ש"פ שלח, תרד"ע

תקידבס"ד. ש"פ שלח, תרד"ע

ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל כו', וצ"ל מהו אומרו אל משה דהל"ל סתם ויהס את העם, וכי הי' הדבר נוגע אל משה יותר מכולם. גם מהו"ע כי יכול נוכל לה הלא כבר אמר וירשנו אותה מהו עוד כי יכול כו', ומשמע שזהו נתינת טעם על וירשנו אותה, וצ"ל מהו הנתינת טעם בזה, ובגמ' דסוטה אמרו עלה נעלה אפי' משה אומר לנו לעשות סולמות ולעלות לרקיע אנו עולים, וגם זה צ"ל מה"ע הסולמות כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבמדות יש תוקף גדול יותר מבמוחין, דבמוחין יש שינוי דלפעמים משכיל כך ולפעמים כך והמדות אינם משתנים בעצם מהותן כו', מפני שהמדות הן התגלות הטבע שבנפש, דענין ההשרשה פשוטה שבנפש דכל העצם הוא בהשרשה זו ולפי אופן ההשרשה הוא התגלות כל הכחות, והמדות הן התגלות ההשרשה הפשוטה וע"כ יש בהם תוקף גדול כו', ומ"מ המוח שליט על הלב והנהגת המדות הוא ע"י המוחין כו'. ונת' שזהו כאשר המדות הן בחלישות דאז הן כלים לאור המוחין ומתנהגים על ידן, דכשהמדות הן בתוקף אינם בטלים אל המוחין רק כשהן בחלישות ה"ה בטלים אל המוחין ומתנהגים ע"י כו'.

רנד) וביאור הענין הנה אנו רואין דהגדלת המדות הוא מן המוחין שהרי הקטן מדותיו קטנים, והיינו גם כשהגיע לעונת המוחין, דכ"ז שלא הגיע לעונת המוחין ה"ה טבעי לבד, אבל גם כאשר הגיע לעונת המוחין להיות שכלו בקטנות גם המדות שלו הן בדברים קטני הערך וכשיגדל שמתגדל גם מדותיו הן בדברים גדולי הערך, הגם שהמדות הן מהות בפ"ע מן המוחין ואין התהוות עצם המדות מן המוחין, רק שהמוחין הן כמו מראה מקום אל המדות שמראה להם מה שירצה, דהמדות הן חפץ הלב שרוצה באיזה דבר הטוב, והשכל מראה לו שזה הדבר טוב ומתעורר בלבו לרצות בו, וכמו עד"מ כשאחד בא ומגיד לחבירו שנמצא אוצר במקום פלוני ה"ה מתעורר במדה לזה, הרי הרצון להאוצר כבר ישנו בו מקודם רק שלא הי' בהתעוררות כלל מפני שלא ידע שנמצא כלל, וכאשר זה הודיעו שנמצא אוצר והוא במקום פלוני ה"ה מתעורר ברצון לזה, וזהו שהשכל מראה את הדבר הטוב ועי"ז יתעורר המדה כו', וממילא לפי אופן הגדלת השכל שמראה לו טוב הדבר לפי אופן כזה הן המדות כו'. וזהו בד"כ שהגדלת המדות הן מן המוחין,

אמנם עיקר ענין ההגדלה שע"י המוחין הוא בהאור וחיות של המדה שע"י המוחין נמשך אור וחיות בהמדה, ועי"ז המדה היא לא בבחי' מציאות ולא בבחי' מורגש, עם היות שהמדה היא בהתגברות יותר וכמשי"ת מ"מ אינה בבחי' מורגש מצד האור והחיות שבה כו'. דזהו כללות ההפרש בין מדות טבעיים למדות שכליים, דמדות טבעיים הן חומריים ומורגשים ביותר בעצמן, ומדות שכליים אינם מורגשים כ"כ כו', וכמו שהנה"ב הוא טבעי ונה"א הוא שכלי, להיות דנה"ב הוא חומרי בעצם מהותו שיודע רק עצמו ומהותו במורגש ביותר, והנה"א הוא צורי בעצם, והיינו דעצם מהותו הוא ביטול והמשכה (א ציא) למה שלמעלה ממנו, והו"ע הרצון עצמי וטבעי שבנשמה שהיא בבחי' רצוא תמיד לאלקות (ועמשית"ל פ'), וזהו שהוא שכלי דהשכל הוא צורה בעצם כמשנת"ל פרנ"ב, וכמ"ש במ"א דהמוחין הן בבחי' עלי' והבדלה (ונז' לעיל פרל"ז) ובכל פרצוף הג"ר הן בחי' השבת שבו כו' (ובלק"ת ד"ה אם תקטובחקתי הב' כ' נפש השכלית המחבר הצורה והחומר שהוא נה"א עם הנה"ב כו', ונפש היא בחי' נוגה מעורב טו"ר כו', והיינו דשם הכוונה דנה"א הוא בחי' הרצון עצמי וטבעי דנשמה לאלקות, שזהו עיקר האלקות שבנשמה וכמשנת"ל פר"נ. ובענין נפש השכלית מבו' במ"א שזהו בחי' הטוב שבנוגה והיינו מה שיש בכח האדם להשכיל בשכל אנושי ג"כ בגדולת ה' ולהתפעל במוחו ואח"כ בלבו, והיינו עד שגם השכל מסכים עם הטבע דנה"א כו', וזהו הגורם דהניצוץ אלקי דנשמה דהיינו הרצון שלמעלה מטו"ד יהי' מאיר בגוף כו' וכמ"ש במ"א, אבל זאת ודאי דגם הנה"א הוא שכלי, רק שיש הפרש גדול בין השכל דנה"א להשכל דנפש השכלית, דהשכל דנה"א הוא שכל אלקי (געטליך) וכרוח אלקי ממש, ומשגת אלקות ממש אם בבחי' ידיעת המציאות או השגת מהות ועצם אור האלקי, ע"ד השגת אלקות דנשמות בג"ע, וגם בנבראים השגתה הוא בבחי' הרוחניות בבחי' התהוות העולמות והנבראים מאין ליש והוא ההשכלה וההשגה בגוף ועצם האין האלקי איך ומה הוא, ובאיכות ענין ההתהוות, ואיך שכל נברא באמת הוא האין האלקי בעצם מהותו כו'.

