ש"פ קרח, תרד"ע

תקכדבס"ד. ש"פ קרח, תרד"ע

בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו, ואי' במד"ר א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו הוא שאמר הכתוב בתחלה ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלקי' בין האור ובין החשך, כשם שהבדיל בין האור לחשך לתשמישו של עולם כך הבדיל את ישראל מן האומות שנא' ואבדיל אתכם כו' להיות לי (והבדיל את שבט לוי מכל השבטים שנא' והבדלתי את הלוים כו') והבדיל את אהרן כמ"ש ויבדל אהרן להקדישו קדה"ק כו', כשם שאי אתה יכול לבטל ההבדלה דאור וחשך כך אי אתה יכול לבטל את זה כו'. וצ"ל מה שייך ההבדלה שבין אור לחשך למחלוקת קרח שחלק על הכהונה, דהרי צ"ל שזה הי' תשובה על טענת קרח שחלק על הכהונה וע"ז השיב לו גבולות חלק כו', מה שייכים הענינים זל"ז. גם צ"ל דלכאו' הול"ל כשם שהבדיל כו' כך הבדיל את אהרן, מפני מה הוא מתחיל בהבדלת ישראל מן האומות כו', ומשמעות הענין הוא דכמו שההבדלה בין אור וחשך הוא לתשמישו ש"ע כך הבדלת הוא לתשמישו ש"ע וצ"ל מהו זה, תקכהובפרטיות יש ג' הבדלות א' הבדלת ישראל, ב' הבדלת הלוים, ג' הבדלת אהרן כו', וצ"ל מהו"ע הבדלות אלו כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין מוחין ומדות שהמדות יש בהם תוקף גדול הרבה יותר מבמוחין ומ"מ המדות נולדים ומתנהגים ע"י המוחין זהו כשהמדות הן בחלישות כו', ונת' שזה נעשה ג"כ ע"י המוחין וכמו שאנו רואין דהקטן מדותיו בתוקף וכשנגדל ומתרבה שכלו נעשים מדותיו בחלישות כו', רק שזהו לא בדרך התעסקות כ"א שנעשה ממילא מהמוחין ע"י האור העליון שמאיר במוחין שזהו בחי' השראת אוא"ס שבחכ' שעי"ז נעשה בחי' החלישות והביטול בהמדות כו'.

רנט) והנה מה שהחכ' פועל חלישות המדות זהו רק שיוכל לסבול המדה ההפכיות דמדת החסד יסבול מדת הגבו' וכן גבו' את החסד כו', דבתוקף המדות הרי אינם נותנים מקום זל"ז כלל כו' והחלישות הוא שיתנו מקום זל"ז כו', ואין זה שלימות עדיין בהמדות דשלימות הוא שיהיו כלולים זמ"ז כו', הגם דמה שנותנים מקום זל"ז ה"ז ג"כ איזה התכללות כו', דהרי מה שמדת החסד נותנת מקום למדת הגבו' ה"ז מה שהחסד הוא בבחי' הגבלה כו' וז"ע חלישות המדה כו', דתוקף החסד הוא שהחסד הוא בלי גבול וע"כ אינו נותן מקום כלל למדה ההפכיות כו', והחלישות הוא ההגבלה דחסד כמה שיתפשט ולא יותר שעי"ז נותן מקום כו', וההגבלה היא בחי' הגבו' כו'. והנה זה שהחסד כשהוא בבחי' תוקף אינו נותן מקום לגבו' זהו כשהתוקף הוא בבחי' יש ומציאות כו', דכאשר החסד הוא לא בבחי' מציאות הגם שהיא בלי גבול ה"ה נותן מקום לספי' ההפכיות כו', וכמו בחי' רב חסד דאריך הרי מתאחד עם מדת הגבו' כו', וידוע דבכחות הנעלמים הרי יכול להיות התגלות כל הכחות יחד ואינם מנגדים זל"ז כו' כמ"ש

במ"א, והיינו מפני שאינם בבחי' מציאות כו'. ובד"כ במדות שבאריך היינו מדות שברצון אין החו"ג הפכים זמ"ז כלל, דגם מדת הגבו' אינו בבחי' גבו' היינו בבחי' העדר כו', דבמדות הגלויים הרי החסד הוא בחי' השפעה וגילוי וגבו' הוא העדר ההשפעה והגילוי ה"ה הפכים זמ"ז, אבל במדות שברצון גם הגבו' אינה בבחי' העדר השפעה כי הרצון בכלל הוא בחי' גילוי כו', רק החו"ג דשם הוא שהחסד הוא הרצון בהטוב וגבו' הוא העדר הרצון בהלא טוב שהוא רצון א' כו', וכמו שרוצה לחיות ואינו רוצה למות כו' שהכל הוא רצון א' כו', וכמו תוקף הרצון באלקות והעדר הרצון במה שהוא היפך האלקות דהכל רצון א' והן מביאין זה את זה דמפני שרוצה באלקות אינו רוצה בההיפך כו', וז"ע חדוה תקוע בלבאי מסט' דא ובכי' מסט' דא דמצד האלקות שבו ומצד ההטי' האלקית ה"ה בחדוה ושמחת הנפש כו', ומצד מה שמוצא בעצמו הריחוק מאלקות היא הבכי' כו', ואינם סותרים ומנגדים לזה אדרבה הן מביאין זל"ז דכל שהתוקף הרצון לאלקות הוא ביותר יותר הוא העוצב והמרירות מההיפך כו'. וזהו דבשמו"ע אומרים סלח

