדברים). ובשעת העשי' (ובפנימי' היינו בשעת העבודה וההתעסקות בעבודת הבירורים כו') הרי העונג הוא בהעלם כו', וכאשר נגמרה התהוות כל העולמות כתי' וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד והיינו שנעשה הכל כתיקונה שיהי' הביטול

בעולמות, שז"ש אח"כ ויכולו השמים והארץ שהוא בחי' הכליון והביטול כו' אז הוא התגלות העונג כו'. והגם דבתחלת ההתהוות לא הי' עדיין העבודה וכמ"ש ואדם אין לעבוד כו', ותנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי כו', והעולמות מצ"ע הרי אומר אשר ברא אלקי' לעשות לתקן שהן צריכין עדיין תיקון כו'. אך הענין הוא דתנאי זה שהתנה הקב"ה כו' הרי לא הי' ספק אצלו ית' שהרי מתחלה במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים כו', והיינו מה שכבר עלה במח' תחלה מעשה הצדיקים בתו"מ שהוא ש' מ"ה דתיקון לתקן ולברר לרפ"ח ניצוצו' דתהו כו', וכאשר נתהוו העולמות באופן שיוכל להיות נשלם הכוונה הן מצד המברר והן מצד המתברר כו', וכבר יש על מה שיחול העונג בהשלמת הכוונה כו', וע"כ אמר טוב מאד שזהו גילוי העונג כו' (ובאמת י"ל דבתחלת הברי' הי' הכל מצ"ע כו', וכמו שכל ההתהוות הי' מצד כי חפץ חסד מצ"ע כמו"כ היו העליות והמשכת העונג הכל מצ"ע כו', ואח"כ בכל שבת העלי' היא ע"י העבודה דנש"י ונמשך העונג משלימות הכוונה כו'). ונמצא שיש ב' בחי' עונג בהתהוות העולמות הא' העונג שבשביתה ומנוחה בגמר המלאכה, והיינו שמפני הירידה הקודמת יש עונג א'קיאח"כ בהשביתה מהירידה כו' (ובאדם הוא ע"י היגיעה שעי"ז הוא הפסק העונג בהירידה ומזה הוא העונג בהשביתה כו', ולמע' הוא ע"י המדידה והשיעור ברצונו ית' שיהי' הפסק להעונג בהירידה והוא הגמר מלאכה כו' ויהי' העונג בהעלי' ושביתה דוקא כו' וכמשנת"ל ד"ה ראה), והב' הוא העונג בהסוף מעשה שעלה תחלה במח' כו', והיינו הכוונה הפנימי' שבהתהוות העולמות בכדי להיות לו ית' דירה כו' שזהו סבת הרצון בהתהוות כו', ובסוף מעשה שהיא כפי שלמות הכוונה והיינו בהבירורים ועשיית הכלים כשעולה כ"ז למעלה בבחי' כלים הראוים לאלקו' נעשה מזה העונג למע' (והוא בבחי' המשכה בהכלים הנעשים כו' והיינו שבשבת נעשים בבחי' כלים לאור הוי' שזהו בחי' עובדי ה' כו') (ונר' דבמדרי' הא' עיקר השביתה הוא העלי' מהירידה ובמדרי' הב' עיקר ענין השביתה והמנוחה הוא העונג כו').

והנה ב' מדרי' עונג הנ"ל הוא בחי' עונג המתלבש בחכ' כו', דהנה ידוע דחכ' הוא ראשית ההשתל' היינו ראשית הגילוי בעולמות, ובחי' הרצון והעונג קודם שמתלבש בחכ' ה"ז למע' מן העולמות רק כאשר מתלבש בחכ' ה"ז בא בבחי' מקור אל העולמות כו', והיינו מה שאצי' בכלל הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס אל העולמות, דהיינו שהאוא"ס כמו שהוא למע' מאצי' אינו בערך העולמות כ"א כמו שבא באצי' ה"ה בערך להיות בבחי' מקור לעולמות כו', וראשית ההתלבשות היא בבחי' חכ' כו' (ומה שנעשה בבחי' מקור לעולמות הוא האור שבאצי', ובזה יש ב' המדרי' שבממוצע כו' וכמ"ש במ"א, אך גם בחי' האור שלמע' מאצי' מתלבש בהע"ס והיינו בחי' הרצון והארת העונג שזהו עיקר המקור כו'). וזהו בראשית ברא בחוכמתא ברא כו', והוא בחי' מא' סתום הכולל כל המאמרות כו', ובזהר ד"ג ע"ב בראשית ברא מאן ברא ההוא דלא אדכר ההוא דלא ידיע, ופי' המק"מ ההוא דלא אדכר אריך ההוא דלא ידיע עתיק כו', והיינו דע"י ראשית חכ' ברא בחי' אריך ועתיק המתלבשי' בחכ' כו', וכמו"כ הכוונה פנימי' הנ"ל

