ש"פ ואתחנן, העת"ר

א'פהבס"ד. ש"פ ואתחנן, העת"ר

שמור את יום השבת לקדשו כו', וצ"ל מהו"ע שמירת השבת דמש"א שמור את יום השבת הרי שבת צריך שמירה, וכן כתי' את שבתותי תשמורו שצריכים לשמור את השבת כו' מהו"ע השמירה הזאת כו'. גם צ"ל דממ"ש שמור את יום השבת משמע שההמשכה היא מעצמה רק שצריכים לשמור בלבד, וכשאו' אח"כ לקדשו משמע שצריכים לקדש את השבת דהיינו להמשיך כו'. גם מפני מה במשנה תורה נא' שמור דבדברות הראשונות נא' זכור ובמשנה תורה נא' א'פושמור כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל הטעם שהמן לא ירד בשבת מפני ששרשו הוא מבחי' טלא דבדולחא בחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס שזהו בחי' פנימי' ח"ס, דכל ההשפעות הן מבחי' חיצוניות ח"ס כו', כי ח"ס הוא מקור האצי' בכלל כו', וכן המדידה בע"ס דאצי' הן מבחי' ח"ס כו', וכ"ז הוא מבחי' חיצוני' ח"ס כו', אבל המן שרשו מבחי' פנימי' ח"ס כו', ועצם שרשו הוא מבחי' ג"ר דעתיק רק שירד בח"ס כו', ולכן המן דוקא לא ירד בשבת, כי העליות דשבת הן בפנימי' דוקא, והוא גם בפנימי' ח"ס שעולה בבחי' עצמו' עונג העליון כו', ולכן כל ההשפעות שהן מבחי' חיצוני' לבד נמשכים גם בשבת, כי העלי' בחיצוני' אינו בבחי' הבדלה לגמרי כו', רק המן להיות שרשו בבחי' פנימי' כו', והפנימי' עולה בבחי' עלי' לגמרי כו', ע"כ לא ירד למטה בשבת כו'.

ומעתה צ"ל החילוק הב' שבין המן לשארי השפעות שנא' בו דבר יום ביומו, דכל ההשפעות מותר להכין מיום א' לחברו ואפי' על כמה ימים, וכמו בלחם הארץ הרי האדם קוצר ביום א' על זמן רב כו', ומובן מזה שגם ההמשכה מלמע' הוא שנמשך מיום א' לחברו כו', משא"כ במן כתי' לקטו ממנו איש לפי אכלו כו' היינו לפי אכלו של אותו היום, וכאשר הותירו ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש כו' (ולכאו' אינו מובן מה שהרים תולעים שזה שייך בדבר שיש בו פסולת, כי התולעים הן מסט"א וכמ"ש המאו"א מע' ת' אות י' תולע טמא יסוד דקליפה, ובפע"ח בכוונת עולת תמיד עולת אותי' תולע והוא דעולת תמיד הוא תיקון התולע טמא כו', וכמ"ש בלקו"ת ד"ה זאת חקת התורה ובהבי' בענין תולעת שני, וכ"ז שייך במקום שיש פסולת וצריך בירור ותיקון כו', אבל המן שלא הי' בו פסולת כלל איך הרים תולעים והבאיש, וכ' הרמב"ן ז"ל שזה הי' בדרך נס לא ע"פ הטבע כי דרך המתליעים בטבע להבאיש תחלה ואח"כ מתליעים כמ"ש רש"י ז"ל, וזה שהתליע תחלה הי' זה בדרך נס כו'), וצ"ל למה המן הי' צ"ל דוקא

דבר יום ביומו כו'. ולהבין זה צלה"ק תחלה מה שהמשכת המן למע' הי' דוקא בשבת דאע"ג שהמן לא ירד למטה בשבת וכמשנת"ל, עיקר המשכתו למע' הי' בשבת דוקא שז"ע ברכו במן כו', וכדאי' במדרש ובמכילתא ע"פ ויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן כו', והוא שהמשכת המן למע' הי' בשבת דוקא כו', וכדאי' בזהר בשלח דס"ג ע"ב ע"פ איש אל יותר ממנו עד בקר אר"י בכל יומא ויומא מתברך עלמא מההוא יומא עילאה דהא כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעאה וכל יומא יהיב מההוא דקביל ביומא דילי' וע"ד משה אמר איש אל יותר כו', בגין דלא יהיב ולא יוזיף יומא דא לחברי' כו', ומובן מזה דהא בהא תליא דמפני שכולהו יומין מתברכין מיומא שביעאה, משו"ז לא יהיב ולא יוזיף כו', וצ"ל מהו השייכות זל"ז כו', וגם הרי גם בשארי ההשפעות הוא מיום השבת וכמו שאומר בכל יומא ויומא מתברך עלמא כו', ולמה במן דוקא אל יותר כו'. ובזהר יתרו דפ"ח ע"א אי' רי"צ א' כתי' ויברך אלקים את יום השביעי וכתי' במן וביום השביעי לא יהי' בו כיון דלא משתכחא בי' מזונא מאי ברכתא אשתכח בי', אלא הכי

תנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין כו', הרי דעיקר המשכת המן הי' בשבת דוקא. והענין הוא דהנה שבת הוא יום השביעי דהיינו בחי' בינה, וכנודע דהששה ימים הם ששה מדות וכמ"ש ששת ימים עשה ה' כו', א'פזובפרטי' הן ששה מדות דמל', דשרש התהוות העולמות הוא מבחי' מל' כנודע, ונת"ל (ד"ה ראשי המטות) דששת ימי המעשה הן ו"ק דיצי', מט"ט שרו ש"ע שזה מט"ט דיצי', וידוע דבו התלבשות בחי' המל', וזהו שנק' עה"ד טו"ר כו' (דז"א הוא בחי' עה"ח כו') וכמ"ש במ"א, ובד"כ הן בחי' המדות דז"א שנק' ששת ימי בראשית כו'. ועז"נ שאל נא לימים הראשונים בחי' יומין דז"א שנק' ימים הראשונים מפני שהאירו בששת ימי בראשית, והיינו קודם החטא שהעולם הי' במע' העליונה היו הששה מדות מאירים בגילוי כו', וכמא' עיקר שכינה בתחתונים היתה כו', דלהיות הגילוי למטה זהו מבחי' ז"א דוקא שהרי בחי' מל' ענינה הוא להעלים ולהסתיר את האור כו', וזהו דבחי' מל' היא שרש ומקור בי"ע שבאצי' לפי שהיא בחי' העלם כו', וז"ע המל' שהיא בבחי' רוממות והתנשאות, וידוע דההתנשאות הו"ע ההבדלה וסילוק שעי"ז הוא ההעלם כו', והיינו בבחי' המל' גם כמו שהיא באצי' כו', וכ"ש כשיורדת לבי"ע שהיא בחי' העלם כו', וזהו דבנין המל' הוא מהגבו' כו' וכמשנת"ל באורך. והגם דמל' שבכל ספי' הוא הגילוי של

הספי' כו', הרי הגילוי הוא בחי' הישות של הספי' כו' וכמו שנת"ל (ד"ה ויגש אליו), וגם המשכה זו היא ע"י התעלמות ההתנשאות כו', וא"ז גילוי אור כו', והיינו דבהמשכה זו הוא הסתר והעלם למטה כו', ובכדי שיהי' הגילוי למטה זהו מבחי' ז"א דוקא שהוא סוף עולם הא"ס והוא בחי' גילוי כו'. וגם נק' ימים הראשונים מפני שהחכ' הנק' ראשית מאירה בהם כו', שהרי גם בחי' החכ' נמשך בהתהוות העולמות וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו', הרי שבהמדות יש בהם גם הארת החכ' כו', ועמ"ש הפרד"ס ש"ב פ"ה בענין עשרה מאמרות שהן הע"ס עצמי' דאצי' כו', וזהו בראשית ברא בחוכמתא ברא כו' דבראשית נמי מאמר הוא כו'. גם י"ל שנק' ימים הראשונים מפני שמאיר בהם בחי' אני ראשון והו"ע האור שנברא ביום הראשון שזהו בחי' הכתר שהי' מאיר בששת ימי בראשית כו', דאדם הי' מביט בו מסוף העולם כו', ועל כל אלו המדרי' נא' שאל נא לימים הראשונים דכמו שמאירים בבחי' המדות שייך בהם שאלה כו', וזהו דבאברהם כתי' ויטע אשל וארז"ל שאל מה תשאל והיינו דבחי' האורות עליוני' כמו שהן במדות (שז"ע

