ש"פ עקב, העת"ר

א'צגבס"ד. ש"פ עקב, העת"ר

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן כו', למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו כו' כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם כו', וצ"ל מה"ע ויענך וירעיבך הלא בכמה מקומות בתורה מדבר במעלת המן שהוא מעלה ומדרי' גבוה, ומהו או' כאן ויענך וירעיבך שזהו לכאו' אינו מע' כ"כ, והמשמעות מאומרו ויענך וירעיבך ויאכילך כו' שהמן גופא הוא בחי' וירעיבך, וכן הוא אומר במד"ר וכי מאכל של רעבון נתן להם הקב"ה, הרי מזה שהמן הוא בבחי' רעבון, ואינו מובן ה"ה אכילה ואיך הוא רעבון, ומהו המעלה בזה כו'. גם צ"ל מש"א למען הודיעך כו' מהו הידיעה הזאת במן יותר מבשארי לחם הרי גם המן הי' לחם כו'. וגם מה"ע מוצא פי ה' כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דהמשכת המן למע' הי' בשבת דוקא, דלהיות דשרש המן הוא מפנימי' עונג העליון, והמשכתו למטה צ"ל ע"י הששה מדות דז"א בכדי שיתקבל בעולם כו', וא"א שיתצמצם בחי' האור דפנימי' עונג העליון בז"א, וע"כ אא"ל המשכתו משרשו ומקורו ביומין דחול, רק בשבת שאז הוא העלי' דבחי' ז"א עולה למע' ולקשרא שביעאה בשביעאה שהעלי' היא עד בחי'

ג"ר דעתיק, אז המדות כמו שהן למע' מקבלים השפע דבחי' פנימי' עונג העליון, ואח"כ בירידתם בס' השתל' נמשך מהם השפעת המן כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ מה שירידת המן הי' דבר יום ביומו דוקא, להיות דהמן הוא מבחי' פנימי' ועצמות עונג העליון, שזהו עצמו שיורד ובא בהשפעת המן, והיינו דבחי' עצמות עונג העליון הוא שבא בהשפעת המן למטה, והגם דבהמשכתו למטה אינו כמו שהוא בשרשו ומקורו בבחי' פנימי' עונג העליון ממש, דהנה בהמשכת המן בכלל יש ב' מדרי', הא' כמו שהוא בשרשו ומקורו ממש (היינו בהמשכתו בבחי' ז"א כמו שהן בבחי' עלי' בג"ר דעתיק) שהוא בבחי' עונג עצמי הבלתי מורגש, והב' כמו שנמשך ובא בהשתל' שהוא בחי' עונג העצמי שבא במורגש כו', וזהו דבבחי' העונג דשבת יש ב' מדרי', דכללות ענין השבת הוא בחי' לחם מן השמים, ויש בזה ב' מדרי' בחי' עונג הבלתי מורגש ועונג המורגש כו', וכמשי"ת, מ"מ ה"ז המשכת עונג העצמי שגם כמו שבא במורגש אינו משתנה בעצם מהותו כו'. דזהו ההפרש בין המשכת העצמי להמשכת הארה, דהמשכה שהיא בחי' הארה לבד ה"ה משתנית בהמשכתה ממדרי' למדרי' דהיינו שנעשית מהות מדרי' אחרת, וכמו בכללות ההשתל' שזהו המשכת האור ממדרי' למדרי' מעליון לתחתון