לנו דשמו"ע היא מדרי' היותר גבוה בתפלה בחי' וראשו מגיע השמימה כו', שהוא אז בבחי' הקירוב ביותר ה"ה מוצא גם דקות הרע ונוגע לו מאד שמתמרמר בנפשו ע"ז ומבקש סליחה ומחילה כו', הרי שהכל הוא ענין א' כו', וכמו"כ העדר הרצון בהלא טוב מביא את הרצון הטוב, וכמו צמאה לך נפשי כו' בארץ צי' כו' דבריבוי ההעלמות וההסתרים נעשה הצמאון ביותר לאלקות, וכמ"ש כן בקדש כו' הלואי בקדש חזיתיך באופן צמאון כזה כו', וכידוע דמדרי' היותר עליונה תקכובתשובה הוא שבורח מהרע וממילא בורח אל הטוב כו' וכמ"ש במ"א. ומ"מ בחי' חו"ג שברצון הן בבחי' התחלקות כי אינו מוכרח שיהי' שניהם דוקא ויכול להיות שיהי' רק בקו א' לבד היינו בהרצון בהטוב ואינו עומד בהעדר הרצון בהלא טוב וכן להיפך כו', וכאשר עומד רק בקו א' אז הרצון של חסד דהיינו הרצון בהטוב ה"ה רואה הכל לטוב והרצון דגבו' הוא רק העדר הרצון בהלא הטוב, אבל משו"ז רואה הכל בבחי' לא טוב כו', וכמ"ש במ"א בענין עין טובה ועין רעה שהן בבחי' הרצון בבחי' חו"ג שברצון כו' והיינו בהרצון כמו שבא עכ"פ בבחי' טעם כמוס לרצון כו', וזהו שאנו מבקשים יה"ר שיכבשו רחמיך כו', ומ"מ אינם הפכים משום שאינם בבחי' מציאות כו', והיינו שגם הבל"ג אינו בבחי' מציאות כו', וזהו בחי' החלישות גם בהאור הבל"ג שיהי' בבחי' ביטול לא בבחי' מציאות דבר כו'. וזהו ההפרש בין בחי' הכתרים דתיקון לכתרים דתהו שגם בתיקון הכתר הוא בבחי' בל"ג רק שהוא בבחי' ביטול כו' וע"כ גם החו"ג דשם אינם מנגדים לזה מפני שאינם בבחי' מציאות כו' ובפרט בבחי' עקודים שהכל עקוד

בכלי א' בבחי' התאחדות לגמרי כו', אבל כאשר החסד הוא בבחי' תוקף המציאות וכמו במדת דתהו אינו נותן מקום כו', אמנם בד"כ בחי' חלישות החסד הוא כשהוא בבחי' הגבלה (דבד"כ בחי' האור דתיקון הוא שבא בבחי' מדה וגבול כו') שבזה שהוא בבחי' הגבלה ה"ז נותן מקום למדת הגבו' כו', לפי שההגבלה שבחסד ז"ע הגבו' וע"כ הוא נותן מקום לגבו' כו', וכן הגבו' כשהיא בבחי' חלישות היינו שאינו בבחי' העדר ההשפעה לגמרי, וזהו ג"כ הגבלה בבחי' הגבו' שלא תהי' בבחי' העדר השפעה לגמרי כמו בגבו' דתהו כו', והגבלה זו בבחי' הגבו' הו"ע החסד כו' ובזה היא נותנת מקום למדת החסד כו', הרי שזהו ג"כ כעין התכללות כו'. וזהו מה שבתהו היו הספי' בבחי' הכתרים דהיינו בבחי' הפשיטות לגמרי שלא יש בחסד כלל מבחי' הגבו' כו', ובתיקון הוא שבאו בבחי' הגבלה שזהו כעין התכללות כו'.