היא בחכ', וי"ל דכל כוונה היא בחכ' כי הכוונה היא פנימי' הדבר והיא כמו טעם אל הדבר, וע"כ י"ל דבכ"מ הכוונה פנימי' היא בחי' החכ' כו', ובד"כ בחי' העונג שבפנימי' הכוונה ה"ז ג"כ בבחי' שייכות אל העולמות כו', ה"ז כמו שהעונג בא בבחי' התלבשות בחכ' דאצי' כו'. אמנם ההפרש בזה הוא דהנה נת"ל (ד"ה ויקח קרח) דהארת העונג יש בכל הע"ס והעיקר הוא בבחי' החכ' כו', וגם נת"ל (ד"ה מי מנה) דחכ' היא בחי' עדן ע"ש העונג שבחכ', ונת' שם שזהו בחי' עונג עצמי כו'. וביאור הענין הוא דהנה החכ' יש בה עונג כמו בהמצאת שכל חדש שמתמלא עונג כו', ומ"מ א"ז שהחכ' היא עצמה עונג (וכבר נת' שהחכ' היא עונג בעצם מהותה אבל בהתגלות ה"ז כח נבדל מן העונג) רק שהעונג מתלבש בחכ', והמופת לזה שאם הי' החכ' תענוג בעצם א"כ למה אנו רואים שלא יתענג בזה רק מי שהמציא את השכל החדש, אבל אחר השומע ממנו ומקבל את השכל החדש ומבינו היטב הגם שגם הוא מתענג בהשכל אינו בערך ובדוגמא כלל כמו התענוג באותו שהמציא את השכל, וגם בזה שהמציא את השכל אנו רואין שהעונג הוא רק

בעת שהמציא אותו אבל אח"כ אין לו בזה עונג כ"כ, וגם כמו שההשכלה באה בהשגה אין בזה עונג כמו בנקודת ההשכלה כו', ואם הי' השכל עונג בעצם הרי הי' צ"ל העונג בכל מקום כו'. ומזה מובן שהתענוג בעצם הוא למע' מהחכ' ורק בעת שהמציא את השכל דהיינו כשהשכל נמשך ממקורו א'קיאשאז הוא בקירוב לגבי מקורו שהוא התענוג מאיר בו התענוג, וכאשר מתיישן שמתרחק ממקורו ובפרט כאשר בא בהשגה שמתעלם בזה נקודת ההשכלה כו' לא יש בזה העונג כ"כ כו', ומכ"ש גבי אחר שלא המציא אותו שאין השכל בקירוב כלל אל התענוג אינו נמצא בזה רק הארת העונג בבחי' הארה מועטת כו'. והדוגמא מובן למע' דוהחכ' מאין תמצא מבחי' אין דכתר ושרשה מבחי' התענוג, אבל התענוג עליון ה"ה למע' מעלה מבחי' החכ' כו', וכאשר החכ' היא בקירוב לגבי מקורה והיינו בחי' פנימי' ועצמות החכ' מאיר בה מבחי' עצמו' התענוג בגילוי כו', אבל כאשר היא בבחי' ריחוק ממקורה אינה מאיר בה רק הארת העונג כו', וי"ל שז"ע בחי' כח ומ"ה שבחכ' דכח דחכ' הו"ע התפשטותה אל הבינה, ומ"ה דחכ' הו"ע התדבקותה אל הכתר כו' (ובמ"א מבו' דמ"ה דחכ' הוא בחי' האין דכתר ממש כו' וכאן הכוונה שזהו עצמי' החכ' כו'), ובמ"א מבו' דבחי' הב' זהו בחי' נובלות חכ' והיינו בחי' נה"י דאבא כו', ובחי' הא' היא בחי' עצמי' החכ' כו', וזהו מה שבחכ' הוא בחי' הארת העונג לבד היינו בבחי' חיצוני' החכ',

