ש"פ דברים, העת"ר

א'עזבס"ד. ש"פ דברים, העת"ר

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, וצ"ל מה"ע אלה הדברים, והלא בפ' ואתחנן כתי' וזאת התו' אשר שם משה כו' ומהו אומרו כאן אלה הדברים אשר דבר משה. גם צ"ל מה שחלוק משנה תו' מהד' ספרים שנא' בל' שלישי המדבר וכמו וידבר ה' אל משה, הרי לא נאמר וידבר ה' אלי, כמו ירמי' ויחזקאל דכתי' ויהי דבר ה' אלי, וגם לא נא' ודברתי אל משה, רק נא' וידבר ה' אל משה שזהו כשלישי המדבר ומספר כו', ומשנה תו' נא' כמו מדבר בעד עצמו ואתחנן אל ה' ואתפלל לה' כו', רק התחלת משנה תו' נא' ג"כ בל' שלישי המדבר אלה הדברים אשר דבר משה כו'. גם צ"ל מה"ע משנה תו' שנכפלו כל הענינים שבתו' והלא כבר נא' פעם א' ומה צריכים לכפול עוד. גם מהו שנק' משנה תורה דכתי' וכתב לו את משנה התו' הזאת וביהושע כתי' את משנה תורת משה מהו השם משנה תורה. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל הטעם שהמן לא ירד בשבת דכל ההשפעות נמשכים בשבת ג"כ רק המן לא ירד בשבת מפני שהוא בבחי' פנימי', ובשבת הוא העלי' בבחי' הפנימי' דחיצוני' אינו עולה בשבת רק שמקבל מבחי' מח' או שהעלי' אינו בבחי' הבדלה כ"כ, אבל הפנימי' עולה בשבת ולכן המן שהוא מבחי' הפנימי' לא ירד בשבת כו'.

וביאור הענין הוא דהנה המן הי' למטה מובדל מכל הדברים הגשמי' שהי' מזון רוחני וכמ"ש וחם השמש ונמס כו', והיו טועמים בו כל הטעמים שבעולם כו', והי' נבלע כולו באברים שלא הי' בו פסולת כלל כו', רק הי' בלבוש גשמי וכמ"ש והמן כזרע גד כו', וכתי' וטחנו אותו ברחיים או דכו במדוכה כו' שהי' בלבוש גשמי כו', וג"ז לא הי' לכולם בשוה וע' בגמ' יומא דע"ה ע"א לצדיקים לחם כו', והיינו שגם בהגשמה שלו לא הי' לכולם בשוה כו', ובעצם הי' מזון רוחני כו', והיינו מפני ששרש המשכת המן הי' מבחי' אצי' ולא ירד מאצי' לבי"ע בבחי' התלבשו' ותפיסא כמו שארי ההשפעות כו'. דהנה כל ההשפעות המשכתם הוא מבי"ע וכמשנת"ל (ד"ה מי מנה) דכל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה כו', והלא כל ההשפעות הכל הוא מאצי' כו', אך הענין הוא א'עחכמשנת"ל (ד"ה ראשי המטות) דאצי' מובדל בערך מן העולמות רק שהוא בבחי' ממוצע לבד כו', ומה שבא מאצי' לבי"ע הוא רק ההארה דההארה לבד שבא בבחי' אור של תולדה כו', וזה בא בבחי' התלבשות ממש בבי"ע כו', וההשפעה למטה הוא מהמדרי' דבי"ע כו', וכידוע דכל מדרי' שבאה בבחי' התלבשות, במדרי' התחתונה היינו בבחי' עכבה ה"ז נעשה כמהות המדרי' התחתונה ונק' ע"ש המדרי' התחתונה כו', וכמ"ש בע"ח של"ג פ"ב בענין מעבר והתלבשות, ומכ"ש בבחי' אור של תולדה שבא בבחי' התלבשות ותפיסא ממש בבי"ע, ע"כ אין ההשפעה נק' ע"ש אצי' רק שהוא השפעה מבי"ע כו'. ובזה הי' חלוק דור המדבר שהיו מושפעים מאצי', וזהו שא' משה מאין לי בשר לפי שמשה הי' בדוגמת בחי' המאציל לא הי' יכול להשפיל עצמו בהשפעת בשר, וא"ל הקב"ה אספה אלי כו' וירדתי ואצלתי כו' שיהיו במדרי' אצי' ויהי' ע"י השפעת הבשר כו', והיינו שדור המדבר קבלו השפע מאצי' כו', אבל כל השפעות הן מבי"ע כו'. ולכן כל הדברים שלמטה יש בהם פסולת, להיות דעולמות בי"ע הגם שנתבררו הרי לא נתבררו בבחי' בירור בתכלית