ה"ז משתנה בההמשכה שנעשה מהות מדרי' התחתונה כו', וכמו בהמשכת המוחין למדות נת"ל דממהות מוחין נעשה מהות מדות כו', ומה שנמשך מהמוחין אל המדות הוא רק בחי' המדות שבשכל, ובשכל גם המדות הן מהות שכל, ובמדות ה"ה במהות מדות, ועם היותן בחי' מוחין לגבי המדות מ"מ ה"ה מהות מדות כו', דכמו"כ בחי' מוחין דז"א שנמשכים מבחי' חו"ב מהז"ת דבינה דכמו שהן בבינה הן בבחי' מוחין וכמו שהן בז"א הן בבחי' מהות מדות כו'. וזהו"ע המשכת המוחין שממשיכים ע"י עבודה דאי' בפע"ח דכל ענין עבודת התפלה הוא להמשיך מוחין חדשים לז"א, דלכאורה א"מ מהו ההתחדשות בזה הרי בלא"ה יש המשכת המוחין לז"א בס' השתל', שהרי לידת המדות רק ע"י א'צדהמוחין כו'. אך הענין הוא כנ"ל דהמוחין דס' השתל' הוא רק הארה לבד ונעשים בז"א בבחי' מהות מדות, וההמשכה שע"י עבודה הוא להמשיך מבחי' עצמו' המוחין שהן בחי' מוחין ממש גם בהמשכתם בז"א כו'. וכמו"כ הוא בההמשכה מז"א למל' שמשתנה האור בבחי' מל', וכמו אור הלבנה שהוא מאור השמש דסיהרא ל"ל מגרמה כלום, ומשתנה האור שאינו כלל כמו אור השמש כו'. וכ"ה גם בההמשכה מלמע' מהמוחין במוחין שנת"ל (ד"ה אלה הדברים), דחכ' שבאוא"ס שלמע' מאצי' אינו כלל בגדר מיוחד דחכ', ובאצי' החכ' היא בגדר מיוחד כו'. וכ"ז בהמשכה דס' השתל' שזהו המשכה שבבחי' הארה לבד שמשתנה ממדרי' למדרי' כו', אבל המשכה שהיא בחי' עצמי' אינה משתנית בעצם מהותה, דע"ה שאינו דומה כמו שהיא בעצם וכמו שהיא בבחי' המשכה, מ"מ הוא העצמי בעצם מהותו כו', דכמו"כ הוא בהמשכת המן דע"ה שבא בבחי' עונג מורגש מ"מ הוא עצמות העונג כו'. ואופן ההמשכה היא שהששה מדות בעלייתן בבחי' ג"ר דעתיק ה"ה מתמלאים בשפע זו ואח"כ בירידתם בבחי' השתל' נמשך מהם המן כו', ע"כ ההמשכה היא דבר יום ביומו

היינו שכל מדה משפיע ביומה מה שקיבלה מבחי' עונג העליון כו', ואינו דומה לשארי השפעות שהן מס' השתל' שנמשך ממדרי' למדרי' כו', וההשפעה היא מבחי' המל' היינו שזהו בבחי' התלבשות ממש בבחי' המל' שמקבלת מכל הספי' כו', וע"כ ההשפעה נק' ע"ש בחי' המל' וכמו בלחם מן הארץ ארץ דמפקי מזון כו', הגם דשרש ההמשכה היא מלמע' מע' מבחי' המל', מ"מ ה"ז נק' ע"ש בחי' המל' להיות שזהו ע"י ההתלבשות בבחי' המל', שמכל המדרי' העליונות נמשך במל' וכמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים כו', ובחי' מל' היא המשפעת מזון וחיות לכל העולמות והנבראים כו' (ולכן ההמשכה היא לפ"ע ההעלאת מ"ן ועבודת כל נברא כו', שזהו לפי שההמשכה היא מבחי' המל' וכמא' כהדין טיקלא דאסתחרת כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ה גם בשרש ההמשכה שהיא מבחי' מל' דאצי' דכללות שזהו בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ כו', דבאוא"ס הוא האור השייך אל העולמות כו', ולכן בר"ה שאז הוא ההמשכה משרש ומקור הראשון וכמש"א זכרון ליום ראשון היינו הזכרון על ראשית ההשתל' כו', ה"ז ג"כ לפי אופן העלאת מ"ן דעבודת הנבראים

וכמ"ש ארץ אשר ה"א דורש כו' מרשית השנה ועד אחרית השנה מרשית חסר כתי', והיינו דבר"ה עולה למע' העבודה דכל השנה ולפי אופן הזה הוא ההמשכה כו', וזהו אמרו לפני מל' כדי שתמליכוני עליכם כו' דע"י אמיתת קבלת מלכותו ית' שנש"י מקבלים עליהם עי"ז הוא ההמשכה כו'). וזהו ג"כ הטעם מה שהשפעה יכול להיות מיום א' לחברו מפני שזהו המשכה דס' השתל', וההמשכה היא מן המל' שמקבלת מכל הספי' ע"כ ההמשכה היא מיום א' לחברו כו', אבל המן דשרש המשכתו הוא מאוא"ס שלמע' מהשתל', וההשפעה היא ממדות העליונות שלא ע"י התלבשות ממש בבחי' המל' כו', ע"כ ההמשכה היא דבר יום ביומו שכל מדה משפעת ביומה כו'.