משא"כ השכל וההשגה דנפש השכלית באלקות הוא הכל רק מצד הנבראים, וכמו גדולת ה' בענין ההתהוות שנעשה דבר מלא דבר, ובריבוי ההתהוות דמה רבו מעשיך בנבראים בריבוי עד אין שיעור, ומה גדלו מעשיך בנבראים העליונים כו' שבזה נראה ונגלה גדולתו וגבורתו ית' וכמ"ש במ"א, וכן בביטול הנבראים למקור חוצבם ואיך שכולם מהללים ומשבחים ובטלים לאלקות כו', וכמו שרואה בעצמו ביטול הגוף אל הנשמה שנגרר אחר החיות ובטל לגמרי אל רצונו כו', כמו"כ יבין ביטול הנבראים אל אור וחיות האלקי המהווה ומחי' אותם כו' (ועמ"ש בסי' ד"ה ששת ימים הא' ובהבי' שם), ולהיות שהנבראים מנוגה ע"כ גם השכל המשיג ביטול הנבראים הוא מבחי' הטוב דנוגה שהוא משיג רק הביטול דנוגה כו'. ויותר מזה מבו' במ"א דגם נשמה האלקית שהיא מסט' דבעירא דכיא כמ"ש בסבא דמשפטים ב"נ כד אתיליד יהבין לי' נפשא מסטרא דבעירא כו', הנה השכל שבה ג"כ מבחי' הטוב שבנוגה כו' ומבו' הענין במ"א, אמנם כן הוא שגם הנה"א הוא שכלי ולכן נק' אדם והרי מעלת האדם הוא בשכל כו' (ועמשנת"ל פר"ג) ומבו' במ"א דגם

בחי' הרצון פשוט דנה"א יש בזה בחי' חכמה כו'). וכמו כללות ההפרש בין נה"א ונה"ב שהו"ע שכלי וטבעי צורה וחומר כו', כן הוא ההפרש בין מדות טבעים ומדות שכלים גם בקדושה, דמדות טבעים הן בבחי' חומר שאינם בדקות והן במורגש בעצם (ועמשנת"ל פרי"ד), ומדות שכלים הן בבחי' דקות שהעיקר בהם האור והחיות, והן בלתי מורגשים כו', וביותר הוא בגדלות המדות בחי' מוחין שית"ל פ' וע"י המוחין המדה היא בהתגברות יותר היינו שהיא בריבוי האור ובבחי' פנימי ביותר כו' וכמשי"ת. וזהו התחדשות ההגדלה שע"י המוחין לההגדלה דמדות מעצמן שהרי כל כח מתגדל במשך הזמן וגם המדות מתגדלים מעצמן אך ההגדלה היא שנעשה יותר בבחי' מציאות ובבחי' מורגש ביותר כו', ובאמת אין זה הגדלה רק התגלות לבד, דענין ההגדלה הוא שנעשה בזה איזה התחדשות ועם ההגדלה ה"ז לא כמו שהי' קודם כו', ובהגדלת המדות מעצמן אין בזה התחדשות וע"כ זהו רק התגלות לבד שבא בהתגלות ובמורגש יותר, אבל בההגדלה שע"י המוחין ה"ז אדרבא שלא בבחי' מורגש כו', מפני שעיקר ההגדלה הוא בהאור והחיות כו'.

תקטזקיצור. ובה"ע דהנה המדות הגם שאין מהותם מהמוחין, הרי הנהגתם הוא ע"פ המוחין, שהן מראים למדות מה שירצה, וע"כ הן כפי אופן מראת המוחין, ועיקר ההגדלה שע"י המוחין בהאור וחיות שעי"ז הן בלתי מורגשים, דהמדות בעצם הן טבעים וחומרים, וע"י המוחין נעשים בבחי' צורה (ויבאר בקצרה ענין שכל דנה"ט ודנה"א), דהגדלת המדות מצ"ע הוא בבחי' המציאות והמורגש יותר, וע"י המוחין התחדשות ההגבלה בבחי' האור והביטול יותר.

רנה) והנה בפרטי ההגדלה יש בזה ג' מדרי' כללים עיבור יניקה ומוחין, עיבור הוא תכלית הקטנות ותכלית ההעלם שלא יש בזה עדיין גילוי המוחין, וכמו עד"מ הולד כשהוא במעי אמו ה"ה מקופל ראשו בין ברכיו שההתגלות הוא רק נה"י לבד וחב"ד וחג"ת הן בהעלם כו', ולכן אין זה נחשב עדיין בכלל ציור אדם, דאדם הוא מוחין ומדות ובעיבור להיות שאין בזה עדיין מוחין ומדות אין זה בכלל ציור אדם עדיין כו'. וידוע דלמעלה הו"ע האופנים שמעמדן בעשי' ששם רק בחי' נה"י כו', הרי האופנים הן בחי' עיגולים כו', וכידוע ההפרש בין שרפים לאופנים דבשרפים כתי' בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו כו' שהן בבחי' ציור אדם, כמו האדם שהוא בקומה זקופה ראש יד רגל שהן חב"ד חג"ת כו', והוא בחי' יושר כו', ובאופנים כתי' כאשר יהי' האופן בתוך האופן שזהו בחי' עיגולים כו' הרי אין זה עדיין בכלל ציור אדם כו'. ומ"מ ה"ז ג"כ בכלל ההגדלה מפני שמ"מ יש בזה קצת מוחין, וכידוע שבפרטיות יש גם בעיבור בחי' חב"ד חג"ת נה"י ומאחר שיש בזה מדרי' פרטיות הרי בהכרח שיש בזה

קצת מוחין כו', דהנה נה"י שבנה"י הו"ע הודאה, דהודאה הוא כשאינו משיג את הענין דאם משיגו הרי אינו שייך הודאה שהרי הוא משיג אותו, רק כשאינו משיג אותו אז הוא בבחי' הודאה לבד כו', ומ"מ יש בזה קצת שכל שמשיג שצריכים להודות, והיינו שמשיג שהענין כך הוא, עם היות שלא יש הענין בהשגתו שידע איך ומה הוא מ"מ ה"ה יודע שהוא כך, וכמו עד"מ חכם גדול המופלא בחכמתו ומגלה שכליים נעלים מאד, הנה גם מי שאינו יודע ומשיג השכלותיו וממילא אינו משיג כלל אופן חכמתו וההפלאה שלו, מ"מ ה"ה יודע שהוא מופלא בחכמה, דכ"כ יש לו עכ"פ שייכות לענין השכל שיודע עכ"פ שהוא מופלא הגם שאינו יודע כלל אופן ההפלאה מפני שאינו משיג את השכליים שלו כו', וכמו"כ הוא ברוחניות מש"א מודים אנחנו לך שאתה ה' אלקינו, דבכללות בעולמות הוא שבורא ומהווה עולמות מאין ליש כו', ובפרטיות בנש"י הוא שישראל עלו במח' כו', הנה הגם שאין לו שום השגה בענין התהוות יש מאין מהו יש מאין ואיך הוא אופן ההתהוות (ועמשנת"ל פק"נ), ובפרט ההפלאה שיש בהתהוות יש מאין כו' כ"ז אינו

