יום ב' דחה"ש, תרד"ע

תפדבס"ד. יום ב' דחה"ש, תרד"ע

וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, וצ"ל מה מודיע בזה שיש יתרון לחכ' מן הסכלות שזה ידוע ומובן לכל ומה מודיע זאת שלמה בחכמתו שיש יתרון כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל סיבת הפירוד דספי' דתהו שלא רצו לקבל זמ"ז וגם לא להשפיע זל"ז מצד השלימות שהי' בכאו"א כו' והוא להיות דסיבת ההשפעה מה שהמשפיע יורד ומצמצם א"ע להשפיע הוא מפני שעי"ז מקבל יתרון אור כו', וספי' דתהו מצד הישות שלהם היו בבחי' שלימות בעצמן שלא מצא חסרון בעצמו וגם לא מצא יתרון בהמקבל שעי"ז יהי' בו תוס' אור כו' וע"כ היו בבחי' פירוד שלא להשפיע זל"ז כו'.

רמ) אמנם עדיין צ"ל דהרי אנו מוצאים דבהשפעה יש ב' אופנים, הא' שההשפעה היא מצד הביטול והב' שסיבת ההשפעה היא מצד הגדלות דוקא, דב' מיני השפעה אלו ישנם בקדושה ג"כ, דהנה ידוע דמקובלים הראשונים קראו מדת החסד בשם גדולה והאריז"ל קורא תמיד מדת החסד בשם חסד ובחי' הגדולה אינו תפהבכלל המדות כלל לדעתו (ומ"ש לך ה' הגדולה וכן מש"א הגדול הגבור מפרש שזהו בחי' החסד, אבל עצם ענין הגדולה ה"ז למע' מהמדות כו'). והענין הוא דהנה אי' בזהר אית חסד ואית חסד אית חסד בחי' חסד זוטא חסד דז"א ונקרא חסד דאברהם, ואית חסד בחי' רב חסד שהוא בחי' חסד דא"א כו', ונודע דחסד דז"א הוא חסד שמצד הביטול ועש"ז נק' חסד זוטא כו', דלבד זאת שבא בבחי' הגבלה לגבי בחי' רב חסד דאריך כו', דמשו"ז כללות המדות דאצי' נק' בשם זעיר אנפין לגבי בחי' אריך כו', וכידוע דז"א הוא סוף עולם הא"ס והיינו שכל האורות דאוא"ס ב"ה באים בז"א בבחי' קטנות וצמצום ועי"ז יכול להיות התהוות העולמות בע"ג כו' וכמ"ש במ"א, דמ"מ לא משו"ז לבד נקרא חסד זוטא שהרי מ"מ גם בחי' חסד דז"א הוא ההשפעה בבחי' בלי גבול כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד בפי' הגדול הגבור ופי' הגדול הוא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים לאין קץ ותכלית כו', ועם היות שזהו בחי' בל"ג דאצי' דכללות אור האצי' הוא שבא בבחי' מדה וגבול כו', ועיקר הבל"ג בזה הוא לגבי עולמות בי"ע לבד

כו', מ"מ ה"ז ההשפעה שבבחי' בל"ג כו' (וי"ל דבמדרי' שהוא בבחי' בל"ג אפי' רק לגבי העולמות יש בזה מבחי' בל"ג באמת כו', וכמו בענין בכל מאדך שמבואר בכ"מ הפי' מאד שלך היינו מה שאצלו הוא בחי' בל"ג דבמדרי' שלמע' ממנו ה"ז בבחי' גבול כו', ומ"מ אמרו ע"ז במדה שאדם מודד בה מודדין לו שממשיך עי"ז בחי' מאד העליון שהוא בל"ג באמת כו', והיינו שמשום דאצלו הוא בחי' בל"ג ה"ז גבוה במדרי' מבחי' הגבול דהמדרי' העליונה כו', וכמו"כ יובן בבחי' החסד להיותו בבחי' בל"ג דהרי במדות דאצי' זהו ההפרש בין בחי' החסד והגבו' דחסד הוא בל"ג וגבו' הוא בחי' הגבלה כו' וכמ"ש במ"א, ע"כ עם היות שכ"ז הוא לגבי בי"ע דבעצם מהותם ה"ה בבחי' מדות שהן בבחי' מדידה והגבלה כו' יש מ"מ בבחי' החסד מבחי' בל"ג האמיתי כו'). וא"כ מה שנקרא חסד זוטא אין זה מצד ההגבלה כ"א זהו מפני שהוא בחי' חסד שמצד הביטול כו', וכמו חסד דאאע"ה שהי' משפיע טוב וחסד לכל אדם שהי' זה מצד הביטול והשפלות שלו שלא הי' נחשב כלל בעיני עצמו, וכמ"ש ואנכי עפר ואפר שהי' בעצמו כעפר ואפר

