הנה מקום
עז, אכי תשא ל"ג כ"ה ויאמר ה' הנה מקום, אדר"נ פי"ב. רבות נ"ג א' ע"ו ג' ק"ס א'. זח"א ע' שע"ח. ח"ב ש"ע. ח"ג תי"ג תי"ד. של"ה רצ"ב א'. בחיי קפ"ה ג'. רבות ר"פ וירא פמ"ח כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והם יושבין לכבודי ואני נצב על גבן שנאמר אלקים נצב בעדת אל, תלים פ"ב א"ר יצחק עומד אין כתיב כאן אלא נצב, אטימוס (כ' המ"כ פי' הערוך מוכן ומזומן שם טרם בואם וכן פירש"י) כמה דתימא ונצבת על הצור עכ"ל.
ויצא פס"ח דע"ו ג' מן מה דכתיב הנה מקום אתי הוי הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו עכ"ל, ונז' לעיל, וכ"ה ברבות כי תשא דק"ס ע"א ס"פ מ"ה, ויאמר ה' הנה מקום אתי, ונצבת על הצור א"ר יוסי בר רבי חנינא, הנה אנכי במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי, אתרי טפלה לי ואין אני תפלה לאתרי עכ"ל. הנה כ' אאזמ"ו נ"ע בד"ה ואתחנן אל הוי' בעת ההיא, וז"ל ואהבת את הוי' אלקיך ואהבת אהבה מלשון אבה כו' שיהי' בחי' הוי' עצמו שורה בך כו', וזהו את הוי' אלקיך פי' את כמו עת לאהוב בעין לפי שהוא בחי' הגלוי להיות סדר זמנים שהזמן הוא בחי' נברא שהזמן לא שייך אלא במדת מלכותו ית' מלך מלך וימלוך משא"כ למעלה, אלא שבחי' גלוי זה במקורו קודם שבא לידי גילוי הזמן נק' את באלף כמו את בשרו את הטפל לבשרו, כך בחי' גילוי במקורו הוא טפל לההעלם כי הוא גילוי כח ההעלם עכ"ל לענינו. והנה כמו שהזמן נתהווה מבחי' מלכותו ית' כמ"כ המקום כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ז, ובחי' מל' שהיא שרש חיות המקום והזמן נק' את בחי' את הטפל שהוא טפל ובטל לגבי בחי' הוי' עצמו ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה וידעת היום, וזהו ענין אתרי טפלה לי, פי' אתרי היא בחי' מל' שהיא שרש בחי' מקום היא טפלה לי כענין את הטפל כו'.
זח"ב ויקהל דף ר"ז ע"א וז"ל כתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מהו ממקומו, תנינן ממקומו מההוא אתר דאתחזי למהך (כ' במק"מ פי' אלפים אמה, ר"ל שהמ' מקבלת מב' מוחין חו"ב בסוד אאלפך חכמה אאלפך בינה, ולכן נקראת י"ה, וע' בפע"ח בכוונת אכילה ושתיה בערב יוהכ"פ), ורזא דמלה דכתיב ברוך כבוד ה' ממקומו, ודא איהו מקום פי' מל', ודא איהו רזא דכתיב כי המקום אשר אתה עומד עליו, אתר ידיעא איהו לעילא וקרינן ליה מקום, דאשתמודע ביה יקרא עילאה פי' שע"י המ' נכרת ונודעת מעלת הזעיר ושיעור הכתוב ברוך כבוד ה' ע"י מי נודע כבוד ה' שהוא מקור הברכות ע"י מקומו שהוא מל', עכ"ל המק"מ. ויש לבאר עפמ"ש בד"ה כי תשמע בקול שהמל' נק' מפתחות החיצונית וז"א נק' מפתחות הפנימיות, והיינו כי מה שאתה עשית את השמים כו' זמן ומקום כו' זה נתהוה רק מבחי' מל' ולכן נק' הבריאה יש מאין פי' מאין שנתהוה רק מבחי' שם והארה בעלמא כמ"ש בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו, ובבחי' זו שייך התבוננות זו משא"כ למעלה מבחי' מל' לית מחשבה ת"ב, וע"כ המל' נק' פתחי, זה השער לה', א"כ ע"י המל' עז, בשהיא מקור המהוה היש מאין נכרת ונודעת מעלת שם הוי' שהוא למעלה מעלה מבחי' ההארה והשם וכמו מזיו השמש נדע מעלת השמש עצמו כו'. ועוד יובן זה ממ"ש בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם כו' בענין אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו, עיר אלקינו שהוא מל' עולם הדבור והוא הנק' מקום כי צירופי אותיות הדבור נק' בתים כו', הנה מבחי' זו נמשך האהבה והתשוקה והיראה מפני ש' הוי' עצמו כו' ע"ש, וזהו שמבחי' מקומו היינו עיר אלקינו כנ"ל או כמ"ש והוי' בהיכל קדשו היכל גימ' אדני שהוא היכל וכלי לגלוי ש' הוי' כמו שהאותיות הם נק' בתים לגלוי השכל ועמ"ש ע"פ וכל בניך לימודי הוי' א"ת בניך אלא בוניך בנין עיר אלקינו, הנה עי"ז נודע ונכר גדולת ש' הוי'.