כמו האצי' שנעשה בבחי' אלקות ממש משא"כ בי"ע כו', לפי שהבירור הוא מבחי' בי"ע דתהו שאין הטוב בזה כמו באצי' כו' וכמשנת"ל (ד"ה פנחס), ובפרט הלבושים דבי"ע הרי יש בהם טו"ר כו', ולכן כל הדברים המשתלשלים מבי"ע יש בהם תערובות פסולת כו', אבל השפעת המן הי' מאצי' שאין שם תערובות פסולת ח"ו כלל, וע"כ הי' המן למטה ג"כ מזון רוחני בלי שום תערובות פסולת כו', כי גם בחי' אור הנשמה דבי"ע אינו בבחי' תפיסא בבי"ע וכ"ש מדרי' דאצי' שאינם בבחי' תפיסא בבי"ע כו', וע"כ הי' למטה מזון רוחני כו', ובאמת גם באצי' זהו שירד ונתלבש באצי', ושרשו הוא למע' מבחי' אצי' ולמע' גם ממקור האצי' כו'. והענין הוא דהנה ידוע דכללות ההשתל' נבחן בג' מדרי' כללי' והן התלת עלמין שבזהר שלח דקנ"ט סע"א, המדרי' הא' היא עולמות בי"ע שהן מוגבלים ממש במקום וזמן, וכמשנת"ל שגם המלאכים נתפסים במקום וזמן כו', והמדרי' הב' הוא עולם האצי' שאין שם ההגבלה דמקום וזמן כלל רק שם הוא הגבלה רוחני', והו"ע המציאות של הספי' בבחי' חסד וגבו' כו', שהחסד הוא במציאות חסד

כו', ולא שהוא במציאות ח"ו כמו חסד דבי"ע, וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין שא' אאע"ה ואנכי עפר ואפר שא' זה על מדריגתו בחי' החסד ומדת האה' דשרשו מבחי' חסד דאצי', שלא נא' שיש לו איזה ערך ודמיון לגבי חסד דאצי', וכמו עו"ע שהן בערך זל"ז דגם העילה היותר עליונה יש לה ערך עם העלול היותר אחרון כו', עז"א ואנכי עפר ואפר כמו שהאפר אין לו ערך ודמיון כלל אל מהות העץ כמו"כ הוא באין ערוך לגבי בחי' חסד דאצי' כו', ומ"מ ה"ז בחי' חסד בבחי' אור וכלי וכמא' חסד דרועא ימינא כו', ויש הגבלה למדת החסד דעד פה תבא בכדי שיוכל להיות אצי' מדת הגבו', וכן יש הגבלה למדת הגבו' וכה"ג לכל המדות יש להם גדר וגבול בעצם מהותם ובהתפשטות שלהם כו', והיינו בהאיכות והכמות של הספי' איך ומה היא הספי' ובכמות התפשטותה כו', והן בבחי' מעומ"ט ובבחי' קדימה ואיחור כו', וכ"ז הוא ע"פ מא' קו המדה כו' וכמ"ש במ"א באורך ונת"ל ג"כ (ד"ה אלה הדברים), שכל זה הוא הגבלה רוחני' כו' (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ דמ"מ ע"ס דאצי' אינם בבחי' התחלקות כו'). והמדרי' הג' הוא בחי' עצמות המאציל א'עטשלמע' מאצי' שאין שם ספי' בבחי' מציאות ובבחי' התחלקות ולא בבחי' אורות וכלים כו', וכמא' אנת הוא חד ולא בחושבן כו' ולאו מכל אילין מדות כלל כו'.

אמנם ההשפעה מעצמות המאציל אל האצי' צ"ל ע"י ממוצע והוא בחי' הכתר כו', וכידוע דכ"ע הוא ממוצע בין המאציל אל הנאצלים כו' (ולעיל ד"ה אלה הדברים נת' שהממוצע הוא בחי' א"ק שזהו בכללות ובפרטי' הוא בחי' כתר כו'), וכידוע שהכתר נק' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא והיינו להיותו למעלה מהנאצלים, שהרי הנאצלים יש בהם מציאות ספי' ובכתר לא יש ספי' בבחי' מציאות כו', ה"ז בבחי' אין לגבי הנאצלים וקדוש ומובדל מהם כו', אך לגבי עצמות גם בחי' הכתר הוא בחי' הארה לבד וכמא' כ"ע אע"ג דאיהו אור צח כו' אוכם הוא קדם עה"ע כו', עה"ע הוא בחי' אור הקו הנמשך מאוא"ס ב"ה, ולגבי עצמות הקו בחי' הכתר אוכם הוא כו', ובתי' אי' אוא"ס מלגאו כ"ע מלבר כו', הרי יש בזה ב' מדרי' בחי' הכתר ובחי' אוא"ס שמלגאו כו', והן הב' מדרי' שבממוצע כו'. והנה בבחי' כתר מאחר שהוא בחי' ממוצע שם הוא ג"כ בחי' קו המדה הנק' בזהר בוצינא דקרדוניתא, והיינו בחי' ח"ס בחי' חכ' שבכתר שהוא מקור חכ' דאצי', ובד"כ הוא מקור כללות האצי' שהרי חכ' הוא ראשית ההשתל' הכולל