אברהם מדת החסד) שייך בהם שאלה שהוא בחי' ידיעה והשגה כו'. והענין הוא כידוע דז"א נק' זעיר אנפין דהיינו מה שנתצמצם מבחי' א"א, וכמו הקטן שיש בו כל ציור האברים כמו בגדול רק שהן בקטנות, וכמו"כ הוא בחי' ז"א שזהו סוף עולם הא"ס היינו שיש בזה כל מה שיש בא"א רק שהוא בבחי' קטנות וצמצום באופן שיהי' באפשר שיתקבל בעולמות כו', דא"א הוא בחי' בל"ג וא"א שיתקבל בעולמות, וכאשר בא בבחי' צמצום וקטנות בז"א אפשר לעולמות לקבל את האור כו', וע"כ גם כאשר מאיר בחי' החכ' והכתר בז"א שזהו בחי' גילוי עליון יותר הרבה מבחי' הז"א בעצמו כו', כי הגילוי הוא בחי' חכ' וכתר והוא דרך מעביר הז"א כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ להיות שזהו ע"י הז"א יכול להיות הגילוי בעולמות כו', אמנם בבחי' בינה כתי' שלח תשלח את האם ואי' בזהר יתרו דצ"ג ע"א דלא אתייהב בי' רשו לאסתכלא ואיצטריך לשלח מגו שאלתא ואסתכלותא בי' כו'. והגם דבהתחלת הזהר ד"א ע"ב אי' מי דקיימא לשאלה ובגין דאיהו באורח סתים ולא אתגלי' אקרי מי כו', תי' הפרד"ס שער מהות והנהגה פט"ו דבבחי' בינה השייכה למדות והיינו בחי' המדות הכלולים בבינה, ובד"כ הוא א'פחבחי' חיצוני' המוחין השייכים אל המדות כו' שייך שאלה, אבל בעצם הבינה אינו שייך שאלה כו', וכ' שם דחב"ד הם עצמותו ממש והיינו בחי' כחות השייכים רק אל העולמות כו', וכמו המדות שהן רק לצורך העולמות וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, וכידוע בהמדות למטה שהן רק להזולת ואינו שייך לאהוב א"ע או לרחם על עצמו כו', אבל המוחין שייכים גם בלא זולת כו', ובהמוחין שייך שמשיג ויודע א"ע משא"כ במדות שאינו שייך שאוהב א"ע כו' (ואה' עצמיות אינו מדה כו'), וכמו"כ הוא בחי' מוחין חו"ב למע' שהן עצמיים כו', וע"כ אינו שייך ידיעה והשגה במהותם כו', רק בבחי' המדות שהן לצורך העולמות שייך בהם ידיעה כו'. וי"ל שזהו דפנימי' בינה היא בחי' השגת השלילה לבד לא השגת החיוב כו'.

וז"ש בזח"ג דמ"ז ע"ב שיתא יומין לעילא ושביעאה עילאה עלייהו דבינה היא בחי' שביעאה עילאה היינו מדרי' עליונה ומובדלת מן הששה מדות עד שלא קיימא לשאלה כלל כו' (ומ"מ או' שביעאה עילאה עלייהו היינו בשבת שהוא עליית ז"א בבחי' פנימי' בינה כו'). וזהו ג"כ מה שהבינה נק' שביעאה, דהרי במספר מלמטלמ"ע מן המל' הבינה היא ספי' השמינית, וכן נק' הבינה לפעמים תמינאה, ומהו הענין שהבינה היא שביעאה, וזהו כאשר מחשבין מיסוד אז הבינה היא שביעאה מלמטלמ"ע, והמל' אינה נחשבת, ומפני מה אין המל' נחשבת, וע"פ פשוט הוא מפני שהמל' יורדת לבי"ע וכמ"ש במ"מ להב"י ז"ל בש' הרמב"ן שהיא עמהם באחדות ואינה עמהם באצי' כו', ולהיות שהמל' יורדת לבי"ע מתחילים המנין מיסוד כו', אך זהו דוחק שהרי זהו רק הארתה בלבד שמתלבשת בבי"ע אבל עצמותה הרי נשאר באצי' ולמה אינה נמנית. אך הענין הוא כדאי' בזהר פ' בא דל"ח ע"ב ובאתר דאשתכח דכר ונוק' לית שבחא אלא לדכורא כו', והיינו שהמל' טפלה לז"א כו', והו"ע את הטפל דאת הוא בחי' מל' הטפל לז"א כו', וזהו