והנה לכאורה א"ז מובן הלא מאחר דשרש ההמשכה היא מעצמות אוא"ס שלמע' מהשתל' ולמע' גם משרש ומקור הזמן, דמשו"ז המשכת המן הוא בשבת דוקא כאשר המדות עליונות עולות בעצמות כו' כמשנת"ל (ד"ה שמור את יוה"ש), ואח"כ בימות החול בירידת המדות בס' השתל' א"ז שבאים בבחי' התלבשות בס' השתל' כ"א שההמשכה היא בחי' עצם האור א'צהכמו שהוא בשרשו ומקורו שנמשך ע"י המדות דז"א, שבהם וע"י נמשך האור כמו שהוא בעצם (רק שבא בלבוש גשמי ובבחי' עונג מורגש כו'), וא"כ מאחר שההמשכה היא האור כמו שהוא למע' מהזמן, הלא הי' צ"ל למטה ג"כ למע' מהזמן (וכמו שהי' למטה שלא בבחי' מדידה דהמרבה לא העדיף כו' כמשנת"ל (ד"ה אלה הדברים) כך הי' צ"ל לא בבחי' הזמן כלל כו'), ואדרבה שארי ההשפעות להיותן בבחי' ס' השתל' שבהם הוא בחי' הזמן גם במדרי' העליונות שזהו"ע מעומ"ט וקדימה ואיחור כו', ובפרט בבחי' המל' שהיא בבחי' מלך מלך ימלוך עבר הוה ועתיד כו', הי' צ"ל השפעה זו גם למטה בבחי' הזמן כו', משא"כ המן שהוא בבחי' שלמע' מהזמן לגמרי כו', ולמה המן דוקא הי' דבר יום ביומו כו'. אך הענין הוא דהנה כל ההשפעות להיותן מבחי' ההשתל' ה"ה באתעדל"ת אתעדל"ע והוא ע"י העלאת מ"ן שע"י הבירורים כו' כמשנת"ל (ד"ה פנחס כו'), ע"כ הן מיום א' לחברו, אבל המן שהוא בחי' אתעדל"ע מצ"ע שלא ע"י בירורים ע"כ הוא דבר יום ביומו דוקא כו', וכמו עד"מ מה שמרויח האדם בעבודה ויגיעה שלו יכול להרויח

ביום א' על כמה ימים, אבל מה שנותנים לו במתנה שזהו שלא ע"י עבודה ויגיעה הרי כמה שנותנים לו יש לו כו'. ועד"ז יובן בשארי ההשפעות שזהו ע"י העלאת מ"ן דבירורים דנוגה שזהו כענין הריווח שמרויח ביגיעתו, ועז"א יש מפזר ונוסף עוד וכמו הסוחר שמפזר כסף וזהב בקניית סחורה ואינו יודע את הריווח ואח"כ בא הריווח, וכמו"כ הוא בירידת הנשמה למטה דכתי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, אלפי זהב וכסף הן האהוי"ר שהנשמה למודה ורגילה בהם למע' שעומדת תמיד באהוי"ר ואינה צריכה עבודה ויגיעה ע"ז כלל כו', וכן בהשגה אלקי' שהנשמה משגת למע' ה"ז בלי שום יגיעה כלל כי היא בתכלית הקירוב לאלקו' ומשגת אלקו' ומתפעלת באהוי"ר כו', ובירידתה למטה ומתלבשת בגוף ונה"ב הרי מתעלם אורה וצריכה יגיעה בהשגתה להשיג אלקו' ולהתעורר באהוי"ר כו', והיינו גם כשלא נתפס בגשם ומ"מ ה"ז עבודה כו', ובפרט כשהנשמה היא בבחי' תפיסא בגשם הגוף ונה"ב הרי צריכים עבודה ויגיעה בהשגת אלקות ובהתעוררות אהוי"ר גם מצד הנה"א עצמו, ובפרט בכדי לפעול בנה"ב שגם הוא יבין את