ממש, וע"כ כל מה שהי' לו נתן לזולתו שנחשב בעיניו יותר ממנו כו' והוא הסתפק בהשיריים ומותרות, מפני שהי' נחשב בעצמו כשיריים כו', וכן הוא בד"כ בכל איש הטוב והחסד שיש בו ע"פ הרוב מדת הענוה והשפלות וא"צ דבר לעצמו, ומסיבה זאת יהי' כמו טבע בנפשו להרבות חסד וטוב לכל הבריות וליתן להם מכל אשר לו כו', דמי שהוא בהגבהה והתנשאות צריך הכל לעצמו וכמה שיש לו אינו מספיק לו (עס איז ניטא קיין גינוג) ולהיפך מי שהוא בענוה ושפלות יתן הכל אל הזולת כו', וכמארז"ל במשנה פ"ה דאבות תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה כו'. והדוגמא מזה למע' באדם העליון בחי' החסד הוא ג"כ מצד הביטול כו', דלהיות שהע"ס דאצי' הן בבחי' ביטול לגבי אוא"ס דלאו מכל אלין מדות איהו כלל כו', וכמ"ש בס"י ולפני כסאו הם משתחוים כו', ומצד זה הוא בחי' החסד וההשפעה להשפיע טוב וחסד בעולם כו' (ולמע' הרי אינו שייך לומר דמפני שא"צ לעצמו משו"ז הוא משפיע כו', רק דצ"ל דמצד הביטול כל דבר תופס מקום ונראה לדבר חשוב וראוי הוא להשפיע לו כו' (ומדת

הגבו' הוא ג"כ מצד הביטול והוא דמצד עוצם הביטול הנה כל ביטול הנבראים לא זכו בעיניו כו', ומ"מ בחי' השפלות והנחת עצמותו הוא יותר בבחי' תפוהחסד כו'), ועמ"ש במ"א ההפרש בין טוב לחסד דאיש הטוב הוא שרואה גרעון הזולת ושאינו ראוי ומ"מ מיטיב עמו כו', דבמדת הטוב בעצם אין גרעון הזולת מונע כלל כו', ואיש החסד הוא שאינו רואה כלל את הגרעון ונראה לו שהוא ראוי אל ההשפעה כו', והיינו מצד הביטול והשפלות שלו שאינו נחשב בעיניו למציאות כלל ושפל מאד בעיניו כו', ה"ה רואה רק את הטוב בכל דבר וחשוב הוא בעיניו ושהוא ראוי לההשפעה כו'), וזהו דחסד דז"א נקרא חסד דמ"ה וכמו אברהם אבר מ"ה דהיינו החסד שמצד הביטול כו', אך כ"ז הוא בבחי' חסד דאצי' כו'. אבל בחי' ורב חסד שלמע' מאצי' הוא בחי' החסד שמצד הרוממות והגדולה כו', וכמו שאנו רואין למטה שיש ג"כ בחי' רב חסד שבא ממדה הפכית לגמרי ממדת השפלות והשיריים כנ"ל כ"א אדרבה ממדת הגדולה וההתנשאות כו', והוא כאשר האדם מתעלה בגדולה והתנשאות דעושר בבלי מדה מוגבלת כו', אזי יהי' כמו טבע בנפשו להשפיע ג"כ רב טוב וחסד לכל הבריות כקטן כגדול במדה בלתי מוגבלת כלל כו', וכמו מלך גדול שמשפיע לכל כיד המלך בריבוי השפעה ביותר, וזהו מפני