ובגין כך אזהרותא לבר נש דהא מתעטרא בעטרא קדישא דלעילא, י"ל שזהו ענין הנשמה יתירה שנמשכת בשבת כמ"ש מזה בת"א בד"ה ויקהל משה, ובסידור ע"פ נשמת כל חי תברך, ועמ"ש בלק"ת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ, ועיין עוד בזח"ג ר"פ קרח דקע"ו ע"ב גבי ה"נ קדש תתאה כו', דלא יפיק מיניה, דאי יפיק מפומיה מלולא דחול קא מחלל שבתא, עמ"ש בד"ה שובה ישראל עד בענין ודבר דבר, ועמ"ש ע"פ ולא תחללו, בידוי בעבידתא כמה דאוקימנא, ברגלוי דלא למהך לבר מתרי אלפין אמין, ועמ"ש בביאור ע"פ השמים כסאי בענין אם תשיב משבת רגלך, ואפ"ל כי אלפים אמה רמז לתורה שקדמה אלפים לעולם והיא תחום שבת כי התורה היא היכל קדה"ק דבריאה שבו מלובשת השכינה, כמ"ש בסש"ב פנ"ב. אל יצא איש ממקומו דא הוא אתר יקרא דקודשא דא, היינו בחי' מ' דאצי' שהיא המאירה בשבת משא"כ בחול שנמשך החיות ע"י יצירה ועשיי' המתלבשים בק"נ, אבל בשבת נפתח שער החצר הפנימי' שהוא עולם האצי' ופתח זה הוא המל' שנק' פתח האהל וכמ"ש בפי' ופסח ה' על הפתח בד"ה קול דודי כו' מדלג כו' ע"ש, ותמצא שהמדרגות עליונות שלמעלה מעלה מהמל' הם באים ומאירים בבחי' מל' וזהו ענין מדלג כו' ופסח ה' על הפתח, ועד"ז יובן בענין שבת שהוא אור המ' הנק' מקומו, היינו ג"כ שמאיר בה שם הוי' ממש, ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא.
ברוך כבוד ה' ממקומו כבוד הוי' דלעילא היינו ז"א שמאיר בו או"א הנק' כבוד עילאה ל"ב נתיבות החכמה והוא הגילוי איך שלמעלה היש, ולמטה הכל אין וכלא חשוב וזהו ענין הכתר והכבוד לחי עולמים כי הוא היש האמיתי, ממקומו דא כבוד דלתתא פי' מ' שהוא ענין הבריאה יש מאין שלמטה נראה העולם ליש ומה שהוא למעלה נקרא אין ע"ש ההעלם שאינו מושג, ומ"מ מבחי' מקומו הנ"ל יומשך ויתגלה אח"כ כבוד הוי' כבוד דלעילא.