הענין האלקי ויתפעל באהוי"ר ה"ז צריך יגיעה הרבה כו'. ומ"מ עי"ז הוא נוסף עוד והוא הבירור דהנה"ב וכל הענינים השייכים לנה"ב שזהו הריווח הבא בעבודה זו למטה כו', ולהיות שזהו כמו ריווח שמרויח ביגיעתו ע"כ יכול להיות ההשפעה בזמן א' על כמה זמן כו', וכמו באלי' דכתי' וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום, ומבו' במ"א שנזדמן לו ניצוץ גדול שבכח זה הלך מ' יום כו' (משא"כ במשה דמ' יום לחם לא אכל כו' הרי לא הי' זה ע"י הקדמת אכילה כמו באלי' דכתי' בי' קום אכל כי רב הדרך כו', משא"כ במשה שהי' בבחי' המשכה מלמע' והוא שניזון מאור התו' כו', אבל באלי' הי' ע"י הבירור כו'), וכמו"כ הוא בכל הבירורים וכמו בתבואות הארץ דעובד אדמתו ישבע לחם כו' ה"ז בא בזמן א' על כמה זמן כו', אבל השפעת המן שהוא למע' מבירורים רק הוא בדרך מתנה מלמע' ע"כ הוא דבר יום ביומו שבכל יום נמשך המתנה מלמע' ולא יהיב ולא יוזיף מיומא לחברי' כו'. ונמצא דמפני שהמשכת המן הי' בשבת דוקא שזהו משום דשרש המשכתו הוא מבחי' פנימי' עונג העליון, דהמשכה זו יכול להיות רק בשבת כשז"א עולה בבחי' עתיק א'צוכמשנת"ל (ד"ה שמור את יוה"ש), הרי ההמשכה היא בבחי' מתנה בבחי' אתעדל"ע מצ"ע, ע"כ ירידתו למטה הי' דבר יום ביומו דוקא דלא יהיב ולא יוזיף מיומא לחברי' כו'. וזהו שא' בזהר פ' בשלח דהא שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה, ובג"כ אמר משה איש אל יותר ממנו כו', דהא בהא תלי' דלפי שהמשכתו למע' הוא בשבת דוקא משו"ז ירידתו למטה ביומין דחול הוא דבר יום ביומו דוקא כו'.

והנה הגם דהמן לא ירד בשבת מ"מ הרי נמשך בחי' העונג עליון בשבת, וכמשנת"ל (ד"ה אלה הדברים) שז"ע אכילה דשבת שהו"ע צדיק אוכל לשובע נפשו, לשובע נפשו האלקי' בבחי' עונג העליון כו' (ולמע' הוא המשכת העונג בבחי' מל' כו'), ונת"ל דאכילה דשבת הוא בחי' העונג העצמי שבא במורגש כו', וגם יש בשבת מבחי' העונג העצמי הבלתי מורגש (רק שזהו בבחי' עלי' והיינו כמו שהוא בבחי' עלי' למע' ושם הוא גילוי העונג כו' וכמשי"ת). וז"ע ג' סעודות דשבת שהן בבחי' המשכת העונג העליון כו', וגילוי העונג באכילה דשבת זהו ע"י הקדמת התפלה דשבת כו', דע"ה שזהו גילוי שבדרך מתנה וכנ"ל, מ"מ צ"ל לזה עבודה וכידוע דגם מה שנמשך בדרך מתנה מ"מ אי לאו דעבד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לו כו', וזהו ע"י העבודה דתפלה דשבת כו', והעבודה היא למע' הרבה מתפלה דחול וגם למע' מבחי' האה"ר דרעו"ד שנת"ל (ד"ה מי מנה) שז"ע בורר אוכל מתוך אוכל והו"ע ומל ה"א את לבבך כו', וא"כ הרי בכדי שיהי' גילוי העונג העצמי שלמע' מהבירורים הרי צ"ל העבודה דתפלה ג"כ במדרי'

עליונה יותר כו' וכמשי"ת, וגם העלי' גופא שנת"ל (ד"ה שמור) שהו"ע לקשרא שביעאה בשביעאה הרי כ"ז הוא ע"י העבודה דתפלה כו'. ונמצא לפ"ז הרי יש ג' מדרי', הא' בחי' הבירורים ממש בדברים התחתונים בשני אופני הבירורים שנת"ל (ד"ה חקת התורה) בירור דאו"ח ובירור דאו"י כו', והב' הבירור דאוכל מתוך אוכל שזהו הבירורים דמדרי' האצי' כו' וכמשנת"ל (ד"ה מי מנה), והג' עלי' שלמע' מענין הבירורים לגמרי והיא העלי' בבחי' העונג העצמי כו'. וי"ל שזהו ג' בחי' רצוא שנת"ל, דהנה כללות בחי' הרצוא הוא בחי' הביטול בכדי שיוכל לקבל את האור העליון כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויקח קרח), ויש בזה ג' מדרי' הנ"ל, הא' הוא בחי' הביטול במדרי' דבי"ע שהן בבחי' מציאות ויש ממש כו', ובפרט בעולם התחתון שהמציאות הוא תערובות הפסולת שבו כו', והרצוא והעלי' הוא ע"י הבירור ממש בהפרדת הרע ועליית הטוב כו', והוא ע"י העבודה שע"פ טו"ד כו', והב' הוא הרצוא בבחי' הכלים דאצי' שנת"ל (ד"ה נשא) שהרצוא הוא בבחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד כו', וזהו הבירור דאוכל שאין שם שום פסולת כלל

