במ"נ ח"א פ"ו איש ואשה

עג, אבמ"ש ^* במ"נ פ"ו איש ואשה בראשית ב' כ"ג ויאמר האדם זאת הפעם וגו' לזאת יקרא אשה.

א במ"נ פ"ו איש ואשה שני שמות הונחו תחלה לזכר ולנקבה כו' ואח"כ הושאל שם אשה לכל ענין מוכן ומזומן להתחבר לענין אחד אמר חמש היריעות תהיין חוברות אשה אל אחותה, בפ' תרומה ך"ו ג', כבר התבאר לך כי אחות ואח יאמרו ג"כ בשתוף מצד ההשאלה כאיש ואשה עכ"ל כוונתו בזה כדי להסיר ספקת ה' איש מלחמה, ועד"ז ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי, בהושע סי' ב' י"ח ויאמר שהוא ע"ש ההתחברות שכנס"י מתחברים אליו ית' והוא ית' מתחבר עמהן ומשרה שכינתו בהן ע"כ נקראו איש ואשה. וע"ש פרק י"ד בענין אדם, וע"פ מ"ש הרד"ק במכלול נראה כי לשון איש משמעו ב' ענינים הא' איש הוא הזכר באדם, הב' לשון שר וגדול העם כמ"ש שופטי' ז' י"ד בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל, דר"ל הראש והגדול שבישראל, וכן בשמואל א' סי' ך"ו ט"ו שאמר דוד לאבנר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, אישי כה"ג במשנה ספ"ק דיומא שפירושו אדוני כה"ג וכן איש הר הבית במשנה פ"ק דמדות, ועד"ז הב' יש לפרש ענין ביום ההוא תקראי אישי, עה"ק ח"ג פל"ח מא"א א' ע"ב בפרדס ערך איש האריך. ואפ"ל כי אמת נכון הדבר שהושאל שם אשה לכל ענין מוכן ומזומן להתחבר כו' אבל עכ"ז י"ל שהתחברות זו יש לה התדמות להתחברות האשה עם האיש.

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, בראשית ב' ך"ג, פ"ו דיבמות ס"ג א', אדר"ן פ"ד, עמה"מ ע"א ב'^*, ר"ח, פ"א פי"ב, רבות ך"א א', זח"א נ"ה פ"ה ק"מ רע"ה ש"ל ת"ע, בחיי י"ג ג' ק"ה ב' קט"ז ב', ע"מ נ"ט א' ק"ט ב'. ת"ז ל"ה א' מ"ב ב' ע"ב א' קל"ח א' תק"מ ד'. ש"כ במקומו, של"ה קס"א א' ק"ע ב', ת"ז צ"ה א' ל"ד ב' צ"ט ב'.

ב זח"א בראשית כ"ו א' עמודא דאמצעיתא כליל שכינתא עילאה ותתאה דאינון ק"ש ערבית וק"ש שחרית ועלייהו אתמר עצם מעצמי ובשר מבשרי, ועיין מענין עמודא דאמצעיתא ר"פ תשא קפ"ז ב' ע"פ העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא והיינו ו' ממוצע בין שני ההין בינה ומ', ועזח"ב ר"פ תרומה דקכ"ו ע"ב בענין מי זאת שיעקב חיבר ב' הבחי' ועמ"ש ע"פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו היא שכינתא עילאה ואח"כ בארץ כנען היא שכינתא תתאה, ופי' על^* זה עפמ"ש בת"א פ' בראשית סד"ה להבין ענין הברכות בענין יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת שהם פנימית הלב וחיצוני' הלב כו'. וע' מענין פנימיות הלב וחיצוניות הלב בד"ה ושאבתם מים בששון, ועמ"ש מענין לילה ויום בד"ה רני ושמחי בענין רננא ברמשא עג, בושמחה בצפרא ובד"ה תחת אשר לא עבדת, ומזה יובן דק"ש ערבית זהו נק' שכינתא תתאה שה"ע ביטול היש, וק"ש שחרית זהו שכינתא עילאה יחודא עילאה ביטול אמיתי וכנזכר בד"ה שיר השירים וזהו ענין עצם מעצמי שהיא שכ"ע ובשר מבשרי זהו שכ"ת ע"ד עצמות מן האב ובשר מן האם, ועמ"ש בביאור מאמר הזח"ג שופטים ער"ה מענין עצמות ובשר, ועמ"ש בד"ה חכלילי עיניים מענין אה"ע ואה"ר שהם ב"ן ומ"ה וזהו ענין מדת לילה ומדת יום ולכן איתא בהרד"א שגאון אחד הנהיג לומר בשחרית אה"ר ובערבית אה"ע.