שמצד עוצם גדולתו אין ההשפעה תופס מקום וגם ריבוי ההשפעה כדבר קטן נחשב אצלו כו' (והנה הטבע הזאת להשפיע כו' אין זה מצד טבע המרומם להיות נמשך אל השפל כו' שנת"ל פרל"ה, דכאן הוא להשפיע גם למי שאינו שפל ושייך גם במי שעומד בדרגא כמו בהשפל לגמרי כו', רק זהו מצד גדולת המשפיע, שמפני ריבוי השפע וריבוי האור בעצמו ה"ה בבחי' טבע הטוב להיטיב לכל והיינו שמטובו ייטיב לכל אדם כו', דמי שטוב לו על לבו (עס איז גוט אויפין הארצין) רוצה שיהי' לכל טוב כו' וזהו סיבת ההשפעה אל הזולת כו', ומצד הגדולה והרוממות שלו ההשפעה היא בריבוי מאד ונמשך לכל בשוה להיות כי טבע הטוב להטיב כו'). והדוגמא מזה למע' באוא"ס שלפני אצי' שהאור הוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג ממש דלגדולתו אין חקר כו' וטבע הטוב כבי' להיטיב ולהשפיע טוב וחסד לעולמות ונבראים בריבוי השפעה ביותר שאין קץ ותכלית כלל לחסדו הטוב כו', ועז"נ ארך אפים וגדל חסד וכמא' כמה ארך אפים לפניו כו' שמשפיע לכל בריבוי השפעה ביותר כו', וכ"ז הוא מצד הגדולה והרוממות שזהו סיבת ההשפעה ומשו"ז

הוא בריבוי ביותר כו'. ולפי"ז צ"ל בספי' דתהו הי' צ"ל עכ"פ אופן ההשפעה כזאת שמצד הגדולה כו', דעם היות שלא הי' בהם ההשפעה שמצד נעיצת התחלה שבהמקבל שעי"ז יהי' יתרון להמשפיע כו' שזהו כענין ההשפעה שמצד הביטול כו' (ובאמת זהו ע"י הביטול אל אמיתת הכוונה כו' כנ"ל פרל"ז ורל"ט), ובספי' דתהו מצד הישות שלהם א"צ לקבל שום יתרון שהיו בבחי' שלימות בעצמן כו' כנ"ל, מ"מ הרי מצד הגדולה וההתנשאות שהי' בהם משו"ז הי' צ"ל בהם ההשפעה כו', ונודע דספי' דתהו הי' בבחי' ריבוי האור ביותר, וא"כ הי' צ"ל בהם טבע הטוב להיטיב ולהשפיע ג"כ בבחי' ריבוי אור כו'.

קיצור. וצ"ל הלא בהשפעה יש שמצד הביטול, דחסד דז"א שנק' חסד זוטא, אין זה רק מצד הצמצום, שהרי חסד במדות דאצי' הוא השפעה בבחי' בל"ג, וי"ל שיש בזה בחי' בל"ג ממש להיותו בחי' בל"ג דאצי', כ"א זהו מצד הביטול, וכמו חסד דאברהם שהי' כשריים בעיניו, וכמו"כ למעלה מצד הביטול לאוא"ס כל דבר תופס מקום וראוי להשפעה, אמנם רב חסד הוא השפעה מצד הגדולה, לא מצד תפיסת מקום דהמקבל, רק משום טבע הטוב להיטיב ובריבוי בל"ג, וכמו הגדול תפזבעושר רוצה להיטיב ולהשפיע לכל, ולכאורה הרי אופן השפעה זו הי' צ"ל בספי' דתהו מצד הגדולה.

רמא) אך הענין דהנה במשנה דפ"ה דאבות אי' שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית וי"א זו מדת סדום, דלהת"ק עיקר מדת סדום הוא כשמונע ממנו מה שזה נהנה וזה לא חסר כלל, אבל כשזה חסר קצת אין זו מדת סדום, ולהי"א גם כשחסר קצת ה"ז מדת סדום כו'. והענין למע' הוא ע"פ הידוע ההפרש בין אור ושפע (עמשנת"ל פנ"ג ואילך באורך), דאור הוא שאינו פועל שום שינוי בהמאור והוא להיותו בחי' הארה לבד שאינו נמשך בזה ממהות ועצמות הדבר רק הארה לבד כו', ואופן ההמשכה היא שלא בבחי' התלבשות וחפיסא דהיינו שאין המאור מוטרד ומוגדר בההשפעה כו', והוא דלהיותו בחי' הארה לבד ה"ז בא בדרך ממילא כו', וכמו באור השמש שאינו עושה שום שינוי בהמאור דבגילוי האור אין שום חסרון בהמאור וכשאינו מאיר אין בו תוספות כו', או להיפך דבהשפעת האור אינו מתוסף דבר בהמאור וכשאין האור מאיר אין בו שום גרעון מזה כו', רק שהשמש מוכרח בהאור. ולמע' יובן דעם היות שזה גילוי רצוני מ"מ ה"ז בדרך ממילא כו' וכמו באור וחיות כללי מהנפש כו' וכמשנת"ל שם באורך, והנה בהמשכת