ואהבת את ה"א דאת כולל יראה והוא טפל לאה', דהעיקר הוא העבודה דאה' דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא, וצ"ל ג"כ יראה אבל זהו בבחי' טפל אל אה' כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה וידעת דרוה"ב וכמ"ש במ"א, והיינו לפי שמל' טפלה לז"א כו', ובאמת כשיש יחוד זו"נ אז הם נק' אדם א', וכדאי' בזהר ויקרא ד"ז ע"ב מהו אחד דא כנס"י דאחיד בקוב"ה כו', כי דכר בלא נוק' פלג גופא איקרי וכד מתחברין כחדא תרין פלגא אתעבידו חד גופא וכדין אקרי אחד, והמובן שם שזהו בבחי' יחוד פנימי דזו"נ כו'. ולפ"ז י"ל דמה שהבינה נק' תמינאה היינו בבחי' חיצוני' הספי' דז"א ומל' הן מדרי' בפ"ע כו', שהרי כללות ההתהוות וכן המשכת האור בעולמות הכל הוא ע"י אמצעות בחי' ז"א ומל', ומ"מ ז"א הוא סוף עולמות הא"ס ומל' היא שרש ומקור דבי"ע וה"ה מדרי' מחולקות זמ"ז כו', אבל בבחי' יחוד ז"א ומל' לצורך לידת והתהוות הנשמות שזהו בבחי' הפנימי' שלהם ה"ה בבחי' אדם א' כו'. וי"ל שזהו תמתי תאומתי לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני והיינו בחי' פנימי' המל' שמתאחדת בבחי' ז"א כו', ואז

הבינה נק' שביעאה והיינו בבחי' הפנימי' כו'. וזהו דשבת הוא יומא שביעאה היינו בחי' פנימי' בינה כו', ובאמת א"ז בחי' בינה לבד, אלא כללות ג"ר כח"ב כו', שהרי הבינה נק' קדה"ק דקדש זהו בחי' הכתר וקדשים חו"ב והכל נכלל בבינה כו' וכמשנת"ל (ד"ה כי תבאו כו' ושבתה), והיינו לפי שהתגלות שלהם הוא ע"י הבינה כו', וכמו בהיכלות שיש ז' היכלות הגם א'פטשהספי' הן עשר כו', אלא שהיכל קדה"ק שהוא היכל הז' ה"ה כולל כל הג"ר כו'. וכמו"כ מה ששבת נק' יום השביעי היינו דבחי' בינה כוללת כל הג"ר דחו"ב ה"ה תרדל"מ, וגם התגלות עתיק הוא בבינה כו', ובפרט בחי' פנימי' בינה הרי פנימי' בינה הוא פנימי' עתיק כמו פנימי' אבא כו'. וז"ש ג"פ ביום השביעי בפ' ויכולו דכתי' ויכל אלקים ביום השביעי, וישבות ביום השביעי, ויברך אלקים את יום השביעי, נגד ג' בחי' כח"ב הכלולים בבינה המאירים ומתגלים ביומא שביעאה כו'.

גם י"ל דג"פ ביום השביעי הוא ע"ד מ"ש בזהר פקודי דר"ס סע"ב בהיכל השביעי שהוא היכל קד"ק דברי' הכא איהו רעותא דלבא לאתכוונא ולסלקי רעותא מתתא לעילא עד אין סוף ולקשרא שביעאה בשביעאה דא בדא ולבתר מעילא לתתא לאמשכא ברכאין בכולהו עלמין ממקורא דחיי כו', דהנה נת"ל דכללות ההשתל' נבחן בג' מדרי', הא' בי"ע, הב' אצי', הג' מה שלמע' מאצי', והנה בכל א' יש בחי' שביעאה והיינו בבי"ע הוא בחי' היכל קד"ק דברי' (וידוע דבהיכל ק"ק הוא התחברות האצי' עם הברי' כו', וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"א דנקודת המל' בוקעת המסך שבין אצי' לברי' ומתלבשת בכח"ב דברי' ועי"ז מתחבר אצי' עם הברי' כו', דהע"ס דברי' זה מה שמתנוצץ מע"ס דאצי' ע"י ההכאה בהמסך כו', וה"ז רק הארה לבד כו', אבל נקודת המל' שבוקעת המסך זהו עצמו' נקודת המל', הרי בזה הוא התחברות אצי' עם ברי' כו', וכן בכל עולם ועולם ההתחברות שלהם הוא בהיכל ק"ק של העולם כו' כן מובן בסש"ב פנ"ב. ואפשר דהיכל ק"ק דברי' זהו בחי' מרכבה דברי' וכמ"ש בע"ח שער כסה"כ פ"ה על מ"ש בזהר בא דמ"ג