וכמו במי ששומע ומקבל את השכל דלהיות שלא המשיך אותו ממקורו אינו מאיר בזה רק הארת העונג כו', ומה שהחכ' נק' עדן היינו בחי' עצמי' החכ' וכמו זה שהמשיך החכ' ממקורה שמאיר בזה עונג עצמי דעתיק כו'. וזהו ג"כ ענין ב' בחי' עונג הנ"ל דהעונג שבעצם ענין בריאת והתהוות העולמות הוא בחי' הארת העונג שבחיצוני' החכ' כו', שהרי החכ' דמע"ב הוא בחי' חיצוני' החכ' לבד וכמשנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה), והעונג בזה הוא רק הארה לבד כו', והעונג שבפנימי' הכוונה הוא בחי' עונג עצמי מבחי' עתיק המתלבש בחכ' כו', והיינו שהעונג שבחיצוני' החכ' הוא מבחי' ז"ת דעתיק שבא בהשתל' כו', ובעצמי' החכ' מאיר מבחי' ג"ר דעתיק כו', ובמדרי' זו החכ' נק' בש' עדן כו'. וזהו דבשבת עולין הנשמות דגעה"ת בגעה"ע כמ"ש בזהר ויקהל דרי"ב רע"א, ובגעה"ע מאיר בחי' עדן דחכ' כמשנת"ל (ד"ה מי מנה), והיינו מפני שבשבת עולים כל הבירורים והעבודה דנש"י בששת ימי החול ומאיר אז בחי' העונג שבפנימי' הכוונה כו'.

והנה ב' בחי' עונג הנ"ל א"ז בחי' עצמו' התענוג ממש כו', וכמו עד"מ באדם העונג אשר במלאכת הבנין וגם העונג שבפנימי' הכוונה להיות לו דירה וכה"ג, הרי א"ז עצמות התענוג ממש שה"ה עונג בדבר פרטי היינו בבנין ודירה כו' (וע"ה שענין הדירה ה"ז מגיע בכללות נפש האדם וכמ"ש כתפארת אדם לשבת בית שכולל כל עצמות האדם כו', וכמ"ש במ"א דרצון האדם בבית הוא מושרש בעצם הנפש כי זהו משלמות האדם וכמא' כל אדם שאין לו קרקע כו', מ"מ בהתגלות ה"ז עונג פרטי בענין הדירה בפרט), ואין זה עצמות התענוג שהוא כח היולי ויכול להיות ממנו כמה מיני תענוגים שונים והוא עצמו מושלל מאיזה מציאות עונג כו'. וכמו"כ יובן למע' דבחי' עונג העליון שבהתהוות העולמות וכן גם בפנימי' הכוונה בהבירור ותיקון דהדברים התחתונים להיות לו ית' דב"ת ה"ז עונג פרטי, שזהו רק הארה מבחי' עצמות העונג העליון שהוא למע' מבחי' תענוג פרטי כו', ולכן בא במורכב בבחי' חכ' דכולם בחכ' עשית, וכן בהכוונה פנימי' שזהו ג"כ בבחי' חכ' כנ"ל, דכ"ז הוא מפני שזהו רק הארת העונג לבד