כל האצי' כנודע, וע"כ בחי' ח"ס שהיא מקור החכ' ה"ז מקור כל האצי' כו', והוא המודד מדידת הע"ס בההתהוות שלהם בגדר מהותם ובהגבלת ההתפשטות שלהם כו', וכמו מי מדד בשעלו מים שהיא המדידה דבחי' החכ' בבחי' המציאות שלה וכמה תהי' ההתפשטות שלה כו', ושמים בזרת תכן הן המדות עליונות דשמים אש ומים כו', וכל בשליש עפר ארץ היא מדידת המל' כו', דכל הע"ס נמדדו בבחי' קו המדה דח"ס כו', וקו המדה הזאת נמשך מבחי' גבו' שהמדידה שרשה מבחי' צמצום ודין כנודע, והיינו מבחי' גבו' דעת"י המלובש במו"ס דמשם הוא שרש כל המדידות כו', והיינו בחי' טלא דבדולחא דגוונא סומקי אתחזי בי' דהיינו בחי' גבו' הנ"ל וכמשנת"ל. אמנם צ"ל מה ששרש המדידה היא מבחי' גבו' דעתיק, הלא המדידה דס' השתל' היא בבחי' הגבלה והתחלקות ממש, דכל ספי' היא בבחי' מדידה בעצם מהותה שהיא בגדר מיוחד כו', וכמו החכ' היא בגדר מיוחד וכן הבינה היא בגדר מיוחד כו', וכמו בכחות הנפש דחו"ב הן בגדרים מיוחדים דחכ' הוא שבא בבחי' נקודה לבד לא בהתפשטות והתרחבות פרטים, שכ"ה גם בחכ' בענינים

עמוקים וכאשר מאיר החכ' בריבוי, היינו בתוקף הנביעה דאור החכ' שהוא כמעין המתגבר, מ"מ הכל הוא בבחי' נקודה לבד, רק שבאים השכלות חדשות בתוקף הנביעה ובעומק הענין ביותר, אבל הכל לא בהתרחבות פרטי הענין, כי אין החכ' בא בבחי' פרטים כ"א בנקודה כללי', והאור מאיר בזה בתוקף וכידוע דבנקודת החכ' האור בזה הוא אור נעלה ואור המאיר בעצם כו', שכ"ה גם בענינים שאינם עמוקים כ"כ והחכ' היא בבחי' צמצום שאינה בנביעה רבה, דמ"מ האור הוא בבחי' אור המאיר כו'. והיינו דבנקודה יש בזה מעלה וגרעון, המעלה היא שהאור הוא אור המאיר, והגרעון הוא מה שהיא בבחי' נקודה לא בהתרחבות פרטים, כי הפרטים יש בזה מעלה שעי"ז הוא דוקא השגת ותפיסת הענין כו' כנודע, הנה כ"ז הוא כן בכל אופני החכ' שגם בריבוי הגילוי דחכ' הוא בבחי' נקודה לבד, וכן בהצמצום דכח החכמה הוא בבחי' אור המאיר כו'. וכח הבינה הוא בהתפשטות והתרחבות דוקא בריבוי פרטים, והאור אינו בבחי' אור המאיר א'פוכידוע דבהשגה מתעלם האור כו', שזהו המעלה והגרעון שבכח הבינה כו', הרי הן בריבוי גילוי אור הבינה ובענינים עמוקים והן בבחי' צמצום האור כו' הכל הוא בבחי' התרחבות, דגם בפנימי' ההשגה שהוא בעומק ובפנימי' הענין הוא מ"מ בבחי' השגה דוקא דהיינו בפרטים דוקא, והאור אינו אור המאיר כו', וגם בעומק המושג שזהו נקודת התמצית ה"ז נקודה הבאה מן השגה והיא בבחי' השגה, והאור בזה אינו אור המאיר רק הוא אור בהיר ולא אור המאיר כו' כמ"ש במ"א. וזהו שהחכ' נק' פנים מאירות ובינה נק' פנים מסבירות והיינו שבחכ' הוא האור שזהו המעלה שבנקודה, ובבינה המעלה הוא ההסבר וההתרחבות כו', הרי דחו"ב הן בגדרים מיוחדים כו', וכמו"כ הוא בבחי' חו"ב דאצי' שהן בגדרים מיוחדים כו', והרי חו"ב דאצי' הוא למע' מע' בבחי' הבדלת הערך מחו"ב שלמטה כו', מ"מ מאחר שאצי' הוא ממוצע בין המאציל אל הנאצלים ובהכרח לומר שבחי' ממוצע דאצי' אינו כמו בחי' הכתר וכ"ש שאינו כמו בחי' א"ק והיינו שהוא בבחי' שייכות עכ"פ כו', וא"כ גם בחי' חו"ב דאצי' ה"ה בגדרים מיוחדים כו'.