רק הוא בחי' ביטול עליון יותר כו', והו"ע ומל ה' אלקיך את לבבך כו', והג' הרצוא בהאור שזהו בחי' העלי' והביטול שלמע' גם מבחי' רעו"ד והוא להיות גילוי בחי' עונג העצמי, והיא העלי' שלמע' מהבירורים, כי בירורים שייך רק בכלים דעליית הכלים הו"ע בירור ותיקון הכלי לקבל גילוי אור עליון (וכן המשכת האור הוא בדרך בירור כו' וכמשי"ת), אבל עליית האור הוא למע' מבחי' בירורים כו'. וכנגד זה הוא ג' המשכות בג' סעודות דשבת, דשבתא דמעלי שבתא הוא ההעלאה מבירור הניצוצות דימות החול כו', ונמשך עי"ז בחי' העונג כו', ושבתא דיומא בכלל הוא בחי' המשכה, וזהו"ע סעודת שחרית שהיא בחי' המשכה (והוא בחי' עונג העצמי הבא במורגש כו'), וסעודה ג' שהיא בבחי' העלאה וגילוי העונג הוא למע' כו' וכמשי"ת.

א'צזוהנה בענין הג' סעודות דשבת אי' בזהר יתרו דפ"ח ע"ב דסעודה הראשונה היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין בחי' מל', וסעודה שני' היא סעודתא דעתיקא קדישא, וסעודה שלישית היא סעודתא דמלכא קדישא בחי' ז"א, וכ"ה בפע"ח שער השבת פי"ח דהג' סעודות הן בסדר הנ"ל בחי' מל' וע"ק וז"א, ובאדר"ז דרפ"ח ע"ב משמע שהן כסדר המדרי' מלמטלמ"ע, וכדאי' שם חד סעודתא דמטרוניתא וחד דמלכא קדישא וחד דעתיקא קדישא, וע' במק"מ שם פ' יתרו שהאריך בזה, והבחיי בפ' בשלח כ' כמ"ש באדר"ז דסעודה ראשונה היא נגד שמור וזש"א באי כלה כו', שני' נגד זכור והו"ע אה"ע ואה"ר כו', ושלישית היא לראשית הראשית כו', והוא בחי' הכתר כו', וכ"כ בתולעת יעקב דבחי' טל העליון והאור הגדול יורד מראשו של הקב"ה לשדה של תפוחים ג' פעמים בשבת והם ג' סעודות כו', הא' סוד הכלה, הב' קו האמצעי, הג' לעתיק יומין כו', והבחיי שם כ' שז"ע היום לא תמצאוהו דסעודה שלישית היא בחי' היום לא בחי' אין כו', והחכ' מאין תמצא, והיום לא הוא גילוי בחי' האין דכתר כו'. ובזה יובן מה דאי'

במכילתא היום לא תמצאוהו אבל אתם מוצאים אותו לעתיד, והענין הוא כי עכשיו הכתר הוא בבחי' אין שאינו מושג דרק והחכ' מאין תמצא שזהו מה שמושג אבל בחי' אין ממש אינו מושג כו' (והנה ידוע דמה שהכתר נק' אין הוא שזהו בחי' אין בעצם לא רק בחי' אין שאינו מושג, וכידוע בענין ב' בחי' אין, דבחי' אין של היש נק' אין ע"ש שאינו מושג לא שהוא בחי' אין בעצם שה"ה מקור ליש כו', והאין של היש האמיתי דהיינו בחי' הכתר נק' אין שהוא בחי' אין בעצם בבחי' העדר המציאות לגמרי כו', אך הא בהא תלי' דלהיותו בחי' אין בעצם ע"כ אינו מושג כי השגה שייך רק בדבר שהוא בבחי' איזה מציאות, אבל מה שבבחי' העדר המציאות אינו מושג כו', ואפשר דלעתיד שיהי' בבחי' השגה וכידוע דלעתיד יהי' השגת המהות (וע' משנת"ל ד"ה וה' אמר המכסה אני) הרי אז יהי' בבחי' מציאות דבר כו', ר"ל דבהשגה יבא האור בבחי' מציאות דבר שהרי כל השגה היא בחי' מציאות כו', רק שהמציאות דהשגה תהי' לעתיד לא בבחי' מציאות יש ח"ו, אבל מ"מ תהי' בבחי' תפיסא בכלים וחושים כו', ועכשיו הוא בחי' אין