ע"א שית דרגין לכורסי' וד' רגלין אית לכורסי' כו', שהד' רגלין זהו היכל הז' הנק' היכל דק"ק שבו כח"ב דברי' שבהן מתלבשת נקודת המל' ובה ג' אורות המתנוצצין מכח"ב דאצי' כו', וידוע דרגלין הן בחי' מרכבה, והן ג' אבות, ודוד רגלא רביעאה כו' (ובזהר שם משמע שזהו בחי' הכסא עצמה ולבד זה יש בחי' מרכבה כו'), דענין מרכבה הוא ביטול שמתבטל מעצמותו (לא רק ביטול שע"פ טו"ד כו') וכמו מרכבה שבטל אל הרוכב כו', וביטול זה הוא שנעשה ע"י גילוי אור עליון כו', וכמ"ש בסש"ב פכ"ג שהיד הנותנת צדקה ורגלים ההולכים לדבר מצוה ופה ולשון המדברים בתו' נעשים בחי' מרכבה כו', והוא ע"י המצוה שהיא גילוי רצה"ע עי"ז נעשה הביטול בבחי' מרכבה כו'. אח"כ ראיתי בהבי' דואני נתתי בהוספות דתו"א דהשבטים הו"ע הארת האצי' שבהיכל קד"ק דברי' וזהו בחי' מרכבתא תתאה דברי' כו', והיינו דהארת אצי' המתחבר עם הברי' ועושה הביטול דברי' שמתבטלת מעצמותה זהו בחי' מרכבה כו', וי"ל דכמו"כ כל בחי' שביעאה הוא התחברות דבחי' העליונה עם המדרי' התחתונה והיינו המשכת הארה

מהמדרי' העליונה להיות המדרי' התחתונה בבחי' העלאה וביטול כו', ועי"ז יהי' ההמשכה והגילוים כו', וזהו דשביעאה היא בחי' בינה שנק' שכינה שמשכנת וממשכת את האור דמדרי' העליונה בהמדרי' התחתונה כו'). והבחי' הב' דשביעאה זהו בחי' בינה דאצי' שכוללת ג"ר כח"ב כו'. והבחי' הג' היא למע' מאצי' שם ג"כ שייך בחי' שביעאה שהוא ג"כ בחי' בינה דעתיק הכוללת ג"ר דעתיק כו' (וי"ל שז"ע ג' שעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה וידוע שהן ג"ר דעתיק וזהו שיושב ועוסק בבחי' אתעדל"ע מצ"ע כו' כמ"ש במ"א, שניות יושב ודן י"ל שזהו בחי' בינה שנק' ב"ד הגדול, ועמ"ש במ"א בענין הוא עשך א'צויכוננך הוא וב"ד נמנו כו', הוא דא עתיקא וב"ד חב"ד דאצי' כו', ושלישית יושב וזן י"ל שזהו בחי' מל' היורדת בבי"ע כו'). והנה בשבת הוא עליות העולמות שהברי' עולה באצי' עד בחי' בינה דאצי' (דבתחלת ברה"ע שהיו העולמות למע' ממקומן כמו שהן עתה כנודע, וכשנברא אדה"ר ונכנס לג"ע וזה הי' אחר חצות נעשה עלי' בהעולמות והוא שהברי' נתעלה במקום בינה דאצי', וע"י החטא שירדו העולמות הנה העלי' במנחה דשבת דאז העלי' היותר גדולה הוא כמו שהי' בתחלת הברי' אחר חצות דיום ע"ש וכמ"ש במא' הפסיעות להרח"ו ז"ל), והאצי' עולה למע' מאצי', עד שגם א"ק עולה למע' יותר כו', וכמ"ש בלק"ת בהבי' דאת שבתותי שז"ע כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא דהיינו דא"ק אדם דברי' עולה בבחי' אצי' דכללות כו', וז"ע לקשרא שביעאה בשביעאה היינו העלי' עד המדרי' היותר עליונות כו' (והיינו בבחי' היותר עליונה במדרי' שביעאה שזהו בחי' ג"ר דעתיק כו', וי"ל שבזה נכלל גם העלי' דא"ק באצי' דכללות, כדאי' במ"ח דא"ק הוא בחי' אריך דכללות העולמות, והעלי' הוא בבחי' אצי' שזהו בחי'