כו'. וזהו דאבא יונק ממזלא וידוע שזהו המשכה שלא ע"פ סדר השתל', דע"פ סדר הוא שאו"א מלבישים לזרועות דאריך בחי' ז"ת דאריך דבהם מתלבש בחי' ז"ת דעתיק כו', אבל מה א'קיבשיונק ממזלא הוא מבחי' ג"ר דעתיק כו' כנודע, ומ"מ ה"ז רק מבחי' מזלות ושערות כו'. והענין הוא כידוע שיש שער בימין ושער בשמאל שער בימין הוא כמו זה השער לה' שהוא שער רחב כו', ושער בשמאל הו"ע ושער רישי' כעמר נקי שהיא הארה מצומצמת לבד, וכמו השערות שגידולם מן המוח אבל הוא הארה חיצוני' מהמוח עד שבהחתך השערה אינו מרגיש במוח כו', וכמו"כ הוא למע' בחי' ושער רישי' הוא בחי' הארת העונג שנמשך בחכ' מבחי' ג"ר כו', שזהו רק הארה לבד מעצמות התענוג העליון הנק' מקור התענוגי', וכמו כי עמך מקור החיים היינו מקור התענוגים כו', דבחי' מקור התענוגים הוא בחי' עצמות אוא"ס והיינו תענוג שהוא עצמי ואינו מורכב בשום דבר כו', דזהו ההפרש בין תענוג למטה להתענוג שלמע' דלמטה התענוג מורכב באיזה דבר וכמו במאכל ערב או בחכ' ושכל וכה"ג כו', אבל למע' התענוג אינו מורכב באיזה דבר אלא בחי' שעשועים עצמי' כו', וזהו בחי' תענוג עצמי שמתענג בעצמותו בלי שום הרכבה באיזה דבר כו' (כי תענוג המורכב ה"ז שמקבל מאותו הדבר שמורכב בו ומתענג ממנו, ואוא"ס

אינו מקבל משום דבר וע"כ העונג הוא עצמי שאינו מורכב כו'), וזהו כי עמך מקור חיים היינו בחינת מקור התענוגים כמו שהוא עמך כלול בעצמותו שאינו בבחי' הרכבה כלל כ"א שעשועים עצמי' כו' וכמ"ש בהוספות לקו"ת בדרוש הצמצום ורשימה כו'. והנה העונג שבחכ' הוא עונג המורכב שה"ה מורכב בחכ' ואינו עונג עצמי כו', וזהו ג"כ תענוג הנשמות בג"ע דבגעה"ע הוא גילוי העונג שבחכ' כנ"ל ה"ה עונג מורכב בהשגת הנשמות שנהנין מהשגת בחי' זיו השכינה כו', וה"ז רק הארת העונג שנמשך מבחי' שערות לבד כו', אבל עצמות התענוג הוא שיתגלה לעתיד בזמן התחי' שלמעלה מעלה מהגילוי דג"ע גם געה"ע כו', וזהו שבג"ע יש כמה חילוקי מדרי' געה"ע וגעה"ת, וידוע דבפרטי' יש בזה ריבוי מדרי' עד אין שיעור וכמ"ש מרוב כל שהו"ע כל חיי עוה"ב שיש בזה ריבוי מדרי' מאד, ולא כל הנשמות שוין בעלייתם בג"ע דרוב הנשמות זוכות רק לגעה"ת, והנשמות שזוכות לגעה"ע הן הנשמות הגבוהות שהן בבחי' אין ומה כו' וכמשנת"ל (ד"ה חקת התורה וד"ה מי מנה), וכל הנשמות הן דגעה"ת והן דגעה"ע יש להם עליות