לא בבחי' מציאות ולא בבחי' השגה כו'), וזהו היום לא תמצאוהו שאינו בבחי' השגה, אבל לעתיד תמצאוהו שיהי' בבחי' השגה כו'. וזהו ההפרש בין תורה צוה לנו משה שהתורה נק' תורת משה, ובין לעתיד שנא' וכל בניך למודי הוי' שילמדו התו' מהקב"ה בעצמו, כי משה הוא בחי' חכ' ומשם נמשך התו' בבחי' והחכ' מאין תמצא, אבל בחי' אין ממש אינו נמשך עכשיו כו', דבמ"ת הגם שניתן הכל גם פנימי' התו' שהרי לא יהי' עוד הפעם מ"ת, מ"מ מה שנתגלה הוא רק בחי' הגלי' דתו', ומה שנודע מבחי' הפנימי' הוא רק אפס קצהו וג"ז רק בבחי' ידיעת המציאות לבד וכמ"ש בלקו"ת בהבי' דולא תשבית, אבל לעתיד ילמדו התו' מהקב"ה בעצמו היינו פנימי' התו' שנמשכה ממו"ס בחי' אין כו', והו"ע הלימוד דמשיח שילמד דעת את העם דהיינו בחי' פנימי' התורה כו' (וי"ל שלא יהי' בבחי' ממוצע כמו משה שהוא בבחי' ממוצע וכמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם כו', וע"ה דממוצע דמשה אינו באופן כזה שהממוצע מפסיק ביניהם כ"א שהשני דברים מתחברים בעצמן כו' וכמ"ש במ"א, והיינו דבאמת בחי' הגלי' והסתום דתו'

הכל א' הוא דהכל הוא בבחי' מהוע"צ א"ס כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ אינו מאיר בזה בחי' העצמות בגילוי ממש, והלימוד דמשיח יהי' גילוי בחי' העצמות א'צחממש כו'). והנה במ"ש בזהר בענין הג' סעודות דשבת באמת אינם סותרים המאמרים זא"ז והכל הוא כוונה א', דהנה זאת ודאי הוא דהסעודה השלישית היא היותר עליונה וכמ"ש בפע"ח שער השבת ספי"ח וז"ל והנה כאשר תפתח עיניך תמצא כי סעודה זו עם היותה של ז"א היא גדולה מכולם כו' עכ"ל, והיינו לפי שאז הוא גילוי בחי' עתיק ממש בבחי' העליונה שבו (וכמשי"ת), ובחי' ז"א וכן בחי' המל' מקבלים מבחי' עתיק ממש כמו שהוא במקומו העצמי כו', וכמ"ש בפע"ח שם ספכ"ג שהמל' היא אז כמו הז"א ואוכלת המזון מפה דעתיקא כו' (וכן בנשמות למטה הוא גילוי בחי' עתיק בעצם וזה"ע היום לא וכמשי"ת), רק שהוא בבחי' עלי' דז"א ומל' עולים ומקבלים מבחי' עתיק כו', דבמנחה דשבת ז"א עולה בבחי' דיקנא דאריך (והמל' הגם שעולה רק בבחי' אבא ה"ה נעשית עי"ז כמו הז"א ממש כי בעלייתה עד אבא ה"ה נוטלת מקום הז"א כו' וכמ"ש בפע"ח שם), ומה שנק' סעודה דז"א הוא לפי שעלי' זו היא רק לבחי' ז"א שביכולתו לעלות עד בחי' הדיקנא דאריך (וי"ל מפני שז"א הוא בכלל עולם הא"ס והוא בחי' הקטנות