כדוגמת עתיק דלעילא מגולגלתא דא"ק כו', ועמ"ש בלק"ת בהבי' דמוצאיהם למסעיהם דאצי' דכללות הוא בחי' אוא"ס שלפה"צ כו', ולפ"ז י"ל דגם בחי' שביעאה דג"ר דעתיק עולים למע' כו', וז"ש בזהר פקודי הנ"ל לסלקא רעותא מתתא לעילא עד א"ס כו').

וע"פ הנ"ל יובן מה שהמשכת המן הי' בשבת דוקא, דהנה נת"ל דהמן הוא מבחי' טלא דנטיף מעתיקא בחי' פנימי' עונג העליון דג"ר דעתיק כו', והנה המשכתו למטה הי' ע"י הששה מדות דז"א דאצי' וז"ע לחם מן השמים דשמים הוא בחי' ז"א דאצי' כו', כי בכדי שתהי' ההמשכה למטה שהרי המן נתלבש ג"כ למטה בלבוש גשמי עד שטחנו אותו במדוכה ובשלו אותו בפרור כו', וזהו ע"י המשכה מבחי' מדות העליונות כו' (וי"ל דבבחי' המל' הי' בבחי' מעביר לבד ועיקר המשכתו הי' מבחי' ז"א בחי' ש' מ"ה, והיינו להיות דשרש המשכתו הוא מלמע' מבחי' מ"ה וב"ן שה"ה מזונא דחוכמתא שזהו בחי' ש' ע"ב כו', ובפרט כמשנת"ל שזהו רק שהוא בחי' מזון למקור החכ' א"כ ה"ה למע' מבחי' מ"ה וב"ן כו', ע"כ המשכתו למטה הי' ע"י ש' מ"ה דז"א כו', דמה שנמשך ע"י ש' ב"ן דמל' הוא בחי' חיצוני' השפע שבא בהגשמה ממש וצריך בירור וכמו לחם מן הארץ כו', אבל בחי' פנימי' השפע בא ע"י ש' מ"ה ולכן הגם שבא בלבוש גשמי הוא מאכל רוחני בעצם שא"צ בירור כו'). אמנם להיות דשרש המשכתו הוא מבחי' פנימי'

העונג, הרי בחי' זו אינה באה בצמצומים כ"כ שירד ויתלבש בבחי' מדות דז"א דאצי' כו', וגם א"א דבחי' ז"א יוכל לקבל בחי' אור וגילוי זה כו', וכמשנת"ל דז"א הוא שנתצמצם מבחי' א"א שזהו דוקא ע"י הצמצום שבא בבחי' קטנות כו', וגם ההמשכה היא רק מבחי' א"א שהוא שרש ומקור הנאצלים ע"כ יכול להיות בזה הצמצום באופן שיתלבש בז"א כו' (ואחר שנתצמצם בחי' ז"א מבחי' א"א יכול להיות גם גילוי בחי' א"א בז"א כו'), אבל ההמשכה מבחי' ג"ר דעתיק אינו בא בצמצומים וא"א שיתלבש בבחי' ז"א כו'. אך ביומא שביעאה שהוא עליית המדות שעולים בבינה, ולקשרא שביעאה בשביעאה הוא שהעלי' היא עד בחי' בינה דעתיק הכוללת כל הג"ר כו', וגם למע' מזה בבחי' עצמו' אוא"ס כו' כנ"ל. וזהו דשבת הוא למע' מהזמן דבכל שבוע אנו מונין יום ראשון יום שני כו' אע"פ שכבר חלפו ועברו כמה ימים ושנים כו', א'צאוהיינו מפני ששבת הוא יומא שביעאה דהששה ימים עולים בבינה, דבינה היא למע' מזמן, וכידוע דס' זמנים היא בז"א ובינה הוא למע' מהזמן כו', אמנם העלי' היא עוד למע' מע' בבחי' ג"ר דעתיק שזהו למע' מהזמן כו', ואחר השבת מתחיל הזמן דהיינו בס' ההשתל' שהוא בבחי' זמן כו'. וזהו דהמשכת המן הי' בשבת דוקא דהיינו כאשר המדות עליונות עולים בבחי' ג"ר דעתיק ה"ה מקבלים שם השפע דבחי' פנימי' עונג העליון כו', כי בעלייתם לשם גם הם אינם בבחי' מדה וגבול כו', דבכל עלי' הרי המדרי' התחתונה נעשית כמו המדרי' העליונה כו', וכמו בעליית כלים דברי' באצי' הרי נעשים אלקו' ממש, דאל"כ א"א להם להיות באצי' כו', וכמו"כ בעליות דז"א שאינו בבחי' מדה וגבול כו' (וזהו דגבי יצחק לא נא' ב"פ יצחק לפי שבעליות לא יש חילוקי מדרי' מפני שהתחתון נעשה כמו העליון כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה אלה תולדות וכמבו' במ"א), וע"כ ביכולתם לקבל אז בחי' פנימי' עונג העליון כו'. וזהו דעיקר המשכת המן הוא דוקא בשבת כי אא"ל המשכתו משרשו ומקורו בימות החול משום דאור זה א"א שיתצמצם