יודע ומשיג כלל כו', מ"מ ה"ה יודע שאלקות בורא ומהווה מאין ליש וכשבא בהענינים המדברים בזה כמו בפסוד"ז יש לו בזה קצת הרגש בזה ומתפעל בנפשו ופועל בו הביטול כו', ועם היות שאין בזה השגה וה"ז רק ידיעה לבד מ"מ ה"ה יודע ויש לו קצת שייכות לזה כו', וזהו ברוב בנ"א שאין עוסקים בהשגת ענינים פנימיים היינו בעניני אלקות מ"מ יודעים המה ענין בריאה יש מאין בכלל ומתפעלים בזה כו', דההודאה דהודאה הוא מודים אנחנו לך על שאנו מודים לך כו', והיינו שאין לו שום שייכות לידיעה זו ואין לו שום ידיעה והרגש כלל כו', ומ"מ הוא בבחי' ביטול לאלקות כו', והודאה הוא שיש לו קצת ידיעה והרגש תקיזכו' כנ"ל, הרי שיש בזה קצת שכל כו'. וחג"ת שבנה"י הן המדות השייכים לפועל וכמו מי שמסכים בלבו להיות סו"מ וע"ט בפו"מ בהסכם חזק וזה רק בהסכם לבד, לא שהוא בו בעצם וכמו פרומקייט טבעיות שזהו שבטבעו הוא סו"מ כו', אבל בזה מצד העצם יכול להיות באופן אחר לגמרי רק שעשה הסכם חזק להיות סו"מ וע"ט ולהדר בוע"ט וכמו"כ לעשות זהירות בעניני סו"מ כו', דבהכרח שיש בזה התעוררות אהוי"ר ואיזה הרגש אלקי דאל"כ מאין בא ההסכם כו', דהרי אהוי"ר הן מקור מ"ע ומל"ת וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב ש' ה' כו', ואם הי' לו אהוי"ר באמת הרי הי' חפץ באמת בקיום המצות כו', וכאן הרי לא יש התעוררות אהוי"ר באמת כו', מ"מ סיבת ההסכם החזק ובפרט להזהר בעניני סו"מ ולהדר בוע"ט בהכרח שיש בזה איזה התעוררות ואיזה הרגש כו', רק שזהו בקטנות מאד כו'. וחב"ד שבנה"י זהו האהוי"ר שבתבונות מוחו ותעלומות לבו וכמ"ש בסש"ב פט"ז שגם אין יד שכלו ורוח בינתו משגת להוליד אהבת ה' בהתגלות לבו שיהי' לבו בוער כרשפי אש כו', רק האה' מוסתרת כו', שהלב מבין גדולת א"ס

ב"ה דכולא קמי' כל"ח ממש אשר ע"כ יאתה לו ית' שתכלה אליו נפש כל חי לידבק ולהכלל באורו, וגם נפשו ורוחו כו' כך יאתה להן כו', ולית מחתב"כ כ"א כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצותי' כו', ואי לזאת יאתה להן לחבקו בכל לב ונפש ומאד כו' שכ"ז אינו בבחי' השגה ממש שהרי אין יד שכלו משגת כו', ובפרט בענין דכולא קמי' כל"ח שתהי' הידיעה בהאורות והגילוי' ואיך שכולא קמי' כל"ח ובפרט הידיעה בהפלאת עצמותו כו'. וכידוע דבענין כולא קמי' כל"ח יש ב' אופנים הא' כמו שכל הגילוים הם רק הארה לבד ואינם תופסים מקום כלל לגבי עצמות כו', והב' ידיעת מעלת והפלאת העצמות איך שהכל קמי' כל"ח כו' וכמ"ש במ"א, דלכ"ז אין לו שייכות כלל להשגת הענין כו', רק מה שיודע שהוא כך דכולא קמי' כל"ח כו', וה"ז כמו הידיעה דבריאה יש מאין שנת"ל כמו"כ הוא בידיעה זו כו', ומ"מ ה"ז אצלו בידיעה שחושב בזה ויודע שכך הוא ומרגיש את הענין קצת וג"ז שכך יאתה לו ה"ז בבחי' הרגש אצלו, דעם היות שאינו בבחי' אהבה ממש בהתגלות מ"מ מורגש אצלו איך שכך יאתה לו כו', שבאם לא יהי'

ההרגש כלל (רק ידיעה חיצוני' לגמרי) לא יהי' בזה התגלות האהבה מוסתרת ג"כ כו' כ"א שזהו עכ"פ בבחי' ידיעה והרגש כו', והיינו שיש בזה מבחי' המוחין ומדות כו', רק שכ"ז הוא בקטנות מאד ובכללות הוא בחי' עיבור לבד שזהו רק נה"י כו'.

קיצור. ופרטי ההגדלה הן עי"מ, עיבור נה"י תכלית הקטנות ואינו בציור אדם, והו"ע האופנים, ומ"מ ה"ז הגדלה שיש קצת מוחין, דנה"י שבנה"י הוא שמודה מצד הידיעה כללית, וכמו הידוע לחכם מופלג מודה בשכלו הגם שאינו משיגו כלל, וכן מודים אנחנו לך שאתה מהווה הכל, הגם שאינו יודע כלל ענין ההתהוות, ומתפעל קצת. חג"ת דנה"י הסכם חזק בסו"מ וע"ט, דבהכח יש בהעלם איזה אהוי"ר מקור מ"ע ומל"ת. חב"ד דנה"י אהוי"ר שבתבונת מוחו ותעלומות לבו שאינו השגה ממש (ב' ענינים בכולא קמי' כל"ח ביטול האורות והפלאת העצמית) מ"מ יש בזה איזה הרגש בהענין ושכך יאתה לו להיבטל איליו.