דהנה בחי' החכ' שבאוא"ס שלמע' מאצי' אינו בגדר החכ' כלל, ומש"א אנת הוא חכים גם בעצמות אוא"ס ה"ז רק בבחי' השלילה מהעדר החכ', והחכ' שהיא רק בשלילה מהעדר החכ' אינו בגדר החכ' כלל כו', דכאשר אומרים חכם לשלול היפך החכ' ה"ז ג"כ שהוא חכם, אך ההפרש הוא דחכ' בחיוב הוא בגדר החכ' וחכ' בשלילה אינה בגדר החכ' כו'. ויובן זה מן האור דהרי האור שהוא בגילוי הוא בגדר מיוחד, דהגדרת האור הוא שהוא מאיר, אך האור שהוא בשלילה מן העדר האור אינו בגדר האור, כי לא דוקא מה שמאיר הוא אור כ"א גם שאינו מאיר ה"ה אור כו', וכמו האש היסודי שאינו מאיר ואינו חם והוא אש כו'. וכמו"כ בחכ' שהיא רק בשלילה אינה בגדר החכ' כו', ומש"א אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא ומבין ולא בבינה ידיעא א"ז בהגדרת החו"ב כלל כו', ולכן בהשגת השלילה דחכ' אופן ההשגה היא לשלול כל אשר אנו מוצאים בהגדרת החכ', מפני שהחכ' שהיא בדרך שלילה אינה בהגדרת החכ' כלל, לכן אופן ההשגה בזה הוא לשלול כל איזה שיש בחכ' ועי"ז יוכל להיות קצת הכרה בהחכ' דשלילה כו', אבל בחי' חו"ב

דאצי' הן בגדר החכ' והבינה כו', וכן כל ספי' היא בגדר מיוחד כו', וגם יש הגבלה בהתפשטות שלהם דעד פה תבוא כו', כי כ"ז שמתפשט ספי' החכ' אא"ל ספי' הבינה כו', וכידוע בכחות הגלוים שדוקא כאשר נפסק כח הא' אז יכול להיות הכח הב' כו' (משא"כ בכחות הנעלמים שיכולים להיות כולם כא' כו' כנודע), ובכללות ההגבלה שלהן שהן עשר ולא תשע ולא י"א כו', שכ"ז הוא בחי' הגבלה כו', וע"ה שהע"ס דאצי' אינן בבחי' גבול וכמא' הס"י ע"ס בלי מה מדתן עשר שאין להם סוף כו' וכמ"ש במ"א, הרי זהו לגבי בי"ע הן בל"ג אבל לגבי עצמות אוא"ס ה"ה בבחי' מדה וגבול כו'.

אך בחי' גבו' דעתיק הרי לית שמאלא בהאי עתיקא והגבו' דשם היא בחי' תגבורת העצמי' כו', והן אמת דכל דבר שבא בתגבורת ה"ז בא בבחי' התחלקות וכמו גבורות גשמים שיורדין בגבו' ובאין בהתחלקות טיפין טיפין דוקא שזהו מצד התגבורת שבהם, דמפני שנעצרים ונעכבים בהעננים ה"ה באים עי"ז בתוקף גדול ומשו"ז ה"ה מתחלקים לחלקים רבים כו', וכמו מעין המתגבר שבא בהתחלקות טיפין טיפין כו', וכמו"כ הוא ג"כ בהשפעת החכ' דכאשר בא בתגבורת השכל דוקא ה"ז בא בריבוי אותי' בדבור ובהתחלקות ריבוי הפרטים א'פאוריבוי הענינים ביותר כו', דכאשר אור השכל אינו בתגבורת ה"ה בבחי' כללות היינו לא בריבוי פרטים וגם לא בריבוי אותי', אבל כאשר הוא בתגבורת אור השכל ה"ה בא בריבוי דבורים ובריבוי פרטים כו', ומ"מ כל זאת ההתחלקות הבאה מצד התגבורת אינו בבחי' התחלקות שהכל הוא מהות א' (לא בגדר מיוחד כו') ובכל חלק יש בו הכל כו', מפני שההתחלקות היא שהעצם מתחלק לכן כל חלק הוא הכל, וע"ד כשאתה תופס מקצת מן העצם אתה תופס בכולו כו', וגם אין להם קץ וגבול כלל כו', וכמו בגבו' גשמים או במעין המתגבר הרי הכל הוא מהות מים וכל טפה היא עצם המהות כו', ובהטפה שני' אינו מתחדש דבר על הטפה הראשונה כי כבר יש הכל בהטפה ראשונה כו', רק בגשמי' הוא שנתוסף בהכמות אבל בעצם אינו מתוסף ואינו מתחדש דבר כו', וע"ה שבא בהתחלקות טיפין הרי המשכת המעין הוא בלי קץ ואינו נפסק לעולם כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למע' בבחי' תגבורת העצמי' דבחי' גבו' דעתיק שבא בבחי' התחלקות א"ז בבחי' מדה והגבלה ממש דהכל הוא מהות א' וכמו אנת הוא חד ולא בחושבן דלהיות חד ה"ה בא

בהתחלקות עד אין שיעור שז"ע ולא בחושבן שאינו בבחי' מספר והיינו בחי' ספי' עד אין קץ כו', ונת"ל (ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק) דספי' אין קץ הוא שהספי' עצמן הן בבחי' בל"ג כו', והיינו שאינם בגדר מיוחד והוא העצמי כו'. וכמו התו' שבאה במדידה בבחי' הגבלה בריבוי פרטים והכל הוא מהות העצמות ובלתי מוגבל כלל בעצם כו', וכן במצות עם היותם רצונות פרטים מ"מ כל א' מהם הוא בחי' עצמות וכולם שוין דלכן אל תהי יושב ושוקל במצותי' ש"ת כו', דמצד הרצון כולם שוים כו', והעוסק במצוה פטור מן המצוה מפני שהמצוה יש בה הכל גם המצוה האחרת ומקבל ג"כ שכר אותה המצוה כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ צריכים לקיים כל המצות להיותם רצונות פרטי', ועכ"פ בשעה שעוסק במצוה ויש עוד מצוה ה"ה פטור מהמצוה האחרת מפני שנכללת בהמצוה שעוסק בה כו', וכ"ז הוא המדידה שמבחי' תגבורת העצמות (וכמו מ"ת שהי' מבחי' הגבו' דוקא וכמ"ש הנני בא אליך בעב הענן והי' חשך ענן וערפל כו', וכתי' וידבר אלקים כו' שזהו תגבורת העצמות כו') שאינו בבחי' מדידה והגבלה כלל כו'. וא"כ צ"ל איך