העצמות ודאי כן הוא שאין בו שום שינוי ח"ו, דכאשר העצמות נמשך אין זה עושה שום חסרון ח"ו, דכשם שבהמקבל הרי כשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו, כמו"כ בהעצמות אין בזה שום חסרון ח"ו בזה שנמשך כו' (ולא כמו בשפע כמו מים הנמשכים ממקום למקום כו'), וגם אינו שייך שום טרדא והגדרה כו'. הנה ודאי כן הוא בבחי' העצמות, אבל מה שמדברים הוא בהאור והגילוי אם הוא בבחי' אור או בבחי' שפע והכוונה הוא בהאור עצמו (וגם במקור האור ר"ל מה שהוא בבחי' מקור כו') אם יש בזה שינוי כו', והוא דבההמשכה שבבחי' אור אין בזה שינוי לא בהמקור ולא בהאור דלהיות שהוא הארה לבד אינו פועל שינוי בהמקור כו', ומפני שאינו בא בהתלבשות ותפיסא (שזהו להיותו אין כמו העצם כו') אין שינוי גם בהאור כו', והעיקר הוא למע' בבחי' האור מקיף שבא בבחי' גילוי העצם ובבחי' אין כו', שההמשכה היא בבחי' אור לא בבחי' שפע והיינו שאין בזה שום שינוי כלל כו' וכמשנת"ל בפרקים הנ"ל. אבל כאשר ההמשכה היא בבחי' מהות דבר מה כו' והיינו בהאור שהוא בבחי' מציאות דבר כו', הרי

ההמשכה בזה הגם שהוא רק הארה לבד ה"ז המשכת מהות דבר מה כו', וכמו בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל שהשכל הוא בבחי' מציאות דבר (וכמשנת"ל פמ"ט דכח השכל ה"ז כח שלחוץ העצמות של הנפש כו'), ע"כ השפעת השכל הגם שזהו רק הארה לבד ה"ז המשכת מהות דבר מה כו', וה"ז בבחי' שפע שבא בבחי' התלבשות ותפיסא שהמשפיע נתפס בזה וגם ההשפעה היא באה בבחי' התלבשות ותפיסא בהמקבל כו', ולכן השפע משתנה אצל המקבל דכאשר תופס את ההשכלה ה"ה משתנית לפי אופן הכלים והחושים שלו כו', וכן גם המשפיע משתנה בזה שאינו דומה קודם ההשפעה ובעת ההשפעה ואחר ההשפעה והיינו מפני שנתפס ומתלבש בזה כו', וכן הוא בכל עו"ע שהארת העילה היא בבחי' התלבשות בהעלול כו' והעילה נתפסת בזה וכמא' החוקרים כל מניע מתנענע בעצמו כו'. ולמע' זהו בבחי' או"פ בכלל שבא בבחי' צמצום ובבחי' מדה וגבול לפ"ע העולמות להאיר העולמות כו' והוא בבחי' מציאות תפחאור כו', וכמשנת"ל באורך איך שגם בשרש ומקור האורות יש ע"ס רק שהן בבחי' אחדות ופשיטות לגמרי כו' (וכללות האור הזה הוא להאיר את העולמות כו'), ולאחר הצמצום הן בבחי' ספי' פרטיות ונקרא ע"ס בלי מה כו', וכמו שמתלבשים בכלים ה"ה בבחי' מציאות אור כו', ובד"פ הוא בבחי' הכלים דע"ס דאצי' שבהם שייך ענין ההשתל', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' ד"ה איהו וחיוהי חד בהשתל' הספי' בספי' עצמן כו', וגם למ"ד כלים דזו"נ נעשים נר"נ לבי"ע כו' (ובזה ג"כ בחי' האור כמו שנמשך ע"י הכלים שנעשה כמהות הכלים שבא ג"כ בבחי' התלבשות כו', ומ"מ על האור נאמר אין קדוש כה' כו' וכמ"ש במ"א).