קיצור. והנה חלישות המדות שע"י החכ' הוא הנתינת מקום, שזה ג"כ התכללות, וכמו בחסד ההגבלה. והנה חסד הבל"ג שברצון מתאחד עם הגבו' שברצון, מפני שאינו הפכי, כמו הרצון בהטוב והעדר הרצון בהלא הטוב, וכמו חדוה מסט' דא ובכי' מסט' דא, ומביאין זא"ז, וכמו סלח לנו שאו' בשמו"ע, וכמו הצמאון שמהריחוק, ויכול להיות רק קו א' ואז רואה הכל לטוב או ללא טוב, ומ"מ אינם הפכים מחמת הביטול, ובחסד הבל"ג בבחי' יש אין מקום לגבו', וזהו כתר דתהו וכתר דתיקון וכשהחסד הוא בהגבלה שנותן מקום לגבו', וכן גבו' נו"מ לחסד ה"ז כעין התכללות.

רס) ובאמת זה עצמו אינו בבחי' התכללות עדיין דהגבו' שבחסד אין זה בחי' גבו' עדיין וכן החסד שבגבו' כו', וה"ז בבחי' נתינת מקום לבד כו' רק שעי"ז יוכל להיות התכללות חו"ג כו', וענין ההתכללות דחו"ג הוא דגבו' שבחסד ה"ז גבו' רק שהוא בהעלם ומה שבא בגילוי הוא החסד כו', וכמו בהשפעת הטוב לרשעים בעוה"ז בכדי להאבידם לעוה"ב וכמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כו', וכמו מדוע דרך רשעים צלחה שנמשך להם ריבוי השפע בעוה"ז בעושר וכבוד כו', דריבוי השפע הזאת עם היותה חסד הנה תכליתה הוא גבו' שבזה הוא מקבל כל תקכזטובו והוא נאבד לגמרי מהרב טוב הצפון לעוה"ב כו', ולהיפך חסד שבגבו' הוא שהחסד הוא בחי' חסד ממש רק שבהתגלות היא מדת הגבו' ותכליתה חסד, וכמו יסורי הצדיקים בעוה"ז בכדי להרבות שכרן בעוה"ב כו', וכמו יסורי גלות בשעבוד קשה בטרדת פרנסה בכדי לפוטרם מגיהנם דאברהם בחר לו שעבוד כו', וכידוע דיסורי עוה"ז הן באין ערוך לגבי יסורי גיהנום וכמ"ש הרמב"ן ז"ל דיסורי איוב ע' שנה הן באין ערוך לשעה א' גיהנום כו', והוא מפני שבגיהנם הוא הריחוק מאלקות לגמרי ולכן היסורי' דשם הם יסורים גמורים ר"ל, משא"כ בעוה"ז הרי אינו רחוק מאלקות לגמרי שהרי ביכולתו להיות קרוב, ומאחר שביכולתו להיות קרוב אין הריחוק ריחוק אמיתי ח"ו, וידוע דאוא"ס הסובב נמצא בעוה"ז דוקא כו' וכמ"ש בלקו"ת בד"ה את קרבני לחמי, וע"כ היסורים בעוה"ז ה"י ה"ז לטובה כו', וכן המייסר את בנו בכדי שילך בדרך הטוב דתכליתה היא עוצם האהבה לבנו וכמ"ש ואהבו שחרו מוסר כו' כמשנת"ל פרכ"ד, דבכ"ז עם היות שבהתגלות הוא בחי' גבו' מ"מ בהעלם הוא בחי' חסד גדול כו'. והתכללות זאת היא ע"י

המוחין דבד"כ שיהי' ב' הפכים חסד ודין זהו ע"י המוחין (ובכלל הוא בבחי' מוחין דגדלות דבקטנות המוחין א"א להיות שניהם דמי ששנאוי אצלו לא ישפיע לו ולהיפך את האוהב לא יוכל לצער באיזה עונש ודין כו', הגם שזהו לטובתו אך מצד קטנות המוחין שלו אינו יכול לעמוד בשני הפכים כו' ורק בגדלות המוחין יכול להיות שניהם כו'), ובאמת הרי יש בזה טעם דשלוות הרשעים בעוה"ז בריבוי השפעה הוא מפני שיש בו קצת טוב כו', הרי עם היות שהוא רשע ורע דמשו"ז מגיע לו עונש רב כו', מ"מ חיוב חכמתו ית' שמפני הקצת טוב שבו מגיע לו שכר טוב כו', דכך היא מדתו ית' שלא לנכות את מעשה הטוב מפני מעשה הרע כו', וע"כ על המקצת טוב שבו מגיע לו שכר טוב כו', רק מפני התגברות הרע שבו ע"כ נותנים לו השכר בעוה"ז שזה טוב הפחות בכדי למונעו מהטוב הנעלה דעוה"ב כו', והיינו שבזה גופא יש ג"כ דין וגבו' בכדי להאבידו שלא יקבל שכר בעוה"ב כו', אבל בשניהם יש טעם המחייב כן כו', דלהיות שנמצא בו טוב מגיע לו שכר, ומפני התגברות שבו נותנים לו השכר בטוב הפחות כו'. וכן ביסורי