בחי' המדידה דס' השתל' היא מבחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס דהמדידה דס' השתל' היא בבחי' מדידה והגבלה, והמדידה דגבו' דעתיק אינו בבחי' מדידה כו'. אמנם צריכים לו' דהמדידה דס' השתל' עיקרה היא מבחי' ח"ס עצמה, והיינו מבחי' חיצוני' דח"ס שבבחי' מקור לחכ' הגלוי' כו', דחכ' היא בבחי' הגבלה וכמו כל חכ' ושכל שבא בהתחלקות פרטים דוקא, ובד"כ בחכ' אינו שייך לומר שכל פשוט דבהכרח הוא באיזה פרט, וא"ז כמו הרצון שיכול להיות רצון פשוט שאינו באיזה פרט, וכמו בגשמי' יכול שהאדם רוצה ואינו יודע מה הוא רוצה, שלא יש שום דבר לומר שזה הוא רוצה, והוא התגלות הרצון שרוצה ואינו בא באיזה פרט כו', וכ"ש ברוחני' הרי הרצון שלמע' מטו"ד הוא רצון פשוט כו', ובתענוג הוא ביותר דעצמו' התענוג אינו באיזה פרט והוא הנק' עצם גוטקייט שאינו בדבר פרטי כו', אבל כח השכל הרי כל שכל (גם נקודת ההשכלה) בהכרח הוא באיזה פרט מה שהוא משכיל כו', וגם כל שכל בהכרח שבא בהתחלקות פרטים (היינו בהשגה) כי אא"ל תפיסת שכלי בלא פרטים כו', וכל פרט הוא מוגבל בעצם ענינו, היינו מהו השכל ובאיזה אופן הוא השכל שהרי יש כמה חכמות, וכמו בשבע א'פבחכמות הרי יש הגבלה איזה חכ' וכן בכל חכ' איזה פרט שכלי שבחכ' ההיא, ובאיזה אופן הוא השכל היינו באיזה אופן הוא משיגו, דזה משיג באופן כזה וזה משיג באופן כזה כו', וכן ההגבלה בהתפשטות שלו דעד פה תבא כו' (וכידוע דכשם שיש בשכל כח הגילוי וההתפשטות כמו"כ יש בו כח העכבה וההגבלה שלא יתפשט ביותר, והשכל האמיתי הוא דוקא כשאינו מתפשט ביותר שיש הגבלה לכל סברה ולכל שכלי ואז דוקא יודעים את השכל מהו, ועי"ז הוא דוקא אמיתית ההכרעה וההחלטה כו' וכמ"ש במ"א, ולא כמו המדות שכל מדה יכולה להיות בהתפשטות עד אין שיעור משא"כ בשכל שצ"ל בהגבלה דוקא כו', וזהו בבחי' חיצוני' החכ' כו'), והיא הנותנת מדה וקצבה לכל דבר כו' (וכמו המדות שבאים לידי הגבלה ע"י השכל דהמדה עצמה יכולה להתפשט ביותר, וכאשר היא ע"פ השכל ה"ה בהגבלה כנודע). וכן הוא בח"ס שרש ומקור החכ' דמשם הוא המדידה דכל הספי' כו', והמדידה דח"ס היא בכח בחי' גבו' דעתיק המלובש בה כו', דכל מדידה הוא מבחי' הגבו' דוקא, והרי החכ' אינו בבחי' גבו' ואדרבה בעצם מהותה היא בחי' חסד

דחח"ן מימין כו', ובחי' חסד דאריך מלובש בחכ' כו' (דחו"ג דאריך בחי' החסד מלובש בחכ' וגבו' בבינה וכמ"ש אני בינה לי גבו' כו'), וע"כ בחי' המדידה דחכ' היא בכח בחי' גבו' דעתיק והיינו מה שהחכ' היא בבחי' מדידה זהו מבחי' גבו' דעתיק כו', דלהיות שהחכ' היא בחי' או"פ וצ"ל בזה מדידה והגבלה וזהו בכח בחי' גבו' דעתיק כו' (ולפ"ז המדידה דחכ' אינה מדידה עצמי' היינו שהוא מדוד בעצם, רק שבחי' גבו' דעתיק מגביל ומודד בחי' החכ' להיות בבחי' או"פ כו', וה"ז כמשנת"ל דהאור שלהאיר העולמות הוא ג"כ מאוא"ס הבל"ג רק שזהו מה שהאוא"ס שיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו', וכל השערה היא בחי' הגבו' כו'), גם י"ל שזהו לפי שהחכ' מודד גם הרצון כמשנת"ל (ד"ה ויקח קרח) (וכן הגבלת המדות ע"י החכ' כו'), ע"כ זהו מבחי' גבו' דעתיק (בחי' עונג שלמע' מהרצון כו'). וכ"ז הוא רק המדידה בכח בחי' גבו' דעתיק, אבל בחי' גבו' דעתיק היא למע' מבחי' מדידה והגבלה כו', והמדידה שמבחי' גבו' דעתיק עצמה היינו מה שבא מחמת תגבורת העצמות כו', המדידה היא בבחי' בלתי מדה