שיומשך בס' השתל' כו' (והגם דגבו' דעתיק הוא שרש קו המדה כו', הרי נת"ל שזהו רק שבכחו באה המדידה והיינו שעושה דבר שחוץ לעצמו אבל בעצמו אינו בבחי' מדידה כו', והגם דגבו' דעתיק היא ג"כ בבחי' מדה רק שהיא מדה שבלתי מדידה כו', וכמו"כ הוא מדידת המן כו' וכמשנת"ל, י"ל דבכדי שתהי' המשכה זו בהשתל' זהו דוקא ע"י עליית ההשתל' שבאה בהשתל' במדידה כזו, ע"ה שהמדידה באופן כזה הוא משום תגבורת העצמי' מ"מ זהו ע"י עליית ההשתל' כו', וי"ל דלכן מ"ת הי' בשבת דוקא וכמא' הכל מודים כו', והיינו מטעם הנ"ל), כ"א בעליית המדות ביומא שביעאה ה"ה מקבלים את האור, ובשבת גופא לא הי' המשכת המן מפני שאז הוא העלי' בפנימי' ולא בבחי' המשכה למטה בס' השתל', רק כאשר המדות דז"א עולים בשבת בבחי' ג"ר דעתיק ה"ה מתמלאים בבחי' השפע דפנימי' עונג העליון כו', ואח"כ בירידת המדות בס' השתל' אחר השבת יורד המן למטה כו' (והנה גם חיצוני' השפע מקור ההמשכה הוא בשבת וכמא' הזהר פ' יתרו דכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תלי' כו', דכל ההשפעות נמשכים בשבת,

וגם ידוע דחיצוני' תלוי בפנימי' ולהיות דבשבת הוא המשכת פנימי' השפע ע"כ אז דוקא נמשך גם בחי' חיצוני' השפע כו', רק שהמשכה זו נמשך גם למטה ביום השבת, משא"כ הפנימי' אינו נמשך למטה בשבת לפי שהוא בבחי' עלי' רק ההמשכה היא בהששה ימים כו').