תמיד שעולים ממדרי' למדרי', וכמו שיש ג' עליות בכי"ו כו' וכמא' ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב כו' וכמ"ש במ"א, משא"כ בעוה"ב שיהי' הגילוי לכל הנשמות בשוה, וכמארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב הרי יהי' הגילוי לכולם בשוה (רק אותן שאין להם חלק ר"ל) ולא יהי' אז עליות כו' וכמשנת"ל (ד"ה וישב יעקב). ובמ"א נת' דגם בעוה"ב יהי' חילוקי מדרי' בנשמות בקבלת שכר שלהם בהשגתם בא"ס ב"ה, וזהו דקדוק ל' כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דהיינו לפי חלקי מדרי' שונות שבהם כו', וכמ"ש ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים שבעמקי הים הרי יש הרים ועמקים כו', והיינו דבנשמות כפי אופן שהם מחולקים בשרשן אם הן נשמות דאצי' או מברי' ויצי' כו' באופן כזה יהי' השגה שלהם בעוה"ב כו', וכמו נשמת אאע"ה שהיא מאצי' יהי' השגתה במדרי' גבוה ונעלה יותר מנשמת התנאים שהן מברי', וכן התנאים לגבי נשמת האמוראים שבד"כ הם מיצי' כו', ומ"מ יש הפרש בין עוה"ב לג"ע דעכשיו בג"ע יש חילוק במדרי' נרנח"י שבה שהנפש הוא בגעה"ת והרוח הוא בגעה"ע (ואפשר צ"ל שהרוח שהוא ביצי' הוא ג"כ בגעה"ת והנשמה שמברי' היא בגעה"ע כו', וכ"מ בסש"ב א'קיגפל"ט דבחי' נשמה עולה בהיכלות דברי' אבל הרוח של צדיקים וכן כל הנשמות העובדים בבחי' דו"ר טבעי' עולים ביצי' בגעה"ת כו'), והיינו דבנשמה א' יש חילוקי' בעלייתה במדרי' השונות שבה כו', ובעוה"ב כל הנשמה היא במעלה ומדרי' אחת כו', והיינו שבחי' נפש יקבל גילוי הא"ס כמו בחי' יחידה כו', והוא שכל המדרי' שבנשמה יהיו שוין כו', וכ"ז הוא מפני שהגילוי בג"ע הוא מבחי' עדן דחכ' דהיינו רק הארת התענוג שמאיר בחכ', ולהיות שזהו רק הארה לבד יש בזה חילוקי מדרי', אבל בעוה"ב שיהי' בחי' עצמות עונג העליון לא יהי' בזה חילוקי מדרי' כו'. וזהו ג"כ ענין טעמים שבתו' כמו זרקא מקיף שופר כו' שהן בחי' אותי' שבתענוג המאירים בחכ' כו', וכידוע שיש טעמים נקודות תגין אותי' והטעמים הם בכתר וגם בחכ' והיינו בחי' העונג שבחכ' הנק' רננא דאורייתא כו', אך זהו רק בחי' אותי' שבתענוג כי בטעמים יש ג"כ טנת"א, והטעמים שע"ג האותי' הן בחי' אותי' שבטעמים בחי' הארה לבד מבחי' עצמות התענוג שנמשך בחכ' כו', אבל בחי' עצמות התענוג הוא למע' מבחי' החכ' כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, דהנה נגד בחי' הארת העונג שבחכ' יש בחי' עונג דלעו"ז דמאחר שזהו רק הארת העונג שבא במורכב בחכ' שייך בזה את זלעו"ז כו', והן כל התענוגים הגשמי' שהן ההיפך לגמרי מהכוונה הפנימי' שבהתהוות העולמות שהוא העונג שבחכ' כו', וזהו שארז"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה כו', דהנה במאו"א אות א' סקל"ה כ' אשרה נק' הנוק' דקדושה וכנגדה נוק' דקלי' כו', ובזהר בראשית מ"ט א' אשר דא בעלה דאתתא בחי' ז"א ועל שמו נק' המל' אשרה כו', והיינו דבקדושה הו"ע אשר קדשנו במצותיו בחי' גילוי התענוג, ובחי' מל' מקבל התענוג עליון ועש"ז נק' אשרה בחי' מקבל כו', ולעו"ז תענוגים הגשמי' נק' ארץ אשור והוא ההתקשרות לתענוגי עוה"ז ר"ל, שעז"א האובדים בארץ אשור שבזה נאבד כל חלק הטוב שבו כו', והוא ההיפך מבקדושה שע"י בחי' העונג שבחכ' עם היות שזה הארה לבד ה"ה מתעלה בבחי' עצמות התענוג כו' כמשי"ת, ובלעו"ז נאבד ר"ל כל חלק הטוב שבו כו', וזהו כל המעמיד דיין כו', דהנה ידוע דיצ"ט