בעצם כו' כנ"ל, ורק בחי' החכ' שנמדד בכח גבו' דעתיק היא בחי' מדידה ממש (וכנ"ל שהחכ' בא בהתחלקות פרטים כו'), להיות שזהו רק מה שנמדד בכח הגבו' כו' (וה"ז כמו שעושה דבר שחוץ לעצמו כו'), אבל בחי' גבו' דעתיק בעצם למע' מבחי' מדידה והגבלה כו'.

והנה המן הוא מבחי' טלא דבדולחא היינו מעצמי' בחי' גבו' דעתיק (ונק' מזונא דחכמתא שהוא בבחי' מזון וחיות למקור החכ' כו') וכמשנת"ל, וזהו שהמן בא למטה בבחי' התחלקות וכמ"ש והמן כזרע גד עגול כגידא כו', וכתי' דק ככפור על הארץ וכמו הכפור שהוא בחלקים דקים (דגליד הוא שנגלד בחתיכה א' וכפור הוא בחלקים דקים מופרדים זמ"ז), וכמו הטל שהוא בחלקים דקים וקטנים כמ"ש רסיסי לילה כו', כמו"כ המן הי' בהתחלקות חלקים דקים וקטנים כו', והי' במדידה עומר לגולגולת כו', מ"מ בעצם הי' לא בבחי' מדידה כלל, והראי' שהרי לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר כו', והיינו בדוגמת בחי' גבו' דעתיק שבא בבחי' מדידה והיא מדידה בלתי מוגבלת (וכמו מקום הארון שהי' במקום ובלי מקום כו'), כמו"כ המן הי' במדה ובלתי מדה בעצם כו', והיינו ששרשו מבחי' גבו' דעתיק המלובש בח"ס כו', וגם בבחי' א'פגח"ס הוא שבא בבחי' ירידה והמשכה (שהוא בחי' מזונא דחכמתא כנ"ל) והוא בחי' פנימי' דח"ס, ובעצם שרשו בבחי' עתיק בחי' עצמו' עונג העליון שלמע' גם מבחי' המשכה בבחי' מקור החכ' כו', וכמו בחי' טלא דבדולחא ה"ז ירידת בחי' הטל שיורד בח"ס דעצם בחי' הטל הוא בחי' ג"ר דעתיק כו', וכמשנת"ל (ד"ה ראשי המטות) ההפרש בין גשם לטל, והמן הו"ע א' עם הטל ששרשו מבחי' ג"ר דעתיק וירד בח"ס להיות בבחי' מזונא דחוכמתא כו', וז"ש וברדת הטל כו' ירד המן כו' נא' בו ל' ירידה שכ"ה בשרשו בבחי' גבו' דעתיק המלובש בח"ס זהו ירידת המן והמשכתו כו', אבל בעצם הוא בבחי' עונג העצמי שאינו בבחי' המשכה כו'. וזהו הטעם מה שלא ירד המן בשבת להיות דבשבת הוא העלי' בבחי' הפנימי' שגם בחי' פנימיות ח"ס עולה בבחי' עצמו' עונג העליון כו', ע"כ לא ירד המן בשבת כו', ואינו דומה לשארי השפעות דאבי"ע שהן מבחי' חיצוני' דח"ס, משא"כ בחי' המן ששרשו מבחי' פנימי' ח"ס בחי' עתיק שבו דבשבת חוזר לשרשו העצמי ע"כ לא ירד בשבת, דרק בחול יורד ומתלבש בח"ס ומשם לאבי"ע כו', אבל

בשבת שהוא עליות העולמות בבחי' הפנימי' ע"כ לא ירד בשבת כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין אכילה דחול ובין אכילה דשבת, דהנה כתי' צדיק אוכל לשובע נפשו וקאי באכילה דשבת, ובטן רשעים תחסר קאי על אכילה דחול כו', דהנה נת"ל דענין האכילה הוא עבודת הבירורים וכמו בגשמי' הרי כל ענין תיקון המאכל הוא לבררו מן הפסולת ולתקנו עד שיהי' מאכל, ואחר שנעשה מאכל ה"ה מתברר בקיבה ונדחה ממנו הפסולת והמובחר נעשה דם ומתברר בכבד ובלב כו', וכמו"כ הוא האכילה ברוחני' שהיא העבודה בתפלה לברר את הנה"ב להפריד ממנו הרע והטוב יהי' נכלל בנה"א להיות בבחי' אה' אלקית כו', ועי"ז מתוסף חיות בנה"א דורב תבואות בכח שור כו', וע"י הבירור דנה"ב מברר ג"כ כל הדברים התחתונים להפריד מהם הפסולת והטוב יהי' נכלל בנה"א שנתוסף עי"ז גילוי אור בנה"א וכמו חמרא וריחא פקחין כו', וזהו ובטן רשעים תחסר שזהו בירור הניצוצות מהם שנכללים בקדושה כו', וזהו באכילה דחול שהוא ההשפעה דחיצוני' העולמות דשם הו"ע הבירורי' כו'. אבל האכילה דשבת הוא שצדיק אוכל לשובע נפשו בבחי'