קיצור. יקדים דלדעת ת"ק במשנה דאבות מדת סדום הוא כשמונע השפעה שלא חסר כלל, ולדעת הי"א גם כשחסר קצת ה"ז מדת סדום, והענין הוא דהנה אור להיותו הארה לבד אינו עושה שינוי בהעצם, וגם בהאור אין שינוי מפני שאינו בבחי' תפיסא, והעיקר הוא בהאו"מ, ושפע הוא שעושה שינוי בהמשפיע כמו בהשפעת השכל, וגם השפע משתנה אצל המקבל, ולמעלה הוא בבחי' האו"פ שבא במדה וגבול, ובהתלבשות בכלים ה"ה בבחי' מציאות, והעיקר הוא בבחי' הכלים.

רמב) והנה בב' מדרי' אלו הוא ההפרש אם המשפיע חסר או לא חסר כו', דהנה בבחי' אור שזהו בד"כ בבחי' האו"מ כנ"ל זהו זה נהנה וזה לא חסר כלל, והיינו דהמקבל נהנה מן האור שהרי האור מקיף פועל ג"כ בעולמות, וכמשנת"ל באורך (מפנ"ז ואילך) בענין פעולת המקיף הן המקיפים כללים והן המקיפים פרטים כו', וכידוע דעיקר ההתהוות ועיקר החיות הוא מהאו"מ כו', וזה לא חסר שלא יש שום שינוי בהמאור וגם לא בהאור כו' להיותו בחי' גילוי העצם לבד כו', וגם כמו שהוא בבחי' שייכות אל העולמות ונעשה בבחי' מקיף להם ה"ה בבחי' אין ממש כו', ובכל מה שנמשך להיות בבחי' מקיף פרטי לכל עולם ועולם בפרט כו' ה"ה באותו המהות ממש כמו שהוא בכללות ואין בו בחי' מעלה ומטה כו' וכמשנת"ל פרק פ' ובפרקים שאח"ז, ופעולת המקיף שפועל בהעולמות אין זה בבחי' התלבשות ותפיסא בהם ואין עושה שום שינוי כו', וזהו ולא חסר שאין שום חסרון וגרעון בההשפעה כו', וכ"ז הוא בבחי' אור מקיף. אבל בחי' או"פ שבא בבחי' שפע ובפרט בבחי' הכלים שפעולת העליון בהתחתון הוא בבחי'

התלבשות ותפיסא כו', הרי בזה חסר קצת המשפיע בהשפעתו היינו שיש שינוי בהמשפיע כו', וכמו בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל שהמשפיע נתפס בזה כו', דכמו"כ הוא בדוגמא כזאת בבחי' ההשתל' בע"ס דאצי' דשייך בזה שינוי כו', ויש שהוא בבחי' חסר ממש וכמו ע' שנין דדוד שנתן לו אדה"ר שנחסרו בשני אדה"ר (וידוע שזהו המשכת האור מח"ע לח"ת כו', וכן בשני האבות שנתנו לו כו', וצ"ל שזהו להורות שאינו כמדליק נר מנר כו', דהנה למטה הרי נחסרו ממש שנים האלו משנות אדה"ר והאבות אבל למע' אינו שייך לומר חסרון ממש, רק י"ל דלהיות שענין האצי' הוא כמדליק נר מנר שאין נר הראשון חסר כלל כנודע וההמשכה בבחי' המל' להיות שזהו מקור בי"ע שבאצי' ההמשכה אינו בבחי' כמדליק נר מנר כו', ועמשנת"ל פקמ"ה ובפרקים שאח"ז איך שבעו"ע יש הפרש בין שהוא לצורך האצי' או לצורך בי"ע כו'), וגם בהמשכה שאינה עד"ז מ"מ מאחר שהוא בבחי' התלבשות ה"ז תפטעושה חסרון ושינוי כו'. ועמ"ש בדרוש אוא"ס בכוחך הגדול איך שכל נברא יש בו ג' מיני חיות והן בחי' אור וחיות וכח והיינו מבחי' האו"מ והאו"פ והכלים כו', דהאור מקיף אינו בבחי' התלבשות כלל כו', והאו"פ הוא בבחי' התלבשות ומ"מ הוא קדוש ומובדל ועז"נ אין קדוש כהוי' כו', ובחי' כח הוא מבחי' הכלים שבבחי' התלבשות ממש ובזה שייך שינוי כו' (והעיקר הוא בכלים דבי"ע כו'), וזהו זה נהנה וזה חסר, דזה נהנה בבחי' הנאה פנימי' בבחי' אור וחיות פנימי במורגש שמאיר בו בבחי' גילוי ממש בכל עולם ועולם לפי ערכו ומדריגתו כו', וזה חסר שנעשה שינוי ע"י ההתלבשות והתפיסא כו', אך נגד זה יש בזה יתרון מה שנתוסף תוס' אור בהמשפיע ע"י המקבל כו', וכמשנת"ל פרל"ח דירידת המשפיע מה שיורד ומצמצם עצמו להשפיע זהו מצד נעיצת התחלה שבהמקבל שעי"ז נתוסף אור רב בהמשפיע כו', דכ"ז הוא דוקא באופן ההשפעה הזאת שבבחי' או"פ כו' וכמשי"ת. ויובן כמו"כ בנה"א ונה"ב שהנה"א הוא בבחי' התלבשות בהנה"ב, דעם היות דהנה"א הוא במדרי' הקדושה והנה"ב הוא מק"נ שאינם בערך זל"ז