דגדלות דא"א וכמשנת"ל (ד"ה שמור את יוה"ש), ע"כ ביכולתו לעלות עד בחי' הדיקנא כו'), ע"כ הוא המזמין בחי' חת"ק בחי' המל' ושניהם מקבלים מבחי' עתיק כו'. וסעודה שני' היא סעודתא דעתיקא היינו המשכה וגילוי דבחי' עתיק, כי בסעודתא דלילא אינו מאיר עדיין בחי' עתיק עצמו, ע"ה שאומרים וע"ק וז"א אתיין לסעדא בהדא מ"מ אין הגילוי מבחי' עתיק עצמו כ"א מבחי' עתיק המאיר בחכ' כו' וכמשי"ת, אבל בסעודתא דיומא הוא גילוי בחי' עתיק עצמו (וג"ז אינו עדיין בחי' העליונה שבעתיק שזהו דוקא בסעודה הג' וכמשי"ת), וגם נק' סעודתא דעתיקא דעתיק מקבל השפע מא"ס שלמע' מעתיק והיינו מבחי' פה דא"ק כו', וכמ"ש במק"מ שם בשם האריז"ל ב' פי' אלו, אך ההמשכה היא בז"א וע"כ נק' באד"ז סעודתא דמלכא קדישא להיות כי ההמשכה היא בז"א, ונש"י מקבלים מז"א המשכת בחי' עתיקא כו'.

והענין הוא דהנה נת"ל דהמן לא ירד בשבת מפני שהוא בחי' פנימי' ועצמי' העונג בחי' ג"ר דעתיק כו', ובשבת הוא העלי' בבחי' הפנימי' ע"כ לא ירד למטה, אמנם באצי' נמשך המן גם בשבת (וא"ז בחי' פנימי' ועצמי' דעתיק כו' וכמשי"ת), וכמו עד"מ חביות המלאה משקין מוציאין ממנה תחלה בכלים גדולים ואח"כ מחלקים מכל כלי גדולה בכלים קטנים כו', וכמו המשל הידוע בהמשכת המים מן הנהר שא"א להמשיך מהנהר עצמו להכלים כי ישטוף לגמרי רק ממשיכים תחלה צנור גדול מן הנהר שבו מתצמצם המים, וממנו נמשכים צנורות קטנים להכלים העומדים סביביו כו', וזהו משל להמשכת הקו שהוא הצנור הגדול הנמשך מאוא"ס שלפה"צ, וממנו נמשך ע"י צנורות פרטים בהע"ס דאצי' כו', וכמו"כ להמשיך מן הנהר בשבילין וחריצין הרבה עושים תחלה בריכה עמוקה סמוך לנהר דאם צריכים להמשיך רק למקום א' א"צ בריכה רק שיהי' ריבוי מים כו', אבל בכדי להמשיך להרבה מקומות צריכים לעשות בריכה עמוקה, כי א"א שיתצמצם ההמשכה מן הנהר לחלקים קטנים כ"א ע"י אמצעות הבריכה שכוללת בתוכה תחלה כל

ההמשכה כו', וממנה מתחלק למקומות רבים כו' וכמ"ש מזה ברע"מ פ' בא דמ"ב ע"ב, ומבו' שם דהבריכה היא בינה שלשם ממשיכים ממקורא דכולא, וכמ"ש בזהר בשלח דס"ג ע"ב כד ע"ק סדכ"ס בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה כו' דהיינו א'צטבינה כו' וכמ"ש במ"א, וממנה נמשך ומתחלק ההמשכה במדות עליונות כו', וכמו"כ הוא במשל החביות שא"א שיומשך ממנה בכלים קטנים פרטי' כ"א שנמשך תחלה בכלים גדולים הכוללים הרבה מן המשקה ומכל כלי מתחלק לכמה כלים, וע' במאו"א מע' ח' סע"ח דחבית היא בינה ח' בית כו', והכלים גדולים הם כלים דאצי' בכלל כו', דהנה ל' כלים דזו"נ שנעשים נר"ן לבי"ע הרי בבי"ע הם מתחלקים לכמה פרטים וכמו שהם באצי' הרי כל כלי כוללת כל מה שמתחלק ממנה בבי"ע כו'. והענין דהנה באצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד ע"כ הכל הוא בבחי' התכללות כו', וכמ"ש הרמ"ז בפ' שלח דקנ"ט ע"א שנודע שג' כלים יש לכל ספי' פנימי ואמצעי וחיצוני וכשהם באצי' הם ביחוד עצום דאיהו וגרמוהי חד, ובבי"ע הם מתחלקים פנימי' בברי' כו' (ומזה ראי' למשנת"ל ד"ה אדם כי יהי' יעו"ש). וז"ע כלים גדולים היינו שהן בבחי' התכללות כו', וזהו דהמשכת המן בשבת הוא רק באצי' שהן בחי' כלים גדולים כו', דזה שהמן לא ירד בשבת נת' הטעם מפני שא"א דפנימי' העונג יתצמצם כ"כ ובאצי' להיותם כלים גדולים אין הצמצום