דמ"ט ^* ע"ב ויאמר האדם זאת הפעם כו' ע"ש, וע' בלק"ת מאדמ"ו נ"ע פ' מטות בד"ה ואשה כי תדור, ולענין עצם מעצמי כו' יש להעיר ממ"ש בזח"ב שמות ד"ג ע"פ אתי מלבנון כלה כו' דתרווייהו מלבנון קא אתי פי' לבנון ל"ב נתיבות חכמה ונון שערי בינה, וזהו ענין עצם מעצמי עצמות מן האב בחי' ל"ב נתיבות חכמה ובשר מן האם מבחי' נש"ב.

ג זח"ב בא דל"ז ע"ב וז"ל אלא הכא תנינן האי כתרא דאקרי זאת (עיין זהר תרומה קנ"ח ב' בענין כ"א בזאת יתהלל, בזאת אני בוטח, ואף גם זאת בהיותם וגו' זאת אשיב אל לבי וגו' וזאת אשר דבר להם אביהם, וע' פ' ויחי דף רמ"ח סע"א ובפ' אחרי דנ"ח ע"ב דהאי זאת כו' ובפ' אמור דצ"ה סע"א בענין פתחי לי) אתקרי אשה, כד"א לזאת יקרא אשה (פי' שבחי' זאת נקרא אשה בזאת יבא אהרן דהיינו יראה הוא מקבל מאהבה ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום בענין ואהבת את, ועמ"ש בד"ה גן נעול בענין בינה יתירה ניתנה באשה, שהדבור ותשבע"פ ויראה הכל נק' אשה, ובלק"ת פ' שלח בד"ה והיה לכם לציצית בפי' אשה אש ה' ובד"ה והקרבתם עולה אשה, ובד"ה ואשה כי תדור נתבאר שהוא ע"ש האהבה ברשפי אש כו', ועמ"ש בת"ז^* בענין ג' נשים אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה שהם נגד ג' בחי' בת אחותי אמי וכמ"ש מענין לישה ואפייה בד"ה כי תבואו אל הארץ בלק"ת פ' בהר ובמא"א א' ססע"י קכ"ח אשה נאה נקרא הבינה היינו כי היא כלה נאה בבחי' כלה שארי ולבבי ביטול לגמרי כמ"ש בד"ה שיר השירים שהוא ענין שכינתא עילאה אבל על המל' שכינתא תתאה נאמר שחורה אני אלא שאעפ"כ ונאוה ע"ד רני ושמחי בת כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא) אמאי משום כי מאיש לוקחה זאת (ז"ל הפרדס ערך אשה המלכות נקראת אשה וכו' מפני שהיא כח הנקבה המקבלת השפעה מכל האצילות ומשפעת במדרגות, הג"ה כמו הדבור שמקבל מהמדות והשכל וע"י נשפע לזולתו עכ"ה, ועוד שהיא אשה לבעלה החתן שהוא נודע בשערים בעלה, הג"ה עיין בת"א פ' משפטים בד"ה לא תהיה משכלה בפי' כוס ישועות ועמ"ש ביאור פי' וענין יסוד דנוקבא היינו הבחי' כלי ריקן שמקבל שפע הרב בד"ה הנותן לשכוי בינה, ובלק"ת בשה"ש בד"ה שימני כחותם בענין חותם שוקע, ובפ' חוקת בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר בפי' וענין באר מים חיים שהוא העלאת מ"ן של בחי' אשה הנ"ל עכ"ה, ואין ספק כי גזרת המלה הזאת היא אש יונקת מצד הגבורה והיא ה' בסוד הנקבה משא"כ איש שהוא אש יו"ד בסוד הזכר כו' עכ"ל), מאן הוא איש ההוא דאקרי זה, ודא הוא איש דכר כד"א כי זה משה האיש, ובפרדס ערך זה הוא התפארת ונק' זה כי הוא עולה י"ב הוויות י"ב גבולים וזה מתחבר ומזדווג בזאת כו' וכן היסוד נק' ג"כ זה כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, ועמ"ש ע"פ אלה תולדות יעקב יוסף כו' וע"פ בן פורת יוסף כו', ועמ"ש מענין בחי' זה ע"פ ראשי המטות בענין זה הדבר כו' משה נתנבא בזה כו', וענין זווג ויחוד זה בזאת יש להבין ממ"ש בת"א סד"ה משה עד, אידבר בענין והאלקים יעננו כו', דהיינו המשכת האור והגילוי מבחי' דעת עליון דכולא קמיה כלא חשיב בדעת תחתון, להיות הגילוי למטה כמו למעלה וזהו והאלקים יעננו, ולכן נק' הזווג בשם ידיעה כמ"ש והאדם ידע את חוה, וזהו ענין ומלאה הארץ דעה את ה' והיינו ע"י יחוד והשפעה זו מבחי' והאדם ידע כו', ועמ"ש עוד מזה בלק"ת בד"ה במדבר סיני באהל מועד שזהו ענין אהל מועד ונועדתי לך אותיות ונודעתי כו' ע"ש. עוד נתבאר מענין יחוד זה בד"ה לא הביט און ביעקב בענין ח"י ברכאן דצלותא כמו שהטפה נמשך מהמוח ע"י חוליות כך הוא ענין ח"י ברכאן דצלותא המשכת הדעת כו' להיות וידעת היום והשבות כו', ובד"ה שחורה אני ונאוה כ' וז"ל מקור נש"י נקראת כלה כי הקדב"ה נקרא אצלם בשם חתן מלשון חות דרגא הוא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה בנשמות ישראל והיינו במתן תורה דכתיב ביום חתונתו שאז הוא זמן הנשואין שכמו הנשואין עד"מ בבחי' הזווג והיחוד הוא המשכת הטפה הנמשכת מן המוח של האיש בבחי' המקבל, כך התורה הוא בחי' חכמתו ורצונו ית' בבחי' א"ס ב"ה ממש חכים ולא בחכמה ידיעה כו' והמשכה זו בבחי' א"ס ממש היא נתפסת ונקלטת בנש"י כו' ואזי נק' כנס"י בשם כלה ואשה שמקבלת הטפה כו' עכ"ל שם, וזהו ג"כ ענין מזוזה זו זה, ועי' זח"ג ואתחנן רס"ד א' גבי כדין תרין שמהן עילאין אתעבידן חד ופי' הרמ"ז דהיינו ע"י היחוד העליון, וע' זח"ג נשא קמ"ה א' משמע הכהן שודמ"ט ממשיך היחוד במ' וזהו כה תברכו שיהי' כה במדרגת זה וז"ש בזח"ג פ' צו ל"א א' ע"פ זה קרבן אהרן לאזדווגא זה בזאת וז"ש אתה כהן לעולם על דברתי כו'.