כלל וכלל ומ"מ הרי הנה"א הוא בבחי' התלבשות ממש בהנה"ב, וכל ירידתו למטה הוא לפעול תקון וזכוך הנה"ב שזהו דוקא ע"י שהנה"א מצמצם א"ע ומתעסק בזה, דהיינו שההשגה וההתבוננות יהי' בענינים השייכים לנה"ב היינו ענינים כאלו שהמה בקירוב אליו כו', ושתהי' ההתבוננות באופן כזה שיובן אל הנה"ב ג"כ וירגיש ג"כ את הטוב והעילוי דאלקות כו', דכ"ז הוא בבחי' שינוי בהנה"א הן בכללות ההתלבשות והן בההתעסקות בתקון וזכוך הנה"ב כו', אבל עי"ז דוקא מתוסף אור רב בנה"א מהשרש הקדום דנה"ב דשרשו מתהו שקדם לתקון שניתוסף עי"ז אור בנה"א כו'.

ועפי"ז יובן מ"ש וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כו', דסכלות קאי על הנה"ב, והרי הנה"א מתלבש בהנה"ב ונתפס בזה אך עי"ז מתוסף אור בנה"א כו', ועז"א וראיתי שיש יתרון כו' דעם היות שזה ירידה גדולה הנה עי"ז דוקא יש יתרון לחכ' דנה"א מהסכלות דנה"ב כיתרון האור שהוא מתוך החשך דוקא כו', ובמדרש אי' דכשם שיש יתרון לאור מן החשך כן יש יתרון לד"ת על דברי הבלים, והיינו שהרי התורה היא ג"כ בבחי' התלבשות והתעסקות בדברים הגשמיים וכמו ר"י כולהו תנויי בניזקין הוה שעי"ז הוא הבירור כו' וכמשנת"ל פקע"ט, ונעשה יתרון עי"ז בבחי' תוס' אור כו'. וזהו וראיתי אני שיש יתרון כו' דההשפעה שבבחי' שפע שעושה שינוי בהמשפיע ובההשפעה דכמו"כ בנה"א שמשתנה בההשפעה בבחי' התלבשות בנה"ב, אך עי"ז נעשה בו יתרון גדול בבחי' תוס' אור כיתרון האור כו'.

קיצור. והנה בהאו"מ זה נהנה שהמקיף פועל בו, והוא עיקר החיות, וזה לא חסר שגם פרטי המקיפים הוא אותו המהות, ובהאו"פ ובפרט בכלים הרי יש שינוי, ויש שחסר וכמו ע' שנין דדוד שחסרו מאדה"ר, וי"ל שלהיות ההמשכה במל' אינו כמדליק נר מנר, וזה נהנה באו"פ וזה חסר שיש שינוי, אך יש בזה יתרון תוס' האור שע"י המקבל, וכמו"כ בנה"א שמתלבש בנה"ב לתקנו מתוסף עי"ז אור בנה"א. ובזה יובן מ"ש וראיתי שיש יתרון לחכ' דנה"א ע"י בירור הסכלות דנה"ב.