הצדיקים ויסורי גלות וכה"ג ה"ז בכדי למרק העון דאין אדם צדיק כו', הרי עם היותו צ"ג ומגיע לו שכר הרבה כו', מ"מ מפני איזה חטא ועון אפי' בדקות דסביביו נשערה כו' מגיע לו העונש, ובחסד ה' עליו שזהו מצד התגברות הטוב שבו לפרוע ממנו בעוה"ז ולמונעו מיסורי גיהנום כו', ושיהי' שכרו שלם בג"ע ובעוה"ב כו'. וזהו ג"כ ענין השמחים ביסורים שומעים חרפתם ואינם משיבים כו', דאין הכוונה שאינו מרגיש היסורים או החרפה ולא איכפת לו כלל, דא"כ אין זה יסורים וחרפה כלל ואינו שייך לומר השמחים כו', וגם אין הדעת סובל ענין החרפה ר"ל ורק השוטה וחסר דעת לא ירגיש בחרפה ויסורים ר"ל מפני שהוא כבהמה כו', אבל האדם באשר הוא אדם ירגיש היסורים והחרפה ולא טוב לו מזה כו', ומ"מ הוא שמח כו', שזהו רק מפני האמונה והדעת האלקי שיש בזה טובה גדולה בהעלם למרק עוונותיו כו', וידיעה זאת היא השולטת על המדה טבעיות להיות אדרבא שמח כו' (וזהו מצד הידיעה דוקא דהאמונה לבד אינו מספיק ע"ז שיהי' בשמחה רק שלא יבעוט ח"ו, ורק ע"י הדעת האלקי שיודע ומרגיש שזה

לטובתו יהי' שמח בזה כו'), ועם היותו שמח מ"מ לא טוב לו היסורים כו', וישנם שניהם דמצד שהן יסורים משו"ז לא טוב לו ועושה כיווץ בנפשו ומצד שזהו לטובתו ה"ה שמח בזה ומתרחב נפשו שיהי' עוד הטוב ביותר כו', וכן בשומע חרפתו וכמו תקכחבדוד דכתי' ה' אמר לו קלל כו', ומ"מ הרגיש את החרפה ולא מחל לו עד שציוה את שלמה בנו עליו כו' (ואפשר זה מפני שמרד במל' שהעונש בעוה"ז הוא לטובתו כו' ועמ"ש בלק"ת ד"ה החלצו) ושניהם ישכנו כא' כו', וכן גבי שאול דכתי' אל שאול ואל בית הדמים כו', וכמו באשר משפטו פעלו במקום שמזכירין כו' וכמ"ש במ"א. דכ"ז הוא מצד הטעם כו' והיינו להיות הטעם והשכל בא בריבוי פרטים כמשנת"ל פרנ"א ה"ז מחלק ומפרט כל דבר, והיינו שבכל דבר ימצא סברות ושכליים שונים דמטעם זה הדבר טוב ומטעם זה הוא לא טוב, וע"כ ימצא עי"ז בכל דבר דבר והיפוכו והוא השמחה והמרירות היינו הטוב והלא טוב ואהבה ושנאה וחסד ודין ואינם סותרים זא"ז, כי על כל דבר יש טעם ושכל ויש מקום בשכל לשני ההפכים כו', דכך הוא ענין השכל שלא לתפוס הדבר בקו א' לבד דהיינו כולו טוב או כולו לא טוב, כ"א כל דבר ימצא בזה טעם שהוא טוב וכמו"כ ימצא בזה טעם דמשו"ז הוא לא טוב, וכן הוא בדבר הלא טוב כו', ועי"ז יהי' ההתכללות דב' ההפכים יחד כו', וע"י התכללות הזאת נעשה שלימות בהמדות דכאשר

החסד אינו בבחי' חסד לבד כ"א יש בו גם מבחי' הגבו' ה"ז שלימות במדת החסד כו', וכן שלימות הגבו' הוא כשיש בה גם מדת החסד כו'. ונמצא דפעולת המוחין בהמדות היא שני דברים, הא' שהמוחין פועלים חלישות אור המדות בכלל וליתן מקום אל ההפכים כו', וזה נעשה בדרך ממילא ע"י המוחין שלא בדרך התעסקות כו', והיינו מפני שזהו ע"י האור ששורה בהמוחין שלמעלה מבחי' טעם ושכל כו', והעיקר הוא מבחי' החכ' כו', והב' שעושה התכללות המדות שכל מדה תהי' כלולה מהמדה ההפכי' כו', וזה נעשה ע"י התעסקות המוחין למצוא טעם וסברה לכל דבר והיינו לחלק ולפרט כל מדה לפרטים שונים עפ"י הטעם והשכל כו', וזהו שייך לאחר חלישות המדה בכלל אז אפשר שתתחלק לפרטים ועי"ז נמצא בכל מדה מהמדה ההפכיות כו', והעיקר הוא מבחי' הבינה שהו"ע ההשגה הבאה בכמה פרטים שונים כו'. אמנם בחי' ההתכללות זאת הוא ע"י התרחבות הכלים כו', דהנה חלישות המדה בכלל זהו תיקון האור שלא יהי' בבחי' ריבוי ותוקף האור כ"א יהי' מיעוט וחלישות כו' (והיינו שלא יהי' בבחי' הכתר שהוא בחי' העצמות