כ"כ כו'. והנה נת' עוד טעם מפני ששבת הכל הוא בבחי' עלי' כו', מ"מ הרי יש גם בשבת העלאות והמשכות כו' (ובאמת א"ז המשכת בחי' פנימי' העונג ממש שזהו אמיתי' ענין המן כו', דהמשכה זו היא בסעודה שלישית בשבת דההמשכה היא בז"א כמו שעולה בעתיק כו' כנ"ל וכמו שית'), ובאצי' גופא י"ל שזהו דוקא בז"א, שהרי בחי' נר"ן דבי"ע בפרטי' זהו מבחי' הכלים דמל' וכמ"ש באגה"ק סי' כ', וי"ל דגם כמו שהן באצי' ה"ה בבחי' מדרי' פרטי' כו' (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ וד"ה צהר תעשה בענין המספר שהוא במל' כו'), וע"כ המשכת בחי' עתיקא שזהו בכלים גדולים הוא בז"א דוקא, וג"ז הוא בבחי' פנימי' ז"א דוקא, וכידוע דחיצוני' ז"א הוא בבחי' התחלקות, וההתכללות הוא דוקא בפנימי' ז"א וכמו האברים דבחיצוני' יש לכל א' פעולה מיוחדת ובפנימי' הם מתכללים כו', וכמ"ש בסי' בד"ה תלתא אינון דזמינין כו', ושם דזהו יום השבת כו'. וזהו שנק' סעודתא דמלכא קדישא שההמשכה היא בז"א כו', ובפ' יתרו או' שהיא סעודתא דעתיקא היינו שההמשכה היא מבחי' עתיק כו', אמנם אמיתי' גילוי בחי'

עתיק (וכן למע' מע' עד פנימי' ועצמו' א"ס כו') הוא במנחה דשבת בסעודה שלישית רק שהיא בבחי' עלי' כו', ובחי' זו היא אמיתי' ההמשכה דויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן כו' וכמשי"ת.

ועפ"ז יובן מ"ש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן כו', דהנה במן כתי' והמן כזרע גד לבן ואי' במכילתא כאגדה שמושכת לבו של אדם והיינו פנימי' התו', והנה יש מע' בגלי' של תורה ששם מושג המהות ממש, וע"כ מי שמורגל בלימוד גמ' ופוסקים כאשר כשמפסיקין אותו ללימוד פנימי' התו' אינו מוצא בזה עונג מפני שאינו משיג מהות הדבר רק ידיעת המציאות לבד כו', ובאמת ידיעת המציאות דפנימי' התו' שהיא ידיעת אלקות גבהה מעלתה כו', וגם שמביאו ללב שלם כו' וכמ"ש באגה"ק בקו"א. וזהו ויענך שלימוד פנימי' התו' נק' זה ויענך לפי שאינו מושג המהות כו', אמנם מ"ש וירעיבך ויאכילך כו' דאכילת המן הוא מאכל של רעבון הוא כענין להחיותם ברעב והיינו בחי' העונג העצמי הבלתי מורגש שזהו אמיתי' ענין המן כו', ועז"א למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו כו' א'קעיקר בחי' לחם הוא לחם מן הארץ שזהו בחי' השגה ממש כו', אך גם בחי' עונג העצמי הבא במורגש הוא בחי' לחם להיותו בבחי' תענוג מורגש עכ"פ כו', אבל העונג העצמי הבלתי מורגש זהו למע' מבחי' לחם כו', ועז"א למען הודיעך שבהשפעת המן הידיעה כי לא על הלחם כו', כי על כל מוצא פי ה', מוצא פי ה' הוא מקור פי ה' וכמו כמוצא מים כו', והיינו פנימיות עונג העליון בחי' פנימי' עתיק כו', וזה הי' בהמשכת המן כו'. וזהו ויענך וירעיבך ויאכילך את המן, דאכילת המן הוא מאכל של רעבון בחי' ולהחיותם ברעב כו', וזהו שהמן דוקא הוא למען הודיעך כו' כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם כו'.