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש שמור את יום השבת כו', דהנה בחי' שבת במדרי' הנ"ל בחי' פנימי' עונג העליון יתבאר לקמן שזהו בבחי' מתנה שע"ז ארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו', ועז"א שמור את יום השבת להיות דבחי' זו אא"ל בבחי' המשכה ע"י העלאת מ"ן ובאה בבחי' מתנה מלמע', רק צריכים לשמור שלא יהי' דבר המונע ומעכב אל ההמשכה, ואז תהי' ההמשכה בדבר ממילא כו', והשמירה היא שיתרחק האדם מן הרע עד קצה האחרון אפי' בדברים שאדם דש בעקביו וכמו השמירה מדבר שקר דדובר שקרים לא יכון נגד עיני כו', וחותמו של הקב"ה היא אמת כו', גם ענין דובר שקרים הוא כמארז"ל כשתגיעו לאבני שיש טהור א"ת מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון כו', והיינו שלא א'צבלהפריד מ"ע ממ"ת, דמ"ת הוא בחי' המקור להעולמות ומ"ע הוא שלמע' ממקור לעולמות כו' ולא יפריד ביניהם כו'. דהנה האמגושא אמר לאמימר מפלגך לעילא דהורמיז ומפלגך לתתא דאהורמיז, והיינו שרצה לומר שהן ב' רשויות ח"ו, והאמת אינו כן דהכל הוא אלקו' כו', ובפנימי' הוא הענין שלא יחשוב את הדבר הגשמים לעיקר כ"א שהעיקר הוא האלקו' שבכל דבר והדבר הגשמי הוא רק כלי שבזה מתלבש האור האלקי כו', ובמו בעסק מו"מ כתי' וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה שהעיקר הוא ברכת ה' והיא תעשיר כו', ועצם העסק הוא רק כלי שעי"ז באה ההשפעה בהגשמה לפי אופן מהותו שיוכל לחיות בזה, אבל ההשפעה היא השפעה אלקי' כו', וממילא לא יהי' נתון כ"כ בעצם העסק ולא יטריד ויבלבל אותו מתו' ועבודה כו', אדרבה יתפלל למי שהעושר והנכסים שלו כו', וגם יהי' עסקו בתכלית ההכשר כו', אבל כאשר את הגשמי לעיקר ומוטרד בזה כו', ה"ז שקר כו' (וזהו אחד באחד יגשו ורוח לא יעבור ביניהם דכאשר תופס את האמת שהעיקר הוא האלקו' והוא בטל לאלקו' שזהו אחד דיחו"ת כו', אז אחד באחד יגשו ורוח לא

יעבור כו', שבאים עי"ז לבחי' יחו"ע שזהו יחוד וחיבור ב' בחי' מים הנ"ל), וכמו"כ שלא יהי' גסה"ר דאין אני והוא יכולים לדור כו', וזהו השמירה מהדברים המונעים וההמשכה תהי' ממילא בבחי' מתנה כו'. וזהו כענין מל"ת דידוע דמל"ת הן למע' ממ"ע דשמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח, דמ"ע הן בחי' ו"ה ומל"ת הן י"ה כו', והיינו דו"ה זהו המשכה שע"י אתעדל"ת וז"ע מ"ע שהו"ע עשיית הכלים ועי"ז הוא ההמשכה כו', אבל מל"ת הוא רק העדר העשי', ועי"ז הוא ההמשכה מבחי' ומדרי' שלמע' מאתעדל"ת, ורק העדר הכלי הוא הכלי לזה כו', וזהו ג"כ ענין שמור את יום השבת, דשמור הוא ל"ת כנודע. וזהו ג"כ מה שבדברות האחרונות שבמשנה תורה נא' שמור, דהנה נת"ל (סד"ה אלה הדברים), דמשנה תורה הוא ההמשכה וההתגלות בבי"ע כו', ומשו"ז באמת יש יתרון במש"ת על הד' ספרים דשרש ההמשכה היא מלמע' יותר כו', וכמו בכללות המשכת התו' ע"י משה שהמשיך התו' בבי"ע הרי ידוע שיש בזה יתרון בשרש ההמשכה לגבי האבות כו', וכמ"ש בתו"א בהבי' דמשה ידבר על מ"ש באד"ר תלת עלמין דנפקין

מתיקונא קדמאה, דתלת עלמין הן ג' עולמות בי"ע, ובכדי שתהי' ההמשכה בבי"ע צ"ל שרש ההמשכה מהתיקון הראשון מי"ג ת"ד כו', וכמו"כ במשנה תו' לגבי הד"ס דשרש ההמשכה הוא ממדרי' גבוה יותר והיינו ממדרי' שלמע' מאתעדל"ת כו', וע"כ בדברות הראשונות נא' זכור את יום השבת שזהו מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע ובדברות שניות נא' שמור שזהו המשכה שבבחי' מתנה למע' מאתעדל"ע רק צריכים שמירה מדברים המונעים כו'. ומ"מ אומר לקדשו דגם למדרי' זו צ"ל עבודה למטה דע"ה שזהו בדרך מתנה מ"מ הרי אי לאו דעביד לו נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' כו', רק שא"ז בבחי' אתעדל"ת שזהו כמו שכר כו', והו"ע התפלה דשבת כמשי"ת שעי"ז הוא ההמשכה ועי"ז הוא הכלי להמשכה זו כו'. וזהו שמור את יום השבת דהמשכה דשבת הוא בחי' פנימי' עונג העליון שזהו בבחי' מתנה וצריכים רק שמירה כו', ומ"מ או' לקדשו להיות כלי לזה כו'.