והפשיטות רק יהי' בחי' התפשטות האור לבד כו'), אבל התכללות המדות להיות בהם המדות הפכיות זהו תיקון הכלי להיות מקבלת שני הפכים כו', וזהו ג"כ מה שזה ע"י מוח הבינה לפי שעיקר התחלת הכלים הוא מבחי' הבינה וכמו אותיות המח' שהן בבינה כו', וכידוע דחכ' הוא עדיין אור בלי כלי והתחברות אור וכלי זהו בבינה דוקא כו' (ולכן הש' דחכ' הוא הוי' שזהו בחי' האור כו' והשם דבינה הוא הוי' בניקוד אלקים שז"ע אורות וכלים כו' וכמ"ש במ"א). והענין הוא דהנה סיבת התכללות זאת נת"ל שזהו מפני שתופס כל דבר בריבוי פרטים בטעם ושכל פרטי כו', וזה בא ע"י התרחבות הכלים דוקא כו', דזהו ההפרש בין קטנות המוחין לגדלות המוחין, דקטנות המוחין הוא שתופס כל דבר בבחי' כללות כו' וגדלות המוחין הוא שתופס כל דבר בבחי' פרטיות כו', וכמו התינוק שמפני שכלי מוחו קטנים ה"ה תופס כל ענין בדרך כלל, וזהו הסיבה לתוקף המדות שלו שהן בקו א' לבד כו', והגדול הוא שמתגדלים ומתרחבים כלי מוחו ותופס כל דבר בריבוי פרטים שונים היינו בפרטים הפכיים כנ"ל ויש מקום במוחו לכל

דבר בפרט ועי"ז באה כל מדה בקוים שונים כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין תהו לתיקון דהכלים דתהו היו כלים קטנים דהיינו מיעוט הכלים כו', דלבד זאת מה שהאור הי' אור כללי דמשו"ז לא הי' מקום לספי' האחרת כו', היו הכלים קטנים תקכטשתפסו האור בדרך כלל כו', ובתיקון נעשה ריבוי הכלים דהיינו כלים רחבים לתפוס כל אור בבחי' פרטיות דוקא כו' (וזהו"ע עיגולים ויושר כו' וכמ"ש במ"א), ועי"ז נעשה ההתכללות להיות הספי' כלולות זמ"ז כו'.

קיצור. אמנם ענין ההתכללות הוא שהמדה במהותה תהי' כלולה בההפכית, וכמו שלוות הרשעים בכדי להאבידם לעוה"ב ויסורי הצדיקים להצילם מיסורי גיהנום הגרוע יותר מפני הריחוק מאלקות, והתכללות זאת מהמוחין (דגדלות), כי יש בשלוות הרשעים מפני הקצת טוב שבהם ומפני התגברות הרשע נותנים לו טוב בעוה"ז, ויסורי הצדיקים משום איזה חטא ומפני התגברות הצדקות פורעים ממנו בעוה"ז, וזהו השמחים ביסורים שמרגיש היסורים והוא שמח מפני תיקון נפשו (שזה אצלו בידיעה דוקא) וכמו אל שאול ואל בית הדמים, דמפני שמוחין הן לחלק כ"ד, מזה הוא ההתכללות, נמצא דחלישות המדות ליתן מקום הוא ממוח החכ' בדרך ממילא, והתכללות המדות הוא ע"י התעסקות המוחין מבחי' בינה, והעיקר הוא בהכלים שיהיו רחבים לקבל שני הפכים ע"פ טעם ושכל, וז"ע כלים רחבים דתיקון.