ודא איהו רזא דעטרה דשבתא בג"כ אל יצא איש ממקומו ברוך הוא לעלם ולעלמי עלמין, ור"ל כי בשבת נמשכי' ומתגלי' ב' בחי' אלו וזהו ענין ב' שבתות כהלכתן מעלי שבתא, ושבתא דיומא, שמור וזכור ועמ"ש מזה בד"ה את שבתותי תשמרו בלק"ת פ' בהר:
כתיב הנה מקום אתי דא איהו מקום טמיר וגניז דלא אתיידע כלל פי' בינה, משמע דכתיב אתי, והיינו כמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן, משכן העדות, שיש ב' בחי' משכן, הא' פקודי המשכן יחוד ו"ה הנמשך ע"י קיום רמ"ח מ"ע זכרי עם ו"ה רמ"ח, ובחי' ה' תאה היא מקומו דז"א הנק' ו' שבה ועל ידה נמשך גילוי זה, אך משכן העדות בחי' י"ה עלמא דאתכסייא הנסתרות להוי' אלקינו זהו שהבינה נק' מקום אתי שבה מאיר ומתגלה הארת עתיק והיינו ע"י יסוד אבא כו', וזהו ענין עולת שבת ז"א בשבתו ע"ק היינו ע"י הנה מקום אתי. היכלא עילאה טמיר וגניז היינו בינה שנק' היכל לאור אבא כמו מוח ההשגה הוא כלי לאור השכל ועזח"ב ר"פ תרומה קכ"ז ובזח"א פ' בראשית דף כ' ע"א, ועמ"ש בפי' נקודה בהיכלא בד"ה ראה עח, אאנכי נותן לפניכם היום ברכה, בלק"ת ר"פ ראה. וזהו שעז"נ ונצבת על הצור ונת' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר, שה"ע שרש ומקור לגלוי ש' הוי' שנאמר בו כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, כמו שהצור הוא מקום מחצב לניצוצי אש כו' ע"ש.
ויש לפרש כי ב' בחי' מקום הנ"ל הן סוכ"ע וממכ"ע כי המל' בחי' דבר ה' היא מקום והיכל לגלוי שם הוי' דז"א והיא ג"כ מקומו של עולם ע"ד ממכ"ע, והבינה היא מקום והיכל לגלוי ע"ק והיא בחי' מחשבה והיא ג"כ מקומו ש"ע בחי' סוכ"ע, וב' בחי' מקום אלו הן טפל ובטל לאוא"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין כלל לא בבחי' סובב ולא בבחי' ממלא.
זח"ג רכ"ה ב' רכ"ו א' פי' הנה מקום אתי ע"ד אתי מלבנון כלה כו', באדר"ן פי"ב פי' הנה מקום אתי על כסה"כ ששם נגנז נשמת משה ולא משה לבד אלא כל נשמו' הצדיקי', ויש לפרש כי ב' בחי' מקום הנ"ל בינה ומ' הם שרש ג"ע העליון וג"ע התחתון. מענין הנה מקום אתי ת"ז ס"ו א' תיקון כ"ב ושכינתא בה אתמר הנה מקום אתי, בההוא זמנא אתקיים בה קרא גדלו לה' אתי וגו'. בעה"כ דהסה"ד בשם בחיי הנה מקום אתי קאי על חכמה, ואפ"ל משום שבחכמה שורה אוא"ס לפי שהיא בחי' ביטול כח מה ע"כ נק' מקום, ומקום זה הוא אתי ממש טפל ובטל לגמרי לאוא"ס, עו"ש ב"ד הגדול נק' מקום כו'. עה"ק ח"ג פרק מ"ם מענין מקום ופרק מ"ו מענין צור, בחיי פ' חוקת גבי ענין הסלע. והנה לפי' אדר"נ הנ"ל א"ש דשייך פסוק זה ליג"מ כי ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ והיינו כי כסה"כ נק' היכל קדה"ק כמ"ש בע"ח שער כסה"כ, וקדש הקדשים כענין שבת שבתון יום התשובה וע"כ כשצריך להמשיך יג"מ שהם מקור הסליחה זהו ע"י הנה מקום אתי היכל קדה"ק המכוון נגד כסה"כ.