רנו) והנה בחי' יניקה הוא שיש התגלות המדות הבאים ע"י השגה והתבוננות כשמתבונן היטב בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות, דהנה כתי' תקיחגדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו שבזה ניכר גדולת ה' ובזה אנו יכולים להשיג גדולתו כו', דגדולת ה' בעצם אין אנו יכולים להשיג רק מפעולותיו ית' כו', וזהו אימתי אנו משיגים גדולתו כשהוא בעיר אלקינו עולם הדבור העליון כו', דעיר הוא מריבוי בתים ובית נעשה מריבוי אבנים כו', דאבנים הן אותיות שתי אבנים בונות שתי בתים כו', ועיר אלקינו הוא כללות עולם הדבור בריבוי אותיות וצירופים שהן מקור כל הנבראים שנתהוו בריבוי עד אין קץ ושיעור, וכמ"ש מה רבו מעשיך ומה גדלו מעשיך כו' מה רבו מעשיך הן ריבוי הנבראים דבכללות הן דצח"ם ובפרטיות יש בזה ריבוי עד אין שיעור כו', וכ"ז בעולם התחחון והרי כל דבר שלמטה יש לו שרש ומקור למעלה, וכמו כד קארי תרנגולתא מברך הנותן לשכוי כו' דבשרשו הוא מלאך גבריאל ובשרש שרשו ה"ג דאימא כו', דבכ"ז הרי יש ריבוי עד אין שיעור ממש כו', ומה גדלו הן גדולי הנבראים הן בכמות דמן הארץ לרקיע כו', רגלי החיות שוקי החיות כו', והן באיכות שגדולים במעלתן כו', ומכ"ז מובן גדולת ה'

הבורא ומהווה הכל כו', וכדאי' במד"ר ע"פ השמים מספרים דמאבני דהוא מתגושש בהון כו' (ועמשנת"ל פ' צ"ט), וכ"ז נתהווה רק במאמר א' ורוח פיו וכמש"א ברוך שאמר והי' העולם דבאמירה א' נבראו כל העולמות כו', ואופן ההתהוות הוא בדרך אין ערוך שז"ע יש מאין כו', ומ"מ יש בזה כח הא"ס דבכדי שיהי' התהוות זהו בכח הא"ס דוקא שאין זה בחוק הנבראים כלל כמו עו"ע שנמצא ג"כ בחוק הנבראים, משא"כ בריאה יש מאין אין זה בחוק הנמצאים כלל כ"א בכח הא"ס שהוא לבדו בכחו ויכולתו כו', ולכן יש בענין הבריאה שני הפכים דהרי ההתהוות צ"ל בבחי' קירוב ובבחי' שייכות האין אל היש כו', ובהיפך הוא בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא שזהו להיות שזה כח הא"ס לכן יש בזה דבר והיפוכו כו', וכשיתבונן בכל פרטי הדברים בזה שכ"ז מבואר באריכות בפסוד"ז יתפעל בנפשו מאד על גדולת ורוממות ה' בענין ההתהוות ויהי' עי"ז קירוב נפשו שמתקרב מאד אל אלקות כו'. וכמו"כ בענין ואתה מחי' את כולם איך שבכל דבר יש אור וחיות אלקי המחי' ושהעיקר הוא אלקות כו', ובפרט כשמתבונן באופן התלבשות

האור האלקי שהוא בבחי' צמצום כו' ובאופן האור האלקי בכל עולם בפרט כו', שע"י כ"ז יהי' התגלות האהבה שחפץ באלקות ובהגילוי אלקות כו'. וז"ע מוחין דיניקה שיש בזה גילוי המוחין והתגלות המדות כו', ומה שנק' יניקה הוא מפני שבעת התגלות האהבה אז המוחין הן בהעלם ונשאר רק מעט מן המוחין בהמדה שז"ע יניקה שאינו עצם הדבר כ"א הארה לבד כו', דלהיות שההתבוננות היא בהאור האלקי השייך אל העולמות כו' דבד"כ זהו בחי' המוחין השייכים אל המדות כו', דהשגה זו היא בלבושי השגה כו', כי השגה והתבוננות הנ"ל צ"ל בעניני שכליים המכריחים ומחייבים איך שהוא כך כו' וכמ"ש במ"א באורך, וע"כ הגילוי כמו שהוא בהמוחין אינו מאיר בלב והתעוררות המדות הן רק מהבכן לבד כו', והיינו לפי שכללות ההשגה היא השייכה אל המדות לבד והיא בהאור האלקי השייכה אל העולמות כו', ומלובש בלבושי השגה כו' (דכ"ז הא בהא תליא כו') ע"כ תולדות המדות הוא מהבכן לבד כו', וע"כ זהו בחי' יניקה דהיינו רק הארה לבד כו', ולכן באמת המדה הנולדה מזה היא מדה מורגשת מפני שאין בה אור

וגילוי רב מהמוחין כו', ומ"מ יש בה אור וחיות שהרי הבכן זהו הטעם של המדה שזהו בחי' המוחין שבמדות כו' וכמ"ש במ"א, וגם אור המוחין מרחף על המדה מלמעלה דהיינו שגם בעת התפעלות המדה נרגש בהעלם ההשגה שממנה נתפעל תקיטבאהבה כו', וזהו פועל הביטול בהמדה כו', דהרי מהמדה יכול להיות יניקה וכמ"ש לא יחפץ כו' בהתגלות לבו דיכול להיות שיפול בהיפוך ח"ו, דהיינו גם במדות הנולדים מן השכל להיות שזהו רק מהבכן לבד וה"ה במדה מורגשת יכול ליפול כו', אך ע"י הרגש ההשגה גם בהעלם ה"ז עושה שהמדה הוא בבחי' ביטול כו' וכמ"ש במ"א.

קיצור. ויניקה הוא שהמדות הן ע"פ טו"ד, התבוננות בגדולת ה', מה רבו מעשיך ומה גדלו מעשיך, ושההתהוות היא בכח הא"ס ולכן יש בזה ב' הפכים דקירוב וריחוק, והוא ההתבוננות בהארה האלקית שבעולמות, ומאיר רק הבכן בלב, ומ"מ יש בזה אור, וגם אור המוחין מרחף על המדות להיות בהם ביטול.