רסא) אמנם עיקר ההתכללות שמצד הכלים אין זה לבד שבכל אחת יהי' מהמדה ההפכית כ"א שתהי' ההתכללות באופן כזה שיקבלו כל הספי' זמ"ז כו'. ויובן זה עד"מ באיברי האדם דאעפ"י שכל או"א יש לו מזיגה מיוחדת ופעולה מיוחדת כמו שהיד פועל המלאכה והרגל ההילוך והעין לראות והאזן לשמוע כו', ומ"מ אנו רואים להיפך שכל אבר בפרט יש בו מבחי' התכללות מכל האברים וזה מסייע ומשלים פעולת האבר הפרטי כו', וכמו בהילוך שברגל יש בו גם מכח היד וגם מכח העין והאוזן כו', וכן יש בעין ואזן מכח ההילוך שברגל כו', והראי' ע"ז הוא שאנו רואין שע"י הקלקול ח"ו בא' מאיבריו ה"ז נוגע גם לפעולת אבר אחר וכמו קלקול שביד נוגע גם בהילוך וכן קלקול שבעין וכה"ג, ואין זה מצד חלישות כללי בגוף, רק שחסרון הכח הא' כמו כח התנועה שביד עושה גרעון בכח ההילוך שברגל כו', וכידוע שברפואות האברים אם ירפאו אבר א' יתרפא אבר זולתו כו', וכמו בהקזת דם ברגל יתרפא הראש, הרי בהכרח שיש מכח הראש ברגל ומכח הרגל בראש כו' וכן רפואת העין ימצא ע"י הרגל כו', הרי שהכחות

מתכללים זע"ז שמקבלים זמ"ז עד שהשלמת כל כח בפעולתו הפרטיות הוא ע"י סיוע משארי הכחות, ולכן בקלקול איזה אבר יתקלקל זולתו ובתיקונו יתתקן זולתו כו', והיינו דדוקא כאשר נמצא בו מכל הכחות אז הוא שלימות הכח ההוא, ואם יחסר בו מאיזה מהכחות יהי' גרעון בפעולת הכח ההוא כו'. וכ"ז בא ע"י האיברים דוקא, דהכחות מצ"ע הן מובדלים זמ"ז דכל כח הוא דבר מיוחד בפ"ע, רק ע"י התלבשות הכחות באברי הגוף ה"ה עושים בהם ההתכללות כו', דהגם דבחיצוני' הרי כל אבר פועל פעולה מיוחדת מ"מ בפנימיות ה"ה דוקא עושים ההתכללות בכל הכחות כו', דהתכללות זאת היא בבחי' אחדות ממש ובתכלית השלימות כו', דהתכללות זו אינו רק מה שנמצא בו הכח ההפכי דמ"מ הן כחות מובדלים זמ"ז כו', וכמו ההגבלה שבמדת החסד שזהו בחי' הגבו' שבו כמשנת"ל בענין הנתינת מקום דחסד לגבו' כו', הרי ההגבלה היא היפך מהות החסד מצ"ע רק שמפני חלישות מדת החסד יש בו ענין ההגבלה כו', וכ"ש בענין גבו' שבחסד שנת"ל שזהו היפך מדת החסד בעצם כו', דחסד מצ"ע הוא להשפיע טוב תקלשיהי' טוב באמת כו', וכאן הרי כאו"א משלים פעולת הכח זולתו, והיינו דהכח הפרטי לא הי' משלים פעולתו רק ע"י התכללות דשארי הכחות כו', הרי התכללות זאת אין זה שנמצא כלול בו כח הפכי שעי"ז הכח פועל פעולה הפכית מעצם מהותו כו', כ"א שהכח פועל פעולתו האמיתית, ולולא הי' בו התכללות שארי הכחות לא היתה פעולתו שלמה רק ע"י התכללות שארי הכחות ה"ה פועל פעולתו האמיתית כו', הרי התכללות הזאת היא בתכלית האחדות כו'. דכן הוא גם בשני הפכים כמו חו"ג כשמקבלים זמ"ז הוא דשלימות החסד הוא ע"י הגבו' דוקא, וכמו אהבה דאברהם אוהבי שנשלם ע"י הנסיונות דוקא, דענין הנסיונות הו"ע הגבו' ובפרט בנסיון העקידה שזהו בחי' גבו' שכבש רחמיו כו', וכ"ז מצד אהבת ה' כו' דבכל ענינים אלו עבודתו הי' בבחי' אהבה ודביקות כו', ותכלית השלימות הוא כשעומד בנסיון מצד גודל אהבה כו' (וכמו המוסר נפשו בשביל האהוב שזהו מצד עוצם האהב' דוקא כו' ואם לא ימסור נפשו ה"ז גרעון בהאהבה כו'), הרי בכ"ז הוא שהגבו' משלים אל החסד בפעולת החסד והאהבה דוקא כו', וה"ז שמתאחדים