ד זח"ב פקודי דרל"א ב' לזאת יקרא אשה לאפוקי מקודם לזה בק"ל שנה שנתחממו ממנו רוחות נקבות נוק' דקליפה כו', ושם איש ואשה זהו ענין חשן ואפוד אחור וקדם צרתני.

פ' צו ברע"מ ל"ג ב' בבשר היורד מן השמים עסקינן מאי מן השמים עמודא דאמצעיתא דעלה אתמר ובשר מבשרי. ועיין בפרדס ערך בשר, בשר על הרוב היא המל' כו' וזהו והיו לבשר אחד כו' ויסגר בשר תחתינה ויש בשר מצד הדין כו' מצד חביבות בעלה כו' וזהו עון המתאוים ששאלו בשר ודחו לחם מן השמים שהוא הזווג לחם שכינה שמים תפארת ורצו בבשר כו' עכ"ל, ואינו מובן כי בשר הוא ג"כ הזווג כענין והיו לבשר אחד, ואפ"ל עפמ"ש בערך עצם בתקונים עצם מעצמי דא יוד עם הא ובשר מבשרי ואו עם הא. עו"ש כי המלכות מצד החסד נק' עצם מעצמי ומצד הגבורות נק' ובשר מבשרי, והיינו כי עצם ל' עצמיות הוא חכמה שהיא עצמיות האצילות ובה מלובש אוא"ס ב"ה שהוא נק' העצמות המתלבש בתוך הכלים דע"ס בפרדס שע"ד וזהו ענין איהו וחיוהי חד והחכמה תחיה, ובינה שכ"ע נק' ג"כ עצם מעצמי והוא בנפש אלקית מצד בחי' החכמה שבנפש כו', וזהו ע"ד שנק' המל' אחותי בת אבי היא, ובשר נמשך מאודם מן האם והוא רק לבוש לגבי העצמיות כמ"ש עור ובשר תלבישני, כענין הכלים המלבישים את העצמיות וכן המדות מלבישים להחכמה (וע"ז נק' בשר מבשרי, והוא האהבה מיסוד האש יש ובטל ועיין בלק"ת פ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי בענין עצמות גידים ובשר) כי החכמה נק' קדש מלה בגרמה הוא שאינו מקור עדיין להתהוות העולמות כמ"ש בת"א סד"ה ואלה שמות בנ"י ובלק"ת פ' מסעי ע"פ ויכתוב משה בענין שהחכמה נק' אמת שהיא כמו דכולא קמיה כלא חשיב ע"כ נק' עצם עצמיות וגרמין הם חוורו כי לבן עצמיות, אבל המדות הם מקור חיות העולמות כי עולם חסד יבנה לאחזאה איך מתנהג עלמא, ובאמת לאו מכל אלין מדות איהו כלל, ע"כ נק' בשר בחי' לבוש, והעור הוא אותיות, ויש שעורותיהן כבשרן י"ל ע"ד עד, באותיות המח', והנה כתיב לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר ס"פ בראשית ו' ג', וע"ש בזהר בראשית דל"ח ע"א אתהדר למהוי בשר לאתמשכא בתר גופא ולאשתדלא בגופין דהאי עלמא, ומזה יש יניקה לחיצוני' הנק' קץ כל בשר כמש"ש דנ"ה ע"א ולכן אמר משה מאין לי בשר כו', וע"כ לא ידון רוחי שלא יומשך אור א"א בחי' עץ החיים, ועמ"ש מענין לא ידון רוחי בלק"ת בד"ה האזינו השמים בענין והרוח תשוב כו', וע' עוד מענין בשגם הוא בשר בזח"א בראשית כח"א פקודי רלח"א ח"ג פנחס דרט"ז ב' עקב דרעג"א (מענין נדרים לחם צר כי לגבי ג"ר גם ק"נ הסתר גמור וכן מענין פריעה בשביל גלוי עליון יותר, וזהו העון של המתאוים בשר שלא רצו בבחי' עליונה אלא ע"ד פוסחים על שתי הסעיפים וכענין וינועו ויעמדו מרחוק לתאוה יבקש נפרד), ועיין עוד מענין לא ידון רוחי ברבות במקומו בראשית פכ"ו כט"ג איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לע"ל שנאמר ואת רוחי אתן בקרבכם יחזקאל סי' ל"ו כ"ז וסיום הפסוק ועשיתי את אשר בחוקי תלכו כו' עד ואנכי אהיה לכם לאלקים, ועיין מזה פ"ה דברכות דל"ב א' והיינו ע"י ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואזי ואת רוחי אתן בקרבכם ע"ד הנז' בזח"ג נשא ק"ל ע"ב שז"ש ונחה עליו רוח ה' כו' היינו רוחא דנפיק ממו"ס כו', וע' מענין רוח ואויר בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין ומענין ואת רוחי אתן זח"א ס"פ נח עו"א, ולכן נאמר עליהם לעונש לא ידון רוחי כו' ופי' ידון מבואר שם לשון נדן בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדיהן, והוא ענין נרתק וכמ"ש בדה"א סי' כ"א כ"ז וישב חרבו אל נדנה, וזהו כענין חמה בנרתקה שמש ומגן הוי' אלקים, כך הגוף שלע"ל יהי' נרתק לגלוי רוח דנפיק ממו"ס כו' ע"י שלמע' והיה הוי' לי לאלקים כו' וז"ש ואת רוחי כו' ואנכי היינו שם הוי' אהיה לכם לאלקים, משא"כ כשחטאו מאד נאמר לא ידון רוחי כו' שלא יומשך בהנדן והנרתק כו', עו"ש פי' בשגם הוא בשר משגמן אני ביסורים ועיין במס' כלים ס"פ כ"ב הנסרים שבמרחץ ששיגמן פר"ש שפוסלן ברהיטני ועד"ז היסורים ממרקין כו', עו"ש בשגם זה משה חושבנא דדין כחושבנא דדין י"ל היינו ע"י משה שקיבל התורה הוא גורם לשגמן ולתקנן שיהיו ראויים לבחי' ואת רוחי אתן בקרבכם כו' והיינו בשגם הוא בשר שמתקן גם בחי' בשר שיבוא לבחי' ומדריגת יבא כל בשר להשתחוות לפני כו', וברבות בפתיחתא דאיכה נד"ד בד"ה ר' יוחנן פתח משא גיא חזיון פי' לא ידון רוחי שלא יאמרו מלאכי השרת שירה ופי' המ"כ וז"ל י"ל רוחי לא יהא נידון כדינו ומנהגו זה כל הימים לקבל נחת רוח בשיר המלאכים עכ"ל, וא"כ זהו הפך ממ"ש בקרבנות ריח ניחוחי נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני נקרא זה נחת רוח המשכת עונג העליון ע"ד בשובה ונחת תושעון דברי חכמים בנחת נשמעים, משא"כ כאן הוא הפך הנחת רוח כו', וע' עוד מענין לא ידון רוחי פרק חלק בסנהדרין קז"ב קח"ב, מענין בשגם זה משה חולין קלט"ב, עמה"מ מא"ד נו"ב סה"ב סז"א קב"ד, והי' ימיו רבות נשא רסא"ג.