רנז) אמנם תכלית ההגדלה הוא בחי' מוחין והוא שההתבוננות הוא בעומק ופנימיות הענין גם בהתבוננות הנ"ל בגדולת ה' בהתהוות העולמות כאשר ההתבוננות היא בעצם הענין בבחי' הפשטה מלבושי השגה כו', או שההתבוננות היא באוא"ס שלמעלה מבחי' התלבשות בעולמות כו' דבזה ממילא ההשגה היא בבחי' הפשטה כו', דבהתבוננות זאת מאיר האור גם בלב דהיינו בעת ההשגה גופא שמאיר האור במוחו ה"ז מאיר בגילוי בלב ג"כ ומתעורר ומתפעל בלבו בעת ההשגה וההתבוננות רק שאין המדות במורגש כלל מפני עוצם הגילוי שמאיר בהמדות אינם מורגשים כלל כו', ועם היות שהמדה היא בתגבורת גדולה שלבו בוער ביותר מפני שהיא קרובה יותר אל המוחין כו', שהרי לידת המדה היא מן המוח וממילא אינו דומה אם המדה היא רק מהבכן שהיא מרוחקת מן המוחין או שהיא בעת ההתבוננות ומעצם ההתבוננות שהיא בקירוב מאד אל המוחין כו', רק להיות שאור ההשגה (והוא האור האלקי המושג כו') מאיר בה בגילוי ממש כו', אינה בבחי' מציאות ובבחי' מורגש כלל כו'. ובדוגמא כזאת מצינו בסודות ורזין דאורייתא

גבי הרשב"י כששמע רזין עילאין מרע"מ גחין ר"ש ונשיק לעפרא כו' שזהו מהתפעלות הלב כו', ואין זה כמו זלגו עיניו דמעות האמור גבי רע"ק כששמע סודות התורה מר"א, וכן ברשב"י כששמע מר' נהוראי שזהו מהתפעלות המוח שעושה כיווץ בהמוח ומזה הוא סיבת הדמעות כו', אבל ענין גחין ונשיק לעפרא זהו מהתפעלות הלב, והרי אין זה במורגש כלל הגם שההתפעלות היא גדולה ביותר כו', וכן הוא בהתפעלות המדות הבאים בדרך ממילא מהמוחין אינם במורגש כלל כו', וזהו תכלית הגדלת המוחין שמאיר בהם גילוי אור רב דאז אינם במציאות ובמורגש כלל כו'. וכמו"כ היא הדוגמא למעלה בהגדלת ז"א בג' מדרי' דעי"מ כו', דעיקר ענין ההגדלה הוא בבחי' הגילוי כו', ובחי' עיבור הוא בתכלית הקטנות וההעלם כו', ומוחין דיניקה הוא שמאיר בהם גילוי אור אך הוא בחי' מוחין שבמדות לבד כו', ובחי' מוחין הוא שמאיר גילוי אור בז"א כמו באו"א כו' (ועמשית"ל באורך ענין ההגדלה דעי"מ), וזהו ההפרש בין זה"ג לזה"ב, דבזה"ג גילוי המדות הוא בבחי' נה"י לבד, וכידוע שהגלות נק' עיבור כו' בגלותא קוב"ה

סליק לעילא כו' בחי' סילוק האור מז"א כו', וזהו סיבת ריבוי ההעלמות וההסתרים וכמו אותותינו לא ראינו אלביש שמים כו', ועיקר ההנהגה בזה"ג הוא מבחי' מל', וכנודע שגם במל' יש ז' מדות רק שהן בבחי' אספקלרי' דלא נהרא בחי' העלם כו', ומה שנמשך מז"א הוא תקכרק בחי' נה"י לבד כו', אבל בזה"ב הי' יחוד זו"נ פב"פ והי' עיקר ההנהגה מבחי' ז"א שהי' מאיר גילוי אוא"ס בבהמק"ד ובפרט בקודה"ק, וכן בעולם הי' גילוי אלקות כו' והיינו מבחי' גדלות דז"א ומל' שהי' הגילוי מחו"ב בז"א ומז"א כו'. דהנה חכ' הוא ממוצע בין אוא"ס ובין הנאצלים דכשם שאצי' ממוצע בין אוא"ס לנבראים כמו"כ חכ' שהיא בחי' אצי' שבאצי' ה"ז ממוצע בין אוא"ס לנאצלים כו', וכשם שאמצעות האצי' הוא בכדי להיות גילוי אוא"ס בעולם כו', כמו"כ אמצעות החכ' הוא בכדי להיות גילוי אוא"ס בנאצלים היינו בבחי' זו"נ כו', ובכדי להיות הגילוי בעולמות למטה זהו ע"י בחי' ז"א דוקא והיינו כאשר נמשך מחו"ב בז"א אז נמשך מז"א אל המל' להיות הגילוי למטה כו', וזהו תכלית הגדלות דז"א כאשר נמשך גילוי המוחין בז"א ומאיר גילוי אוא"ס בעולם, שזהו כללות ענין הגדלת המדות מן המוחין בבחי' האור והגילוי דוקא, ותכלית ההגדלה הוא בבחי' מוחין דגדלות שאז גם המדות הן בבחי' גדלות שאינן בבחי' מציאות מורגש ולמעלה הוא שנמשך גילוי אוא"ס ע"י המדות העליונות כו',

ומאחר שכן דעיקר ההגדלה הוא בבחי' האור והגילוי כו', הרי בהכרח צ"ל שהמדות יהי' כלים אל גילוי אור המוחין והיינו כאשר המדות הן בחלישות משא"כ בבחי' תוקף המדות אינם בטלים אל המוחין ואינם כלים לאור המוחין כו'. וזהו עיקר ההפרש למעלה בין מדות דתהו ומדות דתיקון, דמדות דתהו הי' בבחי' תוקף האור שזהו ריבוי האור ומדות דתיקון הן בבחי' מיעוט וחלישות האור, והיינו דמדות דתהו הי' כמו שהן בעצם מהותן בשרשן ומקורם וכמו המדות טבעיים שהן כמו שהן בהשרשתן בנפש בבחי' התגלות השרשת עצמות פשיטות הנפש כו' דמשו"ז הן בתוקף גדול כו', וכמו"כ בחי' המדות דתהו הוא שנתגלו המדות כמו שהן בשרשן ומקורן כו', וכנודע מ"ש בע"ח דספי' דתהו הי' בחי' הכתרים דכל ספי' כו', ונודע דכתר הוא בחי' הפשיטות והעצמות של כל ספי' כו' וידוע ג"כ שזהו שכמו שהספי' הן בעקודים באופן כזה נתגלו בבחי' נקודות דתהו כו', והגם די"ל שזהו רק בחי' החיצוני' דעקודים כו' וכמשנת"ל פרל"ו, מ"מ בחי' החיצוניות נתגלה כמו שהוא בעקודים ממש, דאין זה כמו בעו"ע דגם החיצוניות