ויצה"ר הן ב' שופטים כמא' זה וזה שופטן כו', דיצ"ט כל חפצו ורצונו הוא רק בבחי' עונג אלקי, ויצה"ר כל רצונו הוא רק בהתענוגים גשמיים כו', והיצה"ר נק' דיין שאינו הגון כו', וכאשר מעמיד ח"ו דיין שאינו הגון שנמשך אחרי היצה"ר ומגביר אותו ה"ז כאלו נוטע אשרה דלעו"ז כו', וע"ז צ"ל המשפט בהשערים שלא יהיו בענינים הפכי' ח"ו כ"א יהיו לה' לבדו כו', והז' שערים הן הד' חושים ראי' שמיעה ריח דבור, והוא להיות בבחי' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם עינא וליבא כו', כ"א להיות שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו', ובשמיעה להיות אוטם אזנו משמוע כו' ולהיות אשרי אדם שומע לי כו' שמע ישראל כו', ואו' אשרי אדם בחי' התענוג כו', וריח הוא בחי' העלאה דתפלה שהוא בחי' ריח ניחוח כו', ופה הוא פה המדבר בתו' ובתפלה כו', ולהיות השערים הן העיקרים שבהם תלוי הכל כו', ע"כ צ"ל המשפט בהשערים שיהיו לה' לבדו כו', והשופט הוא בחי' החכ', דהרי עיקר השופט הוא המכריע דהמשפט הוא בשלשה שני דיינים זה אומר כך וזה אומר כך והפסק הוא כהמכריע שהרי הוא עיקר השופט א'קידכו', והוא מ"ש בסש"ב פי"ג שזהו מ"ש כי יעמוד לימין אביון להושיעו כו', והוא הסיוע מלמעלה כו', ומבו' שם שזהו בחי' החכ' שבנפש כו', והיינו דבחכ' שבנפש יש הכח ועוז לעמוד נגד הנה"ב ושיהיו כל הכחות לאלקות דוקא כו', והגם שהעונג שבחכ' הוא הארה לבד מ"מ הרי החכ' הוא כח עצמי כו', לכן יש בזה תוקף הנ"ל, וידוע דת"ת נק' ג"כ שופט בחי' מכריע כו', ומשפט איהו רחמי כו', והיינו לפעמים צריכים התעוררות רחמים ע"ז שיהי' כח החכ' שבו בהתגלות ויתגבר על הנה"ב כו'. והנה אי' במד"ר כשיש דין אין דין כו', והיינו כשיש דין למטה אין דין למעלה, והוא הדין ומשפט דר"ה כו', דלהיות שבר"ה נמשך חיות חדש על כל השנה וכמ"ש ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה כו' מראשית השנה עד אחרית השנה שמתחדש החיות בכל שנה כו', וע"ז הוא הדין ומשפט אם ראוים כו', אך עיקר הכוונה הוא שיהי' גילוי האור והחיות רק בכדי שיהי' הגילוי זהו ע"י הדין כו', וא"כ אינו דין אמיתי ח"ו כ"א בכדי שיהי' הגילוי כו', וזהו כשיש דין למטה שהאדם שופט א"ע כנ"ל אז אין דין למע', וכמ"ש עלה

אלקים בתרועה ה' בקול שופר דאלקים הוא בחי' דין, וזהו עלה אלקים בתרועה, וע"י קול שופר ה' בקול שופר דהוי' הוא בחי' הגילוי כו'. וע"ז או' יעלוז שדי כו' לפני ה' כי בא כו' שהמשפט הוא מבחי' ש' הוי' שהוא בחי' גילוי אור כו', דהלא המשפט לאלקים הוא, וכאן או' לפני ה' כי בא לשפוט שהוא בחי' רחמים כו', כי יש מעלה במשפט שעי"ז הוא המשכת בחי' או"פ כו', והיינו כאשר המשפט מש' הוי' בחי' הרחמים יש בזה אדרבא יתרון מעלה כו', והיינו כאשר יש באדם המשפט בענינים הנ"ל אז המשפט הוא מש' הוי' כו', וזהו שבר"ה ועשי"ת צ"ל המשפט ביותר בהשערים להחמיר על עצמו בכל פרט ופרט כו', מפני שהוא זמן הדין ומשפט כו', וכשיש דין למטה אין דין למעלה שהמשפט הוא בבחי' רחמים דש' הוי' כו'. וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שיהי' המשפט בכל השערים שיהיו לאלקות ועי"ז יעלוז שדי וכל אשר בו לפני ה' כי בא בר"ה ויוה"כ לשפוט שיהי' המשפט מש' הוי' בחי' רחמים כו'.