עונג העליון שהוא בחי' הפנימי', וכמ"ש בפע"ח שער השבת פכ"א בכוונת הי"ב לחמים שהן בחי' י"ב חיוורתא דרישא דא"א, ונודע דבי"ב חיוורתא דא"א מלובשים בחי' נו"ה דעתיק כו', וזהו שרש ענין הי"ב לחמים דלחם משנה דשבת כו', והיינו שכ"ז הוא בבחי' התענוג כו', והוא לחם שכולו פנים, דלכן צריכים לחבר השתי לחמים דלחם משנה להורות ע"ז שהוא לחם שכולו פנים כו' וכמ"ש בפע"ח, והיינו שאין בו פסולת כו'. והענין הוא כי שרש השבת הוא בבחי' עצמו' עונג העליון הפשוט הנק' שעשועי המלך בעצמותו כו', להיות כי בו שבת וינפש שבא העונג אל בחי' עצמותו כו', וכמו עד"מ במלאכת הבנין שהעונג הוא בבחי' ירידה (והוא בחי' חיצוני' התענוג) וכששובת הרי עולה העונג כו' עד שעולה בבחי' עצמו' העונג שמתענג בעצמו כו' וכמשי"ת, ולכן אכילה דשבת אינו בבחי' בירורים כלל כי אין שם פסולת ח"ו רק הוא בבחי' העונג כו', וזהו לשובע נפשו שהנפש מתענג בעונג העליון כו', וכן התפלה דשבת היא בבחי' התענוג וכמ"ש אז תתענג על ה' למע' מבחי' הוי' דאצי' כו', וע"י הקדמת תפלה דשבת הוא בחי' העונג באכילה דשבת כו', שע"י קדושת שבת א'פדשהוא בחי' עונג העצמי וקדושת הנה"א בתפלה דשבת, וגם בשבת נמשך נשמה יתירה כו', ע"כ באכילה דשבת הוא שביעה ועינוגא דנה"א בבחי' עצמו' עונג העליון כו'. אמנם עדיין צ"ל והלא נת"ל דשבת הוא העלי' בבחי' הפנימי' ולא בבחי' ירידה והמשכה, וזהו הטעם שלא ירד המן בשבת, ואיך הוא ענין האכילה שהוא בבחי' המשכת העונג העצמי שז"ע לשובע נפשו כו'. אך הענין בקצרה הוא כידוע דבעונג העצמי יש ב' מדרי', הא' כמו שהוא בבחי' עצמו' ממש בבחי' בלתי מורגש בעצמו כלל, והב' בחי' עונג העצמי כמו שבא במורגש כו', וכמו בשירת הים דכתי' אז ישיר משה ובנ"י וידוע דאז הוא בחי' עתיק בחי' מאז ומקדם כו', ולכן הי' משה ובנ"י בשוה ע"ה דמשה הי' בבחי' פנימי' ועצמו' החכ' בחי' מ"ה דחכ' כו' הי' שוה לבנ"י בשירה הזאת, לפי שזהו מבחי' עונג העצמי שלמע' גם ממקור החכ' כו', ומ"מ הי' בבחי' שיר ועונג מורגש כו', וכמו במ"ת שהחזירן בטל תחי' בבחי' עונג המורגש כו'. ובדוגמא כזאת יש גם עכשיו בהשגת רזין וסודות התו' בפנימי' וכרע"ק שזלגו עיניו דמעות כו' שזהו מפני שבא

במורגש כו', וז"ע טעמי תו' שבא בבחי' טעם ועונג מורגש עכ"פ כו'. אבל מדרי' הא' הנ"ל הוא בחי' עצמות התענוג הנעלם העצמי שנק' שעשועים העצמיים ממש כו', וזהו ב' העליות שיהי' בעוה"ב בחי' אהי' אשר אהי' כו' וכמ"ש מזה באורך בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו, וזהו דבחי' אכילה דשבת ע"ה שזהו בחי' עונג העצמי זהו כמו שבא בבחי' עונג מורגש כו', ואמיתי' בחי' העונג דמן הוא בסעודה הג' דשבת שעז"נ היום לא כו', שאינו בא בבחי' עונג מורגש כלל כו', ועז"נ אז תתענג על הוי' בבחי' עונג העצמי ממש כו' וכמשי"ת.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש אלה הדברים כו', דהנה התו' בשרשה היא בבחי' שעשועים העצמי' כו', והיינו שרש התו' כמו שהוא בבחי' חכ' הקדומה כו', ושם כמו שהיא בחכ' הקדומה נא' וידבר ה' אל משה כו', והיינו שמבו' שם אופן ההמשכה מעצמות המאציל אל האצי' שז"ע וידבר הוי' וידבר הוא ל' המשכה, ה' בחי' החכ' דהוי' בחכ' כו', אל משה בחי' יסוד אבא, דבר אל בנ"י נו"ה דישראל הוא בחי' ז"א ובני ישראל הן נו"ה, לאמר מל' והוא שע"י המצוה שנאמרה בפ' ההיא תהי' ההמשכה מן המאציל אל האצי' כו', ומי הוא המספר הוא עצמו' המאציל שמספר ומגלה אופן ההמשכה מן המאציל אל האצי' כו', וכ' הרמב"ן ז"ל שמרע"ה כתב את התו' כמעתיק מספר קדמון, והיינו מכמו שהוא בבחי' חכ' הקדומה כן המשיך משה את התורה כו', וע"כ נא' בל' שלישי המדבר דהיינו בחי' עצמו' המאציל כו', ומדרי' זו היא כמו שהתו' היא למע' מהבירורים, וכמו המן שהוא בבחי' פנימי' העונג ה"ה למעלה מבירורים כמו"כ התורה כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' ה"ה למע' מהבירורים כו'. אמנם ענין משנה תו' הוא