השייך אל העלול כמו שכלול בעילתו אינו מתגלה כמו שהוא רק הארה לבד כו' משא"כ בתהו נתגלה החיצוניות כמו שהוא בעקודים ממש כו' (וזהו ההפרש בין בחי' הכתרים שבתיקון להכתרים דתהו כו'), וע"כ הן בבחי' תוקף האור ביותר ואין בהם בחי' הביטול וההנהגה מהמדרי' העליונה כו', והעיקר הוא בבחי' המדות שלא הי' בהם הביטול כלל לגבי המוחין מפני תוקף האור שבהם כמו בהמוחין ועוד יותר כו'. אבל בתיקון ה"ה בבחי' מיעוט האור והיינו שאינם בבחי' כתרים שהוא העצמות כו' כ"א בבחי' התפשטות הארה לבד כו', וה"ז מיעוט גדול לגבי בחי' התהו וכמ"ש במ"א שאין זה רק בחי' ריבוי ומיעוט לבד כ"א שהאור הוא באו"א לגמרי כו', וה"ז כמו עצם והארה שהארה היא באין ערוך לגבי העצם כלל כו', ובפרט בתהו ותיקון שההארה הוא לא בבחי' גילוי מן העצם כו'. והענין דהנה באורות דתיקון יש ב' ענינים הא' שהן אורות מיוחדים מבחי' אורות דתהו והן אורות דתיקון בעצם כו', והאורות אלו לגבי העצמות ה"ה כמו הארה לגבי העצם, דעם היותה גילוי מן העצם ה"ה באין ערוך לגבי העצם ולכן מה שאנו

יודעים מההארה את העצם ה"ז רק מציאות העצם לא מהותו כו', וזהו מפני שהעצם הוא באו"א לגמרי כו' וכמ"ש במ"א. והב' הוא מה שנמשך מהאורות דתהו דכאשר תקכאנתתקנו הכלים דתהו חזרו ונמשכו האורות שנסתלקו כו' וכמ"ש בע"ח, הנה המשכה זו אין זה בבחי' גילוי העצם כלל דענין גילוי העצם הוא שמעין העצם עכ"פ והיינו שהגילוי הוא ג"כ בל"ג כמו העצם כו', וכאן הרי העצם הוא בחי' הכתר של הספי' שאין בה פרטים כלל כו', וההארה היא הפרטי מדרי' שבה כמו מהחכ' ולמטה כו' שהן ב' מדרי' מובדלות זמ"ז כו' (ולפ"ז צ"ל דמה שהכלים דתיקון יורשים אורות דתהו זהו היתרון שנעשה למעלה ע"י הבירורים שלמטה דוקא, דהנה התיקון שהי' מלמעלה זהו שהאור יהי' בבחי' חלישות והיינו שלא יהי' בבחי' הכתר כ"א מהחכ' ולמטה דאין זה עצם האור וגם גילוי מן העצם כנ"ל, וע"י העבודה למטה נמשך עצם האור דתהו שמתלבש בכלים דתיקון כו', וי"ל שזהו דוקא ע"י מלמטלמ"ע שהו"ע או"ח שחוזר לקדמותו כו', דהנה הרפ"ח נצוצות הן נצוצי האורות כנודע, וע"י הבירור בדרך או"ח ה"ז מגיע בעצם האור ממש כו', גם י"ל דע"י הבירור דשבה"כ דתהו שנכללים בכלים דתיקון נעשים בבחי' מרחב לקבל בחי' אורות העצמים דתהו כו', וזהו רחבה מצותך מאד שהמצות שלמטה נעשים

כלים רחבים לקבל מאוד העליון בחי' האור הבל"ג כו'). וכמו עד"מ בנפש מדות טבעיים ומדות שכליים שישנם שניהם בנפש ואין השכליים הארה מהטבעיים עם היות שנלקחים מהם כו' וכמשנת"ל פרנ"ב, דהמדות שע"פ השכל אין עצם מהותם מן השכל רק לידתן והנהגתן הוא מן השכל כו' (וכאשר גם האדם הרי בתחלת ההתגלות ה"ה טבעי כמו בזמן הקטנות כו', ואח"כ נעשה שכלי שמדותיו המה שכליים כו' ה"ז כמו ממהות למהות אחר כו' ושניהם ישנם בו כו') והו"ע מיעוט וחלישות האור כו' ואז הן כלים לאור המוחין להיות לידת המדות מן המוחין ושיתנהגו עפ"י המוחין כו'.

קיצור. ומוחין הוא השגה בבחי' הפשטה, ובאוא"ס שלמעלה מהעולמות, שמאיר בגילוי גם בלב, והלב בוער ביותר, וכמו נשיק לעפרא מהתפעלות יתירה שבלב, אך אינן במורגש, וכן למעלה בזה"ג ההנהגה מבחי' מל', ומז"א רק נה"י, ובזה"ב האיר בחי' ז"א כשמאיר בו בחי' חכ' הממוצע לגילוי אור, וע"י ז"א הגילוי למטה, והרי כ"ז כשהמדות הן כלים אל הגילוי, וע"כ בתהו שנתגלה בחי' חיצוניות העקודים כמו שהוא, בחי' כתר, שהיו בתוקף ריבוי האור, ובתיקון בחי' מיעוט האור, כמו עצם והארה, וגם לא בבחי' גילוי מן עצם אורות דתהו (וע"י הבירורים דאו"ח נמשכים עצם אורות דתהו), וזהו בחי' חלישות המדות, ואזי הם כלים לבחי' המוחין.