ממש כדבר א' שזה משלים לזה וזה משלים לזה כו'. והתכללות זאת היא תכלית השלימות שיש בזה כחות פרטים וכולם יחד הם כדבר א' ממש כו', דהנה הדבר הפשוט לגמרי אין זה שלימות שהרי אין בו הפרטים (וכמו מדות דתהו מדת החסד אין בזה שלימות מפני שאין בו מבחי' הגבו' להיותו כח פשוט כו'), והיינו דזה שאין בו פרטים ה"ז בלתי שלימות (לבד מה שחסר בו הפרט ההוא כו'), וע"ד מ"ש הפרד"ס שהכח חסר הפועל, דעם היות שהפועל הוא למטה במדרי' מהכח, מ"מ מה שהכח לא יש בו הפועל ה"ז חסרון וגרעון כו', וכמו"כ הפשיטות הוא חסר הפרטים כו', וכן פרטים מובדלים אין בהם שלימות מאחר שהן מובדלים ומופרדים זמ"ז כו' (וכמו בכללות התהו אין בזה שלימות להיות הספי' מופרדים זמ"ז כו', וכן גם בהתכללות כל מדה מהיפוכה אין זה תכלית השלימות להיות מובדלים זמ"ז כו' כנ"ל), אבל בהתכללות הזאת שיש כאן פרטים וכולם מתכללים זע"ז עד שהן כדבר א' ממש שא"א כלל להיות כ"א בפ"ע בלא זולתו ורק בהתכללות כולם נשלם כאו"א בפעולתו הרי כולם כא' ממש כו' זהו תכלית השלימות כו'.

קיצור. ועיקר ההתכללות שמצד הכלים הוא שמקבלים זמ"ז, וכמו בכחות דשלימות פעולתו בעצמו הוא ע"י התכללות בו שארי הכחות והוא ע"י האברים דוקא, והוא אחדות ממש שמשלים זא"ז. וכן שלימות האהבה ע"י הנסיונות, ויש כאן פרטים (דהפשוט חסר הפרטים) וכולם יחד הוא שלימות אחת.

רסב) ועוד זאת שהאחדות היא מבלי אשר ימצא ראש וסוף כלל, דמאחר שמקבלים זמ"ז הרי לא יש עליון ותחתון כלל מאחר שהעליון מקבל מהתחתון וכן גם הראש מקבל מהרגל, וכמו רפואת הראש שהוא ע"י הרגל שזה הוראה שיש מהרגל בהראש כו' וכן כח הילוך שמשלים את הראש במה שמוליך אותו ממקום למקום כו', וגם הרגל מוסיף אור וחיות בהראש וכמו שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כו', וכמו צדקה שהיא בחי' מעשה ועי"ז נעשים מוחו ולבו זכים כו', וכמו כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כ"א צ"ל תפלה ג"כ כו', וכמו רבה דעסיק בתו' חי מ' שנין ואביי דעסיק בתורה וגמ"ח חי ס' שנין כו', והוא שגמ"ח משלים את התו' כו', תקלאוכמו תמכין דאורייתא שיש בהם עוד יתרון מעלה כו', וכמו זבולון ויששכר שמקדים את זבולון וכמ"ש שמח זבולון כו', הרי שהסוף הוא אדרבא בבחי' ראש עם היותו מקבל כו', והיינו שההתכללות וההתאחדות היא בבחי' אחדות גמורה עד מבלי אשר ימצא ראש וסוף כו'. דכמו"כ הוא הדוגמא למעלה בע"ס דתיקון דעם היותם מדרי' חלוקות ה"ה משפיעים ומקבלים זמ"ז שאין שלימות לא' בלי זולתה כ"א דוקא בהתכללות כולם הוא השלימות שלהם כו', וכמו באדם התחתון כו' כנ"ל, ונעוץ תחלתן בסופן וסוב"ת כו' עד מבלי אשר ימצא ראש וסוף כו'. וזהו ע"י הכלים דוקא דהרי האורות מצ"ע ה"ה מדרי' חלוקות כו', רק ע"י התלבשותן בהכלים נעשה בהם ההתכללות באופן כזה כו', והתכללות זאת אינו ע"י המוחין היינו מבחי' הטעם ושכל כו' כ"א שזהו ע"י הביטול מבחי' אור העליון היינו מבחי' עצמות א"ס שלמעלה מעלה מבחי' חכ' כו', והוא בחי' ש' מ"ה מלגאו שעושה ההתכללות כו' רק שזהו לא מבחי' האור השורה בבחי' חכ' כנ"ל שזהו הארה לבד כו' כ"א זהו מבחי' עצמות ש' מ"ה כו' וכמשי"ת.

ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש בקר ויודע ה' כו' א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו כו', ויבדל בין האור ובין החשך, דהנה אור וחשך זהו בחי' תהו ותיקון וכמ"ש במדרש ויהי אור אלו מעשיהן של צדיקים וחשך מעשיהן של רשעים כו', ויבדל בין האור כו' שהבדילו לעצמו וכמא' דין הניין לו כו', וכשם שהבדיל כו' כך הבדיל את ישראל מהאומות דישראל ועכו"ם שניהם עלו במחשבה רק זה בפנימיות וזה בחיצוניות דתכלית הכוונה הוא בנש"י דוקא כו', ואומר שהבדיל בין האור לחשך לתשמישו ש"ע דהיינו דלא לתהו בראה אלא לשבת יצרה כו', וכמו"כ מה שהבדיל את ישראל ה"ז לתשמישו ש"ע דקיום העולם הוא ע"י נש"י וכמא' תנאי התנה הקב"ה במע"ב כו'. ובפרטיות יש כאן ג' הבדלות הא' שהבדיל את ישראל והוא הבחירה בבחי' התיקון והיינו הרצון בבחי' הביטול כו', וזהו כללות ענין התיקון שהוא בחי' הביטול והו"ע תיקון האור שיהי' בבחי' חלישות ליתן מקום כו', וזהו ג"כ מה שבחר בישראל וכמ"ש ובך בחר ה' כו' שזהו מצד הביטול שבהם וכמ"ש כי אתם המעט שממעיטים עצמן כו', הב' הבדלה דשבט