התגלות התו' בבי"ע, וזהו שנק' משנה תורה כמו משנה למלך והיינו שאינה עצמי' התורה רק כמו שהתורה באה בהתגלות בבי"ע כו', וכמ"ש בכתהאריז"ל בפי' ועל תורתך שלמדתנו, תורתך תורת האצילות שלמדתנו תורת הבריאה כו', וזהו ההפרש בין הד' ספרים למשנה תורה, דהד' ספרים הן ההמשכה במדרי' האצי' ומשנה תו' היא ההמשכה בבי"ע כו', וזהו שנכפלו העניני' שכבר נא' בהד' ספרים דכפל הענינים היינו ההמשכה וההתגלות שלהם בבי"ע כו', ולכן משנה א'פהתורה נא' כמדבר בעד עצמו דדוקא הד"ס הן כמו שנמשכו מבחי' חכ' הקדומה וע"כ נא' בל' שלישי המדבר, אבל משנה תורה שהיא ההמשכה בבי"ע נא' ממשה מפי עצמו וברוה"ק כו'. אך התחלת משנה תורה נא' ג"כ בל' שלישי המדבר, דהנה במ"ת כתי' וידבר אלקים כל הדברים האלה, היינו דכל הדברים גם משנה תו' ובכלל זה גם תושבע"פ הכל נכלל בהתו' כמו שהיא בחכ' הקדומה כו', וע"כ התחלת משנה תו' נא' בל' שלישי המדבר כו', וז"ש אלה הדברים להורות על הדברים האלה הנא' במ"ת כו'. והנה התו' כמו שירדה לבי"ע היינו שירדה לברר בירורים כו', וזהו ג"כ מ"ש אלה הדברים כו', דהנה בפ' ויקהל שנא' גבי שבת אלה הדברים דרז"ל דברים הדברים אלה הדברים הן הל"ט מלאכות כו', וכמו"כ מה שנא' כאן אלה הדברים היינו שזהו לברר בירורים בכח התו' כו'. והענין דהנה במאו"א מע' א' אות פ"א כ' שיש אלה בקדושה מי ברא אלה, ויש ג"כ אלה בסט"א ר"ל שהיא מוכנת ומזומנת, לא כמו הקדושה שצריך טרחא אחרי', והיינו כמ"ש בסי' ע"פ אל תבטחו בנדיבים בש' הזהר תרומה דקכ"ח ע"א דרוח מסאבא איהי אזדמן תדיר

במגנא ובריקנייא כו', ורוח קודשא לאו הכי אלא באגרא שלים ובאשתדלותא רב ובאתדכיותא דגרמא כו'. וז"ש אלה הדברים דהדברים האלה דתו' מבררים ומתקנים בחי' אלה דלעו"ז כו', ולהיות שהבירור בכח התו' הוא בדרך מלמעלמ"ט הנה ע"י הבירור הוא שנכלל באלקות ממש וכמו הבירור דש' מ"ה כו' וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל. וזהו ג"כ מה שנק' משנה תורה שזהו כענין לחם משנה שנת' בלק"ת פ' עקב ד"ה ואכלת ושבעת ספ"ה שהוא התחברות בחי' לחם מן השמים ולחם מן הארץ כו', והוא יחוד בחי' יחו"ע ויחו"ת כו', וכמא' כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי אתייחדת לתתא ברזא דאחד כו', שזהו ב' המדרי' דיחו"ע ויחו"ת כו', ואח"כ למהוי אחד באחד הוא היחוד דב' המדרי' דיחו"ת יהי' כמו יחו"ע כו', וזהו ג"כ ענין משנה תורה שע"י הבירורים בכח התורה נעשה היחוד כו'. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה דמשנה תורה הוא כפל הענין דהד' ספרים והיינו ההמשכה והתגלות בבי"ע כו', והוא להיות הבירורים בכח התורה כו', ולכן נק' משנה תורה כמו לחם משנה והיינו שעי"ז נעשה ההתחברות דלחם מן השמים ולחם מן הארץ כו'.