רנח) ואמנם עדיין צ"ל מאין בא החלישות בהמדות מאחר שבעצם הן בבחי' תוקף גדול מאין בא בהם החלישות להיות נולדים מן השכל ולהיות כלים אל אור השכל להתנהג ע"י כו', וא"א לומר שזה גופא נעשה ע"י השכל שהרי פעולת השכל היא בבחי' התלבשות דוקא, וכמשנת"ל פנ"א ההפרש בין הרצון והשכל דהרצון פועל בבחי' מקיף והיינו בבחי' כח ותוקף כו' והשכל פועל בבחי' פנימי דוקא מפני שהוא כח פנימי בעצם כו', והמדות כמו שהן בתוקף הרי אינם כלים לאור השכל ואיך אפשר להשכל לפעול בהם כו'. אך באמת אנו רואין דסיבת חלישות המדות הוא מן המוחין, שהרי התינוק מדותיו הן בתוקף וכשיגדל ומאיר בו אור השכל נעשים המדות בחלישות, הרי אנו רואין בחוש שזהו מפעולת המוחין תקכבשמחלישים את המדות, וגם זה אנו רואין שאין זה בדרך התלבשות מהמוחין שהרי מה שבגדול נעשים המדות בחלישות אין זה ע"י שמתעסק עם המדות להחליש כוחם כו', הן אמת דהתעסקות השכל עם המדות הוא בתחלה בהתגלות ותולדות המדות ובהנהגת המדות כו', אבל עצם חלישת המדות היות התגלות שלהם רק ע"פ השכל. והיינו שלא יתפעל בעצמו שלא ע"י השכל כו' אין זה ע"י התעסקות השכל רק לאחר שהם בבחי' חלישות אז התעסקות השכל הוא בהנהגת המדות שזהו העיקר בהתכללות המדות מהמדה ההפכיות כו', וכמשית"ל פר"ס. אבל להיות חלישות המדות זה נעשה ע"י המוחין בדרך ממילא, דאור המוחין פועלים ממילא חלישות המדות כו', והראי' שגם הקטן שאין בו שום התעסקות מהמוחין בהמדות הרי המדות נחלשים בסיבת גילוי המוחין כו', וכמו"כ בגדול הוא ג"כ שלא ע"י התעסקות כ"א בדרך ממילא כו', ולכן כל מה שיגדל שמאיר אור המוחין יותר מתחלשים המדות, וכן מי שהוא בעל מוחין יותר התפעלות המדות המה בחלישות יותר כו'. וכמו טבע מוחין דגדלות בבחי' מנוחה והתיישבות וכמו סבא דעתיהו סתים כחמר טב דשקיט

כו', וכ"ז הוא בדרך ממילא שהמדות מתבטלים לגבי אור המוחין כו'. ולכאורה א"מ מאחר שהמדות הן בבחי' תוקף האור לגבי המוחין מפני מה בהתגברות אור המוחין מתבטלים המדות ונעשים בבחי' חלישות כו', וגם איך המוחין פועלים ממילא שלא בדרך התלבשות שהרי המוחין הן או"פ כו', אך הענין הוא דזה שהמוחין פועלים חלישות בהמדות אין זה מהמוחין עצמן כ"א מהאור השורה בהמוחין, והיינו דבשכל יש בזה אור שלמעלה מהשכל בעצם כו', כי השכל שהוא כח פנימי והוא כח היותר נעלה שבנפש ה"ה כלי לאור הנפש דאור עצם הנפש שורה בתוכו כו', והאור הזה שיש בשכל שהוא למעלה מן השכל זהו שפועל חלישות המדות כו', ולכן עיקר ביטל המדות הוא מכח החכ' דוקא, דהנה כח הבינה הוא שמנהיג את המדות והיינו להיות התכללות המדות עפ"י הטעם והשכל כו' כמשית"ל, אבל ביטול המדות שזהו החלישות שלהם הוא מכח החכ' דוקא כו' וכמ"ש במ"א, והיינו לפי שהחכ' הוא בחי' אין וביטל דעש"ז נק' בשם חכמה כח מ"ה וכמ"ש וחכ' מאין תמצא שהחכ' עצמה היא בבחי' אין כו', והביטול דחכ' הוא בבחי' ביטול עצמי

וכמו במשה דכתי' בי' ונחנו מה בבחי' ביטול בעצם כו', וע"כ החכ' פועל הביטול בכל דבר כו'. ואמנם ג"ז מה שיש בחכ' בחי' הביטול זהו מפני שבחכ' מאיר מבחי' אין אמיתי שהוא בחי' עצמות אוא"ס כו', וכידוע דאוא"ס שורה בחכ' דוקא וכמ"ש בע"ח דאוא"ס מאיר בחכ' בקירוב מקום כו'. וע"כ החכ' היא בבחי' ביטול בבחי' מה וכמו מה פשפשת כו' בבחי' ביטול במציאות כו', אך דוקא חכ' היא כלי להשראת אוא"ס לפי שהחכ' אינה בבחי' השגה עדיין, שזהו ג"כ ענין הביטול דהרי כל השגה הוא יש כו', והחכ' שאינה השגה ה"ז בחי' ביטול כו', וכמשנת"ל פמ"ב דגם השכלי דחכ' ה"ז בחי' הנחה שכליות כו' דענין הנחה הרי אינו השגה כו', ובפרט בחי' הראי' דחכ' כו', ע"כ החכ' היא כלי להשראת אוא"ס ב"ה וזהו בחכ' בבחי' פנימי ובבחי' גילוי המהות כו', והוא מטעם זה גופא שאינה בבחי' השגה שהרי השגה תופס רק מציאות דבר כנודע, וחכ' לפי שאינה השגה תופס עצם המהות כו' (וכמו שנת"ל פל"ט), ומה שנק' בשם השראה לבד היינו לפי שזהו רק כמו ראיית עין השכל ולא כמו ראיית העין ממש כו', וגם לא כמו לעתיד שיהי' בבחי' השגה וההשגה תהי' עצמיות כו' וכמשנת"ל פקס"ד ופרכ"ז, אבל מ"מ הוא בבחי' תקכגראיית המהות כו', וכמו במשה דהגם דכתי' ופני לא יראו מ"מ נאמר בו וירא ראשית לו כו', ומ"ש ופני לא יראו היינו בדרך נבואה שזהו כמו ראיית העין כו' וכמ"ש במ"א, וע"י האוא"ס שמאיר בחכ' עי"ז הוא הביטול ביותר בבחי' החכ' היינו בבחי' ביטול עצמי ממש שאינו בבחי' מציאות לעצמו כלל כו', וזהו ג"כ מה שהחכ' הוא בבחי' התאחדות ממש באוא"ס דאיהו וחיוהי חד בבחי' חד ממש כו' שזהו ג"כ מחמת בחי' הראי' דחכ', וכידוע המשל מהראי' באיזה דבר כמו באיזה ציור נאה שמתאחד ונדבק נפשו בזה עד שכל חושיו נאבדים בזה כו' והו"ע ביטול כל המציאות לגמרי כו' וכמ"ש במ"א. ומשו"ז פועל החכ' בחי' הביטול והחלישות בהמדות כו', ובפרט לפי משנת"ל פר"ג דנפש האדם בעצם הוא בבחי' חכ' כו', ועם היות שהחכ' אינו עצמות הנפש מ"מ העצמות דוקא הוא סיבה לכח החכ' כו', ונת' שם שזהו בחי' התענוג שזהו עצמות הנפש והתענוג הוא שנעשה בחי' חכ' כו', והמדות עם היות שזהו התגלות העצמיות וכמו שנת"ל פרנ"א שזהו התגלות ההשרשה פשוטה שבנפש כו', הרי נת"ל פרנ"ב שזהו כמו בחי' הרצון