לוי והו"ע הבדלת השבטים כו', וידוע די"ב שבטים הן י"ב גבולי אלכסונים והן ששה מדות כמו שמתכללים זע"ז כמו מזרחית רומית ומערבית תחתית כו' כמ"ש בס"י, והיינו ההתכללות שיהי' חסד כלול מהגבו' וגבו' מחסד כו', והג' הוא הבדלת אהרן דכתיב גבי' וילוו עליך וישרתוך דענין השירות הו"ע הסיוע והיינו ההתכללות להיות מקבלים זמ"ז שזהו תכלית השלימות שמסייעים זל"ז כו', ומ"מ כתי' וילוו עליך שהעיקר הי' אהרן והלוים הי' טפלים אליו, דבתיקון העיקר הוא בחי' החסד ועי"ז הוא ההתכללות דתיקון כו', דגבו' בד"כ הוא בחי' התחלקות, וענין ההתכללות הוא מהחסד כו', ולכן העיקר הוא אהרן והלוים טפלים אליו בבחי' סיוע והתכללות כו'. וזה הי' תשובה לקרח על טענתו דויקח קרח ת"א ואתפליג קרח שרצה בהתחלקות ופירוד כמו בחי' התהו ולכן רצה בהתגברות הגבו' להיות התחלקות כו', וע"ז השיב לו משה גבולות חלק הקב"ה כו' ויבדל בין האור ובין החושך שהבדילו לעצמו שבחר בתיקון דוקא וע"כ העיקר הוא אהרן בחי' חסד כו', וזהו בקר ויודע ה' את אשר לו היינו את אשר הבדיל לעצמו

ובחר בו שזהו שבחר דוקא בבחי' בקר ואור כו', וענין את אשר לו ואת הקדוש י"ל שזהו בחי' או"פ ואו"מ כו', דאשר לו הוא בחי' אור הקו בכלל תקלבוכמ"ש במ"א בענין את קשתי נתתי בענן דבר המוקש לי שהוא בחי' הקו וזהו את אשר לו כו', ואת הקדוש הוא בחי' אור הסובב שקדוש ומובדל כו', וכ"ז הוא והקריב אליו כבר ע"י בירור דש' מ"ה מלמעלמ"ט כו'. ומ"ש ואת אשר יבחר בו יקריב אליו י"ל שזהו בחי' הבירורים דתהו שמבררים מלמטלמ"ע, וכמו ענין הקרבנות שהן בירורים דתהו שעז"א אשר יבחר בו ויקריב ל' להבא כו', וזה צ"ל ג"כ ע"י הכהן בחי' התיקון דוקא כו', והיינו דקרח חשב דמצד מעלת התהו שקדם אל התיקון ה"ז העיקר, וא"ל שאינו כן, דבאמת צ"ל בירורים דתהו ויש בהם יתרון אור אבל זהו ע"י התיקון דוקא כו', וזהו בקר ויודע ה' את אשר לו גבולות חלק הקב"ה כו' ובחר בבחי' התיקון דוקא היינו בבחי' הביטול בכלל שזהו הבחירה בנש"י דוקא כו', ובבחי' ההתכללות שיהי' כלולים זמ"ז ועוד זאת שיקבלו זמ"ז כו' שזהו תכלית השלימות, ואת אשר יבחר בו יקריב כו' שצ"ל בירורים דתהו ועי"ז הוא יתרון אבל ג"ז צ"ל ע"י התיקון דוקא כו'.

קיצור. ועוד שהוא מבלי אשר ימצא ראש וסוף, דהעליון מקבל מהתחתון וכמו ע"י צדקה מוחו ולבו זכים, תורה ותפלה וגמ"ח, תמכין דאורייתא, וז"ע התיקון התכללות שמקבלים זמ"ז, וזהו בקר ויודע ה' גבולות עשה הקב"ה הבחירה בישראל הוא הבחירה בתיקון מצד הביטול שהו"ע החלישות, הבחירה בלוי התכללות ההפכים די"ב שבטים, הבחירה באהרן להיות וילוו עליך ההתכללות שמקבלים זמ"ז, והעיקר בתיקון חסד ז"ע אהרן.