כו', וע"כ יש שליטה מהחכ' על המדות כמו שיש שליטה מהתענוג על הרצון לפי שהוא פנימי עם היות שניהם עצמיים כו' (וכשם שבתענוג ורצון הרי אין שליטה להתענוג לשנות עצם הרצון מרוצה ללא רוצה כו' וכמשנת"ל פר"ב, כמו"כ החכ' הגם שפועל חלישות בהמדות מ"מ אין זה שמשתנים המדות לגמרי בעצם מהותם שהרי הטבעית מ"מ נשאר וכמשנת"ל פרנ"א. וגם בהתפעלות המדות ע"י השכל יכול להיות התגברות המדה אח"כ כו' וכמשנת"ל פרנ"ג, והטעם שנת' שם בפר"ב שייך גם כאן בחכ' ומדות דהחכ' הוא שבא העצמות בכח שהוא חוץ להעצמות והמדות הן התגלות העצמות כו', ומ"מ להיות שבעצם זהו העצמות ממש ע"כ יש בחכ' השליטה לפעול הביטול והחלישות בהמדות כו').

ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש ויהס כלב את העם אל משה, פי' ויהס ל' שתיקה וכמו הס מפניו כל הארץ, וידוע דשתיקה הו"ע הביטול והיינו בחי' חלישות וביטול המדות שזהו ע"י שם מ"ה, וזהו אל משה דוקא בחי' ש' מ"ה כו', מפני שיש כח בבחי' ש' מ"ה לפעול הביטול במדות דתהו כו', גם ויהס שהוא מל' הס מפניו כו' דקודם לזה כתי' וה' בהיכל קדשו והיינו גילוי אוא"ס שהי' מאיר בביהמק"ד בהיכל קדה"ק, וזהו הגילוי שע"י המדות עליונות שבהם וע"י מאיר גילוי אלקות למטה כנ"ל, דבזה"ב הי' גילוי אוא"ס ע"י יחוד זו"נ פב"פ שזהו ע"י או"א שהי' מאיר בז"א כו', וזהו והוי' בהיכל קדשו היכל בגימ' אדני, וידוע דהיכלות ה"ה מעלימים ומכסים על האור כו', ובביהמק"ד לא הי' ההיכל מעלים אדרבא הי' גילוי אוא"ס ע"י גילוי ש' הוי' בחי' מ"ה דחכ' וז"א כו', וזהו ויהס כלב היינו חלישות המדות בכלל להיות בהם הביטול וגם שיהי' ע"י המדות הגילוי למטה להיות הביטול בנבראים כו', וכ"ז ע"י משה בחי' ש' מ"ה כו', והי' זה ע"י כלב שהוא בגימ' אלי' ובגימ' ב"ן וידוע דאלי' הי' בחי'

ב"ן דמ"ה כו', ע"כ הי' ביכולת כלב לחבר אותם לשם מ"ה דמשה שיהי' בהם הביטול כו' (וגם באלי' כתיב והשיב לב אבות על בנים כו'). וזה הי' תשובה לטענת המרגלים שאמרו אפס כי עז העם כו' כי חזק הוא כו' דהיינו תוקף המדות דתהו כו', ע"ז השיב להם כלב שבכח ש' מ"ה לעשות בהם החלישות והביטול כו', וזהו כי יכול נוכל לה היינו בחי' החלישות בכלל כו', ומש"א וירשנו אותה הו"ע תקכדירושת אורות דתהו שזהו ע"י הבירור והיינו התעסקות בחי' ש' מ"ה לברר שזהו בבחי' התלבשות כו', והיינו נגד ב' בחי' ביטל הנ"ל דבחי' שתיקה בכלל ובחי' הס מפניו כו' אומר וירשנו אותה בבחי' בירור פרטי, ויכול נוכל לה בבחי' החלישות בכלל כו', וזהו כי יכול בדרך נתינת טעם דמה שיכול להיות הבירור פרטי הוא ע"י שיש תחלה החלישות בכלל כו', ומש"א אם אומר לנו לעשות סולמות כו' זהו בחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד שיש ג"כ בתיקון והו"ע וראשו מגיע השמימה כו', רק שבתיקון ג"ז הוא בבחי' הביטול ע"י ש' מ"ה בכלל וע"י הקדמת העבודה שעפ"י טו"ד כו' וכמשנת"ל סד"ה בהעלותך, וזהו שאם משה בחי' ש' מ"ה אומר לנו לעשות סולמות בבחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד ג"ז הוא בבחי' ביטול כו'. וזהו ויהס כלב דהמרגלים טענו כי עז העם בחי' המדות דתהו עז"א ויהס כלב השתיקן בבחי' הביטול ע"י ש' מ"ה דמשה וזהו כי יכול נוכל לה וגם וירשנו אותה בבחי' בירור פרטי כו'.

קיצור. והנה גם עצם החלישות דמדות הוא מהמוחין, ולא ע"י התעסקות, כנראה בחוש, והוא מפני שבמוחין שורה אור עצם הנפש, והעיקר הוא מבחי' החכ', דחכ' היא בחי' מ"ה ביטול למעלה מהשגה, ע"כ שורה בה אוא"ס, ולכן בחכ' הוא ביטול עצמי, וע"כ החכ' היא בחי' התאחדות ממש באוא"ס, וע"י החכ' נעשה ביטול וחלישות במדות, ובפרט שהחכ' ה"ה מעצמות הנפש, יש לה שליטה על המדות שהן התגלות השרשה עצמית, כמו שליטת התענוג על הרצון (ומ"מ אינו משנה ההטבעה כמו שהתענוג אינו משנה עצם הרצון). וזה ויהס כלב שתיקה ביטול וחלישות המדות, אל משה ע"י ש' מ"ה דחכ', וזהו יכול נוכל לעשות חלישות באורות דתהו, וירשנו אותה ע"י הבירורים.